אנציקלופדיה תלמודית:שחרית

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אחת משלש התפילות הקבועות בכל יום, שזמנה בשחר.

מקורה ודיניה

שמה

תפילת שחרית נקראת בלשון תנאים תפלת השחר[1], ולפעמים נקראת תפילת שחרית[2], ובלשון ראשונים נקראת לפעמים תפילת יוצר[3].

מקורה

מי תקן את תפילת שחרית, וכנגד מה נתקנה, נחלקו תנאים ואמוראים: לסוברים שהתפילות, אנשי כנסת הגדולה תקנו אותן כנגד התמידים[4], אנשי כנסת הגדולה תקנו את תפילת שחרית[5] כנגד תמיד* של שחר[6], ולסוברים שהתפילות, אבות תקנום[7], אברהם אבינו תיקן אותה, שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם[8], ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פנחס ויפלל[9], ואף לסוברים שאבות תקנום, חכמים הסמיכו את תפילת שחרית על תמיד של שחר[10]. ולסוברים בירושלמי ששלשת התפילות שביום הן כנגד שלש פעמים שהיום משתנה על הבריות[11], כתבו אחרונים שתפילת השחר נתקנה להודאה לה' על שהוציאנו מאפילה לאורה[12].

במקור הדבר שיש תפילה שזמנה דוקא בשחר, ושאי אפשר להתפלל את כל תפילות היום בזמן אחד, אמרו בתוספתא ובגמרא שנאמר: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה[13], ערב זו תפלת ערבית, בקר זו תפלת שחרית, וצהרים זו תפלת מנחה[14], וע"ע תפלה.

נתינת שלום לפניה

אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום קודם שיתפלל שחרית[15], משהגיע זמן התפילה[16], והעושה כן, הרי זה כאילו בנה במה, שנאמר: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי בַמֶּה נחשב הוא[17], אל תקרי בַמֶּה אלא בָּמָה[18], או שדרשו: במה חשבתו לזה ולא לאלוה[19], כלומר במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי[20]. ויש מן הראשונים סוברים שאין אסור להקדים לפתחו אלא בכריעה[21]. אין אסור אלא להשכים לפתחו, אבל הפוגע בחברו בשום מקום או בבית הכנסת, מותר ליתן שלום[22]. ויש מן הראשונים סוברים שאף במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל, עד שיתפלל[23].

כשאינו מזכיר תיבת שלום

יש מן הראשונים שכתבו שאפילו במשכים לפתחו אינו אסור אלא כשמזכיר תיבת שלום, משום ששמו של הקב"ה הוא שלום, אבל מותר לומר צפרא דמארי טב[24]. ויש סוברים שאף זה אינו מותר אלא כשהולך לשום ענין, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו, אסור בכל לשון[25].

כריעה

יש מן הראשונים שכתבו שאין אסור להקדים בשלום קודם התפילה אלא בכריעה, אבל נתינת שלום בפה מותרת בכל אופן[26]. וכריעה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה אסורה אלא במשכים לפתחו[27], ויש שכתבו שכריעה אסורה אפילו בלא השכמה לפתחו[28] ונתינת שלום[29], וכתבו שאחר שהתחיל הברכות, כיון שקיבל עליו עול מלכות שמים, אין לחוש לזה[30].

עיסוק בעסקיו ויציאה לדרך לפניה

אסור לאדם לעשות חפציו או לצאת לדרך – מאחר שיעלה עמוד השחר[31] - קודם שיתפלל[32], שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו[33]. אחר אמירת שירות ותשבחות, יש שהתירו לעסוק בחפציו אף קודם תפילת שמונה עשרה[34], וראשונים כתבו שאין לעשות כן[35], וכן כתבו אחרונים שטוב להחמיר בזה[36]. בחפצי שמים מותר לעסוק אף קודם התפילה[37].

אכילה ושתיה לפניה

אסור לאכול ולשתות – משעלה עמוד השחר[38] - קודם תפילת שחרית[39], שנאמר: לא תאכלו על הדם[40], ודרשו: לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם[41], ואמרו שכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גויך[42], אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שנתגאה זה, קבל עליו מלכות שמים[43], ועוד אמרו: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך[44], זה הפורק עול מלכות שמים, אוכל בלא תפלה בלא ברכה[45]. לשתות, כתבו ראשונים שלא אסור אלא משקה המשכר, אבל מים, מאחר שאין בשתייתם גאוה, מותר[46]. ויש סוברים שאסור לשתות אפילו מים, שאף בשתייתם יש גאוה[47]. לאכול ולשתות לרפואה, מותר אפילו לפני התפילה[48], ויש אוסרים[49]. הצמא והרעב, אם רצו, מותר להם לאכול ולשתות לפני התפילה[50].

על אכילה ושתיה בשבת* קודם התפילה, אם אסורה משום חובת קידוש*, ע"ע קידוש.

התחיל קודם

התחיל לאכול לפני עלות השחר, יש מן הראשונים שכתבו שצריך להפסיק[51], ויש שכתבו שאינו צריך להפסיק[52].

לימוד לפניה

ללמוד לפני תפילת שחרית, יש ראשונים שכתבו שמותר, שכן מצינו שעשו אמוראים[53]. ויש שכתבו שאסור לעסוק בתורה משהגיע זמנה[54], ובדעתם צדדו ראשונים שלא אסרו אלא באדם שמתפלל בבית מדרשו, ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, שאז חוששים שמא יטרד בגירסתו עד שיעבור זמן תפילה, אבל מי שרגיל ללכת לבית הכנסת, אין לו לחוש[55], ועוד יש שכתבו בדעתם, שללמד לאחרים מותר, כיון שהשעה עוברת, ואם לא ילמדו עכשיו, יתבטלו ולא יוכלו ללמוד, וזכות הרבים דבר גדול הוא[56]. התחיל לעסוק בתורה קודם זמן תפילה, כתבו אחרונים שלדברי הכל מותר לו להמשיך[57].

תספורת ומרחץ קודם זמנה

אף על פי שאסור להסתפר ולהתרחץ סמוך למנחה*, אף קודם זמנה[58], סמוך לשחרית, כתבו ראשונים שמותר להסתפר ולהתרחץ, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי, אבל בשחר, מאחר ואין מצוי שמסתפרים ומתרחצים, לא גזרו[59].

עטיפת טלית

מנהג כל ישראל להתעטף בטלית גדול בתפילת שחרית[60], על סדר עטיפת טלית ע"ע ציצית.

הנחת תפילין

תפילין*, אף על פי שנהגו שלא להניחן כל היום, צריך כל אדם להזהר בהן להיותן עליו בשעת קריאת-שמע* של שחרית ותפלת שחרית[61], על הדין וטעמו, ועל סדר הנחת תפילין, ע"ע הנחת תפילין[62].

השכמה

צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבדות בוראו, ויהא הוא מעורר השחר, ולא יהא השחר מעירו[63], ואל יסוב במטתו דרך עצלות[64], אלא מיד כשיעור ממיטתו, יקום בזריזות לעבוד עבודת הבורא[65], וישכים לבית הכנסת[66], ואם אינו יכול להשכים, מכל מקום אל יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללים[67].

נטילת ידים

על נטילת-ידים* קודם תפלת שחרית, ע"ע נטילת ידים וע' תפילה.

תוכנה וסדרה

ברכות השחר

משיעור אדם משנתו, צריך לברך כמה ברכות[68]. על הברכות וסדרן ע"ע ברכות השחר; על ברכת הציצית ע"ע ציצית וע' ברכת המצוות; על ברכת התפילין, ע"ע תפילין וע' ברכת המצוות.

כניסה לבית הכנסת

הנכנס לבית הכנסת, כתבו גאונים וראשונים שיאמר מה טובו אוהליך וגו'[69], ואני ברוב חסדך וגו'[70].

ברכת התורה

על ברכת-התורה*, שמברכים אותה קודם תפילת שחרית[71], ועל הדברים שאומרים מיד לאחריה, ע"ע ברכת התורה.

פרשת העקדה

כתבו אחרונים שטוב לומר פרשת העקדה[72], קודם התפילה[73], כדי להזכיר זכות אבות, וכדי להכניע יצרו לעבודת השם[74], ולפניה יש אומרים אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך וגו' ולאחריה אומרים רבונו של עולם כשם שכבש רחמיו וגו'[75].

פרשת המן

כתבו אחרונים שטוב לומר פרשת המן[76], קודם התפילה[77], כדי שיאמין שכל מזונותיו באים לו בהשגחה[78]. וראשונים כתבו שיש נוהגים לאמרה אחר התפילה[79]. ויש אחרונים שכתבו שאין נוהגים לאמרה כלל[80].

עשרת הדברות

כתבו אחרונים שטוב לומר עשרת הדברות[81], קודם התפילה[82], שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה[83]. וראשונים כתבו שיש שנוהגים לאמרן בשני וחמישי אחר התפילה[84]. ובציבור אין לאמרם, משום תרעומת המינים[85], שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת[86]. ויש אחרונים שכתבו שאין נוהגים לאמרן כלל[87].

לעולם יהא אדם

אחר ברכות השחר כתבו גאונים וראשונים שאומרים לעולם יהא אדם ירא שמים וגו', רבון כל העולמים וגו' אבל אנחנו עמך וגו' אתה הוא עד שלא נברא וגו', עד לעיניכם אמר ה'[88], שהיא פתיחה לתפלתו והיא כעין ודוי ובקשת מחילה[89], וקדמונינו התקינו לאמרה בכל יום קודם שיתחיל בזמירות[90]. יש שסדרוה אחר פרשת התמיד ואיזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל[91], ויש שסדרוה לפני כל אלה, מיד אחר ברכות השחר[92]. יש מן הראשונים שכתבו שאין לפתוח: לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, שהרי אף בגלוי צריך להיות ירא שמים, אלא מתחילים: רבון כל העולמים[93], ויש שיישבו שבא לזרז את האדם להיות ירא שמים אפילו בסתר[94]. המקדש שמו ברבים, יש שכתבו שחותמים בשם[95], ויש שכתבו שאין חותמים בשם[96]. ויש מקומות שאין נוהגים לומר רבון כל העולמים וגו' כלל[97].

על אמירת ברוך שם וגו', אחר שמע ישראל שברבון כל העולמים, והכוונה לצאת ידי חובת קריאת-שמע*, ע"ע קריאת שמע.

קרבנות

כתבו ראשונים שנהגו לומר בשחרית את פרשות הקרבנות[98], העולה* והמנחה והשלמים* והחטאת* והאשם*[99], לפי שהקוראן, והעוסק בהן, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את הקרבנות[100]. ואין קוראים אותן קודם היום, לפי שהקריאה היא במקום הקרבת הקרבן, שזמנו ביום[101]. ואחר קריאתן יאמר רבון העולם יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה, מנחה בזמנה וכדומה[102], ואחר פרשת חטאת לא יאמר כן, לפי שחטאת אינה באה בנדבה[103]. עם הקרבנות יאמר את הפסוק: ושחט אותו על ירך המזבח וגו'[104]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיום אין נוהגים לומר פרשות קרבנות יחיד[105].

יש נוהגים לומר אחר ברכת התורה, קודם פרשת התמיד, פרשת כיור*[106], ואחר כך פרשת תרומת-הדשן*[107].

על אמירת פרשות הקרבנות בעל פה, ע"ע תורה שבכתב.

