אנציקלופדיה תלמודית:קולית
|
הגדרת הערך - עצם הירך, או: כל עצם שיש בו מוח, או: קצף שעל פני המים, או: כד ששואבים בו מים.
קולית[1] היינו עצם הירך*[2], שהוא הפרק העליון של הרגל[3], ונקרא בארמית קוליא[4].
על ראש הקולית, הנקרא בוקא-דאטמא*, ע"ע.
עצם שיש בו מוח
בקולית יש מוח הרבה[5], תמיד[6], יותר מבשאר עצמות[7], והוא חלול[8] וסתום משני צדדים[9]. לפיכך יש מהראשונים סוברים שכל עצם - חלול[10] - שיש בו מוח, קרוי קולית[11]. ויש מהראשונים סוברים שלעולם קולית היינו עצם של ירך, ובא כדוגמא לכל עצם שיש בו מוח, משום שיש בו מוח יותר מבשאר עצמות[12].
על המוח שבעצמות*, ע"ע עצמות. על הסוברים שקולית בא אף במשמעות של קצף ורתיחה העולה על המים, עי' להלן[13]. על הסוברים שקולית בא אף במשמעות של כד ששואבים בו מים, עי' להלן[14].
צירוף לטומאת אוכלים
קולית שיש עליה בשר, נחלקו בה תנאים אימתי גוררת כולה לטומאה[15], דהיינו אימתי הבשר שעליו גורר כל הקולית לטומאה, שאם היה עם כביצה אוכלים ונגע השרץ בה, בכל מקום שבה, טמא[16]: א) לדעת ר' יהודה קולית שיש עליה כזית בשר גוררת כולה לטומאה[17], ומה ששנינו לגבי עצם שרק הנוגע כנגד הבשר מאחוריו טמא, היינו בעצם שאין בו מוח[18], שאינו שומר אלא מה שכנגד האוכל, אבל קולית, על כרחך שומר הוא שכל זמן שהקולית סתומה אוכל שבתוכה נשמר נפתחה אין מה שבתוכה נשמר[19]. ב) ולדעת אחרים, אפילו אין עליה אלא כפול גוררת כולה לטומאה[20]. ונחלקו אמוראים אם היינו אפילו פחות מפול[21], ולא נקטו שיעור אלא משום שר' יהודה נקט שיעור[22]. או שהוא שיעור פול בדוקא[23]. ג) ולדעת ר' ישמעאל, רואים את הבשר שעליה שאם ימתח ויש בו כדי הקיפו בחוט הערב כנגדו מצטרף[24].
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שעצם שיש עליו בשר, כל שכנגד הבשר מצטרף[25], וקולית שהיה עליה בשר, אפילו כפול, גורר את כולה לטומאה[26], שכיון שיש עליו מבחוץ כפול בשר, שוב טרח לפתוח הקולית ולהוציא המוח לשרפו לבשר כפול שעליו, ולכן דוקא בקולית נגרר כל העצם אחר כפול, מה שאין כן בשאר עצמות אינו מצטרף אלא עד החלל בעצם חלול, ואם אינו חלול מצרפים רק כעובי שומר[27]. ויש פוסקים בכל העצמות, שאם אין עליו בשר אלא כפול גורר את כולה לטומאה[28], שלדעתם "אחרים" החולקים בקולית, חולקים אף בכל העצמות[29], שאין סברא לחלק בין שאר עצמות לקולית[30].
הנוגע בקולית של מת
קולית - כל עצם שיש בו מוח[31], של - המת, הנוגע בה, בין סתומה בין נקובה, טמא[32], שהרי עצם כשעורה[33] במת מטמא במגע ובמשא[34], שנאמר: או בעצם אדם[35].
על קולית הפיגול* או הנותר*, שאף על פי שהיא סתומה ולא נגע במוח, הנוגע בה בידיו נטמאו ידיו, ע"ע ידים[36]. על קולית העצם שיש בתוכה מוח לעלות ארוכה, שהיא כמת שלם, ע"ע עצמות.
על קולית העצם שנחתכה שהמוח שבה מצטרף לבשר שעליה לענין טמאת-מת*, ע"ע הנ"ל.
