אנציקלופדיה תלמודית:קרבן עצים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המתנדב עצי המערכה למזבח, גדרם והלכותיהם, וכן קרבן שהיו מביאים בשעת הבאת העצים.

הדין, מקורו וגדרו

מהותו

קרבן עצים, יש ראשונים שפרשו שהם עצים שהתנדב אדם למזבח להעלותם על המערכה[1], ועצים אלו נקראים קרבן[2], ומהכתוב: קרבן[3], למדו שמתנדבים עצים[4], וכן נאמר: והגורלות הפלנו על קרבן העצים[5], שהם עצים שהתנדבו להעלותם למזבח[6], וכן נאמר ואעמידה משמרות וגו' ולקרבן עצים וגו'[7], היינו שהעמידו משמרות של כהנים לקבל מכל מי שיביא עצים למערכה[8].

ויש ראשונים מפרשים קרבן עצים - קרבן שהיו מביאים משפחות מסויימות שהיה להם זמן קבוע להביא עצים למזבח, והיו מקריבים אותו בזמן שהיו מביאים את העצים למזבח[9], והכתוב והגורלות הפלנו על קרבן העצים[10], על קרבן זה דיבר[11].

המתנדב עצים

יכול אדם להתנדב עצים למזבח[12], ודרשו על הכתוב: ונפש כי תקריב קרבן מנחה[13], קרבן – מלמד שמתנדבים עצים, וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים[14], שהיה לו לומר: ונפש כי תקריב מנחה, וכתב "קרבן" לרבות קרבן אחר, היינו עצים שנקראו קרבן במקום אחר[15]. ויש ראשונים שכתבו שהלימוד הוא מהכתוב: אדם כי יקריב מכם קרבן[16].

דעת רבי שהעצים חשובים קרבן

המתנדב עצים למזבח - באופן שחשובים קרבן[17]- נחלקו תנאים בגדרם של העצים: רבי אמר שעצים חשובים קרבן גמור[18], והם קרבן מנחה, שהרי מרבים את העצים מהכתוב "קרבן" שנאמר לגבי מנחה[19], וטעונים מלח* והגשה* למזבח כמנחה[20], וכן טעונים קמיצה כמנחה[21], שמרסקן לעצים דקים עד שנוטל מהם מלא קומצו[22], וטעונים עצים אחרים להקריבם כשאר קרבנות[23], ואין נהנים מהם, ומועלים בהם, ואם הקריבם בחוץ חייב[24]. וכתבו ראשונים שטעונים גם ימין וקידוש כלי כשאר מנחות[25]. ומהאחרונים יש שכתב שטעונים קמיצה מכלי שרת, וצריך לקדשם בכלי, ולכן צריך לשברם כדי שיכנסו לכלי, שהרי העצים הם אמה, ואין כלי שרת גדול כל כך[26].

ומכל מקום כתבו אחרונים, שהעצים אינם טעונים שמן, שלענין זה אין ללמוד עצים ממנחה, שבמנחה השמן נבלל בקמח וזה לא שייך בעצים, וכן אינם טעונים לבונה, שגם במנחות יש שאינן טעונות לבונה כמו מנחת חוטא ומנחת סוטה, ולכן אין להצריך בעצים לבונה[27].

בהקרבת העצים נחלקו ראשונים, יש סוברים שהקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבים לעצמם[28], וכתבו אחרונים שלדעה זו גם השיריים טעונים עצים ומלח כמו הקומץ[29], ויש סוברים שהקומץ קרב והשיריים נאכלים לכהנים[30].

יש מהאחרונים שכתב שלסוברים שהשיריים קרבים, נפסלים בלינה* וביוצא*, ולסוברים שאינם קרבים, יש להסתפק אם דינם כעורות ועצמות של קדשים הניתנים לכהנים שאינם נפסלים בלינה וביוצא[31], או שהעצים הם מגוף הקרבן ונפסלים בלינה ויוצא[32].

יש מהאחרונים שהסתפק בכהן שהתנדב עצים, אם יש לזה דין מנחת כהן שאינה נקמצת וכולה כליל[33], או שבעצים דין כהן כישראל ונדבתו נקמצת[34].

יש מהאחרונים שכתבו שלדעת רבי רק כשקדשו העצים בכלי יש בהם קדושם הגוף[35]. על קדושת כלי בעצים, ועל הכלי המקדש את העצים, ע"ע חבת הקודש[36].

דעת חכמים שהעצים אינם חשובים קרבן

חכמים אומרים שעצים אינם חשובים קרבן מנחה, ואינם טעונים מלח והגשה וקמיצה ועצים אחרים[37], ואם הקריבם בחוץ פטור[38].

ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שגם לדעת חכמים עצים נקראים קרבן, שהרי למדים שיכול אדם להתנדב עצים מהכתוב: קרבן[39], וכמו שכתוב והגורלות הפלנו על קרבן העצים, ומכל מקום אינם קרבן גמור, ולכן לא נוהגים בהם דיני קרבן מנחה[40]. ויש שכתבו שלכן יש לעצים קדושת הגוף, ואין להם פדיון[41], ויש בהם מעילה[42], ואונן ואבל אינו משלח עצים[43], ויש להסתפק אם המום פוסל בהם[44]. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים שלדעת חכמים עצים חשובים קרבן ממש אלא שאינם קרבן מנחה, ולכן לא נוהגים בהם דיני מנחה[45].

לסוברים בדעת חכמים שהעצים קרבים בפני עצמם[46], כתבו אחרונים שהעצים הללו חשובים קרבן שאינו גמור[47], אבל עצי המערכה יש שכתבו שאינם חשובים קרבן כלל[48], ויש שכתבו שאף הם חשובים קרבן שאינו גמור[49]. ולסוברים בדעת חכמים שהמתנדב עצים עולים לעצי המערכה[50], כתבו אחרונים, וכן נראה מדברי ראשונים שגם עצי המערכה עצמם חשובים קרבן[51].

ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שחולקים על כל זה וסוברים שלדעת חכמים העצים אינם קרבן כלל[52], ואין להם קדושת הגוף, ויש להם פדיון[53], ויש סוברים שאף אין בהם מעילה[54], ואונן ואבל משלח את העצים עצמם[55], ואין המום פוסל בהם[56].

ויש מהראשונים שפירש לדעת חכמים הכתוב: והגורלות הפלנו על קרבן העצים, שפירושו הקרבן הצריך לעצים, ולא שהעצים נקראו קרבן ממש[57]. ויש מהאחרונים שפירש שהכוונה לקרבן שהיו מביאים עם העצים[58].

הלכה כחכמים[59], שהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו[60].

הקרבת העצים

לדעת חכמים הסוברים שעצים אינם קרבן גמור[61], כתבו אחרונים, וכן נראה מדברי ראשונים, שהמתנדב עצים למזבח, העצים עולים על המזבח ומקריבים עליהם את הקרבנות עם שאר עצי המערכה[62], ולכן למדו מהכתוב: והגורלות הפלנו על קרבן העצים[63], שמדבר על עצי המערכה[64]. וכתבו אחרונים שצריך שימסרם לציבור יפה יפה, שעצי המערכה באים משל ציבור[65]. ולדעה זו נהנים מהעצים לצורך אכילת הקרבנות, כשם שנהנים משאר עצי המערכה[66].

ויש אחרונים שצדדו - וכן נראה מדברי ראשונים - שהמתנדב עצים אלו למזבח, אינם קרבים עם שאר עצי המערכה, ואין צריך למסרם לציבור, שהעצים דינם כקרבן יחיד, ואין מקריבים עליהם קרבנות, אלא מקריבים אותם בפני עצמם[67], ואין צריך להביא להם עצים משל ציבור[68], שהעצים עצמם קרבן הם, ושריפתן זוהי הקטרתן, ויכול להניחם על המזבח ולהדליקם בפני עצמם או לזרקם על עצי המערכה[69], והלימוד מהכתוב והגורלות הפלנו על קרבן העצים, שמדבר על עצי המערכה, הוא שכיון שעצי המערכה נקראים קרבן ושריפתם רצויה לפני המקום, אפשר לרבות מהכתוב שיש להתנדב עצים להקטרה בלא הקרבת קרבן עליהם[70]. לדעה זו אין נהנים מהעצים כיון שחשובים קרבן[71]. ויש שכתב שהמתנדב עצים למזבח מקריבים עליהם קרבנות יחיד ולא קרבנות ציבור, והכתוב והגורלות הפלנו על קרבן העצים, מדבר על עצים שהתנדבו לצורך קרבנות יחיד[72]. וכל זה במתנדב עצים מסויימים למזבח, אבל במתנדב עצים סתם, גם לדעות אלו זו צריך למסרם לציבור ודינם כעצי המערכה[73].

על גדרם והלכותיהם של עצי המערכה, ואם צריך שיהיו משל ציבור, ע"ע מערכות: עצי המערכה.

על קדושת כלי אם שייכת בעצים לדעת חכמים, ועל סוג הכלי שמקדש את העצים, עי' להלן[74], וע"ע חבת הקודש[75].

לשון הנדבה

המתנדב עצים שנחלקו אם חשובים קרבן, הוא דוקא כשהתנדב עצים מסויימים למזבח, אבל המתנדב עצים סתם, דינם כעצי המערכה שהם מכשירי קרבן, ואינו מקריב אותם בפני עצמם אלא כשיש שם קרבנות[76], גם לדעת רבי[77], וכן לסוברים בדעת חכמים שהמתנדב עצים מקטיר אותם בפני עצמם[78], זהו דוקא במתנדב עצים מסויים, אבל במתנדב סתם מעלה אותם לעצי המערכה[79]. ושנינו בתוספתא: האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גיזרי עצים ונותן לשופר, כהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן עצים ומקריבין אותן לגבי מזבח, ניאותין בהן ואין מועלין בהן[80] ואם הקריבן בחוץ פטור[81].

אבל אם אמר הרי עלי שני גזירי עצים אילו לגבי מזבח מביא שני גזירי עצים כהנים מקבלין אותן ממנו ומקריבין אותן לגבי מזבח ואין ניאותין בהן אבל מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי וחכמים אומרים אם הקריבן בחוץ פטור אילו ואילו נופלין ללשכת דיר העצים[82].

ופרשו אחרונים שאם אמר הרי עלי עצים סתם נתחייב רק בעצים סתם או בדמי עצים, ואינם חשובים קרבן גמור, אבל אם אמר עצים אלו, שאז נתחייב להביא עצים מסויימים, חשובים קרבן גמור לרבי[83]. ויש מהאחרונים שפירש שהבדל הוא בלשון "למזבח", היינו שאם אמר הרי עלי עצים סתם דינם כעצי המערכה, ואם אמר הרי עלי עצים למזבח חשובים קרבן גמור לרבי[84].

ויש מהאחרונים שחלק על כל זה, וכתב בדעת ראשונים, שהבבלי חולק על התוספתא, וסובר שמחלוקת רבי וחכמים היא גם באומר הרי עלי עצים, ואף בזה סובר רבי שדינם כקרבן גמור[85]. ולסוברים בדעת חכמים שהמתנדב עצים קרבים בפני עצמם[86], גם באומר הרי עלי עצים קרבים בפני עצמם ולא עם שאר עצי המערכה[87].

