אנציקלופדיה תלמודית:רפואה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - ריפוי חולה*.

היתר רפואה ומיני רפואה הנזכרים בתלמוד

היתר רפואה

נתנה התורה רשות לרופא* לרפאות[1], שנאמר: ורפֹּא ירפא[2], שלכן נכתב שני פעמים, ולא נכתב רק "ירפא"[3], ללמד שאף על פי שהקדוש ברוך הוא הוא המכה יש לנו רשות לרפאות[4], ועל כך ע"ע רופא. ושם, שניתן רשות לרפא אף בשכר, ואף בחולי פנימי. וע"ע הנ"ל, שיש הסוברים שלא בא הלימוד מורפֹּא ירפא, ללמד שאפילו לכתחילה מותר לרופא לרפאותו ולא חוששים פן יהרגנו על ידי משקה או סם, והרשות לרפא נלמד מהכתוב: לא תעמֹד על דם רעך[5].

יש מהראשונים שכתבו שהצדיקים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו[6], ואמר הכתוב - על אסא - וגם בחליו לא דרש את ה' כי בָּרופאים[7], ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש ה', שלא ניתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת ה' שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו[8]. וביארו אחרונים שהרפואה האמיתית היא על פי בקשת רחמים[9], שמהשמים יש לו רפואה, כמו שנאמר: מחצתי ואני ארפא[10], אלא שאין האדם זוכה לכך, אלא צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם, והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה על ידי טבע הרפואות, וכיון שכבר בא האדם לידי כך יש חיוב על הרופא לעשות רפואתו[11]. ויש מהראשונים שכתבו שאין ההיתר להתרפאות, אלא אם לא יסיר בטחונו תמיד מה' ושיהיה בלבו שהכל תלוי ברצונו ויתפל תמיד לעזור לרופא שלא יטעה בו, ושירפאהו על ידו, שהוא שלוחו של מקום, ולא יהיה מאשר נאמר עליו: וגם בחליו לא דרש את ה' כי בָּרופאים[12], ובזה סר בטחונו מה' ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו[13].

להלכה כתבו אחרונים שבזמן הזה חייב החולה* להתנהג בדרך העולם לקרות רופא שירפאנו[14], וחיוב בדבר ומצוה היא[15], ואין לסמוך על הנס, ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו על ידי רופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אם משום יוהרא, ואם משום לסמוך על הנס במקום סכנה ולהזכיר עוונותיו בשעת חוליו[16], ומכל מקום ידבק לבו בה' ובו יבטח דוקא[17].

דבר מדרכי-האמורי* שיש בו משום רפואה, נחלקו בו תנאים אם מותר לעשותו, ועל כך ע"ע דרכי האמורי[18].

רפואה מאיסור

מתרפאים בכל איסורים שבתורה, במקום סכנה, חוץ מעבודה-זרה* וגילוי-עריות* ושפיכות-דמים*, שאפילו במקום סכנה[19] אין מתרפאים בהם[20], שאין לך דבר שעומד בפני פקוח-נפש*, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים[21], ועל כך ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג[22].

על חולה שעבר ונתרפא באחת משלש עבירות, אם הוא פטור, לפוטרים כשאנסוהו לעבור באיום מיתה[23], או שעונשים אותו בעונש הראוי לעבירה שעבר, ע"ע אונס (א)[24] וע' פקוח נפש.

עניני רפואה הנזכרים בתלמוד

ענייני רפואה נזכרים במספר מקומות בתלמוד[25], וכתבו גאונים שחכמים לא רופאים הם, וסתם דברים שראו בזמנם, וכאחד החולים אמרום ולא דברי מצוה הם, ולכן אין לסמוך על הרפואות הללו[26], ואין עושה בהם דבר אלא לאחר שיבדוק וידע בודאי מרופאים בקיאים שאותה רפואה לא מזיקה, ולא יביא עצמו לידי סכנה, וכך לימדו אותנו אבותינו ואבות אבותינו, שלא להשתמש בתרופות הללו אלא במה שברור כי המשתמש בהם אינו ניזוק[27]. ויש מהאחרונים שכתב שהרפואות הנזכרים בגמרא זה גדר חלק מן תורה שבעל פה המסור לנו בקבלה[28]. ומכל מקום כתבו ראשונים שנשתנו הרפואות שבתלמוד, שאינן טובות בזמן הזה[29], ומצינו להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות[30], וכתבו אחרונים שאף בזמנם, רפואת והנהגת מלכות בבל, שבה היו חכמי הגמרא, משונה משאר ארצות[31]. וכתבו ראשונים שכל הרפואות שבכל התלמוד אסור לנסות אותם, משום שאין אדם יכול לעמוד על עיקרם, וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים[32]. וכן כתבו אחרונים שיש חרם* הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות, וכל שכן בזמנים[33], ואי אפשר להשתמש ברפואות שזכרו רבותינו זכרונם לברכה, הן מצד העדר ידיעת פירוש המילים, הם שמות העשבים שזכרו, הן מצד העדר ידיעת כמותם ותשמישם[34], הן מצד שנשתנו הדורות והטבעים[35]. וכתבו אחרונים עוד, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חכמינו בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה, ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעיי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה, ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת הענין הנרמז, היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים[36].

יש מהראשונים מפרשים ששלמה המלך חיבר ספר רפואות בחכמתו[37], שנאמר: וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יֹצא בקיר[38], שסיפר, לזה העשב יש כח זה ומועיל לחולי זה[39]. ועליו שנינו שחזקיהו גנז ספר רפואות[40], וביארו ראשונים בטעמו, שהוא כדי שיבקשו רחמים[41], לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים[42], ולא היו מתפללים עליהם לה'[43], אלא בוטחים על הסממנים ועל העשבים[44], ומתרפאים מיד[45]. ועל מעשה זה אמר חזקיהו לה' בתפילתו: והטוב בעיניך עשיתי[46], והודו לו חכמים על גניזתו[47], והסכימה דעתו לדעת המקום[48]. וכתבו אחרונים שמכל מקום כתבו חכמי התלמוד ענייני רפואה[49], שודאי ניתן רשות לרפאות ולידע רפואות כל חלאים, אלא שאין אין ראוי לגלות כולם לכל אדם, משום אנשים שאינם ראויים, שלא יבטחו בה' אלא ברפואתם, וכפי שהותר לכתוב התלמוד עצמו למרות שדברים שבעל פה אסור לכותבם, משום שנתרבה השכחה בדורות האחרונים[50], הותר להם לכתוב הרפואות ולגלותם לרבים כיון שאי אפשר לזוכרם בעל פה, ופן ישתכחו מכל אדם[51].

רפואת אדם ובהמה בשבת ומועדים

רפואת אדם בשבת

אסור לבריא להתרפאות בשבת[52], דהיינו שמי שיש לו מיחוש, שאין בו חשש סכנה, והוא מתחזק והולך כבריא, אסור להתרפאות בשבת[53], אפילו על ידי שינוי[54], ואפילו על ידי גוי*[55], והיא שבות*[56], גזירה משום שחיקת סממנים[57], שבדברי רפואה גזרו חכמים, שאם תתיר שום רפואה תבוא להתיר שחיקת סממנים[58], שמא מתוך שאדם בהול על רפואתו, כשיהיה מותר לעסוק ברפואות ישחוק סממנים[59], והוא איסור מן התורה, שהוא טוחן*[60], שאדם, הוא חשוב ומפקחים עליו את הגל לחלל שבת אם יש בו סכנה, ולכן חששו שיבוא לידי שחיקת סממנים אפילו בחולה שאין בו סכנה, שמא יבוא לידי סכנה[61].

כל רפואה אסורה לעשות בשבת[62], שאפילו להתרפאות מבלעדי סממנים - שאין בהם מלאכה ולא כלום בעולם[63] - אסרו, משום רפואה שעל ידי סממנים[64]. ויש מהראשונים הסובר שעל זה אמר רב נחמן בר יצחק שמחלוקת תנאים בדבר[65], שלדעת תנא קמא בהמה שאכלה כרשינים הרבה[66], שהוא מאכל ערב לבהמה[67], ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי[68], ואינה יכולה להוציא[69], לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה[70], דהיינו שיהיו מעיה רפויים בשלשול ותוציא רעי[71], גזירה בכל רפואה משום שחיקת סממנים[72]. ור' יאשיה מיקל[73], שלא גזר שאר רפואות משום שחיקת סממנים[74]. ומכל מקום אף לדעתם, להלכה חכמים גזרו על כל רפואה -הניכרת[75] - בשבת, משום שחיקת סממנים[76].

במה דברים אמורים, במקום שאין סכנה[77], אבל מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת[78], ואפילו במלאכה דאורייתא[79], והזריז, הרי זה משובח[80], ואין צריך ליטול רשות מבית-דין*[81], והנשאל, מגונה[82], והשואל, הרי זה שופך דמים[83].

בכלל חולה שיש בו סכנה

כל מכה של חלל - בחלל גופו[84], דהיינו באיברים הפנימיים[85], כל שהיא בחלל הגוף ולפנים[86], בין בפיו בין במעיו בין בכבדו וטחולו או בשאר מקומות[87] - מחללים עליה את השבת[88], שהוא חולה שיש בו סכנה[89].

בחלל גופו, היינו מן השפה ולפנים[90]. בתלמוד הסתפקו ב"ככי" ו"שיני" - חניכיים ושיניים[91]. או: השיניים הגדולות והשיניים הקטנות[92] - אם מרפאים אותם בשבת, שכיון שהם בפנים כמכה של חלל דומים, או שכיון שקשים הם, כמכה שבחוץ הם ואין מרפאים אותם בשבת, ולא פשטו הספק[93]. ובירושלמי נחלקו אמוראים בכך: לדעת חברייא בשם ר' בא בר זבדא, כל שהוא מן השפה ולפנים מרפאים אותו בשבת[94], ואף השיניים[95]. ולדעת ר' זעירא בשם ר' בא בר זבדא, כל שהוא מן החלל ולפנים מרפאים אותו בשבת[96], ושיניים אינם בכלל החלל[97].

להלכה פסקו ראשונים שאף השיניים בכלל מכה שמותר לחלל עליה את השבת[98], שספק נפשות להקל[99].

יש מהראשונים המפרש שחלל גופו, היינו שכנגד חלל הגוף[100], ואפילו היכן שהמכה מבחוץ, אלא שהיא כנגד החלל מחללים עליה השבת[101].

במה דברים אמורים שמחללים על מכה של חלל את השבת, בשנתקלל אחד מן האיברים הפנימיים מחמת מכה - שנשבר עצם מעצמיו[102] - או בועה, וכיוצא בזה, אבל מיחושים אין נקראים מכה[103], ואין מחללים עליהם את השבת[104], ואף על פי שהוא מן השפה ולפנים[105]. אכן החושש בשיניו - ואין בו מכה ובועה, ואינו רשאי לעשות מלאכה בשבת עבור רפואתו[106], וחלה ממנו כל גופו[107] - ומצטער עליו - הרבה, עד שרוצה[108] - להוציאו, כתבו ראשונים ואחרונים שאומר לגוי להוציאה[109], אף על פי שהוצאת שן אסורה משום חובל[110], וכל שכן שמותר לומר לגוי לעשות לו מיני רפואה[111], שכל שאין בו סכנה אומר לגוי ועושהו[112]. ואף שהישראל ממציא לו שינו ומסייע קצת בהוצאתו אין בכך כלום שמסייע אין בו ממש לפי שאף אם לא היה הישראל מסייעו סיוע זה אלא שלא היה מעכב על ידו היה הנכרי יכול לעשות דבר זה בלבדו[113]. ויש מהאחרונים סוברים שאסור לומר לגוי להוציא שן בשבת[114], שדוקא להטיל סם שהוא רפואה ודאית מחללים, אפילו במלאכה דאוריתא, אבל הוצאת השן הוא סכנת נפשות[115]. וכתבו אחרונים שכן המנהג[116], ומכל מקום יש שכתבו שיש להקל בזה[117].

מכה שעל גב היד וגב הרגל - אף על פי שאינם של חלל[118] - הרי הם כמכה של חלל ומחללים עליהם את השבת[119].

הבולע עלוקה, מותר להחם לו מים חמים בשבת[120], ועושים לו כל צרכי רפואה[121], מפני שהוא סכנת נפשות[122].

מי שנשכו כלב שוטה, הרי הוא כמכה של חלל[123], ואפילו ספק אם ממית אם לאו[124], עושים כל צרכי רפואה להצילו[125], שכן ספק נפשות דוחה שבת[126].

מי שנשכו אחד מזוחלי עפר הממיתים, הרי הוא כמכה של חלל[127], ואפילו ספק אם ממית אם לאו[128], עושים כל צרכי רפואה להצילו[129], שכן ספק נפשות דוחה שבת[130].

מחללים שבת - על ידי ישראל, אפילו במלאכה דאוריתא[131] - על מכת חרב[132], והוא הדין לכל מכה שנעשית מחמת ברזל[133], אפילו שלא על גבי היד וגב הרגל[134], ואפילו אינה בחלל הגוף[135]. יש מהאחרונים שנסתפקו אם הוא דוקא הכאה הבאה מחמת כח, או אפילו היתה ההכאה בנחת[136]. ויש שהכריעו שהוא דוקא אם היתה בכח[137].