הנוגע בקולית של נבלה
קולית - כל עצם שיש בו מוח[37]. ויש מפרשים: עצם חלול של ירך, שיש בו מוח[38] - נבלה, הנוגע בה סתומה, טהור[39], שאין עצמותיה מטמאים, שנאמר: בנבלתה[40], ולא בעצמות[41], בנבלתה[42], ולא בקולית סתומה[43], הלכך - כשהיא סתומה[44] - טהור מלטמא במשא וכל שכן מגע[45], ואף על פי שיש בה כזית מוח[46], ועצם הקולית הוא יד ושומר לכזית נבילה[47], שכל זמן שהקולת סתומה אוכל שבתוכה נשמר, נפתחה, אין מה שבתוכה נשמר[48], ושומר מכניס ומוציא טומאה[49], למרות זאת טהור, שהרי איננו קוראים בו: הנֹּגע בנבלתה[50], שאי אפשר לו ליגע בבשר שבפנים, שהרי היא סתומה, הלכך אין לומר שדומה למי שנגע במוח[51], ואין השומר מכניס ומוציא טומאה אלא בדבר שאפשר ליגע בטומאה עצמה[52].
היתה הקולית נקובה כל שהוא - אפילו כחוט השערה, שאפשר להכניס בו חוט השערה של ראשו או זקנו[53] - מטמא במגע[54]. יכול אפילו ניקבה - יהיה טהור[55], מאחר שלא נגע אלא בעצם[56] - תלמוד לומר: הנֹּגע יטמא[57], והיו"ד יתירה ובאה לדרשה[58]: את שאפשר ליגע, טמא, ואת שאי אפשר ליגע, טהור[59], שכל שנוגע בעצם, אף על פי שלא נגע בבשר, אלא שאפשר לו ליגע[60], אם נגע בעצם טמא[61], מרבה הכתוב שיטמא כאילו נגע במוח[62], שאת שאפשר לו ליגע, שם טומאה עליו[63], והילכך אף על פי שלא נגע בו אלא בעצם, טמא[64], ששומר הוא ומכניס טומאה[65], ואף על פי ששומר הוא כסתום[66], גילה כאן הכתוב שאינו שומר אלא כשאפשר ליגע[67], ופירוש הכתוב: הנֹּגע, כל שיהיה בענין שיהיה נוגע, אם ירצה יטמא אף על פי שלא נגע בו[68]. ויש הגורסים שהלימוד הוא מהמילה הנֹּגע[69], שיכל לכתוב נֹגע[70], וה' באה לדרשה[71], וכתב הנֹּגע, משמע כל הנוגעים, ואפילו לא נגע אלא אפשר הוא[72], שומע אתה את שאפשר ליגע טמא, ואת שאי אפשר ליגע, טהור[73].
חישב עליה לנקבה ועדיין לא ניקבה, נסתפקו בתלמוד אם מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה אם לאו[74]. ונחלקו הדעות: א) יש מהראשונים ואחרונים גורסים שנפשט שמחוסר נקיבה אינו דומה למחוסר מעשה[75], וכן יש מהראשונים והאחרונים הפוסקים להלכה שהוא טמא לגמרי[76], שמחשבה עושה אותה נקובה[77]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים גורסים להיפך, שנפשט שמחוסר נקיבה דומה למחוסר מעשה[78], ואף על פי שחשב עליה לנוקבה, אין מטמא במשא - ובמגע - שסתמה אין עומדת לנקיבה אלא על ידי מחשבתו[79], וכן יש מהראשונים הפוסקים להלכה[80]. ג) ויש מהראשונים הגורסים שלא נפשט הספק כלל[81], ולפיכך פוסקים להלכה שהנוגע בה ספק טמא[82].
קולית הנבילה, הנושאה טהור, ניקבה כל שהוא, הנושאה טמא[83], שנאמר: הנֹּגע והנֹּשא[84], את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא[85].
במה דברים אמורים - שישנו חילוק בנוגע ונושא קילת הנבילה בין סתום לנקוב[86] - כשהיה המוח שבה מתקשקש[87], יבש ונעקר בתוך החלל[88], שהרי אינה מעלה ארוכה[89], אבל אם היה עומד במקומו, אם יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ, הרי זו מטמאה במגע ובמשא ככל האיברים[90].
הנוגע בקולית של שרץ
קולית השרץ*, הנוגע בה סתומה, טהור, נקובה כל שהוא - אפילו כחוט השערה, שאפשר להכניס בו חוט השערה של ראשו או זקנו[91] - מטמא במגע[92], ואף על פי שלא נגע במוח[93], הואיל ואפשר לו ליגע[94], שנאמר: הטמאים[95] - וה' הידיעה מיותרת, ונדרשת[96] - לרבות קולית השרץ[97]. יכול אפילו לא ניקבו, תלמוד לומר: הנֹּגע יטמא[98], את שאפשר ליגע, טמא, ואת שאי אפשר ליגע, טהור[99].