זו ששנינו שהיה בבית המקדש שופר לעצים[88], והיינו לעצי המערכה[89], לסוברים בדעת חכמים שדוקא המתנדב עצים סתם נותנם לעצי המערכה[90], מדובר במתנדב עצים סתם, ולסוברים בדעתם שאף מתנדב עצים אלו למזבח נותנם לעצי המערכה[91], מדובר גם במתנדב עצים למזבח, ולסוברים שגם מתנדב עצים סתם קרבים בפני עצמם[92], מדובר שאמר בפירוש שמתנדב עצים למערכה, שאז נותנם לשופרות[93].

דמי העצים

כתבו אחרונים, וכן נראה מדברי ראשונים, שלדעת חכמים המתנדב עצים יכול לתת דמי עצים ואין חיוב לתת עצים ממש[94], כשם שהמתנדב עצים למערכה יכול לתת דמי עצים[95], ויצא ידי נדרו בנתינת הדמים גם קודם הקטרת העצים[96]. וגם לסוברים שאין לעצים פדיון[97], זהו רק לאחר שהפריש עצים, אבל בתחילת הפרשה יכול להפריש דמים[98].

על עצי המערכה אם צריך שיהיו חדשים שלא נשתמש בהם הדיוט, ע"ע מערכות: עצי המערכה.

מעילה

לרבי הסובר שהמתנדב עצים דינם כקרבן, יש לעצים קדושת הגוף[99], ואין להם פדיון, ולכן יש בהם מועל אחר מועל, שאינם יוצאים לחולין במעילה ראשונה[100]. ויש סוברים שלדעתו מה שיש בהם מועל אחר מועל הוא משום שחשובים קרבן גמור[101].

וכתבו אחרונים, שמה שאמרנו שלרבי אין מועל אחר מועל בעצים, זהו רק לאחר ששפאם היינו שנסרם וייפם והתקינם לבקעיות יפות[102], ואף ששפאם בעודם חולין כיון שמסרם לקרבן עצים חשובים קרבן וחלה עליהם קדושת הגוף ואין להם פדיון מהתורה ואין בהם מועל אחר מועל[103].

לחכמים הסוברים שעצים שהתנדב למזבח אינם קרבן גמור[104], אין בהם מועל אחר מועל[105], ויצאו לחולין במעילה ראשונה משום שיש להם פדיון[106], או משום שאינם קרבן גמור[107]. ויש אחרונים סוברים שלדעת חכמים כיון שעצים אינם קרבן, אין בהם מעילה כלל, גם בפעם הראשונה שנהנה מהם[108].

פדיון

לדעת חכמים, נחלקו ראשונים ואחרונים אם יש לעצים פדיון: יש ראשונים ואחרונים סוברים שלדעת חכמים יש על העצים רק קדושת דמים ויש להם פדיון[109], ולכן יוצאים לחולין במעילה ראשונה ואין בהם מועל אחר מועל, אבל בפעם הראשונה שנהנה מהם מעל[110], וזו ששנינו העצים אין להם פדיון[111], זהו בעצי מערכה, ולא בעצים שהתנדב לקרבן למזבח, שאלו אין דינם כעצי מערכה לסוברים כן[112]. לדעה זו, כתבו אחרונים שאף עצים ששיפם בעודם חולין והקדישם, או ששיפם אחר שהקדישם, יש להם פדיון, ואף שעצי מערכה ששיפם אין להם פדיון, כיון שנתקדשו בכלי ששיפה אותם[113], מכל מקום עצים אלו אינם כשאר עצי מערכה אלא הם קרבן בפני עצמם –לסוברים כן[114]- ולא שייכת בהם קדושת כלי, ויש להם פדיון[115]. ולסוברים בדעת חכמים שהמתנדב עצים דינם כשאר עצי מערכה[116], מכל מקום קודם שמסרם לציבור יש להם פדיון גם אחר ששפאם[117].

לאחר שהעלה את העצים למזבח, יש מהאחרונים שכתב שאין להם פדיון, שלא מצאנו הקטרה בלא קדושת הגוף, והמזבח מקדשם קדושת הגוף[118], ויש שכתב שאף לאחר שהעלם למזבח יש להם רק קדושת דמים, ומכל מקום אין להם פדיון כיון שהקטרת העצים היא עבודה, וכיון שנעשו בהם עבודות אין להם פדיון[119].

ויש ראשונים סוברים שמדרבנן אין לעצים פדיון[120], וזו ששנינו שעצים אין להם פדיון, הוא גם במתנדב עצים, ומדרבנן[121].

ויש סוברים שעצים יש להם קדושת הגוף[122], ואין להם פדיון מהתורה[123], ומכל מקום כיון שאינם קרבן גמור יוצאים לחולין במעילה ראשונה ואין בהם מועל אחר מועל, שדבר שאינו קרבן יוצא לחולין במעילה אף שיש בו קדושת הגוף, ורק בפעם הראשונה שנהנה מהם מעל[124]. ולדעתם זו ששנינו שאין לעצים פדיון הוא גם במתנדב עצים, ומהתורה[125].

על עצי המערכה אם יש בהם מעילה ופדיון, ואם מותר ליהנות מהם, ע"ע מעילה.

לינה

לדעת רבי הסובר שעצים חשובים קרבן, עצים טעונים לינה[126], שהמביא עצים צריך להישאר בירושלים באותו יום ובלילה שלאחריו[127]. ולסוברים שהמביא קרבן אינו טעון לינה, אף עצים אינם טעונים לינה[128]. לחכמים הסוברים שעצים אינם חשובים קרבן, יש מהאחרונים סוברים שהמביא עצים טעון לינה, ואף שצריך למסרם לציבור לסוברים כן[129], לדעתם המביא קרבן טעון לינה אף שאינו בעליו[130]. ויש סוברים שלדעת חכמים המביא עצים אינו טעון לינה, כיון שצריך למסרם לציבור, ולדעתם המביא קרבן ואינו בעליו אינו טעון לינה[131]. ולסוברים בדעת חכמים שהמתנדב עצים אינו מוסרם לציבור[132], עצים טעונים לינה[133].

מום

העצים כיון שנקראו קרבן, מצותם שיהיו תמימים ונבחרים ולא יהיה בהם תולעת, כמו קרבן בהמה שפוסל בו מום[134], ובעצים שאינם בעלי חיים, הגרועים חשובים בעלי מומים[135], וגם לסברא שהמקדיש עצים פסולים אינו לוקה[136], לכתחילה יש מצות עשה שיהיו תמימים[137]. על פרטי הדינים בעץ שהתליע, ע"ע מערכות: עצי המערכה.

המקדיש עצים פסולים, הדבר ספק אם עובר משום מקדיש בעל מום כמו בקרבנות בעלי חיים[138], לפיכך אינו לוקה, ומכים אותו מכת מרדות[139]. ונחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שהספק הוא דוקא לדעת רבי הסובר שעצים חשובים קרבן, אבל לדעת חכמים הסוברים שאינם חשובים קרבן ודאי שאינו לוקה[140], ויש סוברים שהספק הוא גם לדעת חכמים[141]. מהאחרונים יש שביאר, שדעת הסוברים שהספק הוא גם לדעת חכמים היא, שגם לדעתם עצים חשובים קרבן לענין כמה דברים, ודעת הסוברים שלדעת חכמים אינו לוקה היא, שלדעתם העצים אינם חשובים קרבן כלל[142].

על עצי המערכה אם המקדיש אותם כשהם מתולעים לוקה, ע"ע מערכות: עצי המערכה.

המקטיר עצים פסולים, יש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים שאף בו יש ספק אם לוקה[143], או שאין בו אלא איסור בעלמא[144], ויש שצידד שודאי אינו לוקה, כיון שלא שייך בפסולים קידוש כלי שרת וממילא אין הקטרתו כלום[145].

על המקום בבית המקדש שבו היו בודקים את העצים אם יש בהם תולעים, ע"ע לשכות[146].

בשותפות

קרבן עצים אינו בא בשותפות, כשם ששאר מנחות נדבה אינן באות בשותפות[147]. ודרשו על הכתוב סלת יהיה קרבנו[148] - כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה כך אין מביאין עצים[149], שעצים התרבו ממילת קרבן האמורה בכתוב לגבי מנחה[150], וכשם שאין שנים מתנדבים מנחה שנאמר: קרבנו[151], כך אין שנים מתנדבים עצים[152]. ויש מראשונים והאחרונים שכתבו בדעת תנאים שקרבן עצים בא בשותפות, שלמדים קרבן עצים מנדבת יין לנסכים שבא בשותפות לדעתם[153], או שמהכתוב לכל נדריהם ולכל נדבותם[154], למדים לעצים ושאר הנדבות שבאים בשותפות[155]. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים שסוברים כן להלכה[156].

אונן

אונן ואבל כל שבעה אינם מביאים קרבן עצים, כשם שאינם משלחים שאר קרבנות[157], ודרשו: שלמים קרבנו[158] כל קרבנות שהוא מביא כשהוא שלם מביא ואינו מביא כשהוא אונן[159]. יש ראשונים סוברים שאבל וכן אונן אינו מביא את העצים עצמם, כיון שנקראו קרבן[160], וגם לחכמים הסוברים שעצים אינם קרבן גמור[161], אינו משלח אותם כיון שנקראו קרבן לענין כמה דברים[162]. ויש מהאחרונים שביאר הטעם שמה שאבל אינו משלח קרבנותיו אינו דין בקרבן אלא דין באבלות, ולכן עצים אף שאינם קרבן גמור ולא שייך בהם פסול קרבן מחמת אבלות, אינו מביא אותם מחמת דיני אבלות[163]. ויש ראשונים סוברים שהטעם שאבל או אונן אינו מביא קרבן עצים, אינו משום העצים עצמם, שאותם אין מניעה לאבל להביא, אלא משום שאינו יכול לשלוח את הקרבנות בהמה שצריכים להביא בזמן קרבן העצים[164]. וכתבו אחרונים שזהו לדעת חכמים הסוברים שעצים אינם חשובים קרבן[165], אבל לרבי הסובר שעצים חשובים קרבן גמור[166], אינו יכול לשלח גם את העצים עצמם[167].

בביאור מחלוקת הראשונים אם אונן משלח עצים עצמם לדעת חכמים, כתבו אחרונים, שדעת הסוברים שאונן אינו משלח עצים היא, שגם לחכמים עצים חשובים קרבן, ודעת הסוברים שאונן משלח את העצים עצמם היא שלחכמים העצים אינם חשובים קרבן כלל[168].

טמא ומצורע

מצורע*, נראה מדברי ראשונים שגם לחכמים הסוברים שעצים אינם קרבן גמור, אינו משלח עצים, כשם שאינו משלח שאר קרבנות[169].

טמא מת, לסוברים שאינו משלח קרבנותיו[170], יש מהאחרונים שכתב שלדעת חכמים הסוברים שעצים אינם נקראים קרבן, יכול לשלח עצים[171], ואינו דומה למצורע שאינו משלח עצים, שבמצורע מה שאינו משלח קרבנותיו הוא משום שהאדם טמא, ולכן גם עצים אינו משלח, אבל טמא מת הוא פסול בקרבן עצמו, וזה אינו נוהג בעצים שאינם נקראים קרבן[172].