פרשת התמיד

כתבו גאונים וראשונים שאומרים פרשת התמיד[108], להזכיר מעשה התמיד[109], על שם: ונשלמה פרים שפתינו[110]. אחרי פרשת התמיד יש נוהגים לומר את הפסוק: וערבה לה' וגו'[111]. ויש נוהגים לומר: ושחט אותו על ירך וגו'[112]. אין אומרים פרשת התמיד אלא ביום[113], לפי שאין מקריבים את קרבן התמיד אלא ביום[114].

קטורת

אחר פרשת התמיד, כתבו ראשונים ואחרונים שיש שנהגו לומר פרשת מזבח* מקטר קטורת[115], ופרשת סמני הקטורת* ועשייתו[116]. על אמירת ברייתת פטום הקטורת לפני התפילה ע"ע קטרת.

סדר המערכה

אחר פרשת התמיד כתבו ראשונים שאומרים את סדר-המערכה*[117], שהיא קטע מן התלמוד[118], ואחריה טוב לומר: רבון העולמים אתה צויתנו וגו'[119].

פסוקי מוסף

בשבת, יש ראשונים שכתבו שאחר פרשת התמיד אומרים את פסוקי מוספי השבת: וביום השבת וגו'[120], וכן בראש חודש יש נוהגים להוסיף את פסוקי מוסף ראש חודש: ובראשי חדשיכם[121], ויש שכתבו שלא להזכיר פסוקי ראש חודש, לפי שקוראים אותם בתורה[122], ויש חולקים וסוברים שאין מזכירים כלל קרבנות מוסף עם תמיד של שחר[123].

ברכת כהנים

אחר פרשת התמיד, יש מן הראשונים שכתבו שאומרים ברכת כהנים[124], שכן היו עושים במקדש, מברכים ברכת כהנים אחר עבודה[125], ויש שכתבו לאמרה אחר ברכת התורה, קודם פרשת התמיד[126], כדי להזכיר ברכתם של ישראל לפני התמידים[127].

איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל

אחר פרשת התמיד, כתבו גאונים וראשונים ששונים את פרק איזהו מקומן[128], ואת הברייתא: רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות וגו'[129], משום שאדם צריך בכל יום ללמוד מקרא ומשנה ותלמוד[130], ולפיכך אחר שאמרו את פרשת התמיד, שהיא מקרא, שונים את פרק איזהו מקומן, שהוא משנה, ואת ברייתא דרבי ישמעאל, שהיא מדרש, וחשובה כתלמוד[131]. ותקנו לומר דוקא פרק איזהו מקומן, לפי שאין בו מחלוקת, והוא משנה ברורה למשה מסיני[132], וכן לפי שהוא שהוא סדר קרבנות[133], וקבעוהו אחר פרשת התמיד, לפי שתלמידי חכמים העוסקים בעבודה, הרי זה כאילו מקריבים[134]. וברייתא דרבי ישמעאל תקנו לפי שהיא תחילת תורת כהנים, שהוא ראש לכל הקרבנות, לכך קבעוה אצל הקרבנות[135].

אמירה בלילה

הקם אחר חצות הלילה, אפילו קודם היום, מברך ברכת התורה, ושונה איזהו מקומן ורבי ישמעאל[136], אבל אינו אומר קרבנות, שאין מקריבים קרבנות אלא ביום, ואין אומרים אותם אלא בזמן עשייתם[137].

על ברכות השחר, אם מברכים אותן בלילה, ע"ע ברכות השחר.

קדיש דרבנן

כשמתפללים בציבור, אחר הברכות, ואחר שאמרו משנה ואגדה וברייתא, כתבו אחרונים שאומרים קדיש דרבנן[138]. על דיני קדיש דרבנן ואימתי אומרים אותו ע"ע קדיש; על אמירתו לפני או אחרי הודו, ע"ע פסוקי דזמרה.

פסוקי דזמרה

חכמים שבחו את מי שקורא הלל קודם בכל יום, ופרשו בגמרא שהכוונה לפסוקי דזמרה[139], לפיכך נהגו לקרא זמירות בכל יום לפני התפילה, ותקנו ברכה לפניהם ולאחריהם[140]. על פסוקי-דזמרה*, מקור אמירתם, תוכנם, הברכה שלפניהם ושלאחריהם, ודין ההפסקה בהם, ע"ע פסוקי דזמרה.

קדיש

כשמתפללים בציבור, אחר פסוקי דזמרה וברכת ישתבח, כתבו גאונים וראשונים שאומרים קדיש[141], עד לעילא[142], וכמה טעמים מצינו לאמירתו: א) להפסיק בין פסוקי דזמרה לתפלה[143]. ב) להפסיק בין ישתבח ליוצר, להודיע שישתבח נקבע על פסוקי דזמרה[144]. ג) הקדיש הוא על פסוקי דזמרה, שבכל מקום שדורשים פסוקים אומרים קדיש[145], לפי ששם המפורש יוצא מכל תיבה ואות שבתורה, ואנו איננו יודעים לכוין, לפיכך נהגו לומר קדיש אחריהם[146]. ד) הקדיש הוא על מצות פסוקי דזמרה, שעל כל מצוה שאומרים בעשרה, צריך לקדש בנפרד, לפיכך כשמסיימים מצות פסוקי דזמרה, קודם שמתחילים מצוה אחרת של קריאת שמע וברכותיה, מקדשים על המצוה שסיימו[147]. ה) להזכיר קץ הימים והגאולה לפני התפילה, שעיקר הקדיש על ענין הגאולה[148]. ויש מן הגאונים שכתבו שאין אומרים קדיש אלא אם הפסיקו בדיבור אחר ישתבח, אבל אם לא הפסיקו אין אומרים קדיש[149].

על דיני קדיש, ועל דין אמירתו בעשרה, ובארמית, ע"ע קדיש.

ברכו

אחר קדיש, החזן אומר ברכו* את ה' המבורך, והקהל עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד[150], בטעם אמירתו כתבו ראשונים שמאחר והחזן מוציא את הציבור ידי חובתם בברכות קריאת שמע[151], הוא אומר להם שיסכימו לקריאתו ולברכתו ויברכוהו עמו, והם עונים ומברכים, וכך יוצאים ידי חובתם[152].

על דיני אמירת ברכו ועניתו על ידי הקהל, והפיוטים שהקהל אומר בשעה ששליח הציבור אומר ברכו, ע"ע ברכו.

הפסק בין ישתבח ליוצר

אסור לדבר בין ישתבח ליוצר[153], לפי שצריך להסדיר שבחו של הקב"ה – בפסוקי דזמרה - ואחר כך להתפלל, ואינו דין לספר בין סדור השבח והתפלה[154], והמספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו, וחוזר עליה ממערכי המלחמה[155]. עבר ושח, אינו חוזר ומברך[156]. ומותר לדבר לצורך ציבור או לצורך צדקה[157] או מצוה[158], כי יש לחוש שמא יתאחר הדבר ויבוא לידי הפסק הפסד ותקלה[159]. ויש מן הראשונים שכתבו שמותר לדבר בין ישתבח ליוצר[160].

אחר שאמר החזן קדיש וברכו, הרי זה כאלו התחיל ביוצר אור, ואין לספר אפילו בצרכי רבים[161].

ברכות קריאת שמע

בשחר מברך שתי ברכות לפני קריאת שמע, וברכה אחת אחריה[162]. על ברכות-קריאת-שמע*, תוכנן, גדרן, ודין ההפסקה בהן, ודין אמירת פיוטים, ודין קדושה שבברכת יוצר, ואם יחיד אומר אותה, ע"ע ברכות קריאת שמע; על פריסת שמע ע"ע פורס-על-שמע*.

קריאת שמע

על מצות קריאת-שמע*, תוכנה, זמנה, דיני קריאתה, הכוונה בה, החייבים בה, ודין ההפסקה בה, ע"ע קריאת שמע.

סמיכת גאולה לתפילה

צריך לסמוך גאולה לתפילה[163], לפיכך כשמסיים את הברכה שאחר קריאת שמע: גאל ישראל, יעמוד מיד להתפלל[164]. על דיני סמיכת גאולה לתפילה, ע"ע ברכות קריאת שמע; על אמירת ברכו בין גאולה לתפילה ע"ע ברכו[165].

שמונה עשרה

על תפילת שמונה עשרה, דיניה, תוכנה ודין הפסקה בה, ע"ע שמונה עשרה וע' תפילה.

חזרת הש"ץ, קדושה וברכת כהנים

אחר תפילת שחרית בציבור, שליח-הציבור* חוזר התפילה[166], על חזרת-הש"ץ*, תנאיה, דינה, ודין הפסקה בה, ע"ע חזרת הש"ץ; על הקדושה* שאומרים בחזרת הש"ץ, ודיניה, ע"ע קדושה; על נשיאת-כפים* שבחזרת הש"ץ, ע"ע נשיאת כפים; על הטבת-חלום* בברכת כהנים, ע"ע הטבת חלום.

נפילת אפים

אחר חזרת הש"ץ, נופלים על פניהם ומתחננים[167]. ואסור לדבר בין תפילה לנפילת-אפים*[168], ואם הפסיק, יפול על פניו, אלא שאינו מרוצה כל כך כמו אם לא הפסיק[169]. על דיני נפילת אפים, תוכנה, צורת אמירתה, הימים שאומרים אותה, הימים שבהם מרבים בתחנונים, ותפלת אבינו מלכנו, ושאר דיני נפילת אפים, ע"ע נפילת אפים; על הוידוי שיש שנהגו לומר קודם נפילת אפים ע"ע ודוי.

הלל

בראשי חודשים ובימים טובים אומרים הלל* אחר תפילת שחרית[170]. על תוכנו ודיני אמירתו ע"ע הלל.

חצי קדיש

כשמתפללים בציבור, אחר נפילת אפים, כתבו גאונים וראשונים ששליח הציבור אומר קדיש[171] עד לעילא[172]. בטעמו של הקדיש יש שכתבו שהוא על פסוקי התחינה שאמרו קודם לכן[173], וכדי להפסיק בינם ובין הפסוקים שיאמר לאחריהם[174], ויש שכתבו שהוא על מצות התפילה שנסתיימה[175], ויש שכתבו שבדין היה לומר כאן קדיש שלם, אלא שממתינים מלאמרו עד אחר תהלה לדוד ולמנצח וסדר קדושה[176], כדי שלא יזלזלו בהם, ולפיכך אומרים קודם להם קדיש קצר, להראות ששם מקומו של הקדיש[177], ולדעתם, מטעם זה ביום שמתפללים מוסף, אומרים קדיש שלם קודם אשרי וסדר קדושה, לפי שאין חוששים שיזלזלו בהם, שלא לאמרם, שהרי יש לו להתפלל עדיין תפילת מוסף אחריהם[178].

קריאת התורה

בשני וחמישי, וכן בשבתות וימים טובים וחול-המועד* וראשי חדשים ותעניות* וחנוכה* ופורים*, קוראים בתורה בציבור[179], על דיני הוצאת והכנסת ספר תורה, ואם ההכנסה נעשית קודם אשרי וקדושה דסדרא או לאחריהם, ע"ע הוצאה והכנסה; על דיני קריאת התורה, ע"ע קריאת התורה; על הימים שבהם מפטירים בנביא, ודיני ההפטרה* ע"ע הפטרה.

אשרי

אחר חצי קדיש כתבו גאונים וראשונים שאומרים אשרי יושבי וגו'[180] תהלה לדוד[181], והוא אחת משלש הפעמים שאומרים אותו בכל יום, שכל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא[182], וכתבו ראשונים ששלש פעמים שאמרו הן כנגד שלש תפילות ביום, אלא שתקנו לאמרו פעמיים בשחרית – אחת בפסוקי דזמרה, ואחת כאן – תחת אמירתה בתפילת ערבית*, לפי שערבית רשות היא, ופעמים שמבטלים אותה משום צורך[183]. בטעם שסדרוה אחר התפילה, כתבו אחרונים שהוא כדי להפסיק בין התפילה לבין סדר קדושה-דסדרא*[184].