מחללים שבת - על ידי ישראל, אפילו במלאכה דאוריתא[138] - על "עינבתא"[139] - מורסא[140], דהיינו אבעבועות[141]. ויש מפרשים: שחין הבא בפי הטבעת[142] - ועל "סימטא"[143] - יש מפרשים נפח העומד באדם[144], שבא על הבשר שלא בדרך בועה[145]. ויש מפרשים: שחין[146] - ולהלכה כתבו הפוסקים שהולכים בספק נפשות לקולא, ומחללים השבת על אחד מהחולאים שיש המפרשים שנזכרו בתלמוד[147].

מחללים שבת - על ידי ישראל, אפילו במלאכה דאוריתא[148] - על "אישתא צמירתא"[149]. יש מפרשים: מי שיש בו קדחת חם ביותר[150], ש"צמירתא" הוא חום[151]. ויש מפרשים להיפך: חום שמסמר הבשר[152], קדחת עם קרירות[153], מלשון תסמר שערת בשרי[154]. ולהלכה כתבו הפוסקים שני האופנים[155]. וכתבו אחרונים שאין זה בקדחת המצוי לא עלינו, שידוע שאין זה סכנת נפשות, ותחילתו קר וסופו חם[156], ורק על ידי גוי מותר לחלל עליו את השבת[157], ואין זה בכלל חולה שיש בו סכנה[158], אלא זה מדובר שבשעה אחת בא עליו החמימות או הקרירות[159].

קדחת שהיא בת יומה או ביומה הרביעי, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהיא חולי שיש בה סכנה[160]. ויש סוברים שהיא חולי שאין בו סכנה[161].

החולה המוטל במיטה בחמימות הוא חולה שיש בו סכנה, שידוע שעד הזיעה עומד בסכנה, וגם אחר כך עד שיקום ממיטתו הוא חולה, ואם כפי הראות עדיין לא נשלמה זיעתו, הוא כיש בו סכנה[162].

אדם שאחזו דם, מעמידים אותו במים בשביל שיצטנן[163]. ומי שאחזו דם - ויש בו סכנת נפש[164] - מקיזים אותו דם - אף על ידי ישראל[165] - מפני הסכנה[166], אפילו הולך על רגליו, ואפילו ביום הראשון[167]. ואם אחזו דם במקצת, וניכר שהוא מיחוש בעלמא, אסור[168] לו שום רפואה עד הערב, אלא אם כן הרופא אומר צריך[169].

עין שמרדה - שרוצה לצאת, כאדם המורד ויוצא[170] - מותר לכוחלה בשבת[171], ואפילו לשחוק סממנים בשבת, ולהביא דרך רשות-הרבים*[172], שמאור העיניים מעורה ואחוז בעורקי הלב[173], והוא סכנה ללב[174], ויש סכנת נפש[175], ומחללים שבת על חולי העין[176]. לסוברים - וכן הלכה[177] - שאין מחללים את השבת באיסור דאוריתא על סכנת איבר[178], שונה דין העין משום הסכנה המיוחדת שבו[179].

על איזה חולי העין מחללים שבת[180], כגון שנוטפת עינו ריר[181] תמיד[182], או "דיצא"[183] - נעיצה ותחיבה[184], שנוקב בו הצער כמו מחט[185], שכואבת כאילו נועצים דבר בעין[186]. ויש גורסים: ריצא[187], ומפרשים שהוא לשון נעיצה ותחיבה[188]. ויש גורסים: צירא[189], ומפרשים: שהיתה באחת מעיניו ציר[190] - או שיש דם בעין[191], דהיינו שהוא שותת דם[192], או שעינו דומעת[193] תמיד[194], מרוב כאב[195], או שיש בעיניו חמימות[196], וכיוצא בחולאים האלו[197]. ולא נאמרו הסימנים הללו[198] אלא בתחילת החולי[199] של כל אלו[200], או באמצעו[201], שכואב הרבה ויש סכנה[202], אבל אם הוא בסוף החולי[203], שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט[204], שעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו[205], ואינו כוחל אלא להאיר מאור עיניו[206], לפתח את העין, לברר את המאור[207], אסור לכוחלה בשבת[208].

סכנת איבר

המסוכן לאבד אחד מאיבריו, אם מחללים עליו את השבת באיסור דאוריתא, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין מחללים עליו את השבת[209], אלא אם כן יש בדבר סכנת מיתה[210], שלא אמרו שמחללים את השבת על עין שמרדה, אלא משום שמאור העיניים מעורה ואחוז בעורקי הלב[211], אבל משום סכנת עיורון בלחוד, לא[212]. ב) ויש סוברים שאפילו על איבוד אחד מאיבריו מחללים עליו את השבת[213], שכן הדין במכה של חלל שמחללים עליה את השבת[214], אף על פי שרוב אינם מתים[215]. או שמעין שמרדה, שמחללים עליה את השבת[216], למדים שכל סכנת איבר כסכנת נפשות[217], שמה שנאמר בעין, יש לומר בשאר איברים שתולים ביחד עם איבר שהחיות תלוי בו, וכיון שספק נפשות דוחה שבת, אם כן בכל סכנת איבר צריכים להתיר מספק[218]. ולא אמרו בעין שמרדה הטעם שמאור העיניים מעורה ואחוז בעורקי הלב, אלא לומר שהפסד סכנת האיבר קרובה לבוא[219].

להלכה כתבו הפוסקים שאין מחללים את השבת באיסור דאורייתא על סכנת איבר[220].

אף לסוברים - וכן הלכה[221] - שאין מחללים את השבת באיסור דאוריתא על סכנת איבר[222], מכל מקום מחללים את השבת באיסור דרבנן[223], ואפילו על ידי ישראל[224], שהרי אמרו בתלמוד, בעין שמרדה, שיש בה סכנת נפשות[225], שהיו שהבינו בטעות שאין בה סכנת נפשות, ולכן פירשו ההיתר לכוחלה בשבת[226], בשחיקת סממנים[227] מאתמול[228], שאז איסור הריפוי אינו אלא מדרבנן, מגזירת שחיקת סממנים[229]. ויש המחלקים: אין עושים על סכנת איבר שבות שיש בו עיקר מלאכה שהוא נסמך לה, כגון כוחל, שאסור מפני שהוא ככותב*, או לעשות שום רפואה בסם, שיש לחוש משום שחיקת סממנים, אבל שבות שאין לו עיקר מלאכה שהוא נסמך עליה, מותר אפילו על ידי ישראל, ומטעם זה התירו להעלות אזנים[230] ואונקלי[231] ולהחזיר את השבר[232], שדברים אלו לא נאסרו מפני שהם דומים למלאכה, וגם אין לגזור בהם משום שחיקת סממנים, שאין דברים הללו נעשים בסממנים[233], וכן כתבו הפוסקים להלכה[234].

העלאת אזנים

מעלים אזנים בשבת[235], שגידי אזנים פעמים שיורדים למטה ומתפרקים הלחיים, וצריך להעלותם[236]. ונחלקו לשונות התלמוד: ללשון הראשון ההיתר הוא ביד, אבל לא בסם[237], הואיל ואפשר ביד[238]. וללשון השני, להיפך, ההיתר הוא בסם, אבל לא ביד[239], הואיל - שבשעת עשייתו ביד[240] - הוא חורץ חריץ[241], שנבקע הבשר ונמחץ[242], דהיינו שהוא עושה חבורה, ויש חילול שבת יותר, אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא[243]. ויש הגורסים, שללשון הראשון ההיתר הוא בין ביד בין בכלי[244], וללשון השני ההיתר הוא ביד, אבל לא בכלי[245], אבל בסם לעולם מותר, שאין דרך להעלותם בסם, ואין לגזור בו משום שחיקת סממנים[246].

להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים כלשון הראשון[247], שמותר להעלות אזנים בין ביד בין בכלי בשבת[248], ולדעתם הוא חולי שאין בו סכנה[249], ואין עושים לו אלא דברים שאין בהם מלאכה[250], ולכן בסם אסור[251], משום שחיקת סממנים, אבל ביד מותר, שאין זו מלאכה[252]. ב) ויש הפוסקים אף הם כלשון הראשון[253], אלא שלדעתם מעלים האזנים בשבת, אפילו בסם[254], אף על פי שיש בו שחיקת סממנים, וכל שכן ביד, ואין חוששים לעשיית חבורה[255], שיש סכנה בדבר אם לא מעלה האזנים[256], ואחר שסכנה היא הכל מותר[257]. או שמעלים האזנים אפילו בסם[258], אף על פי שאין בו סכנה, שאין דרך להעלותם בסם, ואין לגזור בו משום שחיקת סממנים[259]. ג) ויש מהראשונים פוסקים כלשון השני[260], שמעלים אזנים בשבת בסם, אבל לא ביד[261].

למעשה כתבו הפוסקים שמותר להעלות אזנים בין ביד בין בכלי[262], אבל לא בסם[263].

העלאת אונקלי

מעלים אונקלי - תנוך שכנגד הלב, שפעמים שנכפף צד פנים ומעכב את הנשימה[264] - בשבת[265], אף על פי שאין בו סכנה, שאין בזה עשיית מלאכה[266], אבל לא בסממנים, כדי שנחוש לשחיקה ויש לו צער מהם[267].

כשאין בו סכנה

חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה - או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אף על פי שהולך, דומה לנפל למשכב[268] - אומרים לגוי לעשות לו רפואה[269], אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא[270]. ובחילול בשבות* שיש בו מעשה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמותר לחלל עליו שבת בשבות[271]. ויש סוברים שצריך שיעשנו בשינוי, אבל בלא שינוי אסור[272]. ויש סוברים שאסור לחלל עליו שבת בשבות[273].

חולה חושש, שאין בו אפילו סכנת איבר, ואין חוליו כבד עליו לנפול למשכב, חושש בעלמא הוא זה, ואפילו לומר לגוי לעשות אסור, שאמירה-לנכרי-שבות*, ולא התירו שבות בחושש[274], וכן שנינו: החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא[275].

שאלה בבקיאים

מכה של חלל אינה צריכה אומד[276] אם יש באותו חולי בכדי להמית אם לאו[277], שאפילו אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום, עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול[278], ממאכלים ורפואות שהם יפים לחולה, ומחללים שבת, ואין נשאלים כלל[279], אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שממתין ואין צריך חילול, אסור לחלל עליו, אף על פי שהיא מכה של חלל[280].

מכה שאינה של חלל, אם שאלנו לרופא ואמר שיש בו סכנה, מחללים עליו את השבת, שספק נפשות להקל[281], ונשאלים בבקי ובחולה, ואין מחללין עליו שבת, עד שיאמר אחד מהם שהוא צריך לחילול[282], או שיעשה אצל אחד מהם ספק סכנת נפשות[283].

באמירת החולה, נחלקו ראשונים: יש סוברים דוקא כשנראה לחולה שימות, ואם אמר החולה לא אסתכן בכך למות, אסור לחלל שבת עבורו[284]. ויש סוברים שאף על פי שאין החולים נביאים או בקיאים, כיון שיודע החולה שהוא שבת, ואומר צריך ואינו יכול לסבול מחמת החולי מרפאים אותו[285], וכן כתבו הפוסקים להלכה[286].

אף באמירת הרופא, נחלקו ראשונים: יש סוברים דהיינו דוקא רופא אומן של אותו מקום[287], הרגיל לרפאות בעיר לכל אדם, אותם שמחזיקים מומחה להתרפאות מהם חולי שיש בו סכנה[288]. ויש סוברים שאין צריך מומחה[289], שכל בני אדם חשובים מומחים קצת[290], וספק נפשות להקל[291].

להלכה יש מהפוסקים שכתבו שאין צריך מומחה[292]. ויש מהפוסקים שכתבו שאם אפשר לעשות על ידי גוי, יעשה[293].

רופא זה, כתבו ראשונים ואחרונים שהיינו אפילו רופא גוי[294]. ויש שנראה מדבריהם שהוא דוקא רופא ישראל[295].

לסוברים שאין צריך מומחה כדי לומר על מכה שאינה של חלל שהיא מסוכנת[296], יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שהיינו דוקא סתם ישראל ולא סתם גוי[297], שסתם גוי שאינו רופא אין מחזיקים אותו כבקיא[298], ודוקא ישראל נאמן, שכיון שהוא מצווה על השבת ואומר לחללו ודאי סומך על המחאתו[299]. ויש שנראה מדבריהם שאף גוי בכלל זה[300].

הרופא הנאמן לומר על מכה שאינה של חלל שהיא מסוכנת[301], צריך שיאמר שמכיר באותו החולי[302].

לסוברים שאין צריך מומחה כדי לומר על מכה שאינה של חלל שהיא מסוכנת[303], כתבו אחרונים שעל כל פנים צריך שיאמר שמכיר באותו חולי[304], ואינו נאמן להכחיש המומחה, אפילו להקל[305], ואפילו אומר שמכיר החולי[306]. ויש סוברים שכל אדם מומחה קצת, ונחשב לספק נגד הרופא שאומר שאין צריך[307].

