אנציקלופדיה תלמודית:צלי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דבר הנצלה על גבי האש, לענין דינים שונים.

מהותו

צלי, היינו דבר הנצלה על גבי האש, או בשיפוד או בגחלים, או בתנור חם[1], וכשמתבשל בכלי - בלא מים ושום משקה[2] אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו[3] - נקרא: צלי קדר[4], או: צלי קדירה[5].

יש שאף הצלייה נקראת בלשון התורה בישול, ועל כך, עי' להלן[6], ויש שנקראת כן בלשון חכמים, ועל כך, עי' להלן[7].

קרבן פסח

במקרא נזכר המושג צלי בנוגע לפסח-מצרים*: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו', אל תאכלו ממנו וגו' כי אם צלי אש[8]. בטעם שציותה התורה לצלות את פסח מצרים, יש מהראשונים שכתבו, שהוא דרך חיפזון ומהירות כאדם הנחפז ללכת[9], שיצאו ממצרים ולא יכלו לשהות עד שיתבשל בקדירה[10]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, שיהא ריחו הולך ונודף בחוטמן של מצרים וידעו שאתם אוכלים את יראתם[11].

אף קרבן-פסח*, שנצטוינו בו לדורות[12], אינו נאכל אלא צלי[13], שנאמר בפסח דורות: והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וגו' ועבדת את העבֹדה הזאת - של פסח[14] - בחדש הזה[15], שיהו כל עבודות חודש זה כזה[16], כעבודה שעבדת במצרים - זו אכילת פסחים ומצוותיו[17] - כך עשה לדורות[18], מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי, אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי[19]. ואף על פי שנאמר בפסח דורות: שם תזבח את הפסח וגו', ובשלת ואכלת[20], אין זה בישול במים אלא בישול באש ממש[21], שאף הוא קרוי בישול[22], כענין שכתוב ביאשיהו: ויבשלו הפסח באש כַּמשפט[23], והראיה, שנאמר: ובשל מבֻשל במים[24], מזה שנצרך לכתוב "מים", מכלל שיש בישול בלא מים, והיינו צלי[25], וכל לשון הכנת אוכל והזמנה נקרא בישול[26], כמו: הבשילו אשכלֹתיה ענבים[27], לא תבשל גדי בחלב אמו[28].

אף פסח-שני* אינו נאכל אלא צלי[29], שכן הושווה לפסח ראשון בכל המצוות שבגופו[30], ועל לימוד זה ע"ע פסח שני.

קרבן פסח, צריך שיצלה מחמת האש ולא מחמת דבר אחר[31], שנאמר: צלי אש[32], ולא צלי מחמת דבר אחר[33], שצלי אש הוא הצלוי באש בעצמו[34], לא הצלוי בדבר שהוחם באש, כמו התנור ומה שידמה לו מהדברים שהוחמו באש[35], ולפיכך אין צולים אותו בשיפוד של מתכת, ועל כך ע"ע אכילת פסחים[36], ואין צולים אותו על גבי כלי של אבן, ובשאר דברים שאינו נצלה בהם מחמת האש, ועל כך ע"ע הנ"ל[37].

קרבן פסח, אם אוכלים אותו צלי קדר, נחלקו ראשונים בדעת תנאים: א) יש הסוברים שמחלוקת תנאים היא, לסוברים שאיסור אכילת קרבן פסח המבושל בשאר משקים מלבד מים נלמד בקל-וחֹמר*, ומה מים שאין מפיגים טעמם אסורים, שאר משקים שמפיגים טעמם לא כל שכן[38], מותר לאוכלו צלי קדר[39], שאינו מפיג טעמו[40]. ולסוברים שאיסור אכילת קרבן פסח המבושל במשקים אחרים מלבד מים, נלמד מכפל הלשון של בשל מבֻשל[41], אף צלי קדר אסור[42], כיון שהוא עשוי כמין בישול[43]. ב) ויש הסוברים שהכל מודים שקרבן פסח הנצלה בצלי קדר פסול, שהוא נצלה מחמת דבר אחר, ולא מחמת האש[44], ואין מחלוקת התנאים אמורה אלא אם לוקים על אכילת קרבן פסח הנצלה בצלי קדר, משום הלאו של אל תאכלו ממנו וגו' ובשל מבֻשל במים[45], שלסוברים שבישול בשאר משקים למדנו מקל וחומר[46], בצלי קדר פטור, שהרי אין כאן דבר המפיג טעמו[47]. ולסוברים שבישול בשאר משקים נלמד מהריבוי של בשל מבֻשל[48], אף צלי קדר בכלל וחייב[49].

בירושלמי אמרו שאין אוכלים את הפסח צלי קדירה[50].

להלכה כתבו ראשונים שהאוכל קרבן פסח שנעשה צלי קדירה חייב מלקות[51].

בישל קרבן הפסח ואחר כך צלאו, חייב מלקות אם אכלו, משום הלאו של אכילת קרבן פסח מבושל[52], שהרי בישלו[53].

צלה קרבן הפסח ואחר כך בישלו, אם חייב מלקות על אכילתו, דינו תלוי במחלוקת תנאים: א) לסוברים דברה-תורה-כלשון-בני-אדם*[54], פטור ממלקות, שאין לנו לימוד לחייבו[55]. ב) ולסוברים שלא דברה תורה כלשון בני אדם[56], ואיסור אכילת קרבן פסח המבושל בשאר משקים מלבד מים נלמד בקל וחומר, ומה מים שאין מפיגים טעמם אסורים, שאר משקים שמפיגים טעמם לא כל שכן[57], הצולה את קרבן הפסח ואחר כך מבשלו חייב מלקות[58], שנתרבה מכפל הלשון של בשל מבֻשל[59], וגזרת-הכתוב* הוא בפסח[60]. ג) ולסוברים שלא דברה תורה כלשון בני אדם[61], ואיסור אכילת קרבן פסח המבושל במשקים אחרים מלבד מים, נלמד מהריבוי של בשל מבֻשל[62], אין לנו לימוד מיוחד לצלהו ואחר כך בישלו, ותלוי במחלוקת תנאים אם בישול מבטל את שמו הקודם בכל מקום[63].

