אנציקלופדיה תלמודית:רביעית

הגדרת הערך - מדת לח בשיעורי הלכה.

שיעורו

רביעית היא מידת הלח^[1], ומשמשת בהלכה בדינים של משקים^[2]. בטבריה ובציפורי היו כלים שהיו מודדים בהם רביעית^[3].

השלם

הרביעית, יש מן הראשונים שכתבו שהיא רבע של מידת הקב*^[4], והרבה ראשונים דחו דבריהם וכתבו שהיא רבע של מידת הלוג*^[5].

ביחס לביצה

הרביעית שיעורה ביצה ומחצה^[6], ויש שכתבו ששיעורה ביצה^[7].

ביחס לאצבע

מידת נפח של רביעית אמר ר' חסדא ששוה בגודלה לשתי אצבעות על שתי אצבעות בגובה שתי אצבעות ושבע עשיריות האצבע^[8]. בירושלמי אמרו ששוה בגודלה לשתי אצבעות על שתי אצבעות בגובה אצבע וחמש שישיות האצבע^[9]. וכתבו ראשונים שלא נחלקו הבבלי והירושלמי בדבר^[10], מהם יש שכתבו שר' חסדא שיער במדה "מדברית" שהיא מידה קטנה^[11], ובכלי מרובע, ובירושלמי שיערו במידה "ציפורית" שהיא מדה גדולה^[12], ובכלי עגול^[13]. ומהם יש שכתבו שר' חסדא שיער במדת אצבע קטנה לפי אמה של ששה טפחים^[14], ובירושלמי שיערו במדת אצבע גדולה לפי אמה של חמשה טפחים^[15]. ומהם יש שכתבו שבירושלמי שיערו בכלי עגול שיכול לרבע מתוכה ריבוע בגודל של שתי אצבעות על שתי אצבעות בגובה אצבע וחמש שישיות האצבע^[16]. על שיעורה של האצבע לפי מידות זמנינו ועל שיעור הרביעית הנמדדת על פיה עי' בנספח לע' מדות ומשקולות: שיעורי המדות השונות במידות זמנינו^[17].

יש מן הגאונים והראשונים ששיערו הרביעית לפי משקל המים שבנפח רביעית, ועל כך ע"ע הנ"ל: מידות נפח^[18].

בסתירה בין מדידת הביצים למדידית האצבעות

בדורות האחרונים נתגלה הבדל בין שיעור של רביעית הנמדדת לפי רוחב האצבעות לבין שיעור של רביעית הנמדדת בנפח של ביצה ומחצה, ועל כך ע"ע מדות ומשקולות: הכרעה בסתירה בין המידות, ובנספח שם: הסתירה שבין אופני חישוב המידות^[19]. על השיטות השונות להלכה בזמנינו כמה היא הרביעית, ע"ע הנ"ל בנספח: שיעורי המידות השונות במידות זמנינו^[20].

במקדש

בין מידות הלח שהיו במקדש^[21], היתה מידת רביעית, שבה היו מודדים המים לטהרת-מצורע*^[22], ואת השמן ללחם הנזיר*^[23], ומחלקים השמן לכל חלה במנחת חבתין*^[24]. על גדר המידות שהיו צריכות להיות במקדש, ע"ע מידות ומשקלות.

על מידת רביעית שהתירו לעשותה ואין חוששים שיחליפו אותה במידת חצי הלוג ובמידת שמינית הלוג, ע"ע מדות ומשקולות (השימוש)^[25].

על זמן שתיית כדי רביעית, ע"ע שעורים וע' שתיה^[26].