רופא אחד אומר צריך לחלל עליו את השבת, ורופא אחד אומר לא צריך לחלל עליו את השבת, מחללים עליו את השבת[308], שספק נפשות להקל[309], והיכן שרופא אחד אומר צריך, אף על פי שהחולה אומר לא צריך, אנו שומעים לרופא[310]. חולה אומר צריך אני לתרופה פלונית ורופא אומר שיזיקהו, שומעים לרופא, אבל כשאמר הרופא שאין צריך, שומעים לחולה[311].

רופא אחד אומר צריך, והרבה אומרים אינו צריך, נחלקו גאונים וראשונים: יש סוברים שבאומדנא של ספק נפשות הולכים אחר רוב דעות[312]. ויש סוברים שבאומדנא של ספק נפשות אין הולכים אחר רוב דעות, אלא שומעים לרופא שאומר שצריך[313]. וע"ע רוב.

כשאינו רוצה לחלל שבת

חולה שצריכים לחלל עליו את השבת, ואינו רוצה, כופים אותו, שהוא חסידות של שטות[314].

שתי שבתות

ספק נפשות הדוחה את השבת, לא ספק שבת זו בלבד, אלא אפילו ספק שבת אחרת[315], לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו, אלא אפילו אין הספק לשבת זו, שפשוט לנו שהיום לא ימות, אלא ספק שאם לא יעשו לו היום, שמא ימות לשבת הבאה[316]. כגון שאמדוהו שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש בה מלאכת חילול שבת שמונה ימים[317], והיום שבת[318], אין אומרים נמתין עד הלילה[319] ונמצא שלא לחלל עליו אלא שבת אחת[320], אלא יעשו מיד, אף על פי שצריך לחלל עליו שתי שבתות[321], ומחללים עליו אפילו מאה שבתות, כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללים[322].

החזרת שבר

במשנה שנינו שאין מחזירים את השבר - עצם שנשבר[323], דהיינו עצם אחד שנשבר לשנים[324] ונישוף ממקומו[325] - בשבת[326], שכל רפואה אסורה משום שחיקת סממנים[327]. ולהלכה אמר שמואל בתלמוד שמחזירים את השבר בשבת[328], שיש בשיהוי הדבר סכנת איבר[329]. יש מהראשונים מפרשים שלדעת שמואל יש לשנות כן במשנה[330]. ויש מהראשונים מפרשים שאין הלכה כמשנה זו[331], שמסורת בידי שמואל שהמשנה שנויה כיחיד וחכמים חלוקים עליו[332]. ויש מהאחרונים שפירש ששמואל היה רופא, וידע שלפי טבע אנשי דורו אם לא יחזירו את השבר יהיה סכנה[333], ולכן שינה מדין המשנה[334].

להלכה כתבו ראשונים שמחזירים את השבר בשבת[335]. ויש מהם שכתבו שעצם שיצא ממקומו - דהיינו שנפרד ממקום חיבורו[336] - מחזירים אותו[337], שאין לחלק בין יצא ממקומו לנשבר, ואם עצם שנשבר שצריך בקיאות גדולה מבנשמט ויצא ממקומו, מותר להחזירו בשבת, קל וחומר שמותר להחזיר עצם שיצא ממקומו[338], ויש מהאחרונים שפסקו כן להלכה[339]. ויש מהאחרונים שפסקו שעצם שיצא ממקומו אין מחזירים אותו[340], שאינו שונה ממי שנשמטה פרק ידו ממקומו[341], ואין ההיתר אלא בעצם הנשבר[342], ומכל מקום אם הרופא אומר שנפרק בחזקה ויוכל לבוא לידי סכנת איבר, מותר למשוך ולהחזירו למקומו כדרך שעושה בחול[343]. ויש מחלקים בין יצא מעט, שרשאי להחזיר, לנפרק לגמרי, שאינו רשאי[344]. ויש מחלקים להיפך: יצא לגמרי, רשאי להחזיר, שחשוב סכנת איבר אם לא יחזירנו מייד, ואם יצא מעט, אינו רשאי להחזיר[345].

נשמט פרק ידו או רגלו

מי שנפרקה ידו ורגלו - שננקעה[346], יצא העצם מפרק שלו[347], נשמט פרק ידו או רגלו ממקומו[348] - לא יטרפם - ישפשף הרבה[349] על מקום השבר[350] - בצונן[351], שזהו רפואתו[352], שלא יעשה כדרך חול[353], אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא[354].

יום טוב

רפואה - לחולה שאינו גמור[355] - שיש בה משום עשיית מלאכה דאורייתא או דרבנן אסורה ביום טוב[356]. וברפואה שאין בה איסור מלאכה ושאיסורה בשבת הוא רק משום גזירת שחיקת סממנים[357], נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שלא נאסרה רפואה ביום טוב[358], שכיון שביום טוב מותר לשחוק פלפלים ותבלין לצורך יום טוב, לא נאסרה רפואה ביום טוב, שאין לאסור משום שחיקת סממנים[359], שכיון שעיקר הגזירה מכח שמא יבוא לידי שחיקת סממנים, והרי ביום טוב מותר שחיקת סממנים לצורך אוכל נפש, ואם כן שייך בו מתוך שהותרה לצורך הותרה אף שלא לצורך, ואם כן אין בשחיקת סממנים איסור מדאוריתא, ואין לגזור בו ביום טוב[360]. או שביום טוב אין גזירת איסור רפואה כלל, שלא גזרו על שבות* במקום צער ביום טוב[361].

ב) ויש סוברים שנאסרה רפואה ביום טוב[362], ואף במקום צער אין להתיר[363]. אם משום שאף על פי שחיקת סממנים הותרה לצורך ביום טוב, היינו רק כשהוא ראוי לתקן התבשיל[364], או משום שיש לגזור על יום טוב משום שבת[365]. וכן שנינו: שותים מי זבלים ומי דקלים וכוס עיקרים במועד[366], משמע שביום טוב אסור[367].

בחולי גמור, מותר לרפאות ביום טוב, כפי דינו בשבת[368].

לגבי הכתוב ביום טוב: אך אשר יֵאכל לכל נפש הוא לבדו יֵעשה לכם[369], יש מהראשונים שהביא לימוד: יֵאכל, אבל לא לרפואה[370]. וביאור אחרונים שהוא אף בחולה שאין בו סכנה[371], שאסור לרפאותו כדי שלא יביא אותו הדבר להפר שמחת יום טוב[372], ומטעם זה אסרו רפואה ביום טוב, ולא משום שחיקת סממנים[373].

יום טוב שני של גליות

ביום-טוב-שני-של-גליות* מותר לעשות רפואה[374], ולא גזרו על רפואה ביום טוב שני משום שחיקת סממנים[375]. וכתבו אחרונים שכיון שאף ביום טוב יש הסוברים שמותר[376], ברור להתיר בשני[377].

חול המועד

אין מונעים רפואה מאדם בחול-המועד*[378], וכל מאכלות ומשקים שאינם מאכל בריאים, אלא לרפואה, מותר לאדם לאכלם ולשתותם במועד[379]. וכן שנינו בתוספתא, שבא ר' עקיבא ולימד ששותים מי זבלים ומי דקלים וכוס עיקרים - מיני מים השותים לרפואה[380] - במועד[381], כיון שיש בהם רפואה[382], ואין חוששים משום גזירה של שחיקת סממנים[383]. שבראשונה היו אומרים אין שותים מי זבלים ומי דקלים וכוס עיקרים במועד[384], אף על פי שהוא לרפואה, כיון שיכול לאחר אותה עד לאחר המועד, ויש בהן טרחה יתירה לתקן[385].

רפואת בהמה בשבת

אסור לעשות בשביל רפואת בהמה בשבת שום מלאכה דאוריתא[386] או דרבנן[387], אפילו היא קרובה למות[388].

ברפואת בהמה בשבת - שאין בה מלאכה[389] - אם גוזרים בה משום שחיקת סממנים, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שבזהו שאמר רב נחמן בר יצחק, שנחלקו תנאים[390], שלדעת תנא קמא בהמה שאכלה כרשינים הרבה, לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה[391], שלדעתו גוזרים אף בבהמה משום שחיקת סממנים[392]. ור' יאשיה מיקל[393], משום צער הבהמה[394], ולדעתו לא גזרו על רפואת הבהמה משום שחיקת סממנים[395] כמו שגזרו על רפואת אדם[396], שאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו שיביא סממנים[397], ובמקום צער לא גזרו בדבר שאין בו מלאכה[398]. ומה ששנינו בברייתא: בהמה שאחזה דם אין מעמידים אותה במים בשביל שתצטנן[399], וביארו בתלמוד דהיינו גזירה משום שחיקת סממנים[400], היינו כדעת תנא קמא[401].

ב) ויש מהראשונים סוברים שכשיש הוכחה גדולה שעושה דבר לרפואה, אסור לרפאות אף בהמה בשבת[402], ומה ששנינו: בהמה שאחזה דם אין מעמידים אותה במים בשביל שתצטנן[403], שנויה לדברי הכל[404], ולא נחלקו תנא קמא ור' יאשיה אלא בהולכה בחצר, שאין ניכר כל כך משום רפואה, שעל זה אמר רב נחמן בר יצחק שנחלקו אמוראים בגזירה משום שחיקת סממנים[405].

אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש פוסקים שכל צער של בהמה מותר ואין חוששים לשחיקת סממנים[406], ומותר להריץ בהמה בחצר בשביל שתתרפה[407], שהלכה כר' יאשיה[408], שכן בתלמוד אמרו שדרש רבא: הלכה כר' יאשיה[409], ומזה שדרש רבא הלכה כמותו, אתה שומע מזה שהיא הלכה ומורים כן, שאם לא כן לא היה דורשו בדרשה ברבים[410], ולשון "מיקל" מורה אפילו לדרשה ברבים[411]. ובהמה שאחזה דם מעמידים אותה במים בשביל שתצטנן[412], שהברייתא האוסרת שנויה - לסוברים כן[413] - כדעה החולקת על ר' יאשיה[414]. ב) ויש פוסקים שאם ניכר שהוא לרפואה, אסור[415], שרפואה גמורה אסור לעשות לבהמה בשבת[416], ולכן אסור להעמיד הסוס במים כדי לצנן[417], גזירה משום שחיקת סממנים[418], שאף על פי שההלכה כר' יאשיה[419], אף הוא מודה בזה - לסוברים כן[420] - שאסור[421], ובהמה שאכלה כרשינים הרבה מותר להריצנה בחצר[422], שאין ניכר כל כך שהוא לרפואה[423], והלכה כר' יאשיה[424]. ג) ויש מהראשונים החולקים על כל זה וסוברים - שאף בבהמה גזרו משום שחיקת סממנים, ואסור להריץ בהמה בחצר כדי שתתרפה או להעמידה במים כדי שתצטנן - שאין הלכה כר' יאשיה[425], שמזה ששנינו: ר' יאשיה "מיקל", ולא "מתיר", משמע שהלכה ואין מורים כן[426].

להלכה כתבו הפוסקים שבהמה שאכלה כרשינים הרבה ומצטערת מותר להריצה בחצר[427], שההלכה כר' יאשיה[428], ואם אחזה דם, יכול להעמידה במים כדי שתצטנן[429], ולא גזרו משום שחיקת סממנים[430], שאין אדם בהול על רפואת בהמתו ולא יבוא לידי שחיקת סממנים[431], ור' יאשיה חלוק על הברייתא האוסרת[432].

היה ירא שמא תמות, נחלקו הפוסקים: יש סוברים - שיש לחוש שיהיה בהול על בהמתו וישחוק סממנים - ולפיכך אסור להריצה בחצר[433], ולא נחלקו תנא קמא ור' יאשיה במריצה בחצר[434], בספק שמא תמות[435]. ויש סוברים שאף אם היא קרובה למיתה מחמת זה, שאז בודאי בהול, מותר[436], שאם לא תתיר לו יבוא לידי שחיקת סממנים ושאר מלאכה דאוריתא[437], ואסור לעשות מלאכה בשבת עבור רפואת בהמה[438].

רפואת בהמה בחול המועד

אין מונעים רפואה לבהמה בחולו של מועד[439], ואפילו ברפואה שיש בה מלאכה[440] מדאורייתא[441], שהרי רפואה שאין בה איסור מלאכה, רק גזירה משום שחיקת סממנים, אפילו בשבת - לסוברים כן[442], וכן הלכה[443] - מותר לעשותה לבהמה[444].

תפילות וברכות

תפילה לפני הקזת דם

הנכנס להקיז דם, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי - ויש גורסים: אלהי ואלהי אבותי[445]. ויש גורסים: אלהינו[446]. ויש גורסים: אלהינו ואלהי אבותינו[447] - שיהא עסק זה לי לרפואה[448]. יש שאינם גורסים כאן תוספת[449]. ויש גורסים שמוסיף: שלמה[450]. ויש גורסים: לחיים ולשלום[451]. ויש גורסים: ותרפאני, כי אל רופא רחמן אתה ורפואתך שלמה[452], ויש הראשונים שכתב כן להלכה[453]. ויש גורסים כעין זה: ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת[454]. ויש גורסים: ותרפאני רפואה שלמה לחיים, כי אל רופא ורחמן אתה[455]. ויש גורסים: ותרפאני, כי אל רחמן אתה[456]. ויש גורסים: ותרפאני, כי רופא חינם אתה[457], וביארו ראשונים שלפי שדרך הרופאים לרפאות בשכר אומר להקדוש ברוך הוא: רופא חינם[458]. ויש גורסים: כי רופא חינם אתה ורפואתך אמת[459], וביארו ראשונים שהוא כפי שנאמר: מחצתי ואני ארפא[460]. ויש גורסים: כי אל רופא חינם אתה[461]. ויש גורסים: כי רופא חינם אתה[462], וכן כתבו רוב הראשונים להלכה[463].

