אנציקלופדיה תלמודית:שיר; שירה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שירת הלוים בבית המקדש.

מצותו ודיניו

מצותו

מצוה על הלוים לשורר בבית-המקדש* בעת ניסוך היין שבהקרבת קרבנות מסוימים[1], ובזמנים נוספים[2]. והשיר הוא קריאת פרקים מן המקרא[3], בנעימה[4], וכן נגינה בכלי שיר[5]. לוי העובר ולא שר על הקרבן ביומו הקבוע לו, בטל עשה של עבודת הלוים[6].

מקורו

אף על פי שמצינו מקראות מפורשים בנביאים ובכתובים, שהלוים היו משוררים בבית המקדש[7], ושהיא מצות ה' ביד נביאיו[8], שאלו בתלמוד מנין לעיקר שירה מן התורה[9], לפי שמבקשים למצוא מקור לשירה מן התורה[10], או לפי שבמקראות נראה שנגנו בכלי שיר, ומבקשים ראיה ששרים אף בפה[11]. ואמרו בתלמוד כמה מקורות: א) רב יהודה אמר בשם שמואל, שנאמר בעבודת הלוי במקדש: ושרת בשם ה' אלהיו[12], איזהו שירות שבשם, כלומר שיש בו הזכרת השם, הוי אומר זה שירה, שיש בה אזכרות במזמורים[13]. ב) רב מתנה אמר, שנאמר בתוכחה: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב[14], איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר זה שירה[15], שאין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב[16]. ג) חזקיה אמר, שנאמר: וכנניהו שר הלוים במשא יָסֹר במשא כי מבין הוא[17], אל-תקרי* יסר אלא ישיר[18]. ד) בלווטי אמר בשם רבי יוחנן, שנאמר בלוים: לעבוד עבודת עבודה[19], איזהו עבודה שצריכה עבודה, הוי אומר זו שירה[20], שהיא צורך עבודת הקרבן[21]. ה) רבי יצחק אמר, שנאמר: שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל[22]. ו) רבי נחמן בר יצחק אמר, שנאמר: המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים[23], כלומר שיצהלו בשיר בבית המקדש יותר מצהלת ים סוף[24]. ז) תנא של ברייתא אמר, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו[25], ממשמע שנאמר בכתף, איני יודע שישאו, מה תלמוד לומר ישאו, אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: שאו זמרה ותנו תוף[26], ואומר: ישאו קולם ירונו וגו'[27]. ח) חנניא בן אחי רבי יהושע אמר שנאמר: משה ידבר והאלהים יעננו בקול[28], ודרשו, על עסקי קול[29], שהיה ה' מצוהו לשורר, לפי שמשה, לוי היה[30]. ט) רב אשי אמר, שנאמר: ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד[31]. י) רבי יונתן אמר, שנאמר בצווי משה לאהרן על הלוים: ולא ימותו גם הם גם אתם[32], כלומר הלויים ככהנים, מה אתם, הכהנים, בעבודת מזבח, אף הם, הלויים בעבודת מזבח[33], ולא מצאנו לויים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר[34].

ברכה

הלוים המשוררים, מברכים תחלה ברכת המצוות[35].

עמידה

הלוים המשוררים, צריכים לעמוד בשעת השיר[36], לפי שהשיר הוא כעין עבודת מזבח[37].

שיר בפה ושיר בכלים

השיר נעשה בפה ובכלי שיר[38]. ונחלקו תנאים ואמוראים מה הוא עיקר השיר: א) יש סוברים שעיקר שירה בפה, ולא בכלים[39], ומכל מקום נגנו אף בכלים – מדרבנן[40] - כדי לבסם את הקול[41], ומצוה יש אף בנגינה בכלים[42]. ולדעתם אף לסוברים שהשיר מעכב את הקרבן[43], כלי שיר אינם מעכבים[44], ולדעתם דוקא שירה בפה חשובה עבודה, אבל שירה בכלי אינה חשובה עבודה, ולפיכך אינה דוחה את השבת ואת יום טוב[45], ולדעתם כלי השיר אינם כלי-שרת*[46], ולדעתם דוקא שירה בפה טעונה לוים, אבל שירה בכלי כשרה אף בישראלים[47], ולדעתם יתכן שכלי השיר כשרים אף מבהמה שנעבדה לעבודה זרה[48]. בטעם שעיקר השירה בפה, אמרו, שנאמר בהקמת בית המקדש: ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד[49], הרי שלא הוזכרו אלא משוררים בפה, ולא בכלים, שהחצצרות אינן כלי שיר[50] לסוברים כן[51]. ב) ויש סוברים שעיקר השירה בכלי[52], כלומר שעם השיר שבפה, צריך שתהיה נגינה אף בכלים[53], ולדעתם אף שירה בכלי מעכבת את הקרבן, לסוברים ששירה מעכבתו[54], ולדעתם שירה בכלי חשובה אף היא עבודה, ודוחה את יום טוב ואת השבת[55], ולדעתם כלי השיר הם כלי שרת[56], ולדעתם אף שירה בכלי טעונה לוים[57], ולדעתם כלי השיר אין לעשותם מבהמה שנעבדה[58]. בטעם שעיקר השירה בכלי, אמרו, שנאמר: ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דוד מלך ישראל[59], הרי שכלי דוד נקראים שיר ה'[60]. להלכה כתבו ראשונים שעיקר שירה בפה[61].

מקום עמידת המשוררים

הלוים, בעת השיר שעל הקרבן, עומדים על הדוכן*[62], על מהותו ומקומו ודיניו ע"ע דוכן. יש מן הראשונים שכתבו שדוקא המשוררים בפה עומדים על הדוכן, אבל המשוררים בכלים עומדים על הארץ, וראשיהם בין רגלי הלוים שעל הדוכן[63], ויש חולקים[64]. לוים קטנים, שמשוררים עם הגדולים[65], יש מן הראשונים שכתבו שאינם עומדים על הדוכן, אלא על הארץ, וראשיהם בין רגלי הלוים שעל הדוכן[66], ויש חולקים[67].

בשיר של שמחת בית השואבה[68], הלוים המשוררים עומדים על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים[69], וע"ע שמחת בית השואבה.

בשיר שבקידוש העיר ירושלים[70], אומרים שיר על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים*[71], וע"ע ירושלים[72] וע' תוספת העיר והעזרות.

ביום

שירה אינה אלא ביום, שנאמר: ואתנה את הלוים וגו' ולכפר על בני ישראל[73], מה כפרה, היינו עבודת הכהנים המכפרת בקרבן, ביום[74], אף שירה ביום[75].

עיכוב

אם השיר מעכב את הקרבן, נחלקו תנאים: רבי מאיר סובר שמעכב[76], שנאמר: ואתנה את הלוים וגו' ולכפר על בני ישראל[77], ודרשו מה כפרה מעכבת, אף שירה מעכבת[78], וחכמים סוברים שאינו מעכב[79]. שירה בכלי, לסוברים שהיא עיקר השירה[80], אף היא מעכבת, לסוברים שהשירה מעכבת[81]. עיכוב שאמרו בשיר, כתבו ראשונים שאין הכוונה שמעכב את הקרבן, שהרי השיר אינו אלא בשעת ניסוך היין[82], והניסוך עצמו הרי אינו מעכב את הקרבן[83], אלא עיכוב שאמרו בשיר הוא שמעכב את הניסוך, שאם אין שיר, כגון שאין לוים שיכולים לשיר, אין ניסוך[84]. ויש מן הראשונים שכתבו שכשהנסכים באים עם הקרבן, השיר מעכב אף את הקרבן[85]. להלכה יש מן הראשונים שכתוב שהשיר מעכב[86], ומן האחרונים יש שכתבו שאינו מעכב[87], ויש שכתבו ששיר של תמיד של שחר מעכב ושל בין הערבים אינו מעכב[88].

על היין

שיר של קרבן, אין אומרים אותו אלא על היין*, כשמנסכים אותו על המזבח*[89], שנאמר: ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים[90], אם אנשים משמח, אלהים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין[91]. שיר שאינו של קרבן, כגון בהלל שבשחיטת פסחים[92], ובקידוש העיר והעזרות[93], כתבו ראשונים שאומרים אותו אף שלא על היין, שדוקא בשיר שבאכילת מזבח, אמרו שאינו אלא על היין[94]. ומן האחרונים יש שכתבו שהשיר בשחיטת פסחים ובקידוש העיר והעזרות, מאחר ואינו על היין, אין חיובו מן התורה אלא מדרבנן[95].

חשיבותו עבודה

השיר חשוב עבודה, ומטעם זה, לסוברים שהשירה בכלים היא עיקר השיר[96], היא דוחה את השבת, לפי שעבודה דוחה את השבת[97].

סדר הניסוך והשיר

כיצד סדר השירה בעת ניסוך היין של הקרבנות[98], כשנותנים את היין למנסך, שני כהנים עומדים על שולחן החלבים[99], היינו שולחן השיש שבמערבו של הכבש*[100], ושתי חצוצרות* בידם[101], והסגן עומד על קרן המזבח[102], אצל הכהן שבא לנסך[103], וסודרים בידו[104], להניף כשינסך הכהן, כדי שידעו הלוים לשיר ולנגן בעת הניסוך[105], והכהנים תקעו והריעו ותקעו[106], כדי שאף מי שלא נמצא בסמוך, או שלבו פונה לדבר אחר, יפנה לראות בהנפת הסודרים[107], ובאו הכהנים ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל[108], אחד מימינו ואחד משמאלו[109] וכששוחה המנסך לנסך, מניף הסגן בסודרין, ומקיש זה בצלצל[110], שקול גדול היה לו, והוא המתחיל בנגינה, ואחריו נגנו שאר המשוררים בכלי הניגון שבמקדש[111], ותקעו אלו בחצוצרות ודברו הלוים בשיר[112].

