אנציקלופדיה תלמודית:שובר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שטר המעיד שחוב מסויים נפרע.

שמו ומהותו

שטר שובר הוא שטר פרעון - ונקרא כן מפני - שהוא שובֵר וסותר שטר המלוה[1], ונכתב לא רק על הלואה אלא על כל חוב[2], כמו כתובה*[3] ושטרי מקח[4]. ובפיקדון, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמכיון שאין הנפקד בעל חוב, הכל מודים שאין כותבים בו שובר[5]. ויש סוברים שלסוברים - וכן הלכה[6] - שכותבים שובר על שטר-חוב*[7], אף בפיקדון כותבים שובר[8].

שטר שובר נקרא כן כשהוא ביד הלוה, וכשהוא ביד המלוה קרוי סמפון[9], והוא לשון ביטול[10], שהוא שובר[11] המבטל שטר[12], וכל דבר המבטל דבר קרוי סמפון[13], כפי שגבי קידושי אשה*[14] ומכירת בהמה[15] ועבד, המום קרוי סמפון[16], מפני שמבטל את המקח[17]. ויש המפרש ששובר נקרא סימפון, משום שהוא נוטריקון* סימן פירעון[18].

בארמית נקרא השובר: תברא[19], ובלשון רבים: תברי[20].

בירושלמי נקרא השובר: אומולוגייה[21] - ובלשון רבים - אימולוגים[22], והוא בלשון יוני שטר הודאה והסכמה[23].

יש מהראשונים סוברים ששובר היינו שטר מחילה - שהמלוה כותב שמוחל ההלואה, או - שכתוב בו שאשתו מחלה לו כתובה[24]. ויש מהראשונים סוברים ששטר שובר אינו שטר מחילה, ואף לסוברים שאין כותבים שובר[25], סוטה* שאמרה טמאה אני מקרעת כתובתה ויוצאת[26], ומכל מקום צריך הוא לשטר מחילה שתכתוב שמחלה כתובתה או שזנתה והפסידה כתובה[27].

כתיבת שובר

במקום שאי אפשר בענין אחר - שאין לומר הערמה[28], ואי אפשר לגבות אם באת לחוש לשקר[29], כגון שנשרפה כתובתה בעדים[30], או שהלך בעלה למדינת הים, ושמעו בו שמת[31] - ודאי כותבים שובר[32], שלא נמנענה מלהגבות כתובתה, ותכתוב שובר[33]. וכל מקום שיש לחוש להערמה[34], כגון מלוה המאבד שטר-חוב* שלא בעדים[35], שיש לחוש לרמאות, שמא אחר כך יוציא השטר הראשון ויגבה[36], אם כותבים שובר - ונותנים ללוה להודיע שפרע חובו [37] - וגובה המלוה ההלואה[38], או שאין כותבים שובר ואינו גובה המלוה[39], וכגון המאבדת כתובה וביקשה שיכתבו כתובה חדשה, אם כותבים כתובה וכותבים עימו לבעל שובר[40], נחלקו תנאים ואמוראים:

א) לדעת ר' יוסי[41], ולדעת רבי[42], ולדעת סתם משנה[43], ולדעת סתם ברייתא[44], ולדעת תנא קמא בברייתא[45], ולדעת ר' יוחנן וריש לקיש[46], ויש מהאחרונים המפרשים כן דעת רב בירושלמי[47], ולדעת ר' חנינא בר פפי[48], ולדעת רבין אמר ר' אילעא[49], ולדעת רבא[50], ויש מהראשונים המפרשים כן בדעת אביי, כותבים שובר[51], שאם אין כותבים שובר, וכי ישמח הלוה באכילת ממון אחרים חינם[52]. ואף על פי שאם יאבד הלוה שוברו, ויבוא המלוה ויגבה ממנו בשטר, יאכל הלה ממון אחרים חינם[53], עבד לוה לאיש מלוה[54], מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר מוטל על הלוה יותר מן המלוה[55], ולא ירע כוחו של מלוה להחליף שטרו[56]. וכתבו ראשונים שאינו עיקר הטעם, שהרי שובר אינו נכתב על שטר-חוב* בלבד[57], אלא עיקר הטעם משום שלא יאכל הלוה ממון אחרים[58], שחשש אבידת שובר אינו ברי, ועוד שידע זה שנאבד ויתבענו, ולכן חשש דחוק הוא, ואם לא נכתוב שובר נמצא זה מפסיד מעכשיו בבירור[59]. או שעיקר הטעם הוא משום שעבד לוה לאיש מלוה, ומכל מקום תיקנו חכמים כן בשאר שטרות, משום לא-פלוג-רבנן*[60].

ב) ולדעת ר' יהודה[61], ולדעת ר' חנינא בן גמליאל[62], ולדעת רב בבבלי[63], ויש מהאחרונים המפרשים כן דעת רב בירושלמי[64], ולדעת שמואל[65], ולדעת רב המנונא[66], ויש מהראשונים המפרשים כן בדעת אביי, אין כותבים שובר[67], שאם כן נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים[68], שאם איבד שוברו יחזור המלוה ויגבה כל חובו[69].

למעשה מסיק התלמוד שמלוה הטוען שאיבד השטר כותבים שובר ללוה[70], וכן העידו אמוראים שנוהגים כן[71], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה שכותבים שובר[72], שהבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר - אין הלוה יכול לומר: לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי, אלא[73] - הרי זה יכתוב לו שובר ויפרע לו כל חובו[74], וכן כותבים שובר על הכתובה[75]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, שכן מסקנת התלמוד[76]. ועוד, שההלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה[77], ור' יוחנן לגבי רב ושמואל[78], ורבא לגבי אביי[79]. ויש מהראשונים הסובר שלהלכה אין כותבים שובר[80], ומה שאמרו שנהגו בכתיבת שובר[81], אף על פי ששורת הדין אינו כן, נהגו כן, שלא להפסיד חובו של מלוה בכדי ותנעול דלת בפני לווים, שיצטרך המלוה לשמור שטרו ואם יאבד שטרו יאכל הלה וישמח[82]. ויש מהראשונים סוברים שלהלכה כותבים שובר על שטר חוב, שכן יש בו הטעם של עבד לוה לאיש מלוה[83], אבל אין כותבים שובר לכתובה, שאין בה טעם זה[84], ולדעתם לא נחלקו כלל תנאים ואמוראים בכתובה שאין כותבים עליו שובר[85].

לסוברים שכותבים שובר למלוה ולכתובה*[86], כותבים שובר לאשה* אף על פי שאין בעלה עימה, ושובר למלוה, אף על פי שאין הלוה עימו, ועל כך ע"ע זכין לאדם שלא בפניו[87]. על כך שלמרות שאסור לכתוב בחול-המועד*[88], מותר לכתוב בו שובר, ע"ע חול המועד: כתיבה[89].

כשפרע כל החוב

לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, אף לסוברים שכותבים שובר[90], אינו אלא כשלא פרע כל החוב[91] - שכן שנינו: מי שפרע מקצת חובו, ר' יוסי אומר: יכתוב שובר[92] - שכשלא פרע לו אלא מחצית הממון כותבים שובר ומניחים השטר שלם ביד המלוה[93], פן יחזור המלוה ויתבע כל חובו[94], ואין יכול לוה לכופו שיחליף השטר כדי שיכוף לפורעו[95], אבל בכל החוב לא[96], וכיון שכל החוב רוצה לפורעו, אם יחזיר לו שטרו יפרענו[97], ואינו כותב שובר אלא מחזיר לו השטר עצמו[98], ואם לא לא[99], שמלוה הפסיד את עצמו, שלא נזהר לשמור שטרו[100]. ונדחו דבריו בתלמוד, והסיקו שכותבים אף כשפרע כל החוב[101], וכן כתבו ראשונים להלכה[102].

על כך שמי שפרע קצת חובו, אם רצה המלוה קורעים שטרו ועושים לו שטר ממה שנשאר חייב לו ויכתבוהו מזמן ראשון, ושנחלקו תנאים אם עדים עושים לו השטר, או בית-דין* בלבד, ע"ע שטר חוב.

