אנציקלופדיה תלמודית:קדושת הגוף

הגדרת הערך - דבר הקדוש במהותו, ולכן אינו יוצא בפדיון מידי קדושתו.

גדרה

דבר הקדוש בקדושת הגוף אין לו פדיון^[1], שאין קדושתו פוקעת על ידי פדייה^[2], מלבד בהמה בעלת מום^[3]. וכתבו אחרונים שיסוד קדושת הגוף הוא דבר שאין לו פדייה, וכל שיש לו פדייה אינו נקרא קדושת הגוף^[4].

לסוברים שקדושת הגוף מפקיעה מידי שעבוד*^[5], כתבו ראשונים שכפי שקדושת הגוף אינה נפקעת על ידי פדייה, כיון שחלה שעה אחת שוב אינה פוקעת לעולם^[6]. ויש מהאחרונים שביארו שלדעה זו בקדושת הגוף הקנין הוא מכח הקדושה^[7].

יש שקדושת הגוף נקראת "הקדש הגוף"^[8].

על איסור מעילה*, שיש מהאחרונים הסוברים שדוקא כשהוא קדוש בקדושת הגוף איסורו עומד בפני עצמו, וכשהוא קדוש בקדושת דמים אינו אלא משום גזל הקדש*, ע"ע מעילה.

פקיעת קדושה בכדי

האומר: הרי נטיעות האלו קרבן - אסורים עלי כקרבן^[9] - עד שיקצצו, לאחר שנקצצו נחלקו בהם אמוראים:

א) לדעת בר פדא, פודם פעם אחת ודיו^[10], שיצאו לחולין, ושוב אינו פודם, שהרי חולין הם^[11], שלדעתו קדושה אינה פוקעת בכדי^[12] - על ידי קביעות זמן^[13] - ואפילו קדושת-דמים*^[14], ולכן אף על פי שלא הקדישם אלא עד שיקצצו, כשנקצצו לא פקעה קדושתם בכדי^[15].

ב) ולדעת עולא, האומר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו, כיון שנקצצו שוב אין פודם^[16], שלא הקדישם אלא עד שיקצצו שפקעה קדושה בכדי כשנקצצו^[17], שלדעתו אין קדושתם נמשכת אלא עד אותו זמן שהקדישם, אבל מאותו זמן ואילך פקעה קדושה בכדי^[18]. ונחלקו אמוראים בדעתו: לדעת רבא עולא סובר שקדושת דמים פקעה בכדי^[19], שכפי שפוקעת על ידי פדיון^[20], פוקעת אף על ידי קביעות זמן^[21], אבל קדושת הגוף אינה פוקעת בכדי^[22], שכפי שאינה פוקעת על ידי פדייה^[23], אינה פוקעת אף על ידי קביעות זמן^[24], ולכן האומר לאשה* היום את אשתי ולחמר אין את אשתי, צריכה גט*^[25]. ב) ולדעת אביי עולא סובר שאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי^[26]. ונחלקו ראשונים האם לדעתו האומר לאישה היום את אשתי ולמחר אין את אשתי, למחר יוצאה בלא גט^[27]. או שאף לדעתו אינה יוצאה אלא בגט^[28], משום שכל קנין שאינו עולמית, אינו אלא קנין פירות, וגבי הקדש כיון שודאי חל עלייו הקדש דמים שאינו עולמית בדין הוא שיחול עליו קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד, שאפילו לא תהא אותה קדושה אלא קדושת דמים, הרי מצינו קדושת דמים גבי הקדש, אבל אישה, כיון שאם אינה אשתו לעולם אינו קונה בה קנין הגוף, ולא מצאנו קנין דמים באישה, אי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד^[29].

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שקדושת הגוף פוקעת בכדי^[30], שנדחו בתלמוד דברי רבא^[31]. ויש פוסקים שקדושת הגוף אינה פוקעת בכדי^[32].

קדושת הגוף מצינו במשנה ותלמוד בעניינים שונים:

בעל מום

בעל-מום* קבוע - שפסול להקרבה על המזבח^[33] - אין קדושת הגוף חלה עליו^[34]. ובעל מום עובר - אף על פי שפסול להקרבה על המזבח^[35] - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שקדושת הגוף חלה עליו^[36], שמצד עצם פסולו חלה הקדושה עליו, אלא שכל שיש לו פדייה אינו נקרא קדושת הגוף^[37], ודין הפדייה מונע אותו מלקדש בקדושת הגוף, וכיון שלאחר שיעבור מומו יהיה ראוי להיפדות, אם כן חלה עליו קדושת הגוף^[38].

כלי שרת

על כלי שרת, שנחלקו תנאים וראשונים בדעתם אם קדושים קדושת הגוף, ע"ע כלי שרת^[39].

כלים הנזרקים על המת

כלים הנזרקים על המת, שאסורים בהנאה, כדי שלא יתחלפו בתכריכים^[40], קדושים בקדושת הגוף^[41].