חלוקת השיר

כל מזמור של שיר, חלקוהו לשלשה חלקים, ומפסיקים בין פרק לפרק, והכהנים תוקעים בחצוצרות, והעם משתחוים[113]. התקיעות וההשתחאות, יש מן הראשונים שכתבו שהיו בסוף כל פרק משלשת הפרקים[114], ויש שכתבו שהיו בתחילתם[115].

על תקיעת החצוצרות ע"ע חצוצרות[116]; על ההשתחואה ע"ע השתחואה[117].

הממונים

במקדש, בן ארזה ממונה על הצלצל[118], כלומר שהוא היה מנגן בצלצל[119], והיה ממונה אף על שאר כלי השיר[120], והיה מעמיד כל המשוררים על פי כלי שיר[121]. והוגרס בן לוי ממונה על השיר[122], להתחיל ולסיים[123], ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן[124], וכן הוא היה המלמדם השיר[125].

על שמות הממונים ששנינו שהיו במקדש, אם הם היו הממונים הראשונים, והבאים אחריהם נקראו על שמם, או שהם היו הכשרים והחסידים שבכל דור, ע"ע ממונים במקדש.

הטעונים שיר

קרבנות הטעונים שיר

הקרבנות שאומרים עליהם שירה הם עולות הציבור – של חובה[126] - ושלמי עצרת[127], שנאמר בתקיעת החצוצרות על ידי הכהנים - שממנה למדים אף על שירת הלוים[128] - ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם[129], ומקיש שלמים לעולה, מה עולה קודש קדשים, שאין לך עולה קדשים-קלים*, אף שלמים האמורים כאן, בשלמים שהם קודשי-קדשים* מדובר, ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי-עצרת*[130].

הטעונים שיר מן התורה

יש מן האחרונים שכתבו שמן התורה אין טעונים שיר אלא קרבנות שטעונים בהקרבתם תקיעת חצוצרות, שהם קרבנות המועדים וראשי חודשים – לסוברים כן[131] - אבל עולות התמיד של ימי החול, שלדעתם אינם טעונים תקיעת חצוצרות, אין חיוב השירה בהם אלא מדרבנן, לפי שהשירה הוקשה לתקיעת החצוצרות, שנאמר: ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, ומשמע שהשירה בפה אינה אלא בשעת תקיעת החצוצרות[132].

עולת נדבת ציבור

עולת נדבת ציבור, כגון קיץ-המזבח*, אינה טעונה שירה[133], שנאמר במצות תקיעת החצוצרות על ידי הכהנים – שנעשית אף בזמן שירת הלוים, ולמדים ממנה לחיוב השירה[134] - ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם[135], מקיש עולה לשלמים, מה שלמים האמורים, קבוע להם זמן - שהרי מדובר בכבשי עצרת, עי' לעיל[136] - אף עולה קבוע לה זמן, להוציא נדבת ציבור, שאין זמן קבוע לה, שאינה טעונה שיר[137]. ואף על פי שניתן לומר שירה בנדבה, אף שלא על הקרבן[138], על עולת נדבת ציבור אסרו חכמים לומר שירה של נדבה, שמא תצא תקלה, שיטעו לומר שאף השירה שעל עולת חובה אינה אלא רשות, ויבואו להקל בה[139].

עולת חובת צבור שאין קבוע לה זמן

אף עולת חובת צבור שאין קבוע לה זמן, כגון פר של עבודה זרה, כתבו אחרונים שאינה טעונה שירה, שהרי למדים עולה משלמים, מה שלמים האומרים, קבוע להם זמן, אף עולה קבוע לה זמן[140].

קרבן יחיד

קרבן יחיד, בין חובה בין נדבה, אינו טעון שיר[141].

נסכים הבאים בפני עצמם

נסכים* הבאים בפני עצמם, כגון שהביאו קרבן ציבור ולא הביאו נסכיו עמו, והביאום למחר, שהרי נסכים קרבים אפילו למחר[142], ספק הוא בתלמוד אם אומרים עליהם שירה, או שאין אומרים לפי שדוקא על אכילה ושתיה, כלומר קרבן ונסכים, אומרים, ולא על שתיה לבדה[143], ואף על פי שאומרים שירה בנדבה אפילו שלא על הקרבן[144], יתכן שבנסכים הבאים בפני עצמם גזרו בהם שלא לשיר, כדי שלא תצא תקלה, שיטעו לומר שכשם ששירה על נסכים הבאים בפני עצמם, רשות היא, כך שאר שירה רשות היא[145]. לצד שאומרים שירה, אומרים את השירה של יום ניסוך היין, ולא של יום הקטרת הזבח[146]. להלכה כתבו ראשונים שנסכים הבאים בפני עצמם אין אומרים עליהם שירה[147]. נסכים הבאים בפני עצמם, שהקריבו מנחתם עם היין, כתבו אחרונים שאומרים עליהם שירה, לפי שיש כאן אכילה ושתיה[148].

בכורים

הבכורים* טעונים שיר[149], שכשמגיעים לעזרה, הלוים מדברים בשיר: ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי[150]. ויש מן הראשונים שכתבו שעיקר השיר הוא בשעת תנופת הבכורים[151], אבל השיר ששרו כשמגיעים לעזרה אינו אלא לשמחה בעלמא[152]. במקור דין שיר בבכורים אמרו בירושלמי שנאמר בהם: ושמחת בכל הטוב[153], ומצאנו לשון "טוב" על שיר, שנאמר: והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן[154]. ובבבלי אמרו במקור דין שיר בבכורים, שנאמר בהם: ושמחת בכל הטוב[155], ונאמר בשירת הלוים - לסוברים כן[156] - תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב[157].

בכורים על היין

מאחר ואין אומרים שירה אלא על היין[158], הבכורים טעונים שיר דוקא כשהם יין, כגון שהביא ענבים ודרכם בעזרה[159]. וכתבו ראשונים שמתקנת חכמים אף בכורים שאינם יין טעונים שירה[160].

שלא על הקרבן

אומרים שירה אף שלא על הקרבן[161], היינו שיש רשות לומר שיר בנדבה, כשאין דבר המחייב שיר[162], וכן אמרו בגמרא, שהשיר ששרו הלוים על הדוכן בעת חורבן בית המקדש[163], לא היה שיר של חובה, אלא של רשות[164]. ובירושלמי אמרו שר' שמעון בן לקיש חולק וסובר שאין שיר בלא נסכים[165].

קדוש העיר והעזרות

קדוש העיר והעזרות טעון שיר[166]. ויש מן האחרונים שכתבו שהשיר בקדוש העיר והעזרות, מאחר ואינו על קרבן עולה ושלמים, וכן אינו על היין, חיובו אינו מן התורה אלא מדרבנן[167]. על המקום שבו נאמר השיר, עי' לעיל[168]. על תוכן השיר עי' להלן[169]. וע"ע ירושלים[170] וע' עזרה וע' תוספת העיר והעזרות.

שמחת בית השואבה

בשמחת בית השואבה, הלוים אומרים שירה ומנגנים בכלי שיר[171]. על מקום עמידתם עי' לעיל[172]. וע"ע שמחת בית השואבה.

שחיטת הפסח

הלל שקראו בשחיטת פסח ראשון ופסח שני[173], לסוברים שהלוים קראו אותו[174], הוא בכלל שירת הלוים[175]. ויש מן האחרונים שכתבו שהשיר בשחיטת הפסחים, מאחר ואינו על קרבן עולה ושלמים, וכן אינו על היין, חיובו אינו מן התורה אלא מדרבנן[176].

המשוררים

מעבודות הלוים

השיר הוא מחובות הלוים במקדש, והוא בכלל מצות עשה של עבודת הלוים[177], וראשונים כתבו שהוא עיקר מצותם[178], וע"ע לוי[179]. על זר ששורר עי' להלן[180].

מספר המשוררים

אין פוחתים משנים עשר לוים עומדים על הדוכן[181] בכל יום לומר שירה על הקרבן[182], לכתחלה, אבל המנין אינו מעכב[183], ומוסיפין עד עולם[184]. בטעם המנין אמרו בתוספתא, וכן אמר רב פפא שהוא כנגד שנים עשר כלי השיר שאין פוחתים מהם, תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד[185], וכן משום שנאמר בכל אחת ממשמרות הלוים המשוררים: הוא ואחיו ובניו שנים עשר[186]. ונחלקו ראשונים ואחרונים באלו לוים אמרו שאין פוחתים משנים עשר, יש שכתבו שהם המשוררים בכלים, והכוונה שצריך לכל הפחות שנים עשר לוים, שינגנו בשנים עשר כלי השיר שאין פוחתים מהם[187], ויש שכתבו שהכוונה למשוררים בפה, שהם צריך שיהיו שנים עשר, כנגד שנים עשר הכלים שאין פוחתים מהם, אבל המשוררים בכלים אינם עולים למנין שנים עשר[188]. על קטנים, אם עולים למנין, עי' להלן.

קטנים

לויים קטנים משוררים עם הגדולים[189], שנאמר במנין הלוים המשוררים: ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עשה המלאכה בבית האלהים בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים[190], ומזה שאחר שכבר הזכיר בניו של כל אחד, חזר ואמר בניהם הלוים, למדים לרבות אף הקטנים[191]. והקטנים אינם משוררים בכלים[192], לפי שמן הסתם אינם בעלי מלאכה גדולה בחכמה זו[193], אלא בפה, כדי ליתן תבל בנעימה[194], שקול הקטנים דק, ומתבל את קול הלוים הגדולים[195]. והקטנים, כתבו ראשונים שאינם עולים למנין שנים עשר הלוים הצריכים לדוכן, ואינם עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדים, וראשיהם מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראים[196], שלפי שמקטינים ועושים קולם דק דק ויפה, מצערים את הלוים הגדולים, שקולם עבה, ואינם יכולים לבסם קולם כמותם[197], ויש גורסים בברייתא שהקטנים נקראים סועדי הלוים, כלומר עוזריהם[198].

