אנציקלופדיה תלמודית:קרוב (בירור)

הגדרת הערך - קביעה בדבר שיש בו ספק מהיכן הגיע, שהגיע מהמקום הקרוב יותר.

מהותו וגדרו

מהותו

הולכים אחר הקרוב^[1], כלומר שדבר שיש בו ספק מהיכן הגיע, תולים שהגיע מהמקום הקרוב יותר^[2], ובכמה מקומות מצינו שהולכים אחר הקרוב: א) הבאת עגלה-ערופה*, על ידי זקני העיר הקרובה אל החלל^[3], הוא מדין קרוב, שעל ידי הקורבה מוכח מאיזו עיר בא ההורג^[4]. ב) מעות שנמצאו בין השופרות* שהיו בבית-המקדש*, שהיו בהם מעות המיועדים לצרכים שונים של המקדש^[5], ואין ידוע מהיכן באו, נותנים אותן לשופר הקרוב ביותר, כגון כשנמצאו בין שופר השקלים* לשופר הנדבה, אם קרוב לנדבה יפלו לנדבה, ואם קרוב לשקלים יפלו לשקלים^[6], וכן מעות שנמצאו בין מעות חולין למעות מעשר-שני*, או בין מעות תרומה* למעות מעשר שני, אם קרוב לתרומה יפלו לתרומה, ואם קרוב לחולין יפלו לחולין, ואם קרוב למעשר שני יפלו למעשר שני^[7]. ג) ניפול – גוזל^[8] - הנמצא בתום חמישים אמה לשובך, ששנינו שהרי הוא של בעל השובך^[9], יש מפרשים שהוא מדין קרוב^[10], וכן ניפול הנמצא בין שני שובכות, וספק הוא מאיזה שובך נפל, מחזירים אותו לבעל השובך הקרוב יותר^[11].

מקורו

מקור דין קרוב הוא מן התורה^[12], מעגלה-ערופה* שמצינו שהבאתה מוטלת על זקני העיר הקרובה אל החלל, שנאמר: ומדדו אל הערים אשר סביבֹת החלל, והיתה העיר הקרֹבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו'^[13].

חשיבותו ודאי

ספק שהוכרע על פי קרוב, כתבו ראשונים ששוב אינו ספק, אלא ידיעה ודאית^[14].

גדרו

גדר דין קרוב, יש אחרונים שכתבו שהוא בירור, שמן הסתם הדבר המסופק יצא מן המקום הקרוב יותר^[15]. ויש שכתבו שאינו בירור, אלא גזירת הכתוב היא לנהוג כאילו ידוע שהדבר בא מן הקרוב^[16].

קרוב, יש ראשונים ואחרונים שכתבו שהוא מדין רוב, שברוב המקרים הקרוב הוא המקור^[17].

כנגד חזקה

קרוב נגד חזקה* (דמעקרא), יש מן האחרונים שכתבו שהם שקולים, ואין אחד גובר על חברו^[18]. ויש שכתבו בדעת הסוברים שהכרעת קרוב היא בדרך בירור^[19], שכשם שרוב, מטעם שהוא בירור, הוא עדיף על חזקה, שאינה אלא הנהגה, לסוברים כן^[20], כך קרוב, שהוא בירור, עדיף על חזקה^[21].

הפרש קטן

שני מקומות קרובים, והאחד קרוב יותר מחברו, יש ראשונים שכתבו שאין מדקדקים בדבר, אלא לשניהם יש דין קרוב, ותולים בשניהם בשוה^[22]. ומן האחרונים יש שכתבו שמדקדקים בדבר, ואף בשנים קרובים, כל שאחד קרוב יותר, יש לו דין קרוב ביחס לחברו^[23].

בממון

לסוברים ברוב וקרוב, שהולכים אחר הרוב^[24], כתבו אחרונים שבממון, מאחר ואין הולכים אחר הרוב, לסוברים כן^[25], כל שכן שאין הולכים אחר קרוב^[26].

בקבוע

לסוברים ברוב וקרוב, שהולכים אחר הרוב^[27], כתבו אחרונים שבקבוע*, כשם שאין הולכים אחר הרוב^[28], כך אין הולכים אחר קרוב^[29].

