אנציקלופדיה תלמודית:קטנה

הגדרת הערך - דינים המיוחדים לאשה שלא הגיעה לגיל שנים עשר שנים ויום אחד.

בדינים שנוהגים בקטן

רוב דיני הקטנה, הרי הם כדיני הקטן*, ועליהם ע"ע קטן. בערך זה יבוארו הדינים בהם דיני הקטנה שונים מדיני הקטן.

מהותה

קטנה היא כשאין לה סימנים בדדיה^[1], ולא שתי שערות^[2], ומשל משלו חכמים באשה*: פגה, בוחל וצמל^[3]. פגה - סמדר^[4] - עודה תינוקת^[5] - קטנה - כל זמן שאין לה סימן לא בדדים ולא בשערות^[6]. בוחל - כשהפרי גדל קצת^[7] וקרב להבשלה^[8] - אלו ימי נעוריה^[9], כשכבר היא גדולה^[10], כשיש לה סימן דדים קצת, בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא^[11]. צמל - שם הפרי כאשר נגמרה הבשלתו^[12], והוא לשון נוטריקון*: יצתה מלאה^[13], שיש לה סימן מובהק בדדיה^[14] - והיא בוגרת^[15]. ועל סימני הנערות והבגרות בדדיה, שנחלקו בהם תנאים וראשונים בדעתם, ע"ע בוגרת^[16].

קטנה שהגיעה לכלל שנים, דהיינו שתים עשרה שנה ויום אחד^[17], חזקה* שהביאה סימני גדלות, דהיינו שתי שערות^[18], ועל כך ע"ע גדולה^[19]. הביאה שתי שערות לאחר שהגיעה לשתים עשרה שנה ויום אחד, נעשית נערה*, ועל כך ע"ע בוגרת^[20] וע' נערה.

קניינה

להלכה, שקטנה יש לה קנין חצר* לענין מציאה^[21], שכשם שיש לקטנה יד לקבל גיטה^[22], כך יש לה חצר^[23], כתבו ראשונים ואחרונים שקונה מטלטלים מאחרים, אם קנו מידה או בשכירות מקום^[24]. ומספר טעמים נתנו אחרונים לדבר: א) כיון שיש לה חצר קונה המטלטלים בשכירות המקום, שהוא חצרה, הלכך גם בקנין שקנתה מידם קנתה המטלטלים, שהרי כל עיקר הטעם שלקטן אין קנין, שאין חצר של קטן ולא ארבע-אמות* שלו קונים לו - לסוברים כן^[25], וכן הלכה^[26] - ולא יהיה הקנין או שכירות המקום גדול מחצירו^[27], ואם כן בקטנה, שחצרה קונה, גם שכירות המקום והקנין קונה, שהרי העדים חותמים בשטר* על אדם גדול שהקנה כך לפלוני בין שהזוכה קטן או גדול קנה בקנין זה^[28]. ב) כיון שמצינו בקטנה קנין של גדול במה שחצירה קונה לה, משום כך תיקנו חכמים שקנתה בקניינה כמו שקונה בה הגדול^[29]. ג) כל עיקר שתיקנו כח לקטנים לקנות מטלטלים הוא משום כדי-חייו*^[30], ולפי זה היה להם לתקן שיועילו כל הקנינים שבגדולים, אלא שלא רצו חכמים לתקן רק קנין משיכה*, כדי שיתפרדו זה מזה, שכשיהיו אגודים יבואו לידי מחלוקת כיון שאין דעתו שלמה, אבל מכל מקום אין טעם נכון לקיים קנין משיכה ולבטל שארי קנינים, ולכן בקטן שאין לו חצר מהדין - לסוברים כן^[31], וכן הלכה^[32] - יש טעם לומר שאינו מועיל קנין חצר ולכן גם קנין חליפין אינו מועיל, אבל קטנה שיש לה חצר אי אפשר לבטל קנין זה, ולכן הניחו לה גם קניין סודר כיון שיש בהכרח קנין שלא יתפרדו זה מזה אבל אחרים שקנו מידה אין להם קנין לבד משיכה^[33].

ויש מהאחרונים החולק על כל זה וסובר שאף על פי שלענין חצר יש חילוק בין קטן לקטנה, משום שהקטנה קונה בקנין חצר בגט, שנאמר באישה: ונתן בידה^[34], אבל לענין קנין חליפין* אין טעם לחלק בין קטן לקטנה, ואם בקטן אינו מועיל גם בקטנה אינו מועיל^[35]. ועוד, שתיקנו חכמים שהקטן יקנה במשיכה בלבד - לסוברים כן, וכן הלכה^[36] - משום שהקטן אינו בן דעת להבין דרכי הקנינים^[37], ורק במשיכה מבין שמשך הדבר אליו או משכוה ממנו^[38], ולפי זה אין חילוק בין קטן לקטנה^[39].