כמה עצים מביא

המתנדב עצים, לדעת חכמים הסוברים שאינו קרבן גמור, מביא שני גזרי עצים[173], יש ראשונים שכתבו הטעם שלא מצאנו מערכה של עצים שעל המזבח פחות משני גזירים[174], ויש שכתבו הטעם שמיעוט עצים שנים[175]. לדעת רבי הסובר שעצים חשובים קרבן גמור, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף לדעתו מביא שני גזרי עצים[176], משום שזה שיעור הקרבן[177], או משום שמיעוט עצים שנים[178]. ויש סוברים שאין שיעור לדבר, ובלבד שיקטיר מלא קומצו[179], וביארו אחרונים שלדעתו עצים הם קרבן בפני עצמם ואינם עולים לעצי המערכה ולא שייך בהם שיעור שני גזרי עצים[180].

המתנדב עץ אחד, אמרו בירושלמי שמביא עץ אחד בלבד, שמצאנו שגם עץ אחד נקרא קרבן, שהרי בעצי המערכה היו שני כהנים מעלים שני עצים, כל כהן עץ אחד[181]. וביארו אחרונים שכיון ששני הגזירין הם שני קרבנות ולא קרבן אחד, אף שדינם לכתחילה להקרב שנים ביחד, מכל מקום אם התנדב במפורש עץ אחד יכול להקריבו כיון שגם הוא קרוי קרבן[182]. ויש שכתבו הטעם שמה שמתנדב עצים מביא ב' גזרין הוא משום שמיעוט רבים שנים, וממילא אם התנדב עץ אחד מביא גזיר אחד[183].

על מהותם של עצי המערכה, על אורכם רוחבם ועוביים של העצים, ועל סוג העצים, ע"ע מערכות: עצי המערכה.

מקום העצים

לדעת חכמים הסוברים שהמתנדב עצים למזבח אינם חשובים קרבן גמור, נותנים אותם בלשכת דיר העצים עם שאר עצי המערכה[184], וגם לסוברים שהיו מקריבים אותם בפני עצמם היו נותנים אותם שם[185], אבל לרבי שסובר שהעצים הם קרבן וקרבים בפני עצמם, לא היו נותנים אותם שם[186].

על המקום במקדש שבו היו מכינים את העצים לצורך הסקתם על המזבח, והמקום שהיו אוצרים בו את העצים, ע"ע לשכות[187].

על גוי שנחלקו תנאים מתנדב עצים, ע"ע גוי[188].

על זר שסידר עצים על המערכה אם חייב מיתה, ע"ע זר[189]. על טמא או שאר פסולי עבודה שסידרו עצים על המערכה, ע"ע פסולי עבודה.

על עצים אם מקבלים טומאה, ואם יש בזה הבדל בין דעת רבי לדעת חכמים, ובין עצים שנתקדשו בכלי שרת לעצים שלא נתקדשו, ע"ע חבת הקדש[190], וע' טמא (פסוה"מ)[191], וע' מערכות: עצי המערכה.

על עצים אם חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא, לדעת רבי ולדעת חכמים, ע' ערכיהם, וע' חבת הקדש[192], וע' מערכות: עצי המערכה[193].

הבאת קרבן ועשיית יום טוב

יחיד שהתנדב עצים, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם מביא קרבן בהמה: יש מצדדים שחייב להביא קרבן בהמה עם העצים[194], ויש שכתבו שלא היה חייב להביא קרבן אלא שהיו רגילים להביא קרבן עם העצים[195], ויש שכתבו שהוא מדת חסידות[196], ויש שכתבו שיחיד אינו מביא קרבן כלל[197].

יחיד המתנדב עצים אסור אותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה[198]. וכתבו ראשונים שדבר זה הוא מנהג[199]. ונחלקו אחרונים בפירושו: יש כתבו שהוא מנהג ואינו איסור דרבנן[200], ויש שכתבו שאף שאינו מהדין קבלוהו עליהם וקבעוהו חובה[201], וגם לסוברים שעצים אינם קרבן גמור[202], ואין איסור מהדין לעשות מלאכה, מכל מקום כיון שהעצים נקראו קרבן קבלו עליהם לנהוג איסור מלאכה ולעשות יום טוב[203]. ויש שכתבו שיש בזה איסור דרבנן שציוו והנהיגו לעשות כן[204]. וכן יש שכתבו בדעת ראשונים שיש חיוב מהדין לנהוג יום טוב בזמן שמביא עצים, ככל יום שמביא בו קרבן[205].

יש מהאחרונים שכתב שרק יחיד המתנדב עצים להקריבם בפני עצמם עושה יום טוב משום הקרבת העצים שהקרבתם היא כקרבן, אבל המתנדב עצים למערכה כיון שצריך למסרם לציבור ואינם שלו בשעת הקרבה, לא היה עושה יום טוב, שעל הבאת העצים בלבד לא היו עושים יום טוב[206]. ויש שכתב שגם המתנדב עצים למערכה ומוסרם לציבור, עושה יום טוב מחמת הבאת העצים עצמם[207].

על משפחות שהיה להם זמן להביא עצים למערכה, לענין הבאת קרבן ועשיית יום טוב, עי' להלן[208].

זמן עצי כהנים

תשעה ימים בשנה היו קבועים למשפחות מיוחדות להתנדב ולהביא בהם קרבן עצים[209], ונקראו "זמן עצי כהנים"[210], או "זמן עצי כהנים והעם"[211], שבאלו התשעה זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים עצים[212], והיו יוצאים ליערות להביא עצים למערכה[213], ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבים עצים למזבח[214], וכן היו מקריבים קרבן באלו תשעה זמנים - לסוברים כן[215].

ימים אלו הם תקנת נביאים, שכשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה[216] ועמדו אלו והתנדבו משלהם, וכך התנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם, שנאמר[217]: והגרלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה[218]. והיינו שהפילו גורל להביא לבית ה' בזמן שנקבע לפי הגורל, ובכל שנה יביא באותו הזמן[219]. ומשום אותה תקנה מנו אותם זמנים במשנה, כדי שלא ידחו אותם ממקומם[220].

בירושלמי שנינו שתקנת הנביאים היתה שאפילו הלשכה מלאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמם, שלא יהא קרבן מתקרב אלא מהעצים שלהם תחילה[221]. יש מהראשונים שכתבו שגם לדעת הבבלי היה הקרבן קרב מהעצים שלהם, אף על פי שהיו שם שאר עצים הרבה, מה שאין כן בשאר מתנדבי עצים, שאין מבערים אותם בזמן שיש עצים אחרים[222]. ויש מהאחרונים שצדדו שאין הקרבן קרב תחילה מהעצים שהתנדבו[223].

וכתבו אחרונים בדעת הירושלמי, שתנאי הנביאים היה רק שאם יביאו עצים יקריבו משלהם, אבל לא היה חיוב להביא עצים, אלא שאותם המשפחות נהגו להביאם[224], וכתבו כן גם בדעת ראשונים[225].

הבאת הקרבן

כשהיו אותם המשפחות מתנדבים עצים למערכה, היו מביאים עמהם קרבן, וקרבן זה נקרא קרבן עצים, היינו קרבן שהיו מקריבים בזמן שהיו מביאים את העצים[226]. ויש ראשונים סוברים שלא היו מביאים קרבן בזמן הבאת העצים, אלא היו מקריבים בפני עצמם את העצים שהתנדבו, וזה היה קרבן העצים[227].

הקרבן שהיו מביאים – לסוברים כן – הם עולות נדבה[228], שהיו מביאים מתוך שמחת הקרבת העצים[229], ואף שהעצים עצמם חשובים קרבן, מכל מקום להראות חיבת מצותם היו מביאים גם כן עולות נדבה[230]. יש מהאחרונים שכתב שהיו מביאים עולת בהמה[231], ויש שכתב שיכולים להביא בין עולת בהמה בין עולת העוף[232].

יש שכתבו שהעולות שהיו מביאים לא היו מתקנת חז"ל, שמהדין אין צריך שום קרבן, אלא זהו מנהג יפה שנהגו בו ישראל[233], והוא מנהג החסידים להביא קרבן עולה בעת שזכו למצוה גדולה[234], מהם שכתבו שדוקא המשפחות שהיה להם יום קבוע היו מביאים קרבן, אבל היחידים שהתנדבו עצים לא היו מביאים קרבן[235], ומהם שכתבו שגם היחידים שהתנדבו היו רגילים להביא קרבן בשעת הבאת העצים[236]. ויש שצדדו בדעת ראשונים שכל המביא עצים חייב להביא קרבן וגם יחיד מחויב בזה[237].

עשיית יום טוב

היום שהיו מביאים את העצים היה לאותם המשפחות כמו יום טוב[238], ואסורין בו בתענית[239], וכן אסורים בהספד ובעשיית מלאכה[240].

כתבו אחרונים שעשיית היום טוב אינה מחמת הבאת העצים עצמם, שאפשר שלא העלו אותם באותו היום, ועוד שהיו מוסרים אותם לציבור, אלא מחמת הקרבן שהיו מביאים עם העצים – לסוברים כן[241] - שיום שמביאים בן קרבן חשוב יום טוב ואסור במלאכה[242]. ויש שכתבו שהיו עושים יום טוב גם משום הבאת העצים עצמם[243]. ולסוברים שלא היו מביאים קרבן עם העצים, היה היום טוב משום הבאת העצים עצמם[244].

כתבו ראשונים שדיני היום טוב הם מנהג[245]. ונחלקו אחרונים בביאור הדבר: יש שצידד בדעת ראשונים שגם איסור המלאכה וכל שכן איסור התענית הוא מכח מנהג[246], ואיסור המלאכה מהדין שיש ביום שמביאים בו קרבן, הוא רק בקרבן הכולל כל ישראל ולא בקרבן יחיד שאיסורו רק מכח מנהג[247]. וזו ששנינו: אמר רבי אלעזר ברבי צדוק אני מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה[248], אף שחיוב התענית הוא מכח מנהג, יש בכחו לדחות תענית תשעה באב שנדחה[249]. ויש שכתב שעצם קביעות היום טוב והבאת הקרבן הוא מנהג, שאין חיוב להביא קרבן ביום הבאת העצים, אבל לאחר שהביאו קרבן, יש חיוב לעשות יום טוב ויש איסור מלאכה מהדין, ככל יום שמביאים בו קרבן[250], וכן אסורים מדרבנן בתענית והספד[251], ולכן דוחה תענית תשעה באב שנדחה[252]. ויש שכתב שעיקר קבלת היום טוב היתה מכח מנהג, אבל לאחר מכן חשוב תקנת חכמים שתקנו בית דין של עזרא לנהוג בו לעולם, ולכן דוחה תשעה באב שנדחה[253]. ויש שכתב שחכמים הנהיגו וציוו לנהוג כן, ויש חיוב דרבנן לעשות כן[254]. ויש שכתב שגם לאחר שנקבע היום טוב איסור התענית וההספד הוא מנהג, אבל עשיית היום טוב היא מהדין, ומה שדוחה תענית תשעה באב שנדחה הוא משום היום טוב ולא משום איסור התענית[255]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שיש חיוב מהדין לנהוג יום טוב בזמן שמביא עצים, משום שהוא מהימים טובים הכתובים במגילת תענית[256], או משום שכל המביא קרבן חייב לעשות יום טוב[257], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאיסור המלאכה הוא מהדין, כדין יום שמביא בו קרבן, והאיסור בהספד ותענית הוא מכח מנהג[258].