למנצח

אחר אשרי, כתבו גאונים וראשונים שנוהגים לומר מזמור יענך ה' ביום צרה[185], לפי שיש בו מענין ישועה[186], ויש שכתבו בטעם אמירתו, שמאחר והוא מדבר מענין הקץ, אומרים אותו קודם ובא לציון גואל[187], ויש שכתבו על פי ירושלמי ומדרשים, שמאחר והוא נאמר בתהילים אחרי י"ח מזמורים – שהוא מזמור כ, ואמרו בגמרא שאשרי האיש[188] ולמה רגשו גוים[189], נחשבים מזמור אחד[190] - סדרוהו אחר י"ח ברכות שבתפלה, שכשם שלאחר התפילה אדם אומר לחבירו תענה תפילתך, כך דוד המלך, אחר ששר י"ח שירות ותשבחות, אמר יענך ה'[191]. וכתבו ראשונים שמאחר והוא מזמור של תחנה, ונאמר בו יום צרה, אין אומרים אותו בשבתות ובימים טובים[192], אבל בימות החול אומרים אותו אף בימים שאין אומרים בהם תחנון, מלבד בראש-חודש* וחנוכה* ופורים*[193], וחול המועד[194], וערב-פסח* וערב יום-הכפורים* ותשעה-באב*[195], וביום שבוע הבן ובבית משתה חתנים[196]. ויש נוהגים שכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים בו למנצח[197]. ויש גאונים ראשונים שלא הזכירו כלל אמירת למנצח[198].

קדושה דסדרא

אחר התפילה אומרים קדושה-דסדרא*[199]. על תוכנה והפסוקים שמוסיפים לפניה ולאחריה, הימים שאומרים אותה, צורת אמירתה ודיניה, ואם אומרים אותה ביחיד, ע"ע קדושה דסדרא.

קדיש תתקבל

כשמתפללים בציבור, אחר קדושה דסדרא, כתבו גאונים וראשונים שאומרים קדיש עד דאמירן בעלמא, ומוסיפים תתקבל צלותהון וגו', יהא שלמא וגו', עושה שלום וגו'[200], והוא גמר התפילה[201].

הוספות אחר קדיש

כתבו ראשונים שיש נוהגים בכל יום – מימות החול[202] - אחר קדיש לומר מזמור תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני[203], מפני שכתוב בו הורני ה' דרכך[204], ומוסיפין בסופו פסוקים של תחנה ובקשה[205], ויש שכתבו שאומרים את הפסוקים: בית יעקב לכו וגו'[206], יהי ה' אלהינו עמנו וגו' להטות לבבינו אליו וגו' ויהיו דברי אלה אשר התחננתי וגו' למען דעת כל עמי הארץ וגו'[207] כי כל העמים ילכו איש וגו'[208]. ויש מקומות שנוהגים לומר שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו[209], ומוסיפים בסופו פסוקים מפוזרים מתהלים[210]. ובמקצת מקומות אומרים למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו ויברכנו[211]. ויש שכתבו שאומרים שיר מזמור לאסף[212], שהוא במקום חרם לקלל הרשעים[213]. ויש שכתבו פסוקים נוספים: עוצו עצה ותופר וגו'[214], האשימם אלהים יפלו וגו' וישמחו כל חוסי בך וגו'[215] ישישו וישמחו בך וגו'[216] ויבטחו בך יודעי שמך וגו'[217], ויש שכתבו לומר את המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא[218].

אחר הפסוקים, כשמתפללים בציבור, יש ראשונים שכתבו שחוזרים ואומרים קדיש[219], ויש שכתבו שאומרים תחלה שיר של יום – עי' להלן – ולאחר מכן קדיש יהא שלמא[220].

שיר של יום

אחר התפילה, כתבו גאונים וראשונים שאומרים את השיר שהלוים היו אומרים באותו היום בבית המקדש[221]. יש שסדרוהו אחר קדושה דסדרא[222], ויש שסדרוהו אחר פטום הקטורת[223]. כשמתפללים בציבור, אחר שיר של יום, כתבו גאונים וראשונים שאומרים קדיש יהא שלמא[224].

על תוכן השיר בימות החול, ובימים מיוחדים, ודיני האמירה, ע"ע שיר; שירה; על אמירת היום יום וגו', ע"ע זכירת שבת[225]; על אמירת לדוד ה' אורי מראש-חודש* אלול* עד שמיני-עצרת* אחר שיר של יום, ע"ע אלול[226]; על מזמורים שיש שנהגו לומר בתעניות*, ע"ע תעניות.

פטום הקטורת

אחר התפילה כתבו גאונים וראשונים שאומרים את הברייתא של סדר פטום הקטרת[227]. ויש נוהגים שלא לאמרה בחול[228]. ויש מן הגאונים והראשונים שלא הזכירו אמירתה כלל[229]. על דיני אמירת פטום הקטורת, והזהירות שלא להחסיר אחת מסממניה, ע"ע קטרת.

קודם פיטום הקטורת יש מן הראשונים שכתבו שאומרים אין קדוש כה' וגו'[230] כי מי אלוה מבלעדי ה' וגו'[231], וגאונים וראשונים כתבו שאומרים אין כאלהינו וכו' עד אתה תושיענו, אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך קטורת הסמים[232]. ויש שכתבו שאין לומר אין כאלהינו אלא בשבת[233]. ואחר פטום הקטורת יש שכתבו שאומרים אתה תקום תרחם ציון[234], תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו'[235], אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו'[236].

קדיש

כשמתפללים בציבור, אחר פטום הקטורת כתבו גאונים שאמרים קדיש יהא שלמא עד עושה שלום[237]. ויש ראשונים שכתבו שאומרים קדיש על ישראל[238].

עלינו לשבח

אחר סיום תפילת שחרית – כמו אחר סיום שאר התפילות[239] - כתבו גאונים וראשונים שאומרים עלינו לשבח[240], שהוא שבח שיהושע תקנו בשעה שכבש את יריחו[241], וגאונים תקנו לאמרו אחר התפילה[242], ויש שכתבו שרבן יוחנן בן זכאי תיקן לאמרו אחר התפילה[243]. בטעם אמירתו יש ראשונים שכתבו שהוא כדי לשהות אחר תפילתו, שצריך אדם להשות מעט אחר תפילתו[244], ואחרונים כתוב שהוא כדי לתקוע בלב יחוד מלכות שמים קודם שנפטרים לבתיהם, כדי שבשעה שיעשו משא ומתן עם עובדי עבודה זרה, ויראו שהם מצליחים, לא יפנה לבבם אל האלילים, ולא יעלה במחשבה הרהור עבירה[245]. ויש מן הגאונים והראשונים שלא הזכירו אמירת עלינו לשבח[246].

עלינו לשבח, מאחר ויש בו שבח גדול, כתבו גאונים וראשונים שאומרים אותו מעומד[247], וכן יש שכתבו שמפני שאין שבח כמוהו ליוצרנו, ועולה על כל התשבחות שבעולם, אומרים אותו בכונה, בעמידה, ובעטיפת ראש[248]. כשיגיע אל ככל המונם יפסיק מעט קודם שיאמר ואנו כורעים ומשתחוים, כדי שלא יהא נראה כאילו חוזר למעלה[249]. יש נוהגים לומר וכסא כבודו בשמים ממעל, וכתבו אחרונים שאין לומר כן, אלא ומושב יקרו[250].

קדיש יתום

כשמתפללים בציבור, אחר עלינו, כתבו אחרונים שאומרים קדיש יתום[251]. ויש סוברים שאין אומרים[252].

ברכו

על מנהג אמירת ברכו בסוף התפילה, היינו אחר חזרת הש"ץ, או אחר הקדיש האחרון, ועל הסוברים שאין לאמרו, ע"ע ברכו[253].

תפלת הכהנים בבית המקדש

הכהנים העובדים בבית-המקדש*, מאחר והיו עובדים בשחר את עבודת התמיד*, ולא היה להם פנאי להתפלל את כל תפילת שחרית[254], היו מתפללים תפילה קצרה בלשכת הגזית, אחר שסדרו את איברי התמיד על הכבש ומלחום[255], וכך היה סדר תפילתם: אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, והם ברכו[256], והברכה היא אחת מברכות קריאת שמע, ונחלקו אמוראים איזו היא: שמואל אמר אהבה רבה, ורבי שמעון בן לקיש אמר יוצר אור[257], ולאחר מכן קראו את עשרת הדברות[258], לפי שהם עיקר הדת וראשיתו[259], ולאחר מכן קראו את שלשת פרשות קריאת שמע[260], ולאחר מכן ברכו שלש ברכות[261]: א) אמת ויציב[262]. ב) עבודה[263], היינו ברכת רצה[264], שבשביל העבודה שעשו היו מברכין רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, וסיימו: ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, או שסיימו: שאותך לבדך ביראה נעבוד[265]. ג) ברכת כהנים[266], היינו ברכת שים שלום[267], ויש מפרשים שאמרו את פסוקי ברכת הכהנים, אלא שאמרו בלא נשיאת-כפים*[268]. ובשבת - שהמשמרות מתחלפות בה[269] - מוסיפים ברכה אחת למשמר היוצא[270], שהמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות[271]. יש מן האחרונים שכתבו שהכהנים לא נפטרו בתפילתם הקצרה מחובת תפילת שמונה עשרה של שחרית[272], ויש סוברים שנפטרו[273].

זמנה

חכמים תקנו זמנים לתפילות[274], ומצוה היא מדרבנן להתפלל כל תפילה בזמן שתקנו לה חכמים[275], ואלו הם זמני תפילת שחרית:

תחילת זמנה

תחילת זמן תפילת שחרית לא נתפרש בתלמוד[276], וכתבו ראשונים שהוא שוה לתחילת זמן תמיד* של שחר[277], שהרי תפילת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר[278], ואימתי הוא הזמן, כתבו ראשונים ואחרונים שהוא משיעלה עמוד השחר ויאירו פני המזרח[279], היינו פני כל המזרח[280], וזמן זה הוא אחר עלות-השחר*, וקודם הנץ-החמה*, והוא זמן שחיטת התמיד[281], ולדעתם אם התפלל קודם הזמן הזה, לא יצא ידי חובתו[282]. ויש שכתבו שתחילת זמן תפילה הוא משיעלה עמוד השחר, כלומר משיתחיל להאיר, אף קודם שיאירו פני המזרח[283], שזהו זמן שחיטת התמיד מעיקר הדין[284]. התפלל קודם עלות השחר לא יצא ידי חובה, וחוזר ומתפלל[285].

לכתחלה

אף על פי שתחילת זמן תפילת שחרית הוא משיעלה עמוד השחר, או משיאיר המזרח, שהם לפני הנץ-החמה*[286], כתבו ראשונים שעד הנץ החמה עדיין אינו עיקר זמן תפילה[287], ואסור להתפלל אז לכתחלה[288], אלא שבדיעבד אם התפלל אז יצא ידי חובה[289], ובשעת הדחק, כגון מי שהוא אנוס לצאת לדרך השכם בבוקר, מותר להתפלל קודם הנץ החמה אפילו לכתחלה[290], וכן מצאנו באמוראים, שכשרצו לצאת לדרך השכם בבוקר, התפללו קודם הנץ החמה[291]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמותר אף לכתחלה להתפלל קודם הנץ החמה, משיכיר את חבירו בריחוק ארבע אמות[292], וכן יש שכתבו שמותר לכתחלה להתפלל קודם הנץ החמה, משהאיר פני כל המזרח[293].