חיבור לענין טומאת מוח העצם
קולית - עצם שיש בו מוח[100], של - שלמים*, המחולחלת - שהמוח מתקשקש בתוכו[101], יבש ונעקר בתוך החלל[102] - יש מהראשונים גורסים בו: בית שמאי אומרים: חיבור בטבול-יום* - וטבול יום הנוגע בעצם מטמא המוח[103] - בית הלל אומרים: אינו חיבור[104]. ומשום שלא נמצא בשר בתרומה* נקט שלמים[105]. קולית שלמים שאינה מחולחלת, אף בית הלל מודים שהיא חיבור בטבול יום[106]. נתייבש המוח לגמרי, אינו חיבור אף בשאר טומאות[107].
עשאה יד לסכין
בתוספתא שנינו: קולית - עצם הירך[108] של - המת שעשאה יד לסכין, הרי זה אינו חיבור, שאין חיבורי אדם חיבור[109], וביארו ראשונים ואחרונים דהיינו שעשה הקולית יד לסכין והכניס הסכין לבית, אינו חבור* להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית[110], אם משום שאין חיבורי אדם חיבור[111], או משום שאין הסכין חשובה יד* לקולית להוציא ממנו טומאה[112]. והיינו לסוברים שחרב הרי הוא כחלל רק לענין שמטמא כמת במגע[113], או אף במשא[114], אבל לא באוהל[115]. או אפילו לסוברים שחרב הוא כחלל לענין שמטמא באוהל[116], מכל מקום אין הכהן מוזהר על חרב כחלל - לסוברים כן[117] - ואם חשוב יד לקולית, הסכין מכניס טומאה לבית והכהן מוזהר עליו[118]. ויש מהאחרונים מפרשים שדין זה נשנה לענין שנזיר* שנטמא בחרב זו אינו מגלח[119], או אף - לסוברים שאין חייבים על ביאת מקדש בטומאת מת, אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה[120] - לענין טמאת-מקדש-וקדשיו*[121].
על כלים שנטמאו במת, שנעשים אבי-אבות-הטומאה* כמת עצמו, והנוגע בהם כנוגע במת, וזהו הנקרא "חרב כחלל", ע"ע טמאת מת[122]. ושם[123], אם מטמא במגע בלבד, או אף במשא ובאוהל. על הנוגע ב"חרב כחלל" שנעשה אב הטומאה ועל הנוגע בו שנעשה ראשון לטומאה, ומכל מקום אינו חייב כרת על טמאת-מקדש-וקדשיו*, ע"ע הנ"ל[124]. על נזיר, אם מוזהר שלא להטמא ב"חרב כחלל" ואם מגלח על טומאה זו, ע"ע נזירות. השובר את עצם הקולית, לאכול כזית מוח מן המוח שבקולית, אם עובר על האיסור לשבור עצם בפסח[125], ע"ע עצמות וע' קרבן פסח. ושם, על המוח שבקולית, שנחלקו תנאים ואמוראים אם נמנים עליו.
חיבור קצף לטומאה
יש מהראשונים ואחרונים סוברים שקולית בא אף במשמעות של הקצף והרתיחה שעולה במים[126], שכן שנינו - לגירסתם - קולית של מים המחולחלת - שהקצף גבוה וחלול[127], ואינה נוגעת במים אלא בקצותיה[128] - בית שמאי אומרים: חיבור בטבול-יום*. בית הלל אומרים: אינו חיבור[129]. והיינו אם נגע טבול יום באותה רתיחה[130] וקצותיה נוגעים במאכלי תרומה[131]. או שנחלקו אם המים נפסלו, שהמים שנעשו על טהרת תרומה צריכים לתרומה, ולכן דינן כתרומה[132]. בטעם סברת בית הלל ביארו אחרונים, שכן דרך שבעת הרתיחה חלולה כקובה, ולכן מן התורה אין הרתיחה מחובר להמים, ולכן הקילו בטבול יום[133]. וכן יש מהראשונים ואחרונים שפסקו להלכה שמים שהרתיחו ונעשו כקובה, ונגע טבול יום ברתיחה, אינו חיבור ולא פסל אלא הרתיחה בלבד, ובשאר כל הטומאות, בין קלות בין חמורות הכל חיבור[134].
