אנציקלופדיה תלמודית:ציר
|
הגדרת הערך - דיני לחלוחית היוצא מבשר.
מהותו
ציר הוא לחלוחית היוצא מבשר[1], ששורים אותו במלח[2], ויוצא מדוחק המליחה[3], וכן כשדוחקים את הבשר[4], או שכובשים אותו במכבש[5], והוא מלשון מקום צר שדוחקים את הבשר[6]. הערך עוסק במהותו וטבעו של הציר הנוגע להלכה. על ציר ירקות, ע"ע משקה[7].
זיעה בעלמא
ציר דגים אינו אלא זיעה בעלמא[8], ולפיכך אף לר' יהודה הסובר שמין-במינו* אינו בטל[9], ציר דגים טמאים שנתערב בציר דגים טהורים בטל[10], ויש מפרשים בדעתם שציר דגים טמאים מותר מן התורה, ואסור מדרבנן, ועל כך ע"ע יוצא-מן-הטמא*[11]. על הסוברים שאסור מן התורה, ע"ע הנ"ל[12]. על ציר דגים היוצא על ידי שהיה כבוש*, אם חמור מציר היוצא על ידי מליחה, ע"ע כבוש[13]. על ציר היוצא מדגים טמאים על ידי כבישה במכבש[14], אם חמור מציר היוצא על ידי מליחה, ע"ע הנ"ל[15]. על ציר של נבילה וטריפה אם אסור מן התורה או מדרבנן, ע"ע הנ"ל[16]. על ציר של שרצים ובהמה טמאה שאסור מן התורה ואם לוקים עליהם ושיש סוברים שאינו אסור אלא מדרבנן, ע"ע הנ"ל[17]. על ציר חגבים טמאים, ע"ע חגבים[18], וע' יוצא מן הטמא[19]. על ציר היוצא מאבר מן החי, ע"ע הנ"ל[20].
קבלת טומאה
הציר אינו מקבל טומאה[21], לפי שאינו אלא זיעה בעלמא[22], ואינו משקה ולא אוכל[23]. על ציר שנתערב במים, והמים הם רוב, אם הציר מקבל טומאה, ע"ע בטול ברוב[24]. על ציר שהוא בחזקת מוכשר לקבל טומאה, ע"ע הכשר[25]. על הלוקח ציר מעם-הארץ* שהיו מערבבים בו מים ונטמאו המים מחמת מגעם[26], ע"ע השקה[27], וע' חוזר ונעור[28]. ויש שכתבו שהציר אוכל[29], ואם הוכשר במים מקבל טומאה[30]. על ציר היוצא מן הירק, וציר שמטבילין בו את הירק שחשוב משקה, ע"ע משקה[31].
על סחיטת ציר הדג בשבת שנחלקו אם אסור משום דש*, ע"ע דש[32].
הכשר לטומאה
ציר דגים אינו מכשיר אוכל לקבל טומאה, לפי שאינו משבעת משקים[33].
אינו ראוי לשתיה
ציר דגים אינו ראוי לשתיה[34], לפיכך ביום הכיפורים - שהשותה בו משקה שאינו ראוי פטור[35] - השותה ציר דגים פטור[36]. על כך שמכל מקום אסור לשתותם ביום הכיפורים, ואם איסורו מן התורה או מדרבנן, ע"ע יום הכיפורים[37].
נחש אם שותהו
נחש, נחלקו תנאים אם שותה ציר: ר' שמעון אמר שראה נחש ששתה ציר[38], ולפיכך יש בו משום גלוי*[39]. וחכמים אומרים שאין הנחשים שותים ציר, ואותו נחש שראה ר' שמעון היה נחש שוטה[40], ולפיכך אין בציר משום גלוי[41]. להלכה נחלקו ראשונים, יש שפסקו כר' שמעון[42]. ויש שפסקו כחכמים[43].
חריפותו
חריפות הציר שורף ארס של נחש, לפיכך משקים שהיו בהם ארס היו חכמים מטילים אותם לציר, ואחר כך היו שותים אותם[44]. וכן ציר שנותנים לכלי שבלוע בו יין, חריפות הציר שורף את היין ומכלה אותו[45], לפיכך כלי-היין* שנאסרו[46], אפשר להכשירם על ידי נתינת ציר לתוכם[47], על סוגי הכלים שמועיל בהם ההכשר, ע"ע כלי היין[48]. על זמן שהיית הציר, ע"ע הנ"ל[49].