דינים ששיעורם תלוי בו

דינים ששיעורם רביעית

הרבה דינים במשקים^[27], שיעורם ברביעית, מן התורה או מהלכה למשה מסיני או מדרבנן: איסור ביאת-מקדש* או עבודה במקדש בשותה יין שענשו מיתה-בידי-שמים*^[28], שיעורו רביעית^[29], שנאמר: ושכר^[30], אין אסור אלא כדי לשכר^[31]. איסור שתיית יין לנזיר*^[32], יש מן התנאים ואמוראים שסוברים ששיעורו רביעית^[33], וכן הלכה^[34], שלמדים בגזירה-שוה* "שכר" האמור בנזיר^[35] מ"שכר" האמור בביאת מקדש^[36], כשם שאיסור יין בביאת מקדש שיעורו רביעית^[37], אף איסור יין בנזיר שיעורו רביעית^[38], או לפי שהוא ככל שתייה ששיעורם רביעית לסוברים כן^[39], או שהוא מהלכה-למשה-מסיני*^[40]. איסור הוראה בשתה יין^[41], הוא בשתה שיעור רביעית^[42], שאיסורו נלמד מאיסור ביאת מקדש שהוא ברביעית^[43]. איסור תפילה בשתה יין^[44], הוא בשתה רביעית יין^[45]. איסור נזיר באכילת ענבים^[46], יש סוברים ששיעורו רביעית^[47], שלמדים איסורי הנזיר מאיסור שתיה שבו^[48]. כוס של ארבע-כוסות*, צריך שיהיה בכל אחד מהם רביעית^[49]. כוס-של-ברכה* צריך שיהיה בו רביעית^[50]. יין חי שמוזג לארבע כוסות צריך שיהיה בין כולם רביעית^[51]. הטלת מים לתוך מי רגלים לבטלם להתיר אמירת דברי קדושה כנגדם^[52], יש סוברים ששיעור המים רביעית^[53]. דם-המת* שמטמא כמת^[54], יש סוברים ששיעורו רביעית^[55], בטעם הדבר, ועל הסוברים שאינו מטמא אלא מדרבנן, ועל החולקים וסוברים שאין שיעורו רביעית, ע"ע דם המת^[56], על הסוברים שאף דם משני מתים מטמא ברביעית, ע"ע הנ"ל: משני מתים. משקה מקבל טומאה^[57], יש סוברים שאינו אלא במשקה בשיעור רביעית^[58], על החולקים וסוברים שאין שיעורו ברביעית ע"ע טמאת משקים^[59]. משקא טמא, יש סוברים שאינו מטמא אלא משקה בשיעור רביעית^[60]. וכן דמעת העין של זב וחבריו, ודם מגפתו, וחלב האשה, שמטמאים טומאת משקים^[61], שיעורם ברביעית^[62]. וכן יין-של-גויים* שמטמא^[63], שיעורו ברביעית^[64], ואף לסוברים שטומאת שאר משקים הוא אף בפחות מרביעית^[65], ביין של גוים שאינו מחמת מגע טומאה לסוברים כן^[66], לא החמירו בו בפחות מרביעית^[67]. השותה משקה טמא שנפסל בפסול-גויה*^[68], שיעורו רביעית^[69], לפי שמן התורה משקה מטמא בשיעור רביעית, לסוברים כן^[70]. ואף לסוברים שמן התורה משקה כל שהוא מטמא^[71], פירשו ראשונים שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה שהוא מדרבנן, לסוברים כן^[72], כשיעור טומאה של תורה, אלא הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר^[73]. יין של גויים, יש שכתבו שאיסורו ברביעית^[74], ואף על פי שיין עבודה זרה איסורו בכל שהו^[75], בסתם יינם שאין איסורו אלא מדרבנן^[76], נתנו לו חכמים שיעור ככל איסורי שתיה^[77]. טעימה* המותרת בתענית לסוברים כן^[78], יש סוברים שהוא דוקא בפחות מרביעית אבל טעימת רביעית אסורה^[79]. שיעור הכלי והמים לנטילת-ידים*, היא רביעית^[80], על מחלוקת תנאים בשיעור שניים הנוטלים ידיהם, ע"ע נטילת ידים. על טבילת-כלים* טמאים, ששיעורה מן התורה במקוה* המחזקת רביעית, ע"ע מקוה^[81], על טבילת כלים הלקוחים מן הגוי, שיש סוברים ששיעורה מן התורה במקוה המחזקת רביעית, ע"ע טבילת כלים^[82], וע' מקוה. מים חיים של טהרת-מצורע*^[83], יש סוברים ששיעורו רביעית^[84], בטעם הדבר, ואם הוא מן התורה, ע"ע הזאה (ב): בטהרת מצורע^[85]. שמן שהיו נותנים בשלושים לחמי-תודה* היו בהם שתי רביעיות, רביעית אחת לעשר חלות ועשר רקיקין, ורביעית אחת לעשר חלות רבוכות^[86], במקור השיעור אם הוא מן התורה או מהלכה-למשה-מסיני*, ע"ע לחמי תודה^[87]. שמן שהיו נותנים בלחמי נזיר^[88], שיעורה רביעית^[89], במקור השיעור אם הוא מן התורה או מהלכה-למשה-מסיני*, ע"ע איל נזיר^[90]. שמן שהיו נותנים בחביתי כהן גדול^[91], שיעורה רביעית לכל חלה^[92], במקור השיעור ע"ע חביתין^[93]. מוציא* בשבת שחייב דוקא במוציא שיעור שיש בו תועלת^[94], השיעור במשקים – חוץ מיין חלב דבש מים, לסוברים כן^[95] - וכל השופכים – מים סרוחים^[96] - בשבת, שיעורם ברביעית^[97]. שיעור המים להשקאת-סוטה*^[98], יש סוברים שהיא רביעית^[99], בטעם הדבר ע"ע השקאת סוטה^[100]. השותה משקים של מעשר-שני* חוץ לירושלים שלוקה עליהם^[101], יש שכתבו שהוא דוקא בשותה רביעית^[102]. שיעור שתיה ביום הכיפורים לחייב כרת ומלקות וחטאת^[103], בית שמאי אומרים שהיא ברביעית^[104], על החולקים וסוברים שאין שיעורה ברביעית ע"ע יום הכפורים^[105]. על שיעור שברי כלי חרס שיש בהם בית קיבול לקבלת טומאה, שבכלים מסויימים השיעור הוא רביעית, ע"ע כלים (כלי חרס)^[106]. ברכה-אחרונה* אחר שתיית משקים יש סוברים שמברכים דוקא אחר שתיית שיעור רביעית^[107], כשם ששתיית איסור שיעורה רביעית^[108], על החולקים וסוברים שאין שיעורה ברביעית, ע"ע ברכה אחרונה^[109], וע' ברכה-מעין-שלש*^[110]. על השותה רביעית יין שמצטרף לזמון* של עשרה, ע"ע זמון^[111].