כשהשטר נמצא במקום אחר

אמר המלוה: אין שטרי עתה בידי כי הוא בעיר אחרת, ואכתוב לך שובר, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאין שומעים לו, כיון שהוא בעולם לא יפרע לו עד שיחזיר לו שטרו[103], שכל זמן שידוע לנו ששטר החוב קיים אין אומרים בזה לכתוב שובר[104], שזה שכותבים שובר כשחייב מודה, דוקא כשטוען שנאבד שטרו ולא ידוע לנו אם נאבד אם לאו, אבל אם ידוע ומגלה לנו בידי מי הוא, אומרים אנו למלוה לך טרח אחריו והחזירה ללוה, ואם לא, לא פרע לך בשובר, מאחר שידענו השטר היכן הוא, שלא אמרו לכותבו אלא היכא שאין השטר בעין[105]. ב) ויש מהראשונים סוברים שאף האומר יש לי שטר אבל אינו בידי ובמקום פלוני הוא שכותבין שובר[106].

בתורת שטר

שובר, אם יש בו דין שטר[107] או לא, נחלקו ראשונים: יש סוברים שבשובר צריך להקנות ללווה[108], והוא מחתים עדים[109] ומוסר למלוה לראיה בידו[110], וצריך כל תנאי שטר[111], שיהיה הנייר משל המקנה ויתן את הנייר אל הקונה, ובלא זה לא קנה[112]. ויש סוברים שאין צורך הקנאה בשובר, שלא צריך בו ספר מקנה אלא הודאה בלבד[113]. ויש שכתבו ששני מיני שוברים הם: א) שובר שהוא כעין שטר-הקנאה*, שכתוב בו: חוב פלוני מחול לך בשטר זה, ועדים חתומים בו. ב) שובר שכתוב בו שהוא מוחל או מודה לו ואין השטר אלא לראיה בעלמא[114].

יש מהראשונים ואחרונים הסוברים ששוברים שלנו עדים חתומים בהם[115]. ויש מהראשונים סוברים ששוברים שלנו הם לראיה בלבד[116].

כתיבת זמן ההלואה

כשכותבים שובר, אם זוכרים זמן השטר, יכתבו שובר על שטר שזמנו כך וכך[117], שיכתבו בתוך השובר: פלוני פרע לפלוני חוב פלוני כך וכך של אותו השטר שכתוב בו זמן פלוני[118], ואז לא יוכל לרמות[119], שאפילו כתב שטר חוב מאוחר[120], הרי השובר מוכיח עליו שהוא פרוע[121]. ואם אין זוכרים אותו, יכתבו סתם על שטר שסכומו כך וכך, ולא יכתבו זמן בשובר[122], שמא איחרו העדים זמן ההלואה בשטר ונמצא שלפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר, ויחזור ויוציא שטר חובו המאוחר ויטרוף בו, לפיכך אין לעדים לכתוב זמן בשובר, אלא אם כן זוכרים זמן ההלואה[123], שכל זמן שיצא שטר שכתוב בו סכום ממון כזה ירע אותו השובר[124], בין אם השטר קודם לשובר ובין אם מאוחר ממנו, שהרי שובר סתם כתוב, ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון הכתוב בשובר שהרי שובר מרע לו, ואם הלוהו כסכום ממון ההוא, הוא שהפסיד את עצמו[125]. וכתבו ראשונים שכל מקום שיוצא שובר סתם, חזקה משום שזה כבש לשטרו הוא וחוששים שמא מאוחר הוא ומשום כך כתבו השובר סתם, כפי שתיקנו חכמים[126].

זמנו ביחס לשטר החוב

שובר המוקדם לשטר כשר, ואפילו שהקדימוהו לכתחילה ואפילו שלא בעצת הנמחל[127], שהיאך יעלה על הדעת לפסול השובר שהוא לתועלת הלוה בשביל שהקדימו וגרעו כוחו[128].

היה שטר שזמנו ביום כך, ושובר על שטר זה כתוב באותו יום בעצמו, יד בעל השטר על התחתונה[129], אף על פי שאינו שכיח ששטר חוב והפטור נעשה ביום אחד, מכל מקום אינו נמנע להיות כן[130], שלעיתים מזדמנים לו זוזים ופרע אפילו בו ביום[131].

עד היום ועד עכשיו

היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות עד אותו היום, אין אותו היום בכלל המחילה, שבלשון העולם "עד" ולא "עד בכלל"[132], אבל אם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו, הוא ספק[133], שיש להסתפק אם היה בתחילת היום או בסופו, וכן השטר מסופק לנו באיזה שעה היה ביום[134], אם כן אין אנו יודעים איזה מהם היה קודם[135], ומספק אין מוציאים ממון[136], ואנו תולים שהשטר קודם ואחר כך פשר עמו ומחל לו כל תביעות[137].

טופס שובר

לסוברים ששובר שלנו עדים חתומים בו[138], כתבו ראשונים ואחרונים טופס שובר: בכך וכך בשבת[139] לחדש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו רגילין למנות פה עיר פלוני[140], אנן סהדי איך אמר לנא[141] - ויש שכתבו: בפנינו עדים חתומים מטה אמר לנו[142] - פלוני בן פלוני, הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא[143], והבו ליה לפלוני בן פלוני[144] - ויש שכתבו: הוו עלי סהדי וקנו ממני בקנין גמור וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו ליד פלוני בן פלוני[145] - למיהוי[146] בידיה[147] - ויש שכתבו: לידיה[148] - לזכות ולראיה[149], דבטילית[150] - ויש שכתבו: דצביתי ברעות נפשאי ובטילית[151] - ליה לההוא שטרא דהוה ליה[152] גבאי[153] כך וכך[154], וזמניה זמן פלוני[155] - ויש שכתבו: דזימניה זמן פלן[156]. ויש שכתבו: דהוו כתוב בשנת כך וכך[157] - ואירכיס והשתא לית לי גביה[158] - ויש שכתבו: אירכס לי והשתא לית גביה כלום[159]. ויש שכתבו: ובשביל דאירכיס מני וליתא גביה ההוא שטרא[160] - דפרע לי[161] כל מה דכתיב בההוא שטרא ולא פש[162] - ויש שכתבו: אמרית לכון דכל מה דהוה כתוב בההוא שטרא דארכיס ממני לא פש[163] - לי גביה ולא מידי[164] אלא כך וכך[165], וכל היא דאיתיה ליבטיל[166] - ויש שהוסיפו: ההוא שטרא[167] - וליהוי כעפרא, וכל מאן דאתי מחמתי[168] בהזמנא[169] - ויש שכתבו: בהרמנא[170] - דילי[171] - ויש שכתבו: דילי ולא דילי[172] - דיקום ויערער[173] - ויש שכתבו: ליקום ולערער[174] - וישתעי דינא בהדי פלוני דנן או על מאן דאתי מחמתיה[175], מחמת ההוא שטרא - ויש שהוסיפו: דכוותיה[176] - דזמניה זמן פלוני[177] וכתיב ביה[178] - ויש שכתבו: מחמת ההוא שטרא דהוה כתוב[179] - כך וכך[180] - ויש שהוסיפו: חוב[181] - ליבטיל לההוא דינא ולא ליהוי ביה[182] מששא[183] - ויש שכתבו: חששא[184] - וכל שטרי דיפקון מתחות ידאי ודאתי מחמתי[185] - ויש שכתבו: וכל שטר דיפוק ממני או מכל באי כחי[186] - על פלוני דנן[187] ועל דאתאי מחמתיה, ליבטלן וליהוי[188] כחספא[189] - ויש שכתבו: כעפרא וכחספא[190]. ויש שכתבו: על פלוני בן פלוני דנן יהיה כחספא[191] - לא שרירין ולא קיימין[192]. וכל מודעי[193] דנפקין על שטרא דנן[194] ליבטלן כחרס הנשבר[195] - ויש שכתבו: ליבטל כחומר כל ביטול מודעי[196]. ויש שכתבו רק: ליבטיל[197] - וחומר שטרא דנן[198] - ויש שכתבו: ואחריות שטרא דאמר קבלית עלי ועל ירתאי בתראי[199] - כחומר כל שטרי תברי דנהיגי בישראל[200] - ויש שהוסיפו: מיומא דנן לעולם[201] - דלא כאסמכתא* ודלא כטופסי דשטרי[202]. וקנינא[203] מפלוני לפלוני בכל מה דכתוב[204] - ויש שכתבו: מן פלוני בן פלוני אכל מאי דכתיב[205] - ומפורש לעיל[206], במנא דכשר למיקנייה ביה והכל שריר וקים. פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד[207].