קולית של מים שאינה מחולחלת - ואין הקצף גבוה אלא נמוך[135], ואין בו חלל אלא כולו מים[136] - אף בית הלל מודים שהיא חיבור בטבול יום[137]. וכן יש מהראשונים ואחרונים שפסקו להלכה שרתיחת המים שאינה מחולחלת כקובה, הרי היא חיבור בטבול יום, ואין צריך לומר בכל הטומאות[138], שהרתיחה מדובקת עם המים[139].
קצף זה נקרא קולית, משום שגולגולת הראש נקראת קולית[140], דהיינו שעצם הקולית הוא עגול בראשו[141], ודומה הקצף ההווה במים מחמת האויר הנכנס בו - בועה שעל המים מלאה אויר מחמת רתיחה[142] - לעצם הקולית שהוא עגול בראשו[143], והושאל מענין עצם קולית בבהמה[144]. או שהושאל מענין קולית, שעצם הקולית הוא עצם חלול, וכן הבועה[145]. או שעל שם קלותה נקראת קולית[146].
חיבור לטומאה בכד
יש מהראשונים ואחרונים סוברים שקולית בא אף במשמעות של כד ששואבים בו מים[147], שכן שנינו - לגירסתם - קולית של מים המחולחלת, בית שמאי אומרים: חיבור בטבול-יום*. בית הלל אומרים: אינו חיבור[148], ופירשו ראשונים ש"המחולחלת", היינו שבכד יש נקב בשולים שהרוח נכנס בו ומבעבע את המים[149] - לדעת בית הלל - טבול יום שנגע באותו בעבוע אינו חיבור למים[150]. וכן נראה שיש מהראשונים פוסקים להלכה[151]. ואחרונים פירשו שחלולה היינו החלולה ורפה ואינה[152] - שלדעת בית הלל - מפני שהיא רפויה ואינה הדוקה אין מה שבתוכה חיבור להיפסל בטבול יום על ידי מגעו בקצתו[153]. קולית של מים שאינה מחולחלת, אף בית הלל מודים שהיא חיבור בטבול יום[154].
קולית במובן כד, יש סוברים שהוא מלשון המשנה: קלתות - דהיינו סלים[155] - של כסף[156], וקלל[157], שהוא כד קטן[158], וכן "קלתה" שבתלמוד[159], שהוא סל[160], וכדה על שכמה[161], תרגם אונקלוס: וקולתא[162], הרי שקולית היא הכד של מים[163]. ויש סוברים שהושאל מענין עצם קולית בבהמה, כי כן עצם הקולית העגול בראשו[164], הכד שוה הוא בענין העיגול והכדוריות[165].
הערות שוליים
- ↑ יש המנקדים: קוֹלית (משנה כ"י קופמן חולין פ"ט מ"ה וטבו"י פ"א מ"א), ויש המנקדים: קוּלִּית (משנה כ"י פרמה 2956 טבו"י שם, וצ"ל קֻלִּית או קוּלִית).
- ↑ ס' הערוך ע' קלית; עי' רש"י חגיגה יג א ד"ה רכובי וחולין קיט א ד"ה קולית (וע"ע ירך ציון 1 ואילך); רש"י נדה כד ב ד"ה קולית; עי' רבינו הלל לתו"כ שמיני פרשה י; ר"ש טבו"י פ"א מ"א. ועי' מיוחס לרש"י בר"ר פכ"ו סי' ז: עצם הארכובה, וע"ע ארכובה ציון 1 ואילך, מח' ראשונים מהי ארכובה, ואין שם דעה שהיא ירך, וצ"ב אם חולק על הראשונים הנ"ל.
- ↑ עי' רש"י שם ועו א ד"ה למטה מן הארכובה; עי' ראב"ד שחיטה פ"י ה"ג. וע"ע ירך ציון 3 ואילך, שנתייחד השם ירך על עצם זו.
- ↑ עי' רש"י שם נד ב ד"ה בוקא וצב ג ד"ה אמר רב יהודה; עי' ס' הישר (החידושים) סי' תנח; עי' שבה"ל הל' טריפות סי' יט; עי' מרדכי שם רמז תריג.
- ↑ עי' ס' הערוך ע' קלית.