בסיום התפילה נחלקו אמוראים: א) לדעת רב אחא מוסיף: לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות, אלא שנהגו[464], כלומר: לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים[465], וביארו אחרונים שהוא מתנצל למה מבקש רפואה על ידי ההקזה, שהוא לפי הטבע אף שאינו מן הראוי לעשות כן אלא לבקש רחמים להנצל על ידי רחמים של מעלה[466], מכל מקום מאחר שכבר נהגו לעשות רפואה על ידי הטבע, גם אני עושה כן, ועל כל פנים אני מודה שהכל בא על ידך כי אל רופא נאמן אתה[467]. ב) ולדעת אביי אין לומר כן, שהרי ניתנה רשות לרופא לרפאות[468]. וביארו אחרונים הטעם, שגם התורה הסכימה על זה שיהא רפואה על פי הטבע, כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואתו על ידי נס מן השמים, ובזמן הזה חיוב בדבר ומצוה היא, כיון שלפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך[469].

להלכה כתבו הפוסקים - כדעת אביי - שאין לומר תוספת זו, וכדעת אביי[470].

תפילה זו אינה פותחת בברוך ואינה חותמת בברוך[471], ובטעמה כתבו ראשונים, שההקזה היא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות[472], וכתבו אחרונים שהיא תקנת חכמים דרך שבח והודאה להקדוש ברוך הוא, כמו ברכות התפילה, שאף על פי שאינו נהנה באותה שעה צריך להתפלל[473], ועל ידי תפילה זו ישים בטחונו בה' ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה[474].

תפילה קודם נטילת רפואה

כתבו אחרונים שבכל דברי הרפואה יאמר התפילה הנאמרת קודם הקזת דם[475], ואף על פי שבשאר דברי רפואה, כשאין סכנה אין אומרים הברכה שלאחר הקזת דם - לסוברים כן[476] - אמירת התפילה בשאר עניני רפואה אינו מזיק ואין בו איסור[477].

תפילה לאחר הקזת דם

כשיוצא - ויש גורסים: כשעומד[478] - מלהקיז דם[479], אומר - בהזכרת שם ומלכות[480] - ברוך רופא חולים[481]. ויש גורסים: ברוך רופא חינם[482]. ויש גורסים: ברוך רופא חיים[483]. ויש סוברים שאינו מזכיר שם ומלכות, אלא אומר: ברוך אתה ה'[484], שאינה אלא בקשה בעלמא, ונמשך ליהי רצון שביקש קודם הקזה[485], ודומה לתפִלת-הדרך*, שלא נמצא לאחד מן הפוסקים שיסברו שצריך שיחתום ברוך אתה ה' מלך העולם שומע תפילה, אלא ברוך אתה ה' שומע תפילה[486]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין בברכה זו כלל חתימה בשם[487].

להלכה כתבו הפוסקים שאומר בשם ומלכות[488]: ברוך - אתה ה' אלהינו מלך העולם[489] - רופא חולים[490]. ויש מהאחרונים סוברים שאין לאומרה בשם ומלכות[491].

תפילה לאחר פעולת רפואה

בפעולת רפואה שאינה הקזת דם, יש מהאחרונים שכתבו שאומרים הברכה הנאמרת לאחר הקזת דם[492]. ויש שכתבו שאין לאומרה, כשאין חשש סכנה[493], שדוקא בהקזה תיקנו כן, שהיא סכנה[494]. ויש שחילקו: אם בפעולת הרפואה אין בה חשש סכנה, כמו שיש בהקזת דם, שיש בה חיתוך ורידים, מברך בלא הזכרת שם ומלכות[495], שלא להכניס בספק ברכות[496], אבל מי שעושים לו ניתוח, מברך בשם ומלכות כמו - שמברך, לסוברים כן[497] - בהקזת דם[498].