על מי שצריך לצאת לדרך לפני זמן קריאת-שמע*, אם עדיף שיתפלל בעמידה בביתו בלא קריאת שמע וסמיכת גאולה לתפילה, או שימתין ויתפלל בישיבה בדרך אחר שיקרא שמע ויסמוך גאולה לתפילה, ע"ע ברכות קריאת שמע[294].

תפלה עם הנץ החמה

מצוה להתפלל עם דמדומי חמה[295], כלומר עם הנץ החמה[296], ובגמרא דרשו כן מן הכתוב: יראוך עם שמש[297], כלומר שעם השמש, יתפללו תפילת שחרית[298], וכן אמרו בגמרא שותיקין, שהם אנשים ענוים ומחבבים מצוה[299], ומקדימים למצוות, ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו[300], היו גומרים את קריאת-שמע* עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום[301], שעיקר חביבות התפילה בשעת הנץ החמה[302], וכן יש אמוראים שפרשו מה שאמר רבי אליעזר, שהעושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים[303], במי שאינו מתפלל עם דמדומי חמה[304], כלומר שאינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון[305], וכן כתבו ראשונים שמצותה של תפילת שחרית היא עם הנץ החמה[306], או שכך היא עיקר מצותה[307], או שכך היא מצוה מן המובחר[308]. בטעם שמצוה להתפלל עם הנץ החמה פרשו ראשונים שאותו זמן רוב האומות נכשלות אחר עבודת השמש, ולכן קבעו תפלה באותו זמן[309].

סוף זמנה

סוף זמן תפילת שחרית הוא בסוף זמן תמיד של שחר[310], ונחלקו תנאים אימתי הוא: תנא קמא סובר עד חצות*, ורבי יהודה סובר עד ארבע שעות[311] ועד בכלל[312]. בטעמו של רבי יהודה יש שבארו שלמד כן מן הכתוב המרמז על זמני התפילות: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה[313], ועד ארבע שעות נקרא בוקר[314]. הלכה כרבי יהודה[315]. אף לסוברים שזמן תפילה הוא עד ארבע שעות, כתבו ראשונים ואחרונים שאם לא התפלל עד אחר ארבע שעות, אפילו במזיד, מתפלל עד חצות, ואף על פי שאין נותנים לו שכר תפילה בזמנה, נותנים לו שכר תפילה שלא בזמנה[316]. ויש מן הגאונים שכתבו שאחר ארבע שעות אין להתפלל[317]. אחר חצות אסור להתפלל שחרית[318].

על גדר השעה*, ואם מדובר בשעה זמנית, ואם היום נחשב לענין חלוקת השעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים או מהנץ החמה ועד שקיעתה, ע"ע יום וע' שעה.

אחר הזמן

על תפילת תשלומים למי שלא התפלל עד שעבר הזמן, בשוגג או במזיד, ע"ע תפילה.

