אנציקלופדיה תלמודית:קנין פירות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - הזכות בגוף לאכילת פירותיו או לשאר השתמשויות.

הקנין

קנין השתמשות קרקע

קנין בהשתמשות קרקע וכדומה – כשאינו קנין בגוף הדבר שמשתמש בו לענין אותה השתמשות - כגון המקנה לחבירו מגורים בבית פלוני, אמרו בגמרא שאינו חל[1], וכתבו ראשונים הטעם, לפי שאין אדם מקנה דבר-שאין-בו-ממש*[2]. על כך, ע"ע דבר שאין בו ממש[3].

קנין פירות העתידים לבוא

בקנין בפירות העתידים לצאת מקרקע או מאילן פלוני – שאינו קנין בקרקע או בדקל לפירותיו - נחלקו אמוראים אם משבאו הפירות לעולם נקנו ואין המקנה והקונה יכולים לחזור בהם, שאף על פי שהפירות לא באו לעולם בעת הקנאתם, אדם מקנה דבר-שלא-בא-לעולם*, או שאינם נקנים, ואף אחר שבאו לעולם יכולים המוכר והלוקח לחזור בהם, הואיל ולא היו בעולם בעת ההקנאה, ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם[4]. על מחלוקת זו, ועל כך שהלכה שאין אדם מקנה דבר שלא בעולם, ע"ע דבר שלא בא לעולם[5].

קנין גוף להשתמשותו או לפירותיו

אף על פי שקנין בהשתמשות הקרקע, או בפירות העתידים לבוא – לסוברים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם[6] - אינו חל, הקונה את גוף הדבר העושה פירות לענין השתמשות הקרקע, הרי זה קונה, שהואיל והגוף יש בו ממש, חשוב קנין בדבר שיש בו ממש[7], ועל כך ע"ע דבר שאין בו ממש[8], וכן הקונה את גוף הדבר העושה פירות לענין הפירות העתידים לצאת ממנו – אף לסוברים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הרי זה קונה, שהואיל וקנה את גוף הקרקע או האילן, הרי זה כקונה דבר הבא לעולם, שהקרקע או האילן נמצאים בעולם[9], ומשעת הקנין אין המקנה והקונה יכולים לחזור בהם, אף קודם שבאו הפירות לעולם[10]. על כך, ועל האופנים בהם תולים שהמוכר פירות נתכוון למכור את הגוף לפירותיו אף על פי שלא אמר כן בפירוש, ע"ע דבר שלא בעולם[11].

קנין פירות שמצינו בכמה מקומות, היינו בקנין בגוף דבר העושה פירות לענין זכיית פירותיו לזמן מסוים, או קנין בגוף דבר שניתן להנות ממנו ולהשתמש בו לענין הנאתו וההשתמשות בו במשך זמן מסוים[12].

החשוב כפירות הגוף

על החשוב פירות הגוף וניתן לקנות את הגוף לענין הזכות בו, ועל שאינו חשוב פירות הגוף, לפי שהוא דבר חיצוני מהגוף, ולא ניתן לקנות את הגוף לענין הזכות בו, ע"ע דבר שלא בא לעולם[13].

הקונה קרקע לזמן קצוב או בזמן שהיובל נוהג

הקונה קרקע לזמן קצוב, אין לו בה אלא קנין פירות[14], וכן הקונה קרקע בזמן שהיובל* נוהג וקרקעות חוזרות לבעליהן ביובל[15] - על הזמן בו נוהג היובל והזמן שאין היובל נוהג בו, ע"ע יובל[16] - אין לו בה אלא קנין פירות[17], שהרי הגוף חוזר בתום ימי המכירה[18]. וכתבו ראשונים, שחלוק דין הקונה קרקע לזמן קצוב מהקונה קרקע לפירותיה, שהקונה קרקע לפירותיה אינו רשאי לשנות את צורת הקרקע, לבנות ולהרוס, ואין לו בה אלא אכילת פירות[19], אבל הקונה לזמן קצוב רשאי לשנות את צורת הקרקע, לבנות ולהרוס, כדרך שהקונה קנין עולם עושה בשלו[20], ואף על פי כן אין לו בקרקע אלא קנין פירות, שאין חשוב קנין הגוף אלא קנין עולמי, אבל קנין שאינו עולמי אינו חשוב אלא קנין בפירות ובתשמישי הקרקע שבמשך זמן הקנין[21].

שינוי צורת הקרקע בקונה בזמן היובל

הקונה קרקע בזמן שהיובל נוהג, דרשו בירושלמי מהכתוב: וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ[22], שאינו רשאי לשנות את צורת הקרקע אלא יש לו להחזירה כמו שהיתה בעת שקנאה[23], ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים שרשאי לשנות את צורתה, כדין הלוקח שדה לזמן קצוב[24], ועל כך ע"ע יובל[25].

בשפקעה זכות בעל קנין הגוף

קנה קנין פירות בקרקע חבירו, ופקעה זכותו של חבירו מהקרקע, כגון הנותן את גוף קרקעו לגר* שאין לו יורשים מהיום ופירותיה לאחר מיתה, ומת הגר בחיי הנותן, כתבו אחרונים שזכותו של בעל קנין הפירות בעינה עומדת[26].