להלכה כתבו ראשונים, שהצולה ואחר כך מבשל את קרבן הפסח חייב מלקות על אכילתו[64].

על פרטי הדינים של צליית קרבן-פסח*, ע"ע אכילת פסחים: צלייתו.

מתנות כהונה

מתנות-כהונה*, הכהן אוכלם בכל ענין שערב עליו יותר[65], כדי שיהיה נאכל לתיאבון[66], שכן שנינו, שהכהנים רשאים לשנות באכילת קדשים-קלים* וקדשי-קדשים* הנאכלים[67], לאוכלם צלוים ושלוקים ומבושלים[68], ומותר לאכול את הקדשים בכל מאכל[69], שנאמר במתנות-כהונה*: לך נתתים למשחה[70], ודרשו: לגדולה[71] - אין משחה אלא גדולה, שנאמר: זאת משחת אהרן ומשחת בניו[72] - כדרך שהמלכים אוכלים[73], שאינם נאכלות אלא להנאה ולתענוג כדרך שהמלכים אוכלים[74], וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר[75]. ואותה שאמרו: מתנות-כהונה* אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל[76], שנאמר: למשחה[77], ודרשו: לגדולה[78], שהמתנות אינם נאכלות אלא צלי אש ובחרדל[79], כדרך שהמלכים אוכלים[80], נחלקו בה ראשונים: א) יש הסוברים שאדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל[81], וכל המטעמים שוים אצלו[82], יאכלם צלי ובחרדל[83], כדרך המלכים[84], שהוא דרך גדולה יותר[85]. ב) ויש מהראשונים הסוברים, שמה שאמרו שאוכלים מתנות כהונה צלי בחרדל, לאו דוקא, ואין הכוונה אלא שיאכלם בענין שהוא ערב עליו[86], ואפילו אם כל המטעמים שוים אצלו אינו מחויב לאכול צלי בחרדל, שהרי גם המלכים שאוכלים כן הוא מפני שחביב להם[87]. ג) ויש מהראשונים שכתבו שדין זה של אכילת מתנות כהונה בצלי וחרדל, אינו אלא מעלה בעלמא, שיבררו להם אכילה יפה, וזהו צלי אש, אבל אם רצה כהן לאכלם בין צלי בין מבושל הרשות בידו[88].

להלכה כתבו הפוסקים שמתנות כהונה, הכהן יכול לאוכלם בכל ענין שערב עליו יותר, ואם כל המטעמים שוים אצלו, יאכלם צלי ובחרדל[89].

לדעת הסוברים שצלי קדירה נקרא צלי לענין איסור אכילת צלי - לנוהגים כן[90] - בלילי פסחים[91], כתבו אחרונים שאף לענין אכילת מתנות כהונה בצלי, צלי קדירה נקרא צלי לענין זה[92].

אכילתו בליל הסדר

משחרב בית המקדש, נחלקו המנהגים באכילת צלי בליל חמישה עשר בניסן[93], בו היו אוכלים את קרבן הפסח[94], וכן שנינו: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלים[95], וביארו ראשונים הטעם של הנוהגים שלא לאכול, גזרה* שמא יאמרו בשר הפסח הוא[96], ונראה כאוכל פסח בחוץ[97]. וכתבו ראשונים שאשכנז, מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא[98].

בירושלמי אמרו שבכלל איסור אכילת צלי - לנוהגים כן[99] - אפילו בשר עגל ועוף[100], כל דבר שטעון שחיטה[101], וכן כתבו ראשונים להלכה[102], ומכל מקום ביצה ודג, שאינם טעונים שחיטה, מותר לאוכלם כשהם צלויים[103], שאין דומים כלל לבשר, ולא יטעו בהם[104].

צלי קדר, אם מותר לאוכלו בליל חמישה עשר בניסן, לנוהגים שלא לאכול צלי באותו הלילה[105], נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שכיון שקרבן פסח הנצלה כך, פסול - לסוברים כן[106], וכן הלכה[107] - מותר לאוכלו[108]. ב) ויש סוברים שאסור לאוכלו[109], אף על פי שאסור לאכול קרבן פסח הנצלה כך[110], משום מראית עין[111], או משום שדוקא לענין קרבן פסח ריבתה התורה ובשל מבֻשל[112], ומכאן שצלי קדירה אסור[113], אבל מכלל צלי לא יצא[114]. ומכל מקום אם היה דבר שבקדרה שיש בו מרק, אף על פי שאחר כך מצטמק ולא ישאר לחלוחית של מרק, אינו צלי אלא תבשיל ומותר[115].

לנוהגים איסור אכילת צלי בלילי פסחים[116], אם צלאו ואחר כך בישלו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמותר לאוכלו, שכן בקרבן פסח חייב באופן כזה - לסוברים כן[117], וכן הלכה[118] - מלקות על אכילתו, ואין כאן חשש של מראית עין[119], שכיון שבישלו שוב אינו נראה כצלי[120]. ויש הסוברים שאסור לאוכלו[121], שדוקא לענין קרבן פסח ריבתה התורה ובשל מבֻשל[122], ומכאן שכשצלאו ואחר כך בישלו אסור[123], אבל מכלל צלי לא יצא[124].

לנוהגים איסור אכילת צלי בלילי פסחים[125], כתבו אחרונים שהאיסור הוא אף ביום[126].

