אנציקלופדיה תלמודית:שחוטי חוץ

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דין קדשים שנשחטו חוץ למקומם.

הדין וגדרו

אסור לשחוט קדשים חוץ לעזרה* - שהיא מקום שחיטת הקדשים[1] – והעושה כן במזיד חייב כרת*, שנאמר: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ וגו' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ[2], ובשוגג מביא חטאת*, ככל חיבי-כריתות*[3].

אזהרה

אזהרת שוחט קדשים בחוץ לא נאמרה בפירוש בתורה, ונחלקו אמוראים במקורה, לר' יוחנן למדים גזרה-שוה* "הבאה הבאה" מהעלאת-חוץ*, שבשוחט בחוץ נאמר "לא הביאו"[4], ובמעלה בחוץ נאמר: לֹא יְבִיאֶנּוּ[5], כשם שהזהיר הכתוב מעלה בחוץ, שנאמר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה[6], כך הזהיר שוחט בחוץ[7], ולר' יונה ורבא למדים בהקש*, שנאמר: שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ[8], הוקשו העלאה ויתר עשיות שבקרבן, ובכללם שחיטה, אלו לאלו, כשם שהזהיר הכתוב מעלה בחוץ, כך הזהיר שוחט בחוץ[9].

עונש הציבור

השוחט בחוץ אינו נכרת אלא הוא, אבל הציבור אינו נענש בעוונו[10], ולא כפי שמצינו בעוון שבועה ובעוון עבודה-זרה* שנפרעים ממנו ומכל משפחתו[11], שנאמר: וְנִכְרַת הָאִישׁ[12], הוא ולא הציבור[13], ודרשו עוד: מִקֶּרֶב עַמּוֹ[14], ועמו בשלום[15], אין פרץ ולא צווחה בהם, שלא חטאו[16].

גדר האיסור

בגדר האיסור לשחוט קדשים בחוץ נסתפקו אחרונים אם הוא לעבוד את עבודת השחיטה – ששחיטת קדשים היא אחת מעבודות הדם שבקרבן[17] – בחוץ, או שהוא לשחוט קדשים בשחיטת חולין הנעשית בחוץ[18], ויש מהם שכתבו להוכיח מדברי ראשונים כצדדים אלו[19].

הזמן בו נוהג האיסור

איסור שחוטי חוץ נוהג, הן בזמן שהיו ישראל במדבר, שלא הותרו בשחיטת קדשים אלא במשכן[20] – על הסוברים שבאותו הזמן לא הותרו אף בשחיטת חולין חוץ לעזרה, ע"ע בשר-תאוה*[21] - כמו שנאמר: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ[22], והיינו בזמן שהיו ישראל במדבר וחנו במחנות ולא הותרו לשחוט קדשיהם אלא באהל מועד[23], הן בזמן שהיה המשכן בנוי בשילה[24] - לסוברים שנאסרו באותו הזמן בשחיטה והקרבה בבמות[25] - הן בזמן הבית, שלא הותרה השחיטה וההקרבה אלא בו, אבל לא בבמות[26].

על הימים שלא היה משכן או מקדש בנוי והקריבו ישראל קרבנותיהם בבמה גדולה שבנו בגלגל, בנוב ובגבעון, ועל כך שבאותו הזמן הקריבו קרבנות שונים אף בבמה קטנה שבונה לו כל אחד בכל מקום שירצה, ע"ע במה*.

בזמן הזה

בזמן הזה, שאף על פי שחרב המקדש ההקרבה בבמות אסורה, לסוברים כן[27], אמר ר' יוחנן שהמעלה בחוץ חייב[28], ונחלקו ראשונים בדעתו לענין השוחט בחוץ: א) יש סוברים שפטור, שהרי אין המזבח* בנוי, וקדשים הנמצאים בשעה שהמזבח פגום – וכל שכן כשאינו בנוי כלל[29] - פסולים משום דחוי* או משום מחוסר מעשה שהוא כמחוסר-זמן*[30], ונמצא שאין הקרבן ראוי להקרבה, שהמחוסר מעשה פטורים על שחיטתו בחוץ כמחוסר זמן, לסוברים כן[31], ולדעתם מטעם זה אף המעלה זבחים בחוץ בזמן הזה פטור, ולא אמר ר' יוחנן שהמעלה בחוץ חייב אלא במעלה קטרת* ומנחות* שאינן נפסלות בפגימת המזבח[32], ועל כך ע"ע העלאת חוץ[33]. ב) ויש סוברים שחייב, שהרי מקריבים אף על פי שאין בית בנוי[34], וקרבן זה ראוי להקרבה[35], ואף על פי שאין המזבח בנוי אין הקרבן חשוב מחוסר מעשה שהוא כמחוסר זמן, לסוברים כן, שהמחוסר מעשה חיצוני אינו חשוב כמחוסר מעשה בגופו של קרבן אלא כשהוא מחוסר מעשה הנוהג באותו קרבן בלבד[36], ופסול זבחים בעת שנפגם המזבח נוהג בכל הזבחים כולם ולא נאמר בקרבן מיוחד[37].

על ידי שליח

השולח שליח לשחוט קדשים בחוץ, השליח חייב והמשלח פטור, ככל התורה כולה שאין-שליח-לדבר-עברה*[38], ויש דורשים כן מהכתוב: דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ[39], הוא ולא שלוחו[40].

שוגג, אנוס ומוטעה

שחט קדשים בחוץ והיה שוגג, אנוס או מוטעה, פטור[41], ודרשו כן בתורת כהנים מהכתוב: וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא[42], הוא ולא שוגג, ולא אנוס, ולא מוטעה[43], ש"הוא" משמע כשישנו בהווייתו ובדעתו, ולא אנוס ולא שוגג, שהוא כמי שעושה מאליו, ולא מוטעה על ידי אחרים[44], ויש מן הראשונים שכתב שאין צריך מיעוט זה למעט מכרת, שהרי בכל התורה האנוס, השוגג והמוטעה פטורים מעונש[45], ולא נצרכה הדרשה אלא למעט את השוגג וסבור שזו בהמת חולין או ששוחט בעזרה, שפטור מקרבן, ואין חייב חטאת על שגגת שחוטי חוץ אלא האומר מותר[46], ודחו ראשונים דבריו, שודאי הסבור שהבהמה ששוחט היא בהמת חולין או ששוחט בעזרה חייב קרבן על שגגתו[47], והוצרכה הדרשה למעט שוגג ומוטעה מכרת[48], ויש מן הראשונים שכתבו שאנוס היינו זה שלבו אונסו ועומד בדעתו לומר שמותר לשחוט בחוץ, ולכך הוצרכה דרשה לפוטרו מכרת[49], ויש מן הראשונים שכתבו שהוצרכה הדרשה למעט אנוס מכרת, שלא נאמר שהואיל ונאמר בו: דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ[50], הרי הוא כרוצח* שאפילו כופים אותו ליהרג או להרוג אינו רשאי להרוג אלא יהרג-ואל-יעבור*[51], ויתחייב כרת אף באונס[52].

היתר השחיטה

קדשים שנשחטו בחוץ, יוצאים בכך מידי איסור אבר-מן-החי*[53], ומידי איסור נבלה*[54], ומכל מקום אסורים באכילה ובהנאה[55]. בגדר האיסור נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש מן הראשונים שכתבו שהאיסור שמחמת קדושתם נשאר בהם, שהיתר הקדשים מאיסור הקודש אינו אלא על ידי זריקת הדם[56], וקדשים אלו שנשחטו בחוץ ואין דמם נזרק, הרי הם עומדים באיסורם[57], ויש מן הראשונים שכתבו, שהאיסור שמחמת קדושתם פוקע מהקדשים שנשחטו בחוץ, כדין קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה*[58], ולדעתם יש מן האחרונים שכתבו שמן התורה מותרים באכילה ובהנאה, אלא שמדרבנן אסורים[59], ויש שכתבו שאסורים באכילה ובהנאה מן התורה[60], שהשחיטה בחוץ אוסרתם באכילה ובהנאה[61], שלמדים מחלין-שנשחטו-בעזרה* שאסורים באכילה ובהנאה[62], וכתבו אחרונים, שאותה שכתבו ראשונים שלסוברים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שחוטי חוץ נאסרים משעה ששחט בה מעט, ולסוברים אינה לשחיטה אלא לבסוף נאסרים מגמר שחיטה[63], היינו משום שאף לדעתם השחיטה בחוץ היא האוסרת את הקדשים באכילה ובהנאה, ולכך אינם נאסרים אלא מעת שחשובה השחיטה בחוץ שחיטה[64].

טומאת נבלה

שחיטת קדשים בחוץ מטהרתם מידי טומאת נבלה*[65].

שחיטה שאינה ראויה

שחיטת קדשים בחוץ, הואיל ואינה מתרת את הבשר[66], חשובה שחיטה שאינה ראויה, שאינה חשובה שחיטה, לסוברים כן[67], ולדעתם מטעם זה הגונב בהמת הקדש מבית המקדיש, אף בקדשים שהמקדיש חייב באחריותם והגונב ממנו חייב לשלם תשלומי כפל, שהוא בכלל מה שנאמר: וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ[68], לסוברים כן[69], אם שחט את הבהמה בחוץ, אינו משלם תשלומי ארבעה-וחמשה*, ששחיטה זו חשובה שחיטה שאינה ראויה ולא שמה שחיטה[70], וכן לדעתם השוחט בהמת קדשים בחוץ מותר לשחוט באותו היום את אמה או את בתה, שלענין כל דיני תורה אין השחיטה בחוץ חשובה שחיטה, והרי זה כמי שהרג בהמה שמותר לשחוט את אמה או בתה באותו היום[71], ומטעם זה אם באותו היום שחט את אמה או בתה שהיא בהמת קדשים בחוץ, חייב כרת על שחיטת השניה בחוץ, ואינה כבהמת קדשים ששחטה בחוץ וקודם לכן באותו היום שחט את אמה או בתה, שפטור מכרת על שחיטתה בחוץ לפי שאסורה בהקרבה משום מחוסר-זמן* ואינה ראויה להקרבה בפנים[72], שהשניה מותרת בשחיטה באותו היום ואין בה משום אותו-ואת-בנו*[73]. אף על פי ששחיטה בחוץ – לסוברים ששחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה – אינה חשובה שחיטה בכל מקום, לענין איסור שחוטי חוץ חשובה היא שחיטה, שבכך חייבתו תורה[74].