- ↑ רש"י חולין קיט א ד"ה קולית.
- ↑ ר"ש משאנץ טבו"י פ"א מ"א; רא"ש שם: משאר.
- ↑ עי' ס' הערוך שם; רבינו הלל לתו"כ שמיני פרשה י.
- ↑ עי' ס' הערוך שם.
- ↑ תפא"י חולין פ"ט מ"ה יכין ס"ק נט; תורה תמימה ויקרא יא כד.
- ↑ כ"מ מס' הערוך שם; פהמ"ש לרמב"ם שם קכה א; רע"ב שם; תפא"י שם; תורה תמימה שם.
- ↑ עי' ר"ש משאנץ טבו"י שם, בפי' הא'; עי' רא"ש שם; עי' מלא"ש שם, בפי' טבו"י שם, לגי' הראשונים שבציון 104.
- ↑ ציון 126 ואילך.
- ↑ ציון 147 ואילך.
- ↑ עי' ציון 17 ואילך.
- ↑ עי' רש"י חולין קיט א ד"ה גורר את כולה.
- ↑ תוספ' עוקצין פ"ב; ברייתא חולין שם.
- ↑ עי' ברייתא שם קיח א, לפי גמ' שם, ורש"י שם קיט א ד"ה ואי בשומר.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ עי' ר' יוחנן בגמ' שם.
- ↑ עי' גמ' שם, בד' ר' יוחנן.
- ↑ עי' ר' חנינא בגמ' שם; עי' רב בגמ' שם קיח ב.
- ↑ תוספ' שם.
- ↑ רמב"ם טו"א פ"ה הט"ו; עי' קרי"ס שם.
- ↑ רמב"ם שם הט"ז; קרי"ס שם.
- ↑ מרה"מ (חעלמא) שם הט"ו, בד' הרמב"ם, ושהלשון "שהיה עליה בשר" מורה שחלוק על רש"י שבציון 19.
- ↑ ראב"ד שם הט"ו.
- ↑ עי' ראב"ד שם.
- ↑ מרה"מ (חעלמא) שם וחס"ד לתוספ' שם, בד' הראב"ד.
- ↑ רמב"ם בפהמ"ש חולין קכד ב וטו"מ פ"ב ה"ה; עי' רע"ב שם פ"ט מ"ה. ועי' ציון 11 ואילך.
- ↑ עי' משנה חולין קכד ב - קכה א.
- ↑ ע"ע עצמות.
- ↑ ע"ע הנ"ל וע' טמאת מת ציון 4.
- ↑ במדבר יט טז. רש"י חולין קכד ב ד"ה קולית המת; רע"ב שם.
- ↑ ציון 235 ואילך.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 31; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ב הי"א. ועי' ציון 11 ואילך.
- ↑ רבינו הלל לתו"כ שמיני פרשה י.
- ↑ עי' משנה חולין קכה א; עי' רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יא לט.
- ↑ ילק"ש שמיני רמז תקמד; רש"י חולין קכה א ד"ה נבלה; רע"ב שם פ"ט מ"ה.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ תו"כ שמיני פרשה י; ברייתא חולין קכו ב. ועי' ילק"ש שם.
- ↑ עי' רע"ב שם.
- ↑ רש"י קכה א שם; עי' רע"ב שם.
- ↑ עזרת כהנים לתו"כ שם.
- ↑ עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם; עי' עזרת כהנים שם.
- ↑ רש"י שם קיט א ד"ה ואי בשומר.
- ↑ רש"י קכה א שם; רע"ב שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עזרת כהנים לתו"כ שם.
- ↑ רש"י שם; רע"ב שם.
- ↑ רש"י חולין קכה א ד"ה נקובים כל שהוא, ע"פ הברייתא שבציון 91; רע"ב שם פ"ט מ"ה; עזרת כהנים לתו"כ פרשה י.
- ↑ עי' משנה חולין קכה א.
- ↑ עי' רש"י שם קכו ב ד"ה יכול אפי' נקבה; עזרת כהנים שם.
- ↑ עזרת כהנים שם.
- ↑ עי' ויקרא שם. תו"כ שם, לגי' רבינו הלל וקרבן אהרן שם; ברייתא שם, לגירסתנו, ועי' ציון 69, שי"ג בע"א.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה ת"ל הנוגע יטמא; עי' פסקי רי"ד שם; עי' קרי"ס אבוה"ט פ"ב; קרבן אהרן שם.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ קרבן אהרן שם.