בחוץ-לארץ* שנוהגים ביו-טוב-שני-של-גליות*[127], כתבו אחרונים שהנוהגים איסור אכילת צלי בלילי פסחים[128], נוהגים בו איסור בשני הימים הראשונים של חג הפסח*[129].

הדחה

צלי, נחלקו ראשונים אם צריך הדחה* ראשונה - כפי שנעשה קודם המליחה*[130] - קודם הצלייה: יש סוברים שאין צריך, משום שהאש שואבת הכל[131], וכיון שצלאו חצי צלייתו מותר לאוכלו[132], שאז הוא ראוי לאכילה[133]. ויש סוברים שאף לצלי צריך הדחה בתחילה, לפי שהדם שעל פני הבשר אינו יורד על ידי האש אלא נקרש ונתייבש ונשאר על הבשר[134], ואפילו צלאו בלי מליחה[135]. ויש שכתבו שלסוברים שלצלי אין צריך הדחה ראשונה, הרי זה מפני שלדעתם צלי אין צריך מליחה כלל[136], אבל למנהגנו שמולחים מעט אף לצלי[137], הוא הדין שצריך גם הדחה[138]. וכן המנהג, להדיחו תחילה ולמולחו קצת, ובדיעבד אם לא הדיחו, כשר[139].

אף בהדחה אחרונה, אחר צלייתו - כפי שנעשה לאחר המליחה[140] - נחלקו הדעות: יש סוברים שכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו, משום הדם הדבוק בו[141], ואם נצלה בלא מליחה, צריך להדיחו שלש פעמים אחר הצלייה[142], והוא הדין אם נמלח ולא שהה שיעור מליחה, או אפילו שהה ולא הודח אחר המליחה, שצריך אחר צלייתו הדחה שלש פעמים[143], ויש סוברים שלעולם אין צריך אחר הצלייה אלא הדחה אחת[144]. ונוהגים לכתחילה להדיחו אחר הצלייה, אבל בדיעבד שלא הדיחו ובישלו כך, מותר[145]. ויש שכתב שאם רוצה לאכלו כמות שהוא צלי, אף לכתחילה אין צריך להדיחו אחר צלייתו, אם נצלה כל צרכו דהיינו חצי צלייתו[146], שהדם שיצא לחוץ נשרק - הוחלק - והאש שואבתו, ומה שנשאר על פני הבשר אינו אלא חמר - יין וציר - בשר ומותר[147].

בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה, שבהפסד-מרובה* יש לו תקנה בהדחה ומליחה שניתֶ[148], מותר לצלותו[149], ועל כך, ע"ע הדחה (ב)[150]. על כך שמותר למלוח צלי ולאוכלו בלא הדחה אחר המליחה, ע"ע הנ"ל[151].

מליחה

אף על פי שהבשר צריך מליחה* להוציא ממנו הדם*[152] האסור באכילה[153], הצלי אין צריך מליחה[154], לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו[155] ואינו חוזר ונבלע בו[156], ואם ישאר בו שום דבר ממנו, הוא דם האיברים שלא פירש המותר באכילה[157]. ואפילו אם לא נצלה יפה, אין לחוש שנכנס בו הדם מצד זה לצד זה[158], ועל כך, ע"ע מליחה. ואף על פי ששנינו שמולחים הצלי[159], היינו שנהגו למולחו[160] כדי ליתן טעם[161]. ויש מהראשונים החולקים על זה, וסוברים שצלי צריך מליחה[162] מועטת[163], שכן אמרו - לגורסים כן[164] - שאף בצלי מביא האיבר ונותן עליו מלח וחוזור והפוכו ונותן עליו מלח ומעלהו[165]. וכתבו ראשונים שלחוש לדעה זו[166] נהגו למולחו קצת[167] כאשר נתחב בשיפוד, וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם[168].

היה דם אחר שנטף על הצלי - אפילו אותו דם הוא צונן[169] - אין אומרים שהאש שואבו[170], ואוסר ממנו[171] כדי נטילה[172].

על בשר שצולים בלא מליחה, באלו אופנים נותנים כלי תחתיו לקבל שמנונית הנוטף ממנו, ע"ע מליחה.

כבד

כבד* - שכולו דם והתורה התירתו[173], אלא שהדם הפורש ממנו אסור[174] - אסור לאוכלו כשהוא מבושל, אלא אם כן צלאוהו מקודם[175], ועל טעם הדבר, ע"ע כבד[176]. ושם[177], על הבא לצלותו כשהוא שלם, אם צריך לחותכו קודם לכן.

לב

לב*, שלהכשירו באכילה קורעו ומציא את דמו[178], אם לא נקרע ונצלה, קורעו ומוציא את דמו והרי הוא מותר[179], ואותה ששנינו: לא קרעו, קורעו לאחר בישולו ומותר[180], יש מן הראשונים מפרשים שאין הכוונה לאחר בישולו, אלא לאחר צלייתו, שפעמים קרויה אף הצלייה בישול[181].

בטעם שאין נאסר הלב משום בליעת דם* הכנוס בחללו[182] בשעת הצלייה, ע"ע לב[183].