על הדלקת נרות בחנוכה* בתפילת שחרית ע"ע חנוכה[319].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה ברכות כו א; תוספתא ברכות פ"ג; ברייתא בברכות כו ב: תניא כוותיה דריב"ל.
  2. ↑ תוספתא ברכות פ"ג, עי' ציון 14; ברכות כו ב: תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא; ברכות ו ב: ר' נחמן בר יצחק אמר.
  3. ↑ תשוה"ג החדשות עמנואל (אופק) סי' קעג; רגמ"ה תענית ב ב; רש"י ברכות כט ב, ותענית ב ב, ועוד; מחז"ו סי' מו, פא, ועוד; ריטב"א תענית ד א. וכ"ה בראשונים רבים.
  4. ↑ ע"ע תפלה.
  5. ↑ רש"י ברכות כו ב.
  6. ↑ עי' ברייתא ברכות כו ב; רבנן בירושלמי ברכות פ"ד ה"א. ועי' רמב"ם תפילה פ"א ה"ה, וכ"מ שם בדעתו, שנקט כדעה זו, ועי' לח"מ שם שחולק בד' רמב"ם.
  7. ↑ ע"ע הנ"ל.
  8. ↑ בראשית יט כז.
  9. ↑ תהלים קו ל. ברייתא ברכות שם; ריב"ל בירושלמי שם.
  10. ↑ ברכות שם. ועי' לח"מ שבציון 6.
  11. ↑ ע"ע הנ"ל.
  12. ↑ עי' ביאור רח"ק שם, בדעת ירושלמי שם. וכעי"ז באגרת הנחמה (מוה"ק עמ' יח). ועי' ציון 65, פירוש אחר בירושלמי.
  13. ↑ תהלים נה יח. תוספתא ברכות פ"ג; ברכות לא א; ירושלמי ברכות פ"ד ה"א; עי' רמב"ם תפלה פ"א ה"ו. ועי' מהרש"א ח"א ברכות שם.
  14. ↑ תוספתא שם.
  15. ↑ עי' ד' רב ושמואל ור' אבא בברכות יד א; רמב"ם תפילה פ"ו ה"ד; טוש"ע או"ח פט ב. ועי' א"ר סי' פט אות ז בשם פסקי תוס', ופמ"ג א"א שם אות ו, מחלוקת לענין נתינת שלום לפני מוסף מנחה ומעריב.
  16. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  17. ↑ ישעיהו ב כב.
  18. ↑ רב בברכות שם. ועי' אבודרהם סוף ברכות קריאת שמע שלאחריה, בשם ר' האי, שהכתוב מדבר בשחרית, מזה שנאמר: אשר נשמה באפו, והלא כל אדם נשמה באפו, אלא בשחרית מדבר, שהנשמה באפו של אדם.
  19. ↑ שמואל בברכות שם.
  20. ↑ רש"י שם.
  21. ↑ עי' ציון 26.
  22. ↑ עי' גמ' ברכות שם, ע"פ מה ששנינו שפעמים שמותר לשאול בשלום בקריאת שמע וברכותיה, ע"ע ק"ש, שהן לפני התפילה; רבינו ירוחם תולדות אדו"ח נג ח"ג (דף כד טור ג - ד); טוש"ע שם.
  23. ↑ רשב"א ברכות שם בשם ראב"ד; ארח"ח הל' תפלה אות יד בשם י"א ובשם ראב"ד; שו"ע שם בשם י"א.
  24. ↑ רבינו יונה ברכות יד א (ח א) בשם חכמי פרובינצא. ועי' רבינו ירוחם תולדות אדו"ח נ"ג ח"ג (דף כד טור ג - ד). ועי' דרכ"מ שם אות א, שדייק כן מזוהר פקודי (רכו ב).
  25. ↑ רבינו יונה שם; שו"ע או"ח פט ב.
  26. ↑ עי' רבינו ירוחם תולדות אדו"ח נג ח"ג (דף כד טור ג – ד); עי' ארח"ח הל' תפילה אות יד בשם תשובות קמאי.
  27. ↑ רבינו ירוחם שם, ושם בשם גאון; שו"ע שם, דעה א.
  28. ↑ שו"ע או"ח פט ב בשם י"א.
  29. ↑ ארח"ח שם.
  30. ↑ עי' ארח"ח שם, כפי שהובא בב"י שם, ושו"ע שם, ומ"ב שם ס"ק יד. ועי' דרכ"מ שם אות ב, שבגמ' ברכות שם ורי"ף שם (ח א) לא משמע לחלק בין התחיל הברכות ללא התחיל.
  31. ↑ רמב"ם תפילה פ"ו ה"ד; עי' מ"ב סי' פט ס"ק יז בשם אחרונים: מאור הבוקר, וע"ש שאם הוא בחצי שעה קודם אור הבוקר, צריך תחלה לברך סדר הברכות.
  32. ↑ ברכות יד א; עי' ברכות ה ב: תפילתי וגו' סמוך למיטתי, ורש"י ותוס' שם; עי' רמב"ם שם: לא יצא בדרך; טוש"ע או"ח ט ג.
  33. ↑ תהלים פה יד. ברכות שם.
  34. ↑ עי' תה"ד סי' יח, שראה מדקדקים רבים שנהגו כן; רמ"א בשו"ע שם בשם יש מקילין.
  35. ↑ תה"ד שם.
  36. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  37. ↑ עי' רש"י מגילה כג א ד"ה ביו"ט; מ"ב סי' פט ס"ק לו; ערוה"ש שם סכ"ב.
  38. ↑ רמב"ם דלהלן. ועי' מ"א סי' פט ס"ק יד, בשם מקובלים, ושכ"מ בזוהר, שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל.
  39. ↑ ברכות י ב; עי' רמב"ם ברכות פ"ו ה"ד: אסור לו לאדם שיטעום כלום; טוש"ע או"ח פט ג.
  40. ↑ ויקרא יט כו.
  41. ↑ ברכות שם.
  42. ↑ מלכים א יד ט.
  43. ↑ ברכות שם.
  44. ↑ דברים ח יא. וע"ע זכירות.
  45. ↑ פסי"ז דברים עקב.
  46. ↑ ראבי"ה ברכות סי' ל, הובא ברא"ש ברכות פ"א סי' י ובמרדכי שם רמז כג; טוש"ע שם. ועי' מ"ב שם ס"ק כב.
  47. ↑ ארח"ח הל' תפילה אות טו וכלבו סי' י, בשם הר"פ.
  48. ↑ מהר"י אבוהב שם, בדעת ראבי"ה שבציון 46; שו"ע שם.
  49. ↑ מהר"י אבוהב שם כפי שהובא בב"י שם, בדעת ר"פ שבציון 47.
  50. ↑ ב"י ושו"ע שם ס"ד, ע"פ רמב"ם תפילה פ"ה ה"ב, שכ' שאם אינם יכולים לכוין אסור להם להתפלל קודם שיאכלו וישתו, וב"י שם, שבזמננו, שאין מקפידים כ"כ, ומתפללים אף כשאין דעה מכוונת, ע"ע תפילה, מותר להתפלל אף בלא לאכול ולשתות, אלא שאם רצו מותר לאכול ולשתות.
  51. ↑ רבינו יונה ברכות י ב (ה א) ד"ה כל האוכל; רא"ש שם פ"א סי' י; שו"ע או"ח פט ה, דעה א.
  52. ↑ רשב"א ברכות שם ד"ה כל, ושם בשם תוספות; שו"ע שם, דעה ב. ועי' טור שם, שכ"כ בשם רמב"ם, ועי' ב"י שם, שלא נמצא כן ברמב"ם, וט"ס הוא.
  53. ↑ תוס' ברכות ה ב ד"ה אלא, ע"פ גמ' שם יד ב: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין, ומנח תפילין והדר קרי קריאת שמע.
  54. ↑ עי' רש"י שבת ה ב ד"ה סמוך, וטור או"ח פט בדעתו.
  55. ↑ רא"ש ברכות פ"א סי' ז; טור שם בשם ר"י; שו"ע שם ס"ו.
  56. ↑ ר' יונה ברכות שם (ג א); שו"ע שם, וע"ש שזה אפ' במי שאינו רגיל ללכת לבית הכנסת.
  57. ↑ מ"ב שם ס"ק ל, לא.
  58. ↑ ע"ע מנחה וע' תפלה.
  59. ↑ רמב"ם תפילה פ"ו ה"ז; שו"ע או"ח פט ז.
  60. ↑ דרכ"מ או"ח סי' ח אות ג. ועי' רמב"ם ציצית פ"ג הי"א וטוש"ע או"ח כד א. בטעם המנהג עי' משך חכמה בראשית יד כג.
  61. ↑ עי' רא"ש תפילין סי' כח; טוש"ע או"ח לז ב. בטעם המנהג עי' משך חכמה בראשית יד כג.
  62. ↑ ציון 82 ואילך.
  63. ↑ טוש"ע או"ח א א, ע"פ תהלים נז ט: אעירה שחר.
  64. ↑ ארח"ח ח"א פתיחה אות ב.
  65. ↑ ארח"ח שם; דרכ"מ שם אות א ע"פ מו"נ ח"ג פנ"ב, ורמ"א בשו"ע שם. ועי' באה"ל סי' א ד"ה שיהא, ע"פ ירושלמי ברכות פ"ד ה"א, שנכון מאד ליזהר לומר בשחרית מודה אני לפניך ד' או"א שהוצאתני מאפלה לאורה, ועי' ציון 12, ביאור אחר בירושלמי, ועי' סדר היום ומ"ב סי' א ס"ק ח, שטוב לומר תיכף בקומו מודה אני לפניך וגו'.
  66. ↑ כלבו סי' יא.
  67. ↑ טור ורמ"א שם.
  68. ↑ ברכות ס ב; רמב"ם תפילה פ"ז ה"ג ואילך; טוש"ע או"ח מו.
  69. ↑ במדבר כד ה.
  70. ↑ תהלים ה ח. תשוה"ג החדשות עמנואל (אופק) סי' ט; סדר"ע ברכות ובקשות. וכ"ה בסידורים; כלבו סי' פז, הובא בדרכ"מ או"ח סי' ו אות ג. ועי' שו"ת מהרש"ל סי' סד שאינו אומר מה טובו לפי שבלעם אמרו לקללה. ועי' מטה משה סי' לא, שהש"ץ יתחיל אדון עולם וגו', וע"ש בשם ר' האי גאון ור' שרירא גאון בשבח אמירתו. ועי' מ"ב סי' סח ס"ק ד על אמירת פיוט יגדל וגו'.
  71. ↑ ע"ע טוש"ע או"ח מז ח, וע"ע ברכת התורה ציון 137.
  72. ↑ טוש"ע או"ח א ה.
  73. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק יג. וכ"ה בסידורים שלנו.
  74. ↑ ב"י שם.
  75. ↑ ב"י שם מו, שכ"כ בסידורים שלנו.
  76. ↑ טוש"ע או"ח א ה.
  77. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק יג.
  78. ↑ ב"י שם.
  79. ↑ ארח"ח דין התפילות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ה, וכ"ה בסידורים שלנו.
  80. ↑ ערוה"ש שם סכ"ג.
  81. ↑ טוש"ע או"ח א ה. ועי' ב"י שם, שאע"פ שבציבור בטלו אמירתם משום תרעומת המינים, עי' להלן, מ"מ ביחיד, שאין לחוש לזה, טוב לאמרם.
  82. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק יג.
  83. ↑ ב"י שם.
  84. ↑ ארח"ח דין התפילות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ה. וכן יש מהסידורים שלנו שהדפיסו אחר התפילה.
  85. ↑ עי' ברכות יב א, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' קפד, ורמ"א בשו"ע שם.
  86. ↑ רש"י ברכות שם.
  87. ↑ ערוה"ש שם סכ"ג.
  88. ↑ סדר"ע ברכות השחר; רמב"ם סדר תפילות כל השנה; עי' סדור רש"י סי' ה: רבון כל העולמים עד ברוך שאמר; עי' שבה"ל תפילה סי' ו, הנוסח בקיצור; עי' טור או"ח מו בשם סדורי אשכנז; עי' שו"ע שם ט. ועי' הנוסח המלא בראשונים הנ"ל, ובטור שם, כל אחד בשינויים קלים. ועי' טור וב"י שם, שנתקנה ע"פ הירושלמי, ולפנינו בירושלמי אינה, ונמצאת בקיצור בתנדב"א רבה פרשה יט, ועי' ילקו"ש ואתחנן רמז תתנו. ועי' רמב"ם סדר תפילות שם שהוסיף אחריה: ונאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט ו - ז), אתה הוא ושנותיך לא יתמו, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ה' מלך כו' עד ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
  89. ↑ רא"ה ברכות לא א.
  90. ↑ שבה"ל שם, הובא בב"י שם.
  91. ↑ עי' להלן. סדר"ע שם. ועי' רמב"ם סדר תפילות שם, שהביאה אחר פרשת התמיד.
  92. ↑ טור שם בשם סידורי אשכנז, ודרכ"מ שם אות ה, שכן אנו נוהגים. וכ"ה בסידורים שלנו.
  93. ↑ שבה"ל שם בשם רבינו שלמה, הובא בב"י שם, ועי' סידור רש"י סי' ה, שפתח: רבון כל העולמים; עי' טור שם, שפתח: רבון כל העולמים, ודרכ"מ שם אות ה.
  94. ↑ שבה"ל שם בשם גאון אחד; עי' דרכ"מ שם, שבסידורים שלנו כתוב לומר: לעולם יהא וגו', וע"ש בשם ר' בנימין אחיו, שאמרוהו כנגד דורו של שמד, שלא יכלו להיות יראים בגלוי, ע"כ הזהירם לקבל עליהם עומ"ש בסתר. ועי' שבה"ל שם, דקדוקים נוספים באמירתו.
  95. ↑ סדר"ע שם; עי' תוס' ברכות מו א ד"ה כל, ופסחים קד ב ד"ה כל, וב"י שם בדעתם; טור שם. ועי' סמ"ג ע' כז ד"ה גרסינן בפרק הרואה, שמ' כן.
  96. ↑ רמב"ם סדר תפילות כל השנה.
  97. ↑ עי' סידור רס"ג שלא הזכיר תפילה ז; אבודרהם סוף יג מדות של רבי ישמעאל.