כשלא נכתבו הפרטים

שובר שנכתב סתם: פלוני פרע לפלוני, מבטל כל שטר שיש לו עליו[208], אף על פי שאין מבורר אם נכתב על שטר זה או על שטר אחר שהיה לו עליו קודם לזה שמוציא עכשיו לפנינו[209], שיד בעל השטר על התחתונה[210] ויד בעל שובר על העליונה[211], ששובר מסופק מרע לשטר ודאי[212], מפני שהשטר בא להוציא מבעליו ועליו להביא ראיה[213], שהמוציא-מחברו-עליו-הראיה*[214], והשובר בא להיפטר[215]. וכן אם יש לזה עדים שפלוני יש לו שטר פרוע עליו, אינו יכול להוציא עליו שטר ולומר ששטר אחר פרוע היה לו עליו, אלא כל שטרותיו בחזקת פרועים[216].

אם כתוב בשובר: דינרים, סתם - שהעדים טעו והשמיטו סכום הממון, או שכתבו סתם[217] - מבטל כל שטר שיש לו עליו[218]. ואף על פי שאמרו בתלמוד ששטר שכתוב בו דינרים, סתם, השטר מסייעו שאינו אלא שנים[219], ההוא בשטר הלואה[220] נאמר, שאנו אומרים כיון שיודעים עדים שיד בעל השטר על התחתונה, אילו היה יותר משנים היו כותבים - בפירוש כמה[221] - אבל בשובר - שבא להחזיק במעות[222] - אדרבא[223], אנו אומרים - להיפך[224] - שמא לא ידעו עדים סכום השטר וכתבו סתם[225], לכלול הכל[226], כל מה שיוצא יורע[227], שלא יוציא מיורשיו שלא כדין[228], וגבי שובר נדון הלשון על העליונה והמוציא מחבירו עליו הראיה[229]. אבל שובר שהיה כתוב בו: כך וכך דינרים, ונמחק הסכום, ונשאר דינרים, או שכתוב הסכום על המחק ולא נתקיים, פסול[230], ויד מוציא על התחתונה, שאם לא תאמר כן הרי שהיה חייב לחברו מאתים וכתב לו נפרעתי ממך מאה דינרים ימחוק מאה וטוענים עליו שפרעו מאתים דינרים[231], אלא אין דנים נמחק אלא להורע כוחו של מוציא[232], ואין דנים בו אלא בפחות שבלשונות[233], כדי שלא יבואו להערים[234]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[235].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה וסוברים ששובר שכתוב בו דינרים, יד בעל השטר על התחתונה ומיעוט רבים שנים, וכפי הדין בשטר הלואה[236], ויכול המלוה לטעון שלא פרע לו כי אם שני דינרים, שאם פרע את הכל היה לו לכתוב: שפרע לי שטר חוב פלוני, ואם לא היה חייב לו אלא שטר זה היה לו לכתוב: שפרע לי כל חוב שיש לי עליו[237], ועוד, שכל שכתוב בשובר שפרע דינרים וזה אומר שנים, השטר מסייעו[238], ולפיכך יש לבית-דין* לחקור הדבר הרבה, ואם לא יוכלו להעמיד דבר על בוריו יעמוד השטר ביד מלוה ומעות היכן שקיימים יעמדו עד שיתגלה הדבר[239]. ומכל מקום שאר ספיקות שיש בלשון שובר יד בעל השובר על העליונה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה[240].

אף על פי שאין כתוב בשובר לא עדי השטר ולא זמנו, כיון שסכום המעות של השטר והשובר שוים, ממילא אנו אומרים שהשובר נכתב על אותו שטר[241], שיד בעל השטר על התחתונה, כיון שהוא בא להוציא ממון[242].

על שטר שכתוב בו דינרים סתם, ותפס המלוה המותר משני דינרים, שנחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם תפיסה* מועילה או שמוציאים הממון ממנו, ע"ע תפיסה.

שני יוסף בן שמעון

שנים שהיו בעיר, שם כל אחד מהם יוסף בן שמעון, ונמצא לאחד בין שטרותיו שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע, שטרות שניהם שעליו פרועים[243].

הכרת העדים

צריך שיכירו עדי שובר על כתובה שם האיש ושם האשה*[244], שידעו ששמו יעקב ואשתו רחל[245], שלא תערים ותכתוב השובר על שם איש אחר ששם אשתו כשמה, או על שם אשה אחרת ששם בעלה כשם בעלה[246], וירמו ליתנו לאיש שגרש אשתו אחרת ותפסיד כתובתה[247], אבל כשמכירים שם שניהם, כל זה אין חוששים שיזדמנו שמות איש ואישה אחרים ששוים לשמותם[248]. ואין חוששים שמא יש לו עוד אישה במדינת הים ששמה רחל, ובשובר הזה תפסיד רחל שהיא במדינת הים, שכיון שיש לו אישה רחל ואם כן השובר מתחילה נכתב כדין, שוב אין לנו לחוש אם יצא ממנו עול ומשפט מעוקל[249]. וכן בשובר על שטר-חוב* - שבא להפקיע שעבודו של זה מזה[250] - צריך שיכירו עדי השובר שם הלוה והמלוה[251], בין ששניהם לפנינו בין אין לפנינו אלא אחד, כדי שידעו מי הוא הפוטר ומי הוא הנפטר, שמא ישקרו ויעשו קנוניא שהמלוה הזה יפטור לוה אחר שאינו חייב לו כלום אלא חייב לאיש אחר ששמו כשמו והוא יפטרנו שלא כדין, מה שאין לחוש לזה כשמכירים את שניהם[252]. ויש שפירשו שצריך שידעו בבירור ששמעון חייב לראובן זה הנותן שובר, שאם לא נודע לנו בבירור ששמעון חייב לראובן, אולי מתחילה השובר בשקר נכתב ומתחילה נעשה בכזב[253].

דעת המתחייב

דעת המתחייב, נסתפקו אחרונים אם צריך בשובר[254].

שכר כתיבת השובר

בשובר הנכתב על כתובת אשה*, הבעל נותן שכר הסופר[255] כשיגיע לידו[256]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שלעולם הבעל נותן השכר[257], שהבעל צריך לו[258], שזכות היא לו[259], שלא תשוב ותגבה כתובתה בזמן אחר[260]. ב) ויש מפרשים שהבעל נותן שכר דוקא במקום שאין כותבים כתובה*[261], שגובה היא כתובתה לעולם בעדי מיתה או עדי גרושין*[262], או במקום שכותבים כתובה והביאה ראיה שלא כתב לה[263], שצריך השובר כדי שלא תגבה ממנו בעדים[264], או לסוברים שהטוען אחר מעשה בית-דין* לא אמר כלום, בין במקום שכותבים בין במקום שאין כותבים[265], אבל במקום שכותבים כתובה וכתב לה ואיבדה כתובתה, היא נותנת שכר השובר[266], שהרי לה הוא נצרך, שהיה לה להיזהר בכתובתה[267], שאם היה השטר קיים לא היה צריך הבעל לשובר[268].

להלכה כתבו הפוסקים שהבעל נותן את שכר הסופר[269], ואפילו אם אבדה הכתובה[270].

ראשונים הסוברים שאישה שאיבדה כתובה היא נותנת שכר השובר[271], כתבו שאף בשובר של שטר-חוב* מלוה שאיבד שטרו הוא נותן שכר השובר[272]. ולהלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם פרע מקצת חובו, המלוה יתן שכר הסופר לכתוב השובר[273], אם משום שהשובר הוא לטובת המלוה, כדי שלא יגרע כח שטרו[274], או משום שבחר המלוה בשובר - ולא שיעשו לו שטר חוב חדש - לטובתו כדי שיפרע לו הלוה המותר מהר[275], ואם החוב הוא חוב בעל פה[276], ואין שטר למלוה, והלוה מבקש ממנו שובר - על אותו המקצת שפרע לו[277] - הוא יתן השכר[278], שהרי הוא מבקש אותו ואין למלוה צורך בו[279]. ויש פוסקים שהפורע מקצת חובו, צריך הלוה לשלם שכר השובר[280],

כיון שהמלוה אין צריך לשובר כלל אלא הלוה צריך לו[281], שאם היה הלוה פורע כל הסך הנזכר בשטר לא היה צריך לשובר, ואם כן השובר הוא מחמת שלא פרע הלוה כאחד[282].

כתיבה בידי בע"ח

בעל חוב יכול לכתוב שוברו[283], וכן האיש כותב את שוברו[284], שקיבלה האשה כתובתה[285], שאין קיום השובר אלא בחותמיו[286].