שיפוד שצולים בו

שיפוד שצולים בו בשר בלא מליחה, יש מהראשונים הסוברים שנאסר, כיון שבולע הדם[184] - האסור באכילה[185] - ולפיכך אסור להפך בה בשר שבקדירה וכיוצא בו לפי שחוזר הוא ופולט דם שבלע[186], וכן אסור להשהות הצלי על גבי השיפוד - לאחר שהוסר מעל גבי האש[187] - אפילו רגע אחד[188], לאחר שפסק הבשר מלזוב[189], אלא תיכף שמוציאו מן האור שולף הבשר מעל השיפוד[190], שאם יניח השיפוד, יבלע הבשר ממנו, שהרי חמים הם[191]. ואם השיפוד של ברזל צריך ללבנו, ואם הוא של עץ, אין לו תקנה כי אם בשריפה[192]. ומכל מקום מותר לצלות בו ולהשהות בו כל זמן שהבשר זב שכל שהוא זב ופולט אינו בולע מדם השפוד[193]. ויש מהראשונים המתירים להשתמש בשיפוד שצולים בו בשר בלא מליחה[194], לפי שהאש שואבת הדם ואינו מניח לשיפוד לבלוע הדם[195].

להלכה, יש שכתבו שהמנהג להיזהר לכתחילה ולהתיר בדיעבד[196]. ויש שכתבו שהמנהג להתיר אף לכתחילה[197].

הסיר הצלי מהאש, כשלא הגיע לחצי צלייתו, שאינו ראוי לאכילה[198], יש שכתבו שהכל מודים בזה שהשיפוד נאסר מחמת הדם ואוסר הבשר במגעו[199]. ויש שכתבו שהמתירים בשיפוד, מתירים אף בפחות מכדי חצי צלייתו[200].

סכין שחותכים בו הצלי

לחתוך בסכין צלי שאצל האש שלא נמלח - כדי לנסות אם הוא צלוי[201] - נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים האוסרים, כל זמן שאינו נצלה כל צורכו, מפני הדם* - האסור באכילה[202] - שנבלע בסכין[203], שפעמים שהוא עושה שם גומא והיא מלאה דם רותח ואוסרת הסכין[204], ואפילו בלא גומא ראוי לאסור הסכין מחמת הדם החם[205]. ואין הסכין אסורה, אלא אם כן היד-סולדת* בו[206], בסכין[207]. ויש הסוברים: אלא אם כן היד סולדת בבשר[208]. וכן אם שהה קודם צלייה במלח שיעור צלייה, מותר[209]. ב) ויש מהראשונים המתירים לחתוך בסכין צלי שאצל האש שלא נמלח[210], לפי שהאש שואבת הדם ואינו מניח לסכין לבלוע הדם[211].