המנגנים בכלים

שירה בכלי, לסוברים שהיא עיקר השיר, ושחשובה עבודה[199], מצותה דוקא בלוים[200], ויש מן הראשונים שכתבו שאף כהנים כשרים לה[201]. ולסוברים שאינה עיקר השיר, ואינה אלא לבסם את הקול, אבל אינה חשובה עבודה[202], כשרה אף בזר[203], ונחלקו תנאים בדעת הסוברים שכשרה בזר, מי המנגנים בכלי הזמר בבית המקדש[204]: א) רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו[205], שלדעתו מעלים מדוכן בין ליוחסין בין למעשר[206], כלומר שיש לחוש שאנשים יסמכו על הדוכן להחזיק את המנגנים לוים מיוחסים, ומפני זה הורגלו להעמיד שם לוים דוקא, כדי שלא יטעו להחזיק מנגנים שאינם לוים, כלוים[207]. ב) רבי יוסי אומר שהמנגנים היו משפחות בית פגרים ובית ציפרא, שהיו ממקום ששמו עמאום, והיו משיאין לכהונה[208], כלומר שהם ישראלים מיוחסים[209], שלדעתו מעלים מדוכן ליוחסין אבל לא למעשר[210], כלומר שיש לחוש שאנשים יסמכו על הדוכן להחזיק המנגנים בתורת מיוחסים, אבל לא שיסמכו להחזיקם בתורת לוים, לפיכך נזהרו להעמיד מיוחסים, ולא נזהרו להעמיד לוים[211]. ג) רבי מאיר סובר שהיו עבדי הכהנים[212], שלדעתו אין מעלים מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות[213], כלומר שאין חוששים שאנשים יסמכו על הדוכן, לא להחזיק המנגנים בתורת לוים, ואף לא בתורת מיוחסים, לפיכך לא נזהרו להעמיד דוקא לוים ומיוחסים[214]. להלכה כתבו ראשונים שהמנגנים הם לוים וישראלים מיוחסים, אבל מי שאינו מיוחס אינו עולה על הדוכן[215].

המשוררים בפה

השיר בפה אינו כשר אלא בלוים[216]. על זר* ששורר, אם חייב משום זרות, ע"ע לוי[217].

תוכן השירה בפה

מקור התוכן

תוכן השירה בפה - שהוא פרקים מסוימים מן המקרא[218] - כתבו ראשונים ואחרונים שאינו מן התורה, אלא מן התורה צריך לשורר ולהודות על הקרבן מה שירצו כפי צחות לשונם[219], והשירים המסוימים הם מתקנת אנשי כנסת הגדולה או מיסוד נביאים[220].

בימי החול

תוכן השיר בימי החול היה מזמורי תהלים, בכל יום מזמור אחר[221], והיו שרים אותו המזמור פעמים בכל יום, בתמיד של שחר ושל בין הערבים[222]. ואלו המזמורים: א) ביום הראשון היו אומרים: לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה[223] וגו' עד סוף המזמור[224], על שם שביום הראשון לבריאת העולם ה' קנה שמים וארץ, והקנה תבל ליושבי בה, ושליט בעולמו יחידי[225], שלא נבראו המלאכים עד יום שני[226]. ב) בשני היו אומרים: גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו[227] וגו' עד סוף המזמור[228], על שם שביום השני חילק מעשיו ומלך עליהם[229], שהבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים, ונתעלה וישב במרום, דוגמת מה ששכן בעירו והר קדשו, כפי שהוזכר במזמור[230]. ג) בשלישי היו אומרים: אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט[231] וגו' עד סוף המזמור[232], על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו[233], שביום השלישי נגלתה האדמה[234], שעליה עומדים הדיינים לעשות דין[235]. ד) ברביעי היו אומרים: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע[236] וגו' עד סוף המזמור[237], על שם שביום רביעי ברא חמה ולבנה, ועתיד ליפרע מעובדיהם[238]. ה) בחמישי היו אומרים: הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב[239] וגו' עד סוף המזמור[240], על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו[241], שכשאדם רואה עופות משונים זה מזה, הוא נותן שבח למי שבראם[242]. ו) בששי היו אומרים: ה' מלך גאות לבש[243] וגו' עד סוף המזמור[244], על שם שגמר מלאכתו, ומלך עליה[245].

עיכוב בסדר המזמורים

המזמורים של ימי החול, צדדו אחרונים לומר שמצוה יש לאמרם כסדרם דוקא, כל אחד ביומו, וכתבו שאפשר שסדר המזמורים מעכב[246].

בשבת

בשבת – בשחר[247] - היו אומרים מזמור שיר ליום השבת[248] וגו' עד סוף המזמור[249], על שם ששבת ממלאכתו בשבת[250], או על שם יום שכולו שבת[251], כלומר שאומרים אותו על שם העתיד, על ה"יום" שעתיד העולם להיות חרב, ואין אדם, וכל המלאכות שובתות, שלדעתם העולם יתקיים ששת אלפי שנים, ואחר כך יהיה חרב במשך אלף שנים[252], ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים[253]. במוספים של שבת היו אומרים: הזי"ו-ל"ך*[254], כלומר קוראים שירת האזינו[255], וחולקים אותה לששה פרקים שראשי התיבות שלהם הם הזי"ו ל"ך[256] - וע"ע הזי"ו ל"ך, על החלוקה - וכל שבת ושבת אומרים פרק אחד מהם, וחוזר חלילה אחר שש שבתות[257]. במנחה בשבת אמרו שלש פרשיות: א) אז ישיר[258], כלומר שירת הים עד מי כמכה[259]. ב) מי כמכה[260] עד סוף השירה[261]. ג) אז ישיר[262], כלומר שירת הבאר: אז ישיר ישראל עלי באר וגו'[263], וכל שבת אומרים פרשה אחת מהן, וחוזרים חלילה אחר שלש שבתות[264].

בראש השנה

תמיד של ראש-השנה* שחרית, אומרים על נסכיו שיר של חול כמשפט היום[265], שלא תקנו לו שיר מיוחד, לפי שברוב השנים אין עדי המולד* באים קודם תמיד של שחר[266]. במוסף אומרים: הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב[267], וכל המזמור, לפי שהוא יום תרועה[268]. במנחה אומרים: קול ה' יחיל מדבר[269], כדי להזכיר בראש השנה זכות קול שופרות של מתן תורה[270]. חל ראש השנה להיות ביום חמישי, שהשירה שלו בחול היא: הרנינו לאלהים עוזנו[271], וכבר יודעים בשחר שהוא ראש השנה, שבאו עדי המולד קודם תמיד של שחר, אין אומרים בשחרית מתחילת הפרק "הרנינו", שאם כן כופלים אותו, שהרי הוא השיר של מוסף, אלא בשחרית מתחילים מאמצע הפרק: הסירותי מסבל שכמו[272], משום שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים[273]. חל ראש השנה להיות ביום חמישי, ובשעת שיר של תמיד של שחר לא היו יודעים שהוא ראש השנה, כגון שבאו עדים על המולד לאחר תמיד של שחר, ושרו "הרנינו" בשחר[274], חוזרים וכופלים אותו במוסף[275]. במסכת סופרים שנינו שבראש השנה שרים מזמור, כל העמים תקעו כף[276].

ספק ראש השנה

יום שהוא ספק ראש השנה, שטרם באו עדי המולד, וספק אם יבואו היום, נחלקו אמוראים בשיר של תמיד של בין הערבים: בבבל אמרו שמאחר ואי אפשר לומר שיר של חול, שמא הוא ראש השנה, וכן אי אפשר לומר שיר של ראש השנה, שמא הוא חול, אין אומרים שירה כלל[277]. ורבי זירא אמר שאומרים שיר של חול[278]. ובשיר של תמיד של שחר כשחל הספק ביום חמישי – שביום חמישי שיר של שחר של ראש השנה שונה משל חול[279] - הכל מודים ששרים כביום חול, לפי שאף אם הוא ראש השנה, ראוי שיר של חול להאמר בו, כשאר הימים, ולא החליפוהו בחמישי אלא מחמת הכפילות שבמוסף[280], ומשום ספק כפילות אין מבטלים שיר[281].