שאלה

השוחט קדשים בחוץ ונשאל לחכם על הקדשו, הואיל ויש שאלה* בהקדש, לסוברים כן[75], הקדושה נעקרת מעיקרה והרי זה חולין למפרע, והשוחט נפטר מן הכרת[76], וכתבו אחרונים שהיינו אף לסוברים שאם אין ההקדש קיים, כגון שאכלו, שוב אי אפשר להשאל עליו, לסוברים כן[77], ואף על פי שעל ידי שחיטה בחוץ הקדשים יוצאים מידי האיסור שמחמת קדושתם, לסוברים כן[78], שמכל מקום נותרה בהם קדושה, שאף אחר שחיטתם בחוץ חייבים על העלאתם בחוץ – לסוברים כן[79] – והרי שתורת קדשים עליהם[80], ועוד, שהואיל והשוחט מחויב כעת בעונש מחמת הקדושה, ואם תפקע הקדושה למפרע יפטר מן העונש, הרי זה כמי שההקדש קיים[81].

השחיטה

המקום שהשוחט בו חייב

המקום שהשוחט בו חייב משום שוחט בחוץ, דרשו בתורת כהנים: אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה[82], יכול השוחט קדשי-קדשים* בדרום העזרה – שהוא חוץ למקום שחיטתם, ששחיטתם בצפון העזרה[83] – יהא חייב, תלמוד לומר: אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה[84], אינו חייב אלא השוחט מחוץ למחנה, אבל השוחט בתוך העזרה – שהיא מחנה שכינה[85] – אינו חייב משום שוחט בחוץ, יכול עד שישחט חוץ לשלש מחנות* - והיינו חוץ לירושלים*[86] - מנין שאף שוחט במחנה לויה ובמחנה ישראל חייב, תלמוד לומר: במחנה, אם במחנה הוא חייב, יכול אף השוחט חטאת בדרום יהא חייב, תלמוד לומר: מחוץ למחנה, מה מחוץ למחנה שאינו כשר לשחיטת כל זבח – שאף קדשים-קלים* אינם נשחטים אלא בעזרה[87] - אף במחנה אינו חייב אלא במקום שאינו כשר לשחיטת כל זבח, ולפיכך השוחט בדרום פטור, שאף על פי שאינו כשר לשחיטת קדשי קדשים, כשר הוא לשחיטת קדשים קלים, והשוחט מחוץ לעזרה, אפילו בהר-הבית* - שקדושתו כמחנה לויה[88] - או בירושלים – שקדושתה כמחנה ישראל – חייב, הואיל ואינם ראויים לשחיטת כל זבח שהוא[89], ואמרו בגמרא, שלרבא הסובר שהשוחט בגגו של היכל פטור מדרשת הכתוב: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ[90], יצא זה שהביאו לפתח אהל מועד[91], יש ללמוד מדרשה זו אף לחייב את השוחט במחנה לויה ובמחנה ישראל שחייב, שהרי לא הביאו אל פתח אהל מועד, ולפטור את השוחט קדשי קדשים בדרום העזרה שפטור, שהרי הביאו אל פתח אהל מועד[92]. על הנלמד לרבא מהכתוב: במחנה, ומהכתוב: מחוץ למחנה, עי' להלן[93].

גגו של היכל

השוחט על גגו של היכל, נחלקו אמוראים: לעולא חייב, שמקום זה אינו ראוי לשחיטת כל זבח שהוא[94], ולרבא פטור, שנאמר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ[95], יצא זה שהביאו לפתח אהל מועד[96]. הלכה כרבא[97].

על השוחט בלשכות* הבנויות בחול ופתוחות לקדש – שפסולות לשחיטת קדשים, לסוברים כן[98], ומכל מקום כשרות לאכילת קדשי קדשים[99] – אם לרבא דינו כשוחט על גג העזרה שפטור, או שאף לדעתו חייב הואיל ומקומן חוץ לפתח אהל מועד, ע"ע לשכות[100].

קדשים שקצתם בעזרה וקצתם חוץ לעזרה

השוחט קדשים הנמצאים חוץ לעזרה וצוארם בתוך העזרה, חייב, ואף על פי שהשחיטה נעשית בעזרה, שנאמר: אֲשֶׁר יִשְׁחַט וגו' בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה[101], לרבות השוחט קדשים שצוארם במחנה וגופם חוץ למחנה שחייב[102], וכל שכן השוחט קדשים הנמצאים בתוך העזרה וצוארם חוץ לעזרה שחייב, שהרי שחט חוץ לעזרה[103].

היו הקדשים רובם בפנים וצוארם בפנים ומיעוטם בחוץ, לסוברים ששחיטה זו פסולה מתורת שחיטת קדשים[104], נסתפקו אחרונים אם חייב על שחיטה זו משום שחוטי חוץ, או שכל שרובם בפנים אינו חייב משום שחוטי חוץ[105], ויש מן האחרונים שנסתפקו לאידך גיסא, אם אינו חייב עד שיהיו כולם מלבד צוארם בחוץ, או שאפילו רובם בחוץ חייב על שחיטתם משום שחוטי חוץ[106].

עוף

עופות קדשים, שהכשרם אינו בשחיטה* אלא במליקה*[107], השוחטם בחוץ חייב, והמולקם בחוץ פטור[108], ואמרו בתורת כהנים שדורשים כן מהכתוב: אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט[109], לרבות השוחט את העוף בחוץ שחייב, יכול אף המולק בחוץ חייב, ודין הוא, ומה שחיטה שאין דרך הכשרה בפנים בכך, שהרי עוף במליקה, חייב עליה, מליקה שדרך הכשרו בכך אינו דין שהוא חייב, תלמוד לומר: זֶה הַדָּבָר[110], וסמוך לו נאמר: אֲשֶׁר יִשְׁחַט, אינו חייב אלא על השחיטה, אבל על המליקה בחוץ פטור[111], ואמרו בגמרא שדרשה זו לדעת ר' ישמעאל, ולדעת ר' עקיבא דורשים מהכתוב: דָּם יֵחָשֵׁב[112], לרבות שחיטת העוף, ומהכתוב: אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט, דורשים שאינו חייב אלא על השחיטה ולא על המליקה[113]. בטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה, ולפיכך פטור על המליקה, אבל על מה שחייב עליו בבהמה חייב הכתוב אף בעוף, ולפיכך חייב על השחיטה[114], ויש מן הראשונים שכתבו, שהיינו משום ששחיטה בחוץ הרי היא כמליקה בפנים[115]. על השוחט עוף בחוץ שאם העלהו בחוץ חייב אף על ההעלאה, ע"ע העלאת חוץ[116]. על המולק עוף בחוץ שנחלקו תנאים אם חייב על העלאתו בחוץ, ע"ע הנ"ל[117].

השוחט לשם צורך הדיוט

השוחט קדשים בחוץ לשם שחיטת הדיוט - שאינה נעשית אלא לשם התרת הבשר באכילה[118] - חייב[119], ונחלקו תנאים במקור הדין: יש סוברים שדורשים מהכתוב: אִישׁ אִישׁ[120], לרבות איש השוחט לצורך איש[121], ויש סוברים שמכתוב זה אין לדרוש, שדברה-תורה-כלשון-בני-אדם*, לסוברים כן[122], אלא דורשים מהכתוב: דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ[123], שאף על פי שמחשבתו שדם זה יהיה כדם של חולין הנשפך לארץ ולא כדם קדשים הנזרק על גבי המזבח, מכל מקום חייב[124].

שנים ששחטו

שנים שאחזו בסכין ושחטו בחוץ, אמרו במשנה ובתורת כהנים שפטורים[125], ודרשו זאת בתורת כהנים מהכתוב: דָּם שָׁפָךְ[126], אחד ולא שנים[127], ובגמרא דרשו כן מהכתוב: הַהוּא[128], אחד ולא שנים[129], ונחלקו אחרונים: א) יש סוברים שאף באופן שכל אחד מהם לבדו אינו יכול לשחוט, והם נצרכים זה לעזרת זה, מכל מקום פטורים, ואף על פי שבכל התורה שנים שעשו דבר שחייבים על שגגתו חטאת וכל אחד מהם בפני עצמו אינו יכול לעשות זאת לבדו, חייבים – לסוברים כן[130] - מכל מקום שנים השוחטים בחוץ פטורים מדרשת הכתובים: דָּם שָׁפָךְ, או: הַהוּא[131], ומטעם זה יש שכתבו, שאפילו שנים ששחטו מקצת סימנים בזה אחר זה עד שנשלמה השחיטה, אף לסוברים שכל מקצת ומקצת מהשחיטה חשוב כשחיטה, שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף[132], ונמצא שכל אחד מהם שחט בחוץ, פטורים, ששנים ששחטו פטרתם תורה[133].

ב) ויש מן האחרונים שמצדדים, שאין שנים השוחטים פטורים אלא באופן שכל אחד מהם יכול לשחוט בפני עצמו, אבל אם כל אחד מהם אינו יכול לשחוט בפני עצמו, ונצטרפו שניהם יחד, שניהם חייבים[134], שדין שוחט בחוץ כדין כל עבירות שבתורה שחייבים על שגגתם חטאת, ששנים העושים יחד דבר שחייבים על שגגתו חטאת, אם זה יכול וזה יכול פטורים מקרבן, ואם זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבים בקרבן, לסוברים כן[135], והוצרכו באיסור שחוטי חוץ לדרשה מיוחדת שפטורים, כדי שלא נדרוש מהכתוב: אִישׁ אִישׁ[136], לרבות שנים השוחטים, כשם שמרבים שנים שהעלו קרבן בחוץ מהכתוב האמור לגבי העלאה: אִישׁ אִישׁ[137].