המפקיר גוף ומשייר קנין פירות

על המפקיר גוף ומשייר את הפירות שלא יחול עליהן ההפקר*, שזכותו בגוף לפירות מעכבת את חלות ההפקר מהגוף ואין ההפקר חל, ע"ע הפקר[27].

הפקר לענין זכות הפירות

המפקיר את קרקעו לענין זכות פירותיה, יש סוברים שההפקר מועיל[28], ויש סוברים שאינו מועיל, ועל כך ע"ע הפקר[29].

חשיבותו כקנין הגוף

קריאת מקרא ביכורים שגדלו בשדה הקנויה למביאם לפירותיה

הקונה שדה לפירותיה, נחלקו אמוראים אם קנינו חשוב כקנין הגוף וכמי שגוף הקרקע קנויה לבעל הפירות, או שאינו חשוב כקנין הגוף: ר' יוחנן סובר שקנין פירות הרי הוא כקנין הגוף[30], ולפיכך אמר ר' יוחנן שהקונה שדה לפירותיה מביא ממנה בכורים* וקורא מקרא-בכורים*, שאף על פי שהמביא ביכורים שגדלו בקרקע שאינה שלו אינו קורא מקרא ביכורים, שאין מקרא ביכורים אלא במביא ביכורים מאדמתו, שיכול לומר: הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי[31], מכל מקום זה שקנה את הקרקע לפירותיה חשוב כמי שגוף הקרקע שלו[32], וכן הקונה שדה מחבירו בזמן שהיובל נוהג, אמר ר' יוחנן שמביא ממנה ביכורים וקורא מקרא ביכורים, שאף על פי שקנינו בקרקע אינו אלא לפירותיה בזמן שעד היובל, וגוף הקרקע אינו קנוי לו, מכל מקום קנין פירות חשוב כקנין הגוף[33]. ואמר רב יוסף, שהואיל ולר' יוחנן האחים שחלקו את ירושת אביהם הרי הם כלקוחות ומחזירים זה לזה ביובל[34], על כרחו לומר שהקונה שדה לפירותיה מביא ביכורים וקורא מקרא ביכורים משום שקנינו כקנין הגוף, שאם לא כן אין לך מביא ביכורים וקורא אלא יורש יחיד בן יורד יחיד וכן למעלה עד דור נוחלי הארץ בימי יהושע בן נון, שהרי כל שיש שם יורשים רבים נחלתם חוזרת אליהם ביובל, ואין ליורש בקרקע אלא קנין פירות, ובהכרח שלדעתו אף הקונה לפירות מביא וקורא[35].

וריש לקיש חולק וסובר שקנין פירות אינו כקנין הגוף[36], ולפיכך אמר ריש לקיש שהקונה שדה לפירותיה מביא ממנה ביכורים ואינו קורא מקרא ביכורים, שהקנין שיש לו בקרקע לאכילת פירותיה אינו חשוב כמי שגוף הקרקע קנויה לו, הואיל וכן דינו כמביא ביכורים מקרקע שאינה שלו שאינו קורא מקרא ביכורים לפי שאינו יכול לומר: הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי[37], וכן הקונה שדה בזמן שהיובל נוהג, אמר ריש לקיש שמביא ביכורים ואינו קורא, שקנין הפירות שיש לו בקרקע אינו חשוב כקנין הגוף[38]. ואמר רבא, שהכתוב - האמור בלוקח שדה מחבירו בזמן שהיובל נוהג - בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ[39], מסייע לריש לקיש, שמשמע שאין המכירה אלא לתבואות השנים ולא לגוף הקרקע[40].

הבאת ביכורים משדה הקנויה לפירות

על הטעם שלריש לקיש הקונה שדה לפירותיה חייב בהבאת ביכורים, אם הוא מן התורה, ומשום שאף על פי שאינו כמי שגוף הקרקע שלו, מכל מקום הוא בכלל מה שנאמר: מֵאַרְצְךָ[41], או שאינו אלא מדרבנן, ע"ע בכורים[42].

בעל המביא ביכורים מקרקע אשתו

בעל המביא ביכורים מנכסי-מלוג* שהכניסה לו אשתו, אף לריש לקיש מביא וקורא, שנאמר: וּלְבֵיתֶךָ[43], ועל כך ע"ע מקרא ביכורים.

זכות הבן בנכסים שכתב לו אביו מהיום ולאחר מיתה

ועוד נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש לענין אב שכתב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה – שזה כמקנה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה, ועל כך ע"ע מהיום-ולאחר-זמן*[44] - כשמכר הבן את הקרקע בחיי האב ומת הבן בחיי האב, אם קנה הלוקח את הקרקע, ר' יוחנן אומר שלא קנה הלוקח את הקרקע, לפי שקנין הפירות שיש לאב בקרקע חשוב כקנין הגוף[45], ואין הבן יכול למכור אלא על מנת שתבוא הקרקע לידו במיתת אביו, אבל אם לא באה הקרקע לידו, כגון שמת קודם אביו, לא קנה הלוקח ממנו, לפי שמכר קרקע שאינה שלו[46], וריש לקיש אומר שקנה הלוקח את הקרקע, לפי שקנין הפירות שיש לאב בקרקע אינו חשוב כקנין הגוף[47], ואף על פי שלא באה הקרקע ליד הבן אלא מת בחיי אביו, מכל מקום קנה הלוקח, שגוף הקרקע הוא של הבן, והבן מכר קרקע שלו[48].

