אנציקלופדיה תלמודית:קבה
|
|
הגדרת הערך - אבר בבעלי חיים שהאוכל נקבץ שם.
מהותה
מאכל - הבהמה והחיה - נכנס מבית-הכוסות* להמסס* ומההמסס לקיבה ומהקיבה לדקין*[1].
על העוף*, שאין לו כרס* ולא המסס ולא בית הכוסות, אבל יש לו כנגדם זפק* וקורקבן*, ע"ע זפק וע' קורקבן. על המצוה ליתן לכהן* זרוע-ולחיים-וקבה*, ע"ע זרוע ולחיים וקבה.
צורתה
הקיבה - כפופה[2] - ועשויה כקשת[3], ויש עליה שני חלבים, ועל מהותם וצורתם ע"ע חֵלב[4]. ונחלקו תנאים בהיתר אכילתם, ועל כך ע"ע הנ"ל[5]. ושם[6], שנחלקו בני ארץ ישראל ובני בבל למעשה, ובביאור היחס שבין מחלוקתם למחלוקת התנאים.
על כך שלהלכה חֵלב הקשת אסור מן התורה וחייבים על אכילתו כרת*, ע"ע הנ"ל[7]. ושם[8], שנחלקו ראשונים ואחרונים להלכה אם חֵלב היתר אסור מן התורה וחייבים על אכילתו כרת, או שהוא מותר באכילה, ואין איסור אכילתו אלא מדין מנהג*, או שהוא מותר באכילה. על חֵלב היתר, שכיון שיש שאוכלים אותו אין להחמיר בו לענין סתימה, ע"ע נקובה.
טריפה
בקיבה יש שלושה מיני פסולים של טרפה*[9]: א) ניקבה הקיבה, הרי זו טריפה[10], ונכלל במין הטריפה של נקובה*[11]. ב) חסרה הקיבה, הרי זו טרפה*[12], ונכלל במין הטריפה של חסורה*[13]. ג) נמצאו בה שתי קיבות, הרי זו טריפה[14], ונכלל במין הטריפה של חסורה[15], שהיתר* כנטול[16].
חלב בקיבה לענין בשר בחלב
חָלב* הנמצא בקיבה - כגון טלה או עגל שינקו חָלב ועדיין נמצא בקיבתם[17], והוא כחומץ ויש בו חריפות הרבה[18] - לענין איסור בשר-בחלב*, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאפילו הקרוש שבו חָלב ממש הוא, ואסור בין שבישלו עם עור קיבתו ובין שבישלו עם בשר אחר[19]. ב) ויש סוברים שאפילו הצלול שבו הוא כפרש - כטינופת[20], והוא כמו כל הטינופת הנמצא בקיבה[21], שהרי ישתנה במעים[22] ואין בו טעם חלב כלל[23] - ואינו חָלב, ומותר עם בשר בבישול ובאכילה[24], ואפילו מדברי-סופרים*[25]. ויש מהאחרונים שכתב שלדעה זו אסור מדרבנן[26]. ג) ויש מהראשונים מחלקים: הקרוש אינו חָלב ומותר עם בשר, והצלול חָלב הוא ואסור[27], שכשהחָלב עדיין לח עדין הוא חָלב[28], שחָלב הצלול שבקיבה שעדיין לא נקרש חלב גמור הוא ולא פרש[29], ואם בשל בעוד שהוא לח, הכל אסור[30], שאין חלב זה נפקע מדין חלב עד שיקרש, ומאחר שנקרש הרי הוא פרש בעלמא, ומותר בכל בהמות שבעולם, אף באסורי-הנאה*, חוץ משל עבודה-זרה*[31].
אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שחָלב הנמצא בקיבה אינו חָלב, ומותר לבשל בו בשר, אפילו בצלול שבה[32], וכתבו שכן המנהג[33]. ויש פוסקים שאסור לבשל בשר בחָלב צלול הנמצא בקיבה[34], אבל בקרוש מותר[35], וכתבו שכן המנהג[36]. ויש פוסקים שאסור לבשל בשר אפילו בחלב קרוש הנמצא בקיבה[37].