כשהקרבה אינה ראיה

כשהקרבה אינה מוכיחה מהיכן הגיע הדבר המסופק, כתבו אחרונים שאין הולכים אחר הקרוב^[30], וזה הטעם למה שנראה במשנה במצא תינוק מושלך בעיר שישראל ונכרים גרים בה, שאין הולכים אחר הקרוב^[31], שהרי משליך התינוק מתכוין להרחיקו מעל עצמו, ובתחבולה הוא משליכו קרוב לבית מהבתים אשר ירצה^[32], וכן זה הטעם למה שנראה במשנה לענין מצא מציאה בעיר כזו, שאין הולכים בו אחר הקרוב^[33], לפי שאיננו בטוחים שהמאבד יצא מפתח בית, אלא העוברים והשבים הנושאים חפצים מאבדים אותם בכל מקום, סמך לבית זה או זה^[34], וכן זה הטעם למה שנראה במשנה לענין פת של נחתום שנמצא בעיר כזו, שאין הולכים בו אחר הנחתום הקרוב^[35], לפי שאין ראיה שאבד דרך יציאתו מהנחתום, אלא שמא אחר שקנאו והביאו לביתו, שוב הוציאו לילך לדרכו ומלאכתו ופתו עמו, ואבדה בכל מקום שהוא^[36].

רוב וקרוב

רוב וקרוב

רוב וקרוב, רבי חנינא אמר, וכן אמר רבא בדעת רבי חייא, שהולכים אחר הרוב^[37]. בטעם הדבר, יש שכתבו שכך קבלה היתה בידם^[38]. ויש שכתבו שסברא היא, שהרוב יכריע יותר מן הקרוב^[39]. לסוברים שרוב וקרוב הולכים אחר הרוב, מה שמצינו בעגלה ערופה שהולכים אחר העיר הקרובה^[40], אינו אלא כשאין רוב כנגד הקרוב, כלומר כשאין - בסביבה^[41] - עיר שמספר תושביה גדול יותר^[42], ומדובר בעיר היושבת בין ההרים, שאין באים לשם אלא מהערים שמסביבה, ולא ממקומות אחרים^[43]. ולדעתם מה ששנינו שניפול הנמצא בתוך חמישים אמה לשובך אחד, אף על פי שמחוץ לחמישים אמה יש שובכות מרובות יותר בגוזלים, הרי הוא של בעל השובך הקרוב^[44], זהו משום שמדובר במדדה, כלומר גוזל שאינו יכול לעוף אלא לדדות מעט מעט, וכל המדדה אינו מדדה יותר מחמישים אמה, ולפיכך ברור שלא הגיע אלא מהשובך שבתוך חמישים אמה^[45], ולדעתם זה הטעם למה ששנינו שאם הגוזל נמצא במרחק יותר מחמישים אמה מהשובך, הרי הוא של מוצאו, ואין אומרים שהוא שייך לבעל השובך הקרוב יותר^[46], לפי שכשיצא חוץ לחמישים, הרי יצא מתורת מדדה, ושוב יתכן שבא ממקום רחוק, ולפיכך הולכים אחר רוב העולם אף נגד הקרוב, ואומרים שלא נפל מן הקרוב^[47]. ולדבריהם מה ששנינו בגוזל שנמצא בין שני שובכות, שהולכים אחר הקרוב, אין מדובר ששובך אחד גדול יותר, לפי שאז היו הולכים אחר הרוב, אלא מדובר בששניהם שוים^[48], וכן מדובר באופן שלא יתכן שהגוזל הגיע משובכות אחרות רחוקות יותר^[49]. ולדעתם זה הטעם למה ששנינו שדם שנמצא לאשה בפרוזדור – מקום בפתח הרחם^[50] - ספק בא מן החדר, כלומר מן הרחם, שדמיו טמאים, וספק בא מן העליה, שדמיה טהורים^[51], אין הולכים אחר הקרוב, לומר שהדם בא מהעליה, הקרובה יותר, אלא הולכים אחר הרוב, ואומרים שהדם בא מן החדר, שדמיו מרובים יותר, ולפיכך האשה טמאה בודאי^[52]. ולדעתם מטעם זה חבית יין שנמצאת בנהר, ואין ידוע אם היא של ישראל, ומותרת, או של גוים, ואסורה – ע"ע סתם-יינם - אפילו אם נמצאה כנגד עיר שרובה – ואפילו כולה^[53] - ישראל, אם במעלה הנהר יש עיר שרובה גוים, החבית אסורה, לפי שאין הולכים אחר הקרוב אלא אחר הרוב^[54]. ולדעתם נודות של יין שנמצאו, במקום שניתן לתלות שנפלו מעוברי דרכים, שרובם עובדי כוכבים, אף על פי שנמצאו קרוב למקום ישראל, הם אסורים, לפי שהולכים אחר הרוב כנגד הקרוב^[55]. ולסוברים כן מה ששנינו במעות שנמצאו בין שופרות שבמקדש שהולכים אחר הקרוב^[56], כתבו ראשונים שמדובר שהשופרות שוים במנין המעות שבתוכם, ואין רוב כנגד הקרוב^[57], ובטעם שאין הולכים אחר רוב מעות שבעולם, כתבו ראשונים שאין מכניסים מעות חולין להר-הבית*^[58]. ולדעתם זה הטעם למה ששנינו בענין זימון יונים ליום טוב משום הכנה*^[59], שאם זימן שחורים ומצא לבנים, או אפילו זימן שחורים ולבנים, ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, וכן בזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן, אין הולכים אחר הקרוב, לומר שאלו שלפנינו הן אותן שזימן, שנתחלפו או יצאו מן הקן, אלא הולכים אחר רוב יונים שבעולם, שהן אסורות, ואוסרים אף את אלו שלפנינו^[60].