  98. ↑ עי' מחז"ו סי' א: קורא בסדר קרבנות; עי' אבודרהם סוף סדר ק"ש לפני המיטה; ראשונים ואחרונים דלהלן. ועי' סדר"ע ברכות השחר, שלא הזכיר אלא תמיד ומוסף, ולא קרבנות יחיד, ועי' סידור רס"ג שלא כלל הזכיר סדר קרבנות.
  99. ↑ עי' ארח"ח דין מאה ברכות אות יד; טוש"ע או"ח א ה. ועי' ארח"ח שם, הובא בב"י שם, שפרשת העולה היא מתחילת ויקרא עד ויקרא ב א, וכן ויקרא ו א – ו, ופרשת חטאת היא ויקרא ד כז ואילך, ופרשת אשם היא ויקרא ה יז.
  100. ↑ ב"י שם, ע"פ תענית כז ב ומגילה לא ב: תקנתי להם סדר הקרבנות שכל זמן שקורין בהן מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ואני מוחל להם וגו', וע"פ מנחות קי א: כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ועי' ציון 110. ועי' ציון 131, טעם נוסף לאמירת הקרבנות.
  101. ↑ המנהיג דיני תפילה ד"ה אם השכים; כלבו סי' ב; ארח"ח דין מאה ברכות אות יו; אבודרהם שם בשם אבן הירחי; טוש"ע שם ו. ועי' ב"י שם, שמקורו בראשונים שבציון 113, ועי' ציון 137.
  102. ↑ טוש"ע שם ז. ועי' ב"י שם, אם יאמר כן אחר פרשת אשם.
  103. ↑ טור שם.
  104. ↑ ויקרא א יא. ארח"ח שם בשם ה"ר יהודה בר יקר, הובא בב"י שם. וע"ש טעמו מויקרא רבה ב יא: בשעה שהם קורין מקרא זה, צפונה לפני ה', אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם. ועי' מ"ב שם ס"ק יט, שהיום נוהגים לאמרו אחר פרשת התמיד, עי' ציון 112.
  105. ↑ ערוה"ש או"ח סי' א סכ"ג. ועי' שו"ע הרב או"ח תניינא ס"א ס"ט, שמי שיש לו לב ללמוד ולהבין, אין לומר אפילו פרשת הקרבנות בכל יום, אלא לפרקים, ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן, עי' להלן. וכן בסידורים שלנו לא נדפסו פרשות הקרבנות קודם התפילה, ובחלקם נדפסו בסוף התפילה.
  106. ↑ שמות ל יז – כא. ב"י או"ח א בשם ר"י בר יקר; שו"ע שם ט.
  107. ↑ ויקרא ו א – ו. עי' המנהיג דיני תפילה ד"ה והרב רבינו, שר' אליעזר מפריז היה קורא פרשת תרומת הדשן לפני פרשת התמיד, שהרי זמנה קודם לתמיד, ע"ע תרומת הדשן, ושכן מנהג מקצת מקומות בצרפת; ב"י שם בשם ר"י בר יקר; שו"ע שם.
  108. ↑ במדבר כח א – ח. סדר"ע ברכות השחר; מחז"ו סי' א; סידור רש"י סי' ד; כלבו סי' ב; ארח"ח דין מאה ברכות אות יא; רמב"ם סדר תפילות כל השנה, והל' תפלה פ"ז הי"א; אבודרהם סוף ברכות השחר; טור ורמ"א או"ח מח. ועי' סדור רס"ג שלא הזכיר אמירת פרשת התמיד. ועי' רמב"ם שם ושם, וכ"מ בסדר"ע שם, שפרשת התמיד היא מהפסוקים שאומרים מיד אחר ברכת התורה, ע"ע ברכת התורה ציון 69 ואילך, 137א, ועי' רמב"ם סדר תפילות שם, שמלבד פרשת צו וברכת כהנים, ואלו דברים, ע"ע הנ"ל שם, אומרים אחר ברכת התורה גם אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן וגו' (נדה סו א) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו וגו' (מגילה כח ב ונדה עג א), ועי' ציון 235, וכן אומרים אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים וגו', עי' ציון 236, וכן מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך (תהלים טו). ובסידורים שלנו פרשת התמיד נמצאת אחר לעולם יהא אדם וגו'.
  109. ↑ כלבו שם וארח"ח שם.
  110. ↑ הושע יד ג. מחז"ו שם; סידור רש"י שם. ועי' טור שם, ועי' ציון 100. ועי' ציון 131, טעם נוסף לאמירת פרשת התמיד.
  111. ↑ מלאכי ג ד. סדר"ע שם; טור שם.
  112. ↑ עי' ציון 104. וכ"ה בסידורים שלנו.
  113. ↑ שבה"ל תפלה סי' ה בשם הר"ר מאיר; שו"ת הרא"ש כלל ד סי א. ועי' ציון 101, שכן הדין באמירת שאר הקרבנות.
  114. ↑ שבה"ל שם.
  115. ↑ שמות ל. ב"י או"ח א בשם ר"י בר יקר; שו"ע שם ס"ט.
  116. ↑ שמות שם לד ואילך. ב"י שם בשם ר"י בר יקר; שו"ע שם.
  117. ↑ האשכול הל' תפילה וק"ש, שר' אליהו הזקן תקן לאמרה בכל יום; טור או"ח מח: טוב לומר, ורמ"א שם: י"א. ועי' טור וב"י שם, הנוסח.
  118. ↑ יומא לג א: אביי מסדר וגו'.
  119. ↑ טור ורמ"א שם. ועי' הנוסח בטור.
  120. ↑ במדבר כח ט – י. סדר"ע שם; מנהג ופרוביציה וקצת צרפת, הובא במנהיג דיני תפלה ד"ה ואשר כתב; כלבו סי' ב; ארח"ח דין מאה ברכות אות יא; טוש"ע או"ח מח.
  121. ↑ במדבר שם יא – טו. מנהג ופרוביציה וקצת צרפת, הובא במנהיג שם; מנהג אשכנז, הובא בטור שם, ובטוש"ע שם תכא; דרכ"מ ורמ"א שם מח.
  122. ↑ כלבו שם וארח"ח שם; עי' טוש"ע א"ח תכא, מנהג ספרד; ב"י ושו"ע שם מח.
  123. ↑ המנהיג שם, הובא בטור שם, ולא הסכים עמו.
  124. ↑ רמב"ם סדר תפילות כל השנה; כלבו סי' ב; ארח"ח דין מאה ברכות אות יא; ב"י סי' א בשם ר"י בר יקר.
  125. ↑ כלבו וארח"ח שם; ב"י שם בשם ר"י בר יקר.
  126. ↑ סדר"ע ברכות השחר, הובא בטור או"ח מח; ארח"ח שם, ושכן נוהגים בצרפת ובכמה מקומות בספרד; ב"י שם, שכן אנו נוהגים. וכ"ה בסידורים שלנו, וע"ע ברכת התורה ציון 72.
  127. ↑ ארח"ח שם.
  128. ↑ זבחים פ"ה. עי' ציון הבא.
  129. ↑ תחילת ספרא. סדר"ע ברכות השחר, הובא בתוס' קידושין ל א ד"ה לא צריכא, וברא"ש שם סי' מג; מחז"ו סי' א; סידור רש"י סי' ד; שבה"ל סי' ה; עי' רבינו יונה ברכות (ה ב) ד"ה והא; כלבו סי' ב; ארח"ח דין מאה ברכות אות טו; אבודרהם סוף ברכות השחר; טוש"ע או"ח נ. ועי' סידור רס"ג שלא הזכיר אמירות אלו, ועי' רמב"ם תפילה פ"ז הי"א: יש מקומות שקורין וגו' פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות. ועי' שבה"ל שם, שאומרים אף את המשנה הראשונה במסכת ברכות, מאימתי וגו'.
  130. ↑ עי' ד' ר' ספרא בקידושין שם, וע"ע תלמוד תורה. עי' ציון הבא.
  131. ↑ סדר"ע שם; מחז"ו שם; סידור רש"י שם; שבה"ל שם; ארח"ח שם; אבודרהם שם; טוש"ע שם. ועי' רבינו יונה שם, שכנגד ג ברכות התורה, ע"ע, תקנו לומר ג ענינים, מקרא, היינו פרשות הקרבנות, משנה, איזהו מקומן, ומדרש, ברייתא דרבי ישמעאל.
  132. ↑ רא"ה ברכות לא א.
  133. ↑ אבודרהם שם.
  134. ↑ טור שם.
  135. ↑ טור שם.
  136. ↑ מחז"ו סי' מה. וע"ש שכשהולך לבית הכנסת להתפלל מתחיל מרבון העולמים.
  137. ↑ עי' ציונים 101, 113.
  138. ↑ עי' שו"ת בנימין זאב סי' קעו, הובא בכנה"ג הגה"ט או"ח נא, וממנו במ"א שם ס"ק ג.
  139. ↑ שבת קיח ב.
  140. ↑ רמב"ם תפילה פ"ז הי"ב; עי' טוש"ע או"ח נא א.
  141. ↑ סידור רס"ג עמ' לה; עי' רמב"ם תפלה פ"ט ה"א; אבודרהם הקדיש ופירושו; טוש"ע או"ח נה א.
  142. ↑ עי' סדר"ע שם; עי' סידור רס"ג שם; אבודרהם שם.
  143. ↑ שבה"ל תפילה סי' ח.
  144. ↑ מחז"ו שם.
  145. ↑ ע"ע קדיש. שבה"ל שם בשם גאונים; כלבו סי' ו; ארח"ח דין קדיש ופרושו אות א. ועי' לבוש או"ח סי' נה ס"א.
  146. ↑ ע"ע הנ""ל. שבה"ל שם בשם גאונים.
  147. ↑ שבה"ל שם בשם ה"ר אברהם ב"ר דוד, ועי' ציונים 175, 201. וע"ש שהוסיף: ושמא יפסיקו לפסוק צדקה או לדבר אחר או שמא יעכב עליהם מעכב מלקרוא את שמע ויצאו בלא קדיש, וצ"ב אם הוא טעם נוסף.
  148. ↑ ע"ע קדיש. המנהיג דיני תפילה.
  149. ↑ סדר"ע ק"ש וברכותיה; מחז"ו סוף סי' א; סידור רש"י סי' י; שבה"ל שם בשם יש מן הגאונים, וכ' שאנו לא נוהגים כן.
  150. ↑ עי' מסכת סופרים סוף פרק יח, לענין תשעה באב, שאומרים ברכו; סדר"ע ק"ש וברכותיה; רמב"ם תפלה פ"ט ה"א; כלבו סי' ח; ארח"ח סוף דין קדיש ופירושו, ושם דין ברכו אות א; טוש"ע או"ח נז א.
  151. ↑ ע"ע ברכות ק"ש.
  152. ↑ ראב"ן סי' עג. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' יב, טעם אחר לאמירת ברכו.
  153. ↑ סדר"ע ק"ש וברכותיה; עי' רי"ף ברכות (כג א); מחז"ו סוף סי' א; סידור רש"י סי' ח; המנהיג דיני תפילה; עי' רא"ש ברכות פ"ה סי' ה; טוש"ע או"ח נד ג.
  154. ↑ עי' אשכול פסוקי דזמרא, וכלבו סי' ד בדעתו, הובא בב"י שם, וכ"ה בארח"ח דין מאה ברכות אות כג.
  155. ↑ ע"ע מלחמה. הגה"מ תפילה פ"ז הי"ב בשם ירושלמי; שו"ע שם ג. ועי' ארח"ח שם אות כד בשם מדרש: מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר בין ברוך שאמר לישתבח עד סוף התפלה.
  156. ↑ ארח"ח שם אות כה.
  157. ↑ סדר"ע שם; מחז"ו שם; סידור רש"י סי' י; המנהיג שם; כלבו שם וארח"ח שם אות כד; טור שם; שו"ע שם בשם יש מי שאומר.
  158. ↑ כלבו שם וארח"ח שם. ועי' ארח"ח שם אות מא, שאחר ישתבח מניחים תפילין, ועי' שו"ע שם נג ג, שבין ישתבח ליוצר מברכים על הטלית, ועי' דרכ"מ שם אות א, ומ"ב שם ס"ק ה. ועי' דרכ"מ סי' נד אות א, ורמ"א בשו"ע שם ג, שנהגו שבין ישתבח ליוצר מברכים חולה, או שאחד צועק על חבירו לעשות דין, לפי שסוברים שזה חשוב צורך מצוה, וע"ש שמסיק שעדיף שלא להפסיק, והנוהגים להפסיק יפסיקו קודם קדיש, ואחר ההפסקה יאמרו מקצת פסוקי דזמרה, לפי שהקדיש צריך להיות סמוך לקריאת הפסוקים, וע"ש שבין קדיש לברכו אין להפסיק כלל.
  159. ↑ המנהיג שם.
  160. ↑ ארח"ח דין מאה ברכות אות כב בשם הר"מ; ר' ירוחם תולדות אדו"ח נ"ג ח"א בשם יש מי שסובר.
  161. ↑ ארח"ח דין מאה ברכות אות כד; המנהיג דיני תפילה, הובא בב"י או"ח נז; שו"ע שם ב, ורמ"א בשו"ע שם נד ג.
  162. ↑ משנה ברכות יא א; רמב"ם ק"ש פ"א ה"ה; טוש"ע או"ח נט ואילך.
  163. ↑ ברכות ט ב, מב א; ירושלמי ברכות פ"א ה"א; רמב"ם תפילה פ"ז הי"ז; טוש"ע או"ח סו ח, קיא א.
  164. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם ושם.
  165. ↑ ציון 49 ואילך.
  166. ↑ עי' משנה ר"ה לג ב, וגמ' שם לד ב לה א; רמב"ם תפילה פ"ט ה"ג; טוש"ע או"ח קכד א.
  167. ↑ רמב"ם תפילה פ"ט ה"ה; טוש"ע או"ח קלא.
  168. ↑ ריטב"א ב"מ נט ב; אהל מועד שער התפילה דרך ג נתיב ב; ב"י שם ושו"ע שם א.
  169. ↑ עולת תמיד שם ס"ק ב.
  170. ↑ עי' משנה ר"ה לב ב. וע"ע הלל ציון 376 ואילך, וע' זריזין מקדימין למצוות ציון 109 ואילך.