על זמן פליטת הציר במליחה*, ע"ע מליחה[50], על ציר היוצא מהבשר אחר ששהה שיעור מליחה אם נחשב לדם, ע"ע מליחה[51].
מבשל
הציר לדעת ר' יהודה מבשל את התבלין כשהוא רותח אף בחום שלא היה מתבשל ללא הציר[52], על אופן החום אם בכלי ראשון או בכלי שני ועל דיני בישולו בשבת ועל דעת חכמים החולקים, ע"ע כלי ראשון; כלי שני[53].
כבוש
דבר הכבוש* במשקה בשיעור זמן מסויים שהוא כמבושל[54], יש סוברים שבכבוש בציר שיעור הזמן להיות כמבושל הוא מועט מהשיעור של שאר משקים, שמחמת שהוא מלוח – מחמת המלח והתבלינים שיש בו[55] - ממהר בישולו[56]. בשיעור הזמן ע"ע כבוש[57]. על הכבוש בציר בפחות משיעור שנעשה כבוש, שנאסר בכדי קליפה*, לפי שהציר מלוח, ע"ע הנ"ל[58].
ידיעה אם טהור
ציר דגים טהורים, יש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שהדרך שגדל בו מאיליו כלבית שהוא דג טמא, אבל אינו גדל בציר של דגים טמאים[59], ולפיכך ציר של גויים שיש בו דג קטן טמא, סימן הוא שהוא של טהורים ומותר באכילה[60], ודוקא בנמצא בחבית סתומה, אבל בחבית פתוחה יש לחשוש שמא נפל הכלבית מבחוץ, ואינו מותר אלא אם נמצאים בו שני כלביות[61]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין מציאות הטבע כן[62], וכתבו בדעת תנאים שאינו מותר ציר של גויים אלא אם נמצא בו דג טהור[63], שכך היה הדרך לתת בציר דג אחד ממינו[64].
על השולח ציר של דג טהור ביד כותי, שאין חושש שהחליפו הכותי בציר של דג טמא, ע"ע כותים[65].
בכסף מעשר שני
בכסף מעשר-שני*, שאין לוקחים אלא גידולי קרקע[66], ויש סוברים שאף דגים[67], העיד ר' יהודה בן גדיש שבית אבא היו לוקחים ציר דגים[68], שיש בו משומן הדגים[69]. ואמר לו ר' אליעזר שמא היו לוקחים דוקא בשהיו קרבי דגים מעורבים בהם[70].
הערות שוליים
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם תרומות פ"י מ"ח; ר' הלל שמיני פ"ד הי"ב; סה"ת סי' סו; עי' ראשונים דלהלן.
- ↑ מאירי יומא עח ב. ועי' ערובין כז א.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ פר' שמיני פר' ג אות ח.
- ↑ ראב"ד שם; עי' הערוך ע' צר (ז).
- ↑ עי' רש"י שבת מב ב ד"ה ציר. ועי' ציון 15.
- ↑ ראב"ד שם.
- ↑ ועי' ציון 31.
- ↑ חולין צט ב.
- ↑ ע"ע בטול איסורים וע' מין במינו.
- ↑ חולין שם. על שיעור הביטול ע"ע הנ"ל. וע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 833 ואילך.
- ↑ ציון 667 ואילך.
- ↑ ציון 679. ועי"ש ציון 681 ואילך בטעם ר"י שבציון 10.
- ↑ ציון 411 ואילך.
- ↑ עי' ציון 5.
- ↑ ציון 749 ואילך.
- ↑ ציון 653 ואילך.
- ↑ ציון 645 ואילך, ושם: גדרו, מחלוקת אם לוקים עליו.
- ↑ ציון 116 ואילך.
- ↑ ציון 684 ואילך.
- ↑ ציון 226.
- ↑ בכורות כב א.
- ↑ רש"י שם ד"ה ציר; ראב"ד לתו"כ שמיני פ"ה ה"י.
- ↑ ראב"ד שם; ערכי תנאים ואמוראים (בלוי) ח"א ע' יהודה בן גדיש.
- ↑ ציון 109 ואילך.
- ↑ ציון 698 ואילך.
- ↑ ע"ע עם הארץ.
- ↑ ציון 95ב.
- ↑ ציון 264 ואילך.
- ↑ רש"י שבת קמה א ד"ה ודג; הגהות יעב"ץ בכורות שם בד' רש"י בכורות שם ד"ה מצא.