ובדעת רבי זירא, שהקשה על רבי חנינא, ורצה להוכיח שרוב וקרוב הולכים אחר קרוב^[61], יש ראשונים שכתבו שרוב וקרוב הולכים אחר קרוב^[62], ויש חולקים וסוברים שאף לדעתו הולכים אחר הרוב^[63]. לסוברים בדעתו שהולכים אחר הקרוב, מטעם זה בדין עגלה ערופה, לדעת רבי זירא מודדים לעולם מן העיר הקרובה אל החלל, אף על פי שיש ערים נוספות מרובות יותר באנשים, שיתכן שההורג בא מהן^[64]. ולדעתם מה ששנינו שניפול הנמצא בתוך חמישים אמה הרי הוא של מוצאו^[65], לדעת רבי זירא מדובר אף כשיש שובכות רחוקות מרובות יותר בגוזלים, לפי שהקרוב עדיף מרוב^[66]. וכן לדעתם מה ששנינו בנמצא בין שני שובכות, שקרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו^[67], לדעת רבי זירא מדובר אף כששובך אחד מרובה מחבירו בגוזלים, לפי שהקרוב עדיף מרוב^[68]. ולדעתם חבית שנמצאת בנהר כנגד עיר שרובה ישראל, אף על פי שבמעלה הנהר יש ערים גדולות יותר שרובן גוים, לדעת רבי זירא החבית מותרת, לפי שהקרוב עדיף מרוב^[69]. ולדעתם מה ששנינו בענין זימון יונים ליום טוב משום הכנה*^[70], שאם זימן שחורים ומצא לבנים, או להפך, אסורים^[71], והעמידוה בגמרא אפילו בזימן שחורים ולבנים, ומצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים, שהם אסורים משום שחוששים שאותם שלפנינו באו מבחוץ ואינם מזומנים^[72], הטעם שאין הולכים אחר הקרוב ואומרים שהם אותם שזימן שנתחלפו, אמרו בגמרא שמדובר כשהיה בסמוך לשובך דף, שאף הוא קרוב, שהיו בו שחורים ולבנים אחרים שאינם מזומנים^[73]. וכן לדעתם מה ששנינו שאם זימן יונים בתוך הקן, ומצאם לפני הקן, הם אסורים, לפי שתולים שבאו מרוב היונים שבחוץ, ולא מן השובך הקרוב, העמידו בגמרא שהיה דף לפני השובך, שאף הוא קרוב, ובו היו גוזלות שאינם מזומנים, או שהיו שני קינים זה למעלה מזה, ששניהם קרובים, ובאחד מהם היו גוזלות שאינם מזומנים, ולפיכך הקרוב אינו יכול להכריע^[74].

הלכה ברוב וקרוב, שהולכים אחר הרוב^[75].