שוחט סימן אחד של עוף בחוץ

השוחט סימן אחד של עוף קדשים בחוץ, בחטאת-העוף* שמצותה במליקת סימן אחד משני הסימנים[138], חייב[139], ובעולת העוף שמצותו במליקת שני הסימנים[140], יש מן הראשונים שכתבו שנחלקו אמוראים בדבר, לרבא אם לא המשיך לשחוט את הסימן השני בפנים, פטור, ששחיטת סימן אחד אינה חשובה שחיטה לחייב עליה בחוץ בעולת העוף, שאין מצותו אלא בשני סימנים, ואם המשיך ושחט את הסימן השני בפנים, דינו תלוי במחלוקת אם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או שאינה לשחיטה אלא לבסוף – על מחלוקת זו, ע"ע שחיטה (חולין) - שלסוברים שישנה מתחילה ועד סוף חייב, שכל חלק וחלק מהשחיטה חשוב שחיטה, והרי שחט בחוץ, ולסוברים שאינה אלא לבסוף פטור, שגמר השחיטה הוא החשוב שחיטה ונעשה בפנים, ולרב יוסף כל ששחט סימן אחד של עוף בחוץ, אפילו לא המשיך ושחט את הסימן השני בפנים לדברי הכל חייב, שאפילו הוא עולת-העוף* שמצותו במליקת שני סימנים, הרי עשה בו מעשה חטאת-העוף* בחוץ, שחטאת העוף מצותה במליקת סימן אחד, ולפיכך חשוב הוא כשוחט בחוץ[141]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהשוחט סימן אחד של עוף בחוץ, אף בעולת העוף לדברי הכל חייב, הואיל ועשה בה מעשה החשוב שחיטה בחולין בחוץ[142] – ששחיטת עוף חולין בסימן אחד[143] – ועוד, אפילו אם אין למדים חולין מקדשים, הואיל ועשה בה מעשה החשוב שחיטה בחטאת העוף[144].

שוחט סימן אחד של בהמה בחוץ וגמר את השחיטה בפנים

השוחט סימן אחד של בהמת קדשים – שהן בחולין והן בקדשים שחיטתה בשני סימנים[145] – בחוץ, והשלים את שחיטת הסימן השני בפנים, יש מן הראשונים שכתבו שנחלקו אמוראים בדבר, שלרבא לסוברים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חייב ולסוברים אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור, ולרב יוסף אף לסוברים אינה לשחיטה אלא לבסוף חייב, שהרי נעשה בה בחוץ מעשה החשוב שחיטה בחטאת העוף[146], ולמדים בהמה מעוף[147].

שוחט מקצת סימן בחוץ וגמר את השחיטה בפנים

השוחט קצת מסימן אחד של בהמה או עוף קדשים בחוץ, וגמר שחיטתו בפנים, לסוברים ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חייב, שהואיל וגמר שחיטתו נמצא שכל חלק וחלק מהשחיטה חשוב שחיטה, ונמצא ששחט בחוץ, ולסוברים אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור, שגמר השחיטה הוא החשוב שחיטה, והוא נעשה בפנים[148].

שנים ששחטו זה מקצת וזה מקצת

אחד התחיל בשחיטת הסימנים ואחר סיים את השחיטה, לסוברים שאינה לשחיטה אלא לבסוף כתבו אחרונים שהשני חייב, שהוא סיים את השחיטה וחשוב בכך שוחט, והרי עשאה בחוץ[149], ולסוברים שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נחלקו אחרונים: יש מצדדים לומר ששניהם חייבים, שאחר שנשחטה כולה בחוץ נמצא ששניהם שחטו בחוץ[150], ויש שכתבו שהראשון בלבד חייב, אבל השני פטור, לפי ששחט בהמה שנשחט בה סימן אחד בחוץ ואינה ראויה לקרבן, והשוחט בהמה שאינה ראויה לקרבן פטור[151], ויש שכתבו ששניהם פטורים, שאופן זה בכלל שנים ששחטו שדורשים מהכתוב: דָּם שָׁפָךְ[152], או מהכתוב: הַהוּא[153], שפטורים[154].

בלילה

השוחט קדשים בחוץ בלילה* - שאינו זמן שחיטת קדשים, שקדשים אינם נשחטים אלא ביום*[155] - כתבו ראשונים שחייב[156], הואיל והשחיטה הנעשית בחוץ, שהיא שחיטת חולין, כשרה אף בלילה[157], והוסיפו אחרונים בביאור הדבר, שחיוב שחיטת חוץ הוא על שחיטה החשובה שחיטה בחולין, ולא על שחיטה החשובה שחיטה בקדשים[158], ואף על פי שקרבן זה אינו מתקבל בפנים שהרי הוא מחוסר זמן עד למחר, לילה אינו חשוב מחוסר זמן, לסוברים כן[159], וכתבו אחרונים, שהיינו בשאר קרבנות מלבד שלמים ששחיטתם בפנים כשרה אף קודם שנפתחו דלתות ההיכל, לסוברים כן[160], אבל שלמים ששחטם בלילה, אם לא שנפתחו דלתות היכל, או בזמן הזה שמקריבים אף על פי שאין בית[161] ואין דלתות[162], פטור על שחיטתם, שהשוחט שלמים בחוץ לפני פתיחת דלתות היכל פטור[163]. ויש מן האחרונים שמצדדים בדעת ראשונים שהשוחט קדשים בחוץ בלילה פטור[164], שאין שחיטת קדשים אלא ביום[165].

הקדשים שחייבים על שחיטתם

קדשי מזבח ובדק הבית

קדשי מזבח בלבד חייבים על שחיטתם בחוץ, אבל בהמות או עופות שהם קדשי-בדק-הבית* ואינם קדושים למזבח, אף על פי שאף הם נקראו קרבן, כמו שנאמר: וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'[166], אין חייבים על שחיטתם בחוץ[167], שנאמר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ[168], אין חייבים אלא על הראויים לבוא אל פתח אהל מועד, והיינו קדשי מזבח העומדים לבוא לעזרה להקרב על גבי המזבח, אבל קדשי בדק הבית שאינם עומדים לבוא לעזרה, אין חייבים על שחיטתם בחוץ[169].

הראויים להקרבה

אין חייבים משום שחוטי חוץ אלא על קדשים הראויים להקרב על גבי המזבח, אבל השוחט קדשים שהם אסורי-מזבח*, פטור[170], שנאמר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה'[171], כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ה' אין חייבים על שחיטתו בחוץ[172], וכן השוחט בחוץ אחת מחטאות-המתות*, הואיל ואינן ראויות להקרב על גבי המזבח, פטור מטעם זה[173].

בעבר הזמן בו ראוי להקרבה

השוחט בחוץ קרבן עוף שהוא בן יונה שעבר הזמן בו הוא ראוי להקרבה – על בני יונה שאינם כשרים להקרבה אלא כשהם קטנים, ועל שיעור הגדלות הפוסלתם לקרבן, ע"ע תורים-ובני-יונה* - ואינו ראוי להקרב על גבי המזבח, פטור[174].

מחוסר זמן

השוחט בחוץ קרבן שכעת אינו ראוי להקרב על גבי המזבח, אבל עתיד הוא להיות ראוי להקרבה, כגון בעל-מום* עובר – שכל עוד יש בו מום הוא אסור בהקרבה[175] – וכן בהמה בתוך שבעה ימים ללידתה, שהיא אסורה בהקרבה[176], וכן בהמת קדשים שנשחטה אמה או בתה באותו יום, שאסור לשוחטה משום אותו-ואת-בנו*[177], וכן קרבן עוף שהוא תור שעדיין לא הגיע הזמן בו הוא ראוי להקרבה – על כך שתורים אינם כשרים להקרבה אלא כשהם גדולים, ועל שיעור הגדלות המכשירתם לקרבן, ע"ע תורים ובני יונה – שכל אלו חשובים מחסר-זמן* בגופו[178], וכגון חטאת-העוף* של זב* וזבה* שראו שלש ראיות – שביום השמיני, אחר שמונים שבעה ימים נקיים, מביאים קרבן[179] – בתוך שבעת הימים שהם מונים לטהרתם, וכן חטאת העוף של יולדת* קודם שהגיע זמנה להקריב קרבנותיה – על זמן זה, ע"ע יולדת[180] – וכן חטאת-מצורע* ואשם-מצורע* - שהמצורע מקריב אותם ואת עולתו ביום השמיני לטהרתו[181] - בתוך שבעת ימי טהרתו, וכן חטאת העוף של נזיר-טמא* בשבעת הימים שמונה לטהרתו – על פרטי דיניו, ע"ע – וחטאת נזיר* – שמביאה עם עולתו ושלמיו לאחר מלאת ימי נזירותו[182] – קודם השלמת ימי נזירותו, שכל אלו חשובים מחוסר זמן בבעלים[183], פטור מכרת על שחיטתם, שבעת שחיטתם אינם ראויים להקרבה[184].