במוסף חול המועד סוכות

בכל יום ויום מימי חול-המועד* של סוכות* אומרים – במוסף[282] - שירה בפני עצמה: א) ביום הראשון של חול המועד אומרים: הבו לה' בני אלים[283], עד סוף המזמור, שנאמר בו כבוד ועוז, על שם שהוא תחילת שמחת בית השואבה, וכן נאמר בו קול ה' על המים, על שם ניסוך-המים*[284]. ב) בשני אומרים: ולרשע אמר אלהים[285], כל המזמור, שהוא דברי כיבושים לנאספים לעזרה למצות החג, ושמחים שמחת החג, שיחזרו בתשובה, ושישלמו את נדריהם, לפי שחג הסוכות הוא זמן בל-תאחר*[286]. ג) ד) בשלישי אומרים: מי יקום לי עם מרעים[287], וברביעי אומרים: בינו בוערים בעם[288], ומזמור אחד הם, ובינו בוערים מוקדם, ומי יקום לי מאוחר, ובשירה מקדימים את המאוחר, מפני שפרשת מי יקום לי מדברת על צרותיהם שהיו משועבדים בבית שני תחת מלכי פרס, ומלכי יון, ומלכי רומי, לפיכך מקדימים אותה, ולמחר אומרים פרשת בינו בוערים, לפי שהוא זמן מתנות עניים, שלא יאמרו מי רואנו ומי יודענו, לכך אומר בינו בוערים וגו' הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט היוסר גוים הלא יוכיח[289]. ה) בחמישי אומרים: הסירותי מסבל שכמו[290], שהם דברי תנחומים, ורמוז בהם ענין מים, שנאמר: אבחנך על מי מריבה, על שם הגשמים שנידונים עליהם בחג, וצריכים להם ומתפללים עליהם[291]. ו) בשישי אומרים: ימוטו כל מוסדי ארץ[292], כל המזמור, על שם שכתוב בו: עני ורש הצדיקו, אלו מעשרות, וכן: לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, זו מיתה, וכן: ימוטו כל מוסדי ארץ, שבבמוצאי החג שבכל שנה, מפני גזל מתנות עניים, הדבר מתרבה, וגורם קללה לעולם ורעבון[293]. רב ספרא נתן סימן לסדר השירים, לפי ראשי התיבות שלהם: הומבה"י[294]. ורב פפא נתן סימן: הומהב"י, שהוא חולק בסדר השירים, ומחליף את שירי היום הרביעי והחמישי, להקדים הסירותי לבינו בוערים בעם[295].

חל אחד מימי חול המועד סוכות בשבת, לסוברים שאין אומרים שני שירים, אלא שיר המועד נדחה מפני שיר השבת[296], אחר השבת אין מדלגים סדר השיר, אלא באחד בשבת אומרים שיר שהיה ראוי לומר אתמול, ובשני בשבת אומרים שיר הראוי לאחד בשבת, וכן הלאה, והאחרון נדחה[297].

בשמיני עצרת

שמיני עצרת, יש לו שיר מיוחד במוסף, ולא נתפרש בתלמוד מהו השיר[298]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת מסכת סופרים, שהשיר הוא: למנצח על השמינית[299].

בראש חודש

ראש חודש, יש לו שיר מיוחד במוסף, ולא נתפרש בתלמוד מהו השיר[300]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת מסכת סופרים, שהשיר הוא: וישב עליהם את אונם[301].

בשאר ימים מיוחדים

אף שאר ימים טובים, שלא נאמר בתלמוד שיש בהם שיר מיוחד, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שיש להם שיר מיוחד[302], מהם יש שכתבו ששרים אותו במוסף[303], ויש שכתבו ששרים אותו אף בשחר ובין הערבים, ואין שרים כלל שיר של חול[304], ומהם יש שכתבו שאף בחנוכה ופורים שרים שירים מיוחדים בשחר ובין הערבים, ואין שרים שירי חול[305]. ומה היו שרים, יש מן האחרונים שכתבו שהשירים אינם ידועים, ואינם אותם שהוזכרו במסכת סופרים[306], ויש שכתבו שהם אותם שבמסכת סופרים[307], ואלו הם: א) ביום הראשון של פסח, הללו את שם ה'[308], ויש אומרים אלהים אל דמי לך[309]. ב) בחול המועד פסח, יהי כבוד ה' לעולם וגו'[310], וברוך שם כבודו לעולם[311]. ג) ביום טוב האחרון של פסח, הלל הגדול, ואיזה הלל הגדול, הודו לה' כי טוב, הודו לאלהי האלהים[312]. ד) בחג השבועות, הבו לה' בני אלים[313]. ה) ביום הכיפורים, ברכי נפשי[314], וממעמקים קראתיך[315]. ו) בחג הסוכות, נודע ביהודה אלהים[316]. וכן שנינו במסכת סופרים שירים לימים מיוחדים אחרים: ז) בחנוכה, ארוממך ה'[317], וכתבו אחרונים שאומרים אותו בתמיד בשחר ובערב, כדי לפרסם שהיום חנוכה[318]. ח) בפורים, שגיון לדוד[319]. ויש מן האחרונים חולקים וסוברים שבימים שלא הוזכר בהם בתלמוד שיר מיוחד, שרו שיר של חול, והשירים שבמסכת סופרים אינם אלא תקנה מאוחרת[320].

ויש מן הראשונים שכתבו שביום טוב הראשון של פסח, וביום טוב הראשון של עצרת, וכן בשמונה ימי החג, שגומרים בהם את ההלל, בתמיד של שחר ושל בין הערבים, הלוים משוררים את ההלל[321].

שתי קדושות

יום שיש בו שתי קדושות, כגון שבת ויום טוב, שמקריבים בו שני מוספים, רבי אחא בר חנינא סובר ששרים שני שירים, בכל מוסף את השיר הראוי לו[322], ולדעתו מה ששנינו שראש חודש שחל להיות בשבת, שיר ראש חודש דוחה את של שבת[323], אין הכוונה שדוחהו לגמרי, שהרי שרים את שניהם, אלא הכוונה שאף על פי ששיר של שבת תדיר*, שיר של ראש חודש קודם לו, כדי שידעו שנקבע ראש חודש[324]. ובגמרא דחו דבריו, ואמרו שאף כשיש שתי קדושות אין אומרים אלא שיר אחד בלבד, בעת ניסוך היין של שני הקרבנות[325], וזה ששנינו ששיר של ראש חודש דוחה של שבת, היינו שאין אומרים השיר של שבת אלא של ראש חודש[326], וכן שנינו לענין חול המועד סוכות שחל בשבת, שאין שרים אלא שיר של שבת ולא של חול המועד[327]. וע"ע חצוצרות[328].

בשחיטת הפסח

הלל שבשחיטת פסח ראשון ופסח שני[329], לסוברים שהלוים קוראים אותו, הוא בכלל שירת הלוים[330].

בבכורים

שיר של בכורים, לסוברים שהוא בעת שמגיעים להר הבית[331], תוכן השיר הוא: ארוממך ה' כי דליתני וגו'[332], שלפי שהביכורים נעשים בכנופיה גדולה, הדבר דומה לחנוכת הבית[333], או שלפי שאומרים במקרא-הבכורים*: ארמי אובד אבי וגו', אומרים בשיר: ולא שמחת אויבי לי[334], שהציל את אבינו מיד לבן אויבו[335]. ולסוברים שעיקר השיר הוא בעת הנפת הבכורים, ולא בהבאתם לעזרה[336], לא התפרש מהו השיר של בכורים[337].

בקדוש העיר והעזרות

שיר של קדוש העיר והעזרות, יש מן הראשונים שכתבו ששרים מזמור לתודה[338], ויש חולקים[339]. ואומרים: ארוממך ה' כי דליתני וגו'[340], לפי שכתוב בו שהוא שיר של חנוכת הבית[341]. וכן אומרים: יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן[342], עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך[343], בטעם אמירתו כתבו ראשונים שמשה אמרו בהקמת המשכן[344], ויש שכתבו בטעם אמירתו, שכתוב בו: ושלומת רשעים תראה[345], והכוונה לאויבים שהיו מצירים להם בשעת הבנין, ולדעתם מטעם זה אין אומרים אלא עד: עליון שמת מעונך, לפי שמשם ואילך אין מדובר באויבים[346]. ואומרים: מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי, עד סוף המזמור: לה' הישועה על עמך ברכתך סלה[347], לפי שנאמר בו: רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה[348], והכוונה לצרים שהיו מתלוצצים ביהודים כשבנו את חומת ירושלים[349]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין אומרים יושב בסתר וגו' ולא ה' מה רבו צרי וגו', אלא בזמן שיש צרים שמתלוצצים על הבונים ונלחמים בהם[350].

בלשון אחרת

השירה בפה, נסתפקו אחרונים אם צריך שתהיה דוקא בלשון הקדש, או שאפשר שתהיה אף בלשון אחרת[351].

נגינה בכלי שיר

בשעה שהלוים אומרים שירה, אחרים שעומדים אצל המשוררים, מזמרים בכמה מיני זמר[352], וצריך שינגנו בכלים מסוימים, ושיהיה מנין מסוים מכל אחד מהם, ואלו הכלים ומנינם:

נבלים

אין פוחתים משני נבלים[353], שבהם מנגנים שני לויים[354], ואין מוסיפים על ששה[355], והנבל הוא כלי נגינה העשוי כמפוח של נפחים, ומוציא קול על ידי רוח[356]. טעם המנין לא נתפרש[357], ומן האחרונים יש שכתבו בטעם, שבפחות או יותר מאלה יושחת נועם הזמר[358].

כינורות

אין פוחתים מתשעה כנורות[359], וטעם הדבר לא נתפרש[360], ומוסיפים עד לעולם[361].

כינור של מקדש

כנור של מקדש של שבעה נימים היה,שנאמר: שׂבַע שובע שמחות את פניך[362], אל תיקרי שבע אלא שבע[363].

צלצל

הצלצל - שהוא שני כלים רחבים ממתכת, שמכים זה על זה, וקולם דק[364] - לבד[365], כלומר צלצל אחד היה, ולא יותר[366] - שאף על פי שהצלצל עשוי משני כלים, מאחר ואין אחד מועיל בלא חברו, הם חשובים כלי אחד[367] - שנאמר: ואסף במצלתים משמיע[368], ומצלתים הם צלצל, הרי שלוי אחד היה מנגן בהם[369]. בטעם שאין מנגנים אלא בצלצל אחד, כתבו ראשונים שקול המצלתים גדול ומבעית קצת, ואלו היו שם הרבה לא היו נשמעין יתר כלי הניגון ששם, וכל שכן שירת הפה[370]. וצלצל של נחושת היה במקדש שני, שנשתייר ממקדש ראשון[371] ומהמשכן[372], ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה[373] קודם התיקון, אלא שנותר פגום, ולא היתה לו ארוכה[374], וכך נגנו בו[375]. ובדעת רבי נתן, שאמר שהיו במקדש שני צלצלים[376], יש מן האחרונים שכתבו שמנגנים בשתי צלצלים[377].