- ↑ עי' קרבן אהרן שם; עי' עזרת כהנים שם.
- ↑ עזרת כהנים שם. ועי' עזרת כהנים שם, שהוא כדין חיבור הנשנה לעיל שם בתו"כ.
- ↑ פסקי רי"ד שם; קרבן אהרן שם.
- ↑ עי' פסקי רי"ד שם; קרבן אהרן שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה נבלה; עי' פסקי רי"ד שם; עי' רע"ב שם; קרבן אהרן שם.
- ↑ קרבן אהרן שם.
- ↑ עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם; קרבן אהרן שם.
- ↑ קרבן אהרן שם.
- ↑ ויקרא שם. ברייתא שם, לגי' שטמ"ק שם אות ט, בשם נ"א ברש"י כ"י א', ועי' ציון 57, שי"ג בע"א.
- ↑ שטמ"ק שם, בשם נ"א ברש"י כ"י א'.
- ↑ ע"ע ה (ב): ה' הידיעה. עי' שטמ"ק שם, בשם נ"א ברש"י כ"י א'.
- ↑ שטמ"ק שם, בשם נ"א ברש"י כ"י א'.
- ↑ עי' שטמ"ק שם, בשם נ"א ברש"י כ"י א'.
- ↑ בעי רב אושעיא בחולין קכו ב.
- ↑ רב אושעיא בגמ' שם, לגירסתנו וגי' תמים דעים סי' קסג ויש"ש חולין פ"ט סי' ז וד' שונצינו וד' ונציה: הדר פשטה מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי.
- ↑ עי' תמים דעים שם; מאירי שם, בשם יש מי שאומר; עי' יש"ש שם; עי' קרי"ס שם, ותמה על הרמב"ם שבציון 82.
- ↑ קרי"ס שם.
- ↑ רב אושעיא בגמ' שם, לגי' ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' תנח, ותוס' שבת פד ב ד"ה שטהורים וב"ק כה ב ד"ה ומה, בשמו, ופסקי רי"ד חולין שם, ורמב"ן וריטב"א שבת פד ב, ורשב"א ביצה לב א, ושטמ"ק חולין שם אות ט, בשם פסקי רי"ד ותוס' ב"ק שם, והסכים להם, וגי' כ"י מינכן 95 וכ"י וטיקן 120-121 וכ"י וטיקן 122 וכ"י גניזה ז'נבה: הדר פשטה מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי.
- ↑ תוס' שם ושם, בשם ר"ת.
- ↑ עי' פסקי רי"ד חולין שם.
- ↑ רב אושעיא בגמ' שם, לגי' רמב"ם אבוה"ט פ"ב הי"ב, לפי כס"מ שם ושטמ"ק שם (ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א), ושטמ"ק שם, בשם קצת ספרים ישנים, שאין כלל הדר פשטה וכו'.
- ↑ רמב"ם שם; מאירי שם, בדעה הא'. ועי' כס"מ שם, בשם ר"י קורקוס, שפי' שהרמב"ם גרס כגי' שבציון 75, אלא שלא סמך על הפשיטות ונותר בספק, משום הבעיא דאיפשטא של ר' אלעזר בזבחים קה א, דמחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי.
- ↑ עי' משנה חולין קכה א, ופהמ"ש לרמב"ם שם ורע"ב שם פ"ט מ"ה; רמב"ם אבוה"ט פ"ב הי"א; קרי"ס שם.
- ↑ עי' ויקרא יא לט-מ. עי' משנה שם.
- ↑ משנה שם.
- ↑ עי' ר' בנימין בר גידל אמר ר' יוחנן בחולין קכה א; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ב הי"א.
- ↑ עי' ר' בנימין בר גידל אמר ר' יוחנן בחולין קכה א; רמב"ם שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה המתקשקש.
- ↑ עי' רש"י שם; רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם, ע"פ גמ' שם.
- ↑ עי' ברייתא חולין קכו ב, ורש"י ד"ה כחוט השערה; רש"י שם קכה א ד"ה נקובים כל שהוא, ע"פ ברייתא שם קכו ב; רע"ב חולין פ"ט מ"ה.
- ↑ עי' משנה שם קכה א.
- ↑ מאירי שם קכו ב.