כלל איסורי השתיה

כלל איסורי שתייה יש שכתבו ששיעורם רביעית^[112]. ויש חולקים וסוברים שאין שיעורם רביעית^[113]. ויש שכתבו שדוקא איסורי תורה שאסרו הכתוב בלשון שתייה שיעורם רביעית^[114]. ויש מחלקים, שאיסורי שתיה שנאסרו באיסור אחד עם איסורי אכילה, אין שיעורם ברביעית, ואיסורי שתיה שנאסרו בנפרד מאכילה, שיעורם ברביעית^[115]. ויש מחלקים להיפך שבמשקים שהאיסור מדין אכילה, שיעור האיסור בשתיה הוא ברביעית, שרביעית לח הוא כזית ביבש לסוברים כן^[116], אבל במקום שהאיסור מדין שתיה אין השיעור ברביעית^[117]. ויש מחלקים שאיסורי שתיה שמהות האיסור היא ההנאה, שיעורה ברביעית, לפי שבדבר הנוזל ומתפשט בכל הגוף אין החיך נהנה ושבע אלא בשיעור רביעית ולא בכזית כבאוכל^[118], אבל באיסורי שתיה שאין מהותם ההנאה, כגון בשתיית תרומה שמהות האיסור היא לפי שהוא שייך לכהן, בזה שיעורו בכזית^[119].

משקה שנתייבש ונתעבה, שנשתנה שיעורו מרביעית לכזית ע"ע זית^[120]. על איסורי תורה ששיעורם ברביעית שאין היתר מצטרף לאיסור חוץ מרביעית של נזיר, ע"ע התר מצטרף לאסור^[121].

זמן של כדי רביעית

על דינים הנוהגים בשיעור זמן של שתיית רביעית, ע"ע ארבע-כוסות*^[122], וע' ברכה-אחרונה*^[123], וע' חצי-שיעור^[124], וע' יום-הכיפורים*^[125], וע' כוס-של-ברכה*^[126], וע' כזית-בכדי-אכילת פרס*^[127], וע' מלא לוגמיו, וע' שעורים, וע' שתיה.

הערות שוליים