המוצא שובר

אם נמצא ביד המלוה שובר על אחד משטרותיו שהוא פרוע, אינו כלום לגרוע כח השטר, אפילו אם הוא כתב יד המלוה עצמו[287], סבר שמא ימצא ויבוא בערב שבת בין-השמשות* ויפרע לי, ואם לא אתננו לו לא יתן לי המעות, אכתוב אני שאם יביא לי המעות אתן לו[288]. ואפילו הוא כתב יד הלוה[289], אין אומרים כיון שהוא כתב ידי הלוה ונמצא ביד המלוה הרי ודאי נתחברו יחד המלוה והלוה ויש לומר שפרע הממון ושכח השובר בבית המלוה, אלא אדרבה אנו אומרים כיון שכתב יד לוה הוא ודאי נתחברו יחד המלוה והלוה ולא פרעו, אלא חשש שמא יבוא בין השמשות ואמר מלוה ללוה לכותבו ולהניחו בידו שכשיבוא ויביא לו מעות יתן לו השוב ויטול המעות[290].

היה נמצא בין שטרותיו הקרועים, יעשה מה שבשובר[291], והשטר בחזקת פרוע, ואף על פי שהיה לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה, אנו אומרים: האמינו הלוה, ואומר: מחר תנה לי, ושכח[292]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שהיה השטר בין שטרותיו הקרועים והוא אינו קרוע, לפיכך סומכים על השובר[293], שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת, שאם לא נפרע לא היה נותן השטר אצל השטרות הקרועים[294]. ויש מפרשים שנמצא השובר בין השטרות הקרועים, הלכך יש לומר שנתקבל החוב, והשובר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה, והלוה שכח ביד זה, לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכים לו[295]. ויש גורסים: היה נמצא בין שטרותיו הפרועים, יעשה מה שבשובר[296].

להלכה כתבו הפוסקים, שאם היה השטר שהשובר כתוב עליו מונח בין שטרותיו הקרועים, אף על פי שהוא אינו קרוע, מכל מקום הורע, ולכן סומכים על השובר ואפילו אם אין עליו עדים[297], אבל לא נמצא עליו שובר אף על פי שנמצא בין שטרות קרועים, לא גרע וגובים בו יורשיו[298].

היו עדים חתומים על השובר שנמצא ביד המלוה, ישאלו לעדים אם יודעים אם השטר פרוע אם לא ויעשו על פיהם[299], ואם אינם יודעים או שאינם לפנינו, אינו כלום[300], ששמא הפסיד שטרו והיה ירא כשיבא הלוה אם לא יתן לו השובר לא יפרענו ולכך כתבו שיהא מזומן בידו[301], ואם הוא מקויים - אז ודאי הוא[302] - כשר[303], שהמלוה אינו מקיימו[304], שמה צריך לו[305], אלא ודאי נתנו ללוה[306], והלוה קיימו[307], וחזר והפקידו בידו[308].

המוצא שובר - בשוק[309] - כתוב על שם האשה* שנפרעה כתובתה, בזמן שהאישה מודה שנתנה לבעל, יחזירנו לו[310], ואין לחוש לקנוניא - שכתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי, והלכה ומכרה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי, ומוציא לו לשובר שכתוב בניסן ובא לטרוף לקוחות שלא כדין[311] - כיון שלהלכה הרשות בידה למחול על כתובתה[312], ואפילו מכרה לאחר הכתובה, המוכר שטר-חוב* לחברו וחזר ומחלו מחול[313], ואם רוצה לעשות קנוניא מה לה לשקר, תמחול כתובתה לבעלה ותחלוק עימו, ומשלא מחלקה לבעל, אתה למד אמת אמרה שנתנה לו לשובר מזמן הכתוב בו ואין קנוניא על הלקוחות[314]. אינה מודה, אלא אומרת: ממני נפל - שכתבה ליתן ולא נתנה ואומרת עתה אל תתנו לפי שנמלכה[315] - לא יתנו לא לאיש ולא לאישה[316], הואיל והורע השובר בנפילה, וממילא הכתובה בחזקתה וטורפת הלקוחות[317], ומכל מקום אין קורעים השובר, שאולי יבואו עדים ויעידו כי השובר טוב ותתרע הכתובה[318]. והוא הדין[319], המוצא שובר - על שטר-חוב* - בשוק, בזמן שהמלוה מודה שנתנו ללוה - שנשבר שטרו ופרעו או מחלו[320] - יחזירו ללוה, אינו מודה, לא יתננו לא לזה ולא לזה[321], שאי אפשר לעמוד על הדבר ממי נפל[322].

הודה האיש לאישה ואמר שלא פרע לכתובתה, או הודה הלוה למלוה שעדיין לא פרע, נחלקו אחרונים: יש סוברים שיחזיר למלוה[323], ואין חוששים לקנוניא, כיון שאירע ריעותא בשובר ולא בשטר[324], או שאפילו אם יש הפסד לבעלי חוב, שהרי אם רוצה המלוה היה קורע השטר או מצניעו[325], ויחזיר לאישה, שהרי אף שלא יחזירו מכל מקום היא טורפת מן הלקוחות עם הכתובה שבידה[326]. ויש סוברים שאין מחזירים השובר למלוה, כיון שהורע בנפילה חוששים לקנוניא שרוצה להפקיע מלקוחות שקנו מהלוה[327], ואין מחזירים השובר לאישה ושתגבה כתובתה, שחוששים לקנוניא, שמא הבעל להבריח נכסיו מבעל חוב אומר כן[328].

על נאמנות השליש* על שובר היוצא מתחת ידו, ע"ע שליש. ושם, שאם השליש מת לא יחזיר לא ללוה ולא למלוה.