למחלקים בין חָלב צלול לחָלב קרוש[38], היה החָלב בקיבה צלול בשעת שחיטה ונקרש אחר כך, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שדינו כקרוש[39]. ויש סוברים שדינו כצלול, ואין קרוש אלא כשנקרש בחיי הבהמה[40]. להלכה - לפוסקים שחָלב צלול אסור לבשל בו בשר והקרוש מותר[41] - יש מהפוסקים שכתבו שבמקום הפסד יש להקל[42], ואפילו אם אין הפסד מרובה[43], או דוקא במקום הפסד מרובה[44], כיון שיש מהראשונים סוברים שאף חָלב צלול מותר[45], ואם מעמיד בו גבינה, אינו עובר על איסור דאוריתא, כיון שאינו דרך בישול[46]. ויש שכתבו שהעיקר להלכה שאינו נחשב כקרוב אלא כשנקרש בחיי הבהמה[47].
לסוברים שחָלב - צלול[48], או אף קרוש[49] - שבקיבה דינו כחָלב, איסורו מן התורה[50], שהוא כנוס במעיו[51], שמשיצא מדדי הבהמה שינק ממנה חָלב הוא[52]. ויש סוברים שאינו אלא כחלב שחוטה שאין איסורו מן התורה[53], אלא - לסוברים שחלב שחוטה אסור מדרבנן בבישול ואכילה עם בשר[54] - אסור מדרבנן[55].
על חָלב הקיבה שנמלח בעורה או עמד בה יום אחד, ע"ע כבוש[56] וע' מליח כרותח.
חלב בקיבת כשרה שינקה מטריפה
חָלב* הנמצא בקיבת בהמה כשרה שינקה אותו מן הטרפה*, נחלקו בו ראשונים:
א) יש סוברים שהוא אסור[57], מפני שכנוס הוא במעיה, דהיינו שנאסף הוא במעיה מן אחרים ולא משל עצמה[58], שחָלב הכנוס בבהמה אין דנים אותו כבהמה שנמצא בה, אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם[59], ולכן[60] טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה[61].
ב) ויש סוברים שחָלב כשירה שינקה מן הטריפה מותר[62], ואף על פי שבמשנה שנינו שכשרה שינקה מן הטירפה קיבתה אסורה[63], משנה זו נשנתה קודם חזרה[64], כשסבר ר' יהושע שאסור לאכול גבינות גוים, מפני שמעמידים אותה בחלב הקרוש שבקיבת נבילה[65], ולאחר חזרה סבר ר' יהושע שמעמידים בקיבת הנבלה, שפרש בעלמא הוא[66], שהוא מעוכל[67], ולכן למסקנה החָלב מותר, משום שחָלב המכונס בקיבה, פרש בעלמא הוא[68], ומותר בין צלול בין קרוש[69].
ג) ויש מחלקים: חלב צלול שבתוך הקיבה - כל שלא שהה במעי בהמה כדי קרישה והעמדה[70] -אינו חשוב פרש[71], הואיל ולא נתעכל ולא נקרש[72], ואסור באכילה[73], ועליו שנינו במשנה שכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה[74], שאינו פרש אלא חלב גמור אותו עצמו שינקה[75], וחָלב קרוש שבתוך הקיבה - ששהה במעיה כדי קרישה[76] - חשוב פרש[77], ועליו אמרו בתלמוד שהחָלב מותר[78], והמשנה נשנתה לאחר חזרה[79].
בירושלמי נחלקו הסוגיות: במקום אחד נאמר שלמשנה האחרונה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותרת[80], ובמקום אחר נאמר שלמשנה האחרונה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה[81].
אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שחָלב צלול הנמצא בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה אסור, וחָלב קרוש מותר[82], וכתבו שכן המנהג[83], ושאף במקום שאין מנהג אין ראוי להקל נגד המחמירים שהם המרובים, ו"בתראי"[84]. ויש הפוסקים שאף חָלב צלול מותר[85], וכתבו שכן נהגו[86]. ויש הפוסקים שבין חָלב קרוש ובין חָלב צלול אסור באכילה[87].
אף לסוברים שחָלב טריפה הנמצא בקיבת כשרה אסור באכילה[88], הלוקח גדי מן הגוי אין חוששים שמא ינק מן הטריפה[89], והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינק מהטריפה[90].