אזהרה לשוחט מחוסר זמן בחוץ

מחוסר זמן, שאין חייבים כרת על שחיטתו בחוץ, נחלקו תנאים אם הוא באזהרה: לחכמים כשם שאין בשחיטתו כרת כך אין בכך משום לא תעשה[185], ולר' שמעון אף על פי שפטור מכרת עובר בלא תעשה[186], ולוקה[187], ובדעתו נחלקו אמוראים משום איזו עבירת לא תעשה עובר, ר' אילעא אמר בשם ריש לקיש, שעובר משום הכתוב: לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו[188], דבר זה אמר משה לישראל קודם שנכנסו לארץ, שלא יקריבו בגלגל – שהוא במה* גדולה[189] – כדרך שבמשכן הם מקריבים הן קרבנות הקרויים "הישר בעיניו" שהם נדרים-ונדבות* והן קרבנות שהם חובת יחיד[190], אלא נדרים ונדבות בלבד יקריבו, אבל חובת יחיד לא יקריבו עד שיבנה המשכן בשילה ויקריבו שם, שחובת יחיד אינה קרבה בבמה, לסוברים כן[191], ובכלל כתוב זה אזהרה שלא להקריב חובת יחיד בגלגל, והואיל והקרבה בגלגל, אף בפנים, חשובה כהקרבה בחוץ לגבי קרבנות שדינם להקרב במשכן שילה, הרי שהשוחט מחוסר זמן בחוץ בלא תעשה, שחובת יחיד בגלגל חשובה כמחוסר זמן, עד שיבנה המשכן בשילה ותקרב[192], ורבה אומר, שטעמו של ר' שמעון כפי שדורש בברייתא: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח[193], זו אזהרה לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות, יכול אף בשעת היתר הבמות כן, תלמוד לומר: בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ[194], לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד, שזהו זמן איסור הבמות, ובהכרח אין המדובר במקריב פסח אחר חצות י"ד בניסן בבמת יחיד, שהואיל והקריב בחוץ קרבן הראוי להקרבה אינו באזהרה בלבד אלא בכרת, אלא המדובר במקריב פסח קודם חצות י"ד בניסן, שעדיין לא הגיע זמן הקרבתו – שזמן הקרבת קרבן פסח מחצות יום י"ד בניסן[195] - והוא מחוסר זמן, ומכל מקום עובר בלא תעשה[196].

עולה ושלמים שלא הגיע זמן הקרבתם

השוחט בחוץ עולת זב, זבה, יולדת, מצורע ונזיר, וכן שלמי-נזיר*, קודם שהגיע זמן הקרבתם, אמרו במשנה שחייב[197], ודרשו כן בתורת כהנים מהכתוב: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז[198], שור מכל מקום, כשב מכל מקום, עז מכל מקום, לרבות עולה המחוסרת זמן בבעלים שחייב על שחיטתה בחוץ[199]. בטעם דין זה נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין קרבנות אלו עולים להם לחובתם, ויש להם להביא קרבן אחר כשיגיע זמנם[200], ומכל מקום הואיל והקרבן עצמו כשר - שעולה* ושלמים*, הבאים אף בנדבה[201], אף כשאינם עולים לחובת הקרבן לשמו הוקרבו, הם כשרים ומתקבלים בתורת נדבה, לסוברים כן[202] - חייב על הקרבתו בחוץ[203], ויש סוברים שקרבנות אלו בדיעבד עולים אף לחובתם, שחטאת-נזיר* היא המעכבתו והיא עיקר הנזירות[204], וכן חטאת-מצורע* ואשם-מצורע*, הם עיקר הכפרה[205], אבל העולה אינה אלא דורון[206], וכן שלמי נזיר אינם עיקר הנזירות, ולפיכך חייב על הקרבתם בחוץ[207], ויש מן הראשונים שכתב, שאינו חייב על שחיטת עולה ושלמים אלו אלא אחר שהקריב את החטאת או האשם, וחייב לפי שאינם מחוסרי זמן אלא כבר הגיע זמנם[208].

חטאת נזיר ואשמו שלא הגיע זמנם ונשחטו שלא לשמם

חטאת נזיר – שאם נעשית במחשבת שינוי השם פסולה, ככל החטאות[209] - שהיא מחוסרת זמן בבעלים ושחטה בחוץ שלא לשמו, פטור, הואיל ובמחשבה זו אינו ראוי להקרבה[210]. אשם נזיר שהוא מחוסר זמן בבעלים ושחטו בחוץ שלא לשמו, לסוברים שאשם* הנשחט שלא לשמו פסול[211], פטור, הואיל ובמחשבה זו אינו ראוי להקרבה[212], ולסוברים שאשם הנשחט שלא לשמו כשר[213], נחלקו אמוראים: א) רב חלקיה בר טובי סובר שחייב, שאם היה מקריבו במחשבה זו בפנים היה הקרבן כשר, שהרי אינו נפסל במחשבת שלא לשמו, והואיל ונשחט שלא לשמו ואינו עולה לבעליו לשם חובה – שהזבחים שאינם נפסלים במחשבת שינוי השם, אף על פי שהם כשרים אינם עולים לבעלים לשם חובה[214] – נמצא שאינו קרב לחובת הנזיר אלא נעקר משם אשם נזיר, ואינו מחוסר זמן[215], ואמרו בגמרא שלדעתו עקירת חוץ – המחשבה שחושב לעקור מהקרבן שם אשם, בשחיטת חוץ - שמה עקירה, ואף כששוחט בחוץ שלא לשמו הקרבן נעקר משם אשם נזיר ונעשה כסתם אשם[216]. ב) ורב ירמיה מדיפתי סובר – וכן דעת רב דימי אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן[217] - שפטור, שאף על פי שאם היה מקריבו בפנים במחשבה זו היה נעקר משם אשם נזיר והיה כשר לקרבן, עקירת חוץ אינה חשובה עקירה, ובחוץ לעולם שם אשם נזיר עליו אפילו שחטו שלא לשמו, ולפיכך הוא מחוסר זמן שאינו ראוי כעת להקרבה ופטור על שחיטתו[218]. ג) ורב הונא סובר שפטור מטעם אחר, שלדעתו אם היה מקריב את הקרבן במחשבה זו בפנים לא היה כשר, שאין לך דבר שפסול לשמו וכשר שלא לשמו, והואיל ואינו מתקבל בפנים פטורים על שחיטתו בחוץ[219].

הפריש שני אשמות לאחריות ושחט אחד מהם בחוץ

שני אשמות שהפריש נזיר לאחריות, שאם יאבד האחד יתכפר בשני, השוחט אחד מהם בחוץ קודם שהגיע זמן הנזיר להקריב את אשמו, אף לסוברים שהשוחט אשם נזיר מחוסר זמן בחוץ פטור[220], הרי הוא חייב, שהואיל והאשם שלא יקרב לחובת הנזיר אם שחטו לשם עולה הרי הוא קרב לעולה – שאף על פי שעיקר דינו לרעות עד שיסתאב ולהביא מדמיו עולה[221], מכל מקום אשם-שנתק-לרעיה* והקריבו עולה, כשר[222] – נמצא שהוא ראוי להקרבה בפנים[223].

שני שעירי יום הכיפורים ששחטם בחוץ קודם הגרלה

שני שעירי-יום-הכפורים* ששחטם בחוץ קודם שהגריל עליהם ונקבעו זה לשם וזה לעזאזל - ומכל מקום אין לפטור את השוחטם בחוץ כדין שוחט קדשי בדק הבית בחוץ שפטור[224], לפי שהם קדושים קדושת-הגוף* מעת לקיחתם לשם שעירי יום הכיפורים, הואיל ובאים מתרומת-הלשכה*[225] - אם שחטם קודם יום הכיפורים פטור על שחיטתם, הואיל ולא הגיע זמן הקרבתם, ומחוסר זמן ששחטו בחוץ פטור[226], ואם שחטם ביום הכיפורים קודם שהגריל עליהם, נחלקו הסוגיות: במקום אחד אמרו בגמרא שחייב על שניהם, הואיל וראויים להקרבה על גבי המזבח, ואף על פי שאין אחד מהם ראוי להקרבה לשעיר הפנימי של יום הכיפורים, הואיל ומחוסרים הגרלה והמחוסר הגרלה הוא כמחוסר מעשה בגופו – לסוברים כן[227] – מכל מקום ראויים הם להקרבה לשעיר המוספים של יום הכיפורים הקרב חטאת אחר עבודת-יום-הכפורים* - על סדר הקרבת קרבנות היום, ע"ע עבודת יום הכיפורים - ואף על פי שעדיין לא נעשתה עבודת היום והם מחוסרי זמן, אין מחוסר-זמן-לבו-ביום*[228] - לסוברים כן[229] - ואפילו הקריב את השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר בדיעבד[230], ויש חולקים וסוברים שאם הקריב את השעיר הנעשה בחוץ קטדם עבודת היום פסול אף בדיעבד, שלענין הכשר הקרבן פסול משום מחוסר זמן אף על פי שחסרון זמנו הוא לבו ביום, ומכל מקום חייב על שחיטתו בחוץ, שהואיל ובאותו יום יגיע זמן הקרבתו, חשוב כמתקבל בפנים, ולענין זה אין מחוסר זמן לבו ביום[231]. ובמקום אחר אמרו בגמרא אמרו שפטור על שחיטתם, שנאמר: לה'[232], יצא שעיר המשתלח, שאף על פי שראוי לבוא אל פתח אהל מועד להגרלה ווידוי, מכל מקום אינו מיוחד לה'[233], וכתבו ראשונים שאף למסקנת סוגיא זו קודם הגרלה חייב על שחיטת השעירים בחוץ הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ, ולא מיעטו מכתוב זה אלא את השעיר שעלה בגורל להשתלח, שאם שחטו בחוץ קודם וידוי, אף על פי שהוא עומד לבוא לעזרה להתוודות עליו, פטור, שאינו מיוחד לה'[234], ויש מן האחרונים שכתבו, שסוגיא זו סוברת שאין לחייב את השוחט את השעירים קודם הגרלה בחוץ הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ, לפי שלדעתם יש מחוסר זמן לבו ביום – כסוברים כן[235] - ומכל מקום חייב על שחיטת שני השעירים הואיל ויש בהם אחד העומד להקרבה בפנים, ואף על פי שמחוסר הגרלה, המחוסר הגרלה אינו חשוב כמחוסר מעשה, לסוברים כן[236].