להלכה, יש שכתבו שהמנהג להתיר[212]. ויש שכתבו שהמנהג להיזהר לכתחילה ולהתיר בדיעבד[213].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רבינו בחיי שמות יב ח.
  2. ↑ עי' ס' הערוך ע' צל ב'; רש"י פסחים מא א ד"ה צלי קדר; עי' מאירי שם; מ"ב סי' תעו סק"א.
  3. ↑ רש"י שם; עי' מאירי שם; מ"ב שם.
  4. ↑ עי' רש"י שם, בפי' הגמ' שם.
  5. ↑ עי' יתנו"א ע' רב חיננא סבא ופ"מ לירו' פסחים פ"ז ה"א, בפי' הירו' שם.
  6. ↑ ציון 20 ואילך.
  7. ↑ ציון 181.
  8. ↑ שמות יב ח-ט.
  9. ↑ עי' רשב"ם שם ח.
  10. ↑ חינוך מ' ז.
  11. ↑ חזקוני שם.
  12. ↑ ע"ע קרבן פסח.
  13. ↑ עי' משנה פסחים צה א וזבחים נו ב; עי' מכדרשב"י יג ה; עי' רמב"ם ק"פ פ"ח ה"ד.
  14. ↑ עי' מכילתא ומכדרשב"י וברייתא שבציון הבא ואילך. רש"י שמות יג ה; עי' ראשונים שבציון 17.
  15. ↑ שמות שם. עי' ר' יונתן במכילתא בא פסחא פי"ז; עי' מכדרשב"י שם; עי' ברייתא פסחים צו א.
  16. ↑ ברייתא שם.
  17. ↑ פסי"ז שם; עי' שכל טוב שם.
  18. ↑ ר' יונתן במכילתא שם (וכן דרש ר' יונתן במכילתא פסחא פ"ד, לענין הבהמה המוקרבת); תנחומא פ' בא סי' יב. ועי' שו"ת חת"ס ח"ז סי' מב.
  19. ↑ מכדרשב"י שם.
  20. ↑ דברים טז ו-ז. עי' מכדרשב"י שם; עי' רבינו בחיי שמות יב ח.
  21. ↑ עי' רש"י דברים שם ז; עי' רשב"ם שם; עי' ראב"ע שם; רבינו בחיי שמות שם.
  22. ↑ רש"י דברים שם; עי' ר"י בכור שור שם.
  23. ↑ דהי"ב לה יג. עי' ראב"ע דברים שם; עי' ר"י בכור שור שם; רבינו בחיי שמות שם.
  24. ↑ שמות שם ט. עי' ר"י בכור שור דברים שם.
  25. ↑ ר"י בכור שור שם.
  26. ↑ עי' חזקוני דברים שם; עי' רבינו בחיי שמות שם ח.
  27. ↑ בראשית מ י. חזקוני דברים שם; רבינו בחיי שמות שם.
  28. ↑ שמות כג יט ולד כו ודברים יד כא. חזקוני דברים טז ז.
  29. ↑ עי' משנה פסחים צה א.
  30. ↑ עי' ברייתא שם.
  31. ↑ עי' רש"י פסחים עד א ד"ה לא על השפוד.
  32. ↑ שמות יב ח.
  33. ↑ כ"מ ממכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; עי' גמ' שם; כ"מ מירו' פסחים פ"ז ה"ב; עי' רמב"ם שם.
  34. ↑ עי' רבינו מיוחס שם; רלב"ג שם.
  35. ↑ רלב"ג שם.
  36. ↑ ציון 7 ואילך. ועי' ר' יהודה במכדרשב"י שם וברייתא שם, החולק, ומתיר צלייה בשיפוד של מתכת.
  37. ↑ ציון 9 ואילך.
  38. ↑ ע"ע אכילת פסחים ציון 32 ואילך. וע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 20.
  39. ↑ עי' ר"ח פסחים מא א; עי' רש"י שם ד"ה צלי קדר.
  40. ↑ ר"ח שם.
  41. ↑ שמות יב ט. ע"ע אכילת פסחים ציון 33 וע' דברה תורה כלשון בני אדם ציון 18 ואילך.
  42. ↑ עי' ר"ח שם; עי' רש"י שם.
  43. ↑ ר"ח שם.
  44. ↑ עי' תוס' שם ד"ה איכא ותוס' שאנץ שם וחי' הר"ן שם, ע"פ הגמ' שלעיל בציון 33; עי' מהר"ם חלאווה שם.
  45. ↑ שמות שם. ע"ע הנ"ל ציון 29 ואילך.
  46. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 32 ואילך.
  47. ↑ עי' תוס' שם; עי' תוס' שאנץ שם; עי' חי' הר"ן שם.
  48. ↑ שמות שם. ע"ע הנ"ל ציון 33.
  49. ↑ עי' תוס' שם; עי' תוס' שאנץ שם; עי' חי' הר"ן שם.
  50. ↑ עי' ירו' פסחים פ"ז ה"ב.
  51. ↑ עי' רמב"ם ק"פ פ"ח ה"ח (ועי' ציון 64); עי' מאירי פסחים מא א.
  52. ↑ עי' ברייתא פסחים מא א; עי' רמב"ם ק"פ פ"ח ה"ח.
  53. ↑ גמ' שם, בד' ברייתא שבציון הקודם.
  54. ↑ ע"ע ציון 3 ואילך.
  55. ↑ עי' ירו' פסחים פ"ב ה"ז, בד' ר' ישמעאל (ע"ע הנ"ל שם), לפי מה"פ שם.
  56. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1 ואילך.
  57. ↑ ע"ע אכילת פסחים ציון 32 ואילך.
  58. ↑ ברייתא פסחים מא א, לפי גמ' שם, ורש"י ד"ה חייב.
  59. ↑ שמות יב ט. עולא בגמ' שם, בד' הברייתא שבציון הקודם.
  60. ↑ רש"י שם ד"ה שאני הכא.
  61. ↑ ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 1 ואילך.
  62. ↑ שמות שם. ע"ע אכילת פסחים ציון 33.
  63. ↑ עי' רב כהנא בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה ר' יוסי היא וד"ה יוצאין וד"ה אבל לא במבושל.
  64. ↑ עי' רמב"ם ק"פ פ"ח ה"ח. וע"ע אכילת פסחים ציון 51 ואילך, ומה"פ שם.
  65. ↑ עי' תוס' חולין קלב ב ד"ה אין; עי' רשב"א שם; עי' רא"ש שם פ"י סי' ו; עי' טור יו"ד סי' סא; עי' ר"ן שם (מה ב בדפי הרי"ף).
  66. ↑ רא"ש שם.
  67. ↑ ע"ע קדשי קדשים.
  68. ↑ עי' משנה זבחים צ ב. עי' תוס' חולין שם; עי' רשב"א שם; עי' רא"ש שם; עי' ר"ן שם.