כל האוכלים והמשקים שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם יש לו הנאה מהם צריך לברך עליהם, ועל כך ע"ע ברכות הנהנין[499].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' תנא דבי ר' ישמעאל בברכות ס א וב"ק פה א; שו"ע יו"ד שלו א.
  2. ↑ שמות כא יט. תנא דבי ר' ישמעאל בגמ' שם ושם.
  3. ↑ עי' ר"ח פלטיאל שם.
  4. ↑ עי' רש"י ב"ק שם ד"ה נתנה רשות; עי' ר"ח פלטיאל שם. ולכאו' הדרשה היא למ"ד לשונות ריבויין הן (ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 1 ואילך), ולמ"ד לשונות כפולים הן ודברה תורה כלשון בני אדם, הלימוד הוא מלא תעמד על דם רעך. וע"ע רופא.
  5. ↑ ויקרא יט טז. וע"ע הצלת נפשות ציון 38 ואילך.
  6. ↑ עי' מל"ב כ א.
  7. ↑ דהי"ב טז יב.
  8. ↑ רמב"ן ויקרא כו יא, וסותר קצת לתוה"א לרמב"ן שער המיחוש ענין הסכנה, שיש מצוה לרופא לרפאות, וצ"ב, ועי' ברכ"י יו"ד סי' שלו סק"ב ופתח עינים ב"ק פה ב ומעשה אברהם יו"ד סי' נה. וע"ע שערי משה ח"ב סי' נח.
  9. ↑ ט"ז יו"ד סי' שלו סק"א, ע"פ רש"י שבציון 465.
  10. ↑ דברים לב לט.
  11. ↑ ט"ז שם.
  12. ↑ דה"י שם.
  13. ↑ צידה לדרך מאמר ה כלל ב פ"ב.
  14. ↑ עי' ט"ז יו"ד סי' שלו סק"א; ברכ"י שם סק"ב.
  15. ↑ ט"ז שם.
  16. ↑ ברכ"י שם.
  17. ↑ עי' ברכ"י שם.
  18. ↑ ציון 37 ואילך.
  19. ↑ ע"ע פקוח נפש.
  20. ↑ רבין בשם ר' יוחנן בפסחים כה א; ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן בירו' שבת פי"ד ה"ד, ור' חונה בירו' שם, שהוא ע"פ תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה א: ולא הותר מכלל נערה המאורסה; ר' יעקב בשם ר' יוחנן בירו' ע"ז פ"ב ה"ב, ור' הונא בירו' שם, שהוא ע"פ תו"כ שם; שמו"ר פט"ז סי' ג; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ו; עי' טוש"ע יו"ד קנה ב-ג, בע"ז.
  21. ↑ תוספ' שבת סופט"ז; ברייתא יומא פב א. וע"ע פקוח נפש.
  22. ↑ ציונים 16 ואילך, 350 ואילך.
  23. ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג ציון 165 ואילך. ושם, ציון 162 ואילך, שי"ח.
  24. ↑ ציון 25 ואילך.
  25. ↑ עי' שבת קט ב ופח ב וקמז ב; עי' ערובין מו א ונד א; עי' גיטין סט ב - ע א; עי' חולין לג א; ועוד. וע"ע דרכי האמורי ציון 57 ואילך. ועי' עלה לתרופה למלבי"ם על הל' דעות לרמב"ם פ"ד, מקורות מגמ' לכל פסקי הרמב"ם בעניינים אלו.
  26. ↑ עי' תשו' רב שרירא גאון באוצה"ג גיטין התשובות סי' שעו. וכעי"ז בתשו' רש"ר הירש בהמעין כרך טז חוברת ב עמ' 10.
  27. ↑ תשו' רב שרירא גאון שם.
  28. ↑ שו"ת צ"פ (מהד' ציטראן) ח"א סי' יד.
  29. ↑ תוס' מו"ק יא א ד"ה כוורא, בתי' הא'.
  30. ↑ מאמר על דרשות חז"ל לר"א בן הרמב"ם.
  31. ↑ כס"מ דעות פ"ד הי"ח, ע"פ גמ' שם, ועי' תוס' שם, בתי' הב'.
  32. ↑ מהרי"ל ליקוטים (סי' מג במהד' מ"י).
  33. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' יב.
  34. ↑ שו"ת חו"י סי' רלד.
  35. ↑ שו"ת חו"י שם, עיי"ש שפקפק בזה.
  36. ↑ מאמר על ההגדות לרמח"ל.
  37. ↑ ר"י מלוניל פסחים נו א; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שכן שמע; עי' רמב"ן עה"ת בהקד' בראשית; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג; עי' מאירי שם, בשם י"מ. ועי' רמב"ם בפהמ"ש שם, בפי' הא', ומו"נ ח"ג פל"ז, ורמב"ם בפהמ"ש שם, בפי' הב', ומאירי שם, בפי' הא', שפי' ס' רפואות בע"א.
  38. ↑ מל"א ה יג. ר"י מלוניל שם; רמב"ן עה"ת שם; עי' שו"ת הרשב"א שם. ועי' רש"י ור"י קרא ורד"ק ורי"ד מל"א שם.
  39. ↑ ר"י מלוניל שם. ועי' תשב"ץ קטן סי' תמה, שפי' בע"א, שס' רפואות בא לנח ע"י מלאך, ועי' אוצר מדרשים ע' נח, על ס' הרפואות המבוא שם שהוא נתייחס לשם בן נח, ואינו ס' הרפואות שגנז חזקיהו, וצ"ב.
  40. ↑ עי' ברייתא ברכות י ב ופסחים נו א. במשנה שבמשניות נכלל בפסחים פ"ד מ"ט, ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  41. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה שגנז ספר רפואות; עי' רבינו בחיי שמות טו כה.
  42. ↑ רש"י פסחים שם ד"ה וגנז ספר רפואות; ר"י מלוניל שם.
  43. ↑ ר"י מלוניל שם; עי' רבינו בחיי שם.
  44. ↑ ר"י מלוניל שם.
  45. ↑ רש"י שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם פסחים שם, ששמע כעין פי' זה, ודחה, ופי' טעם הגניזה בע"א. ועי שו"ת צ"פ (מהד' ציטראן) ח"א סי' יד, שפי' טעם הגניזה בע"א, לשיטתו שבציון 28, שהוא משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם.
  46. ↑ ישעיהו לח ג. עי' ר' לוי בברכות שם.
  47. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם ושם.
  48. ↑ אדר"נ נו"א פ"ב.
  49. ↑ עי' ציון 25.
  50. ↑ ע"ע תורה שבעל פה.
  51. ↑ מהרש"א גיטין סח ב בח"א.
  52. ↑ רמב"ם שבת פכ"א ה"כ.
  53. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער המיחוש; עי' ר"ן שבת מא א (לט ב); עי' ב"י או"ח ר"ס שכח; עי' שו"ע שם א; אג"ט טוחן סט"ז.
  54. ↑ אג"ט שם.
  55. ↑ תוה"א לרמב"ן שם; עי' מ"מ שבת פ"ב ה"י, בשם רשב"א בשם רמב"ן; עי' שו"ע שם; עי' אג"ט שם.
  56. ↑ רש"י ביצה יא ב ד"ה מהו דתימא טעמא; תוה"א לרמב"ן שם; מ"מ שם, בשם רשב"א בשם רמב"ן.
  57. ↑ כ"מ משבת נג ב; עי' רש"י ברכות לו א ד"ה לא יערענו בשמן ושבת קח ב ד"ה מהו למימשי וד"ה שפיר דמי וביצה שם וע"ז כח א ד"ה לא יגמע בשבת; עי' רי"ף שבת נג ב (כד ב); עי' רמב"ם שם; עי' תוס' שם סד ב ד"ה ובלבד, הא', בשם הר"ר פורת, ושם צג א סוד"ה אמר, בשם ר"י, וערובין קב ב ד"ה אבל ומו"ק י ב ד"ה ואין; עי' טור שם; עי' ריטב"א שבציון 61; שו"ע שם.
  58. ↑ ע"ע טוחן ציונים 3, 10. רש"י שבת נג ב ד"ה גזירה משום שחיקת סממנים.
  59. ↑ אג"ט שם. ועי' אג"ט שם באורים ס"ק לח אות יא, שהוא ע"פ רי"ף שבציון 397.
  60. ↑ רש"י שם; עי' רש"י שם קח ב ד"ה שפיר דמי.
  61. ↑ עי' ריטב"א שם נג ב.
  62. ↑ עי' רש"י ברכות לו א ד"ה לא יערענו בשמן ושבת קח ב ד"ה מהו למימשי וביצה יא ב ד"ה מהו דתימא טעמא וע"ז כח א ד"ה לא יגמע בשבת; טור או"ח סי' שכח.
  63. ↑ תוה"א לרמב"ן שער המיחוש; מ"מ שבת פ"ב ה"י, בשם הרשב"א בשם הרמב"ן.
  64. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שם; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א בשם הרמב"ן; אג"ט טוחן סט"ז.
  65. ↑ רש"י שבציונים 72, 74, לפי מהר"ם בנעט שבת נג ב, בפי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם והברייתא שבציון הבא ואילך, ועי' ציונים 390, 405, שי"מ רב נחמן בר יצחק והברייתא בע"א.
  66. ↑ ברייתא שם, ורש"י שם ד"ה שאכלה כרשינין ונמוק"י שם.
  67. ↑ מיוחס לר"ן שם.
  68. ↑ עי' ברייתא שם, ורש"י שם ד"ה שאכלה כרשינין ונמוק"י שם. ועי' רש"י שם: שקורין מינייזונ"א, ואוצר לעזי רש"י שם, דהיינו שלשול. ועי' מיוחס לר"ן שם, ולכאו' סובר שלא אחזה חולי, אלא שמשום האכילה צריכה לשלשל.
  69. ↑ רי"ו תא"ו ני"ב ח"י (פ ב).
  70. ↑ ת"ק בברייתא שם, לגי' רש"י שם ד"ה כדי שתתרפה ורי"ף שם (כד ב) ור"י מלוניל שם, וסמ"ג לאוין סה ופסקי רי"ד שם וריבב"ן שם. בברייתא שם. בברייתא שם, לגי' ראבי"ה שבת סי' רי וס' המאורות שם ופסקי מהרי"ח שם (וכ"מ מרמב"ם שבת פכ"א ה"ל): שתתרפא.
  71. ↑ עי' רש"י שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' ריבב"ן שם; עי' מיוחס לר"ן שם; נמוק"י שם.
  72. ↑ רש"י שם ד"ה לא יריצנה; נמוק"י שם.
  73. ↑ ר' יאשיה (לגי' רי"ף שם ותוס' מו"ק י ב ד"ה אין וראבי"ה שבת סי' רי ורשב"א שבת שם ורא"ש שם פ"ה סי' ג ומאירי שם א, וחי' הר"ן שם ב, ונמוק'"י שם בשם ראב"ד, והג' הגרי"ב בגליון ד' וילנא שם. בברייתא שם, לגירסתנו: אושעיא) בברייתא שם, לגי' ר"ח שם ורי"ף שם וראבי"ה שם וסה"ת סי' רלז וסמ"ג שם ופסקי רי"ד שם ופסקי מהרי"ח שם ורשב"א שם וחי' הר"ן שם, ונמוק"י שם בשם הראב"ד, ועי' ציונים 411, 426). בברייתא שם, לגירסתנו: מתיר.
  74. ↑ רש"י שם ד"ה תנאי היא.
  75. ↑ עי' רש"י ברכות שם.
  76. ↑ עי' רש"י שבציון 62, והיינו לכאו' כראב"ד שבציון 425 ואילך, שאין הלכה כר' יאשיה, וצ"ב.
  77. ↑ עי' יומא מט א: ואי דליכא סכנתא מיסר אסיר לעולם; עי' רש"י ע"ז כח א ד"ה לא יגמע בשבת.
  78. ↑ עי' גמ' שם: אי דאיכא סכנתא משרא שרי; עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ג; עי' טור או"ח סי' שכח; שו"ע שם ב.
  79. ↑ עטרת צבי שם סק"ג.
  80. ↑ תוספ' שבת פט"ו; ברייתא יומא פד ב; ברייתא בירו' יומא פ"ח ה"ה; שו"ע שם.
  81. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  82. ↑ ברייתא בירו' שם.
  83. ↑ ברייתא בירו' שם; שו"ע שם.
  84. ↑ רש"י ע"ז כח א ד"ה של חלל, לגירסתנו, ועי' ציון 100, שי"ג בע"א; רמב"ם שבת פ"ב ה"ה.
  85. ↑ טור או"ח סי' שכח.
  86. ↑ תוס' שם ד"ה מכה, בשם הירו' שבציון 96, לפי מהר"ם שם.
  87. ↑ רמב"ם שם.
  88. ↑ עי' ע"ז כח א; טוש"ע שם.
  89. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם.
  90. ↑ ר' אמי בע"ז כח א; רמב"ם שבת פ"ב ה"ה.
  91. ↑ כ"מ מרש"י שם ד"ה ככי, לפי תוס' שם ד"ה ככי.
  92. ↑ עי' תוס' שם.
  93. ↑ עי' בעיא דר' אליעזר בגמ' שם. ועי' תר"י שם, שפי' שנשפט הספק לקולא, וצ"ב.
  94. ↑ ירו' שבת פי"ד ה"ד וע"ז פ"ב ה"ב.
  95. ↑ עי' קה"ע לירו' שבת שם.
  96. ↑ ירו' שם ושם.
  97. ↑ קה"ע שם.
  98. ↑ עי' רא"ש ע"ז פ"ב סוס"ח; עי' שו"ע או"ח שכח ג; עי' מרה"מ (חעלמא) שבת פ"ב ה"ה, בד' רמב"ם שבציון 90.
  99. ↑ רא"ש שם; מרה"מ שם, בד' הרמב"ם.
  100. ↑ תוס' ע"ז כח א ד"ה מכה, בשם רש"י (ולכאו' גרסו כן ברש"י ד"ה של חלל, ועי' ציון 84, שי"ג בע"א), ועי' מהר"ם שם, שהתוס' דחו פי' רש"י, מכח הירו' שבציון 96.
  101. ↑ מהר"ם שם, בד' תוס' בשם רש"י.
  102. ↑ תר"י ע"ז כח א.
  103. ↑ עי' תר"י שם; עי' מ"מ שבת פ"ב ה"ה, בשם הרשב"א; עי' ר"ן שבת קח ב (מ א), בשם הרשב"א בשם רבינו יונה; עי' שו"ע או"ח שכח ג; עי' לבוש שם.
  104. ↑ תר"י ע"ז שם; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א; ר"ן שבת שם, בשם הרשב"א בשם רבינו יונה.
  105. ↑ תר"י ע"ז שם.
  106. ↑ עי' עטרת צבי סי' שכח סק"ו.
  107. ↑ מג"א שם סק"ג; א"ר שם סק"ד, בשמו; שו"ע הרב שם ס"ג. ועי' בה"ל שם ד"ה ומצטער.
  108. ↑ לבוש או"ח סי' שכח ס"ג.
  109. ↑ אר"ח הל' שבת סי' שלד, בשם ר' יהודה בר אבא מארי; או"ה שנ"ט סכ"ד, בשם מהר"ז; שו"ע או"ח שכח ג; לבוש שם.
  110. ↑ ע"ע דש: חובל. מג"א שם. ועי' בה"ל שם.
  111. ↑ אר"ח שם, בשם ר' יהודה בר אבא מארי.
  112. ↑ עי' ציון 268 ואילך. או"ה שם, בשם מהר"ז; לבוש שם.
  113. ↑ שו"ע הרב שם.
  114. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם; ב"ח שם, בשמו; שכנה"ג שם הגב"י אות ד, בשם ב"ח בשם רש"ל.
  115. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם; ב"ח שם, בשמו.