כשהשובר בגוף השטר

שטר שנמצא בו שובר בגוף השטר - בין מלפניו בין מלאחריו[329] - ואפילו במקצתו[330] -שטר זה פרוע, או שנפרע ממנו כך וכך[331], עושים כמו שכתוב בשובר[332], ואפילו אין עדים על השובר[333], שאם לא היה פרוע לא היה[334] כותב אותו בגוף השטר[335] להרע את שטרו[336]. ומכל מקום יש מהראשונים שכתבו שאם כתבו על גב השטר ואין עליו עדים, אינו כלום[337]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאף כשכתבו על גב השטר ואין בו עדים, הולכים אחר השובר[338].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע שטר חוב. מוסף הערוך ע' שבר א'.
  2. ↑ עי' תוס' כתובות טז ב ד"ה כותבין; עי' רמב"ן שם; עי' שטמ"ק שם, בשמו.
  3. ↑ עי' משנה ב"ב קסז א; תוס' כתובות שם ע"פ גמ' שם; עי' רמב"ן שם; עי' שטמ"ק שם, בשמו.
  4. ↑ תוס' שם, ע"פ
  5. ↑ דו"ח מערכה יג; עינים למשפט ב"ב קעא ב, בשמו, ודחה.
  6. ↑ עי' ציון 70 ואילך. ועי' ציון 80 ואילך, שי"ח.
  7. ↑ עי' ציון 42 ואילך.
  8. ↑ עינים למשפט שם, ע"פ שטמ"ק בשם הרשב"א שבציון 57 ואילך.
  9. ↑ עי' תוס' ב"מ כ ב ד"ה סמפון, ע"פ משנה שם א; תוי"ט שם פ"א מ"ח, בשמם; מלא"ש שם.
  10. ↑ עי' רש"י כתובות נז ב ד"ה משום סימפון; תוס' ב"מ שם.
  11. ↑ עי' רש"י כתובות שם וב"מ כ א ד"ה ואם יש וכ ב ד"ה סמפון; עי' ס' הערוך ע' סמפין; עי' ר"י מלוניל שם; עי' רי"ו מישרים נ"ו ח"ד (כד א); עי' רע"ב שם. ועי' ס' הערוך שם, שסמפון משמש אף בלשון שטר תנאים, ועי' מוסף הערוך שם.
  12. ↑ עי' רש"י כתובות שם; רש"י ב"מ כ ב שם; עי' רי"ו שם.
  13. ↑ רש"י ב"מ שם; מלא"ש שם.
  14. ↑ עי' רש"י כתובות שם וב"מ שם; עי' מלא"ש שם.
  15. ↑ עי' רש"י כתובות שם.
  16. ↑ רש"י ב"מ שם; עי' מלא"ש שם. וע"ע מומי אשה.
  17. ↑ עי' רש"י שם; מלא"ש שם.
  18. ↑ ס' העיטור אות ש - שובר (מ ג במהד' רמ"י).
  19. ↑ עי' ב"מ קג א, ורש"י ד"ה תברא; עי' ב"ב ז ב, ורש"י ד"ה תברא; עי' ב"ב קסז ב, ורשב"ם ד"ה ההוא תברא; ועוד.
  20. ↑ עי' ב"ב קעא ב; עי' הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב, בשם העיטור, שבציון 200.
  21. ↑ ירו' כתובות פ"ט ה"ט, לגירסתנו, לפי פ"מ שם, ע"פ ס' הערוך ע' אומולוגין, ועי' קה"ע שם, שפי' בע"א. לגי' ס' הערוך שם: אימולוגיא.
  22. ↑ ירו' מו"ק פ"ג ה"ג, לגירסתנו, לפי פ"מ שם, ע"פ ס' הערוך שם. לגי' ס' הערוך שם: אומולוגון.
  23. ↑ ס' הערוך שם.
  24. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ב"ב קסז א ועדיות פ"ב מ"ג; רע"ב עדיות שם.
  25. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  26. ↑ משנה סוטה ז א: שוברת כתובתה, לפי אביי בגמ' שם ב: תני מקרעת.
  27. ↑ תוס' רא"ש שם; שטמ"ק שם, בשמו.
  28. ↑ רש"י כתובות פט ב ד"ה אלא במקום.
  29. ↑ עי' רש"י שם.
  30. ↑ רש"י שם.
  31. ↑ עי' רש"י שם.
  32. ↑ גמ' שם, במסקנה, לפי ריטב"א שם; תוס' סוטה ז ב ד"ה שמעת; מאירי שם.
  33. ↑ רש"י כתובות שם.
  34. ↑ רש"י שם, לפי שטמ"ק שם.
  35. ↑ עי' גמ' ב"ב קעא ב; עי' ירו' כתובות פ"ט ה"ט.
  36. ↑ עי' פ"מ לירו' שם.
  37. ↑ רשב"ם שם ד"ה לטעמיה דאמר.
  38. ↑ עי' גמ' שם.
  39. ↑ עי' גמ' שם.
  40. ↑ עי' ירו' שם.
  41. ↑ משנה ב"ב קע ב.
  42. ↑ עי' גמ' שם קסד ב, בד' רבי בברייתא שם א-ב (המטעים סברת ת"ק במשנה שם קס א).
  43. ↑ משנה כתובות טו ב, לפי ר' אבהו בגמ' שם טז ב, בלשון הא', ועי' רב פפא בגמ' שם, שפי' בע"א, ועי' גמ' שבציון הבא, שפי' ר' אבהו בע"א; עי' משנה ב"ב קסז א; עי' עדיות פ"ב מ"ג, ע"פ עדות ר' חנינה סגן הכהנים במשנה שם.
  44. ↑ ברייתא כתובות טז ב, לפי ר' אבהו בגמ' שם, בלשון הב', ועי' רב פפא בגמ' שם, שפי' בע"א, ועי' גמ' שבציון הקודם, שפי' ר' אבהו בע"א.
  45. ↑ ת"ק בברייתא שבת עח ב, לפי רבא בגמ' שם עט א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה והכא בכותבין (ועי' רש"י שם, בשם י"ג, שי"ג בע"א), ועי' רב יוסף ואביי בגמ' שם עח ב, ורב אשי בגמ' שם עט א (וכ"ה בת"ק בברייתא ירו' שבת פ"ח ה"ב), שפי' בע"א.
  46. ↑ ב"ב קעא ב.
  47. ↑ ירו' כתובות שם, בד' רב בירו' שם, לפי פ"מ שם, ועי' קה"ע שם, שפי' בע"א, ועי' ציון 64, שי"מ בע"א.
  48. ↑ עי' גמ' שם.
  49. ↑ גמ' שם.
  50. ↑ עי' גמ' שם. ועי' תוס' כתובות פט א ד"ה (פח ב) הוציאה וסוטה ז ב ד"ה אמר, בד' רבא שבסוטה שם.
  51. ↑ תוס' ב"ב שם ד"ה מתקיף, בשם ר"י, ותוס' כתובות שם, בתי' הב', בד' אביי בב"ב שם, שהאתקפתא היא דיחויא בעלמא, ולמעשה קיבלה מרבא, ועי' ציון 67, שי"מ בע"א. ועי' תוס' שם ושם, בד' אביי שבציון 26.
  52. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה, ורשב"ם ד"ה יאכל הלה וחדי ור"י קרקושא שם.
  53. ↑ עי' תמיהת אביי בגמ' שם.
  54. ↑ רבא בגמ' שם.
  55. ↑ עי' ר' יוסי במשנה שם קע ב, ורשב"ם שם ד"ה א"ל ר' יוסי; רשב"ם שם קעא ב ד"ה עבד לוה; ר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם.
  56. ↑ ר' יוסי במשנה שם קע ב, ורשב"ם ד"ה ולא ירע כחו.
  57. ↑ עי' רמב"ן כתובות טז ב; עי' רשב"א שם, בפי' הא'; עי' שטמ"ק שם, בשם רמב"ן ורשב"א.
  58. ↑ עי' ציון 52. עי' רשב"א שם; עי' שטמ"ק שם, בשמו.
  59. ↑ רשב"א שם; שטמ"ק שם, בשמו.
  60. ↑ עי' רשב"א שם, בפי' הב'; עי' שטמ"ק שם, בשמו.
  61. ↑ ר' יהודה בברייתא שבת עח ב, לפי רבא בגמ' שם עט א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה והכא בכותבין (ועי' רש"י שם, בשם י"ג, שי"ג בע"א), ועי' רב יוסף ואביי בגמ' שם עח ב, ורב אשי בגמ' שם עט א (וכ"ה בר' יהודה בברייתא ירו' שבת פ"ח ה"ב), שפי' בע"א; ר' יהודה במשנה ב"ב קע ב, לפי גמ' שם קעא ב.
  62. ↑ משנה שם קס א, לפי גמ' שם קסד ב.
  63. ↑ עי' ר' אבא בשם רב בגמ' שם קעא ב, ורבינו גרשום שם.
  64. ↑ ירו' כתובות פ"ט ה"ט, בד' רב בירו' שם, לפי גליון אפרים שם, ע"פ רב שבציון הקודם, ועי' ציון 47, שי"מ בע"א.
  65. ↑ עי' ר' אבא בשם שמואל בגמ' שם, ורבינו גרשום שם.
  66. ↑ גמ' שם, בד' רב המנונא בגמ' שם, בפי' שביעית פ"י מ"ה.
  67. ↑ תוס' כתובות פט א ד"ה (פח ב) הוציאה, בתי' הא', והגמ"י מלוה פכ"א הט"ז, בד' אביי בגמ' שם, ועי' ציון 51, שי"מ בע"א.
  68. ↑ ר' יהודה במשנה ב"ב קע ב.
  69. ↑ רשב"ם שם ד"ה לשמור שוברו.
  70. ↑ עי' ב"ב קעא ב, במסקנה.
  71. ↑ עי' רב ירמיה מדפתי בגמ' שם; עי' רב אשי דא"ל רב ספרא לספריה בגמ' שם.
  72. ↑ רי"ף שם (עט א בדפי הרי"ף); רמב"ם שבציון 74 ופהמ"ש ב"ב קע ב; ס' העיטור אות ש - שובר (מ ד במהד' רמ"י); תוס' כתובות פט א ד"ה ש"מ, בשם ר"י, ושפי' קו' הגמ' שם: ש"מ כותבין שובר, דתיקשי למ"ד שבציון 61 ואילך, שאין כותבים (וכ"פ רש"י סוטה ז ב ד"ה שמע מינה קו' הגמ' שם, וסותר לרש"י שבציון 80, וצ"ב), ועי' ציונים 80, 85, שי"מ בע"א; הגמ"י מלוה פכ"א הט"ז, בשם תוס'; עי' רא"ש ב"ב שם פ"י סי' כח; מאירי שם קע ב וסוטה ז ב; טוש"ע שבציון הבא ואילך; ריטב"א כתובות שם; רע"ב ב"ב שם פ"י מ"ו.