כתבו אחרונים שגם הנשים של אותם המשפחות נהגו ביום טוב זה, וכן בעליהם אף שבאו ממשפחות אחרות[259].

על יחיד שהתנדב עצים אם עושה יום טוב, עי' לעיל[260].

ואלו הם הימים: באחד בניסן בני ארח בן יהודה – היינו שהיה משבט יהודה[261] -, בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה – שהיו ממשפחת דוד המלך[262] -, בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה, בשבעה בו בני יונדב בן רכב – ממשפחת יתרו[263] - , בעשרה בו בני סנאה[264] - ויש גורסים סנאב[265] - בן בנימין – היינו משבט בנימין[266] -, בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו - שאותם שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו עם בני זתוא להתנדב עמם, ומאז תמיד נחשבו על משפחה זאת[267] - ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה, בעשרים באלול בני עדין בן יהודה, באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה[268]. הטעם שבני פרעוש הביאו ב' פעמים, יש מהראשונים שפירש שבזמן שעלו מהגולה אמר שיתן פי שנים מכל אחד[269], ויש מהאחרונים שפירש שבאחד בטבת היה צריך שיתדבו עצים שוב, שבני עדין בן יהודה שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת, והטילו גורלות, ומכל מי שהביא עצים לא היה מי שהביא לב' ימים אלא בני פרעוש, ועכשיו שעלה הגורל להם הביאו לשלשה חדשים[270].

נחלקו תנאים מי היו בני פחת מואב בן יהודה: רבי מאיר אומר שהם בני דוד בן יהודה[271], היינו דוד מלך ישראל, ולכן נקראו פחת מואב - שבא מרות המואביה[272]. רבי יוסי אומר שהם בני יואב בן צרויה[273], שבא מרות המואביה, כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה[274], ולדעה זו בדעת ר' יוסי בני עדין בן יהודה אינם בין יואב בן צרויה[275], ויש תנאים סוברים בדעת רבי יוסי שאינם בני דוד ולא בני יואב אלא משפחה אחרת[276].

אף בבני עדין בן יהודה נחלקו תנאים: רבי יהודה אומר שהם בני דוד בן יהודה[277] ונקראו בני עדין על שם דוד שנקרא: עדינו העצני[278], שבשעה שעוסק בתורה - מעדן עצמו כתולעת, וכשיוצא למלחמה - מתקשה כעץ[279], רבי יוסי אומר שהם בני יואב בן צרויה[280], ונקראו בני עדין על שם יואב שנקרא עדינו העצני, לסוברים כן[281], או שנקראו כן על שם דוד שהיה ראש משפחותם[282], ולדעה זו בדעת ר' יוסי בני פחת מואב אינם בין יואב בן צרויה[283], ויש תנאים סוברים בדעת רבי יוסי שאינם בני דוד ולא בני יואב אלא משפחה אחרת[284].

לדעת רבי יהודה וכן לדעת רבי מאיר, בני דוד היו מביאים עצים פעמיים בשנה, אבל לדעת ר' יוסי לא היו מביאים עצים אלא פעם אחת, וכן שנינו במשנה[285].

בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן[286], ונקראו כך על שם מעשה, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות –היינו שומרים[287]- על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו כשרין ויראי חטא שבאותו הדור, הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהם, וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין אומרין להם לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו כיון, שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים[288], ובני בניהם התנדבו עצים למערכה וקבעו להם יום טוב[289], ויש שפרשו שהם עצמם הביאו עצים למערכה מהעלי שעל כתפיהם[290], ויש שפרשו שהם עצמם הביאו עצים למערכה בפעמים אחרות[291].

יש מהאחרונים שכתב שהיו משפחות אחרות שהיה להם זמן קבוע להביא עצים למערכה, ולא נזכרו במשנה מפני שלא התנדבו בזמן שעלו מהגולה, וכן לא התנו עליהם שיבעירו את העצים שהביאו גם אם יש עצים אחרים[292]. וכתב עוד שממה ששנינו שמי שטעה בשבטו היה מביא עם בני זתוא בן יהודה, משמע שמי שלא טעה בשבטו היה מביא גם כן ביום קבוע, אלא שמי שטעה היה מביא עם בני זתוא ומי שלא טעה היה מביא ביום קבוע שנקבע לו[293].

כתבו ראשונים ואחרונים שכל משפחה שהיתה מביאה עצים למערכה, היתה מספקת עצים עד שיגיע זמנה של המשפחה הבאה[294]. ויש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים, שכל משפחה התנדבה כפי רצונה לחודש או לחדשיים, ואפשר שכולם היו מביאים בשוה, אבל לא היו צריכים לספק עצים עד הזמן של המשפחה הבאה, אלא היו עוד אחרים שהיה קבוע להם זמן להתנדב עצים, ומהם הסתפקו עד שהגיע הזמן של המשפחה הבאה[295].

אף שהיה זמן קבוע למשפחות הללו להתנדב עצים למערכה, יש רשות להוסיף עצים ויכול כל אדם להתנדב עצים למערכה[296], וזה שכתוב: ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו ולקרבן עצים וגו'[297], היינו שהעמידו משמרות של כהנים לקבל מכל מי שיביא עצים למערכה[298].

שחל בשבת

זמן עצי כהנים והעם שחל בשבת היה נדחה לאחר השבת[299], שאינו דוחה שבת מפני הקרבן שבא עם העצים שאי אפשר להקריבו בשבת שאינו דוחה שבת אלא קרבן ציבור שקבוע לו זמן וזה קרבן יחיד שבא נדבה[300], וכן לסוברים שלא היו מביאים קרבן אלא היו מבערים את העצים עצמם והם חשובים קרבן, אין הבערתם דוחה שבת[301]. וכן אי אפשר להביא העצים לפני שבת מפני שעדיין לא הגיע זמן חיוב הבאת העצים[302], ולא יצאו ידי נדרם[303], ויש מהראשונים שפרשו שמה אינו יכול להביא העצים קודם השבת הוא מפני שבזמן זה היו מביאים משפחות אחרות עצים ואי אפשר להיכנס לתחומם[304].

כתבו ראשונים שכשם שהקרבן הבא עם העצים לא היה קרב בשבת, גם העצים עצמם לא היו באים בשבת[305], וכל שכן לסוברים שהיו מביאים עצים ללא קרבן שלא היו באים בשבת[306]. ויש מהאחרונים שכתב שלסוברים שהיו מביאים קרבן עם העצים, רק הקרבן לא היה דוחה שבת, אבל העצים עצמם היה אפשר להביא בשבת[307].