  116. ↑ שכנה"ג שם; א"ז שם סק"ב, בשמו.
  117. ↑ א"ז שם.
  118. ↑ רש"י ע"ז כח א ד"ה גב היד.
  119. ↑ רב אדא בר מתנא אמר רב בשבת קט א וע"ז כח א; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שבת פי"ד ה"ד ותמן אמרין בשם ר' יוחנן בירו' ע"ז פ"ב ה"ב; עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ה; עי' טוש"ע או"ח שכח ו.
  120. ↑ ר' חנינא בע"ז יב ב, ורש"י ד"ה נימא וד"ה להחם לו; עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ו; עי' טור או"ח סי' שכח; עי' שו"ע שם ו.
  121. ↑ רמב"ם שם; עי' שו"ע שם ו.
  122. ↑ רש"י שם ד"ה להחם לו; רמב"ם שם.
  123. ↑ עי' שו"ע או"ח שכו ו.
  124. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ו; טור שם.
  125. ↑ רמב"ם שם, ועי' מ"מ שם וב"י שם, שהוא ע"פ יומא פד א: דנכית ליה מיית; טור שם.
  126. ↑ ב"י שם.
  127. ↑ שו"ע או"ח שכח ו.
  128. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ו; טור שם.
  129. ↑ רמב"ם שם, ועי' מ"מ שם, שהוא ע"פ שבת קכא ב, וב"י שם, שהוא ע"פ יומא פג ב; טור שם.
  130. ↑ ב"י שם.
  131. ↑ עטרת צבי סי' שכח סק"י.
  132. ↑ שמואל בע"ז כח א, ורש"י ד"ה פדעתא ומאירי שם; עי' טור שם.
  133. ↑ הגמ"י שבת פ"ב ה"ה, בשם ר"י, לפי ב"י שם; מרדכי ע"ז רמז תתטו, בשם ר"י, לפי ד"מ שם סק"ה; עי' שו"ע שם ז.
  134. ↑ הגמ"י שם ומרדכי שם, בשם ר"י; מ"ב שם ס"ק יח.
  135. ↑ מ"ב שם.
  136. ↑ תבו"ש סי' מד סק"ד, וצוין לו בגליון הרעק"א לשו"ע שם; בה"ל שם ד"ה מחמת ברזל, בשם רעק"א בשם תבו"ש; ערה"ש שם סכ"ו, בשם רעק"א.
  137. ↑ ערה"ש שם: ול"נ, ע"פ ל' הגמ' שם: פדעתא, ורש"י שם, ואונקלוס שמות כא כה ות' משלי כה יח.
  138. ↑ עי' עטרת צבי סי' שכח סק"י.
  139. ↑ עי' רב ספרא בע"ז כח א.
  140. ↑ עי' ס' הערוך ע' ענב ג'; עי' טור שם.
  141. ↑ ב"ח שם.
  142. ↑ ר"ן שבת קח ב (מ א); שו"ע שם ז.
  143. ↑ עי' רבא בע"ז כח א.
  144. ↑ רש"י שם ד"ה סימטא; עי' מאירי שם.
  145. ↑ מאירי שם.
  146. ↑ ס' הערוך ע' סמטא א'.
  147. ↑ עי' ב"ח שם.
  148. ↑ עי' עטרת צבי סי' שכח סק"י.
  149. ↑ עי' רבינא בפסחים כה ב.
  150. ↑ רש"י שם ד"ה אישתא צמירתא, לפי ב"י שם.
  151. ↑ עי' רש"י שם ע"פ ב"ק ס א.
  152. ↑ רמב"ם שבת פ"ב ה"ה.
  153. ↑ רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עח ב).
  154. ↑ איוב ד טו. רי"ו שם; ב"י שם, בד' הרמב"ם.
  155. ↑ שו"ע או"ח שכח ז; לבוש שם.
  156. ↑ ט"ז שם סק"ב; באה"ט שם סק"ג, בשמו; עי' ערה"ש שם סכ"ו; עי' מ"ב שם סק"כ, בשם האחרונים.
  157. ↑ עי' או"ה כלל נט סכ"ה; עי' באה"ט שם, בשמו; מ"ב שם.
  158. ↑ עי' ערה"ש שם; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  159. ↑ עי' ט"ז שם; עי' באה"ט שם, בשמו; ערה"ש שם.
  160. ↑ עי' מאירי ע"ז כח א, בדעה הא'.
  161. ↑ עי' מאירי שם, בשם י"ח.
  162. ↑ ערה"ש או"ח סי' שכח סכ"ו.
  163. ↑ ברייתא שבת נג ב; ס' המאורות שם; אהל מועד שער השבת דרך ט נ"ט; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עט ב); אר"ח הל' שבת סי' שמב.
  164. ↑ עטרת צבי סי' שכח ס"ק יב.
  165. ↑ ערה"ש שם סכ"ו; מ"ב שם ס"ק כא.
  166. ↑ אר"ח שם, שכ"מ בהל' שבת שלא ידע מי חברן, והובא בב"י שם; עי' ב"י שם, בשם ה"ר שם טוב; עי' שו"ע שם ח; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  167. ↑ ב"י שם, בשם ה"ר שם טוב; שו"ע שם; לבוש שם; ערה"ש שם.
  168. ↑ עי' בהגר"א שם ד"ה מי; ערה"ש שם; מ"ב שם, בשם הגר"א.
  169. ↑ ערה"ש שם. ועי' ציון 281 ואילך.
  170. ↑ רש"י ע"ז כח ב ד"ה שמרדה.
  171. ↑ רב זוטרא בר טוביה אמר רב בגמ' שם; רב יהודה בגמ' שם; שמואל בגמ' שם, במסקנה; תמן אמרין בשם ר' יוחנן בירו' שבת פי"ד ה"ד ור' אבהו בשם ר' יוחנן בע"ז פ"ב ה"ב: מרפין אותה.
  172. ↑ ההוא מרבנן ר' יעקב שמיה בשם רב יהודה בגמ' שם, ודחה "סבור מיניה", שהוא דוקא כששחק סממנים מאתמול ואינו מביאו דרך רה"ר, ועי' רש"י שם ד"ה רשות הרבים לא, בטעמם, שסבורים שאינו סכנת נפשות אלא סכנת עיורון.
  173. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה אפילו מישחק, ואו"ז ח"ד סי' קנ. ועי' תוס' שם ד"ה שורייני, שפי' בע"א.
  174. ↑ ערה"ש או"ח סי' שכח סכ"ז.
  175. ↑ מ"ב שם ס"ק כב.
  176. ↑ טור או"ח סי' שכח.
  177. ↑ עי' ציון 220.
  178. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  179. ↑ עי' ציון 173 ואילך. עי' מ"ב שם.
  180. ↑ ע"ז כח ב, ורש"י ד"ה כגון מאי.
  181. ↑ רב יהודה בגמ' שם: רירא, ורש"י ד"ה רירא ואו"ז ח"ד סי' קנ; עי' ר"ח שם; עי' ר"ן שבת קט ב (לט ב); עי' שו"ע או"ח שכח ט. הרמב"ם השמיט.
  182. ↑ ר"ן שם.
  183. ↑ רב יהודה בגמ' שם, לגירסתנו, וגי' ר"ח שם ורש"י שם ד"ה דיצא ורי"ף שבת שם וס' הערוך ע' דץ א' ור"ן שם, ועי' ציונים 187, 189, שי"ג בע"א.
  184. ↑ רש"י שם; או"ז שם.
  185. ↑ ס' הערוך שם: המחט; ר"ן שבת שם, ע"פ חולין צג ב.
  186. ↑ ר"ח ע"ז שם.
  187. ↑ רב יהודה בגמ' שם, לגי' או"ז שם, ועי' ציונים 183, 189, שי"ג בע"א.
  188. ↑ או"ז שם.
  189. ↑ רב יהודה בגמ' שם, לגי' הרמב"ם שבציון הבא, לפי בהגר"א שם ד"ה ויש, ועי' ציונים 183, 187, שי"ג בע"א.
  190. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ד; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  191. ↑ רב יהודה בגמ' שם: דמא, וס' הערוך שם, ור"ן שבת שם.
  192. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  193. ↑ עי' רב יהודה בגמ' שם: דימעתא, ור"ן שבת שם.
  194. ↑ ר"ן שם.
  195. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם.
  196. ↑ עי' רב יהודה בגמ' שם: קדחא, ורש"י ד"ה קדחא, ור"ן שבת שם;עי' ר"ח שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו. בשו"ע השמיט.
  197. ↑ רמב"ם שם.
  198. ↑ עי' ערה"ש שם סכ"ז; עי' מ"ב שם ס"ק כד.
  199. ↑ עי' רב יהודה בגמ' שם, ורש"י ד"ה תחלת אוכלא ור"ן שבת שם; עי' שו"ע שם.
  200. ↑ נמוק"י שבת קח ב.
  201. ↑ עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם.
  202. ↑ עו"ש שם סק"ט.
  203. ↑ ע"ז שם.
  204. ↑ רש"י שם ד"ה סוף אוכלא.
  205. ↑ ס' הערוך ע' אכלא.
  206. ↑ עי' גמ' שם: ופצוחי עינא, ורש"י ד"ה ופצוחי עינא; ר"ן שבת שם.
  207. ↑ ס' הערוך שם.
  208. ↑ עי' גמ' שם.
  209. ↑ עי' או"ז ח"ב סי' רפ, בשם רבינו יצחק בר שמואל ובשם אבי העזרי; פסקי תוס' סוכה סי' נח, לפי שו"ת מלמד להועיל ח"ב סי' לב; תוה"א לרמב"ן שער המיחוש; רשב"א שבת קכט א, בשמו; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רעב; רא"ש ע"ז פ"ב סי' י; כ"מ מתוס' רא"ש סוכה כו א: דסכנת עין כסכנת נפשות (ועי' שו"ת מלמד להועיל שם); עי' מאירי ע"ז כח ב, בשם קצת מפרשים ובשם גדולי הרבנים, ודחה; עי' הגמ"ר שבת רמז תסד, בשם ר"י בר שלמה; ר"ן שבת קט ב (לט ב).
  210. ↑ ר"ן שם.
  211. ↑ עי' ציון 173.
  212. ↑ עי' או"ז שם, בשם רבינו יצחק בר שמואל; מאירי ע"ז שם, בשם גדולי הרבנים; עי' הגמ"ר שם, בשם ר"י בר שלמה; עי' ר"ן שבת שם.
  213. ↑ תוס' סוכה שם ד"ה ואפילו: דסכנת איבר כסכנת נפשות, לפי שו"ת מלמד להועיל שם; עי' או"ז שם והגמ"ר שם, בשם ר"ת; מאירי ע"ז שם; עי' אגודה שם פ"ב סי' יח.
  214. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  215. ↑ עי' או"ז שם והגמ"ר שם, בשם ר"ת.
  216. ↑ עי' ציון 170 ואילך.
  217. ↑ כ"מ מתוס' סוכה שם; כ"מ מאגודה שם.
  218. ↑ שו"ת מלמד להועיל שם, בד' ר"ת.
  219. ↑ מאירי ע"ז שם.
  220. ↑ טוש"ע או"ח שכח יז; עי' לבוש שם.
  221. ↑ עי' ציון 220.
  222. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  223. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רעב; רא"ש ע"ז פ"ב סי' י; עי' ר"ן שבת קט ב (לט ב); טוש"ע או"ח שכח יז.
  224. ↑ רשב"א שם; ר"ן שם; שו"ע שם.
  225. ↑ עי' ציון 173 ואילך.
  226. ↑ עי' ציון 171.
  227. ↑ עי' ציון 170 ואילך.
  228. ↑ עי' ע"ז כח ב: סבור מיניה וכו'. ועי' ציון 172.
  229. ↑ עי' ציון 52 ואילך. עי' ר"ן שם; עי' ב"י או"ח סי' שכח, לדעה זו; עי' פלפ"ח שם סק"ק, בד' הרא"ש.
  230. ↑ עי' ציון 235 ואילך.
  231. ↑ עי' ציון 264 ואילך.
  232. ↑ עי' ציון 328 ואילך.
  233. ↑ ב"י שם, בד' רמב"ם שבת פ"ב ה"י, ועי' מ"מ שם, וב"ח שם בד' הטור, שפי' הרמב"ם בע"א.
  234. ↑ שו"ע שם יז; לבוש שם.
  235. ↑ רבה בר זוטרא א"ר חנינא בע"ז כח ב; ר' חייה בר מרייה ר' יונה ר' זעירא רבא בר זוטרא ר' חנינא בשם רבי בירו' שבת פי"ד ה"ד, ור' חייה בר מדייא ר' יונה ר' זעירא ר' בא בר זוטרא ר' חנינה בשם רבי בירו' ע"ז פ"ב ה"ב: בנות אזנים.
  236. ↑ רש"י שם ד"ה מעלין אזנים; ר"ן שבת קט ב (מ א), בשמו; עי' מאירי שם וע"ז שם; מ"מ שבת פ"ב ה"י; נמוק"י שם קח ב.
  237. ↑ תני רב שמואל בר יהודה בגמ' שם, לגירסתנו וגי' בה"ג שבת פ"ג ורי"ף שבת קט ב (מ א) ונמוק"י שם קח ב (וכ"מ מהמאירי שם ושבת שם קט ב ורי"ו שבציון 261), ועי' ציון 244, שי"ג בע"א.
  238. ↑ רש"י ע"ז שם ד"ה אבל לא בסם; ר"ן שבת שם, בשמו.
  239. ↑ איכא דאמרי בגמ' שם, לגירסתנו וגי' בה"ג שם ורי"ף שבת שם ומאירי שם (וכ"מ ממאירי שבת שם) ורי"ו שבציון 261 (וכ"מ מנמוק"י שם קח ב), ועי' ציון 245, שי"ג בע"א.
  240. ↑ עי' בה"ג שם.
  241. ↑ עי' גמ' שם.
  242. ↑ נמוק"י שבת קח ב.
  243. ↑ רש"י ע"ז שם ד"ה מיזרף זריף; ר"ן שבת קט ב שם.
  244. ↑ תני רב שמואל בר יהודה בע"ז שם, לגי' ב"י או"ח סי' שכח, בד' הרמב"ם שבציון 248, ועי' ציון 237, שי"ג בע"א.
  245. ↑ איכא דאמרי בגמ' שם, לגי' ב"י שם, בד' הרמב"ם שבציון 248, ועי' ציון 239, שי"ג בע"א.
  246. ↑ ב"י שם, בד' הרמב"ם.
  247. ↑ מאירי ע"ז כח ב, בשם רוב הפוסקים; ר"ן שבת קט ב (מ א), בד' הרמב"ם שבציון הבא; נמוק"י שם קח ב, בשם הרשב"א, בד' הרמב"ם שבציון הבא.
  248. ↑ רמב"ם שבת פכ"א הל"א.
  249. ↑ רמב"ם שם פכ"א הל"א, לפי ר"ן שם ומ"מ שם פ"ב ה"י. ועי' ערה"ש או"ח סי' שכח סנ"ד.
  250. ↑ רמב"ם שם, לפי ר"ן שם.
  251. ↑ מאירי ע"ז כח ב, בשם י"א ובד' גדולי המחברים, ושבת שם, בשם יש אוסרין; עי' ר"ן שם, בד' הרמב"ם שבציון הקודם, ועי' ציון 258, שי"מ בע"א; מ"מ שם, בד' הרמב"ם שבציון הקודם; עי' נמוק"י שם קח ב, בשם הרשב"א, בד' הרמב"ם שבציון הקודם.
  252. ↑ מאירי ע"ז שם, בשם י"א ובד' גדולי המחברים.
  253. ↑ מאירי שם.
  254. ↑ מאירי שם, בדעה הא', ושבת שם, בסתם.
  255. ↑ מאירי ע"ז שם, בדעה הא'.
  256. ↑ עי' רש"י ע"ז כח ב ד"ה מעלין אזנים; עי' ר"ן שבת קט ב (מ א), בשמו; מאירי ע"ז שם, בדעה הא'; עי' מ"מ שבת פ"ב ה"י, בד' רש"י; ערה"ש שם סנ"ג, בד' ירו' שבת פי"ד ה"ד (וע"ז פ"ב ה"ב) ודב"ר פ"י סי' א. ועי' ערה"ש שם סנ"ד.