שחטם בחוץ אחר הגרלה

שחט בחוץ אחר ההגרלה את השעיר שעלה עליו הגורל לשם, חייב, שהרי עומד לקרבן[237]. שחט בחוץ את השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל, אם שחטו אחר שהתודה עליו בעזרה, שכעת אינו עומד אלא לקיום מצות שילוח למדבר[238], פטור, שנאמר: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ[239], למעט שעיר המשתלח שאינו עומד לבוא אל פתח אהל מועד[240], ואם שחטו קודם שהתודה עליו בעזרה – ששעיר המשתלח הכהן הגדול מתודה עליו[241] בעזרה[242] – נחלקו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים: יש סוברים שפטור, שאף על פי שעומד לודוי* בעזרה, ממעטים אותו מהכתוב: לה'[243], יצא זה שאינו מיוחד לה'[244], ויש סוברים שחייב, שהרי ראוי לבא לפני ה' לוידוי[245].

שוחט פסח בחוץ בשאר ימות השנה

השוחט בחוץ קרבן פסח בשאר ימות השנה, נחלקו אמוראים: א) לרב חסדא אם שחטו לשמו פטור, שלדעתו פסח הנשחט בשאר ימות לשמו בפנים פסול, שלפסח אינו כשר הואיל ואין זמנו עתה, ולשלמים אינו כשר, שכל שלא חשב עליו מחשבה לעקור שמו ממנו הרי הוא עומד בשם פסח[246], ונמצא שקרבן זה אינו ראוי עתה להקרבה בפנים[247], ואם שחטו שלא לשמו חייב, שאם היה מקריבו במחשבה זו בפנים היה כשר, שהפסח ששחטו בשאר ימות השנה שלא לשמו הרי הוא כשר וקרב שלמים[248], ואף על פי שלא חשב לעקור שמו ממנו אלא בחוץ, עקירת חוץ שמה עקירה[249]. ב) ולרב דימי אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן, בין ששחטו לשמו ובין ששחטו שלא לשמו פטור, שאף על פי שאם היה חושב לעקור שמו ממנו בפנים היה כשר לשלמים, עקירת חוץ אינה חשובה עקירה[250]. ג) ולרבין אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן, בין ששחטו לשמו ובין ששחטו שלא לשמו חייב, שלדעתו אף פסח הנשחט בשאר ימות השנה לשמו בפנים כשר לשלמים, שהפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא[251], ולפיכך קרבן זה ראוי הוא להקרבה בפנים[252], וכן הלכה[253].

מחוסר מעשה

השוחט בחוץ קרבן שהוא מחוסר מעשה להכשר הקרבתו, אפילו אין הקרבן מחוסר מעשה בגופו, כל שאינו כשר להקרבה עד שיעשה מעשה הנאמר במצות אותו הקרבן, השוחטו בחוץ פטור[254], ולפיכך השוחט שלמים בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל* - ששלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים[255] – פטור, שאף על פי שפתיחת דלתות ההיכל אינה מעשה בגופם של שלמים, הואיל ומצוה האמורה בהם היא – שאין דין זה נוהג אלא בשלמים, אבל שאר קרבנות שנשחטו קודם פתיחת דלתות היכל כשרים, לסוברים כן[256] - אף זה כמחוסר מעשה בגופו[257], או – אף לסוברים שכל הקרבנות שנשחטו קודם פתיחת דלתות היכל פסולים[258] - שכיון שבעת שחיטת הקרבן צריך שיהיה השער פתוח, הרי זה חשוב כמעשה שבגופו של קרבן[259] - על הסוברים שמכל מקום חייב מטעם אחר, עי' להלן[260] - ואמרו בגמרא שמטעם זה השוחט שני שעירי-יום-הכפורים* קודם הגרלה אינו חייב אלא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ – על כך עי' לעיל[261] – אבל משום שראויים לשעיר הנעשה בפנים אין לחייב את השוחט, שאף על פי שכדי להכשיר את השעיר להקרבה בפנים אינו מחוסר אלא הגרלה בלבד – שעליית גורל מתוך קלפי בלבד מעכבת, לסוברים כן[262], אבל הנחתו על גבי השעיר אינה מעכבת[263] – וההגרלה אינה מעשה הנעשה בגופו של השעיר, מכל מקום, הואיל וההגרלה היא מצוה האמורה בשעיר, המחוסר הגרלה הרי הוא כמחוסר מעשה[264], ויש מן האחרונים שכתב, שיש תנאים ואמוראים שחולקים וסוברים שהמחוסר הגרלה אינו חשוב כמחוסר מעשה בגופו, ולדעתם השוחט שני שעירי יום הכיפורים קודם הגרלה חייב הואיל ויש בהם שעיר הראוי להקרבה בפנים אחר ההגרלה[265].

השוחט זבח בחוץ שלא לשמו

השוחט זבח בחוץ וחושב עליו שלא לשמו, אם הוא מהזבחים שאינם נפסלים במחשבת שינוי השם – כגון עולה[266] ושלמים[267], וכן אשם*, לסוברים כן[268] – חייב על שחיטתו בחוץ[269], ואם הוא מהזבחים הנפסלים במחשבת שינוי השם – כגון קרבן-פסח*[270] וחטאת*[271], וכן אשם, לסוברים כן[272] – מדברי אמוראים נראה, וכן כתבו ראשונים בדעתם, שאף זה חייב על שחיטתו בחוץ[273], שהרי אם היה שוחטו בסתם היה כשר, ובמחשבת שינוי השם בחוץ לא נעקר שמו ממנו, והלכך הרי הוא ראוי להקרבה בפנים[274], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שזבח שנפסל במחשבת שינוי השם, אם שחטו בחוץ וחשב עליו שלא לשמו, פטור על שחיטתו, שאינו ראוי להקרבה בפנים[275].

על השוחט אשם-תלוי* בחוץ, אם חייב על שגגתו חטאת, או אשם תלוי, או שפטור לגמרי, ע"ע אשם תלוי[276].

קדשים שנפסלו ודינם שאם עלו לא ירדו

קדשים שנשחטו בחוץ באופן שאם היו נשחטים בפנים היו נפסלו בשחיטתם, והיה דינם שאם עלו למזבח לא ירדו – על הפסולים שאם עלו למזבח לא ירדו והפסולים שאפילו עלו למזבח ירדו, ע"ע קרבנות – יש מן הראשונים שמצדדים שחייבים על שחיטתם בחוץ, כשם שחייבים על העלאה בחוץ של קדשים פסולים שדינם שאם עלו לא ירדו[277], ולדעתם אותה שאמרו ששלמים ששחטם בחוץ קודם פתיחת דלתות היכל פטור, הואיל ואינם ראויים להתקבל בפנים עד שיפתחו דלתות היכל[278], לדעת הסוברים ששלמים בלבד טעונים פתיחת דלתות היכל אבל שאר קדשים שחיטתם כשרה אפילו קודם שנפתחו דלתות[279], היינו לר' יהודה הסובר שאף קדשים שנפסלו בפסול שכמותו כשר בקרבנות אחרים אפילו עלו למזבח ירדו[280], אבל לר' שמעון הסובר שקדשים שנפסלו בפסול שכמותו כשר בקרבנות אחרים ועלו למזבח לא ירדו[281], אף שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות לא ירדו[282], ולפיכך השוחטם בחוץ חייב[283].