- ↑ עי' פסי"ז ויקרא יא לא; מאירי שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' רש"י חולין שם ד"ה הטמאים. וע"ע ה (ב): ה' הידיעה.
- ↑ ברייתא בגמ' שם. ועי' תוס' שם ד"ה בנבלתה ותוס' רא"ש שם, שאחר הדרשה שבציון הבא ואילך, ממילא אין צורך ללמוד מהטמאים לרבות קולית השרץ ועיקרה לא באה אלא לביצת השרץ (ע"ע שרץ), ועי' תוס' רא"ש שם, דאגב דמדכר ביצת השרץ נקט נמי קולית.
- ↑ עי' ויקרא שם לא.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ ר"ש משאנץ טבו"י פ"א מ"א, בפי' הא'; רא"ש שם. ועי' ציון 11 ואילך.
- ↑ ר"ש משאנץ שם, ע"פ חולין קכה א; רא"ש טבו"י שם.
- ↑ רש"י שבציון 88.
- ↑ עי' ר"ש שם, לגי' הג' יעב"ץ שם; עי' רא"ש שם.
- ↑ טבו"י שם, לגי' ר"ש משאנץ שם, בפי' הא' (ותפא"י שם יכין ס"ק יא, בשמו), ודחה, ורא"ש שם, ומלא"ש שם, בשם י"ג, ומשנה כ"י קופמן וכ"י פרמה 2956, ועי' ציונים 129, 148, שי"ג בע"א. ולכאו' לראשונים הללו הלכה שאינה חיבור (ע"ע הלכה: בית שמאי ובית הלל). ועי' ר"ש שם, בטעם שדחה, ועי' רא"ש שם (ומלא"ש ותפא"י שם, בשמו).
- ↑ רא"ש שם; מלא"ש שם, לגי' הראשונים שבציון הקודם.
- ↑ עי' טבו"י שם מ"ב, לגי' משנה כ"י קופמן וכ"י פרמה 2956.
- ↑ מלא"ש שם מ"א, ע"פ חולין קכה א.
- ↑ חזו"י לתוספ' אהלות פ"ד, וצ"ב מדוע לא פי' שבא כאן ככינוי או דוג' לכל עצם (עי' ציון 11 ואילך).
- ↑ ע"ע חבור ציון 26 ואילך. תוספ' שם, לגי' ר"ש אהלות פ"ג מ"ד וחס"ד והג' הגר"א לתוספ' שם וסדרי טהרות אהלות עז ב, בגוף הס', ותוספ' כ"י וינה (באור הגנוז העתיק בטעות משם: שאין חיבור אדם, ונמשך בעקבותיו בתוספ' צוק"מ). בתוספ' שם, לגירסתנו: אינו חיבור אדם חיבור. הרמב"ם השמיט, ועי' חס"ד שם.
- ↑ ר"ש שם; עי' ז"ז שם.
- ↑ ע"ע חבור: חיבורי אדם. הג' רש"ש אהלות שם, ושאינו מטעם יד (ע"ע), שהרי יד מטמא אפי' נעשה בידי אדם.
- ↑ עי' סדרי טהרות שם, בפי' הקצר.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 21 וע' טמאת מת ציון 155.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 22 וע' טמאת מת ציון 156 ואילך.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 21 ואילך וע' טמאת מת ציון 167 ואילך. עי' סדרי טהרות שם, בפי' הארוך.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 23 וע' טמאת מת ציון 173 ואילך.
- ↑ ע"ע טמאת כהנים; טמאת קרובים ציון 191 ואילך. ושם, ציון 197 ואילך, שי"ח.
- ↑ סדרי טהרות שם.
- ↑ חס"ד שם. וע"ע נזירות.
- ↑ ע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציונים 329 ואילך, 334 ואילך. ושם, ציון 332 ואילך, שי"ח.
- ↑ עי' חס"ד שם.
- ↑ ציון 102 ואילך.
- ↑ ציון 155 ואילך.
- ↑ ציון 117 ואילך.
- ↑ ע"ע קרבן פסח.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם טבו"י פ"א מ"א (ורא"ש שם, בשמו), בפי' המשנה שבציון 129, ועי' ציון 147, שי"מ בע"א; רע"ב שם; ר"ש משאנץ שם, במסקנה, לפי לחם שמים שם; עי' תפא"י שם יכין סק"י.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רא"ש שם, בשמו; עי' רא"ש שם מ"ב; עי' רע"ב שם מ"א; תפא"י שם יכין ס"ק יא.
