אנציקלופדיה תלמודית:רשות היחיד

הגדרת הערך - מקום שאסור להוציא ממנו או לתוכו חפץ בשבת מרשות-הרבים* ומכרמלית*, ושאם יש בו ספק אם נטמא אדם, ויש בו דעת להישאל, ואינו יודע אם נטמא, ספיקו טמא באופנים מסויימים.

פתיחה

מן התורה אסור להוציא בשבת* דבר מרשות היחיד לרשות-הרבים*, ולהיפך, ועל כך ע"ע מוציא^[1]. ומדברי חכמים אסור אף להוציא דבר מכרמלית* לרשות היחיד ומרשות היחיד לכרמלית, ועל כך ע"ע הנ"ל^[2]. היה ספק ברשות היחיד, אם נטמא אדם, ויש בו דעת להישאל, ואינו יודע אם נטמא, הרי הוא טמא, אם היו שם שניים, ועל כך ע"ע ספק-טֻמאה. ושם, שאם אין בו דעת להישאל, ספיקו טהור, ושאם היו שם שלושה, ספיקו טהור^[3].

על האיסור לזרוק דבר מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך, ע"ע זורק. על האיסור מדברי חכמים להוציא ולהכניס בשבת מכרמלית* לרשות היחיד, או להיפך, ועל האיסור להעביר דבר מרחק של ארבע אמות בתוך כרמלית, ע"ע כרמלית^[4]. על האיסור להושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, ע"ע מושיט.

מהותו

איזהו רשות היחיד, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, ויש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר^[5], אפילו יש בו כמה מילים^[6], וכן חריץ - דהיינו בור^[7] או גומא, ברשות-הרבים*^[8] - עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה^[9], וכן תל^[10] גבוה עשרה^[11] ורחב ארבעה על ארבעה^[12], וכן גדר - כותל^[13] - שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה^[14]. ואינו רשות היחיד אלא אם כן הוא דבר מסויים^[15].

יש הסוברים שאינו רשות היחיד עד שיהיה בו ארבע על ארבע הן ואלכסונן^[16], דהיינו ריבוע של חמש טפחים ושלושה חומשים^[17], ולא נזכר בכל מקום ארבע אלא על שם האלכסון^[18]. ויש הסוברים שדי שיהיה ארבעה על ארבעה^[19].

מקום המוקף מחיצות, באופן שהוא רשות היחיד^[20], אם הוא פחות מבית סאתיים הרי הוא רשות היחיד אפילו אם הוקף שלא לדירה^[21], ואם הוא יותר מבית סאתיים, מדין תורה דינו כרשות היחיד ומדרבנן דינו ככרמלית*^[22], ועל כך ע"ע כרמלית^[23].

מקום המוקף מחיצות, באופן שהוא רשות היחיד^[24], במספר המחיצות שנצרך כדי שיהיה רשות היחיד, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שדי שיהיו לו שלוש מחיצות^[25]. ויש הסוברים שאינו רשות היחיד עד שיהיו לו שלוש מחיצות ולחי*, שהלחי הוא כמחיצה ברוח רביעית^[26], וכשיש לו שלוש מחיצות בלבד הרי זה מן התורה מקום-פטור*^[27].

בור ברשות הרבים העמוק עשרה ורחב ארבעה, שהוא רשות היחיד^[28], הדברים אמורים אפילו היה הבור מלא מים^[29], ואין אומרים שכיון שמלא הוא, אינו רשות היחיד, שמבטל המחיצות^[30], שאין המים מבטלים המחיצות^[31], שהמחיצות עדיין ניכרות^[32], והוא הדין דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראים המחיצות^[33]. אבל היה הבור מלא פירות, הרי הוא רשות הרבים^[34], שהפירות מבטלות המחיצות^[35], שאינן ניכרות^[36], והוא הדין כשמלא בשאר דברים היבשים^[37], וכל שאין המחיצות ניכרות בעומק ורוחב, אינו רשות היחיד^[38], ולכן אם היה הבור מלא חציו בפירות, מבטל רשות היחיד, אבל אם היה גרעין אחד או דבר מועט אינו מבטל רשות היחיד^[39].