השוחט בחוץ בהמת חולין שעוברה קדוש

בהמת חולין מעוברת שעוברה קדוש – לסוברים שקדושה חלה על עבר*[284] - אינו חייב על שחיטתה בחוץ[285], ונאמרו בגמרא שתי לשונות בטעם הדבר, בלשון ראשון אמרו שאינו חייב לפי שאין קוראים בולד זה: וֶהֱבִיאֻם לה'[286], ובלשון שני אמרו שאינו חייב לפי שאין חייבים אלא על הראוי לפתח אהל מועד[287], ועובר זה שהוא במעי אמו שהיא בהמת חולין אינו ראוי לבא לה' לפתח אהל מועד[288], ואף לסוברים שהשוחט מחוסר זמן בחוץ לוקה[289], אינו לוקה, שאף על פי שלכשיולד יהא ראוי להקרבה, אינו חשוב מחוסר זמן, שכעובר לא יבוא להקרבה לעולם[290], וכתבו אחרונים, שהוצרכו לטעמים אלו לפטור את השוחט את הבהמה בחוץ, ואף על פי שלא שחט אלא אותה ולא את עוברה, לפי שהיתר השחיטה מתיר אף את עוברה באכילה – שהשוחט בהמה מעוברת אף העובר שבמעיה מותר באכילה, ועל כך ע"ע בן-פקועה*[291] - ולפיכך השוחטה חשוב כשוחט את העובר בחוץ[292]. ומכל מקום אסור לשוחטה בחוץ[293], לפי שמבטל בכך תורת הקרבה מהולד, שיפסל להקרבה משום יוצא-דפן* - שבהמה שלא נולדה דרך רחם אלא יצאה דרך דופן פסולה לקרבן[294] - ועוד, שכל שנשחטה אמו אינו חשוב כחי ואינו קרב[295].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע שחיטה (קדשים), ושם שק"ק שחיטתם בצפון העזרה בלבד, ועי' ציון 82 ואילך.
  2. ↑ ויקרא יז ג-ד. משנה וגמ' זבחים קו א; רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ג.
  3. ↑ ע"ע חטאת ציון 27. משנה כריתות ב א; רמב"ם שם ושגגות פ"א ה"ד.
  4. ↑ ויקרא יז ד, ועי' ציון 2.
  5. ↑ שם שם ט.
  6. ↑ דברים יב יג. ע"ע העלאת חוץ ציון 13.
  7. ↑ זבחים קז ב.
  8. ↑ שם שם יד.
  9. ↑ שם קח א, ועי' כריתות ג ב ותוס' שם ד"ה דאמר, שדרשה זו בהקש; רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ד.
  10. ↑ תו"כ פ' אחרי פר' ו.
  11. ↑ ע"ע עבודה זרה וערכי השבועות השונות. ראב"ד ור"ש משאנץ שם.
  12. ↑ ויקרא יז ד.
  13. ↑ תו"כ שם.
  14. ↑ ויקרא שם.
  15. ↑ תו"כ שם.
  16. ↑ ר"ש משאנץ שם.
  17. ↑ ע"ע שחיטה (קדשים).
  18. ↑ מק"ד קדשים סי' כז אות ח; עי' קה"י זבחים סי' מג; עי' ס' מנחת אברהם זבחים קו א בענין חיוב שחיטה והעלאה בחוץ, בשם רי"ז סולובייצ'יק.
  19. ↑ עי' מק"ד שם שהוכיח מהתו"י יומא לט ב ד"ה הנחה, שחיוב שחיטה בחוץ משום עבודה, ועי"ש שמח' הרמב"ם והראב"ד בטעם שהשוחט עוף בלבד בחוץ חייב אבל המולק פטור, אם היינו משום ששחיטה בחוץ כמליקה בפנים או משום שאינו חייב בעוף אלא על מה שחייב בבהמה, עי' ציונים 114, 115, תלויה בנידון זה, וצ"ב, ועי' מנחת אברהם שם, ועי' קה"י שבציון 158.
  20. ↑ משנה זבחים קיב ב, ורש"י שם ד"ה נאסרו, בד'.
  21. ↑ ציון 2, ושם ציון 9 שי"ח.
  22. ↑ ויקרא יז ג-ד.
  23. ↑ רש"י שם.
  24. ↑ עי' משנה שם שכ"מ בפשוטו, וכ"מ בתמורה כח ב לגבי גדעון שהקריב בחוץ בהוראת שעה, ובימי השופטים היה המשכן בשילה, והיינו אף לענין חיוב כרת, עי' פס"ז רות הקדמה: בא וראה גדעון בן יואש וכו' ואע"פ שעל כל אחת מהם אדם חייב כרת.
  25. ↑ ע"ע במה ציון 51 ואילך, ושם ציון 60 שי"ח.
  26. ↑ משנה שם, וע"ע הנ"ל ציון 77 ואילך. משנה וגמ' שם ואילך; רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"א ואילך.
  27. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 271 ואילך, (ועי"ש ציון 297 ואילך), וע' במה ציון 77 ואילך.
  28. ↑ זבחים קז ב, ועי"ש שלר"ל פטור, ועי' תוס' שם ד"ה המעלה, שלר"ל אחר חורבן הבית הותרו הבמות, (על נידון זה עי' ציונים דלעיל), אבל עי' תוס' שם סא א (המתחיל ס ב) ד"ה מאי, וטו"א מגילה י א ד"ה אלמא, שאף לר"ל הבמות אסורות אחר החורבן, וטעמו משום שאע"פ שקדושת הבית קדושה אף לעתיד לבא, מכל מקום אין מקריבים כל שאין בית, והואיל וכן אין הקרבן ראוי עתה להקרבה בפנים, וכ"מ ברמב"ם מעה"ק פי"ח הט"ו, וע"ע העלאת חוץ ציון 108.
  29. ↑ עי' תוס' זבחים נט א ד"ה עד.
  30. ↑ ע"ע קרבנות. על הסוברים שאף אחר שנבנה המזבח נותרים בפסולם, ע"ע דחוי ציון 53.
  31. ↑ עי' ציון 254. תוס' זבחים נט ב (המתחיל ע"א) ד"ה עד.
  32. ↑ עי' תוס' שם, ועי' ערכיהן.
  33. ↑ ציון 115 ואילך.
  34. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 274 ואילך.
  35. ↑ רמב"ם מעה"ק פי"ט הט"ו.
  36. ↑ עי' ציון 254 וציון 256.
  37. ↑ ע"ע קרבנות. מק"ד קדשים סי' כז אות ב. וע"ע בס' המפתח לרמב"ם שם (מהד' פרנקל) ישובים נוספים.
  38. ↑ ע"ע ציון 2 ואילך, ושם ציון 5 שי"ח. קידושין מג א, וע' הנ"ל שם.
  39. ↑ ויקרא יז ד.
  40. ↑ קידושין מג א. ועי"ש שלסוברים כן למדים ממה שנאמר שם: ונכרת האיש ההוא, שאף בכל התורה אין שליח לדבר עבירה, וע"ע אין שליח לדבר עברה ציון 13 ואילך.
  41. ↑ תו"כ פ' אחרי פר' ו; קידושין מג א; זבחים קח ב.
  42. ↑ ויקרא יז ד.
  43. ↑ תו"כ שם, וכ"ה בגמ' שם ושם.
  44. ↑ רש"י זבחים שם ד"ה למעוטי, וכעי"ז בקידושין שם ד"ה ההוא.
  45. ↑ ע"ע אונס ציון 11 ואילך וע' שוגג.
  46. ↑ רמב"ן קידושין שם ד"ה הוא, בשם י"מ.
  47. ↑ רמב"ן שם.
  48. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם ד"ה הוא.
  49. ↑ עי' ר"ש משאנץ לתו"כ שם.
  50. ↑ ויקרא שם.
  51. ↑ ע"ע.
  52. ↑ רשב"א שם בשם הראב"ד.
  53. ↑ בבלי פסחים עג א.
  54. ↑ עי' רש"ש קידושין נז ב ד"ה מה, ע"פ גמ' פסחים שם.
  55. ↑ גמ' קידושין שם, ועי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  56. ↑ ע"ע זריקה ציון 75, וע' מעילה (לענין קדשים שיש בהם מעילה מחיים, שזריקת הדם מוציאה את החלק הנאכל מאיסור מעילה).
  57. ↑ רש"י קידושין שם ד"ה מה שלי.
  58. ↑ ע"ע הנ"ל וע' קרבנות. תוס' שם ד"ה מה שלי.
  59. ↑ רש"ש שם.
  60. ↑ עי' מהר"ם שם; המקנה שם ד"ה בתו"ד מה שלי; קוב"ש ב"ב אות שסו, ועי' קה"י שם סי' מד אות ה.
  61. ↑ המקנה שם; קוב"ש שם. ועי' חזו"א קדשים בכורות סי' יח ס"ק יז.
  62. ↑ ע"ע ציון 39. המקנה שם. ועי' חזו"א שם.
  63. ↑ תוס' ב"ק עו א ד"ה ורבי שמעון.
  64. ↑ קה"י קידושין סי' מד אות ה.
  65. ↑ רמב"ם אבות הטומאות פ"א ה"ב, ועי' כס"מ שם שמקורו מזבחים סח א לענין שוחט עוף קדשים בחוץ שאינו מטמא כנבלת עוף טהור, וה"ה לבהמה.
  66. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  67. ↑ ע"ע שחיטה (חולין). ב"ק עו א; חולין פ ב ושם פה א. ועי' קה"י קידושין סי' מד אות ה שהק' לסוברים ששחוטי חוץ אינם אסורים באכילה ובהנאה מן התורה, עי' ציון 59, מ"ט שחיטתם חשובה שחיטה שאינה ראויה, והרי שחיטה שאינה מתירה מדרבנן בלבד חשובה שחיטה ראויה, עי' גמ' שם פו א וע"ע שחיטה (חולין).
  68. ↑ שמות כב ו.
  69. ↑ ע"ע הקדש ציון 135, ושם ציון 131 שי"ח.
  70. ↑ ב"ק עו א, וע"ע ארבעה וחמשה ציונים 207, 208.
  71. ↑ עי' חולין פ ב ורש"י שם ד"ה קמא.
  72. ↑ עי' ציון 184.
  73. ↑ גמ' שם.
  74. ↑ רש"י שם; תוס' ב"ק שם ד"ה שחיטה.
  75. ↑ ע"ע שאלה (לחכם).
  76. ↑ גמ' ב"ב קכ ב, ורשב"ם שם ד"ה שיש.
  77. ↑ ע"ע הנ"ל.
  78. ↑ עי' ציון 58. קוב"ש ב"ב אות שסו; אבי עזרי מעילה פ"ג ה"א.
  79. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 162, ושם ציון 166 שי"ח.
  80. ↑ אבי עזרי שם.
  81. ↑ קוב"ש שם. וע"ע מנחת אברהם זבחים קו א.
  82. ↑ ויקרא יז ג.
  83. ↑ ע"ע שחיטה (קדשים).
  84. ↑ ויקרא שם.
  85. ↑ ע"ע מחנות ציון ? וע' עזרה.