  171. ↑ סדר"ע נפילת אפים; סידור רס"ג עמ' לט; עי' רמב"ם סדר תפילות סוף נוסח ברכות התפילה; כלבו סוף סי' יא; ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאחר יח אות ב; אבודרהם נפילת אפים אשרי למנצח ובא לציון; טור או"ח קלא ורמ"א בשו"ע שם א.
  172. ↑ סדר"ע שם; כלבו שם וארח"ח שם: קדיש קצר; אבודרהם שם; רמ"א בשו"ע שם: חצי קדיש.
  173. ↑ ארח"ח שם בשם הר' נתן, הטעם השני; לבוש או"ח סי' קלב ס"א.
  174. ↑ לבוש שם.
  175. ↑ עי' שבה"ל תפלה סי' ח, בשם ה"ר אברהם ב"ר דוד, וע"ש שביאר שמכאן ואילך היא מצוה אחרת, וכל מצוה שנעשית בעשרה אומרים עליה קדיש בנפרד, ועי' ציונים 147, 201.
  176. ↑ עי' להלן.
  177. ↑ כלבו שם וארח"ח שם בשם הר' נתן, הטעם הראשון.
  178. ↑ כלבו שם וארח"ח שם בשם הר' נתן.
  179. ↑ עי' משנה מגילה כא א; ב"ק פב א; רמב"ם תפילה פי"ב ה"א – ה"ב; טוש"ע או"ח קלה, רפב, תפח, תצד, תרסג, ועוד.
  180. ↑ סדר"ע נפילת אפים; עי' סידור רס"ג עמ' כה; טור או"ח קלא, ורמ"א בשו"ע שם. על טעם אמירת הפסוק אשרי יושבי ביתך קודם תהלה לדוד, ע"ע פסוקי דזמרה, ועי' שו"ת מהרש"ל סי' סד.
  181. ↑ עי' סדר"ע שם; עי' סידור רס"ג שם, ושם עמ' לט; רמב"ם תפילה פ"ז הי"ז ופ"ט ה"ה; כלבו סי' יב; ארח"ח התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ג. על אמירת ואנחנו נברך וגו' בסוף תהלה לדוד, ע"ע פסוקי דזמרה, ועי' שו"ת מהרש"ל שם.
  182. ↑ ברכות ד ב. וע"ע תפלה.
  183. ↑ ע"ע ערבית. כלבו שם וארח"ח שם.
  184. ↑ לבוש או"ח סי' קלב. וע"ש שבשבת ויו"ט אומרים אותו על הבימה אחר קריאת התורה.
  185. ↑ תהלים כ. עי' תשוה"ג שערי תשובה סי' נה, שמנהג בבית רבינו בבבל, שלאחר גמר התפלה עוסקים במשנה ובתלמוד ובמדרש ובתוספתא עד ד' שעות, ואומר יענך ה' ביום צרה וגו' ואחריו וקרא זא"ז ואמר; כלבו סי' יג; ארח"ח התחנות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ד; אבודרהם נפילת אפים אשרי ובא לציון; טור או"ח קלא, ורמ"א בשו"ע שם א. ועי' כלבו שם, וארח"ח שם בשם ראב"ן, על אמירתו בלחש, אם יש בה משום שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ, וע"ע תורה שבכתב.
  186. ↑ טור שם.
  187. ↑ המנהיג דיני תפילה; ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ד; אבודרהם שם. וע"ש ושם ושם שמה שנאמר בו יום צרה הוא כנגד מה שנאמר בקץ בדניאל יב א: והיתה עת צרה, ומה שנאמר ישלח עזרך מקדש וגו' הושיע ה' משיחו, זה משיח בן דוד, ומה שנאמר אלה ברכב וגו' המה כרעו וגו' זה גוג ומגוג.
  188. ↑ תהלים א.
  189. ↑ תהלים ב.
  190. ↑ ברכות ט ב.
  191. ↑ אבודרהם שם, ע"פ ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג, ומדרש תהלים כ ב וילקו"ש תהלים רמז תרעט.
  192. ↑ עי' מחז"ו סי' צג; אבודרהם שם.
  193. ↑ מחז"ו שם: מצאתי; רמ"א בשו"ע שם.
  194. ↑ מחז"ו שם.
  195. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  196. ↑ מחז"ו שם.
  197. ↑ עי' שכנה"ג הגה"ט שם אות ג, שכן מנהגם.
  198. ↑ עי' סדר"ע נפילת אפים וקדושה דסדרא, וטור שם בדעתו; סידור רס"ג; עי' רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש, וטור שם בדעתו.
  199. ↑ עי' סוטה מט א: מיום שחרב בהמ"ק וגו' עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא; סדר"ע נפילת אפים וקדושה דסדרא; רמב"ם תפילה פ"א ה"ה; טוש"ע או"ח קלב.
  200. ↑ ע"ע קדיש. סדר"ע נפילת אפים; עי' מחז"ו סי' מח, וסידור רש"י סי' סב, שאחר קדושה דסדרא החזן אומר קדיש; עי' רמב"ם תפילה פ"א ה"ו, שאומר קדיש, וע"ש סדר תפילות נוסח הקדיש, שכל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה, שאינו אומר אחריו כלום, אלא כל העם שומעין אותו ונפטרים, נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון וגו' עושה שלום וגו'; ארח"ח התחנות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ד; אבודרהם סוף נפילת אפים אשרי ובא לציון. ועי' סידור רס"ג עמ' מא, שאומר קדיש ואומר בסופו עושה שלום וגו', ולא הזכיר תתקבל.
  201. ↑ ב"י או"ח קמט. ועי' ציון הקודם. ועי' שבה"ל תפלה סי' ח, בשם הר"ר ב"ר דוד, שמ' בטעם הקדיש הזה שהוא על מצות קדושה דסדרא, שכל מצוה הנעשית בעשרה אומרים עליה קדיש בפ"ע, ועי' ציונים 147, 175, ועי' ציון 177 שי"ס שהקדיש הזה שייך מיד לאחר התפילה, אלא שהמתינו מלאמרו עד אחר תהלה לדוד ולמנצח וקדושה דסדרא, כדי שלא יזלזלו בהם.
  202. ↑ אבודרהם דלהלן.
  203. ↑ תהלים פו. המנהיג דיני תפילה: ראיתי מנהג טוב בטוליטולה ובסביבותיה; ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ה: יש מקומות; אבודרהם שיר של יום; מנהג ספרד בטור או"ח קלג, וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד. ועי' המנהיג שם, וטור שם, שבכל זמן וזמן משנים המזמור לפי ענינו, שבחול אומרים תפלה לדוד, ובר"ח ברכי נפשי, ובחוה"מ כאיל תערוג, ובחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית, ובפורים למנצח על אילת השחר, וע"ע שיר; שירה.
  204. ↑ אבודרהם שם.
  205. ↑ אבודרהם שם. ועי' ארח"ח שם, שיש יחידים שאומרים בכל יום קריאת המעמדות של אותו היום, ע"ע מעמדות, ושיש אומרים האזינו על דרך הזי"ו ל"ך, ע"ע, ושיש אומרים ג' פרשיות מאלפא ביתא מתמניא בתי וב' מעלות בכל יום, ולולי ה' שהיה לנו, ואח"כ אומרים פרשה אחת מנביא, ועי' ציונים , 79, 84, הוספות אחרות שי"א אחר התפילה.
  206. ↑ ישעיהו ב ה. סדר היום סדר אשרי ובא לציון.
  207. ↑ מלכים א ח נז – ס. מחז"ו סוף סי' צג; עי' ארח"ח שם סוף אות ד. וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד. ועי' ארח"ח שם שאין אומרים אותו בחנוכה ופורים וביום הברית והחתן והאבל, ושי"ח וסוברים שאומרים אותו בכל יום שאין בו מוסף.
  208. ↑ מיכה ד ה. מחז"ו שם; רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש. וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד.
  209. ↑ תהלים קכד. אבודרהם שם, וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד.
  210. ↑ אבודרהם שם.
  211. ↑ תהלים סז. אבודרהם שם. וע"ש טעמו, שנקרא מזמור המנורה, והקוראו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאילו מקבל פני שכינה.
  212. ↑ תהלים פג. עי' מחז"ו שם; ראשונים שבציון הבא.
  213. ↑ ארח"ח שם אות ד; המנהגות (דף יד ב). ועי' המנהגות שם בטעם אמירתו, שהוא מדבר מלחמת גוג ומגוג וששמע שתקנו אותו מפני גזירה שגזרה מלכות אדום להשמיד את ישראל, וכבר הרגו מהם בעת ההיא רבים על קדושת השי"ת. ועי' מאירי ברכות לב ב. ועי' ארח"ח שם, שי"א שהיחיד אינו אומר אותו.
  214. ↑ ישעיה ח י. מחז"ו שם.
  215. ↑ תהלים ה יא - יב. מחז"ו שם.
  216. ↑ תהלים מ יז. מחז"ו שם.
  217. ↑ תהלים ט יא. מחז"ו שם.
  218. ↑ תהלים כה. רמב"ם שם.
  219. ↑ מחז"ו סוף סי' צג; מנהג ספרד בטור קלג.
  220. ↑ אבודרהם שם. וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד. ועי' ציון 224.
  221. ↑ ע"ע שיר; שירה. סדר"ע סיום התפילה; עי' רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש; אבודרהם שיר של יום; טור או"ח קלג; רמ"א בשו"ע קלב ב. ועי' סידור רס"ג שלא הזכיר אמירת שיר של יום, ועי' מחז"ו שלא הזכירו אמירתו בכל יום, אלא שבסי' קצג כ' לומר בשבת את המשנה תמיד לג ב, המפרטת את השירים שהיו אומרים בבית המקדש בכל יום.
  222. ↑ רמב"ם שם; עי' אבודרהם שם, שסדרו אחר קדיש תתקבל והפסוקים שאחר קדושה דסדרא, וכ"ה בסידורים שלנו נוסח ספרד, ואף בסידורים נוסח אשכנז נמצא שם, אלא שעלינו לשבח קודם לו.
  223. ↑ סדר"ע שם; טור שם קלג; עי' רמ"א בשו"ע שם קלב ב.
  224. ↑ סדר"ע שם; אבודרהם שם; טור שם קלג.
  225. ↑ ציון 25.
  226. ↑ ציון 44.
  227. ↑ ברייתא בכריתות ו א. סדר"ע סיום התפילה; ארח"ח א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ז: יש מקומות; אבודרהם פיטום הקטורת; טור או"ח קלג; רמ"א בשו"ע שם קלב ב. ועי' זוהר רעיא מהימנא רכד א: עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא. על נוסח פטום הקטורת עי' סדר"ע שם וטור שם.
  228. ↑ רמ"א שם, וע"ע קטרת.
  229. ↑ סידור רס"ג; רמב"ם סדר תפילות.
  230. ↑ שמואל א ב ב. אבודרהם פיטום הקטורת. ובסידורים שלנו כתוב לפני כן קוה אל ה' וגו' (תהלים כז יד).
  231. ↑ תהלים יח לב. אבודרהם שם.
  232. ↑ סדר"ע סיום התפילה; עי' ארח"ח א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ז: יש מקומות; אבודרהם שם; טור או"ח קלג; רמ"א בשו"ע קלב ב. ועי' הנוסח בכל אחד מהם בשינויים קלים. ועי' נובי"ק או"ח סי' י, הטעם שאומרים אין כאלהינו קודם פיטום הקטרת, שמאחר שהקטורת מעשרת (ע"ע הקטרה (קטרת) ציון 35 ואילך), שלא יאמר כחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה, רק הכל מה', ולו נאה לברך על העושר. ועי' רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש, שכ' אחר קדושה דסדרא לומר אין כאלהינו גו', אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד (ועי' ציון 234) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד, ולא הזכיר אמירת פטום הקטרת. ועי' אוצר מדרשים (אייזנשטיין) היכלות: מי כה' אלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו מי כיוצרנו, אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו, אמר ר' ישמעאל כל השירות הללו וכל המעשה הזה שמע ר' עקיבא כשירד למרכבה ותפס ללמוד אותם מלפני כבודו, שהיו משוררים לפניו משרתיו וגו'.