הערות שוליים

  1. ↑ ר"י מלוניל מגילה א א (מדה"ר) בפירוש השני; ריטב"א תענית כח א.
  2. ↑ עי' להלן ציון 13 ואילך.
  3. ↑ עי' להלן ציון 13, וציון 16.
  4. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  5. ↑ נחמיה י לה.
  6. ↑ עי' ציון 13, וציון 70. ועי' ציון 57.
  7. ↑ נחמיה יג ל.
  8. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א, ואבן האזל שם. ועי' ציון 298, וציון 51.
  9. ↑ רש"י מגילה ה א ד"ה אבל, ועי' רש"י זבחים צט ב ד"ה והעצים; רמב"ם כהמ"ק פ"ו ה"ט, ופהמ"ש לרמב"ם תענית פ"ד מ"ה; מאירי תענית כז א, מגילה ה א; ר"י מלוניל מגילה א א (מדה"ר) בפירוש הראשון; פסקי רי"ד תענית כח א; פי' הרע"ב מגילה פ"א מ"ג; עי' מלאכת שלמה מגילה שם, ותענית פ"ד מ"ד; גבורות ארי תענית כו א .
  10. ↑ נחמיה י לה.
  11. ↑ עי' ברייתא תענית כח א; פהמ"ש לרמב"ם תענית פ"ד מ"ה; רע"ב שם; מאירי מגילה ה א.
  12. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פ"ח פ"ט; ברייתא מנחות כ ב, קו ב; עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג.
  13. ↑ ויקרא ב א. רש"י מנחות קו ב ד"ה קרבן; עי' תוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד, ומיוחס לרשב"א שם, ופסקי רי"ד מנחות קו ב. ועי' ספרא שם ופי' הראב"ד וקרבן אהרן לספרא שם, שלמדו מכתוב זה.
  14. ↑ נחמיה י לה; ספרא שם; ברייתא מנחות שם ושם. ועי' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד, וקה"ע שם.
  15. ↑ המיוחס לרשב"א מנחות כ ב; עי' פסקי רי"ד מנחות קו ב.
  16. ↑ פהמ"ש לרמב"ם מנחות פי"ג מ"ג; רבינו גרשום מנחות קו ב; מיוחס לרשב"א מנחות כ ב, בשם יש מפרשים. ועי' מיוחס לרשב"א שם, שדחה פירוש זה שאם כן לא היה לגמ' לדמות עצים לקרבן מנחה לענין הגשה וקמיצה שהרי לא למדוהו מהכתוב לגבי מנחה. ועי' לעיל הע' 13, שמהספרא שמשמע שלמדו מהכתוב לגבי מנחה, וכן הביאו התוס' מנחות כ ב ד"ה לדברי, בשם הספרא. ועי' משאת משה (חברוני) זבחים סי' כד, שהקשה על רבינו גרשום מהספרא.
  17. ↑ עי' להלן 76 ואילך, שיש אופנים שאינם חשובים קרבן אלא דינם כעצי המערכה, לסוברים כן.
  18. ↑ עי' תוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד.
  19. ↑ עי' לעיל ציון 13. תוס' מנחות כ ב ד"ה לדברי; עי' מיוחס לרשב"א שם; קרבן אהרן לספרא ויקרא דבורא דחובה פ"ח פ"ט.
  20. ↑ ברייתא מנחות שם ושם. ע"ע הגשה ציון 90 ואילך.
  21. ↑ רבא מנחות שם ושם. ועי' תוס' מנחות כ ב ד"ה לדברי, וקרבן אהרן לספרא שם, שהטעם שלמדים עצים ממנחת ישראל שנקמצת ולא ממנחת כהנים שאינה נקמצת הוא שכתוב שממנו למדים עצים כתוב על מנחות הנקמצות.
  22. ↑ רש"י מנחות קו ב ד"ה עצים; עי' רש"י מנחות כ ב ד"ה לדברי רבי, ושטמ"ק שם. ועי' מקד"ד (קדשים) סי' יא אות ג, שמשמע שמרסק רק מה שנצרך לשיעור הקמיצה ולא כל העצים. ועי' ציון 26, דעת החזו"א. ועי' ציון 28 ואילך, אם צריך שיהיו שיריים.
  23. ↑ רב פפא מנחות שם ושם.
  24. ↑ תוספתא שקלים פ"ג ה"ג. וע"ע העלאת חוץ ציון 415 ואילך.
  25. ↑ ע"ע מנחות: הבאתן הקדשתן ועשייתן, עבודות הקרבתן. תוס' מנחות כ ב ד"ה עצים.
  26. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ו. ועי' לעיל ציון 22.
  27. ↑ שפת אמת מנחות קו ב.
  28. ↑ תוס' מנחות כ ב ד"ה לדברי, ושיטה מקובצת שם אות כ, ותוס' מנחות קא א ד"ה אע"ג; קרבן אהרן לספרא שם. ועי' מקד"ד (קדשים) סי' ז אות א, שלדעה זו יש להסתפק אם הקמיצה חשובה כשחיטה, כיון שאינה מפרידה חלק גבוה מחלק הדיוט.
  29. ↑ חי' הגרי"ז מנחות כ ב, בדעת התוס'.
  30. ↑ רבינו גרשום מנחות קו ב. ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג, שהסתפק באבדו או נטמאו השירים אם מקטיר קומץ עליהם.
  31. ↑ עי' זבחים פו א. וע"ע עורות קדשים.
  32. ↑ מקד"ד שם.
  33. ↑ ע"ע מנחת כהנים.
  34. ↑ מקד"ד שם.
  35. ↑ עי' ציון 102
  36. ↑ ציון 37 ואילך. ושם ציון 46 ואילך, על גדר הכלי.
  37. ↑ עי' מנחות כ ב, ותוס' ד"ה מלמד; זבח תודה מנחות שם; עי' רמב"ם איסו"מ פ"ה הי"א, לענין מלח. ע"ע הגשה ציון 90 ואילך. ועי' רמב"ם שם, שמה שאינם טעונים מלח הוא מפני הקבלה. ועי' לח"מ והר המוריה שם, שכיון שגם לחכמים קרויים קרבן, אין למעטם ממלח אם לא מפני הקבלה.
  38. ↑ תוספתא שקלים פ"ג ה"ג. וע"ע העלאת חוץ ציון 415 ואילך. ועי' משאת משה זבחים סי' כד.
  39. ↑ עי' לעיל ציון 12. עי' רש"י מנחות קו ב ד"ה קרבן, ותוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד; עי' מיוחס לרשב"א שם; עי' רבינו גרשום שם.
  40. ↑ עי' רש"י מנחות קו ב ד"ה וכן הוא אומר; עי' תוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד, ומשל"מ אסו"מ פ"ו ה"ג, ואבן האזל שם פ"ה הי"א, בדעתם; עי' מיוחס לרשב"א מנחות שם; עי' צאן קדשים מנחות קו ב על התוס' ד"ה והא איכא; עי' מעשה רקח והר המוריה על הרמב"ם מעה"ק פט"ז הי"א, ועי' מער"ק כהמ"ק פ"ו ה"ט; לח"מ ואבן האזל אסו"מ פ"ה הי"א, בדעת הרמב"ם שם, ואהא"ז מעה"ק פי"ד ה"א; עי' מל"מ אסו"מ פ"ו ה"ג, ומנ"ח מ' רפה אות טו, בדעת הרמב"ם שם; יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט; משאת משה זבחים סי' כד, פסחים סי' יט, בדעת הרמב"ם. עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ה, ועי' ציון 70. ועי' ציון 67 ואילך, דעת הסוברים שלחכמים העצים אינם קרבים לעצי המערכה אלא חשובים קרבן. ועי' להלן, דברי האחרונים לענין פדיון ומעילה ואונן.
  41. ↑ עי' ציון 122 ואילך. ועי' חי' הגרי"ז זבחים לד א, שגם אם אינם קרבן יש להם קדושת הגוף.
  42. ↑ עי' להלן ציון 101.
  43. ↑ עי' ציון 168.
  44. ↑ עי' ציון 142.
  45. ↑ משאת משה פסחים סי' יט, בדעת הרמב"ם.
  46. ↑ עי' ציון 67.
  47. ↑ עי' מנ"ח שם. עי' מל"מ כהמ"ק פ"ו ה"ט. ועי' אחרונים בציון 67 ואילך. ועי' ציון 203.
  48. ↑ מנ"ח מ' רפה אות טו.
  49. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ה. ועי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב.
  50. ↑ עי' מל"מ שם; עי' משאת משה פסחים סי' יט.
  51. ↑ עי' רמב"ם ביאמ"ק פ"ט ה"ה, ומשאת משה פסחים סי' יט, בדעתו; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א, ואהא"ז שם, בדעתו; עי' מער"ק כהמ"ק פ"ו ה"ט. ועי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב. ועי' מכתבי תורה סי' קמח, שדן אם צריך להביא בניסן עצים מתרומה חדשה כיון שהם חשובים קרבן.
  52. ↑ קרן אורה זבחים צט ב, ומשאת משה זבחים סי' כד, בדעת רש"י; זבחי אפרים זבחים צט ב, בדעת רש"י שם ד"ה והעצים; עי' חי' הגרי"ז זבחים לד א; משאת משה פסחים סי' יט, בדעת רבינו גרשום, ועי' ציון 57; ועי' בציונים להלן.
  53. ↑ עי' ציון 109 ואילך.
  54. ↑ עי' להלן ציון 108.
  55. ↑ עי' ציון 168.
  56. ↑ עי' ציון 142.
  57. ↑ רבינו גרשום מנחות כ ב. ועי' רש"י נחמיה י לה: קרבן העצים - תקרובת של עצי המערכה למזבח, וכן פירשו הראב"ע ומצודת דוד שם. משמע שאינו מלשון קרבן ממש, אלא לשון תקרובת היינו שמביאים את העצים למזבח. ועי' משמרות כהונה מעילה יט ב: דקרבן עצים אקרי קרבן סתמא לא אקרי.
  58. ↑ זבחי אפרים שם. ועי' ציון 194.
  59. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג, בדין המתנדב עצים, ולא הזכיר שטעונים הגשה וקמיצה כרבי. עי' כס"מ שם, בשם הר"י קורקוס, ומל"מ איסו"מ פ"ו ה"ג, בדעתו. ועי' רמב"ם איסו"מ פ"ה הי"א, ולח"מ והר המוריה שם, לענין שאינם טעונים מלח; חי' הגר"ח מו"ק טו ב, וחי' הגרי"ז מנחות כ ב, זבחים לד א, וחזו"א מנחות סי' כג סק"ו, מב ס"ק כה, בדעת הרמב"ם; זבח תודה מנחות כ ב. וע"ע הגשה ציון 95. ועי' מעשי למלך ביאמ"ק פ"ט ה"ה, שכתב בדעת הרמב"ם שהלכה כרבי שעצים חשובים קרבן.
  60. ↑ ע"ע הלכה ציון 639 ואילך. זבח תודה שם.
  61. ↑ עי' ציון 37.
  62. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם מנחות פי"ג מ"ג, ועי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג, ושפ"א מנחות קו ב, בדעתו, ועי' רמב"ם ביאמ"ק פ"ט ה"ה, שעצי המערכה חשובים קרבן, ועי' להלן ציון 51; רבינו גרשום מנחות קו ב; עי' כס"מ מעה"ק פט"ז הי"ג, בשם הר"י קורקוס; עי' רש"י מנחות כ ב ד"ה וכן הוא אומר, ושטמ"ק שם. ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג, בדעתם; עי' במגיה למל"מ שקלים פ"ד ה"ו, ועי' ציון 67 בשם המל"מ; עי' ברכת הזבח מנחות ק ב; עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שהסתפק בדעת הרמב"ם וסיים בצ"ע; עי' הערות הגרי"ש אלישיב מעילה יט ב; עי' אמונת יהושע (גלדצהלר) ח"ב סי' קט, צד ב. ועי' ציון 186, שכן מפורש בתוספתא שהיו נותנים את העצים בלשכת דיר העצים עם שאר העצים. וקשה מתוספתא זו לדעת הסוברים להלן, שהיו קרבים בפני עצמם. ועי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שכתב שאף שהיה נותנם בלשכת דיר העצים, לא היו קרבם עם שאר העצים לשם עצי המערכה אלא היה מקריבן בפני עצמם לשם קרבן. ועי' ציון 185.