אף לסוברים שחָלב צלול הנמצא בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה אסור וחָלב קרוש מותר[91], יש מהפוסקים שכתב שמכל מקום יש להחמיר לכתחילה שלא לאכול חָלב קרוש הנמצא בקיבת כשרה, כשידוע שינקה מן הטריפה, מפני שנראה כאוכל טריפות[92]. והשיגו עליו ודחו דבריו[93], שלא נזכר דין זה בראשונים אלא בטריפה שינקה מן הכשרה[94], ולא שייך מראית עין בכשירה שינקה מן הטריפה אם הוא קרוש[95].
חלב בקיבת טריפה שינקה מכשרה
חָלב טרפה* שינקה מן הכשירה ונמצא בקיבתה, מותר[96], בין צלול בין קרוש[97]. ומספר טעמים לדבר: א) לפי שטעמו ומראהו לא נשתנו במעיה[98]. ב) מפני שאינו מגוף הטמא, אלא הוא - לסוברים כן בכשרה שינקה מן הטריפה[99] - פרש בעלמא[100], שלדעתם החלב דומה למי רגלים של חמור, שאף הם פרש בעלמא, ולפיכך לדעתם לאוסרים מי-רגלים* של חמור[101], אף חָלב הנמצא בקיבתו אסור, ואין מותר אלא חלב הנמצא במעי טהורה נבילה - או טריפה[102] - לפי שהיא ממין טהור[103]. ג) הקרוש הרי הוא - לסוברים כן[104] - כפרש, והצלול, ממה נפשך, לסוברים בכשרה שינקה מן הטריפה שנחשב כפרש[105], אף כאן הרי הוא כפרש, שהוא מעוכל, ולסוברים בכשרה שינקה מן הטריפה שאינו כפרש[106], הרי הוא הולך אחר הגוף שבא ממנו[107]. ומכל מקום כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים מלכתחילה לאסור להקפות חלב בקיבת טריפה ונבילה שינקו מן הכשרה לעשותו גבינה[108], משום מראית העין[109], שנראה כאוכל נבילות וטריפות[110].
הערות שוליים
- ↑ רש"י חולין מב א ד"ה ובית הכוסות.
- ↑ רש"י פסחים נא א ד"ה אכל דאייתרא.
- ↑ רש"י שם וחולין נ א ד"ה ולדידן; ר"ן חולין שם (יג ב בדפי הרי"ף); נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם מט א; פי' קדמון א' (בשיטת הקדמונים) שם ב.
- ↑ ציון 398 ואילך.
- ↑ ציון 207 ואילך.
- ↑ ציון 403 ואילך.
- ↑ ציונים 413, 417, 420.
- ↑ ציון 413 ואילך.
- ↑ עי' ביאור חדש מספיק שחיטה פ"י ה"ט.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ע"ע טרפה (ב) ציון 84. כס"מ שם; ביאור חדש מספיק שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ע"ע חסורה ציון 17. כס"מ שם; ביאור חדש מספיק שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ע"ע טרפה (ב) ציון 95. כס"מ שם; ביאור חדש מספיק שם.
- ↑ ע"ע יתר: "יתר כנטול".
- ↑ עי' רש"י חולין קט ב ד"ה קבה.
- ↑ ערה"ש יו"ד סי' פז סל"ה.
- ↑ עי' רש"י חולין קטז ב ד"ה הרי זו אסורה, ע"פ גמ' שם קט ב: קיבה שבישלה בחלבה אסורה; עי' טור שם, בשמו; עי' מאירי שם קטז ב, בשם גדולי הרבנים; עי' או"ה שמ"ו ס"א; ש"ך שם ס"ק כה, בד' ר"ן שבציון 57, ובד' רוקח סי' תסא, והעיר שסותר לרוקח שבציון 27, וצ"ב.
- ↑ רמב"ם מאכ"א פ"ט הט"ו.
- ↑ ערה"ש שם סל"ה, בד' הרי"ף והרמב"ם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ערה"ש שם.
- ↑ עי' רש"י קטז ב שם, בשם יש מתירין; עי' רי"ף שם קט א (לח ב), ע"פ גמ' שם קטז ב: כאן לאחר חזרה; עי' רמב"ם שם; תוה"א בית ג ש"ד, לפי גי' הראשונים שבציון 62 ובשם הרי"ף; עי' מאירי שם, בשם רוב מפרשים וגדולי הפוסקים בכללם; עי' טור שם, בשם הרי"ף והרמב"ם.