  257. ↑ מאירי שם, בדעה הא'.
  258. ↑ ב"י שם, בד' הרמב"ם שבציון 248, שלא הזכיר איסור בסם, ועי' ציון 251, שי"מ בע"א.
  259. ↑ ב"י שם, בד' הרמב"ם.
  260. ↑ רי"ו שבציון הבא, לפי ב"י שם. וע"ע הלכה: בשני לשונות ציון 299 ואילך.
  261. ↑ רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עט ב).
  262. ↑ טוש"ע או"ח שכח מג; לבוש שם.
  263. ↑ עי' טוש"ע ולבוש שם.
  264. ↑ רש"י ע"ז כט א ד"ה איסתומכא דליבא, בפי' הב', והסכים לו; עי' מאירי שבת קט ב; עי' שו"ע או"ח שכח מג. ועי' רש"י ע"ז שם, בפי' הא', שפי' בע"א.
  265. ↑ ריב"ל בגמ' שם; רמב"ם שבת פ"ב ה"י; טוש"ע שם.
  266. ↑ עי' רמב"ם שם.
  267. ↑ עי' שו"ע שם.
  268. ↑ תוה"א לרמב"ן שער המיחוש; רשב"א שבת קכט א, בשמו; מ"מ שבת פ"ב ה"י, בשם הרשב"א בשם הרמב"ן; רמ"א בשו"ע או"ח שכח יז.
  269. ↑ עי' רב המנונא בשבת קכט א; טוש"ע שם.
  270. ↑ טוש"ע שם.
  271. ↑ רמב"ם שבת פ"ב ה"י, לפי ב"י שם, בד' הטור שם; שו"ע שם, בשם יש מתירים.
  272. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שם; רשב"א שם וטור שם, בשמו; מ"מ שם; בשם רשב"א בשם רמב"ן; שו"ע שם, בשם י"א, הב'.
  273. ↑ ר"ן שם (לט ב); שו"ע שם, בשם י"א, הא'.
  274. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רעב, ע"פ המשנה שבציון הבא.
  275. ↑ משנה שבת קיא א; טוש"ע או"ח שכח לב.
  276. ↑ רב שמן בר אבא א"ר יוחנן בע"ז כח א, לגי' רי"ף שבת קט ב (מ א) ותוה"א לרמב"ן שער הסכנה (ומ"מ שבת פ"ב ה"ה, בשמו, והיא הגירסא שדוחה רש"י שם ד"ה מכה של חלל), ולגירסתנו ליתא, ועי' רש"י שם; עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ה; תוה"א לרמב"ן שם; מ"מ שם, בשמו; טור או"ח סי' שכח; שו"ע שם ד.
  277. ↑ מאירי שם. וכעי"ז במ"ב שם ס"ק יג.
  278. ↑ תוה"א שם; מ"מ שם, בשמו; עי' טור שם; שו"ע שם.
  279. ↑ תוה"א שם; מ"מ שם, בשמו.
  280. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שם; עי' מ"מ שם, בשמו; שו"ע שם.
  281. ↑ עי' תר"י ע"ז כח א.
  282. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער הסכנה; עי' מ"מ שבת פ"ב ה"ה, בשמו; עי' טור או"ח סי' שכח; שו"ע שם ה.
  283. ↑ עי' תוה"א שם; עי' מ"מ שם, בשמו; עי' שו"ע שם ומאמ"ר שם סק"ה ומ"ב שם ס"ק יז.
  284. ↑ עי' או"ז ח"ב סי' רפ, בשם רבינו יצחק בר שמואל; עי' הגמ"ר שבת רמז תסד, בשם ר"י בר שלמה.
  285. ↑ עי' או"ז שם והגמ"ר שם, בשם ר"ת.
  286. ↑ עי' ד"מ או"ח סי' שכח סק"א, בשם הגמ"ר; עי' עו"ש שם סק"ז, בד' השו"ע שבציון 118, בפי' הא'.
  287. ↑ רמב"ם שבת פ"ב ה"א; עי' או"ה שבציון הבא; ר"ן יומא פג א (ד א), לפי בה"ל סי' שכח ד"ה ויש מי שאומר.
  288. ↑ עי' או"ה שנ"ט ס"ז, בדעה הא'.
  289. ↑ הגמ"י שם וטור או"ח סי' שכח, בשם ר"י; עי' או"ה שבציון הבא; שו"ע שם י, בשם יש מי שאומר.
  290. ↑ הגמ"י שם, בשם ר"י: בקיאין במקצת; טור שם, בשם ר"י; או"ה שם, בשם ר' יצחק בר שניאור: כבקיאין במקצת (וכעי"ז בד"מ שם סק"ו, בשם או"ה); שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  291. ↑ הגמ"י שם וטור שם, בשם ר"י; או"ה שם, בשם ר' יצחק בר שניאור; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  292. ↑ א"ר סי' שכח סק"י.
  293. ↑ בה"ל שם ד"ה ויש מי שאומר.
  294. ↑ או"ה שנ"ט ס"ז, בדעה הא'; עי' ס' הבתים בית מנוחה שערי המלאכות האסורות ביום השבת ש"ג, בשם יש מן הגדולים; עי' ערה"ש או"ח סי' שכח סט"ז.
  295. ↑ עי' ס' הבתים שם, שהביא הדעה החולקת בשם יש מן הגדולים.
  296. ↑ עי' ציון 289 ואילך.
  297. ↑ או"ה שנ"ט ס"ז, בד' ר' יצחק בר שניאור, והובא בד"מ או"ח סי' שכח סק"ו; עי' רמ"א בשו"ע שם י, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  298. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  299. ↑ עי' לבוש שם.
  300. ↑ עי' שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  301. ↑ עי' ציון 281 ואילך.
  302. ↑ עי' מחה"ש סי' שכח סק"ז.
  303. ↑ עי' ציון 289 ואילך.
  304. ↑ מג"א סי' שכח סק"ז; א"ר שם סק"י, בשמו.
  305. ↑ מג"א שם; א"ר שם, בשמו; ערה"ש שם סט"ז, בשם מג"א, ותמה.
  306. ↑ מחה"ש שם סק"ז.
  307. ↑ ערה"ש שם.
  308. ↑ שכל טוב שמות טז כט; עי' טור או"ח סי' שכח, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ יומא פג א, לענין להאכיל ביוה"כ; שו"ע שם י.
  309. ↑ עי' שכל טוב שם; מ"ב שם ס"ק כו.
  310. ↑ שכל טוב שם.
  311. ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סז; א"ר שם סק"ט, בשמו; עי' מג"א שם סק"ו, בשם רדב"ז.
  312. ↑ שאילתות שאי' לח, לפי מ"מ שבת פ"ב ה"ח ור"ן יומא פד ב (ד א); רש"י שם ד"ה אבל מצטרפין, לפי ר"ן שם וב"י או"ח סי' שכח; רמב"ם שם, לפי מ"מ שם.
  313. ↑ רי"ף שם, לפי ר"ן שם; עי' תוה"א לרמב"ן שער הסכנה.
  314. ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סז; עי' א"ר סי' שכח סק"ט, בשמו.
  315. ↑ עי' ברייתא יומא פד ב; עי' רב יהודה אמר רב בגמ' שם, בפי' משנה שם פג א; עי' טור או"ח סי' שכח.
  316. ↑ רש"י שם פד ב ד"ה לא ספק שבת זו בלבד.
  317. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"ב; עי' טור שם; שו"ע שם יא.
  318. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם.
  319. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  320. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  321. ↑ עי' גמ' שם; טוש"ע שם.
  322. ↑ רמב"ם שם.
  323. ↑ רש"י שבת קמז א ד"ה ואין מחזירין את השבר; מאירי שם ב; רע"ב שבת פכ"ב מ"ו.
  324. ↑ שו"ת מהר"ש לבית הלוי או"ח סי' כג.
  325. ↑ מאירי שם.
  326. ↑ משנה שם א.
  327. ↑ עי' ציון 52 ואילך. רש"י שם.
  328. ↑ ר' חנא בגדתאה אמר שמואל בגמ' שם קמז ב - קמח א.
  329. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער המיחוש; ריטב"א שם קמח א.
  330. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הלכה מחזירין; עי' ריטב"א שם, בפי' הא'; עי' מלא"ש שם.
  331. ↑ עי' ריטב"א שם, בפי' הב'; עי' רע"ב שם.
  332. ↑ עי' ריטב"א שם, בפי' הב'.
  333. ↑ ערה"ש או"ח סי' שכח ס"מ.
  334. ↑ עי' ערה"ש שם.
  335. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ב ה"י ופהמ"ש לרמב"ם שבת קמז א; רוקח סי' קו; עי' רא"ש שם פכ"ב סי' טז; עי' מאירי שם ב; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עט ג); עי' רע"ב שם פכ"ב מ"ו.
  336. ↑ שו"ת מהר"ש לבית הלוי או"ח סי' כג.
  337. ↑ טור או"ח סי' שכח.
  338. ↑ עי' מאמ"ר שם ס"ק כה, בד' הטור.
  339. ↑ שו"ע שם מז, לפי מג"א שם ס"ק נא, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; לבוש שם, לפי א"ר שם ס"ק נו; ערה"ש שם סל"ט.
  340. ↑ עי' שו"ת מהר"ש לבית הלוי שם; עי' כנה"ג שם הגה"ט אות יב; עי' מג"א שם; עי' שו"ע שם, לפי מאמ"ר שם, בד' פר"ח שם, ותמה, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א. ועי' מאמ"ר שם, שכ"מ מתוה"א לרמב"ן שבציון 329, ונשאר בצ"ע.
  341. ↑ עי' ציון 346 ואילך. עי' שו"ת מהר"ש לבית הלוי שם; עי' כנה"ג שם; עי' מג"א שם.
  342. ↑ עי' שו"ת מהר"ש לבית הלוי שם; עי' מג"א שם.
  343. ↑ מ"ב שם ס"ק קמה, בד' המג"א.
  344. ↑ עי' א"ר שם, ע"פ רוקח סי' קו.
  345. ↑ עי' שלחן עצי שטים סי' ג ס"ב זר זהב ס"ק לו; עי' מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם מ"ב בשם שלחן עצי שטים, ותמה.
  346. ↑ עי' רש"י שבת קמז א ד"ה נפרקה, ואוצר לעזי רש"י שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) שם.
  347. ↑ רש"י שם; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עט ג); עי' רע"ב שם פכ"ב מ"ו.
  348. ↑ טוש"ע או"ח שכח ל.
  349. ↑ עי' טוש"ע שם.
  350. ↑ רע"ב שם.
  351. ↑ משנה שם; רוקח סי' קו; רי"ו שם; עי' טוש"ע שם. הרמב"ם השמיט, ועי' ערה"ש שם סל"ט-ס"מ.
  352. ↑ טוש"ע שם.
  353. ↑ רי"ו שם.
  354. ↑ משנה שם; עי' טוש"ע שם.
  355. ↑ עי' ציון 368.
  356. ↑ עי' שו"ת צי"א ח"ח סי' טו קונ' משיבת נפש פט"ז אות א.
  357. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  358. ↑ ריטב"א ביצה כב א, לפי שו"ת צי"א שם אות ה; שו"ת ס' החיים סי' שכח קונ' חיי נפש פ"ו; חי' רא"מ הורוויץ שבת קלד א; שו"ת אבנ"ז או"ח סי' שצד אות יג, בד' שאג"א סי' נו בד' הרי"ף.
  359. ↑ ריטב"א ביצה שם, לפי שו"ת צי"א שם.
  360. ↑ שו"ת ס' החיים שם. כ"מ משו"ת אבנ"ז שם אות ו, ועיי"ש אות ז.
  361. ↑ חי' רא"מ הורוויץ שבת שם.
  362. ↑ עי' מג"א סי' תקלב סק"ב, בד' שו"ע שם א; שו"ת אבנ"ז או"ח סי' שצד אות יג, בד' רא"ש ביצה פ"ב סי' יב, ובמסקנה; הג' מהרש"ם לאר"ח לר"ן כהנא סי' תקלב סק"ג.
  363. ↑ הג' מהרש"ם שם.
  364. ↑ עי' הג' מהרש"ם שם.
  365. ↑ שו"ת אבנ"ז שם, בד' רא"ש שם.
  366. ↑ ברייתא שבציון 381.
  367. ↑ עי' שו"ת אבנ"ז שם אות א.
  368. ↑ עי' ציון 77 ואילך. עי' שו"ת אבנ"ז או"ח סי' שצד אות כא, ע"פ תוה"א לרמב"ן שער המיחוש.
  369. ↑ שמות יב טז.
  370. ↑ מדרש החפץ שם, בשם ד"א. ועיי"ש בלימוד הא' מ"יאכל". ועי' תו"ש חי"א מילואים עמ' רסז, ששיעור שמקורו במכדרשב"י, אלא שלא נכנס למדה"ג (ולכן לא נדפס לפנינו במכדרשב"י).
  371. ↑ תו"ש שם.
  372. ↑ עי' תו"ש שם.
  373. ↑ תו"ש שם.
  374. ↑ עי' רשב"א ביצה כב ב, בשם הרי"ף בהלכות (והיינו לכאו' בד' רי"ף שם א (יא ב)), והסכים לו; עי' ריטב"א שם; עי' מחה"ש סי' תקלב סק"ב, במסקנה; שו"ת אבנ"ז או"ח סי' שצד אות כג. ועי' רשב"א שם ב, בשם תוס', וצ"ב.
  375. ↑ עי' רשב"א שם, בשם רי"ף, והסכים לו.
  376. ↑ עי' ציון 358 ואילך.
  377. ↑ שו"ת אבנ"ז שם, עיי"ש ומחה"ש שם, טעמים נוספים להיתר.
  378. ↑ ירו' פסחים פ"ד ה"ח: במועד; עי' שבה"ל סי' רכט; עי' תלמיד הרשב"א מו"ק יב ב, בשם ר' יצחק בן גיאת.
  379. ↑ רמב"ם יו"ט פ"ח הט"ו; עי' שיטת ריב"ב מו"ק י ב (ד א), בפי' התוספ' שבציון 381.
  380. ↑ מנ"ב לתוספ' מו"ק פ"ב, ע"פ שבת קי א.
  381. ↑ תוספ' שם, והובא ברי"ף שם ושבה"ל שם ורא"ש שם פ"א סי' כ.
  382. ↑ ר"י מלוניל שם.
  383. ↑ מנ"ב שם.
  384. ↑ תוספ' שם, והובא ברי"ף ורא"ש שם.
  385. ↑ ר"י מלוניל שם. ועי' תו"ש חי"א מילואים עמ' רסז, בשם שפ"א, ועלי תמר פסחים פ"ד ה"ח, שפי' ד' האומרים בראשונה בע"א.
  386. ↑ עי' תוס' מו"ק י ב ד"ה ואין; עי' מאירי שבציון 398; עי' ח"א ח"ב כלל נט ס"א.
  387. ↑ ח"א שם.
  388. ↑ עי' ח"א שם.
  389. ↑ עי' תוס' מו"ק י ב ד"ה ואין; עי' מאירי שבציון 398.
  390. ↑ כ"מ מר"ח שבת נג ב; עי' רי"ף שם (כד ב); עי' תוס' מו"ק י ב ד"ה ואין; עי' פסקי רי"ד שבת שם; עי' רא"ש שם פ"ה סי' ג; כ"מ ממאירי שם א; עי' פסקי ריא"ז שם פ"ה ה"א סי' ח. ועי' ציונים 65, 405, שי"מ בע"א.
  391. ↑ עי' ברייתא שבציון 66 ואילך.