סוג הקרבה

קרוב, כתבו ראשונים ששני אופנים יש בו: קירבה המוכיחה, וקירבה שאינה מוכיחה^[76], ודנו ראשונים ואחרונים בדעת האמוראים שנחלקו ברוב וקרוב, באיזה קרוב מדובר:

בדעת הסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הרוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) הרבה ראשונים כתבו שאפילו כשהקרבה היא מוכיחה אין הולכים אחריה אלא אחר הרוב^[77], ולפיכך חבית שצפה בנהר, אפילו נמצאה סמוך לעיר שרובה ישראל, שהיא קרבה המוכיחה, לסוברים שהולכים אחר הרוב כנגד קרוב, אם יתכן שהגיעה מעיר שבמעלה הנהר, חוששים לגוים הרבים הדרים בערים הרחוקות, ולפיכך החבית אסורה משום יין של גוים^[78], וכן לדעתם מטעם זה חבית שנמצאה בפרדס של ערלה, אף על פי שקרבה המוכיחה היא, שהגיעה מהפרדס שנמצאה בו, הולכים אחר הרוב, ומתירים את החבית משום שתולים שבאה מרוב פרדסים רחוקים שאינם ערלה^[79], וכן לדעתם מטעם זה מי שזימן יוני שובך שחורים ולבנים ליום טוב, ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, אף על פי שקרבה מוכיחה היא שהם אותם שזימן אלא שנתחלפו במקומותיהם, תולים שבאו מרוב יונים שבעולם, שאינם מזומנים^[80]. ב) ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת אמוראים היא בדעת הסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הרוב, שאביי סובר שאף כנגד קרבה המוכיחה הולכים אחר הרוב, ורב הונא סובר שבקרבה שאינה מוכיחה הולכים אחר הרוב, אבל בקרבה מוכיחה, ספק הוא אם הולכים אחר הרוב או אחר קרוב^[81]. ג) ויש אחרונים שכתבו שכשם שיש שני סוגי קרבה, מוכיחה ושאינה מוכיחה, כך יש שני סוגי רוב, רוב מוכיח, היינו שהוא יתר על המיעוט הרבה, ורוב שאינו מוכיח, שאינו יתר על המיעוט אלא מעט, ולדעתם מה שאמרו ברוב וקרוב שהולכים אחר הרוב, מדובר כשהרוב והקרוב שוים, שניהם מוכיחים או שניהם לא מוכיחים, אבל כשאחד מוכיח והאחר אינו מוכיח, הולכים אחר המוכיח, בין אם הוא הרוב, ובין אם הוא הקרוב^[82]

ואף בדעת הסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הקרוב, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שדוקא בקרבה המוכיחה הולכים אחר הקרוב, אבל בקרבה שאינה מוכיחה הולכים אחר הרוב^[83], ולדעתם מטעם זה, חבית שנמצאת בנהר, ספק של ישראל ספק של גוי, באופנים שתולים שהחבית באה מעיר שרובה ישראל^[84], היא מותרת בשתיה אף על פי שנמצאה קרוב לבית נכרי, לפי שקורבה כזו היא קורבה שאינה מוכיחה, ולפיכך רוב ישראל שבעיר, עדיף עליה^[85], וכן לדעתם זה הטעם למה ששנינו בתשע חנויות מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרפה, שהולכים בבשר הנמצא אחר הרוב^[86], ולא אחר החנות הקרובה למקום שבו נמצא הבשר, לפי שקרבה כזו אינה מוכחת^[87], וכן לדעתם מטעם זה בניפול הנמצא קרוב לשובך, חילקו במשנה בין נמצא בתוך חמישים אמה לנמצא מחוץ לחמישים, שהנמצא בתוך חמישים, מאחר והיונים אינן ממלאות כרסיהן אלא בחמישים אמה, הרי קירבתו מוכחת, ולפיכך הוא של בעל השובך אף כשיש שובך מרובה יותר בגוזלות מחוץ לחמישים, אבל כשנמצא מחוץ לחמישים, הרי אף שהוא קרוב יותר לאחד מלאחר, אין הקירבה מוכחת, ולפיכך אין משייכים אותו לקרוב, אלא לרוב^[88]. ב) ויש ראשונים שכתבו שלסוברים שהולכים אחר הקרוב, אין הבדל בין קרבה המוכיחה לקרבה שאינה מוכיחה, ולעולם קרוב עדיף על רוב^[89].