  63. ↑ נחמיה י לה.
  64. ↑ עי' רש"י וראב"ע ומצודות נחמיה שם, ועי' תענית כח א. עי' במגיה למל"מ שם.
  65. ↑ ע"ע מערכות: עצי המערכה. המגיה למל"מ שקלים פ"ד ה"ו, בדעת הירושלמי שקלים פ"ד ה"א. ועי' שם, שכתב שלדעת רבי אחא בירושלמי שם, הבבלי חולק בזה על הירושלמי. ועי' כס"מ שם.
  66. ↑ עי' לעיל ציון 81. עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו.
  67. ↑ עי' ריטב"א תענית כו א, ומכתבי תורה (לרבי יוסף רוזין) סי' קמח, בדעתו; עי' פירוש הראב"ד לספרא, ומכתבי תורה שם, בדעתו; עי' מל"מ כהמ"ק פ"ו ה"ט; עי' מנ"ח מ' רפה אות טו; עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב, שצידד בתחילה כן; עי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג, שצידד כן, ונשאר בצ"ע; חזו"א מנחות סי' כג ס"ק ה-ו; עי' ספר זכרון שמואל (לגר"ש רוזובסקי) מכתב כא אות ב.
  68. ↑ מכתבי תורה שם.
  69. ↑ חזו"א שם. ועי' חזו"א שם, שכתב שלדעת חכמים אין נאותין מהעצים, ואין דינם כעצי המערכה שנאותין מהם, עי' לעיל ציון 81. ועי' שפת אמת מנחות קו ב, מה שכתב בזה.
  70. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ה.
  71. ↑ חזו"א שם.
  72. ↑ עי' שיירי קרבן שקלים פ"ד ה"א, בדעת רבי אחא בירושלמי שם.
  73. ↑ אחרונים שבציון 67.
  74. ↑ ציון 113 ואילך.
  75. ↑ ציון 37 ואילך. ושם ציון 46 ואילך, על גדר הכלי.
  76. ↑ מנחת יצחק ומנחת בכורים לתוספתא שקלים פ"ג ה"ג. ועי' תוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד.
  77. ↑ עי' להלן. עי' מנ"ח מ' רפה אות טו.
  78. ↑ עי' ציון 67.
  79. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ו.
  80. ↑ עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שגרס: אבל מועלין בו.
  81. ↑ תוספתא שקלים פ"ג ה"ג. וע"ע העלאת חוץ ציון 412 ואילך.
  82. ↑ תוספתא שם. ועי' תוס' מנחות שם, שהביאו דבריהם לפרש מחלוקת רבי וחכמים.
  83. ↑ מנחת יצחק וחסדי דוד על התוספתא שם.
  84. ↑ חי' הגרי"ז מנחות כ ב; ועי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שמשמע שצריך שיאמר: אלו למזבח.
  85. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, בדעת הרמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג, שלא הזכיר אלא הדין של אומר הרי עלי עצים, ולא פירש מה הדין באומר עצים אלו למזבח. ועי' שם שכתב שהרמב"ם למד מהגמ' מנחות קו ב, שהביאה מחלוקת רבי וחכמים על המשנה שמדברת באומר הרי עלי עצים.
  86. ↑ עי' ציון 65.
  87. ↑ עי' חזו"א שם.
  88. ↑ שקלים פ"ו מ"ה.
  89. ↑ פהמ"ל לרמב"ם שקלים שם, ורמב"ם שקלים פ"ב ה"ב; פי' הרע"ב שם.
  90. ↑ עי' לעיל ציון 73.
  91. ↑ עי' לעיל ציון 62.
  92. ↑ עי' לעיל ציון 87.
  93. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ו.
  94. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג; עי' פי' הרע"ב שקלים פ"ו מ"ד; קרן אורה מעילה יט ב; מעשי למלך מעה"ק שם.
  95. ↑ עי' ציון 81.
  96. ↑ עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב.
  97. ↑ עי' להלן ציון 124.
  98. ↑ קרן אורה שם; מעשי למלך שם. ועי' כס"מ מעה"ק שם, שפירש דברי הרמב"ם באופן אחר.
  99. ↑ רש"י מעילה יט ב ד"ה רבי אומר; רבינו גרשום שם; עי' מקד"ד (קדשים) סי' יא אות ג; חזו"א מנחות סי' כג סק"ה.
  100. ↑ ע"ע מעילה. משנה וגמ' מעילה יט ב. ועי' מק"ד וחזו"א שם, שהטעם שיש בהם מועל אחר מועל הוא משום שאין להם פדיון. ועי' ראשונים ואחרונים להלן ציון 109 ואילך.
  101. ↑ עי' אחרונים להלן ציון 124. ועי' ספר זכרון שמואל מכתב כא אות ג, שבדבר שיש עליו קדושת קרבן, גם אם יש לו פדיון אינו יוצא לחולין במעילה.
  102. ↑ עי' מנחות קא א ורש"י ד"ה ועצים לאו. ועי' ציון 36 על הכלי שמקדש את העצים. וע"ע מערכות: עצי המערכה.
  103. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ה; הערות הגרי"ש אלישיב מעילה יט ב. ועי' הערות הגרי"ש אלישיב שם, שלפני קידוש כלי יש להם קדושת דמים, ויש להם פדיון. ועי' מנחות קא א, שמדרבנן אין להם פדיון גם קודם ששיפן. וע"ע מעילה.
  104. ↑ לעיל ציון 37 ואילך.
  105. ↑ מעילה שם. וע"ע מעילה.
  106. ↑ עי' להלן ציון 109 ואילך.
  107. ↑ קרן אורה מעילה יט ב; משמרות כהונה שם; עי' זכרון שמואל מכתב כא אות ב. ועי' להלן ציון 124.
  108. ↑ מנחת יצחק וחסדי דוד לתוספתא שקלים פ"ג ה"ג. ועי' הערות למנחת יצחק שם, שתמה שבגמ' משמע שרק מועל אחר מועל אין בהם אבל מועל ראשון חייב.
  109. ↑ תוס' מנחות כא א ד"ה יצאו; עי' רבינו גרשום מעילה יט ב, שלרבנן יש על עצים רק קדושת דמים, ועי' רבינו גרשום מנחות קא א: אין בהן קדושת הגוף כל כך, ואולי שם מדבר בעצי מערכה דוקא; כס"מ מעה"ק פט"ז הי"ג, בשם הר"י קורקוס; חזו"א מנחות סי' כג ס"ק ה-ז; מקד"ד (קדשים) סי' יא אות ג; עי' ספר זכרון שמואל מכתב כא אות ב.
  110. ↑ ע"ע מעילה. עי' תוס' שם ושם; מקד"ד וחזו"א שם.
  111. ↑ עי' משנה מנחות ק ב.
  112. ↑ עי' לעיל ציון 67 ואילך. חזו"א שם סק"ה.
  113. ↑ עי' מנחות קא א.
  114. ↑ עי' לעיל ציון 67.
  115. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ה. עי' ספר זכרון שמואל מכתב כא אות ב.
  116. ↑ עי' לעיל ציון 62.
  117. ↑ הערות הגרי"ש אלישיב מעילה יט ב.
  118. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ה.
  119. ↑ מקד"ד שם.
  120. ↑ עי' תוס' מנחות כא א ד"ה יצאו, ושם ק ב ד"ה וכלי, וקרן אורה מעילה יט ב, בדעתם. ועי' ספר זכרון שמואל מכתב כא אות ב, בדעתם.
  121. ↑ עי' תוס' מנחות ק ב ד"ה וכלי, וקרן אורה מעילה יט ב, בדעתם. ועי' קרן אורה שם, שכתב בדעתם שהוא הדין שיש מועל אחר מועל מדרבנן.
  122. ↑ עי' מאירי קידושין נה א, לענין עצי מערכה, וספר זכרון שמואל מכתב כא אות ב, בדעתו; משאת משה זבחים סי' כד, בדעת הרמב"ם איסו"מ פ"ו ה"ה.
  123. ↑ קרן אורה מעילה יט ב; ברכת הזבח מנחות ק ב; עי' מעשי למלך מעה"ק פט"ז הי"ג; משאת משה שם. ועי' ציון 125.
  124. ↑ קרן אורה מעילה יט ב. ועי' שם שכתב שלדעת רב פפא מעילה שם, יש בהם מועל אחר מועל גם לרבנן כיון שנקראו קרבן לענין קצת דברים, ולכן תירץ באופן אחר; עי' מאירי שם וספר זכרון שמואל שם, שכתבו סברא זו בעצי מערכה. ועי' זכרון שמואל שם, שכתב שאפשר שהמתנדב עצים דינם שונה ויש להם פדיון. ועי' משמרות כהונה מעילה שם, שכתב כעין זה. וע"ע מעילה.
  125. ↑ קרן אורה שם; משאת משה זבחים סי' כד, בדעת הרמב"ם.
  126. ↑ ע"ע לינה ציון 52, ושם ציון 55, וציון 155.
  127. ↑ ע"ע לינה ציון 1.
  128. ↑ ע"ע לינה ציון 56 ואילך.
  129. ↑ עי' לעיל ציון 65.
  130. ↑ ע"ע לינה ציון 144 ואילך.
  131. ↑ ע"ע לינה ציון 155.
  132. ↑ עי' לעיל ציון 67.
  133. ↑ ע' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג. ועי' אמונת יהשע (גלדצהלר) ח"ב סי' קט, צד ב.
  134. ↑ עי' משנה מדות פ"ב מ"ה. ע"ע בעל מום (קרבן) ציון 17 ואילך, ועי' לשכות ציון 480. וע"ע מערכות: עצי המערכה.
  135. ↑ מנ"ח מ' רפה אות יד.
  136. ↑ עי' להלן ציון 138 ואילך.
  137. ↑ מנ"ח מ' רפה אות יד. וע"ע בעל מום שם.
  138. ↑ בעיות שלא נפשטו במנחות פה ב, פו א ופז א; רמב"ם איסורי מזבח פ"ו ה"ג. ע"ע בעל מום ציון 49 ואילך. וע' מנ"ח מ' רפה אות יד, בביאור הספק. וע' חזו"א מנחות מב ס"ק כו, שאם יש בזה איסור בעל מום, אסור להקדישו אפ' לדמי נסכים, ואם אין בזה איסור, מותר לכתחילה להקדישו לדמיו וימכרנו ויביא בדמיו מה שירצה.
  139. ↑ רמב"ם שם.
  140. ↑ תוס' מנחות פה ב ד"ה בעי. ועי' חזו"א מנחות שם, שכתב בדעת התוס', שלדעת רבי כיון שעצים חשובים קרבן, גם במקדישם לדמיהם היינו להביא בדמיהם עצים או שאר קרבנות, עובר. ואפשר שגם במקדישם לשם עצי מערכה עובר. וע"ע מערכות: עצי המערכה.
  141. ↑ מל"מ אסו"מ פ"ו ה"ג, בדעת הרמב"ם שם; עי' משאת משה זבחים סי' כד, בדעת הרמב"ם; עי' חזו"א מנחות סי' מב ס"ק כה. ועי' חזו"א שם, שהסתפק אם גם בעצים יבשים עובר או שכיון שיש להם תקנה בגרירה אינו עובר. וע"ע מערכות: עצי המערכה.
  142. ↑ עי' אבן האזל איסו"מ פ"ה הי"א; משאת משה זבחים סי' כד, פסחים סי' יט. וציון 168. וע"ע בעל מום (קרבן) ציון 36, ושם ציון 48 ואילך. וע"ע מערכות: עצי המערכה.
  143. ↑ עי' מל"מ איסו"מ פ"ו ה"ג, בדעת התוס' יומא סג ב ד"ה זריקת; חזו"א מנחות סי' מב ס"ק כו.
  144. ↑ חזו"א שם. ועי' שם שכתב שאם הקטיר עצים פסולים לשם חולין, אם יש בהם איסור בעל מום עובר בלאו, ואם אין בהם איסור בעל מום מותר לכתחילה.
  145. ↑ עי' קרן אורה מנחות פה ב. וע"ע בעל מום (קרבן) ציון 98.
  146. ↑ ציון 478 ואילך.
  147. ↑ ע"ע מנחת נדבה: המתנדבים, ציון 146 ואילך.
  148. ↑ ויקרא ב א.
  149. ↑ ספרא שם.
  150. ↑ ויקרא שם.