הלוקח שדה מאביו בזמן שהיובל נוהג ומת אביו והקדישה

הלוקח שדה מאביו בזמן שהיובל נוהג, והקדישה, שדורשים מהכתוב: וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַה'[49], שדינה כשדה-אחוזה* המתחלקת לכהנים ביובל, ולא כשדה-מקנה* החוזרת למוכר ביובל[50], ונחלקו תנאים בדבר, לר' יהודה ור' שמעון בין מת אביו ואחר שנפלה לידו הקדישה, ובין הקדישה ולאחר מכן מת אביו, דינה כשדה אחוזה, ולר' מאיר, מת אביו ולאחר מכן הקדישה דינה כשדה אחוזה, אבל הקדישה ולאחר מכן מת אביו דינה כשדה מקנה[51], אמרו בגמרא, שטעמו של ר' מאיר שאין מרבים מדרשת הכתוב שהמקדיש את השדה ואחר כך מת אביו דינה כשדה אחוזה, לפי שהדרשה נצרכת למת אביו ואחר כך הקדיש את השדה, שלדעת ר' מאיר קנין פירות כקנין הגוף, ולפיכך הבן הלוקח מאביו את הקרקע לפירות, כשמת אביו לא ירש ממנו מאומה, שאף בחיי אביו גוף הקרקע קנויה לו, והוצרכה הדרשה ללמד שדין הקרקע כשדה אחוזה ולא כשדה מקנה[52], ובדעת ר' יהודה ור' שמעון אמרו בגמרא, שאין הכרח לומר שלדעתם קנין פירות אינו כקנין הגוף – ומטעם זה כל שמת אביו ואחר כך הקדיש את השדה אין צריכים לדרשה ללמד שחשובה כשדה אחוזה, שפשוט הדבר שכן דינה, שהרי קודם מיתת האב לא היתה קנויה השדה לבן אלא לפירות, וכשמת נקנתה לו בקנין הגוף, וזו שדה אחוזה ממש - אלא יש לומר שאף לדעתם קנין פירות כקנין הגוף, ומכל מקום דורשים מיתור הכתוב: אשר לא משדה אחזתו, שהיה די לומר: אשר לא אחזתו, שכבר נאמר: אם את שדה מקנתו, ודורשים, אין חשובה שדה מקנה אלא שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצאה שדה הראויה להיות שדה אחוזה, כגון שהקדישה בחיי אביו, שאינה חוזרת למוכר ביובל אלא מתחלקת לכהנים[53].

המכה את עבדו שמכרו ופסק עם קונהו שישמשו שלשים יום, והמתין יום או יומיים עד שמת

אותה שנחלקו תנאים לגבי מוכר את עבדו הכנעני לאדם אחר ופסק עם הקונה שהעבד יוסיף לשמשו עוד שלשים יום, מי משני בעליו של העבד שהרגו באותם שלשים יום פטור על הריגתו אם שהה יום-או-יומים* קודם שמת – כדין אדון שהכה את עבדו הכנעני ושהה יום או יומיים ואחר מכן מת, שאף על פי ששאר מכה אדם ושהה המוכה יום או יומיים ולאחר מכן מת, חייב המכהו מיתה על הריגתו, האדון פטור על הריגת עבדו ששהה מעת לעת קודם שמת, ועל כך ע"ע עבד-כנעני* וע' רוצח*[54] - שר' מאיר אומר שהמוכרו פטור על הריגתו הואיל והוא תחתיו – ונאמר באותה פרשה: וּמֵת תַּחַת יָדוֹ[55] - והקונהו חייב הואיל ואינו תחתיו באותה שעה, ור' יהודה אומר שהקונהו פטור הואיל והוא כספו – ונאמר באותה פרשה: לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא[56] - והמוכרו חייב הואיל ואינו כספו, ור' יוסי אומר ששניהם פטורים, זה לפי שהוא תחתיו וזה לפי שהוא כספו, ור' אלעזר אומר ששניהם חייבים, זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו[57], אמרו בגמרא שנחלקו בדין קנין פירות אם הוא חשוב כקנין הגוף, שלר' מאיר קנין פירות כקנין הגוף, ולכך הואיל ובאותם הימים העבד קנוי לפירות למוכרו, המוכרו הוא החשוב בעליו ופטור, והקונהו שאין פירות העבד שלו אינו חשוב בעליו וחייב, ר' יהודה סובר שקנין פירות אינו חשוב כקנין הגוף, ולכך המוכרו שהעבד קנוי לו באותם ימים לפירות אינו חשוב כבעליו וחייב, והקונהו שהעבד קנוי לו לגופו חשוב בעליו ופטור, לר' יוסי הדבר ספק אם קנין פירות חשוב כקנין הגוף או שאינו חשוב כקנין הגוף ולפיכך שניהם פטורים מספק, ור' אלעזר מחייב את שניהם מטעם אחר, הואיל ואינו מיוחד לאחד מהם[58], ועל כך ע"ע עבד כנעני.