במקומו ממש

אף לסוברים שרוב וקרוב הולכים אחר הרוב, יש מן הראשונים שכתבו שזה דוקא בדבר שאינו נמצא במקומו, אבל הנמצא במקומו ממש, אין הולכים בו אחר הרוב לומר שהגיע ממקום אחר, אלא אומרים "כאן-נמצא-כאן-היה*", שזה בירור שלדברי הכל הוא עדיף על רוב^[90], ולדעתם מה שאמרו בתלמוד שענבים שנמצאו בכרם של ערלה, אף על פי שרוב כרמים אינם של ערלה, מאחר וחזקה שבאו מהכרם שהם בו, הם אסורים^[91], זהו אף לסוברים שרוב וקרוב הלך אחר הרוב, ואף על פי שרוב כרמים אינם של ערלה, לפי שמאחר והענבים נמצאו במקומם ממש, בכרם, זהו בירור שעדיף מסתם קרוב, ומועיל אף כנגד רוב^[92].

ויש חולקים וסוברים שאף קרוב שהוא מקומו ממש, רוב עדיף עליו לסוברים שרוב וקרוב הלך אחר הרוב, ולדעתם בענבים שנמצאו בכרם של ערלה, לסוברים שרוב וקרוב הולכים אחר הרוב, כשרוב הכרמים אינם של ערלה, הענבים יהיו מותרים^[93].

רוב ומצוי

לסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הקרוב, אם הרוב היה מצוי, אמר רבא שהולכים אחר הרוב, ולפיכך דם הנמצא בפרוזדור, אף על פי שאם בא מן העליה, הקרובה, הוא טהור, לדברי הכל דנים אותו כבא מן החדר, הרחוק, והוא טמא בודאי, לפי שדמי החדר רבים ומצוים מדמי העליה^[94], כלומר שדמיו רבים מדמי העליה, ועוד, שהם תדירים לזוב משם^[95]. אלא שרבא חזר בו^[96], ונחלקו ראשונים ממה חזר, יש סוברים שלא חזר מהכלל שרוב ומצוי עדיף מקרוב לדברי הכל, אלא שחזר וסבר שדם החדר אינו אלא רוב בלבד, ולא מצוי^[97]. ויש חולקים וסוברים שרבא חזר בו מהכלל, וסובר שאין הבדל בין רוב לרוב ומצוי, ולעולם הולכים אחר הקרוב נגדם^[98].

קרוב ומצוי

לסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הרוב, נראה מדברי ראשונים שבקרוב ומצוי כנגד רוב, אין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב המצוי^[99].

ברוב של כמה צדדים

לסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר קרוב, יש מן הראשונים שכתבו שאין זה אלא כשיש שני צדדים מהיכן יצא הדבר המסופק, אחד יותר קרוב, ובאחד יש רוב, כגון ניפול הנמצא בין שני שובכות, אחד קרוב ומועט בגוזלות, ואחד רחוק יותר ומרובה בגוזלות, וכגון בשר הנמצא בין שתי חנויות, אחת קרובה המוכרת מעט בשר נבלה, ואחת רחוקה יותר המוכרת הרבה בשר שחוטה, אבל כשהרוב הוא צדדים רבים מהיכן הגיע הדבר, כגון תשע חנויות רחוקות מוכרות בשר שחוטה, ואחת קרובה המוכרת בשר נבלה, אף הם מודים שהולכים אחר הרוב נגד הקרוב^[100].

רוב אפשרויות נגד הקרוב

בדעת הסוברים ברוב וקרוב שהולכים אחר הרוב, יש מן האחרונים שכתבו שכשיש כמה צדדים מהיכן הגיע הדבר, אף על פי שאין רוב לאיסור או להיתר, כגון חמש חנויות מוכרות בשר שחוטה וחמש מוכרות בשר נבלה, ובכולן כמות שוה של בשר, אין הולכים אחר קרוב, לומר שיצא מהחנות הקרובה ביותר, לפי שלענין הנידון אם יצא מהחנות הקרובה, יש רוב שנפל משאר החנויות, ולא ממנה^[101].

הערות שוליים