  151. ↑ ויקרא שם. ספרא שם. ועי' תוס' זבחים ה ב ד"ה נפש, ומלבי"ם ויקרא אות צז. ועי' צפנת פענח על הרמב"ם קונטרס ההשלמה עמ' 28, שאף שיחיד יכול להתנדב עץ אחד, מ"מ אין יכולים להביא קרבן עצים בשותפות גם כשמביאים יחד שני עצים.
  152. ↑ קרבן אהרן לספרא שם. ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג, ד. ועי' שם אות ג, שהקשה לסוברים בדעת חכמים שצריך למסור העצים לציבור, מדוע אינם באים בשותפות הרי אינם כלל של הבעלים. ועי' לעיל ציון 67.
  153. ↑ עי' ר"ש משאנ"ץ לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ח פ"י אות ו, ומלבי"ם ויקרא או צז, בדעת הברייתא מנחות קז א שלמדה נדבת יין לנסכים מ"אזרח" ולא ממנחה, וכתב שהספרא ויקרא שם, שלמד נדבת יין ממנחה סובר שאף יין אינו בא בשותפות, אבל הברייתא שלמדה נדבת יין מאזרח סוברת שיין בא בשותפות ולמדים עצים מיין שאף הם באים בשותפות. וע"ע נסכים.
  154. ↑ ויקרא כב יח.
  155. ↑ עי' מנחות קד ב, ושם עג ב; ספרא אמור פרשה ז פ"ו אות ב. מלבי"ם שם.
  156. ↑ מלבי"ם שם, בדעת הרמב"ם שהשמיט הלכה זו.
  157. ↑ עי' ברייתא זבחים צט ב, באונן; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה יג פט"ז אות ג; מו"ק טו ב, באבל ואונן, תוספתא קרבנות פי"א ה"א; ע"ע אבלות ציון 267 ואילך.
  158. ↑ ויקרא ג א.
  159. ↑ ברייתא זבחים צט ב; ספרא שם; עי' תוספתא קרבנות שם.
  160. ↑ עי' רמב"ם ביאמ"ק פ"ב הי"א, וקרן אורה זבחים שם, בדעתו; מקור ברוך ח"א סי' ד ד"ה עוד, בדעת הרמב"ם; עי' שפ"א ורש"ש זבחים שם; עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו.
  161. ↑ עי' לעיל ציון 37 ואילך.
  162. ↑ עי' לעיל ציונים: 67 ואילך, 124. חי' הגרי"ז זבחים כב ב, מנחות כ ב. ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ב.
  163. ↑ חי' הגרי"ז שם ושם; עי' חידושי הגר"ח מו"ק טו ב, שכתב בדומה לזה. ועי' חי' רבי אריה ליב (מאלין) ח"ב סי' לא, שכתב כעין זה, שאונן הוא גם איסור בעלמא לשלח קרבנו וגם פסול בקרבן, ובעצים יש רק את האיסור.
  164. ↑ רש"י זבחים צט ב. ועי' חי' הגרי"ז מנחות שם, ושפ"א זבחים שם, בדעתו. ועי' להלן אם יש חיוב להביא קרבנות אלו. ועי' חי' הגרי"ז מנחות שם ומקדש דוד שם וחזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שהביאו מזה ראיה שאינו מוסרן לציבור, שאם מוסרן לציבור נמצא שלא הוא המשלח אלא הציבור הם המשלחים, ועי' חי' הגרי"ז זבחים שם, מה שכתב בזה. ועי' לעיל ציון 67.
  165. ↑ עי' לעיל ציון 37 ואילך.
  166. ↑ עי' לעיל ציון 18 ואילך.
  167. ↑ קרן אורה זבחים שם, בדעת רש"י; מקור ברוך ח"א סי' ד ד"ה עוד, בדעתו; עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב.
  168. ↑ קרן אורה זבחים שם; משאת משה זבחים סי' כד, פסחים סי' יט. ועי' לעיל ציון 142 שביאר בזה גם מחלוקת הראשונים אם המקדיש עצים בעלי מום לוקה לדעת חכמים, ועי' משאת משה זבחים שם, שמטעם זה סובר הרמב"ם שיש בעצים קדושת הגוף.
  169. ↑ ע"ע טמא (אדם) ציון 254 ואילך. עי' רמב"ם ביאת מקדש פ"ב הי"א, וחי' הגרי"ז נזיר מז א, בדעתו.
  170. ↑ ע"ע טמא (אדם) ציון 273 ואילך.
  171. ↑ חי' הגרי"ז זבחים כב ב, נזיר מז א.
  172. ↑ חי' הגרי"ז נזיר שם; עי' חידושי הגר"ח מו"ק טו ב, שכתב בדומה לזה.
  173. ↑ עי' מנחות קו ב; עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג, ועי' ציון 59.
  174. ↑ פיה"מ לרמב"ם מנחות פי"ג מ"ג; קרבן אהרן לספרא ויקרא דבורא דנדבה פ"ח פ"ט; מלבי"ם ויקרא אות צד; עי' חי' הגרי"ז מנחות קו ב. ועי' לעיל ציון 62 דעת הסוברים שלדעת חכמים המתנדב עצים עצים היו עולים לעצי המערכה. ושם ציון 67 דעת החולקים.
  175. ↑ רע"ב מנחות שם; פסקי רי"ד מנחות קו ב; עי' חי' רע"א מנחות שם.
  176. ↑ רש"י מנחות כ ב ד"ה לדברי, ושטמ"ק שם אות ט. ועי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב, שהקשה על דבריהם. ועי' תוספתא שקלים פ"ג ה"ג, הובאה בתוס' מנחות כ ב ד"ה מלמד, שמשמע כן, ועי' חי' הגרי"ז מנחות קו ב, ומקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג.
  177. ↑ עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב; עי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו. ועי' חי' הגרי"ז שם, שהקשה מהו המקור לשיעור זה.
  178. ↑ עי' לעיל ציון 175. עי' שפ"א מנחות קו ב.
  179. ↑ רבינו גרשום מנחות קו ב, ועי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב, בדעתו; עי' שפת אמת מנחות שם.
  180. ↑ חי' הגרי"ז מנחות קו ב; עי' שפת אמת מנחות שם. ועי' שפ"א שם, וחי' הגרי"ז מנחות כ ב, שכתבו שכיון שלרבי מפרר העצים כדי שיוכל לקמוץ לא שייך בהם שיעור ב' גזרין. ועי' חזו"א מנחות סי' כג סק"ו, שגם לרבי היה מביא שני גזרין שלמים ופותתן אחר כך.
  181. ↑ עי' יומא פ"ב מ"ה. ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד, שביעית פ"ט ה"ה; רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג; תוס' מנחות קו ב ד"ה לא יפחות.
  182. ↑ חי' הגרי"ז מנחות קו ב; עי' משאת משה זבחים סי' כד. ועי' שפ"א מנחות שם, שאפשר שלחכמים צריך להביא דוקא ב' גזרין כמו עצי המערכה שהיו ב' גזרין.
  183. ↑ מאורות הגר"א מנחות שם; עי' שפ"א מנחות שם.
  184. ↑ ע"ע לשכות ציון 456 ואילך.
  185. ↑ חזו"א מנחות סי' כג סק"ו. עי' לעיל ציון 62.
  186. ↑ עי' תוספתא שקלים פ"ג ה"ג, ומנחת יצחק ומנחת בכורים שם.
  187. ↑ ציון 483 ואילך, ושם ציונים 303, 308. ועי' שם ציון 478, ולעיל ציון 146, ששם היו בודקם את העצים מתולעים.
  188. ↑ ציון 232 ואילך. ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' יא אות ג.
  189. ↑ ציון 72 ואילך.
  190. ↑ ציון 4 ואילך. ועי' שם ציון 49 ואילך, אם יש הבדל בין דעת רבי לדעת חכמים, ושם ציון 37 ואילך, אם יש הבדל בין עצים שנתקדשו בכלי שרת לעצים שלא נתקדשו. ועי' שם ציון 21 ואילך, אם מקבלים טומאה גם ללא הכשר מים. וע' משאת משה זבחים סי' כד.
  191. ↑ ציון 70.
  192. ↑ ציון 100 ואילך, לענין איסור טמא אם נוהג בעצים. וע"ע טמא (פסוה"מ) ציון 70.
  193. ↑ ועי' מקדש דוד (קדשים) סי' ז אות א, לענין פיגול בעצים.
  194. ↑ עי' שפ"א זבחים צט ב בדעת רש"י שם ד"ה והעצים; זבחי אפרים זבחים שם, לדעתו. ועי' להלן ציון 233 ואילך.
  195. ↑ חי' הגרי"ז מנחות כ ב, בדעת רש"י שם.
  196. ↑ יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט.
  197. ↑ עי' רמב"ם כהמ"ק פ"ו ה"י, ומער"ק שם; עי' חמדת דניאל זבחים צט ב.
  198. ↑ ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד; רמב"ם כהמ"ק פ"ו ה"י.
  199. ↑ רמב"ם שם. ועי' ציון 245 ואילך.
  200. ↑ עי' ציון 246. ועי' ציון 255.
  201. ↑ מער"ק על הרמב"ם שם.
  202. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  203. ↑ מער"ק שם. ועי' ציון 47.
  204. ↑ ערוך השולחן העתיד (קדשים) סי' כו כג. ועי' ציון 253 ואילך.
  205. ↑ עי' ציון 257.
  206. ↑ מל"מ כהמ"ק פ"ו ה"ט. ועי' ציון 242. ועי' באחרונים שהובאו לעיל ציון 67, ולדעתם יש לומר כך.
  207. ↑ עי' הר המוריה שם ה"י; יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט. ועי' ציון 243. ועי' באחרונים שהובאו לעיל ציון 62, וצריך לומר כן לדעתם.
  208. ↑ ציון 209 ואילך.
  209. ↑ משנה תענית כו א.
  210. ↑ כן הגירסא לפנינו במשנה מגילה פ"א מ"ג, ובמשנה שבגמ' מגילה ה א, ובר"ח שם, וכן ברי"ף מגילה ג ב מדה"ר.
  211. ↑ כן הגירסא במשנה תענית פ"ד מ"ה, ובמשנה שבגמ' תענית כו א. ועי' תוס' יו"ט שם, שכך יש לגרוס גם במשנה במגילה, וכן הגירסא ברש"י והר"ן והרע"ב במשנה מגילה שם, וכן הוא בירושלמי. וכן הגירסא במאירי ופסקי רי"ד ור"י מלוני"ל מגילה ה א. ועי' מלאכת שלמה מגילה שם.
  212. ↑ רש"י תענית כו א ד"ה תשעה; ר"ן ג ע"ב מדה"ר. ועי' מאירי מגילה ה א: ועם כל משפחה מהם היו הולכים כהנים לוים וישראלים. ועי' מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ה, בשם הראב"ד, שאותם שמונה משפחות שהיו מתנדבים היו ראשי משמרות.
  213. ↑ רמב"ם כלי המקדש פ"ו ה"ט.
  214. ↑ עי' ציון 221 ואילך.
  215. ↑ רש"י תענית כו א ד"ה תשעה; רע"ב תענית פ"ד מ"ה.
  216. ↑ ע"ע לשכות.
  217. ↑ נחמיה י לה.
  218. ↑ תענית כח א. ועי' קרבן העדה תענית פ"ד ה"ד, שאותם הנביאים שתקנו הם חגי זכריה ומלאכי עזרא ונחמיה.
  219. ↑ מצודת דוד נחמיה שם. ועי' מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ה, בשם הראב"ד, כיצד הטילו הגורל.
  220. ↑ עי' משנה תענית כו א. רש"י תענית כח א ד"ה עמדו.
  221. ↑ ירושלמי שקלים פ"ד ה"ו, תענית פ"ד ה"ד, וקה"ע שם. ומשמע שלדעת הירושלמי לא היתה תקנה שיתנדבו אלא שאם התנדבו יהיה הקרבן קרב משלהם. ומכל מקום בפועל היו מתנדבים כמובא בתענית פ"ד מ"ה.