  69. ↑ רמב"ם מעה"ק פ"י ה"י.
  70. ↑ במדבר יח ח.
  71. ↑ עי' זבחים צא א, בטעם המשנה שבציון 67 ואילך. עי' תוס' חולין שם; עי' רא"ש שם; עי' ר"ן שם. וכ"ה באונקלוס שם, שתרגם: לרבו. וכ"כ רש"י במדבר שם, ועי' פענח רזא שסז בבציון 79 ואילך.
  72. ↑ ויקרא ז לה. ת"ק בספרי קרח פיס' קיז. ועי' ר' יצחק בספרי שם, שפי' בע"א, ועי' רשב"ם במדבר שם.
  73. ↑ עי' זבחים שם, בטעם המשנה שבציון 67 ואילך. עי' תוס' חולין שם; עי' רא"ש שם; עי' ר"ן שם.
  74. ↑ רשב"א שם; עי' ר"ן שם.
  75. ↑ רשב"א שם; עי' ר"ן שם; עי' שו"ע שם יב.
  76. ↑ רב חסדא בחולין שם.
  77. ↑ במדבר שם.
  78. ↑ גמ' שם, בד' רב חסדא.
  79. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב חסדא; פענח רזא שם, בד' רש"י שבציון 71.
  80. ↑ גמ' שם, בד' רב חסדא; פענח רזא שם.
  81. ↑ תוס' שם.
  82. ↑ עי' רא"ש שם; טור שם.
  83. ↑ עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם; טור שם.
  84. ↑ רא"ש שם.
  85. ↑ תוס' שם; עי' טור שם.
  86. ↑ עי' רשב"א שם; עי' ר"ן שם.
  87. ↑ עי' נתיבות ההוראה (קראסיק, נד' בסו"ס הלכות עולם עמ"ס חולין) לשו"ע שם, בד' ר"ן שבציון הקודם (והובא בדרכ"ת שם ס"ק עט), ועי' שו"ת מעשה אברהם (אשכנזי) יו"ד סי' יט (סז ב), שהרשב"א והר"ן מודים לראשונים שבציון 81 ואילך, וצ"ב.
  88. ↑ רבינו בחיי שמות יב ח, וצ"ב אם הוא כראשונים שבציון 86 ואילך. ועי' רמב"ם בכורים פ"ט הכ"ב, שפסק שאין אוכלים מת"כ אלא צלי בחרדל, אך ברמב"ם שבציון 69 פסק שאוכלים קדשי קדשים וקדשים קלים בכל מאכל, ועי' רדב"ז וכס"מ בכורים שם ומל"מ מעה"ק שם, שנ' שפי' שמודה לראשונים שבציון 81 ואילך, וכ"מ מהב"י שם, וכ"כ בשו"ת מעשה אברהם שם.
  89. ↑ שו"ע יו"ד סא יב.
  90. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  91. ↑ עי' ציון 109 ואילך.
  92. ↑ עי' שו"ת מעשה אברהם (אשכנזי) יו"ד סי' יט (סז ג). ועי' דרכ"ת סי' סא ס"ק עח, בשמו.
  93. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  94. ↑ ע"ע אכילת פסחים ציון 1.
  95. ↑ משנה פסחים נג א; רמב"ם חומ"צ פ"ח הי"א; עי' טור או"ח סי' תעו; שו"ע שם א.
  96. ↑ עי' רש"י שבציון הבא; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  97. ↑ רש"י שם ד"ה שלא לאכול.
  98. ↑ טור שם; ס' האגור סי' תתיב; עי' לבוש שם ס"ב; עי' ערה"ש שם ס"א. ועי' מרדכי פסחים סוף רמז תרח.
  99. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  100. ↑ עי' ר' אימי בירו' פסחים פ"ד ה"ד.
  101. ↑ עי' ר' יודן בי ר' חנין בירו' שם.
  102. ↑ עי' ראבי"ה פסחים סי' תצח, בשם הירו'; עי' מרדכי שם וטור או"ח סי' תעו, בשם הירו' וראבי"ה; עי' שו"ע שם ב. ועי' ס' האגור סי' תתיב, בשם ראבי"ה.
  103. ↑ עי' ירו' שם, לפי ראבי"ה שם ומרדכי שם; עי' ט"ז שם סק"ג; עי' באה"ט שם סק"ב, בשם האחרונים; עי' מ"ב שם סק"ט, בשם הט"ז. ועי' ט"ז שם, בשם רש"ל, ע"פ מרדכי בשם הירו' שם, שבביצה יש להחמיר, ודחה, שהרי בירו' הוא הו"א ואין הדבר כן למסקנה.
  104. ↑ מ"ב שם.
  105. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  106. ↑ עי' ציונים 41 ואילך, 44 ואילך, 50.
  107. ↑ עי' ציון 51.
  108. ↑ עי' נחלת צבי סי' תעו סק"ב; עי' חו"י שם סק"ב, בשמו; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  109. ↑ מג"א שם סק"א; חו"י שם, בשמו; פר"ח שם ס"א; שו"ת מעשה אברהם (אשכנזי) יו"ד סי' יט (סז ג), בשמו; מנהגי ק"ק ארגיל שבסוה"ס בית יהודה סי' טו (קח ג), בשם מורו בשם פר"ח, ושמורו הסכים לו; מחב"ר שם אות ב, בשם פר"ח ומהר"ש צרור; עי' ערה"ש שם, בשם מג"א וחו"י, ודחה, שכיון שהוא מנהג אין להחמיר. ועי' מג"א שם וערה"ש שם, הדין בצלאו ואח"כ בישלו, וע"ע אכילת פסחים ציון 48 ואילך.
  110. ↑ כ"מ ממג"א שם; עי' פר"ח שם ס"ב.
  111. ↑ ע"ע חשד; מראית עין. מג"א שם.
  112. ↑ שמות יב ט.
  113. ↑ עי' ציון 41 ואילך.
  114. ↑ פר"ח שם ס"ב.
  115. ↑ מחב"ר שם אות ד, בשם מהר"ש צרור; עי' שע"ת שם סק"א, בשם מחב"ר.
  116. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  117. ↑ עי' ציון 56 ואילך. ועי' ציון 61 ואילך.
  118. ↑ עי' ציון 64.
  119. ↑ ע"ע חשד; מראית עין.
  120. ↑ עי' מג"א סי' תעו סק"א.
  121. ↑ פר"ח שם ס"ב; מנהגי ק"ק ארגיל שבסוה"ס בית יהודה סי' טו (קח ג), בשם מורו בשם פר"ח, ושמורו הסכים לו.