  86. ↑ ע"ע ירושלים ציון 73 וע' מחנות.
  87. ↑ ע"ע שחיטה (קדשים).
  88. ↑ ע"ע הר הבית ציון 179 ואילך.
  89. ↑ תו"כ פ' אחרי פר' ו, וכעי"ז בגמ' זבחים קז ב.
  90. ↑ ויקרא יז ד.
  91. ↑ עי' ציון 96.
  92. ↑ גמ' שם.
  93. ↑ ציון 102.
  94. ↑ ע"ע גגין ועליות ציון 22.
  95. ↑ שם שם ד.
  96. ↑ זבחים קז ב.
  97. ↑ רמב"ם מעה"ק פי"ח הט"ו.
  98. ↑ ע"ע לשכות ציון 72.
  99. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 74.
  100. ↑ ציון 157 ואילך.
  101. ↑ ויקרא יז ג.
  102. ↑ זבחים קז ב; רמב"ם מעה"ק פי"ח הט"ו. ועי' גמ' שם, שרבא הדורש שהשוחט ק"ק בדרום פטור ושהשוחט במחנה לויה ומחנה ישראל חייב מהכתוב: ואל פתח אהל מועד, עי' ציון 92, דורש מהכתוב במחנה ומהכתוב מחוץ למחנה למעט בהמה שכולה בחוץ וצוארה בפנים, וצ"ע לדעת הדורשים מהכתובים במחנה ומחוץ למחנה לחייב על השוחט במחנה לויה וישראל ולפטור השוחט בדרום, עי' ציון 89, מהיכן למדים חיוב השוחט בהמה שצוארה בפנים וכולה בחוץ, ואפשר שדורשים ב' דרשות מכתובים אלו, וצ"ע.
  103. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם, ועי"ש שלמדים דין זה מהכתוב: ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, ויקרא יז ד, ועי' כס"מ ולח"מ שם.
  104. ↑ עי' רמב"ם פסוה"מ פ"א הי"ד, ועי' תוס' זבחים כו א ד"ה שחט, שאפילו רגליה בחוץ שחיטתה כשרה בדיעבד, וע"ע שחיטה (קדשים).
  105. ↑ חזו"א קדשים סי' כ (ב) ס"ק ה.
  106. ↑ מנ"ח מ' קפו.
  107. ↑ ע"ע.
  108. ↑ תו"כ פ' אחרי פר' ו; משנה זבחים קיא א וע"ב, וברייתא שם קז א; רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"ח.
  109. ↑ ויקרא יז ג.
  110. ↑ שם שם ב.
  111. ↑ עי' תו"כ שם וברייתא בגמ' שם, ועי' רש"י שם ד"ה ת"ל זה.
  112. ↑ שם שם ד.
  113. ↑ גמ' שם. על מח' ר' ישמעאל ור' עקיבא שמחמתה דורש כל אחד מהם באופ"א, עי' גמ' שם.
  114. ↑ עי' השגות הראב"ד מעה"ק פי"ח הי"ח ור"י קורקוס שם בד', ועי' כס"מ שם.
  115. ↑ רמב"ם שם.
  116. ↑ ציון 231 ואילך.
  117. ↑ ציון 218 ואילך.
  118. ↑ ע"ע שחיטה (חולין). עי' רש"י זבחים קח א ד"ה השוחט.
  119. ↑ משנה זבחים קח א; רמב"ם מעה"ק פי"ח הט"ז.
  120. ↑ ויקרא יז ג.
  121. ↑ גמ' שם.
  122. ↑ ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 3, ושם ציון 43 שלדעה זו אין דורשים מכפילות לשון "איש איש".
  123. ↑ שם שם ד. שם ע"ב; רמב"ם שם.
  124. ↑ רמב"ם שם.
  125. ↑ משנה זבחים קח א; תו"כ פ' אחרי פר' ו; רמב"ם מעה"ק פי"ח הט"ז.
  126. ↑ ויקרא יז ד.
  127. ↑ תו"כ שם.
  128. ↑ ויקרא שם.
  129. ↑ גמ' שם.
  130. ↑ עי' משנה וגמ' שבת צב ב שנחלקו תנאים בדבר, לר' מאיר אפי' זה יכול וזה יכול חייבים, לר' שמעון אפי' זה אינו יכול וזה אינו יכול פטורים, ולר' יהודה זה יכול וזה יכול פטורים וזה אינו יכול וזה אינו יכול חייבים, ועי' גמ' שם בטעם מחלוקתם, ועי' רמב"ם שבת פ"א הט"ו-ט"ז שהלכה שבזה יכול וזה יכול שניהם פטורים, וזה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים, ועי' ריטב"א קידושין מג א ד"ה חד, ותורעק"א זבחים פי"ג מ"ג אות קא, וקר"א שם קח א ד"ה חומר, שפטור שנים שעשו אף בכל עבירה שחייבים על שגגתה חטאת, אבל עי' פנ"י שבת צג א ד"ה במאי, שמצדד שפטור זה לענין מלאכת שבת בלבד, ועי"ש שמוכיח מכך שמיעטו שנים השוחטים בחוץ, ועי' להלן, ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' כח שמשמע כן, ועי' שו"מ קמא ח"ב סי' ח, וע"ע מעשה.
  131. ↑ ויקרא שם. קר"א שם.
  132. ↑ ע"ע שחיטה (חולין).
  133. ↑ קר"א שם ד"ה ועוד יש לדון, ע"פ תוספתא שם פי"ב, ועי' ציון 154.
  134. ↑ תורעק"א זבחים פי"א מ"ג אות קא, ע"פ ריטב"א קידושין מג א ד"ה חד.
  135. ↑ עי' גמ' שבת צב ב, ורמב"ם שבת פ"א הט"ו-ט"ז, ועי' ציון 130. עי' תורעק"א שם בד' ריטב"א שם.
  136. ↑ ויקרא יז ג.
  137. ↑ שם שם ח. עי' ריטב"א שם ותורעק"א שם בד'.
  138. ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 42 ואילך, ועי"ש ציון 45, וע"ע מליקה.
  139. ↑ עי' רש"י חולין כט ב ד"ה מר, בד' גמ' שם, ועי' ראשונים דלהלן שאף לדעתם הדין כן.
  140. ↑ ע"ע מליקה וע' עולת העוף.
  141. ↑ עי' רש"י שם, בד' גמ' שם.
  142. ↑ תוס' שם ד"ה כגון; רשב"א שם ד"ה לא נחלקו.
  143. ↑ ע"ע שחיטה (חולין).
  144. ↑ רשב"א שם.
  145. ↑ ע"ע שחיטה (חולין) וע' שחיטה (קדשים).
  146. ↑ תוס' חולין כט ב ד"ה כגון, ורשב"א שם ד"ה לא נחלקו, בד' גמ' שם.
  147. ↑ רשב"א שם.
  148. ↑ חולין כט ב, (ועי' רש"י שם ד"ה מר, שלדעתו ד' הגמ' הם בעוף, ועי' תוס' ורשב"א שם שלדעתם ד' הגמ' הם בבהמה, ונ' שלדינא אינם חולקים).
  149. ↑ מנ"ח מ' קפו; מק"ד קדשים סי' כז אות ח.
  150. ↑ מנ"ח שם, ועי"ש בהמשך דבריו שמסתפק בדבר.
  151. ↑ עי' ציון 170 ואילך. מק"ד שם.
  152. ↑ ויקרא יז ד.
  153. ↑ ויקרא שם.
  154. ↑ עי' ציון 127 ואילך. קר"א זבחים קח א ד"ה ועוד יש לדון.
  155. ↑ ע"ע ציון 382 ואילך, וע' שחיטה (קדשים).
  156. ↑ עי' תוס' זבחים קיא ב ד"ה השוחט, בד' גמ' שם; רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"ז.
  157. ↑ ע"ע לילה ציון 570 ואילך, וע' שחיטה (חולין). רמב"ם שם.
  158. ↑ עי' ציונים 18, 19. קה"י זבחים סי' מג, ועי' קר"א דלהלן.
  159. ↑ ע"ע מחוסר זמן לבו ביום ציון 147 ואילך. תוס' שם.
  160. ↑ ע"ע שחיטה (קדשים) וע' שלמים.
  161. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 274.
  162. ↑ עי' רשב"א שבועות טז א ד"ה הא דאמר.
  163. ↑ ע"ע שלמים. שפ"א שם.
  164. ↑ מרכה"מ שם וקר"א זבחים שם, בד' השגות הראב"ד שם.
  165. ↑ קר"א שם, ועי' מרכה"מ שם שכ' שהטעם שפטור משום שמחוסר פתיחת דלתות היכל, ועי' לעיל.
  166. ↑ במדבר לא נ.
  167. ↑ משנה זבחים קיב א; תו"כ פ' אחרי פר' ו; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ו.
  168. ↑ ויקרא יז ד.
  169. ↑ משנה שם; תו"כ שם.
  170. ↑ משנה זבחים קיב א וע"ב; רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ו.
  171. ↑ ויקרא יז ד.
  172. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  173. ↑ רמב"ם שם.
  174. ↑ משנה זבחים קיב ב.
  175. ↑ ע"ע בעל מום (קרבן) ציון 111 ואילך.
  176. ↑ ע"ע מחסר זמן ציון ?.
  177. ↑ ע"ע ציונים 65 – 66.
  178. ↑ עי' משנה זבחים קיב ב, ורמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ח, וע"ע מחוסר זמן: בגופו.
  179. ↑ ע"ע זב ציון 522 ואילך, וע' זבה ציון 287 ואילך.
  180. ↑ ציון 621.
  181. ↑ עי' ערכיהם, וע' מצורע.
  182. ↑ ע"ע נזיר.
  183. ↑ עי' משנה שם, וגמ' שם קיד ב בד' (לגבי נזיר), ורמב"ם שם ה"ט, וע' מחסר זמן.
  184. ↑ משנה שם; רמב"ם שם ה"ז-ט'.
  185. ↑ משנה זבחים קיב ב.
  186. ↑ משנה שם.
  187. ↑ עי' גמ' שם קיד ב.
  188. ↑ דברים יב ח.
  189. ↑ ע"ע במה ציון 9.
  190. ↑ עי' משנה שם קיב ב, וע"ע משכן.
  191. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 120, ושם ציון 122 שי"ח.
  192. ↑ גמ' שם קיד א וע"ב, ועי' תוס' שם ד"ה רב נחמן.
  193. ↑ שם טז ד.
  194. ↑ שם.
  195. ↑ עי' פסחים נח א, ועוד, (ועי' זבחים יא ב), וע"ע קרבן פסח.
  196. ↑ גמ' שם. ועי"ש בגמ' שדחו ביאור זה בברייתא וביארו בע"א, וע"ע הנ"ל.