התחלת השיר בצלצל

כשמתחילים לנגן בכלי השיר, הצלצל פותח, ואחריו שאר הכלים[378].

חצוצרות

מלבד החצוצרות שהכהנים תוקעים בהם, שהיו עשויות מכסף, ע"ע חצוצרות, יש מן הראשונים סוברים שהיו חצוצרות נוספות, שעשויות אף מחומרים אחרים, שהלוים היו מנגנים בהם בין שאר כלי השיר[379], וכתבו ראשונים שאין פוחתים משתים מהן, ואין מוסיפים על עשרים ומאה[380]. ויש שנראה מדבריהם שהלוים לא נגנו בחצוצרות[381].

ימים שהחליל מכה

החליל, שהוא כלי זמר שקולו נשמע למרחוק[382], ויש בו נקבים שמכים בהם באצבע להנעים את הקול[383], ובלשון המשנה נקרא לפעמים אבוב[384], היה מכה לפני המזבח שנים עשר יום בשנה[385], ולא בשאר ימים[386], ואלו שנים עשר הימים: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני[387], בעת קריאת ההלל שבשחיטה[388], וביום טוב ראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמנה ימי החג[389], בעת ניסוך היין של תמיד של שחר ושל בין הערבים[390], בזמן ששרו את ההלל, לסוברים כן[391]. בטעם שמכים בחליל דוקא בימים אלו, אמרו בגמרא שבהם היחיד גומר את ההלל[392], וזה היה לסימן שאז גומרים את ההלל, או שעשו כן לכבוד היום[393], ומכל מקום בחנוכה*, אף על פי שהיחיד גומר בו את ההלל[394], אין מכים בחליל, לפי שאין בו קרבן מיוחד[395].

החליל

לא היה מכה בחליל של נחשת, אלא בשל קנה, מפני שקולו ערב[396]. ויש מן הראשונים שכתבו שהקנה הקטן שבקצה החליל, הוא שאמרו שלא יהא של נחושת, ולא החליל כולו[397].

מספר החלילים

בימים שמכים בחליל[398], אין פוחתים משני חלילים, ולא מוסיפים על שנים עשר[399], כנגד שנים עשר הימים שבהם החליל מכה לפני המזבח[400].

סיום הנעימה בחליל

שיר שמכים בו בחליל, כשמגיעים לסיום הנעימה, אחד מן החלילים מאריך לאחר שתיקת האחר, שבכך הסיום יפה יותר משיסיימו שניהם כאחד[401]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שמסיים בשני החלילים כאחד, אלא שמאריך בהם יותר משאר מיני הזמר, שבכך הסיום ערב יותר[402].

מגריפה

מגריפה היתה במקדש, עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר[403]. ובברייתא שנינו: היא אמה וגבוה אמה, וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר[404].

הרדולים

הרדולים – או הרדווליס[405] - שהוא כלי נגינה העשוי מזוג וענבל[406], והוא תרגום של עוגב[407], לא היה במקדש, מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה[408], ויש גורסים שהיה במקדש, מפני שקולו ערב[409].

עיכוב בשירה בכלים

לסוברים ששירה מעכבת[410], נחלקו תנאים בשירה בכלים אם מעכבת, שלסוברים ששירה בכלים היא עיקר השירה[411], היא מעכבת, ולסוברים שאינה עיקר השירה[412], אינה מעכבת[413].

שירה בכלים בשבת ויום טוב

שירה בכלים על הקרבן, לסוברים שהיא עיקר השירה[414], היא חשובה עבודה, ודוחה את יום טוב ואת השבת, ולסוברים שאינה עיקר השירה[415], אינה חשובה עבודה, ואינה דוחה את השבת ואת יום טוב[416]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שאף לסוברים שעיקר השירה בפה, ולא בכלי, השירה בכלים דוחה את השבת, לפי שאין בה אלא איסור שבות, ואין-שבות-במקדש*[417]. להלכה כתבו ראשונים שהשירה בכלי חשובה עבודה ודוחה את השבת[418].

כלי שרת

כלי השיר, נחלקו תנאים אם הם כלי שרת, שלסוברים שהשירה בכלי היא עיקר השירה[419], הכלים הם כלי שרת, ולסוברים שאינה עיקר השירה[420], הכלים אינם כלי שרת[421]. וע"ע כלי שרת[422].

על ידי מי שאינו לוי

נגינה בכלי על ידי מי שאינו לוי, נחלקו תנאים אם כשרה, שלסוברים שהשירה בכלי היא עיקר השירה[423], דינה כשירה עצמה, שאינה כשרה אלא בלוים, ולסוברים שאינה עיקר השירה[424], אינה כשרה אף באחרים[425].

לסוברים שכשרה אף בשאינם לוים, מי היו המנגנים בבית המקדש, ולסוברים שטעונה לוים, אם כשרה אף בכהנים, עי' לעיל[426].

שיר של בית השואבה בכלים בשבת וביום טוב

שיר של בית השואבה, שנינו במשנה שאינו דוחה שבת ויום טוב[427], וכן אמר רב יוסף בדעת תנאים בברייתא, שמאחר ואינו עבודה, ואינו מן התורה, אלא הוא לשמחה, לחבב את המצוות, אינו דוחה שבת ויום טוב[428]. ובברייתא שנינו שמחלוקת תנאים היא, רבי יוסי בר יהודה סובר שדוחה אף את השבת, וחכמים אומרים שאף את יום טוב אינו דוחה[429], וכן אמר רבי ירמיה בר אבא שמחלוקת תנאים היא בשיר של שואבה, שרבנן סוברים שלפי שאינו אלא שמחה יתירה, אינו דוחה את השבת, ורבי יוסי בר יהודה סבר ששמחה יתירה דוחה אף היא את השבת[430], הואיל וסרך מצוה היא[431], ואין בה אלא איסור שבות*[432]. הלכה ששיר של בית השואבה אינו דוחה שבת ויום טוב[433].

כלי שיר מבהמה שנעבדה

כלי שיר העשוים מבהמה שהשתחוו לה, לסוברים שעיקר השירה בכלי[434], פסולים, ולסוברים שעיקר השירה בפה[435], ספק הוא בגמרא אם פסולים משום שהם מאוסים[436]. להלכה פסולים[437].

מקום כלי השיר

לשכות* היו תחת עזרת-ישראל*, ופתוחות לעזרת-הנשים* ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר[438], והיו מכניסים אותם לעזרה דרך שער השיר[439]. וע"ע לשכות[440].

על גיל הלוים המשוררים, חלוקתם למשמרות, פסוליהם, ושאר דיניהם, ע"ע לוי; על לוי משורר ששיער, או שסייע לשוערים, או להפך, ע"ע לוי; על כהן שעבד עבודת לוי, ע"ע כהן; על התקיעות שהיו במקדש בעת השיר, ע"ע חצוצרות; על לוי אונן*, אם מותר לו לשורר, ע"ע אונן[441] וע' לוי[442]; על לוי טמא, אם מותר לו לשורר ע"ע טמאה בציבור[443]; על טהרת כלי הנגינה ע"ע טמאת כלים[444]; על נימת כינור שנפסקה במקדש, אם מותר לתקן אותה בשבת, ע"ע מכשירי מצוה.

אמירת שיר של יום

המנהג

נהגו העם לומר בכל יום את השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש באותו היום[445], לפי שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בנה מזבח חדש והקריב עליו קרבן[446]. ויש שכתבו שהמנהג לומר את המשנה שכתובים בה שירי כל הימים, בכל יום[447]. ויש נוהגים לומר בכל יום את שירו, ובשבת לומר את המשנה כולה[448]. מי שאינו בקי בשירים, יאמר: אודה ה' בכל לבב[449], ודיו[450].

על המנהג לומר קודם שיר של יום: היום יום פלוני בשבת, ע"ע זכירת שבת[451].

זמן האמירה

שיר של יום אומרים אותו אחר תפילת שחרית[452]. ואף על פי שהשיר היה אף בתמיד של בין הערבים[453], אין נוהגים לומר אותו בין הערבים[454], מפני שכמה פעמים לא היה שיר בתמיד של בין הערבים, שהיו הכהנים טרודים, והיו מביאין הנסכים בלילה, ובלילה אין אומרים שירה[455], ויש שכתבו בטעם שלא נהגו לומר השיר בין הערבים, ששיר של בין הערבים אינו מעכב את הקרבן[456]. ויש נוהגים לומר השיר אף במנחה[457].