- ↑ מאירי שם, לד' זו; חגורת שמואל שם ס"ק כא, בד' רי"ף ורמב"ם; ערה"ש שם, בד' הרי"ף והרמב"ם.
- ↑ לבוש שם, ועי' חגורת שמואל שם וערה"ש שם, שתמהו.
- ↑ כ"מ מתוס' שם ד"ה הכי ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם; עי' טור שם, בשם ר"ת; ש"ך שם, בד' רוקח סי' תסד, והעיר שסותר לרוקח שבציון 19, וצ"ב.
- ↑ עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ עי' תשו' ר"ש משאנץ במרדכי חולין רמז תשלג ותשומי"י למאכ"א סי' ח, בד' ר"ת.
- ↑ עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ ב"י יו"ד סי' פז; שו"ע שם ט, בדעה הא'; לבוש שם, בדעה הא'.
- ↑ ב"י שם וכס"מ מאכ"א פ"ט הט"ו.
- ↑ שו"ע שם, בשם יש מי שאוסר; עי' לבוש שם, בשם י"א; ערה"ש שם סל"ט, בד' רמ"א בשו"ע שם י.
- ↑ עי' לבוש שם ט, בשם י"א; ערה"ש שם, בד' רמ"א בשו"ע שם י.
- ↑ רמ"א בשו"ע שם ט.
- ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' קז.
- ↑ עי' ציונים 27 ואילך, 34 ואילך.
- ↑ עי' תשו' ר"ש משאנץ במרדכי חולין רמז תשלג ותשומי"י למאכ"א סי' ח; עי' סה"ת הל' או"ה סי' עב; עי' ש"ד סי' פ; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד פז י, בשם יש מקילין.
- ↑ תוה"ק בית ג ש"ד, לפי ב"י יו"ד סי' פז (ועי' ש"ך שם ס"ק לב, שפקפק בזה), ושכן משמעות הפוסקים; עי' רמ"א שם, בדעה הא'.
- ↑ עי' ציון 34 ואילך.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ ש"ך שם, ע"פ ת"ח כלל עט דין ג.
- ↑ ערה"ש שם סל"ט.
- ↑ עי' ערה"ש שם.
- ↑ עי' ערה"ש שם.
- ↑ עי' לבוש שם ס"ט.
- ↑ עי' ציונים 27 ואילך, 34 ואילך.
- ↑ עי' ציונים 19, 37.
- ↑ עי' תוספ' חולין פ"ח: קיבה שבשלה חייב.
- ↑ עי' ברייתא חולין קט ב.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה זה כנוס במעיו. ועי' הג' יד שאול ליו"ד סי' צ ס"ג וערוה"ב שם וחזו"י לתוספ' שם.
- ↑ ע"ע בשר בחלב ציון 237 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 240 ואילך. ושם ציון 243, שי"ח ומתירים.
- ↑ שעה"מ מאכ"א פט"ו ה"ה; באה"ט שם ס"ק כב.
- ↑ ציון 86 ואילך.
- ↑ חולין קטז ב, לגי' רמב"ן שם, של"ג ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכו', שלשון זה אינו מעיקר גמ' אלא תוס' רב יהודאי גאון, ורש"י ל"ג , וכן עיקר, וכ"מ מסה"י (התשובות) סי' עו ס"ט, שרש"י מחקו, וכן במאירי שם, בד' גדולי הרבנים של"ג, וכן בר"ן שם (מג א) של"ג, שהיא תוספת ראשונים פוסקי הלכות, ועי' מהרש"ל שם ויש"ש שם פ"ח סי' קז ומהר"ם שם, שרש"י דלהלן ל"ג בגמ' ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכו' (והוקף על פיהם בדפוסים בסוגריים, וצוין בגליון שהוא ע"פ פירושם בד' רש"י), וכן עולה מסקנת הגמ' לגי' כ"י וטיקן 122, של"ג המילים: ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש, ועי' ציונים 62, 68, שי"ג בע"א; עי' רש"י חולין קטז ב ד"ה הרי זו אסורה, שלמסקנה הגמ' נשארת עם פשט ל' המשנה שבציון 61; רמב"ן שם, במסקנה; רא"ש חולין פ"ח סי' נב, לפי ב"י יו"ד סי' פז ויש"ש שם פ"ח סי' קה, ועי' ציונים 73, 78, שי"מ בע"א, ועי' יד יהודה שם בפי' הארוך ס"ק יט; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים; ר"ן שם, במסקנה.