  122. ↑ שמות יב ט.
  123. ↑ עי' ציון 59.
  124. ↑ עי' פר"ח שם.
  125. ↑ עי' ציון 95 ואילך.
  126. ↑ מנהגי ק"ק ארגיל שבסוה"ס בית יהודה סי' טו (קח ג), בשם זקנו של מורו; עי' מחב"ר סי' תעו אות א, בשם זקנו של הרב מהר"ש צרור בתשובה כ"י ובית יהודה.
  127. ↑ ע"ע ציון 64 ואילך.
  128. ↑ עי' לעיל ציון 95 ואילך.
  129. ↑ עי' מנהגי ק"ק ארגיל שבסוה"ס בית יהודה סי' טו (קח ג).
  130. ↑ ע"ע הדחה (ב): קודם המליחה.
  131. ↑ רשב"א חולין ח ב, בשם י"מ; רא"ש שם פ"א סי' יט; חי' הר"ן שם; ש"ך יו"ד סי' עו סק"א, בד' הטוש"ע שם א.
  132. ↑ עי' או"ה ש"ח דין י; עי' רמ"א בשו"ע שם ב.
  133. ↑ עי' רמ"א שם.
  134. ↑ רשב"א שם; חי' הר"ן שם, בשם הרמב"ן; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  135. ↑ רשב"א שם.
  136. ↑ עי' ציון 152 ואילך.
  137. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  138. ↑ הגש"ד סי' ט אות ג, בשם מהרא"י, והובא בד"מ שם סק"א.
  139. ↑ הגש"ד שם; רמ"א בשו"ע שם.
  140. ↑ ע"ע הדחה (ב): אחר המליחה.
  141. ↑ עי' או"ה כלל ח דין ט; אגודה פסחים פ"ז סי' סו; עי' ס' האגור סי' אלף קצו, בשם מהרי"ל; רמ"א בשו"ע יו"ד עו א, בשם י"א; עי' תו"ח כלל י סי' יב.
  142. ↑ אגודה שם; או"ה שם; תו"ח שם; ש"ך שם ס"ק טו.
  143. ↑ ש"ך שם, ע"פ אגודה ואו"ה שם.
  144. ↑ ש"ך שם, בשם מהרש"ל, ודחה; פר"ח שם ס"ק יד; מנחת יעקב כלל ט ס"ק טז.
  145. ↑ רמ"א שם ב.
  146. ↑ ע"ע מליחה.
  147. ↑ פר"ח שם ס"ק טז, וכ' שכן אנן נהגינן.
  148. ↑ ע"ע הדחה (ב) ציון 99 ואילך.
  149. ↑ ש"ך יו"ד סי' עב ס"ק יט.
  150. ↑ ציון 184 ואילך.
  151. ↑ ציון 195 ואילך.
  152. ↑ ע"ע מליחה.
  153. ↑ ע"ע דם (א) ציון 1 ואילך.
  154. ↑ עי' שו"ת רש"י סי' שטז, וסותר לרש"י שבציון 162, וצ"ב, ועי' שע"ד (דבליצקי) סי' ט, במקורות וציונים; עי' תוס' פסחים עד א ד"ה האי, בשם ר"ת, ושכן קיבל ר"י מר"ת; עי' תוס' ביצה יא א ד"ה אין; עי' תוס' חולין יד א ד"ה ונסבין, בסתם ובשם ר"ת; עי' סמ"ג לאוין קלז; עי' פסקי רי"ד חולין מהדו"ק ומהדו"ב צג ב ומנחות כא א; עי' תוה"ב ב"ג ש"ג; עי' רא"ש שם פ"א סי' יט; עי' שע"ד שם (והוא ל' שו"ת רש"י הנ"ל); עי' ר"ן שם (ד ב); עי' טוש"ע יו"ד עו א; עי' ס' האגור סי' אלף קפט, במסקנה; הגש"ד בשם מהרא"י שבציון 138, בד' הראשונים שבציון 131.
  155. ↑ עי' פסקי רי"ד מנחות שם; עי' סמ"ג שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  156. ↑ פסקי רי"ד שם.
  157. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 136. עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם; עי' טור שם.
  158. ↑ עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם. ועי' סמ"ג לאוין קלז.
  159. ↑ ברייתא ביצה שם: ושוין שמולחין עליו בשר לצלי.
  160. ↑ עי' תוס' פסחים שם; עי' תוס' ביצה שם.
  161. ↑ תוס' ביצה שם.
  162. ↑ עי' רש"י פסחים שם ד"ה שריא, וסותר לרש"י שבציון 154, וצ"ב, ועי' ציון הנ"ל; עי' ס' האגור שם, בשם סמ"ג (וצ"ב, שאינו שם), בשם הריצב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם ב, בשם י"א.
  163. ↑ עי' רש"י שם; עי' רמ"א שם, בשם י"א.
  164. ↑ אביי במנחות כא א (לגירסתנו וגי' פסקי רי"ד שם ותוה"א ובדה"ב ב"ג ש"ג. לגי' תוס' חולין יד א ד"ה ונסבין וקיב א ד"ה הני: רבה), לגי' תוס' מנחות שם ד"ה וכן, בשם ספר רבינו גרשום ושכ"פ ר"ח, ותוס' פסחים שם, בשם יש גרס, ודחו, ותוה"א שם, בסתם, ובשם הראב"ד באיסור משהו בשם גי' ספרדית (וצ"ב, שאינו באיסור משהו): וכן לצלי, ועי' תוס' חולין יד א שם ואגודה מנחות פ"ג סי' ב ופסקי רי"ד שם, שכ' שאין לגרוס כן. במנחות שם, לגירסתנו וגי' תוס' חולין שם ושם ומנחות שם, בסתם, ותוס' פסחים שם, בשם רוב ספרים, ופסקי רי"ד מנחות שם, ותוה"א שם, בשם ר"י, ואגודה שם: וכן לקדירה. ועי' תוה"א שם ובדה"ב שם ישוב הגי' צלי, לראשונים שבציון 152 ואילך.
  165. ↑ כ"מ מתוס' פסחים שם וחולין יד א שם; עי' ס' האגור שם.
  166. ↑ ע'י הגש"ד שם אות ג, בשם מהרא"י.
  167. ↑ ש"ד שם, לפי הגש"ד שם אות א; הגש"ד שם אות ג, בשם מהרא"י; ס' האגור שם, בשם נקיי הדעת; רמ"א שם.
  168. ↑ רמ"א שם.
  169. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ח סי' מח; עי' נמוק"י שם קיג א; עי' טור יו"ד סי' עו; שו"ע שם א.