יציאת עבד נכסי מלוג לחירות בשהפילה האשה את שינו או עינו

אותה שנחלקו תנאים בברייתא לגבי עבד שהכניסה אשה לבעלה בנכסי-מלוג*, אם כשהכתה האשה את העבד והפילה את שינו או עינו אחד מראשי איבריו, יוצא העבד לחירות – כדין אדון המכה את עבדו הכנעני שאם הפיל לו שן או עין או אחד מראשי איברים יוצא העבד לחירות[59] – שיש סוברים שיוצא לחירות ויש סוברים שאינו יוצא לחירות[60], ללשון אחת בגמרא אמרו שנחלקו אם קנין פירות חשוב כקנין הגוף, שלסוברים שיוצא לחירות, קנין הפירות שיש לבעל בעבד אינו חשוב כקנין הגוף, והאשה היא החשובה בעלת העבד, ולפיכך יוצא לחירות על ידה ככל אדון המכה את עבדו והפיל לו את שינו או עינו, ולסוברים שאינו יוצא לחירות, קנין הפירות שיש לבעל בעבד חשוב כקנין הגוף, ולפיכך אין ביד האשה להוציא את העבד לחירות[61]. על כך שללשון זו תנאים אלו אינם סוברים כתקנת-אושא* שהאשה אינה יכולה למכור את נכסי המלוג שהכניסה לבעלה, ע"ע תקנת-אושא*. על טעמים נוספים שנאמרו בגמרא בדעת תנאים אלו, ע"ע שן-ועין*.

מילת ולד שפחה כנענית הקנויה לעוברה ביום השמיני

הלוקח שפחה-כנענית* לעוברה וילדה זכר, אמרו בגמרא שלסוברים שקנין פירות חשוב כקנין הגוף[62], ולד זה נימול ביום השמיני מלידתו, כעבד שהוא יליד בית ונולד בבית הישראל משפחתו שנימול לשמונה[63], ששפחה זו שיש ללוקח בה קנין פירות לולדה חשובה כקנויה לו קנין הגוף, ונמצא שהעבד נולד בביתו משפחתו, ולסוברים שקנין פירות אינו חשוב כקנין הגוף[64], ולד זה נימול מיד עם לידתו, ואין ממתינים שימלאו לו שמונת ימים, שהואיל ואמו אינה קנויה לאדונו של העבד, אין הולד בכלל יליד בית הנימול לשמונה[65].

פטור שאלה בבעלים בשואל מהאשה ונשאל בעלה

השואל מאשה חפץ שהכניסתו לבעלה כנכסי מלוג, ובעל האשה אף הוא נשאל לשואל זה, דין השואל* אם חייב על שאלה זו או שפטור עליה כדין "שאלה בבעלים" – השואל חפץ ובעליו כאחד, שאם אירע דבר מה לחפץ השאול אינו חייב עליו[66] - אמרו בגמרא שהדבר תלוי במחלוקת אם קנין פירות כקנין הגוף, שלסוברים שקנין פירות כקנין הגוף[67], הואיל והחפץ קנוי לבעל לפירותיו, הוא החשוב בעל החפץ, והשואל פטור על מה שאירע לחפץ, ולסוברים שקנין פירות אינו כקנין הגוף[68], אף על פי שהחפץ קנוי לבעל לפירותיו, אין הבעל חשוב בעל החפץ, אלא האשה שהגוף שלה היא החשובה בעלת החפץ, ולפיכך השואל חייב על מה שאירע לחפץ[69].

במשאיל לאשה לצורך נכסי מלוג ונשאל לבעלה

וכן אשה ששאלה חפץ לצורך נכסי מלוג, והמשאיל נשאל לבעלה לצרכו, אמרו בגמרא שדין האשה, אם חייבת על שאלה זו, או שפטורה עליה משום שהשאלה שנשאל המשאיל לבעלה חשובה שאלה בבעלים, תלויה במחלוקת אם קנין פירות כקנין הגוף, שלסוברים שהוא כקנין הגוף[70], חשוב הדבר שהבעל האוכל את פירות נכסי המלוג, הוא השואל את החפץ, ונמצא שבעל החפץ נשאל לשואל החפץ ופטור השואל על מה שאירע לחפץ, ולסוברים שקנין פירות אינו כקנין הגוף[71], האשה שגוף הנכסים שלה היא החשובה שואלת, והמשאיל לא נשאל אלא לבעלה, ולפיכך חייבת על מה שאירע לחפץ[72].