- ↑ עי' משנה שבציון 61, ורש"י שם ד"ה איכא שחיטה; עי' רמב"ן שם;
- ↑ ר"ן שם.
- ↑ עי' משנה שבציון הבא.
- ↑ משנה שם.
- ↑ חולין קטז ב, לגירסתנו וגי' רי"ף שם (מג א), ותוס' שם ד"ה הכי, בשם רוב ספרים, וסה"י (החידושים) סי' תעד, בשם פר"ח, ובמסקנה, ורמב"ן שם, שהוא ל' מר רב יהודאי גאון, ותוס' רא"ש שם לה ב, בשם ר"ת בשם כל הספרים ופר"ח וסדר קדשים כ"י רבינו גרשום, ותוס' רא"ש שם קטז ב, בשם רוב ספרים, ור"ן שם, בשם רוב הנוסחאות, ומ"מ מאכ"א פ"ד הי"א בשם גי' הגאונים וההלכות, וכעי"ז גי' כ"י מינכן וד' טולידו (ועי' ציון 57, שי"ג בע"א), לפי רי"ף שם, ועי' ציון 78, שי"מ בע"א; רמב"ם מאכ"א פ"ד הי"ט, לפי מ"מ שם וב"י יו"ד סי' פא, ושם פ"ט הט"ו, לפי כס"מ שם וב"י שם ולח"מ שם; עי' מאירי שם, בשם רוב מפרשים וגדולי הפוסקים בכללם.
- ↑ משנה שם.
- ↑ ב"י יו"ד סי' פא, בד' רי"ף שם קט א (לח מב), ע"פ גמ' שם קטז ב: לא קשיא כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה כאן קודם חזרה, ע"פ ע"ז כט ב.
- ↑ עי' רי"ף חולין קט א שם ורש"י קטז ב שם.
- ↑ לבוש שם ס"ו.
- ↑ גמ' שם קטז ב, לגי' ראשונים שבציון 62, ועי' ציון 57, שי"ג בע"א.
- ↑ כ"מ מרי"ף שם; כס"מ מאכ"א פ"ט הט"ו וב"י יו"ד סי' פא, בד' הרי"ף והרמב"ם.
- ↑ סה"י (התשובות) סי' עו ס"ט.
- ↑ תוס' חולין קטז ב ד"ה הכי ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; תוה"א בית ב ש"ג ובית ג ש"ד, בשם ר"ת, והסכים לו; עי' הגמ"י מאכ"א פ"ד הי"ט, בשם ר"ת; עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ עי' סה"י שם; עי' סה"ת הל' או"ה סי' עב; עי' תוס' שם ורמב"ן שם, בשם ר"ת; עי' רשב"א שם, במסקנה; רא"ש חולין פ"ח סי' נב, לפי ב"י יו"ד סי' פז, בד' טור שם, ולפי ב"ח שם, ועי' ציון 57, שי"מ בע"א; עי' טור שם, בשם הרא"ש (ועי' יש"ש שם סי' קז, לשיטתו שבציון הנ"ל, שי"ל שהטור קיבל כן פה אל פה מהרא"ש).
- ↑ עי' משנה שם, לפי תוס' שם בשם ר"ת; עי' תוה"א בית ג שם, בשם ר"ת, והסכים לו.
- ↑ סה"י שם.
- ↑ סה"י שם; עי' תוה"א שם, בשם ר"ת.
- ↑ עי' סה"י שם; תוס' שם, בשם ר"ת; עי' תוה"א שם, בשם ר"ת, והסכים לו; עי' הגמ"י שם, בשם ר"ת; עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים, והסכים להם.
- ↑ עי' גמ' שם, לגי' ראשונים שבציון 62 (ועי' ציון 57, שי"ג בע"א), לפי סה"י שם ותוס' שם בשם ר"ת, ועי' ציון 62, שי"מ בע"א; עי' סה"ת שם; עי' רשב"א שם, במסקנה; עי' תוה"א שם ושם, בשם ר"ת, והסכים לו; עי' תוס' רא"ש שם והגמ"י שם, בשם ר"ת; רא"ש שם, לפי ב"י שם, בד' טור שם, ולפי ב"ח שם, ועי' ציון 57, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים; בהגר"א יו"ד סי' פא סק"כ, בד' ר"ת. ועי' מהר"ם שיף שם.