  73. ↑ טוש"ע חו"מ נד ב; עי' שטמ"ק כתובות פח ב.
  74. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  75. ↑ כ"מ מרמב"ם גרושין פ"י הי"א; עי' ס' העיטור שם, וסותר להגמ"י בשמו שבציון 84, וצ"ב; טוש"ע אה"ע קי א.
  76. ↑ ע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 134. עי' תוס' שם, בשם ר"י, ע"פ גמ' שבציון 71 (והל' קצת מגומגם).
  77. ↑ ע"ע הנ"ל: כר' יוסי מחברו ציון 632. הגמ"י שם.
  78. ↑ ע"ע הנ"ל: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 860 ואילך. עי' הגמ"י שם. וע"ע הנ"ל: שם ציון 863 ואילך, שי"ח וסוברים שההלכה כרב ושמואל שאין דברי היחיד כנגד שנים, ואינו ענין לכאן, שר"ל ס"ל כר"י.
  79. ↑ ע"ע הנ"ל: אביי ורבא ציון 928. הגמ"י שם.
  80. ↑ רש"י שם ד"ה ש"מ, בפי' קו' הגמ' שם: ש"מ כותבין שובר (ועי' ציונים 72, 85, שי"מ בע"א, ועי' ציון 84, שי"מ רש"י בע"א), וסותר לרש"י שבציון 72, וצ"ב; תוס' שם וריטב"א שם, בשמו, ודחו; הגמ"י שם, בשם רש"י.
  81. ↑ עי' גמ' שבציון 71.
  82. ↑ עי' שטמ"ק שם, בד' רש"י.
  83. ↑ עי' ציון 54.
  84. ↑ עי' ראבי"ה תשו' וביאורי סוגיות סי' תתקנז, בשם הרב ר' חיים כהן; עי' הגמ"י שם, בשם ראבי"ה ושמצא סעד לדבריו בתשו' רבינו חיים כהן, ושכ"פ העיטור (וסותר לעיטור שבציון 75, וצ"ב); עי' שטמ"ק שם, בשם ריב"ש, בד' רש"י שבציון 80: ואפשר (ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א), ודחה, ע"פ רש"י שם: ש"מ כותבין שובר על כרחו של לוה.
  85. ↑ עי' ראבי"ה שם, בשם הרב ר' חיים כהן, בפי' קו' הגמ' שם: ש"מ כותבין שובר (ועי' ציונים 72, 80, שי"מ בע"א), ולכן אביי שבציון 26 הגיה המשנה שבציון הנ"ל, ולא העמיד שהמשנה תלויה במח' תנאים (ועי' ראבי"ה שם, שדחה הראיה מאביי); הגמ"י שם, בשם ראבי"ה.
  86. ↑ עי' ציון 41 ואילך.
  87. ↑ ציון 170 ואילך.
  88. ↑ ע"ע חול המועד ציון 945 ואילך.
  89. ↑ ציון 977 ואילך.
  90. ↑ עי' ציון 41 ואילך.
  91. ↑ עי' ב"ב קעא ב.
  92. ↑ עי' משנה שם קע ב.
  93. ↑ רבינו גרשום שם.
  94. ↑ ר"א אב"ד (בשיטת הקדמונים) שם: מלוה; רשב"ם שם ד"ה אמר רב הונא; ר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם: מלוה.
  95. ↑ ר"א אב"ד שם.
  96. ↑ ר"א אב"ד שם; עי' רשב"ם שם.
  97. ↑ ר"א אב"ד שם.
  98. ↑ רבינו גרשום שם.
  99. ↑ ר"א אב"ד שם.
  100. ↑ ר"א אב"ד שם; רשב"ם שם: את שטרו; ר"י קרקושא שם.
  101. ↑ עי' גמ' שם, ע"פ המעשה ברב יצחק בר יוסף ור' אבא.
  102. ↑ עי' רי"ף שם (עט א); עי' רמב"ם מלוה פכ"ג הט"ז; פסקי רי"ד שם; עי' רא"ש שם פ"י סי' כח; עי' הגמ"ר כתובות רמז רפה; קצור פסקי רא"ש שם וטור חו"מ סי' נד; רי"ו מישרים נ"ו ח"ד (כד א); עי' שו"ע שם ב.
  103. ↑ עי' ראב"ד שבציון הבא; עי' בעה"ת שבציון 105; טור חו"מ סי' נד ס"ג; שו"ע שם ג ולבוש שם, בשם יש מי שאומר.
  104. ↑ דין הרשאה לראב"ד בתמים דעים סי' סא; בעה"ת של"א ח"א סי' ז, בשם הראב"ד במשפטי ההרשאות.
  105. ↑ בעה"ת שם, ע"פ כתובות טז ב.
  106. ↑ מאירי סוטה ז ב, ע"פ גמ' שם.
  107. ↑ ע"ע שטרות.
  108. ↑ עי' רש"י גיטין כא א ד"ה והאיש כותב. ועי' עינים למשפט ב"ב קעא ב.
  109. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' כתובות כ א ד"ה ואוקי, בשם רשב"א.
  110. ↑ עי' רש"י שם.
  111. ↑ ע"ע הנ"ל.
  112. ↑ קצה"ח סי' לט סק"ז, ע"פ שטמ"ק בשם ריטב"א שבציון 114.
  113. ↑ רשב"א שם כ ב.
  114. ↑ עי' ריטב"א ב"מ כ א, בשם רבינו; עי' שטמ"ק שם, בשם ריטב"א.
  115. ↑ ס' העיטור ש - שובר (מא ג במהד' רמ"י); הגמ"ר כתובות רמז רפה ושו"ת בנימין זאב סי' תמג, בשמו.
  116. ↑ ריטב"א ב"מ כ א, בשם רבינו; שטמ"ק שם, בשם ריטב"א.
  117. ↑ עי' א"ל רב ספרא לספריה בב"ב קעא ב; טור חו"מ סי' נד ס"ד; מל"מ מלוה פכ"ג הט"ז, בשמו; שו"ע שם ג.
  118. ↑ רשב"ם שם ד"ה אדרכתון זמנא. ועי' ציון 155 ואילך.
  119. ↑ רשב"ם שם.
  120. ↑ ע"ע שטר מאוחר; שטר מוקדם.
  121. ↑ עי' רשב"ם שם.
  122. ↑ עי' א"ל רב ספרא לספריה בגמ' שם, ורשב"ם ד"ה ואי לא; טור שם ס"ה; שו"ע שם.
  123. ↑ טור שם; שו"ע שם.
  124. ↑ עי' א"ל רב ספרא לספריה בגמ' שם, ורשב"ם שם.
  125. ↑ רשב"ם שם.
  126. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שמב.
  127. ↑ עי' שו"ת תורת אמת סי' קמה, ונשאר למסקנה בצ"ע; עי' ש"ך חו"מ סי' נד סק"ח.
  128. ↑ ש"ך שם.
  129. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ט; עי' שו"ת הרא"ש כלל עו סי' ג; עי' טור חו"מ סי' נד ס"ז; עי' שו"ע שם מג כו; עי' לבוש שם. ועי' ד"מ סי' מג סק"ו.
  130. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' לבוש שם.
  131. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  132. ↑ שו"ת הרא"ש כלל עו סי' ד, ע"פ משנה נדרים סא ב, והובא בב"י חו"מ סי' מג סי"ט וסי' נד ס"ז; עי' שו"ע שם מג כז; עי' לבוש שם.
  133. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  134. ↑ שו"ת הרא"ש שם; עי' לבוש שם.
  135. ↑ לבוש שם.
  136. ↑ שו"ת הרא"ש שם; שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  137. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  138. ↑ עי' ציון 115.
  139. ↑ ס' העיטור ש - שובר (מא ג במהד' רמ"י); עי' הגמ"ר כתובות רמז רפה, בשמו; שו"ת בנימין זאב סי' תמג, בשם העיטור.
  140. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  141. ↑ עי' ס' העיטור שם; עי' הגמ"ר שם, בשמו.
  142. ↑ עי' שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  143. ↑ ס' העיטור שם: וכתובו וחתומו; הגמ"ר שם, בשמו.
  144. ↑ ס' העיטור שם: לפלו'; הגמ"ר שם, בשמו.
  145. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  146. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  147. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו.
  148. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  149. ↑ ס' העיטור שם: לזכו; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  150. ↑ הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  151. ↑ ס' העיטור שם.
  152. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  153. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: גבי; שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור: גביה.
  154. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו. ועי' שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור, שאין ציון לסכום.
  155. ↑ ס' העיטור שם. ועי' ציון 117 ואילך.
  156. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  157. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  158. ↑ ס' העיטור שם.
  159. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  160. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  161. ↑ ס' העיטור שם: לי פלוני; הגמ"ר שם, בשמו.