זכות מקבל מתנה שאמר לו הנותן שאחר מותו תהיה המתנה לאחר

אותה שנחלקו תנאים בנותן מתנה* לחברו, ואומר לו: נכסי לך, אלא שמוסיף ואומר: ואחר מיתתך יהיו הנכסים לפלוני, ומכר הראשון את הנכסים לאחר, שלרבי השני מוציא את הנכסים מיד הלקוחות, ולרבו שמעון בו גמליאל אין השני מוציא את הנכסים מהלקוחות, שאין לו אלא מה ששייר ראשון[73], וכן נחלקו תנאים באומר: נכסי לך, ואחריך לפלוני, ואחריו לפלוני, ומת שני בחיי ראשון – והשלישי אינו זוכה בנכסים, שהרי לא נתנם לו אלא אחר השני, והשני מת ולא זכה בנכסים – אם יפלו ליד יורשי ראשון, או שיחזרו ליד יורשי הנותן, לדעת הסוברים שקנין פירות כקנין הגוף[74], תנאים אלו נחלקו בדבר, שלרבי קנין פירות חשוב כקנין הגוף, ולפיכך אף על פי שלא קנה הראשון אלא קנין פירות בלבד, שאין הקרקע קנויה לו אלא לשעה לאכול פירותיה כל זמן שהוא חי, מכל מקום חשוב הוא כקנין הגוף, והואיל והנותן סילק את עצמו מגוף הקרקע לחלוטין חשוב הראשון בעלים גמור בקרקע הקנויה לו לפירות, ויכול למכרה, וכן אם מת שני בחיי ראשון זוכים יורשי הראשון במתנה הואיל וקנויה לאביהם לגופה, ולרבן שמעון בן גמליאל קנין פירות אינו חשוב כקנין הגוף, ולפיכך הראשון אין לו אלא פירות ואינו יכול למכור את גוף הקרקע לאחר, והשני מוציא מיד הלקוחות, וכן אם מת שני בחיי ראשון חוזרים הנכסים ליורשי הנותן, שגוף הקרקע קנויה לו, ולדעת הסוברים שקנין פירות אינו כקנין הגוף[75], לא נחלקו תנאים אלו בכך אלא לדברי הכל קנין פירות אינו כקנין הגוף, וזה טעם הסוברים שהשני מוציא את הנכסים מיד הלקוחות, ושבמת שני בחיי ראשון חוזרים הנכסים ליורשי הנותן, וטעם הסוברים שאין השני מוציא את הנכסים מהלקוחות, ושבמת השני בחיי הראשון נופלים הנכסים ליורשי הראשון, שהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני הרי זה כמפרש ואומר שכל ימי חיי ראשון יהיה הגוף קנוי לו[76].

דין הבכור בשדה שמכר אביו לפירות בזמן שהיובל נוהג וחזרה אליו אחר מותו

מכר שדה בזמן שהיובל נוהג, ומת קודם היובל, אמרו בברייתא שכשחוזרת ליורשיו ביובל בכור נוטל בה פי שנים[77], שאף על פי שבכור אינו נוטל פי שנים אלא במוחזק ביד אביו ולא בראוי לבוא אליו[78], מכל מקום שדה זו חשובה מוחזקת ביד האב[79], ואמר רבא שדין זה כסוברים שקנין פירות אינו כקנין הגוף[80], ולפיכך אף על פי שהשדה קנויה ללוקח לפירות, מכל מקום גופה קנוי למוכר והיא מוחזקת בידו[81].

בקונה קרקע לזמן קצוב

הקונה קרקע לזמן קצוב, נחלקו אחרונים בדעת ריש לקיש אם קנינו בקרקע אינו חשוב כקנין הגוף: יש סוברים שאף זה אין קנינו חשוב כקנין הגוף[82], שהרי בלוקח שדה בזמן שהיובל נוהג אמר ריש לקיש שאין לו אלא קנין פירות[83], וקניית קרקע בזמן שהיובל נוהג חשובה – לדעתם – כקנין קרקע לזמן קצוב, שרשאי הלוקח קרקע בזמן היובל לשנות את צורתה, לסוברים כן[84], ואף לסוברים שאינו רשאי[85], אין זו אלא מצוה להשיב את הקרקע כמות שהיא, אבל מדיני ממונות זכאי הוא לשנות את צורתה[86]. ויש סוברים שחשוב כקנין הגוף, הואיל ורשאי לעשות בקרקע בזמן שהיא קנויה שלו כבקרקע הקנויה לו עולמית[87], ולא אמר ריש לקיש שקנין פירות אינו חשוב כקנין הגוף אלא בקונה קרקע לאכילת פירותיה בלבד, שאינו רשאי לשנות את צורתה, וכן בקונה קרקע בזמן שהיובל נוהג, שלדעתם דינו כקונה קרקע לאכילת פירות בלבד ואין לו זכות לשנות את צורתה[88].

בקונה אילן אחד בשדה חבירו

הקונה אילן אחד בשדה חבירו, אף על פי שהקרקע קנויה לו ליניקת האילן, לדברי הכל קנינו בקרקע אינו חשוב כקנין הגוף[89], ולפיכך הקונה אילן אחד בקרקע של חבירו מביא מפירותיו ביכורים ואינו קורא עליהם מקרא ביכורים[90], ואף לסוברים שהקונה שדה חבירו לפירותיה מביא וקורא הואיל וקנין פירות כקנין הגוף[91], שקנין הקונה אילן אחד בקרקע חבירו אינו חשוב כקנין הגוף לדברי הכל[92], ובטעם הדבר כתבו ראשונים, שאף לסוברים שקונה שדה לפירותיה קנינו חשוב כקנין הגוף, היינו משום שהקרקע קנויה לו עד זמן קבוע, ועוד, שהיא קנויה לו אף לזרוע בה ירקות ולשטוח עליה פירות, אבל הקונה אילן אחד בקרקע חבירו אם ייבש האילן אין לו כלום, ועוד, שאין הקרקע קנויה לו אלא ליניקת האילן, אבל אינו רשאי לזרוע בקרקע דברים נוספים או לשטוח עליה פירות[93].