  197. ↑ משנה זבחים קיב ב; רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ט.
  198. ↑ ויקרא יז ג.
  199. ↑ תו"כ פ' אחרי פר' ו; ברייתא שם קטו א.
  200. ↑ עי' רש"י שם קיב ב ד"ה חייבין, ותוי"ט שם פי"ד מ"ג ורש"ש שם בד', וכ"כ הקר"א שם ד"ה עולותיהם. ועי' רש"ש שם שכ"ה בתוספתא שם פ"א: עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע וכו' או ששחטן מחוסר זמן בבעלים יעלו לגבי מזבח וטעונין נסכים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ועי"ש שכ"מ בפסחים נט א.
  201. ↑ ע"ע נדרים ונדבות וע' עולה וע' שלמים.
  202. ↑ עי' קר"א שם, וע"ע מחוסר זמן ציון 215 ואילך, ועי' יעיר קינו קנים פ"ב מ"ה, והובא בע' הנ"ל ציון 217, שכ' בד' רמב"ם שבציון 207 שחולק.
  203. ↑ רש"י שם ואחרונים הנ"ל בד'.
  204. ↑ ע"ע חטאת נזיר ציון 36 ואילך.
  205. ↑ ע"ע חטאת מצורע ציון 37, וע' אשם מצורע ציון 21.
  206. ↑ עי' גמ' שם ז ב, וע"ע עולה.
  207. ↑ עי' רמב"ם שם, ובפהמ"ש שם (מהד' קאפח), ותוי"ט שם בד'.
  208. ↑ פהמ"ש שם (נוסח ד"ו), ועי' מק"ד קדשים סי' כז אות ה שתמה ע"ז.
  209. ↑ ע"ע חטאת נזיר ציון 69 ואילך.
  210. ↑ גמ' זבחים קטו א, ורש"י שם ד"ה הא מני. וע"ע מחוסר זמן ציון 246 ואילך.
  211. ↑ ע"ע אשם ציון 83.
  212. ↑ גמ' ורש"י שם.
  213. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 89.
  214. ↑ עי' זבחים ב א, ועוד, וע"ע מחשבה בקדשים ציון ?.
  215. ↑ גמ' שם. וע"ע מחוסר זמן ציון 231 ואילך.
  216. ↑ יומא סג א.
  217. ↑ עי' תוס' שם ד"ה ופליגא.
  218. ↑ גמ' שם.
  219. ↑ זבחים קיד ב. וע"ע הנ"ל ציון 238.
  220. ↑ עי' ציונים 218, 219.
  221. ↑ ע"ע אשם ציון 117 ואילך.
  222. ↑ ע"ע אשם שנתק לרעיה ציון 10 ואילך.
  223. ↑ זבחים קטו א ושם ע"ב.
  224. ↑ עי' ציון 167.
  225. ↑ ע"ע. עי' רש"י יומא סב ב ד"ה שני שעירי, וע' קדושת הגוף.
  226. ↑ עי' ציון 184, ועי' ציון 186 שי"ס שאע"פ שפטור מכרת מ"מ עובר בלא תעשה. עי' גמ' שם, ולהלן, שהשוחט ביוהכ"פ חייב הואיל ואין מחוסר זמן לבו ביום, ומשמע שהשוחט קודם יוהכ"פ פטור משום מחוסר זמן. ונ' שה"ה לחטאות מוספי המועדים ששחטם בחוץ קודם המועד, שהקרבן מחוסר זמן להקרבתו, ע"ע מחוסר זמן ציונים 340, 341. וצ"ע אם השוחט עולת מוספי המועד קודם המועד חייב, ולכא' לסוברים שעולת מחוסרי כפרה שלא הגיע זמנם חייב על שחיטתם בחוץ, עי' ציון 197, הואיל והקרבן כשר בתורת נדבה, עי' ציון 203, ה"ה לעולות מוספי המועד קודם זמנן שכשרות כנדבה וחייב על שחיטתן בחוץ, אבל לסוברים שטעם החיוב משום שבדיעבד הקרבן עולה לחובת מחוסר הכפרה, עי' ציון 207, וכן לסוברים שאינו חייב על העולה אלא בשוחטה בחוץ בזמנה, עי' ציון 208, הדין נותן שעולת מוספי המועד שאינן עולות לחובתן קודם המועד, שאינן מתקבלות בפנים, והשוחטן בחוץ פטור, וצ"ע.
  227. ↑ עי' ציון 264.
  228. ↑ גמ' שם, בד' ברייתא שם.
  229. ↑ ע"ע מחוסר זמן לבו ביום ציון 7.
  230. ↑ ע"ע עבודת יום הכיפורים, וע' מחוסר זמן לבו ביום ציונים 100, 120.
  231. ↑ עי' ערכים הנ"ל שם.
  232. ↑ ויקרא יז ד.
  233. ↑ גמ' זבחים קיג ב, בד' ברייתא שם.
  234. ↑ תוס' שם ד"ה כאן; ריטב"א יומא שם ד"ה חייב.
  235. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 8, ושם ציונים 100, 120.
  236. ↑ עי' ציון 265. מרומי שדה שם.
  237. ↑ ברייתא יומא סב ב, ועי' זבחים קיג ב; רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"א.
  238. ↑ ע"ע עבודת יום הכפורים וע' שעירי יום הכפורים.
  239. ↑ ויקרא יז ד.
  240. ↑ גמ' שם, בד' משנה שם קיב א.
  241. ↑ ע"ע ודוי ציון 110 וע' עבודת יום הכפורים.
  242. ↑ ע"ע הנ"ל.
  243. ↑ ויקרא שם.
  244. ↑ עי' גמ' שם קיג ב, ותוס' שם קיג ב ד"ה כאן (השני), בד'; השגות הראב"ד שם.
  245. ↑ רמב"ם שם, ובדעתו עי' ר"י קורקוס ורדב"ז וכס"מ ולח"מ שם, ועי' קר"א שם שלדעתו המשנה שם חולקת על הברייתא שם, ולדעתה לא נתמעט השוחט שעיר המשתלח בחוץ אלא אחר וידוי ומשום שאינו ראוי לפתח אהל מועד, כדלעיל.
  246. ↑ עי' פסחים סד א ויומא סג א וזבחים קטו א וע"ע קרבן פסח.
  247. ↑ יומא שם.
  248. ↑ עי' פסחים ויומא וזבחים שם וע' הנ"ל. יומא שם.
  249. ↑ גמ' שם, וע"ע קרבנות.
  250. ↑ גמ' שם, וע"ע הנ"ל.
  251. ↑ עי' פסחים ויומא וזבחים שם וע' קרבן פסח.
  252. ↑ יומא שם.
  253. ↑ רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"ב.
  254. ↑ עי' יומא סב ב, ורש"י שם ד"ה אין. על המחוסר מעשה בגופו, כגון שהוא בעל מום עובר וכדומה, שפטור על שחיטתו בחוץ הואיל ואינו מתקבל בפנים, עי' ציון 184.
  255. ↑ ע"ע שלמים.
  256. ↑ עי' רש"י זבחים סא א ד"ה ושני, ורמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ה, וע"ע שחיטה (קדשים) וע' שלמים. מק"ד קדשים סי' כז אות ב.
  257. ↑ גמ' יומא שם ושם סג א, ורש"י שם סב ב ד"ה הא דאמר; רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"ב.
  258. ↑ עי' תוס' זבחים שם ד"ה קודם, ועי' ערכים הנ"ל. מק"ד שם.
  259. ↑ תו"י יומא סב ב ד"ה מחוסר, בפי' שני.
  260. ↑ ציון 283.
  261. ↑ ציון 228.
  262. ↑ ע"ע גורל ציון 79 ואילך, וע' עבודת יום הכפורים.
  263. ↑ ע"ע גורל ציון 136, וע' עבודת יום הכפורים.
  264. ↑ גמ' שם, ורש"י שם ד"ה אין.
  265. ↑ עי' מרומי שדה שם, בד' הסוברים שיש מחוסר זמן לבו ביום, ע"ע, שלדעתם א"א לחייב את השוחט את שני השעירים בחוץ קודם הגרלה הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ, שעדיין לא הגיע זמן הקרבה זו, ויש מחוסר זמן לבו ביום, ובהכרח הטעם שחייב על שחיטתם הוא משום שמחוסר הגרלה אינו כמחוסר מעשה, וע"ע הנ"ל ציונים 100, 102, ועי' ציון 236.
  266. ↑ ע"ע.
  267. ↑ ע"ע.
  268. ↑ ע"ע אשם ציון 89.
  269. ↑ עי' זבחים קטו א, ורש"י שם ד"ה ור"א היא, בד'.
  270. ↑ ע"ע.
  271. ↑ ע"ע ציון 461 ואילך.
  272. ↑ ע"ע אשם ציון 83.
  273. ↑ עי' גמ' שם, וכ"ה ברש"י שם בד' גמ' שם.
  274. ↑ רש"י שם. ומדבריו שם נ' שהיינו אף לסוברים שעקירת חוץ שמה עקירה, עי' ציון 249, וצ"ע.
  275. ↑ עי' חי' הגרי"ז שם, בד' רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"י, אבל עי' שיעורי רמ"ד סולובייציק שם בשם הגרי"ז, שהוכיח מד' הרמב"ם שם הי"ב שאף השוחט קרבן פסח אחר חצות בחוץ שלא לשמו חייב.
  276. ↑ ציון 92 ואילך.
  277. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 152 ואילך. תוס' זבחים סא א ד"ה קודם.
  278. ↑ עי' ציון 257.
  279. ↑ עי' ציונים 256, 258.
  280. ↑ ע"ע קרבנות.
  281. ↑ ע"ע הנ"ל.
  282. ↑ ע"ע שלמים.
  283. ↑ תוס' שם.
  284. ↑ ע"ע.
  285. ↑ תמורה יב א; רמב"ם מעה"ק פי"ח הי"ג.
  286. ↑ ויקרא יז ה.
  287. ↑ עי' ציון 169 וציון 240. גמ' שם.
  288. ↑ ליקוטי הלכות שם.
  289. ↑ עי' ציון 186.
  290. ↑ שפ"א שם ד"ה היא חולין. וע"ע חי' הגרי"ז שם ד"ה היא חולין, וחזו"י חולין פ"ד ה"ג.
  291. ↑ ציון 1 ואילך, ושם ציון 23 אם גדר ההיתר הוא כביכול השחיטה נעשתה אף בעובר, או שגזה"כ היא.
  292. ↑ חזו"י שם.
  293. ↑ רמב"ם שם.
  294. ↑ ע"ע ציון 137 ואילך, ושם ציון 162, וע' בן פקועה ציון 183.
  295. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 184. שפ"א שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שחוטי_חוץ&oldid=160710"