  162. ↑ ס' העיטור שם: דכתב; הגמ"ר שם, בשמו.
  163. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  164. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  165. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו. בשו"ת בנימין זאב שם אינו, והוא מתאים לחוב הפרוע כולו.
  166. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  167. ↑ ס' העיטור שם.
  168. ↑ ס' העיטור שם: מחמתיה; הגמ"ר שם, בשמו; שו"ת בנין זאב שם, בשם העיטור: מאי דאתי.
  169. ↑ הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  170. ↑ ס' העיטור שם.
  171. ↑ הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  172. ↑ ס' העיטור שם.
  173. ↑ הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  174. ↑ ס' העיטור שם.
  175. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: פלן דנן. בשו"ת בנימין זאב שם, אינו.
  176. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  177. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: דזימניה זמן פלן.
  178. ↑ ס' העיטור שם: וכתב; הגמ"ר שם, בשמו.
  179. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  180. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  181. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  182. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  183. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו.
  184. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  185. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: שטר דיפיק מתחות ידי.
  186. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  187. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  188. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: דאתי.
  189. ↑ ס' העיטור שם.
  190. ↑ הגמ"ר שם, בשם ס' העיטור.
  191. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  192. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו; שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור: שרינן.
  193. ↑ ע"ע מודעא.
  194. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: דנפקי; שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור: שטר.
  195. ↑ ס' העיטור שם.
  196. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  197. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  198. ↑ ס' העיטור שם.
  199. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  200. ↑ ס' העיטור שם: שטרי דנהיגין; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  201. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור; שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור: מן יומא. בס' העיטור שם, לגירסתנו, אינו.
  202. ↑ ס' העיטור שם: כטופסא; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  203. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר ושו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  204. ↑ ס' העיטור שם.
  205. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  206. ↑ ס' העיטור שם; שו"ת בנימין זאב שם, בשמו.
  207. ↑ שו"ת בנימין זאב שם, בשם העיטור.
  208. ↑ תשו' הרמב"ן בבעה"ת שנ"ג ח"ד ס"ב; בעה"ת שם, ע"פ משנה ב"ב קעב א ורב אשי דא"ל רב ספרא לספריא בגמ' שם קעא ב ורבא בגמ' שם קעג א; טור חו"מ סי' נד ס"ו, בשם הרא"ש, והסכים לו; שו"ע שם ג; לבוש שם.
  209. ↑ עי' בעה"ת שם.
  210. ↑ תשו' הרמב"ן שם; מ"מ מלוה פט"ז הי"ב, ע"פ רבא בגמ' שם; טור שם, בשם הרא"ש; לבוש שם.
  211. ↑ מ"מ שם, ע"פ רבא בגמ' שם.
  212. ↑ בעה"ת שם.
  213. ↑ בעה"ת שם; עי' מ"מ שם.
  214. ↑ לבוש שם.
  215. ↑ מ"מ שם.
  216. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל סח סי' יט; עי' ד"מ חו"מ סי' נד סק"ה, בשמו; רמ"א בשו"ע שם ג; עי' לבוש שם.
  217. ↑ תשו' הרמב"ן בבעה"ת שנ"ג ח"ד ס"ב.
  218. ↑ תשו' הרמב"ן שם; עי' מ"מ מלוה פט"ז הי"ב, בשמו; עי' בעה"ת שם, ע"פ משנה ב"ב קעב א ורב אשי דא"ל רב ספרא לספריא בגמ' שם קעא ב ורבא בגמ' שם קעג א; עי' טור חו"מ סי' נד ס"ח; עי' שו"ת הריב"ש סי' שלו, בשמו; עי' ריטב"א ב"ב קסה ב, בשם י"א, ושלזה היה נוטה ד' הר"ם; עי' נמוק"י שם (עו ב), בשם י"א ושלזה נוטה ד' הרא"ה.
  219. ↑ עי' ברייתא ב"מ ד ב, וגמ' שם, ורש"י שם ד"ה סלעים דינרין וד"ה אינו אלא.
  220. ↑ ע"ע שטר חוב.
  221. ↑ לבוש שם.
  222. ↑ לבוש שם.
  223. ↑ תשו' הרמב"ן שם; לבוש שם.
  224. ↑ לבוש שם.
  225. ↑ תשו' הרמב"ן שם; ש"ך שם ס"ק טו וקצה"ח שם סק"ג ושעה"מ שם סק"ד, בשמו; לבוש שם.
  226. ↑ לבוש שם.
  227. ↑ תשו' הרמב"ן שם; ש"ך וקצה"ח ושעה"מ שם, בשמו.
  228. ↑ לבוש שם.
  229. ↑ ריטב"א ונמוק"י ב"ב שם, בשם י"א.
  230. ↑ עי' תשו' הרמב"ן שם, ע"פ יבמות לא ב וירו' ב"ב פ"י ה"א; עי' טור שם ס"ט.
  231. ↑ תשו' הרמב"ן שם.
  232. ↑ תשו' הרמב"ן שם; לבוש שם: מוציאו.
  233. ↑ מ"מ שם, בשם רמב"ן, ועי' ב"י שם, שהוא פי' "פסול" שבתשו' הרמב"ן שבציון 230.
  234. ↑ לבוש שם.
  235. ↑ טור חו"מ סי' נד ס"ח; שו"ע שם ה; לבוש שם.
  236. ↑ רשב"א שבציון הבא ואילך, לפי גידו"ת לבעה"ת שנ"ג ח"ד ס"ב, ועי' ש"ך חו"מ סי' נד ס"ק טו ובתקפו כהן סי' נה, שפי' בע"א; עי' ריטב"א ב"ב קסה ב; עי' נמוק"י שם (עו ב), בשמו.
  237. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שנה.
  238. ↑ שו"ת הרשב"א שם, ע"פ ברייתא ב"מ ד ב.
  239. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  240. ↑ ריטב"א שם, במסקנה.
  241. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל עו סי' א, ע"פ המשנה שבציון 243, והובא (ללא הראיה) בב"י חו"מ סי' נד סי"ט; שו"ע שם כד.
  242. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  243. ↑ עי' משנה ב"ב קעב א; רמב"ם מלוה פכ"ד ה"ח; עי' טור חו"מ סי' מט סי"ג; עי' שו"ע שם ז.
  244. ↑ עי' אביי בשם רב בב"ב קסז ב, בפי' המשנה שם א: ובלבד שיהא מכירן; כ"מ מרמב"ם מלוה פכ"ד ה"ג, ועי' מ"מ שם, שמקורו מדין זה; כ"מ משו"ע אה"ע קי א; עי' לבוש שם.
  245. ↑ תומים סי' מט סק"א.
  246. ↑ לבוש שם.
  247. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה ושם האשה בשובר.
  248. ↑ עי' לבוש שם.
  249. ↑ עי' תומים שם.
  250. ↑ עי' מ"מ שם; לבוש חו"מ שם ב.
  251. ↑ כ"מ מרמב"ם שם; מ"מ שם; עי' שו"ע חו"מ שם, ועי' תומים שם, שהוא ע"פ הדין שבציון 244; לבוש שם.
  252. ↑ לבוש שם.
  253. ↑ תומים שם, בד' שו"ע שם.
  254. ↑ עינים למשפט ב"ב קעא ב.
  255. ↑ משנה ב"ב קסז א, לפי ר"א אב"ד שם ונמוק"י שם (עז ב), וכ"מ מראשונים שבציון הבא ואילך, ועי' יד רמ"ה שם, שנ' שסובר שמוסב רק על שכר כתיבת הגט; טוש"ע אה"ע קי א. הרמב"ם השמיט.
  256. ↑ נמוק"י שם.