בימים טובים

בימים טובים יש נוהגים לומר השירים שנאמרו בהם בבית המקדש, על פי התלמוד ומסכת סופרים[458]. ויש שאומרים שיר של חול[459]. ויש שכתבו לומר שירים אחרים, במקום אותם ששרו הלוים[460], ואלו הם: א) בשביעי של פסח יש שכתבו לומר למנצח לעבד[461]. ב) באחרון של פסח – בחוץ לארץ – יש שכתבו לומר הודו לה' כי טוב[462]. ג) בשבועות, יש שכתבו לומר למנצח מזמור לדוד[463]. ד) ביום השני של שבועות – בחוץ לארץ – יש שנהגו לומר למנצח לדוד מזמור[464]. ה) בראש השנה, בשני הימים, יש שכתבו לומר הרנינו[465]. ו) ביום הכפורים יש שכתבו לומר אשרי נשוי פשע[466]. ז) ביום טוב השני של סוכות – בחוץ לארץ - יש שכתבו לומר כאיל תערוג[467]. ח) בשמחת תורה – בחוץ לארץ - יש שכתבו לומר ה' אדונינו[468]. ט) בחול המועד פסח, יש שכתבו לומר כאיל תערוג[469]. ויש שכתבו לומר הודו לה'[470]. ויש שכתבו לומר בכל יום מזמור אחר, ביום הראשון בצאת ישראל ממצרים[471], ביום השני משכיל לאסף[472], ביום השלישי רועה ישראל[473], ביום הרביעי הודו לה' קראו בשמו[474], ביום החמישי הללו את שם ה'[475], ביום השישי הריעו לאלוקים[476]. י) בחול המועד סוכות, יש שכתבו לומר כאיל תערוג[477]. ויש שכתבו בחול המועד סוכות לומר בכל הימים את מה ששרו הלוים ביומו הראשון, והוא מזמור: הבו לה' בני אלים[478]. יא) בראש חודש יש שכתבו לומר מזמור: ברכי נפשי[479]. יב) בפורים יש שכתבו לומר: למנצח על אילת השחר[480]. ויש שכתבו לומר שיר מזמור לאסף[481].

לסוברים שאומרים שירים מיוחדים בימים טובים, יש מן האחרונים שכתבו שבנוסף להם אומרים שיר של חול[482]. ויש חולקים וסוברים שאין אומרים שיר של חול[483].

בתשעה באב

בתשעה באב נראה במסכת סופרים שאומרים ארבעה פסוקים מספר ירמיהו: המאוס מאסת את יהודה, עד כי אתה עשית את כל אלה[484], ושני מזמורים מתהילים: אלהים באו גוים בנחלתך[485], ועל נהרות בבל[486]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין אומרים שיר של יום בתשעה באב[487].