  170. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא; עי' טור שם; שו"ע שם.
  171. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אין; עי' רא"ש שם; עי' נמוק"י שם; טוש"ע שם.
  172. ↑ עי' רא"ש שם; עי' נמוק"י שם; טוש"ע שם.
  173. ↑ ע"ע דם (א) ציון 180 ואילך וע' כבד ציון 15 ואילך.
  174. ↑ ע"ע דם (א) ציון 183 ואילך, ושם, מח' ראשונים אם איסורו מה"ת או מדרבנן.
  175. ↑ עי' רי"ף חולין קיא א (לט ב): אלא מיהו שדרו ממתיבתא וכו'; כ"מ מסדור רש"י סי' תקצב וס' הפרדס (עהרנרייך), בשם רב יהודאי; עי' ס' העטור ש"א - הכשר בשר (א ג במהד' רמ"י); עי' ראבי"ה תשובות ובאורי סוגיות סי' אלף קיא.
  176. ↑ ציון 112 ואילך.
  177. ↑ ציון 165 ואילך.
  178. ↑ משנה חולין קט א; רמב"ם מאכ"א פ"ו ה"ו; טוש"ע יו"ד עב א. וע"ע לב ציון 193 ואילך.
  179. ↑ עי' ראשונים שבציון 181; ראב"ד בהשגות שם; רוקח סוס"י תמא; ריקאנטי סי' רג; טוש"ע יו"ד עב ב. ועי' הג' הרמ"א למרדכי חולין רמז תרצט, בד' תשו' רש"י.
  180. ↑ ברייתא פסחים עד ב וחולין קט ב.
  181. ↑ ס' האשכול (אויערבך) הל' חלב ודם סי' כה (ח"ג עמ' 72; תוס' חולין קט א ד"ה הלב ואו"ז ח"א סי' תסד ושו"ת מהר"ח או"ז סי' ה וריטב"א שם, בשם ר"ת; רמב"ן שם; רשב"א שם ב ומרדכי שם וחי' הר"ן שם, בשם ר"י; מאירי שם קי ב, בשם חכמי הצרפתים; עי' אר"ח הל' איסורי מאכלות סי' צ וכלבו סי' קג.
  182. ↑ ע"ע דם (א) ציונים 170, 175 ואילך.
  183. ↑ ציון 225 ואילך.
  184. ↑ תוה"א ב"ד ש"ד, בשם הראב"ד; תוה"ק שם; עי' טור יו"ד סי' עו, בשם הרשב"א; עי' שע"ד סי' יח, בשם רבותיו; עי' שו"ע שם ד, בשם יש מי שאוסר.
  185. ↑ ע"ע דם (א) ציון 1 ואילך.
  186. ↑ תוה"ק שם.
  187. ↑ תוה"ק שם, בשם א' מגדולי החכמים; טור שם, בשם הרשב"א בשם א' מהגדולים; שו"ע שם, בשם יש מי שהורה: מן האש.
  188. ↑ תוה"א שם, בשם הראב"ד.
  189. ↑ עי' ראשונים שבציון 193; שו"ע שם, בשם יש מי שהורה.
  190. ↑ תוה"א שם, בשם הראב"ד; עי' תוה"ק שם, בשם א' מגדולי החכמים; עי' טור שם, בשם הרשב"א בשם א' מהגדולים.
  191. ↑ עי' תוה"א שם, בשם הראב"ד; עי' תוה"ק שם, בשם א' מגדולי החכמים; עי' טור שם, בשם הרשב"א בשם א' מהגדולים; עי' שו"ע שם, בשם יש מי שהורה.
  192. ↑ שע"ד שם.
  193. ↑ עי' תוה"א שם, בשם הראב"ד; תוה"ק שם, בשם א' מגדולי החכמים; עי' טור שם, בשם הרשב"א בשם א' מהגדולים.
  194. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ח סי' לו; טור שם, בשמו; שו"ע שם, בשם יש מתירים.
  195. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו.
  196. ↑ עי' שע"ד סי' יח; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד עו ד; עי' יש"ש חולין פ"ח סי' נז; עי' לבוש שם; עי' ב"ח שם.
  197. ↑ עי' ב"י שם; עי' שו"ע שם.
  198. ↑ עי' ציון 133.
  199. ↑ עי' ב"ח יו"ד סי' עו, בד' הרא"ש.
  200. ↑ עי' פר"ח שם ס"ק כג.
  201. ↑ עי' סה"ת סי' סט; סמ"ג לאוין קלז.
  202. ↑ ע"ע דם (א) ציון 1 ואילך.
  203. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם; עי' טור יו"ד סי' עו, בשמו; עי' או"ז ח"א סי' תעא, בשם מורו רבינו יהודה ב"ר יצחק; עי' הג"א חולין פ"ח סי' לו, בשם או"ז, בשם מר יהודה שירלאו"ן; עי' שע"ד סי' יט; עי' שו"ע שם ד, בשם יש מי שאוסר.
  204. ↑ עי' סה"ת שם; סמ"ג שם.
  205. ↑ סמ"ג שם.
  206. ↑ עי' או"ז שם, בשם מורו רבינו יהודה ב"ר יצחק; עי' הג"א שם, בשם או"ז, בשם מר יהודה שירלאו"ן.
  207. ↑ הגש"ד שם סק"א, בשם או"ז, בשם ר"י שירלאון; הג"א שם, בשם או"ז, בשם מר יהודה שירלאו"ן (עי' ציון הקודם); ב"ח שם, בשמו.
  208. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' נז, בשם או"ז בשם מהר"י שירליאו"ן, לפי פמ"ג שם ש"ד ס"ק כג, והסכים לו.
  209. ↑ עי' שע"ד שם.
  210. ↑ טור שם, בד' הרא"ש שבציון 194 ואילך; שו"ע שם, בשם יש מתירים. ועי' ב"י שם.
  211. ↑ עי' טור שם, בד' הרא"ש שבציון הנ"ל ואילך.
  212. ↑ כ"מ מאו"ז ח"א סי' תעא; עי' הג"א חולין פ"ח סי' לו, בשם או"ז; עי' או"ה של"ו דין יב; עי' ב"י יו"ד סי' עו; שו"ע שם ד.
  213. ↑ עי' הגש"ד סי' יט סק"א, בשם מהרא"י; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' יש"ש חולין פ"ח סי' נז; עי' לבוש שם; עי' ב"ח שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צלי&oldid=160641"