על כך שבזמן שנוהג דין יובל* ושחרור עבדים, יכול האב למכור את בתו קטנה לאמה, ע"ע אב (א)^[40]. על כך שהאב זכאי בקידושי בתו הקטנה, ע"ע הנ"ל^[41]. ושם^[42], שהאב זוכה במעשי ידיה של בתו קטנה בקל-וחֹמר* מזכותו למוכרה לאחר. על קטנה שנתאלמנה מן האירוסין, והיא שומרת-יבם, שאין היבם* עושה בה מאמר* אלא מדעת אביה, ע"ע הנ"ל^[43]. על קטנה המתגרשת מן האירוסין, שהאב מקבל את גיטה, ע"ע הנ"ל^[44]. על האב, הזוכה במציאתה של בתו קטנה, ע"ע הנ"ל^[45]. על קטנה הפחותה מבת שלוש שנים ויום אחד שנאנסה, שאין לה קנס*, לפי שאין ביאתה ביאה, ע"ע אונס (ב)^[46]. על קטנה מבת שלוש שנים ויום אחד עד שתביא שתי שערות, שנחלקו תנאים אם יש לה קנס, ע"ע הנ"ל^[47]. על קטנה הפחותה מבת שלוש שנים, שאין ביאתה ביאה*, ובתוליה חוזרים, ע"ע ביאה^[48]. ושם^[49], שקטנה משהיא בת שלוש שנים ויום אחד ביאתה ביאה לכל דבר. על נוסח הגט* של קטנה המתגרשת על ידי אביה, ע"ע גט^[50]. על קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה ונתגרשה, שאף על פי שאין קידושיה אלא מדבריהם^[51], הרי זו פסולה לכהונה, ע"ע גרושה לכהן^[52]. על קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, שאינה מקודשת^[53], שאפילו נתגרשה מן הקידושין האלו אינה אסורה לכהונה, ע"ע הנ"ל^[54]. על קטנה, שמתגרשת, הואיל ואין צריך דעת האישה בגירושין, ע"ע גרושין^[55]. על האב, המפר נדריה של בתו הקטנה, שהגיעה לעונת נדרים^[56], כשלא נישאת, ע"ע הפרה^[57]. גילה האב - הרשאי לקדש בתו הקטנה^[58] - דעתו שרצונו להשיא את בתו הקטנה לאיש אחד, ופייסוהו בדברים עד שנתרצה לתתה לאחר, והכין סעודה לשם נישואין עם השני, ובינתיים בא הראשון וקידשה, אין חוששים שמא נתרצה האב לקידושיו, ועל כך ע"ע חזקה (ג)^[59] וע' חזקת כשרות^[60]. על קטנה, שיש לה קנין חצר* לענין קבלת גט, ע"ע חצר (ב)^[61]. על קטנה, שנחלקו אמוראים אם יש לה קנין חצר לענין מציאה, ע"ע הנ"ל^[62]. על קטנה, שנחלקו ראשונים אם יש לה קנין חצר לענין מתנה, ע"ע הנ"ל^[63]. על קנין החצר של קטנה, שנחלקו ראשונים אם קונה רק כשעומדת בצד החצר, או אף כשאינה עומדת שם, ע"ע הנ"ל^[64]. על קנין החצר של קטנה, שנחלקו ראשונים אם קונה אף כשהיא ברשות אביה, ע"ע הנ"ל^[65]. על הנשוי לקטנה וגדולה ומת, שאין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה, ע"ע יבום^[66]. על הנשוי לקטנה וחרשת ומת, שאין ביאת אחת מהן בידי היבם פוטרת צרתה, ע"ע הנ"ל^[67]. על קטנה שקידשה אביה והלך למדינת הים ונישאת שלא מדעתו, אם הבעל יורשה, ע"ע ירושת הבעל^[68]. על יתומה מאב שתיקנו לה חכמים קידושין בידי אמה ואחיה, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ע"ע מאון וע' קדושי קטנה. על קטנה, אם בעלה חייב בה במצות עונה*, ע"ע עונה. על קטנה שאביה במדינת הים, שנחלקו ראשונים אם תיקנו לה חכמים קידושין, ע"ע קדושי קטנה. על קטנה, שאינה יכולה לקבל קידושיה, אבל מתקדשת מן התורה על ידי אביה, ע"ע הנ"ל. על אב שאמר לבתו קטנה, צאי וקבלי קדושיך, שהיא מתקדשת בכך למי שתקבל ממנו קידושין, אף על פי שאין האב יודע בשעת הקידושין, ע"ע הנ"ל. ושם, שאינה מתקדשת אלא אם כן כשנותנים לה צרור זורקתו, וכשנותנים לה אגוז נוטלתו^[69]. על קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, שנחלקו אמוראים אם חוששים שמא נתרצה האב, ע"ע הנ"ל. על קטנה שהשיאה האב ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה, שהרי היא ברשות עצמה אף על פי שעדיין קטנה היא, ותיקנו לה חכמים קידושין, ע"ע הנ"ל. על יתומה מאב שתיקנו לה חכמים קידושין בידי אמה ואחיה, שנחלקו ראשונים באיזה גיל תיקנו לה קידושין הללו, ע"ע הנ"ל.

הערות שוליים