הלכה

להלכה, אמר רבא שהלכה כריש לקיש בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ומכר הבן בחיי האב ומת בחיי האב, שקנה הלוקח לפי שקנין הפירות שיש לאב אינו חשוב כקנין הגוף[94]. ונחלקו ראשונים בדעתו: א) יש סוברים שאין הלכה כריש לקיש אלא בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, שקנין הפירות שיש לאב אינו כקנין הגוף, לפי שהאב מוחל לבנו על קנין הגוף שיש לו בקרקע מכח זכות הפירות, אבל שאר אנשים שיש להם קנין פירות בקרקע, קנינם חשוב כקנין הגוף[95]. ב) ויש סוברים שבכל מקום קנין פירות אינו חשוב כקנין הגוף, מלבד לענין ביכורים, שאף הקונה שדה לפירותיה מביא וקורא, שמהדרשה שדורשים מהכתוב: וּלְבֵיתֶךָ[96], שבעל המביא ביכורים מקרקע שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג קורא מקרא ביכורים[97], למדים אף לכל בעל קנין פירות בקרקע שמביא וקורא[98]. וכתבו הסוברים שלענין ביכורים - או אף בכל מקום מלבד באב הנותן לבנו - קנין פירות כקנין הגוף, שיש להוכיח שהלכה שבעל קנין פירות קורא מקרא ביכורים, שהרי להלכה אחים החולקים בקרקע אין להם בה אלא קנין פירות, לפי שחשובים כלקוחות[99], ואף לענין שמחזירים זה לזה ביובל – לסוברים כן[100] – ואם נאמר שבעל קנין פירות אינו קורא, נמצא שאין מקרא ביכורים אלא ביורש יחיד בן יורד יחיד וכן למעלה עד דור נוחלי הארץ בימי יהושע בן נון, שהרי כל שיש שם יורשים רבים נחלתם חוזרת אליהם ביובל ואין ליורש בקרקע אלא קנין פירות, ולפיכך בהכרח שלענין ביכורים אף בעל קנין פירות מביא וקורא[101].

ג) ויש סוברים, שאף לענין ביכורים הלכה שקנין פירות אינו כקנין הגוף[102], שלדעתם להלכה אף על פי שאחים החולקים קרקע חשובים כלקוחות – לענין דינים שונים הנוהגים בלקוחות, ועל כך ע"ע ברירה*[103] - אינם מחזירים זה לזה ביובל, שלא אמרה תורה להחזיר ביובל אלא מכר, ולא ירושה[104].

בקונה קרקע לזמן קצוב

אף על פי שפסקו הלכה כריש לקיש[105], יש מן האחרונים שכתבו שאין הלכה כמותו – לסוברים שלדעתו אף הקונה קרקע לזמן קצוב קנינו אינו חשוב כקנין הגוף[106] – אלא בקונה קרקע לאכילת פירותיה בלבד, אבל בקונה קרקע לזמן קצוב, שרשאי לשנות את צורת הקרקע ולנהוג בה בזמן שהיא קנויה לו כבקרקע הקנויה לו לעולם[107], אין הלכה כמותו, אלא הלכה שקנין הקונה חשוב כקנין הגוף, וכן בקונה קרקע בזמן שהיובל נוהג – שלדעתם דינו כקונה קרקע לזמן קצוב[108] – הלכה שקנינו כקנין הגוף ולא כריש לקיש[109], ולדעתם מטעם זה אף בזמן שהיובל נוהג האחים שחלקו מביאים ביכורים מקרקע החלוקה וקוראים מקרא ביכורים, ואף על פי שלהלכה האחים שחלקו כלקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל, לסוברים כן[110], מכל מקום להלכה הלוקח קרקע בזמן שהיובל נוהג מביא וקורא[111].