הפירות שמבטלים הבור מלהיות רשות היחיד^[40], נחלקו בהם ראשונים: יש מפרשים, דהיינו מן התורה, אבל חכמים גזרו שכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט, ולכן אסור מדרבנן לזרוק מרשות הרבים לתוכו^[41]. ויש מפרשים, שאפילו מדרבנן אין בזה איסור, שכל שאין המחיצות ניכרות אינו רשות היחיד, ואפילו אם דעתו לפנותם משם^[42]. ויש מפרשים, שהפירות מבטלים המחיצות רק כשביטלם שם ואין דעתו לפנותו^[43]. ויש מהראשונים מחלקים: בפירות המותרים באכילה, שמותר לפנותם משם, המחיצות אינן בטלות, והרי הבור רשות היחיד, ובפירות טבל*, שאסור לפנותם משם בשבת, המחיצות בטלות והרי הבור רשות הרבים^[44].

להלכה כתבו הפוסקים שכל שהבור מלא פירות, הרי זה רשות הרבים, אפילו אם דעתו לפנותם משם^[45].

על רשות היחיד, שיש שעשאוהו חכמים ככרמלית*, ע"ע כרמלית: כרמלית ברשות היחיד. על איסור הטלטול במבוי* סתום, הפתוח מרוח רביעית, ע"ע מבוי: דינו. על תיקון המבוי כך שיותר לטלטל בו, ע"ע הנ"ל: תיקונו. על ההיתר לטלטל במבוי בשבת, על ידי שיתוף מאכל בין בני המבוי קודם לשבת, ע"ע שתופי מבואות.

כתלים

כתלים המקיפים רשות היחיד, על גביהם רשות היחיד^[46], אפילו אינם רחבים ארבעה^[47], וקל-וחֹמר* הוא, לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן^[48].

חורים שבכתלים

חורים שבכתלי רשות היחיד - שכלפי רשות היחיד^[49] - הם רשות היחיד^[50], שהחורים שבכותל שלצד רשות היחיד, בין שהם חורים גדולים בין קטנים, בין גבוהים בין נמוכים, דינם כרשות היחיד, לפי שבעל החצר משתמש שם תשמישיו והוא כחצר עצמו^[51], ואפילו אם הם פתוחים אף מרשות הרבים, כשמפולשים לרשות היחיד, דינם כחורי רשות היחיד^[52].

במה דברים אמורים, בחורים שהם למעלה מעשרה טפחים^[53], אבל חורים שהם למטה מעשרה טפחים, נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהם כרשות הרבים, שאין בני רשות היחיד משתמשים בהם מפני בני רשות הרבים שמשתמשים בהם^[54]. ויש סוברים שאף למטה מעשרה טפחים הם רשות היחיד^[55]. ויש הסוברים שמחלוקת אמוראים היא^[56], ולהלכה הם רשות היחיד^[57].

היו החורים שבכתלי רשות היחיד, כלפי חוץ, ואינם עוברים כלפי פנים, נידונים לפי גובהם ורוחבם^[58], היינו אם הם גבוהים עשרה טפחים ורחבים ארבעה, הם רשות היחיד, ואם אינם גבוהים עשרה טפחים, אז אם הם ברוחב ארבעה, הם כרמלית*, ואם לא, הם מקום-פטור*^[59].

אויר רשות היחיד

אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע^[60], שכל אויר שכנגד רשות היחיד, בין אויר חצר בין אויר עמוד ברשות הרבים גבוה עשר ורחב ארבעה, כנגדו עד לרקיע שם רשות היחיד עליו^[61], ולכן אם נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו, אפילו גבוה מאה אמה, חייב^[62].

כלים

אפילו כלים - כגון ספינה^[63], ותיבה^[64] או מגדל^[65] של עץ^[66] וכוורת^[67] וכיוצא בהן^[68] - אם יש בהן -לרבע בו^[69] - ארבעה על ארבעה בגובה עשרה או יתר על זה^[70], הרי הן רשות היחיד גמורה^[71], שכל מקום שגבוה עשרה ורחב ארבע על ארבע חולק רשות לעצמו ורשות היחיד הוא^[72].

שולי הכלי מצטרפים עם האויר לענין הגובה להחשיבו עשרה טפחים לעשותו רשות היחיד^[73]. עובי כותלי הכלי, אם מצטרף לשיעור הכלי לעשותו רשות היחיד, כתבו ראשונים שאינם מצטרפים לשיעור^[74]. ויש הסוברים שמצטרפים לשיעור^[75].

הערות שוליים