נקבה לקרבן הבא מן הזכר

על המפריש נקבה לאשם* - ואשם אינו בא אלא מן הזכר^[42] - שאף על פי שאין הנקבה ראויה לאשם, אין אומרים שלא חלה עליה אלא קדושת-דמים* ונפדית בלא מום, אלא שמתוך שירדו לה קדושת דמים ירה לה גם קדושת הגוף, ע"ע אשם^[43]. על המפריש נקבה לעולה* - ועולה אינה באה אלא מן הזכר - שדינו כנ"ל, ע"ע עולה. על המפריש נקבה לקרבן-פסח* - וקרבן פסח אינו בא אלא מן הזכר - שדינו כנ"ל, ע"ע קרבן פסח.

קדשי מזבח

קדשי-מזבח* קדושים בקדושת הגוף^[44], בין בהמות ועופות ובין מנחות* ונסכים* - לאחר שקדשו בכלי^[45] - קדושת הגוף הם^[46]. ומכל מקום יש מהראשונים סוברים שהלבונה* והעופות והעצים, שהוקדשו למזבח, קודם שנתקדשו בכלי, יש להם פדיון^[47].

האומר דמי בהמה זו עולה או הרי זו לעולה, אם היתה ראויה ליקרב עולה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה, ואם אינה ראויה תמכר ויביא בדמיה עולה^[48]. אכן, האומר דמי שור זה עולה, יש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שאף על פי שהוא קרב עולה, מכל מקום כיון כשהקדישו הקדישו לדמיו, לא חמור כקדושת הגוף ממש^[49], ולפיכך האומר דמי שור זה עולה כל שלושים יום, ולאחר שלושים יום שלמים, כל שלושים יום עולה, לאחר שלושים יום שלמים^[50], שכשהגיע זמן שלושים יום שאמר, פקעה קדושתו, כדין קדושת דמים הפוקעת בכדי^[51] - לסוברים כן^[52] - ויש הסוברים שהמקדיש דמי שור לעולה, קדוש בקדושת הגוף^[53].

על קדשי מזבח, שלפי שהם קדושים בקדושת הגוף יש בהם מועל אחר מועל כמה פעמים, ע"ע מעילה. על המפריש נקבה לעולה על מנחות ונכסים, שקודם שקדשו בכלי, יש להם קדושת-דמים*, ע"ע.

קונם

האומר קונם* עלי חפץ זה, שאסור בהנאה ממנו^[54], הרי החפץ קדוש בקדושת הגוף^[55].

על קונם כללי, שנאסר על הכל כהקדש, שנחלקו בו תנאים אם יש לו פדיון, ע"ע קונם.

תרומה

תרומה^[56], קדושת בקדושת הגוף^[57], ולפיכך:

א) כהנים המסייעים בבית הרועים, לשמור או להאכיל, כדי שיתנו להם הבכורות^[58], וכהנים המסייעים בבית הגרנות, מפני תרומות^[59], ולויים המסייעים בבית הגרנות מפני מעשר-ראשון*, ועניים המסייעים בבית הגרנות, מפני מעשר-עני*, וכהנים המסייעים בבית המטבחיים, מפני זרוע-ולחיים-וקבה*, אין נותנים להם תרומה ומעשר בשכרם^[60], ואם נתנו להם בשכרם, חיללו התרומה והמעשר והוציאו אותם לחולין, שאין בהן דין קדושה, ולא יפה עשו ולא יצאו חובתם, ויש בדבר עוון מיתה^[61], שתרומה קדושת הגוף היא, שכיון שאינה מתחללת - שלעולם אין פדיון לתרומה להוציאה לחולין^[62] - לא יבואו לטעות בה^[63], שאף על פי שאמרו כאן שאם עושים כן חיללו, לא יבוא כהן לזלזל בהם לאכול בטומאה^[64]. אבל שאר מתנות-כהונה* - בכור, וזרוע-ולחיים-וקבה*^[65] - אף על פי שבכולן יש בהם טובת הנאה, כיון שקדושת-דמים* הם^[66] - שנפדים^[67], אם נאמר שאם עושים כן חיללו^[68] - יבואו לטעות בהם, שבני חילול קדושה הם שבני חילול קדושה הם - שאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרם לישראל^[69], ואינו צריך לאוכלו כדרך שהכהן אוכלו^[70] - ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין^[71], מפני שיחשוב הכהן שקניינו הם^[72].

ב) ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן, מותר^[73], שקדושת הגוף היא, שכיון שאינה מתחללת לא יבואו לטעות בה^[74], ולכן מותרת טובת הנאה שלה, שכל יודעים שאינה יוצאת לחולין, ולא יבוא הכהן שנותן אבי אמו הסלע בגללו לטעות ולנהוג בה ענין חול ולומר התחללה התרומה בסלע^[75]. אבל שאר מתנות כהונה - בכור, וזרו ולחיים וקיבה^[76] - כיון שקדושת דמים הם, יבואו לטעות בהם, שבני חילול קדושה הם, ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין^[77].

בכור

בכור-בהמה-טהורה*, במקום אחד אמרו שקדוש בקדושת הגוף^[78], שאינו בן פדיון^[79]. ובמקום אחר אמרו שקדוש בקדושת דמים^[80].

הערות שוליים