הערות שוליים

  1. ↑ רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב, ובסהמ"צ מ"ע כג; סמ"ג ע' קסט; החינוך מ' שצד. ועי' ציון 127 ואילך, על הדברים הטעונים שיר.
  2. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  3. ↑ עי' ציון 221 ואילך, על תוכן השיר.
  4. ↑ רמב"ם פיהמ"ש שקלים פ"ה מ"א; מאירי סוכה נ א. ועי' דרך חכמה כלהמ"ק פ"ג ה"ז ביאור ההלכה ד"ה חמש שנים.
  5. ↑ עי' ציון 38, וע"ש להלן אם עיקר השירה בפה או בכלי.
  6. ↑ החינוך שם.
  7. ↑ עי' עזרא ג י, ודה"י א כה, ט לג, ושם ב ה יב ואילך, כט כה ואילך, ועוד.
  8. ↑ עי' דה"י שם ב כט כה, ורש"י שם.
  9. ↑ ערכין יא א.
  10. ↑ תוס' ערכין שם ד"ה אל תיקרי, ועי' ציון 18, ועי' תוס' שם תי' נוסף. ועי' ציון 7.
  11. ↑ או"ש כלהמ"ק פ"ג ה"ב.
  12. ↑ דברים יח ז.
  13. ↑ ערכין יא א, ורגמ"ה שם, וכעי"ז רש"י שם. ועי' רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב ובסהמ"צ מ"ע כג, וסמ"ג ע' קסט והחינוך מ' שצד, שהביאו דרשה זו.
  14. ↑ דברים כח מז.
  15. ↑ ערכין שם.
  16. ↑ רש"י שם, ע"פ ישעיהו סה יד: הנה עבדי ירונו מטוב לב.
  17. ↑ דה"י א טו כב.
  18. ↑ ערכין שם. ועי' תוס' שם ד"ה אל תיקרי, שאע"פ שכתוב זה (וכן כמה מן הכתובים שלהלן, שלמדים מהם) אינו בתורה, אלא בנ"ך, והרי מבקשים מקור מן התורה (עי' ציון 10), למדים מן הלשון "משא", למה שנאמר בתורה בבמדבר ד מז: עבודת משא, שהיינו שיר.
  19. ↑ במדבר ד מז.
  20. ↑ ערכין שם.
  21. ↑ רש"י שם.
  22. ↑ תהלים פא ג. ערכין שם. ועי' תוס' שבציון 18.
  23. ↑ ישעיה כד יד. ערכין שם. ועי' תוס' שבציון 18.
  24. ↑ רש"י שם.
  25. ↑ במדבר ז ט.
  26. ↑ תהלים פא ג.
  27. ↑ ישעיה כד יא. ערכין שם.
  28. ↑ שמות יט יט.
  29. ↑ ערכין יא ב.
  30. ↑ רש"י שם ב ד"ה על עסקי. ועי' מקדש דוד קדשים סי' י אות ה.
  31. ↑ דה"י ב ה יג. ערכין שם ב. ועי' שטמ"ק מהדו' הרב אילן שם, בבאור הדרשה, שמקישים משוררים למחצצרים, מה מחצצרים מן התורה, שמצוה לתקוע בחצוצרות, ע"ע חצוצרות, אף משוררים מן התורה.
  32. ↑ במדבר יח ג.
  33. ↑ ערכין שם.
  34. ↑ רש"י שם ד"ה אף הם.
  35. ↑ שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' שנו.
  36. ↑ מעשי למלך כלהמ"ק פ"ג ה"ג, ע"פ לשון רמב"ם שם: עומדין על הדוכן, והוא לשון המשנה ערכין יג ב, וע"פ רש"י במדבר טז ט: ולעמוד לפני העדה, לשיר על הדוכן.
  37. ↑ מעשי למלך שם, ע"פ ערכין יא ב: עבודת מזבח, ורש"י שם ד"ה אף הם.
  38. ↑ עי' עזרא ג י, ודה"י א כה, ועוד, שמ' שהלוים שרו ממזמורי דוד המלך וגם נגנו בכלים, ודה"י ב ה יב ואילך, כט כה, שנגנו בכלים; עי' משנה תמיד לג ב, ששרו מזמורי תהלים, ומשניות סוכה נא ב וערכין י א, יג א ותמיד שם, שנגנו אף בכלים. עי' ציון 218 ואילך על תוכן השירה בפה, וציון 352 ואילך, על כלי הנגינה.
  39. ↑ ר' יהודה בשם שמואל בתענית כז א; עי' מסקנת הגמ' בסוכה נא ב וערכין יא א, בדעת תנאים במשנה ערכין י א, שנחלקו מי היו המנגנים בכלים, עי' ציון 205 ואילך; עי' ד' ר' יוסף בסוכה נ ב, בדעת חכמים בברייתא שם, הסוברים שהשיר בכלים אינו דוחה שבת ויום טוב, וע"ש נא א, שהגמ' דוחה דבריו מדיוק ממשנה שם נ א, עי' ציון 52; עי' ד' ר' יוסף בסוכה נ ב, בדעת רבי בברייתא שם, הפוסל כלי שרת של עץ, ע"ע כלי שרת ציון 467 ואילך.
  40. ↑ עולת שלמה ערכין שם.
  41. ↑ ערכין יא א.
  42. ↑ תוס' יבמות פו ב ד"ה ומבני, וע"ש שמטעם זה הקפיד עזרא על שלא עלו עמו מבבל לוים הראוים לשורר בכלי, שהיו כולם קצוצי בהונות, עי' רש"י קידושין סט ב ד"ה ואבינה, אף על פי שראוים לשיר בפה, שמכל מקום מצוה לשורר אף בכלים, ועי' תוי"ט קידושין פ"ד מ"א. ועי' רגמ"ה תענית כז א, שמ' שלסוברים עיקר שירה בפה, א"צ כלים כלל.
  43. ↑ עי' ציון 76 ואילך.
  44. ↑ תענית שם. ועי' ציון 411 ואילך.
  45. ↑ סוכה נ ב. ועי' ציון 416 ואילך. ועי' ציון 417, שיש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שאף לסוברים שעיקר שירה בפה, השירה בכלי דוחה שבת, משום שאינה אלא שבות, ואין שבות במקדש.
  46. ↑ סוכה שם, ורש"י שם. ועי' ציון 421.
  47. ↑ סוכה נא א וערכין יא א. ועי' ציון 200 ואילך.
  48. ↑ עי' ע"ז מז א, ספק אם יש לפסלם משום מאיסות, ועי' ציון 436.
  49. ↑ דה"י ב ה יג. סוכה נא א.
  50. ↑ רש"י שם. ועי' תוס' שם ד"ה למחצצרים.
  51. ↑ עי' ציון 379 ואילך, מחלוקת אם חצוצרות היו חלק מכלי השיר של הלוים, או שרק הכהנים תקעו בהן.
  52. ↑ רבי שמעון בן אלעזר בברייתא תענית שם; עי' ד' ר' יוסף בסוכה נ ב, שכ"כ בדעת רבי יוסי בר יהודה בברייתא שם, הסובר שהשיר בכלים דוחה שבת ויום טוב; עי' ד' ר' יוסף בסוכה שם בדעת ר' יוסי בר יהודה בברייתא שם שמכשיר כלי שרת של עץ, ע"ע כלי שרת ציון 462 ואילך, ועי' מסקנת הגמ' שם, שאף החולקים ופוסלים כלי שרת מעץ, מודים שעיקר שירה בכלי, וע"ע כלי שרת ציון 448 ואילך; ר' ירמיה בר אבא בסוכה נא א, בדעת ר' יוסי בר יהודה וחכמים בברייתא שם נ ב, ועי' גמ' שם שדייקה כן ממשנה שם נ א. ועי' רבנו יהונתן עירובין קב ב (לד ב), שהמשנה שם הסוברת שנימת כנור שנפסקה קושרים אותה במקדש באופנים מסוימים, ע"ע מכשירי מצוה, סוברת שעיקר שירה בכלי, שאל"כ לא היו מתירים איסורי שבת עבור הכלי.
  53. ↑ רש"י סוכה נ ב ד"ה עיקר שירה; עי' עולת שלמה ערכין יא א ד"ה איזה שירות, שאף לסוברים שעיקר שירה בכלים, שירה בפה אף היא מן התורה. ועי' חקרי לב או"ח סי' לד ד"ה והנה ראיתי, וכעי"ז בגבו"א תענית כז א ד"ה ולמאי, שמשמע שלסוברים שעיקר שירה בכלי, אין משוררים בפה כלל.
  54. ↑ עי' ציון 76 ואילך. תענית שם. ועי' ציון 411 ואילך.
  55. ↑ סוכה נ ב. ועי' ציון 416 ואילך.
  56. ↑ סוכה שם, ורש"י שם. ועי' ציון 421.
  57. ↑ סוכה נא א וערכין יא א. ועי' ציון 200 ואילך. ועי' ציון 201, שיש שכ' שה"ה כהנים.
  58. ↑ ע"ז מז א. ועי' ציון 436.
  59. ↑ דה"י ב כט כז. סוכה נא א.
  60. ↑ רש"י סוכה שם.
  61. ↑ רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג ופיהמ"ש ערכין פ"ב ה"ד, וסותר לדבריו שם ה"ו, שהשיר בכלים דוחה שבת (עי' ציון ציון 418) ועי' לח"מ לולב פ"ח הי"ג והר המוריה כלהמ"ק פ"ג ה"ו, ועי' ציון 417; החינוך מ' שצד. ועי' תוי"ט קידושין פ"ד מ"א, ודרך חכמה כלהמ"ק שם אות יח בבאור דבריו, בדעת רש"י ותוס' קידושין סט ב, שהלכה שעיקר שירה בכלי.
  62. ↑ עי' משנה קידושין עו א, ורש"י; משנה ערכין יג ב; עי' סוכה נא א וערכין יא א: מעלין מדוכן וגו'; מגילה ג א: לוים בדוכנן; רמב"ם בית הבחירה פ"ו ה"ו.
  63. ↑ עי' ד' רבי אליעזר בן יעקב במשנה ערכין יג ב, ורמב"ם פיהמ"ש שם פ"ב מ"ו בבאורו; עי' ריטב"א סוכה נא א ד"ה ותסברא, שמ' שהמנגנים בכלים לא עמדו על הדוכן.
  64. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 66, שפי' ד' ראב"י בע"א; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 187, בבאור משנה ערכין שם: אין פוחתים משנים עשר לוים עומדים על הדוכן, שהיינו המנגנים בכלים.
  65. ↑ עי' ציון 189.
  66. ↑ רש"י ערכין שם ד"ה וסועדי, ורע"ב ותפא"י ערכין שם, בבאור ד' ראב"י בברייתא שם.
  67. ↑ עי' רמב"ם שבציון 63, שפי' ד' ראב"י בענין אחר.
  68. ↑ עי' ציון 171.
  69. ↑ משנה סוכה נא ב.
  70. ↑ עי' ציון 166.
  71. ↑ ברייתא שבועות טו ב; רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ב.
  72. ↑ ציון 100.
  73. ↑ במדבר ח יט.
  74. ↑ עי' רגמ"ה ערכין יא א, וע"ע זריקה ציון 102 ואילך.
  75. ↑ רבי אלעזר בערכין שם, וגמ' שם אף בדעת חכמים בברייתא שם. ועי' תוס' שם יב א ד"ה נסכים. ועי' מנ"ח מ' רצט, שר"מ בברייתא מנחות יא א חולק וסובר ששרים בלילה, ושהלכה כחכמים שאין שרים, וע"ש מ' שצד, בד' רמב"ם שהשמיט, של"ש שירה בלילה, כי הנסכים הבאים עם הזבח אין באים אלא ביום, ע"ע נסכים, ונסכים הבאים בפני עצמם, להלכה אין אומרים עליהם שיר, עי' ציון 147. ועי' משנה סוכה נא ב, שמ' ששיר של שמחת בית השואבה היה בלילה, ועי' מקד"ד סי' י סוף אות ה.
  76. ↑ ברייתא ערכין יא א. ועי' תענית כז א, שנ' שכן דעת ר' שמעון בן אלעזר בברייתא, וכן דעת רב יהודה בשם שמואל.
  77. ↑ במדבר ח יט.
  78. ↑ ערכין שם.
  79. ↑ ברייתא ערכין שם. ועי' גמ' שם, שאת הפסוק שלעיל: לכפר על בני ישראל, הם דורשים לענין שירה ביום, עי' ציון 75. ועי' שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' שמ אות יב, שכשאין ראוי לשירה, אף לחכמים מעכב, ורק כשראוי אינו מעכב, שכל שאינו ראוי לבלה בלה מעכבת בו, ע"ע.
  80. ↑ עי' ציון 45.
  81. ↑ תענית שם. ועי' ציון 413.
  82. ↑ עי' ציון 89 ואילך.
  83. ↑ ע"ע נסכים.
  84. ↑ תוס' ערכין יא א ד"ה השיר, ומנ"ח מ' שצד בדעתו.
  85. ↑ שטמ"ק ערכין שם אות ו בשם הרא"ש בתוספותיו. וע"ע נסכים. ועי' אבנ"ז שם אות יא.
  86. ↑ רש"י ע"ז מז א ד"ה לחצוצרות; רמב"ן על סהמ"צ שורש א.
  87. ↑ מנ"ח מ' שצד. וע"ש שודאי כן דעת הרמב"ם, ותמה על שהשמיט.
  88. ↑ שו"ת מהר"מ אלשיך סי' קלח.
  89. ↑ ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן בברכות לה א וערכין יא א, ורש"י ברכות שם; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב ותו"מ פ"ו ה"ה. ועי' ציון 159 שאף בכורים טעונים שיר דוקא כשהם מן היין, וציון 160, שמדרבנן טעונים שיר אף כשאינם מן היין.
  90. ↑ שופטים ט יג.