- ↑ רע"ב שם.
- ↑ טבו"י שם, לגי' פהמ"ש לרמב"ם שם (ורא"ש שם, בשמו) ורמב"ם טו"א פ"ח ה"א וראב"ד בהשגות שם ור"ש משאנץ שם, במסקנה, ורע"ב שם, ועי' ציונים 104, 148, שי"ג בע"א.
- ↑ רע"ב שם.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רא"ש שם, בשמו.
- ↑ תפא"י שם, ע"פ נדה פ"י מ"ו.
- ↑ ערה"ש העתיד טהרות ח"ג סי' קע סי"ב.
- ↑ רמב"ם טו"א שם; קרי"ס שם; עי' הלכתא גבירתא טבו"י שם.
- ↑ רא"ש טבו"י פ"א מ"ב; עי' תפא"י שם יכין ס"ק יז.
- ↑ רא"ש שם.
- ↑ עי' טבו"י שם מ"ב, לגי' רמב"ם טו"א שם ורא"ש שם (ועי' הערה בד' וילנא).
- ↑ רמב"ם שם; קרי"ס שם; עי' הלכתא גבירתא שם.
- ↑ עי' ערה"ש העתיד שם.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם טבו"י פ"א מ"א.
- ↑ רא"ש שם, בשם הרמב"ם. וע"ע בוקא דאטמא ציון 1.
- ↑ מרה"מ (חעלמא) טו"א פ"ח ה"א, בד' הרמב"ם טו"א שם.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רא"ש ומלא"ש שם, בשמו.
- ↑ לחם שמים שם, בד' ר"ש שם.
- ↑ עי' מרה"מ שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ ראב"ד בהשגות שם, בד' הרמב"ם.
- ↑ ראב"ד בהשגות טו"א פ"ח ה"א, בפי' המשנה שבציון 148, ועי' ציון 126, שי"מ בע"א; תוי"ט טבו"י פ"א מ"א, בשמו; הג' יעב"ץ ולחם שמים שם.
- ↑ טבו"י שם, לגי' פהמ"ש לרמב"ם שם (ורא"ש שם, בשמו) ורמב"ם טו"א פ"ח ה"א וראב"ד בהשגות שם ור"ש משאנץ שם, במסקנה, ורע"ב שם, ועי' ציון 104, שי"ג בע"א. לגי' לחם שמים שם: קולת, וסותר קצת להג' יעב"ץ שם, שנ' שאינו משנה הגי', וצ"ב.
- ↑ ראב"ד שם; תוי"ט שם, בשמו.
- ↑ ראב"ד שם.
- ↑ עי' ראב"ד שם.
- ↑ הג' יעב"ץ ולחם שמים שם, ע"פ כלים פ"י מ"ג ואהלות פ"ט מ"ג.
- ↑ הג' יעב"ץ ולחם שמים טבו"י שם.
- ↑ עי' טבו"י שם מ"ב, לגי' רמב"ם טו"א שם ורא"ש שם (ועי' הערה בד' וילנא).
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם בכורים פ"ג מ"ח; תפא"י שם יכין ס"ק לא. ועי' רע"ב שם, שפי' בע"א קצת.
- ↑ בכורים שם. הג' יעב"ץ ולחם שמים טבו"י שם.
- ↑ פרה פ"ג מ"ג.
- ↑ ברטנורא שם. עי' תוי"ט טבו"י שם, בד' הראב"ד, ועי' ציון 164 ואילך, שי"מ בע"א; מרה"מ (חעלמא) טו"א פ"ח ה"א, בשמו.
- ↑ עי' כתובות עב ב וגיטין עז א וב"מ ט ב ועוד. הג' יעב"ץ ולחם שמים טבו"י שם.
- ↑ עי' רש"י כתובות שם ד"ה קלתה וגיטין שם ד"ה קלתה וב"מ שם ד"ה קלתה.
- ↑ בראשית כד טו.
- ↑ אונקלוס שם. תוי"ט שם, בד' הראב"ד; הג' יעב"ץ ולחם שמים שם.
- ↑ הג' יעב"ץ שם; לחם שמים שם: שקולת (לגירסתו שבציון 148).
- ↑ ע"ע בוקא דאטמא ציון 1.
- ↑ עי' לחם שמים טבו"י פ"א מ"א, בד' הראב"ד, ועי' ציון 158, שי"מ בע"א.