אנציקלופדיה תלמודית:שבוי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם שנשבה אם מורידים אדם לנכסיו.

הכלל

אדם שנשבה, והניח נכסים, נחלקו תנאים ואמוראים אם בית דין מורידים אדם לטפל בנכסיו: חכמים סוברים שאין מורידים[1], וכן אמר ר' ששת בדעת רבי אליעזר[2], וכן אמר רב[3], שמא יפסיד את הנכסים[4], שמא הבעלים מקפידים בזה, ומוטב שיפסדו מאיליהם הרבה ולא נפסידם מעט[5]. ר' שמעון בן גמליאל סובר שמורידים[6], וכן סוברים רב נחמן ושמואל[7], שכיון שאם בא הבעלים נוטל כאריס, לא יפסיד הנכסים[8], לפי שחייבים בית דין להתעסק בנכסיו[9], שלא יפסידו[10], שהבית דין מצווים לפקח בעסקי כל העם[11]. בטעם שמורידים אדם לנכסים ואין חוששים שמא יפסיד הפירות, שכיון שנוטל היורד חלק בפירות[12], אין חוששים שיפסידם[13].

הראוים לירש

מורידין לקרקעות קרוב הראוי לירש, שאין קרוב ממנו[14], כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם, שכיון שראוי לירש ישביח הנכסים שמא ימותו הבעלים ויהיה הנכסים שלו, ואף אם יחזור הבעלים, יטול כאריס[15]. היו שנים או שלשה הראוים לירש, יחלקו הנכסים ביניהם, ואם מקצתם עובדי אדמה והאחרים אינם עובדי אדמה, יורדים עובדי האדמה[16].

אריס

אריס*, אין מורידים לנכסים[17], שחוששים להפסד הקרקע[18], שכיון שאין מי שיעיין עליו, לא יכווין אלא להרבות בפירות ולא יחוש אם מפסיד הקרקע[19]. ויש מפרשים לפי שקרוב הראוי לירש את השבוי מעכב, שמא ימות השבוי ויורש הנכסים, ומפסיד באכילת האריס, ואין עושים תקנה לשבוי כשיש בו חשש הפסד לאחר[20]. ויש סוברים שמורידים אריס, אלא שקרוב קודם לאריס[21], שכיון שיש לו שייכות ותקוה בנכסים ישמרם יותר, ועוד, שאם ימות השבוי, יעמוד הקרוב בנכסיו, ואם יהיו אצל האריס, מטריחים בית דין שוב לטפל בנכסים להוציאו מהאריס ליתנו ליורש[22].

במטלטלים

מטלטלים שהניח השבוי, מפקידים אותם בית דין ביד אדם נאמן[23], או שיהיו מופקדים בידי הבית דין[24].

בשמעו שמת

שבוי שנשבה, ושמעו בו שמת, הקרוב הראוי לירש יכול לעכב מאפוטרופוס - לסוברים שאפוטרופוס יורד לנכסי שבוי[25] - לירד לנכסים, שכיון ששמעו בו שמת כיורש ממש חשוב, ומעמידים הנכסים ברשות הקרוב[26]. ודוקא בקרקעות, שאינם מתכלים, ואם ישוב השבוי יחזרו לרשותו, אבל במטלטלים שיכולים לכלותם אין מעמידים אותם ברשות הקרובים, שמא יפסידו את השבוי, ויעמידו ברשות אפטרופוס[27]. ירדו היורשים לנכסים על דעת שמת והוא שלהם, ע"ע ירושה[28].

על שאר פרטי הדינים, ע"ע נכסים נטושים ורטושים.

הערות שוליים

  1. עי' ברייתא ב"מ לח ב: היורד לנכסי נטושים, וגמ' שם, ורש"י שם ד"ה נכסי רטושין. ועי' תוס' שם סוד"ה היורד, שיש מחליפים בין חכמים לרשב"ג דלהלן.
  2. גמ' שם: ופשטה ר' ששת וכו'.
  3. גמ' שם.
  4. ב"מ לח ב.
  5. רמב"ן ב"מ לח ב סוד"ה מדרבן; ריטב"א שם.
  6. עי' ברייתא שם: שהנטושין כשבוין, וגמ' ורש"י שם. ועי' תוס' שבציון 1.
  7. גמ' שם.
  8. גמ' שם.
  9. רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב; ריטב"א ב"מ לח ב; רמב"ם נחלות פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ רפה ב.
  10. טור שם.
  11. לבוש שם.
  12. עי' גמ' שם, ועי' ציון 15.
  13. ב"מ שם.
  14. רש"י ב"מ לח ב ד"ה קרוב.
  15. רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב.
  16. רא"ש שם; טור שם; רמ"א שם ב.
  17. רא"ש ב"מ פ"ג סי' יב; טור חו"מ רפה.
  18. רא"ש שם; טור שם.
  19. טור שם.
  20. רשב"א ב"מ לח ב, ושם בשם הראב"ד.
  21. עי' ראשונים דלהלן ודרישה חו"מ ר"ס רפה בדעתם.
  22. ריטב"א ב"מ לח ב.
  23. רמב"ם נחלות פ"ז ה"ה; טוש"ע חו"מ רפה ב.
  24. טור שם.
  25. ע"ע נכסים נטושים ורטושים.
  26. רשב"א ב"מ לח ב.
  27. רשב"א שם.
  28. ציון 1228 ואילך.