  222. ↑ רש"י תענית יב א ד"ה שיום טוב, והובא במלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ה. ועי' מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג.
  223. ↑ עי' מל"מ כהמ"ק פ"ו ה"ט.
  224. ↑ יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט.
  225. ↑ יריעות שלמה שם, בדעת הרמב"ם שם. ועי' ציון 246 ואילך, דברי הרבה אחרונים שפירשו דברי הרמב"ם באופן אחר, ומדבריהם נראה שיש חיוב להביא את העצים, כיון שקבלו על עצמם
  226. ↑ עי' ציון 9 ואילך.
  227. ↑ ריטב"א תענית כו א, ועי' גבורות ארי שם, שדחה דבריו; עי' ר"י מלוניל מגילה א א (מדה"ר) בפי' השני; מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ד, בפירוש השני; עי' רש"ש תענית כו א.
  228. ↑ רמב"ם כלי המקדש פ"ו ה"ט, ועי' פהמ"ש לרמב"ם תענית פ"ד מ"ה: מקריבין קרבנות נדבה, ועי' תוס' יו"ט תענית שם, שהיינו עולות נדבה; מאירי תענית כז א; פי' הרע"ב מגילה פ"א מ"ג; תפא"י תענית שם אות כה. ועי' גבורות ארי תענית כו א: לא נתברר לי איזה קרבן היו מביאים עמו אי עולה או שלמים או עולת העוף או מנחה או מנחת נסכים וכו' או שמא אפילו עצים הביאו לנדבה.
  229. ↑ רש"י שעל הרי"ף מגילה ג ב מדה"ר; מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג, בשמו.
  230. ↑ מער"ק כהמ"ק פ"ו ה"י.
  231. ↑ מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ד.
  232. ↑ זבחי אפרים זבחים צט ב.
  233. ↑ עי' רמב"ם כהמ"ק פ"ו ה"ט, ומער"ק שם בדעתו. ועי' מער"ק שם שכתב בלשון: אפשר; עי' שפ"א זבחים צט ב, וכתב כן גם בדעת הרמב"ם; יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט; עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב. עי' רש"י שעל הרי"ף ג ע"ב מדה"ר: כשהיו מביאין העצים היו מביאין קרבן בנדבה מתוך שמחת קרבן העצים.
  234. ↑ יריעות שלמה שם.
  235. ↑ עי' שפ"א שם, ומער"ק שם ה"י; עי' חמדת דניאל זבחים צט ב. ועי' לעיל ציון 197.
  236. ↑ עי' חי' הגרי"ז מנחות כ ב, בדעת רש"י זבחים צט ב ד"ה והעצים, ועי' ציון 195.
  237. ↑ עי' ציון 194.
  238. ↑ עי' תענית יב א, עירובין מא א ורש"י ד"ה מבני; רמב"ם כלי המקדש פ"ו ה"ט; רע"ב תענית פ"ד מ"ה; ריטב"א תענית כו א.
  239. ↑ עי' תענית שם, וערובין שם; ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד. ועי' גבו"א תענית שם, שהיום טוב ואיסור התענית הוא מדרבנן.
  240. ↑ ירושלמי שם; רמב"ם שם.
  241. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  242. ↑ מל"מ כלי המקדש פ"ו ה"ט; מער"ק שם; מנ"ח מ' שא. ועי' ציון 206. וע"ע ערב פסח.
  243. ↑ הר המוריה כהמ"ק פ"ו ה"י; יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט. ועי' ציון 207.
  244. ↑ עי' ריטב"א תענית כו א.
  245. ↑ רמב"ם שם.
  246. ↑ מל"מ שם, בדעת הרמב"ם; עי' מעשי למלך שם ה"י; מנחת ברוך סי' פג ענף ג, בדעת הרמב"ם. ועי' מל"מ שם, אם איסור המלאכה בקרבן כולל הוא מהתורה. עי' בית ישחק כהמ"ק פ"ו ה"י, לענין תענית.
  247. ↑ מל"מ שם, בדעת הרמב"ם, ועי' שם שהקשה על כך; עי' מעשי למלך שם ה"י. ועי' מל"מ שם, אם איסור המלאכה בקרבן כולל הוא מהתורה. ועי' מער"ק שם ה"ט, שדחה סברא זו.
  248. ↑ תענית יב א, עירובין מא א.
  249. ↑ מער"ק על הרמב"ם שם ה"ט; מנחת ברוך סי' פג ענף ד; בית ישחק שם ה"י.
  250. ↑ מעשה רוקח על הרמב"ם שם; עי' יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט, בדעת הרמב"ם שם. ועי' יריעות שלמה שם, שגם עצם הבאת העצים היא מנהג. ועי' ציון 224.
  251. ↑ עי' מער"ק שם בתי' הראשון; יריעות שלמה שם; גבורות ארי תענית יב א, לענין תענית. ועי' ערוך השולחן העתיד (קדשים) סי' כו כג, שרצה לומר בתחילה שהחיוב הוא מכח נדר שקבלו על עצמם.
  252. ↑ מער"ק שם, גבורות ארי שם.
  253. ↑ הר המוריה כהמ"ק פ"ו ה"י.
  254. ↑ ערוך השולחן העתיד (קדשים) סי' כו כג, בדעת הרמב"ם.
  255. ↑ חידושי הגרי"ז ענינים סי' נ"ו. וע"ע אב ציון 32, על יום טוב של הבאת העצים שחל בזמן תשעה באב שנדחה.
  256. ↑ מנחת ברוך סי' פג ענף ג, בדעת התוס' והריטב"א.
  257. ↑ מקדש דוד קונטרס מענייני קדשים סי' ה אות ו, בדעת הסוברים שעל הקרבנות טעונים לינה, וע"ע לינה (בירושלים) ציון 45 ואילך.
  258. ↑ עי' מנחת ברוך שם, בדעת הר"ן.
  259. ↑ עי' יריעות שלמה כהמ"ק פ"ו ה"ט, והוכיח מדברי התוס' עירובין מא א ד"ה מבני.
  260. ↑ ציון 198 ואילך.
  261. ↑ רש"י תענית כו א ד"ה בני ארח; תוס' עירובין מא א ד"ה סנאה; תוס' יו"ט תענית פ"ד מ"ה; תפא"י שם אות כט.
  262. ↑ רש"י שם ד"ה בני דוד, ושם כח א ד"ה הן הן; תוס' יו"ט שם; תפא"י שם אות ל.
  263. ↑ תוס' יו"ט תענית פ"ד מ"ה; תפא"י שם אות לא.
  264. ↑ עי' עזרא ב לה, נחמיה ז לח: בני סנאה. עי' משנה תענית כו א, בגירסא שלפנינו, ורש"י ד"ה בני דוד; ירושלמי תענית פ"ד ה"ד, שקלים פ"ד ה"א, מגילה פ"א ה"ד, בגירסא שלפנינו; רב ניסים גאון עירובין מא א; תוס' עירובין מא א ד"ה סנאה; תוס' הרא"ש שם; פסקי רי"ד תענית כח א. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ח אבהע"ז סי' רמב.
  265. ↑ עי' גמ' עירובין מא א בגירסא שלפנינו, ורש"י שם ד"ה מבני ור"ח שם; עי' גמ' תענית יב א, בגירסא שלפנינו, ורש"י שם ד"ה מבני וד"ה שיום; עי' ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשלו; עי' ריטב"א תענית כו א; עי' רא"ש פסחים פ"ד סי' א; עמ' מרדכי תענית רמז תרל.
  266. ↑ רש"י תענית יב א ד"ה מבני, עירובין מא א ד"ה מבני; תוס' עירובין מא א ד"ה סנאה; תוס' יו"ט שם, תפא"י שם אות לב.
  267. ↑ תפא"י שם אות לג.
  268. ↑ משנה תענית כו א. ועי' מגילת תענית פ"ה, ששם נמנה רק ט"ו באב, וע"ע חמשה עשר באב ציון 51 ואילך. וע' טבת ציון 23 ואילך.
  269. ↑ מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ה, בשם הראב"ד.
  270. ↑ תוס' יו"ט תענית פ"ד מ"ה.
  271. ↑ ברייתא תענית כח א.
  272. ↑ רש"י שם ד"ה הן הן; תוס' שם ד"ה בני.
  273. ↑ ברייתא תענית שם.
  274. ↑ רש"י שם ד"ה יואב; תוס' שם ד"ה הן הן.
  275. ↑ גמ' תענית שם ורש"י ד"ה לעולם.
  276. ↑ גמ' תענית שם ורש"י ד"ה לעולם, בדעת הברייתא הסוברת שלר' יוסי בני עדין הם בני יואב.
  277. ↑ ברייתא תענית כח א.
  278. ↑ שמואל ב כג.
  279. ↑ רש"י תענית שם ד"ה בני עדין; עי' רבינו גרשום תענית שם.
  280. ↑ ברייתא תענית כח א.
  281. ↑ עי' מדרש תנחומא דברים סי' ג, ובמדב"ר מסעי פכ"ג אות יג. גמ' תענית כח א ורש"י שם ד"ה הן הן, ורש"ש שם.
  282. ↑ רבינו גרשום תענית שם.
  283. ↑ גמ' תענית שם ורש"י ד"ה לעולם.
  284. ↑ גמ' תענית שם ורש"י ד"ה לעולם, בדעת הברייתא הסוברת שלר' יוסי בני פחת מואב הם בני יואב.
  285. ↑ עי' משנה תענית כו א. גמ' שם כח א, ורש"י ד"ה לעולם ורבינו גרשום שם.
  286. ↑ עי' ברייתא תענית כח א, ופסקי רי"ד שם. רש"י תענית כו א ד"ה בני דוד.
  287. ↑ רש"י תענית כח א ד"ה פרוזדאות.
  288. ↑ ברייתא תענית כח א; ירושלמי תענית פ"ד ה"ד; מגילת תענית פ"ה. ועי' תרגום רות ד כ ותרגום רב יוסף לדהי"א ב נד. וע"ע חמשה עשר באב ציון 54.
  289. ↑ מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ה.
  290. ↑ מהרש"א תענית כח א. ועי' ר"ח תענית שם, ותוס' יו"ט תענית שם, שכתבו שהביאו גם את העלי כדי להערים על השומרים. וע"ע אב ציון
  291. ↑ רע"ב תענית פ"ד מ"ה, ועי' שם שהם הם בני סלמאי הנתוצתי שנזכרו בגמ' תענית שם. ועי' מהרש"א שם.
  292. ↑ מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג.
  293. ↑ מלאכת שלמה שם.
  294. ↑ עי' רש"י שעל הרי"ף ג ב מדה"ר; עי' ר"ן שם; עי' תוס' יו"ט תענית פ"ד מ"ה.
  295. ↑ מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג. ועי' תוס' יום טוב שם, שלא נראה מדבריו כן.
  296. ↑ עי' שקלים פ"ו מ"ו, ומשנה מנחות קו ב. אבן האזל מעה"ק פי"א ה"א; עי' מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג.
  297. ↑ נחמיה יג ל.
  298. ↑ אבן האזל שם, בדעת הרמב"ם שם.
  299. ↑ משנה מגילה ה א.
  300. ↑ רש"י שעל הרי"ף ג ב מדה"ר; עי' ר"ן שם; גבורות ארי תענית כו א, ובטורי אבן מגילה ה א.
  301. ↑ שפ"א מגילה ה א, בדעת הריטב"א. ועי' גבורות ארי תענית שם.
  302. ↑ עי' מגילה ה א.
  303. ↑ עי' רש"י מגילה ה א ד"ה אכתי, ומרומי שדה שם. ועי' שפ"א שם, שפירש שלא הגיע זמן חיוב הקרבן, אבל העצים עצמם היו באים בשבת.
  304. ↑ רש"י שעל הרי"ף מגילה ג ב מדה"ר; ר"ן שם. ועי' מלאכת שלמה מגילה פ"א מ"ג, שפירש שמביאי העצים שקודם השבת לא היו דוקא מח' המשפחות, אלא היו גם משפחות אחרות שהיה להם זמן קבוע להביא עצים ולא היה אפשר ליכנס בתחומם.
  305. ↑ רש"י שעל הרי"ף מגילה ג ב מדה"ר; עי' ר"ן על הרי"ף שם, ושפ"א מגילה ה א, בדעתו.
  306. ↑ שפ"א שם.
  307. ↑ שפ"א שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרבן_עצים&oldid=157231"