הערות שוליים

  1. ↑ ב"ב קמז ב.
  2. ↑ רשב"ם שם ד"ה א"ר נחמן; רמב"ם מכירה פכ"ב הי"ג-י"ד; טוש"ע חו"מ סי' ריב ס"א.
  3. ↑ ציון 39 ואילך.
  4. ↑ יבמות צג א, וש"נ.
  5. ↑ ציון 2 ואילך.
  6. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 4.
  7. ↑ עי' ב"ב קמז ב ורשב"ם שם ד"ה א"ר נחמן; רמב"ם מכירה פכ"ב הי"ד וזכיה פ"י הט"ו; טוש"ע חו"מ סי' ריב ס"א, וע"ע דבר שאין בו ממש ציון 43.
  8. ↑ ציון 43 ואילך.
  9. ↑ עי' גמ' ורשב"ם שם; רמב"ם שם פכ"ג ה"א; טוש"ע שם סי' רט ס"ד.
  10. ↑ שו"ע שם וסמ"ע שם ס"ק טו.
  11. ↑ ציונים 261 – 270, 275 – 277, 291 – 294.
  12. ↑ עי' שבת קלה ב לענין קונה שפחה לעוברה, וגיטין מז ב לענין מוכר שדה לפירות, ושם מח א לענין מוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, וב"ב קלז א לענין האומר נכסי לך ואחריך לפלוני, ושם קמז ב לענין מקבל בית למגורים בו. ועי' ב"ב קלו ב (וש"נ) שהנותן לבנו גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ה"ז קנין פירות, וכעי"ז בב"ק צ א לענין מוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום, ועי' להלן שהטעם שאין קנין פירות אלא בקנין בגוף לפירותיו הוא משום שקנין בפירות בלבד הוא דשלב"ל או דבר שאין בו ממש, וצ"ע אם אף במשייר פירות לעצמו נוהג חסרון זה ויש לו לשייר לעצמו זכות בגוף הדבר לפירותיו, או שניתן לשייר זכות בפירות עצמם. ועי' ב"ק פט ב וב"מ צו א שזכות הבעל בנכסי מלוג חשובה קנין פירות, וצ"ע אם גדר הזכות שתיקנו לו חכמים היא בקרקע לפירותיה, או בפירות עצמם.
  13. ↑ ציונים 271 – 274, 281 – 290.
  14. ↑ רמב"ם מכירה פכ"ג ה"ה; טוש"ע חו"מ סי' ריב ס"ד, ועי' בהגר"א שם ס"ק יא שמקורו מגמ' דלהלן לענין קונה בזמן שהיובל נוהג.
  15. ↑ ע"ע יובל ציון 538 ואילך.
  16. ↑ ציון 47 ואילך.
  17. ↑ גיטין מח א.
  18. ↑ רש"י שם ד"ה בזמן.
  19. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם, ועי' בהגר"א שם שהוכיח כן מב"ב נ ב: וכגון שחפר בה בורות וכו'.
  20. ↑ עי' רש"י ערכין כט ב ד"ה וחדא (ועי' בהגר"א שם ס"ק יב שמציין מקור דין זה מד' רש"י אלו); רמב"ם שם ה"ו; טוש"ע שם. ועי' השגות הראב"ד שם, ועי' מ"מ שם שאין דבריו ברורים, ועי' ב"י שם.
  21. ↑ ר"ן נדרים כט א ד"ה אמר ליה, ועי' קצה"ח סי' רנז ס"ק ג.
  22. ↑ ויקרא כה כח.
  23. ↑ ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט. ועי' מנ"ח מ' שלט שכ"כ בפשיטות (ולא הזכיר ד' הירושלמי).
  24. ↑ עי' ציון 20. השגות הראב"ד מכירה פכ"ג ה"ו; עי' בהגר"א חו"מ סי' ריב ס"ק יב, בד' רמב"ם שם וטוש"ע שם; קצה"ח סי' רנז ס"ק ג.
  25. ↑ ציון 731 ואילך.
  26. ↑ שו"ת רעק"א קמא סי' קמה ד"ה לענ"ד קשה.
  27. ↑ ציון 214 ואילך.
  28. ↑ הגהות אמרי בינה לטו"א ר"ה יג א
  29. ↑ ציון 200, ועי"ש ציון 198.
  30. ↑ גיטין מז ב וש"נ.
  31. ↑ דברים כו י. ע"ע מקרא ביכורים.
  32. ↑ גיטין שם.
  33. ↑ שם מח א.
  34. ↑ ע"ע יובל ציון 643.
  35. ↑ גמ' שם.
  36. ↑ גיטין מז ב וש"נ.
  37. ↑ ע"ע מקרא ביכורים. גיטין שם.
  38. ↑ שם מח א. על כך שביובל ראשון אף לריש לקיש מביא וקורא, עי' גמ' שם וע"ע הנ"ל.
  39. ↑ ויקרא כה טו.
  40. ↑ גמ' שם מח ב, ורש"י שם ד"ה במספר.
  41. ↑ דברים כו ב. ועי' רשב"ם ב"ב קלו ב ד"ה מביא, שהגי' שלמדים מהכתוב: מארצך, ובתוס' שם ד"ה מביא, הגי': אדמתך, שמות כג יט.
  42. ↑ ציון 109 ואילך.
  43. ↑ דברים כו יא. גיטין מז ב.
  44. ↑ ציון ?.
  45. ↑ ב"ב קלו ב, והובא גם ביבמות לו ב וב"ק פח ב.