- ↑ ירו' ביצה פ"א ה"א, לגירסתנו וגי' שרידי הירו' מן הגניזה עמ' 157 וכ"מ גי' מאירי חולין קטז ב, וירו' ע"ז פ"ב ה"ז, לגי' רמב"ן שם ושרידי הירו' מן הגניזה עמ' 275: כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה הראשונה (ועי' ציון הבא, שי"ג בירו' בביצה בע"א, ועיי"ש שי"ג בירו' בע"ז בע"א), וסותר לירו' שבציון הבא, וצ"ב.
- ↑ ירו' ביצה שם, לגי' רמב"ן שם, וירו' ע"ז שם, לגירסתנו: כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה האחרונה (ועי' ציון הקודם, שי"ג בירו' בביצה בע"א, ועיי"ש שי"ג בירו' בע"ז בע"א), וסותר לירו' שבציון הקודם, וצ"ב.
- ↑ טור יו"ד סי' פא; שו"ע שם ו, בשם יש אוסרים; עי' לבוש שם.
- ↑ עי' רמ"א שם.
- ↑ ד"מ שם סק"ז. וע"ע הלכה כבתראי: בפוסקים.
- ↑ ב"י יו"ד סי' פא, ושו"ע שם, בדעה הא'.
- ↑ ב"י שם וכס"מ מאכ"א פ"ט הט"ו.
- ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' קז.
- ↑ עי' ציונים 57 ואילך, 70 ואילך, 82 ואילך, 87.
- ↑ סה"ת הל' או"ה סי' עב, ע"פ חולין סג ב: לוקחין ביצים וכו'; מרדכי חולין רמז תשלג, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד פא ו; עי' ערה"ש שם סי"ח, בשמו.
- ↑ עי' רמ"א שם; עי' ערה"ש שם, בשמו.
- ↑ עי' ציונים 71 ואילך, 82 ואילך.
- ↑ לבוש יו"ד סי' פא ס"ו.
- ↑ חגורת שמואל שם ס"ק יט; ערה"ש שם סי"ח, בשמו, והסכים לו.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך. עי' חגורת שמואל שם.
- ↑ חגורת שמואל שם.
- ↑ חולין קטז ב, לגי' ראשונים שבציון 14, ועי' ציון 9, שי"ג בע"א; ירו' ביצה פ"א ה"א וע"ז פ"ב ה"ז; טוש"ע יו"ד פא ו; לבוש שם; ערה"ש שם סי"ז.
- ↑ תוה"א בית ב ש"ג ובית ג ש"ד, בשם ר"ת, והסכים לו; לבוש שם; ערה"ש שם.
- ↑ עי' סה"י (החידושים) סי' תקכט.
- ↑ עי' ציונים 62 ואילך, 85 ואילך.
- ↑ מ"מ מאכ"א פ"ד ה"כ, לגי' ראשונים שבציון 62.
- ↑ ע"ע יוצא מן הטמא ציון 447 ואילך וע' מי רגלים.
- ↑ תפל"מ יו"ד סי' פא.
- ↑ מ"מ שם.
- ↑ עי' ציונים 69, 75 ואילך.
- ↑ עי' ציון 69.
- ↑ עי' ציון 70 ואילך.
- ↑ עי' לבוש שם.
- ↑ סה"ת הל' או"ה סי' עב: יש שמחזיקו; עי' מרדכי חולין רמז תשלד, בשמו; עי' הגמ"י מאכ"א פ"ד הי"ט, בשם תוס' וסה"ת; עי' ש"ד או"ה סי' פ; עי' הגש"ד שם סק"א, בשם מהרא"י; עי' מהרי"ל הל' או"ה מש"ד; ד"מ יו"ד סי' פא סק"ז, בשם שע"ד והגש"ד בשם מהרא"י ומרדכי והגמ"י; רמ"א בשו"ע שם, בשם יש אוסרים, ושכן נוהגים.
- ↑ ע"ע חשד; מראית העין. רמ"א שם.
- ↑ סה"ת שם; הגמ"י שם, בשם תוס' וסה"ת; ש"ד שם; עי' רמ"א שם.