  257. ↑ כ"מ מר"א אב"ד ורשב"ם שבציון 259 ואילך (ועי' ר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם); עי' רמב"ן שם, במסקנה, ע"פ שבת עח ב (ועי' חי' הר"ן ב"ב שם, פי' הראיה); ר"י קרקושא שם, בפי' הא', ובמסקנה, ע"פ שבת שם; מאירי ב"ב שם; טור אה"ע סי' קי, לפי ח"מ שם סק"ג, ועי' ציון 266, שי"מ בע"א; חי' הר"ן שם, בפי' הא', ובמסקנה ע"פ שבת שם.
  258. ↑ חי' הר"ן ב"ב שם.
  259. ↑ עי' ר"א אב"ד (בשיטת הקדמונים) שם; עי' רשב"ם שם ד"ה והבעל נותן שכר; עי' פרישה אה"ע סי' קי סק"ג ותוי"ט ב"ב פ"י מ"ג, בשמו; נחלת צבי שם סק"ג.
  260. ↑ עי' ר"א אב"ד (בשיטת הקדמונים) שם; רשב"ם שם; פרישה שם ותוי"ט שם, בשמו.
  261. ↑ רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ; רשב"א שם: איכא למימר, והובא במ"מ מלוה פכ"ד ה"ב ותוי"ט שם; חי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד; נמוק"י שם.
  262. ↑ עי' רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ; רשב"א שם, והובא במ"מ שם ותוי"ט שם; חי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד.
  263. ↑ רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ; רשב"א שם, והובא במ"מ שם ותוי"ט שם; חי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד; עי' נמוק"י שם.
  264. ↑ נמוק"י שם.
  265. ↑ רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ; עי' הג"א ב"ב פ"י סי' יז, בשם ר"י.
  266. ↑ עי' רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ; רשב"א שם, והובא במ"מ שם ותוי"ט שם; חי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד; טור שם, לפי ב"ש שם סק"ג, ועי' ציון 257, שי"מ בע"א; עי' הג"א שם, בשם ר"י; עי' נמוק"י שם.
  267. ↑ רשב"א שם, והובא במ"מ ותוי"ט שם; חי' הר"ן שם, בשם איכא מ"ד; עי' נמוק"י שם.
  268. ↑ רמב"ן ור"י קרקושא שם, בשם י"מ.
  269. ↑ שו"ע אה"ע קי א.
  270. ↑ שו"ע שבציון הקודם, לפי ח"מ שם סק"ג.
  271. ↑ עי' ציון 261 ואילך.
  272. ↑ עי' רמב"ן ב"ב קסז א, בשם י"מ; עי' ר"י קרקושא שם, בשם י"מ; עי' נמוק"י שם (עז ב).
  273. ↑ עי' ד"מ חו"מ סי' נד סק"א, בשם נמוק"י שבציון הקודם, ועי' ש"ך שם סק"ג ובהגר"א שם סק"ג, שתמהו; עי' רמ"א בשו"ע שם א; עי' לבוש שם.
  274. ↑ לבוש שם.
  275. ↑ סמ"ע שם סק"ד.
  276. ↑ לבוש שם.
  277. ↑ לבוש שם.
  278. ↑ ד"מ שם, ע"פ נמוק"י שבציון 272, ועי' ש"ך ובהגר"א שם, שתמהו; רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  279. ↑ עי' לבוש שם.
  280. ↑ ש"ך שם; אורים שם סק"ה, בשמו, והסכים לו; נתה"מ שם חידושים סק"ג, בשם אורים בשם ש"ך, ונ' שהסכים להם.
  281. ↑ ש"ך שם.
  282. ↑ אורים שם סק"ה, בשם ש"ך; עי' נתה"מ שם חידושים סק"ג, בשם תומים בשם ש"ך.
  283. ↑ עי' תוי"ט עדיות פ"ב מ"ג; עי' תפא"י שם יכין ס"ק טז.
  284. ↑ משנה שם.
  285. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם; תפא"י שם.
  286. ↑ משנה שם: הגט, ותפא"י שם ס"ק יז, ע"פ תוס' גיטין ב א ד"ה המביא.
  287. ↑ עי' רב ירמיה בר אבא אמר רב בב"מ כ ב; עי' רמב"ם מלוה פט"ז ה"ח; טור חו"מ סי' סה סכ"ד; שו"ע שם יח; לבוש שם.
  288. ↑ עי' גמ' שם; עי' לבוש שם.
  289. ↑ בעה"ת שנ"ג ח"ג סי' ו, בשם ר"י ברצלוני, שהסתפק בזה, והסיק כן; טוש"ע שם; לבוש שם.
  290. ↑ עי' בעה"ת שם, בשם ר"י ברצלוני; עי' לבוש שם.
  291. ↑ משנה שם א, לפי גמ' שם ב, לגירסתנו, וגי' רש"י שבציון 293 ואילך ורי"ף שם (יב א) ורמב"ם מלוה פט"ז ה"י (ועי' ב"י שם סכ"ה, שסותר לרמב"ם שבציון 296, וצ"ב) וטור שם, לפי ש"ך שם ס"ק נו (ועי' ציון הנ"ל, שי"מ הטור בע"א), שלא יסתור לדין שבציון הקודם, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  292. ↑ רש"י שם א ד"ה יעשה מה שבשובר.
  293. ↑ רש"י שם ב ד"ה בין שטרותיו קרועים, שכן שמע; עי' רי"ף שם.
  294. ↑ רש"י שם, שכן שמע.
  295. ↑ רש"י שם: ול"נ.
  296. ↑ משנה שם א, לפי גמ' שם ב, לגי' רמב"ם גזו"א פי"ח ה"ה (ועי' ב"י שם, שסותר לרמב"ם שבציון 291, וצ"ב) וקו' הראיות לריא"ז שם, וטור שם, לפי ב"י וב"ח שם (ועי' ציון הנ"ל, שי"מ הטור בע"א), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  297. ↑ עי' טור חו"מ סי' סה סכ"ה; שו"ע שם יח; לבוש שם.
  298. ↑ טוש"ע שם; לבוש שם.
  299. ↑ עי' ב"מ כא א; עי' טור חו"מ סי' סה סכ"ו; עי' רי"ו מישרים נ"ו ח"ד (כד א); עי' שו"ע שם יח; עי' לבוש שם.
  300. ↑ עי' רי"ף שם (יב א); טור שם; רי"ו שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  301. ↑ טור שם; לבוש שם.
  302. ↑ טור שם; לבוש שם.
  303. ↑ רי"ף שם; טוש"ע שם; רי"ו שם; לבוש שם.
  304. ↑ טור שם; לבוש שם.
  305. ↑ לבוש שם.
  306. ↑ טור שם; לבוש שם.
  307. ↑ לבוש שם.
  308. ↑ טור שם; לבוש שם.
  309. ↑ עי' טוש"ע שבציון 321.
  310. ↑ עי' ברייתא ב"מ יט ב, ורש"י ד"ה מצא שובר; טור אה"ע סי' קי; עי' שו"ע שם ב; לבוש שם.
  311. ↑ גמ' שם.
  312. ↑ עי' רבא בגמ' שם יט ב - כ א, ורא"ש שם פ"א סי' מח; עי' ב"ח שם; עי' ח"מ שם סק"ה. ועי' אביי בגמ' שם כ א, שפי' בע"א.
  313. ↑ שמואל בגמ' שם.
  314. ↑ רא"ש שם.
  315. ↑ תוס' שם ד"ה מצא.
  316. ↑ עי' ברייתא שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  317. ↑ עי' ח"מ שם סק"ו; עי' ב"ש שם סק"ו.
  318. ↑ ח"מ שם; עי' ב"ש שם.
  319. ↑ ב"י חו"מ סי' סה סכ"ג, שהדין שבציון הבא נלמד מהדין שבציון 309 ואילך; ב"ח שם; פרישה שם ס"ק כג. ועי' ב"ח שם, בטעם שלא נזכר הדין שבציון הבא ואילך בברייתא שם.
  320. ↑ רמב"ם גזו"א פי"ח הי"א.
  321. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם; שו"ע שם יח; לבוש שם.
  322. ↑ לבוש שם.
  323. ↑ ב"ח חו"מ סי' סה; ש"ך שם ס"ק מט.
  324. ↑ ב"ח שם.
  325. ↑ ש"ך שם.
  326. ↑ ח"מ סי' קי סק"ו; ב"ש שם סק"ו, בשם ב"ח וש"ך (עי' ציון 323 ואילך) וח"מ.
  327. ↑ סמ"ע שם ס"ק נח; ש"ך שם, בשמו, ודחה.
  328. ↑ דרישה שם סק"ה; ב"ש שם, בשם הפרישה.
  329. ↑ רמב"ם מלוה פט"ז ה"י; טור חו"מ סי' סה סכ"ט; שו"ע שם כ; לבוש שם.
  330. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם. ועי' סמ"ע שם סק"ע וש"ך שם ס"ק עא.
  331. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  332. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"עי שם; עי' לבוש שם.
  333. ↑ רמב"ם שם; ריטב"א שם; עי' שו"ע שם.
  334. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם; לבוש שם.
  335. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם; לבוש שם.
  336. ↑ עי' גמ' שם; עי' הגמ"י שם; עי' לבוש שם.
  337. ↑ רי"ו מישרים נ"ו ח"ד (כד א), בשם חדושין ושכ"נ מהרי"ף, והובא בב"י שם, ותמה עליו.
  338. ↑ עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' יב, לפי ד"מ שם סק"ח.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שובר&oldid=148994"