- ↑ הגהות יעב"ץ שם. ועי"ש שמה שאמרו שאינו אלא זיעה, היינו הליחה היוצאת קודם שנכבשו הדגים במלח ובמים.
- ↑ וע"ע אוכל ציון 109 ואילך, וע' יום הכפורים ציון 549 ואילך, ושם ושם לענין צירופו לשיעור אכילה ביוה"כ.
- ↑ ציון 210 ואילך, ועי' משנ"ב סי' שח ס"ק לא, שמחלק בין ציר שנבלע בדג ממשקה לבין ציר היוצא מגופו.
- ↑ ראב"ד לתו"כ שמיני פ"ה ה"י.
- ↑ עי' משנה דלהלן; רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ה; טור או"ח תריב.
- ↑ ע"ע יום הכיפורים ציון 570.
- ↑ משנה יומא פא א ותוספתא יומא פ"ד; רמב"ם שם; טור שם; רמ"א שם ט.
- ↑ ציון 573 ואילך, ושם שי"ס שיש איסור מה"ת ואינו פטור אלא מכרת.
- ↑ ברייתא חולין מט ב.
- ↑ ברייתא שם, וע"ע גלוי ציון 84 ואילך. ועי' ציון 44, וב"ח יו"ד קטז.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ ברייתא שם, וע"ע הנ"ל ציון 80 ואילך.
- ↑ עי' תוה"א להרשב"א בית ג שער ה וטור יו"ד קטז, שלא הזכירו ציר בכלל המשקים שיש בהם גילוי, וב"י שם בדעתם; מאירי חולין ט ב ומט ב; פר"ח שם ס"ק א, וע"ע הנ"ל ציון 91.
- ↑ רי"ף ורא"ש ע"ז ל ב; רמב"ם רוצח ושמירת הנפש פי"א ה"ז. וע"ע הנ"ל ציון 88.
- ↑ ר' פפא ור' הונא בריה דר' יהושע ורבנן בחולין מט ב.
- ↑ רש"י ע"ז לג א ד"ה עובד (הג') בביאור הברייתא שם.
- ↑ ע"ע.
- ↑ ברייתא שם; רמב"ם מאכ"א פי"א הט"ז. וע"ע כלי היין ציונים 604 ואילך, 1182 ואילך.
- ↑ ציונים 605 ואילך, 621 ואילך.
- ↑ ציון 614 ואילך.
- ↑ וע"ע אידי דטריד למפלט לא בלע: במליחה, וע' הדחה: קודם המליחה.
- ↑ וע"ע הדחה ציון 149 ואילך.
- ↑ משנה שבת מב ב ורש"י שם ד"ה חוץ.
- ↑ ציון 83 ואילך, ועי"ש ציון 67 ואילך.
- ↑ ע"ע כבוש, ושם ציון 94 ואילך בשיעור הזמן.
- ↑ שנות אליהו תרומות פ"י מ"ח.
- ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבע' הנ"ל ציונים 100, 109, 119. וע"ע מליח כרותח.
- ↑ ציונים הנ"ל. ועי"ש ציון 71. ועי"ש ציון 110 ואילך שיש סוברים שאין חילוק בין ציר לשאר משקים.
- ↑ ציון 277 ואילך.
- ↑ עי' רש"י ע"ז לה ב ד"ה וציר, ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ע"ז לט ב בדעתו. ועי' תפא"י ע"ז פ"ב מ"ו אות נו.
- ↑ עי' רש"י שם בביאור המשנה ע"ז לה ב ולט ב; עי' טוש"ע יו"ד פג ו דעה א.
- ↑ ברייתא שם לט ב וגמ' שם מ א ורש"י שם; טוש"ע שם.
- ↑ ריטב"א ע"ז לט ב, ועי' ראשונים דלהלן.
- ↑ ר"ח ע"ז שם; רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם; רמב"ם מאכ"א פ"ג הכ"ב; טוש"ע שם דעה ב. ועי' ריטב"א שם וטוש"ע שם בביאור החילוק שבציון 61, בין חבית פתוחה לסתומה.
- ↑ רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם.
- ↑ ציון 730.
- ↑ ע"ע גדולי קרקע: במעשר שני.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 22 ואילך.
- ↑ תוספתא מעשר שני פ"א, ברייתא ערובין כז א.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ תוספתא וברייתא שם.