  233. ↑ מחז"ו סי' א וסי' קלד.
  234. ↑ אבודרהם שם. ועי' ציון 232, שיש שכ' לאמרו אחר אין כאלהינו, קודם פטום הקטרת.
  235. ↑ נדה עג א. אבודרהם שם. ועי' ציון 108, שיש אומרים אותו לפני התפילה.
  236. ↑ ברכות סד א, וש"נ. עי' סדר"ע סיום התפילה, הובא בטור או"ח קלג, שאחר שיר של יום, שלדעתו נאמר מיד אחר פיטום הקטורת (עי' ציון 223) אומרים אמר ר' אלעזר וגו' ורב שלום בנין וגו' וראה בנים לבניך שלום על ישראל; ארח"ח שם; אבודרהם שם. ועי' רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש, שהזכיר אמירה זו אחר קדושה דסדרא, ולא הזכיר אמירת פטום הקטורת, ועי' ציון 108.
  237. ↑ סדר"ע סיום התפילה; טור או"ח קלג.
  238. ↑ עי' ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר יח אות ז: קדיש דרבנן; אבודרהם פטום הקטורת. וכ"ה בסידורים שלנו.
  239. ↑ ע"ע מנחה וע' ערבית.
  240. ↑ תשו' ר' האי גאון דלהלן; כלבו סי' טז; ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ח; מאירי ברכות לב ב; טור או"ח קלג; רמ"א בשו"ע שם קלב ב. ועי' רמ"א שם, שמ' שאומרים אותו מיד אחר קדושה דסדרא, וכ"ה בסידורים נוסח אשכנז, ובנוסח ספרד נמצא אחר פיטום הקטורת, וכ"ה במחז"ו סי' קצג בשבת. ועי' מחז"ו סי' צט, שאומרים אותו בלחש.
  241. ↑ עי' תשוה"ג שע"ת סי' מג; עי' תשו' ר' האי גאון דלהלן; כלבו שם: שמעתי; ארח"ח שם בשם ר"י מקורביל.
  242. ↑ תשו' הרב אלפסי, הודפסה בתשו' ר' האי גאון בספר מאור ושמש (קורייאט) ח ב, ובכתב עת בית אהרן וישראל קכח, תשסז, ה – יב.
  243. ↑ תשו' רבינו גרשום, הודפסה בתשו' ר' האי גאון שם, וכ"ה במחז"ב או"ח סי' קלב ס"ק ב, בשם תשובת רה"ג.
  244. ↑ ע"ע תפילה. מאירי ברכות שם.
  245. ↑ ב"ח שם ס"א.
  246. ↑ עי' סדר"ע וסידור רס"ג ורמב"ם סדר תפילות, שלא הזכירוה.
  247. ↑ עי' ציון הבא; כלבו סי' טז; ארח"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ח; בשם פרקי ר' אליעזר; רמ"א בשו"ע או"ח קלב ב.
  248. ↑ תשובת ר' האי גאון שבציון 242, הובאה גם במחז"ב או"ח סי' קלב ס"ק ב, והושמט שם: בעמידה.
  249. ↑ טור שם קלג.
  250. ↑ טור שם.
  251. ↑ דרכ"מ או"ח סי' קלג אות ב, ורמ"א בשו"ע שם קלב ב. וע"ע קדיש על מהותו ודיניו של קדיש יתום.
  252. ↑ דרכ"מ שם סי' קלג אות ב, בדעת טור שם.
  253. ↑ ציון 59 ואילך.
  254. ↑ עי' רש"י ברכות יא ב ד"ה וברכת; רא"ש תמיד לב ב ד"ה וברכו. ועי' מאירי ברכות שם ד"ה במסכת, בטעם שברכו רק אחת מהברכות שלפני קריאת שמע, כדי שלא ישהו יותר מדאי מעבודתם.
  255. ↑ ע"ע הולכה וע' עולה וע' תמיד.
  256. ↑ משנה תמיד לב ב; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ד.
  257. ↑ ברכות יא ב. וע"ע ברכות קריאת שמע, על תוכן ברכות אלו. ועי' גמ' שם, שדברי רשב"ל לא בפירוש נאמרו, אלא כך מוכך מדבריו, והגמ' דוחה ההכרח מדבריו, ואומרת שיתכן שלדעתו מברכים אהבה רבה, אלא שאחר שהגיע זמן יוצר אור, חוזרים ואומרים יוצר אור, ועי' ראב"ד ורא"ש תמיד שם, שהביאו דעת רשב"ל שהברכה האחת היא יוצר אור, ועי' רמב"ם פיהמ"ש ורע"ב תמיד פ"ה מ"א, שמפרשים במשנה שברכו אהבה רבה, ואחר שהאיר היום ברכו יוצר אור. ועי' רמב"ם תו"מ שם, שפסק שברכו אהבה רבה, ולא הזכיר שברכו אח"כ יוצר אור.
  258. ↑ משנה תמיד שם; רמב"ם שם. וע"ע קריאת שמע, שאף בגבולים בקשו לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע, ובטלום מפני תרעומת המינים.
  259. ↑ מפרש תמיד שם.
  260. ↑ משנה תמיד שם; רמב"ם שם. וע"ע קריאת שמע, שקראו קריאת שמע קודם זמנה, ומטעם זה הקורא עמם לא יצא ידי חובה, וע"ש הזמן המדויק שקראו, ואם הם יצאו בקריאה זו.
  261. ↑ משנה תמיד שם.
  262. ↑ משנה תמיד שם; רמב"ם שם. וע"ע ברכות קריאת שמע, על תוכן ברכה זו.
  263. ↑ משנה תמיד שם.
  264. ↑ רש"י ברכות שם; רמב"ם שם. וע"ע שמונה עשרה, על תוכן ברכה זו.
  265. ↑ רש"י ברכות שם.
  266. ↑ משנה תמיד שם.
  267. ↑ ראב"ד תמיד שם; רמב"ם שם. וע"ע שמונה עשרה, על תוכן ברכה זו.
  268. ↑ תוס' ברכות שם ד"ה וברכת. ועי' רא"ש תמיד שם ד"ה וברכת.
  269. ↑ ע"ע משמרות.
  270. ↑ משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  271. ↑ ברכות יב א; רמב"ם שם.
  272. ↑ רע"ב תמיד שם.
  273. ↑ תפא"י בועז תמיד שם אות א, ושם בדעת רש"י ברכות יא ב ד"ה וברכת.
  274. ↑ ע"ע תפילה.
  275. ↑ רמב"ם תפילה פ"ג ה"א.
  276. ↑ רא"ש ברכות פ"ד סי' א.
  277. ↑ רא"ש שם, ושם סי' כ. וע"ע האיר המזרח ציון 36 ואילך, וע' תמיד.
  278. ↑ עי' ציון 6 ואילך. טור או"ח פט. ועי' רא"ש שם סי' א, שכמו כן מצינו לענין סוף זמן תפילת שחרית, שהוא שוה לסוף זמן תמיד של שחר, עי' ציון 310 ואילך.
  279. ↑ עי' רא"ש שם סי' א: משעלה ברק השחר והאיר וגו', ושם סי' כ: משעלה עמוד השחר; עי' רבינו ירוחם תאו"ח נ"ג ח"ג: משעלה ברק שחר והאיר וגו'; טוש"ע שם א. ועי' א"ר שם ס"ק א, וכ"מ בב"י שם, שאף ראשונים שבציון 283, שכ' שהזמן הוא בעמוד השחר, כוונתם להאיר פני המזרח. ועי' רבינו ירוחם שם, וב"י שם בדעתו, שמ' שהזמן של עמוד השחר ומשהאיר פני המזרח, הוא הזמן שיראה את חבירו בריחוק ד אמות ויכירנו, וזה שאמרו בברכות ט ב, לגורסים כן: לתפלה כאחרים, היינו שזמן תפילה הוא בזמן משיכיר, שהזכירוהו אחרים בברייתא שם בענין אחר, וע"ע קריאת שמע, ועי' ציון 292, ביאור אחר בדברי ר' ירוחם.
  280. ↑ ב"ח שם ס"א; א"ר שם ס"ק א.
  281. ↑ ע"ע תמיד, ועי' ציון 284.
  282. ↑ עי' באה"ל שם ד"ה ואם התפלל.
  283. ↑ עי' תוס' ברכות ל א בשם ר"ח, ורמב"ם תפילה פ"ג ה"ז, שכ' שהזמן מתחיל בעלות השחר, ולא כתבו האיר פני המזרח, ומ"א סי' פט ס"ק ג בדעתם, ועי' ציון 279, שי"ח בדעתם; פר"ח שם ס"א ד"ה ואם התפלל. ועי' באה"ל שם.
  284. ↑ מ"א שם ופר"ח שם. וע"ע תמיד, שאע"פ שזהו תחילת זמן התמיד מעיקר הדין, תקנו שלא לשחטו עד שיאיר פני המזרח, שמא יטעו וישחטו קודם עלות השחר.
  285. ↑ רמב"ם תפילה פ"ג ה"ז. ועי' רש"י ברכות ל א ד"ה הוו, ותוס' שם ד"ה אבוה, בדעתו, שמשמע שהמתפלל קודם עלות השחר יצא יד"ח, ועי' תוס' שם, שתמה.
  286. ↑ עי' לעיל.
  287. ↑ תוס' ברכות ל א ד"ה אבוה בשם ר"ח; עי' רא"ש ברכות פ"ד סי' כ בשם ר"ח.
  288. ↑ עי' להלן.
  289. ↑ רא"ש שם סי' א, ודברי חמודות שם אות א בדעתו; טוש"ע שם א ומ"ב שם ס"ק ד ובאה"ל שם ד"ה יצא.
  290. ↑ עי' רמב"ם תפילה פ"ג ה"ז, ודברי חמודות שם בדעתו; טוש"ע שם ח.
  291. ↑ עי' ברכות ל א: אבוה דשמואל ולוי, ותוס' שם ד"ה אבוה ורא"ש שם סי' כ בשם ר"ח.
  292. ↑ דרישה שם אות א, בד' ר' ירוחם שבציון 279, ולדעתו שלשה זמנים יש, מן המובחר להתפלל עם הנץ החמה, ולכתחלה משיכיר, ובדיעבד מעלות השחר. וע"ע קריאת שמע, על הזמן המדויק של משיכיר.
  293. ↑ פר"ח שם ד"ה ואם התפלל, ולדעתו ג' זמנים יש, עיקר מצותה עם הנה"ח, ולכתחלה אפשר אף קודם לכן, משהאיר פני כל המזרח, ובדיעבד מתחילת עלוה"ש.
  294. ↑ ציון 231 ואילך.
  295. ↑ רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן בברכות כט ב.
  296. ↑ רש"י שם ד"ה עם.
  297. ↑ תהלים עב ה. רבי זירא בברכות שם.
  298. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ייראוך; עי' תוס' יומא לז ב סוף ד"ה אמר; רא"ש ברכות פ"א סי' י. ועי' רש"י ברכות ט א, באור אחר בדרשת הכתוב, וע"ע הנץ החמה וע' קריאת שמע.
  299. ↑ רש"י ברכות ט ב.
  300. ↑ רש"י שם כו א.
  301. ↑ ברייתא ברכות ט ב, וכעי"ז ד' ר' יוחנן שם ושם כו א; ירושלמי ברכות פ"א ה"ב.
  302. ↑ ר"ת בתוס' יומא שם.
  303. ↑ משנה שם כח ב.
  304. ↑ אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין בברכות כט ב.
  305. ↑ רש"י שם ד"ה שאינו.
  306. ↑ רמב"ם תפילה פ"ג ה"ז; שו"ע או"ח פט א. ועי' סדור רס"ג תפלת השחר ליחיד (עמ' יג): תחילת הנץ החמה בכ"מ היא תחילת זמני הקריאה והתפלה, ואל ידחה אותן מי שהן אפשריות לו, ומי שמעכב אותו איזה עיכוב או שאינו טהור, יכול להתפלל עד סוף השעה הרביעית.
  307. ↑ רא"ש ברכות פ"ד סי' א; טור או"ח שם.
  308. ↑ עי' סדר"ע ק"ש וברכותיה; עי' מחז"ו סי' א; רבינו ירוחם תאו"ח נ"ג ח"ג.
  309. ↑ מאירי ברכות ט ב.
  310. ↑ ברייתא ברכות כו ב: תניא כותיה דרבי יהושע בן לוי.
  311. ↑ ע"ע תמיד. משנה שם כו א, וברייתא שם ב. וע"ע חצות ציון 43.
  312. ↑ עי' ברכות כו ב, ספק בדעת ר' יהודה אם עד ועד בכלל או לא עד בכלל, וע"ש ושם כז א, שפשטו שעד בכלל.
  313. ↑ תהלים נה יח. עי' ציון 13 ואילך.
  314. ↑ שאילתות לך לך שאילתא ח.
  315. ↑ רב כהנא בברכות שם, ורש"י שם ד"ה הלכה; רמב"ם תפילה פ"ג ה"א; טוש"ע או"ח פט א.
  316. ↑ עי' רמב"ם תפילה פ"ג ה"א, וטור או"ח פט, וב"י שם בדעתם, ומצדד כן אף בדעת רי"ף ברכות כו (יח א) ורא"ש שם פ"ד סי' א; שו"ע שם ס"א, ומ"ב שם ס"ק ו. ועי' ברכות כח א: אמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לרבי יהודה, עליו הכתוב אומר (צפניה ג יח): נוגי ממועד אספתי ממך היו, ורש"י שם בבאורו, שמחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים, יהיו נוגים ואסופים וכלים. וע"ע חצות ציון 45.
  317. ↑ סידור רס"ג עמ' לא. וע"ש עמ' יג, שאם התפלל אח"כ, אינה נחשבת לו למצוה אלא להוספה.
  318. ↑ רמ"א בשו"ע שם. ועי' ב"ח שם ומ"ב שם ס"ק ז, שי"ס שאף בחצי שעה שאחר חצות אפשר להתפלל שחרית.
  319. ↑ ציון 132 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שחרית&oldid=152833"