  46. ↑ ב"ק שם.
  47. ↑ ב"ב שם, והובא ביבמות שם וב"ק שם.
  48. ↑ ב"ק שם.
  49. ↑ ויקרא כז כב.
  50. ↑ תו"כ פ' בחוקתי פר' ד; ברייתא גיטין מח א, וש"נ, וע"ע שדה אחוזה וע' שדה מקנה.
  51. ↑ תו"כ שם; גמ' שם, ועי' ערכים הנ"ל.
  52. ↑ גמ' שם.
  53. ↑ גמ' שם. ועי' תוס' שם ד"ה לא, שמ"מ בגמ' ב"ק צ א מבואר שלר' יהודה קנין פירות אינו כקנין הגוף, ועי' ציון 58.
  54. ↑
  55. ↑ שמות כא כ.
  56. ↑ שם שם כא.
  57. ↑ ברייתא ב"ק צ א, וב"ב נ א
  58. ↑ גמ' שם ושם.
  59. ↑ ע"ע שן ועין.
  60. ↑ ברייתות בב"ק פט ב.
  61. ↑ גמ' שם צ א.
  62. ↑ עי' ציון 30.
  63. ↑ ע"ע מילה.
  64. ↑ עי' ציון 36.
  65. ↑ שבת קלה ב, בד' ברייתא שם. וע"ע הנ"ל.
  66. ↑ ע"ע שואל.
  67. ↑ עי' ציון 30.
  68. ↑ עי' ציון 36.
  69. ↑ ב"מ צו א.
  70. ↑ עי' ציון 30.
  71. ↑ עי' ציון 36.
  72. ↑ ב"מ צו א, ועי' רש"י שם ד"ה אשה.
  73. ↑ ברייתא ב"ב קכט ב.
  74. ↑ עי' ציון 30.
  75. ↑ עי' ציון 36.
  76. ↑ עי' רשב"ם שם קלז א ד"ה ה"ג, ותוס' שם קלו ב והתניא, בד' גמ' שם קלז א, (ועי' ראשונים הנ"ל שנחלקו בפשט הגמ' שם, אבל הן לרשב"ם והן לתוס' לריו"ח מח' התנאים בקנין פירות אם הוא כקנין הגוף, ולר"ל מחלוקתם אם האומר אחריך לפלוני מקנה לראשון קנין הגוף).
  77. ↑ גיטין מח ב.
  78. ↑ ע"ע ירושת הבכור ציון 275 ואילך.
  79. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בכור, בד' ברייתא שם.
  80. ↑ עי' ציון 36.
  81. ↑ גמ' שם.
  82. ↑ קצה"ח סי' רנז ס"ק ג.
  83. ↑ עי' ציון 38.
  84. ↑ עי' ציון 24. קצה"ח שם.
  85. ↑ עי' ציון 23.
  86. ↑ עי' חת"ס גיטין מח א ד"ה בההיא, וע"ע יובל ציון 735. טבעת החושן שם.
  87. ↑ עי' ציון 20. מנ"ח מ' שלט.
  88. ↑ כדלעיל ציון 23. מנ"ח שם. ומשמע שלמנ"ח הקונה בזמן שהיובל נוהג אין לו זכות לשנות את צורת הקרקע, וצ"ע.
  89. ↑ תוס' ב"ב כז א ד"ה לא.
  90. ↑ ברייתא שם פא א, וע"ע מקרא בכורים.
  91. ↑ עי' ציון 32. עי' תוס' שם שהוכיחו כן מגמ' שם פא א.
  92. ↑ תוס' שם.
  93. ↑ תוס' שם. ועי' אבי עזרי ביכורים פ"ד ה"ו.
  94. ↑ יבמות לו א ושם ע"ב; רמב"ם זכיה פי"ב הי"ג; טוש"ע חו"מ סי' רנז ס"ה. ועי' גמ' שם וע' הלכה ציון 866 ואילך, שבכ"מ הלכה כר' יוחנן לגבי ריש לקיש, מלבד מחלוקת זו ועוד שני מקומות נוספים שהלכה כריש לקיש.
  95. ↑ תוס' גיטין מח ד"ה אי, ע"פ גמ' ב"ק קלו ב. ועי' להלן ההכרח לדבריהם.
  96. ↑ דברים כו יא.
  97. ↑ עי' ציון 43.
  98. ↑ ספר הישר לר"ת סי' קיד. ועי"ש שמדבריו משמע שלענין ביכורים קנין פירות כקנין הגוף, ולא שלענין מקרא ביכורים נתרבה אף מי שאין לו אלא קנין פירות ולא קנין הגוף, וצ"ע.
  99. ↑ ע"ע ברירה ציון 223.
  100. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 227, וע' יובל ציון 662, וע"ע ברירה ציון 228 וע' יובל ציון 663 שי"ח.
  101. ↑ ספר הישר שם, ועי' גמ' שם, והובאה בציון 35, שאמרו כעי"ז בד' ר' יוחנן.
  102. ↑ רמב"ם ביכורים פ"ד ה"ו-ז'; רמב"ן גיטין מח א ד"ה והא; רשב"א שם ד"ה אי; ריטב"א שם ד"ה הא; ר"ן שם ד"ה אי.
  103. ↑ ציון 215 ואילך.
  104. ↑ עי' ציון 100. ראשונים הנ"ל שם.
  105. ↑ עי' ציון 94.
  106. ↑ עי' ציון 82.
  107. ↑ עי' ציון 20.
  108. ↑ עי' ציון 24.
  109. ↑ קצה"ח סי' רנז ס"ק ג.
  110. ↑ עי' ציונים 99, 100.
  111. ↑ קצה"ח שם, בד' רמב"ם שמיטה ויובל פי"א ה"כ, וביכורים פ"ד ה"ו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קנין_פירות&oldid=160695"