  392. ↑ עי' רי"ף שם.
  393. ↑ עי' ברייתא שבציון 73.
  394. ↑ רי"ף שם; נמוק"י שם, בשמו; עי' ס' המאורות שם; רא"ש שם.
  395. ↑ עי' רי"ף שם; עי' נמוק"י שם, בשמו; עי' ס' המאורות שם; עי' פסקי מהרי"ח שם; פסקי ריא"ז שם.
  396. ↑ עי' ציון 57 ואילך. עי' רי"ף שם; פסקי ריא"ז שם.
  397. ↑ רי"ף שם.
  398. ↑ מאירי שם א.
  399. ↑ ברייתא בגמ' שם ב. ועי' רש"י שם ד"ה שאחזה דם: אנפודור"א, ובאוצר לעזי רש"י שם, דהיינו שלשול, נמחלת מעיים.
  400. ↑ עולא בגמ' שם.
  401. ↑ עי' רי"ף שם; עי' פסקי מהרי"ח שם.
  402. ↑ עי' סה"ת סי' רלז; עי' סמ"ג לאוין סה.
  403. ↑ ברייתא שבת נג ב.
  404. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם.
  405. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם. ועי' ציונים 65, 390, שי"מ בע"א.
  406. ↑ ס' האורה סי' נז; אר"ח הל' שבת סי' שד, בשם ר"ש; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"י (פ ב).
  407. ↑ עי' רי"ף שבת נג ב (כד ב); נמוק"י שם וס' הנייר הל' שבת, בהגהה, בשמו; עי' ס' האורה שם; רמב"ם שבת פכ"א ה"ל; כלבו סי' לא, בשמו; רא"ש שם פ"ה סי' ג; רי"ו שם; טור או"ח סי' שלב; אר"ח שם, בשם ר"ש והרמב"ם.
  408. ↑ ר"ח שם ב; רי"ף שם; פסקי מהרי"ח בגליון שם ונמוק"י שם וס' הנייר שם, בשמו; תוס' מו"ק י ב ד"ה ואין; פסקי מהרי"ח שבת שם; רשב"א שם, בשם ה"ר אשר; רא"ש שם, בסתם, ובשם מהרי"ח (ועי' ק"נ שם סק"ר וסק"ש, שבשם מהרי"ח היינו הג"א); מאירי שם א, בשם י"א; חי' הר"ן שם ב, בשם אחרים.
  409. ↑ רבא (לגירסתנו, וכ"ה ברא"ש שם, בסו"ד, אבל בתחי' דבריו: רבין, ועי' ק"נ שם סק"ק, שהוא ט"ס), לגי' הראשונים שבציון 73. בגמ' שם, לגירסתנו: אושעיא.
  410. ↑ עי' רשב"א שם, בשם ה"ר אשר, וחי' הר"ן ונמוק"י שם, בשם אחרים, ע"פ חולין טו א.
  411. ↑ מאירי שבת שם א, בשם י"א.
  412. ↑ עי' רי"ף שם; עי' נמוק"י שם וס' הנייר שם, בשמו; ס' האורה שם; רמב"ם שם; כלבו שם, בשמו; ס' המאורות שם; רא"ש שם; טור שם, בשמו; רי"ו שם; א"ח שם, בשם ר"ש והרמב"ם.
  413. ↑ עי' ציון 399 ואילך.
  414. ↑ עי' רי"ף שם; עי' נמוק"י שם וס' הנייר שם, בשמו; עי' רא"ש שם.
  415. ↑ עי' סה"ת סי' רלז; עי' סמ"ג לאוין סה; עי' אגודה שבציון הבא.
  416. ↑ אגודה שבת פ"ה סי' פג.
  417. ↑ סה"ת שם; טור שם, בשמו; סמ"ג שם; סמ"ק סי' רפב; עי' אהל מועד שער השבת דרך ט נ"ט, שהביא ההיתר רק באדם (עי' ציון 163); עי' כלבו שם; א"ח שם, בדעה הא'; עי' אגודה שם; ס' הנייר שם.
  418. ↑ סה"ת שם; סמ"ג שם; עי' אגודה שם.
  419. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם; עי' אגודה שם.
  420. ↑ עי' ציון 403 ואילך.
  421. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם; עי' אגודה שם.
  422. ↑ עי' סה"ת שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם; כלבו שם; עי' אהל מועד שם; א"ח שם, בדעה הא'.
  423. ↑ עי' סה"ת שם; סמ"ג שם.
  424. ↑ עי' סה"ת שם; עי' סמ"ג שם; סמ"ק שם.
  425. ↑ רשב"א וחי' הר"ן ונמוק"י שם ב, בשם ראב"ד; מאירי שם א, בשם גדולי המפרשים.
  426. ↑ עי' רשב"א וחי' הר"ן ונמוק"י שם ב, בשם הראב"ד; עי' מאירי שם א, בשם גדולי המפרשים
  427. ↑ שו"ע או"ח שלב ג; לבוש שם; ח"א ח"ב כלל נט ס"א.
  428. ↑ באה"ג שם סק"ג.
  429. ↑ שו"ע שם ד; לבוש שם; ח"א שם.
  430. ↑ עו"ש שם סק"א.
  431. ↑ עי' לבוש שם; עו"ש שם; עי' מג"א שם סק"ב; עי' ח"א שם.
  432. ↑ עי' באה"ג שם סק"ד. ועי' מרדכי שבת רמז שמ, והובא בב"י או"ח סי' שלב ושו"ע שם ד ונחלת צבי שם סק"ד, על אמירה לנכרי להקיז לבהמה דם בשבת, וע"ע אמירה לנכרי שבות ציון 62 ואילך.
  433. ↑ עי' ט"ז או"ח סי' שלב סק"ג; עי' א"ר שם סק"ב, בשמו, ותמה.
  434. ↑ עי' ברייתא שבציון 66 ואילך.
  435. ↑ פמ"ג שם מ"ז סק"ג, בד' הט"ז שם.
  436. ↑ עי' א"ר שם; מ"ב שם סק"ה, בד' פמ"ג שם (עי' בה"ל שם ד"ה ואם הוא ספק), והסכים לו.
  437. ↑ מ"ב שם.
  438. ↑ עי' ציון 386 ואילך.
  439. ↑ עי' תוספ' מו"ק פ"ב; ברייתא מו"ק י ב; רמב"ם יו"ט פ"ח הט"ו; עי' טוש"ע או"ח תקלו ג.
  440. ↑ תוס' שם ד"ה ואין; שו"ע שם; לבוש שם ס"ב; מנ"ב לתוספ' שם.
  441. ↑ מנ"ב שם; מ"ב שם סק"ח.
  442. ↑ עי' ציון 406 ואילך.
  443. ↑ עי' ציון 427 ואילך.
  444. ↑ עי' תוס' שם.
  445. ↑ קצור פסקי הרא"ש ברכות פ"ט סי' כא (וסותר לרא"ש שבציון הבא, וצ"ב) ואבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה, ולכאו' גרסו כן בגמ', ועי' ציונים 446, 447, 448, שי"ג בע"א.
  446. ↑ רב אחא בברכות ס א, לגי' רא"ש שם (וסותר לקצור פסקי הרא"ש שבציון הקודם, וצ"ב), ועי' ציונים 445, 447, 448, שי"ג בע"א.
  447. ↑ מחז"ו סי' תקכט, ולכאו' גרס כן בגמ' שבציון הבא, ועי' ציונים 445, 446, 448, שי"ג בע"א.
  448. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגירסתנו, ועי' ציונים 445, 446, 447, שי"ג בע"א; רי"ף שם (מד א); רמב"ם ברכות פ"י הכ"א; טוש"ע או"ח רל ד. בלבוש שם ס"ג, כתב להלכה כמחז"ו שבציון הקודם. במחז"ו שם: הרוצה.
  449. ↑ עי' פסקי רי"ד שם, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 450, 451, 452, 454, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  450. ↑ סמ"ג עשין כז, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 454, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  451. ↑ מחז"ו שם, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 452, 454, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  452. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' פסקי ריא"ז שם פ"ט ה"ג סי' יג, ועי' ציונים 449, 450, 451, 454, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א
  453. ↑ פסקי ריא"ז שם.
  454. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגירסתנו, ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  455. ↑ סדור רס"ג עמ' פט, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 455, 456, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  456. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' בה"ג ברכות פ"ט, ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 454, 455, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  457. ↑ סדר"ע ח"ב סי' קנד, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 454, 455, 457, 459, 461, 462, שי"ג בע"א.
  458. ↑ אבודרהם שם.
  459. ↑ אבודרהם שם, ולכאו' גרם כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 455, 456, 457, 461, 462, שי"ג בע"א.
  460. ↑ דברים לב לט. עי' אבודרהם שם.
  461. ↑ מאירי שם נט ב, ולכאו' גרס כן בגמ', ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 454, 456, 457, 459, 462, שי"ג בע"א.
  462. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' הראשונים שבציון הבא ופסקי רי"ד שם וחי' הרא"ה שם, ועי' ציונים 449, 450, 451, 452, 454, 456, 457, 459, 461, שי"ג בע"א.
  463. ↑ רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם.
  464. ↑ ברכות ס א.
  465. ↑ רש"י שם ד"ה שאין דרכן של בני אדם וכו'.
  466. ↑ עי' ציון 9 ואילך.
  467. ↑ עי' ציון 452 ואילך. ט"ז יו"ד סי' שלו סק"א.
  468. ↑ עי' ציון 1 ואילך. גמ' שם.
  469. ↑ ט"ז שם.
  470. ↑ עי' רי"ף ברכות ס א (מד א); עי' רמב"ם ברכות פ"י הכ"א; עי' רא"ש שם פ"ט סי' כא; עי' טוש"ע או"ח רל ד.
  471. ↑ חי' הרא"ה ברכות ס א; עי' כס"מ ברכות פ"י ה"א, ע"פ רמב"ם שם. ועי' סדור רס"ג עמ' פט, ולכאו' כולל יחד התפילה שקודם הקזת דם עם הברכה שאחריה.
  472. ↑ אבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה.
  473. ↑ עי' כס"מ שם, ע"פ רמב"ם שם.
  474. ↑ מ"ב שם סק"ו.
  475. ↑ עי' ציון 445 ואילך. עי' מג"א סי' רל סק"ו; עי' א"ר שם סק"י, בשמו; עי' ערה"ש שם ס"ה, בשם המדקדקים.
  476. ↑ עי' ציון 493 ואילך.
  477. ↑ מחה"ש שם סק"ו.
  478. ↑ רב אחא בברכות ס א (לגירסתנו. לגי' רי"ף שם (מד א) וחי' הרא"ה שם ורא"ש שם פ"ט סי' כא: רבא), לגירסתנו: כי קאי, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  479. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' בה"ג ברכות פ"ט: וכי נפיק, ורי"ף שם: וכד נפיק ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; עי' סדר"ע ח"ב סי' קנד; רמב"ם ברכות פ"י הכ"ד; סמ"ג עשין ז; עי' פסקי ריא"ז שם פ"ט ה"ג סי' יג.
  480. ↑ חי' הרא"ה שם; רמב"ם שם וסמ"ג שם: ברוך אתה ה' (וכ"ה בסדור רס"ג עמ' פט ואבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה), לפי ב"י או"ח סי' רל (ועי' שעה"צ שם אות ט, שתמה, שסותר לכס"מ שבציון 487), ועי' ציון 484, שי"מ בע"א; טור שם, לפי ב"י שם, שסמך הטור על מש"כ שם בסי' ריח.
  481. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' בה"ג שם, ועי' ציונים 482, 483, שי"ג בע"א; רמב"ם שם.
  482. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגירסתנו וגי' רי"ף שם ורא"ש שם ופסקי ריא"ז שם, ועי' ציונים 481, 483, שי"ג בע"א; סדר"ע שם.
  483. ↑ רב אחא בגמ' שם, לגי' חי' הרא"ה שם, ועי' ציונים 481, 482, שי"ג בע"א; סדור רס"ג שם; מאירי שם; אבודרהם שם.
  484. ↑ רמב"ם וסמ"ג שם (וסדור רס"ג ואבודרהם שם), לפי שעה"צ שם, ועי' ציון 480, שי"מ בע"א.
  485. ↑ עי' ציון 445 ואילך.
  486. ↑ שעה"צ שם. וע"ע תפלת הדרך.
  487. ↑ עי' כס"מ ברכות פ"י ה"א, ועי' שעה"צ שם, שתמה, שסותר לב"י שבציון 480, וצ"ב.
  488. ↑ לבוש או"ח סי' רל ס"ג; באה"ג שם, בשמו; ט"ז שם סק"ג; מגן גבורים אלף המגן סק"ו, בשמו; עי' מחה"ש שם סק"ו; באה"ט שם סק"ד; ערה"ש שם ס"ה, בשם רמב"ם ובשם ב"י בד' הסמ"ג (עי' ציון הנ"ל) ובשם ט"ז; סדור עולת ראיה ברכות.
  489. ↑ לבוש שם; סדור עולת ראיה שם.
  490. ↑ טוש"ע או"ח רל ד.
  491. ↑ עי' פמ"ג שם א"א סק"ו (ומ"ב שם סק"ז, בשמו), שלא ראה נוהגים לאומרה בשם ומלכות; עי' ערה"ש שם, שהביא הט"ז שבציון 488, בשם יש מי שאומר.
  492. ↑ עי' מג"א סי' רל סק"ו; עי' א"ר שם סק"י, בשמו, ודחה; באה"ט שם סק"ה, בשם מג"א; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ה, בשם מג"א.
  493. ↑ א"ר שם, ע"פ אבודרהם שבציון 472; עי' מגן גבורים שם, בשמו, והסכים לו; באה"ט שם, ע"פ אבודרהם שבציון הנ"ל.
  494. ↑ עי' א"ר שם, ע"פ אבודרהם שבציון הנ"ל; עי' מגן גבורים שם, בשמו, והסכים לו; עי' באה"ט שם.
  495. ↑ עי' מחה"ש שם סק"ו; סדור עולת ראיה ברכות.
  496. ↑ מחה"ש שם.
  497. ↑ עי' ציון 488 ואילך.
  498. ↑ עי' מחה"ש שם; סדור עולת ראיה שם.
  499. ↑ ציון 64 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:רפואה&oldid=157236"