  91. ↑ ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן בברכות שם וערכין שם.
  92. ↑ עי' ציון 175.
  93. ↑ עי' ציון 166.
  94. ↑ תוס' ברכות שם ד"ה שאין, ופסחים סד א ד"ה קראו; תוי"ט תמיד פ"ז מ"ג. ועי' ציון 171, שאף השיר של שמחת בית השואבה לא היה על היין.
  95. ↑ מנ"ח מ' שצד, וע"ש טעם נוסף שאינם מן התורה, שמן התורה אין שירה אלא בעולות ושלמי ציבור, עי' ציון 127 ואילך, וכן בביכורים שנלמדים מהם, עי' ציון 149 ואילך. ועי' דרך חכמה ביאור ההלכה כלהמ"ק פ"ג ה"ב ד"ה בעת ניסוך היין.
  96. ↑ עי' ציון 52.
  97. ↑ עי' ציונים 55, 416.
  98. ↑ עי' משנה דלהלן, שכתבה הסדר דלהלן בקרבן התמיד, ועי' מאירי תמיד לג ב, שמ' שה"ה בכל ניסוך שיש בו שיר, וכ"מ בערוה"ש תו"מ סי' קיד ס"ב.
  99. ↑ משנה תמיד לג ב; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ו.
  100. ↑ ע"ע כלי המקדש ציון 30. ראב"ד ומאירי תמיד שם; רע"ב תמיד פ"ז מ"ג.
  101. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  102. ↑ משנה שם; רמב"ם שם. ועי' משנה שם, שמדובר כשהכהן הגדול מנסך, ועי' רמב"ם תו"מ שם, שלא חילק מי המנסך, ועי' תפא"י יכין תמיד שם אות לב, שדוקא כשהכהן גדול מנסך, יעמוד הסגן על הקרן, משום שהסגן תמיד על ימינו של הכהן גדול, אבל כשכהן אחר מנסך, יעמוד כהן הדיוט על הקרן. ועי' ראב"ד תמיד שם, שנסתפק כשכהן הדיוט מנסך, אם כהן אחר מניף בסודרים, או שהוא עצמו מניף ומנסך.
  103. ↑ רע"ב שם.
  104. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  105. ↑ ראב"ד ומאירי תמיד שם; רע"ב תמיד שם.
  106. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  107. ↑ תוי"ט שם, ותפא"י שם אות לה. ועי' משנה תמיד לג א, ורמב"ם תמידין פ"ו ה"ה, שעוד קודם לכן, כשהגיעו שני הכהנים שזכו במחתה ובקטורת בין האולם ולמזבח, נוטל אחד את המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח, ואין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה, ובן לוי שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר, והוא רץ ובא.
  108. ↑ עי' ציון 118.
  109. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  110. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  111. ↑ תוי"ט שם, ותפא"י שם אות לט. ועי' תוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתין מי"ב. ועי' ציון 378.
  112. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  113. ↑ עי' משנה תמיד לג ב: הגיעו לפרק וגו', ומשנה סוכה נג ב: תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ובמוספים היו מוסיפים עוד תשע, ורש"י שם; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ז.
  114. ↑ סמ"ג ע' קצא קצב; רא"ש תמיד שם; רע"ב תמיד פ"ז מ"ג.
  115. ↑ רש"י סוכה נד ב ד"ה ערב הפסח, ותוס' שם א ד"ה שייר ערב הפסח.
  116. ↑ ציון 174 ואילך.
  117. ↑ ציון 180 ואילך.
  118. ↑ משנה שקלים פ"ה מ"א. ועי' רמב"ם כלהמ"ק פ"ז ה"א וה"ז.
  119. ↑ רמב"ם פיהמ"ש שם.
  120. ↑ מלאכת שלמה שם.
  121. ↑ רמב"ם שם ה"ז. ועי' תפא"י יכין שם אות יב, שהוא היה השר הממונה על המזמרים.
  122. ↑ משנה שקלים שם. ועי' יומא לח ב: כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם, ועי' משנה שם לח א.
  123. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ה; רע"ב שם; תפא"י שם אות יג.
  124. ↑ רמב"ם שם ה"ה; תפא"י שם.
  125. ↑ תפא"י שם.
  126. ↑ רמב"ם דלהלן. ועי' להלן על עולות נדבה.
  127. ↑ גמ' דלהלן; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב ותו"מ פ"ו ה"ח. ועי' שו"ת אבני נזר או"ח סי' כו אות יא ואילך, אם השיר הוא מצוה בפ"ע או שהוא להכשר הקרבן.
  128. ↑ עי' ציונים 132, 134.
  129. ↑ במדבר י י.
  130. ↑ תני רב מרי בריה דרב כהנא בערכין יא ב, ורש"י שם, וכעי"ז ספרי במדבר פיסקא עז.
  131. ↑ קרית ספר דלהלן. וע"ע חצוצרות ציון 226. וע"ש ציון 211, שי"ח וסוברים שאף תקיעת החצוצרות שבתמיד בימות החול חיובה מן התורה.
  132. ↑ קרית ספר כלהמ"ק פ"ג.
  133. ↑ גמ' דלהלן; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב ותו"מ פ"ו ה"ח.
  134. ↑ קרית ספר כלהמ"ק פ"ג (ועי' ציון 132) וזבח תודה תמיד פ"ז ד"ה עולותיכם אמר רחמנא, בבאור גמ' דלהלן. ועי' זב"ת שם, שנ' שפי' כן אף בדעת רש"י ערכין יא ב ד"ה עולותיכם, שכ' שחצוצרות היינו שירה, ועי' ציון 379 ואילך, מחלוקת אם הלוים נגנו בחצוצרות בין שאר כלי השיר.
  135. ↑ במדבר י י.
  136. ↑ ציון 130.
  137. ↑ תני רב מרי בריה דרב כהנא בערכין יא ב. ועי' ר' אבין שם, שנסתפק בעולת נדבת ציבור אם טעונה שירה, שדורשים: על עלתיכם, אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, או שמה שנאמר: עולותיכם, הכוונה עולות של כל ישראל.
  138. ↑ עי' ציון 161.
  139. ↑ גמ' ערכין שם, ורש"י שם ד"ה נפקא מיניה.
  140. ↑ עי' לעיל. מנ"ח מ' קכ.
  141. ↑ תוס' ר"ה ל ב סוף ד"ה נתקלקלו, ע"פ גמ' ערכין יא ב: עולת נדבת ציבור וגו'; תוס' ערכין יא ב ד"ה עולת; תוס' שם יב א ד"ה נסכים, ושטמ"ק שם אות יג; מנ"ח מ' שצד.
  142. ↑ ע"ע נסכים, ומנחות מד ב. רש"י ערכין יב א ד"ה נסכים.
  143. ↑ ערכין שם, ורש"י שם. ועי' מנ"ח מ' רצט, שנסכים שבאו עם הזבח, אע"פ שלא הקריבו עמם מנחת נסכים, חשובים שיש עמהם אכילה, מחמת הזבח עצמו, ושרים עליהם בודאי.
  144. ↑ עי' ציון 161.
  145. ↑ עי' ערכין שם, ורש"י שם ד"ה נפיק מינה.
  146. ↑ מנ"ח מ' רצט, ע"פ גמ' ערכין שם.
  147. ↑ רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ב ותו"מ פ"ו ה"ח. ועי' תוס' ר"ה ל ב, שמאחר והספק לא נפשט, לכתחלה יש להביא את הנסכים עם הקרבן, שאם יבואו בפני עצמם, א"א לומר עליהם שירה. ועי' מנ"ח מ' רצט, שתמה מדוע אין אומרים מספק.
  148. ↑ מנ"ח מ' רצט. וע"ש שכ' בד' תוס' מנחות מד ב ד"ה כיון, שאומרים שירה בין אם הקריבו המנחה קודם ניסוך היין, ובין הקריבוה לאחריו, ובד' רמב"ם מעה"ק פ"ב הי"ב כ' שאין אומרים שירה אלא אם הקריבו המנחה קודם הניסוך.
  149. ↑ בכורים פ"ב מ"ד; ערכין יא א; רמב"ם בכורים פ"ג הי"ב ופ"ד ה"א והי"ז.
  150. ↑ תהלים ל ב. עי' בכורים פ"ג מ"ד, ורש"י סוכה מז ב ד"ה טעונין, ורמב"ם שם פ"ג הי"ג ופ"ד הי"ז. ועי' תוס' ערכין יא א, שמשמע בדעת רש"י, שמה שאמרו בגמ' שם שהבכורים טעונים שיר, היינו מה שהחליל מכה לפניהם עד שהגיעו להר הבית, עי' ביכורים פ"ג מ"ד וע"ע בכורים ציון 328. ועי' ציון 332 ואילך.
  151. ↑ שטמ"ק ערכין שם בשם הרא"ש בתוספותיו, וכעי"ז תוס' שם ד"ה מנין: ולרבי נראה, וע"ש שתמה שעיקר השיר לא נתפרש במשנה.
  152. ↑ תוס' ושטמ"ק שם.
  153. ↑ דברים כו יא.
  154. ↑ יחזקאל לג לב. עי' ירושלמי בכורים פ"ב ה"ד, לגי' רש"ס שם, וכעי"ז גי' מהר"א פולדא והגהות הגר"א שם, והגי' שלפנינו צ"ב; עי' רש"י סוכה מז ב ד"ה טעונין; ר"ש ורע"ב בכורים פ"ב ה"ד. ועי' ספרי דברים כי תבוא פיסקא שא, הובא ברש"י סוכה שם: בכל הטוב, זה השיר.
  155. ↑ דברים כו יא.
  156. ↑ עי' ציון 15, שיש למדים עיקר שירה על הקרבן מן הכתוב: תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב, ועי' ציון 13, ואילך, שי"ח ולמדים עיקר השיר ממקורות אחרים, ועי' חקרי לב או"ח סוף סי' לז, שלדעתם אין למדים מ"ושמחת בכל טוב" לחייב שירה בבכורים, וע"ש שמטעם זה ראשונים ואחרונים שבציון 154 הביאו את מקורו של הירושלמי, ולא של הבבלי.
  157. ↑ דברים כח מז. ר' מתנה בערכין יא א.
  158. ↑ עי' ציון 89.
  159. ↑ ע"ע בכורים ציון 204 ואילך. ערכין יא א.
  160. ↑ תוס' ערכין שם סוף ד"ה מנין; ר"י קורקוס בכורים פ"ד הי"ד, בד' רמב"ם שם, שכ' שהבכורים טעונים שיר, ולא חילק בין יין לשאר בכורים.
  161. ↑ ריש לקיש בערכין יא ב, יב א; ר' יוחנן בירושלמי תענית פ"ד ה"ה. ועי' מקדש דוד סי' י ס"ה, שהוכיח מהשיר ששרו בעת החורבן, עי' ערכין שם ושם ועי' להלן, ששיר נדבה א"צ להיות דוקא השיר של אותו היום.
  162. ↑ רש"י שם יא ב ד"ה נפקא מיניה. ועי' ציונים 139, 145 שפעמים שאסור לשיר, משום חשש תקלה.
  163. ↑ עי' תענית כט א וערכין יא ב.
  164. ↑ ערכין שם, ושם יב א, וע"ש ראיה לדבר.
  165. ↑ ירושלמי תענית שם. ועי' רמב"ם שלא הזכיר דין שירה שלא על הקרבן, ועי' זבח תודה תמיד פ"ז ד"ה כדאיתא.
  166. ↑ משנה שבועות יד א; רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ב. ועי' ציון 93 ואילך, הטעם ששרו בקידוש העיר והעזרות שלא על היין.
  167. ↑ מנ"ח מ' שצד. ועי' ציון 95. ועי' מקד"ד סי' י סוף אות ה.
  168. ↑ ציון 71.
  169. ↑ ציון 338 ואילך.
  170. ↑ ציון 100 ואילך.
  171. ↑ משנה סוכה נא ב. ועי' משנה שם, ורמב"ם שופר פ"ח הי"ב ואילך, שהשיר בשמחת בית השואבה לא היה בעת ניסוך היין, ועי' ציון 94. ועי' רמב"ם שם הי"ג, שמ' שאף זרים נגנו ושרו, ועי' ציון 216, וע' שמחת בית השואבה. ועי' מקד"ד סי' י סוף אות ה, על גדר השיר בשמחת בית השואבה.
  172. ↑ ציון 68.
  173. ↑ ע"ע הלל וע' קרבן פסח.
  174. ↑ עי' תוספתא פסחים פ"ד, ורש"י ערכין י א ד"ה ולא היה, ותוס' פסחים סד א ד"ה קראו. וע"ע הלל ציון ציון 186 ואילך, ושם שי"ח.
  175. ↑ עי' רש"י שם ותוס' שם. ועי' מרן חי' רי"ז הלוי הל' ק"פ. ועי' ציון 92 ואילך, הטעם שקוראים בשחיטת הפסח שלא על היין.
  176. ↑ מנ"ח מ' שצד, ועי' ציון 95.
  177. ↑ סהמ"צ לרמב"ם מ"ע כג, וכלהמ"ק פ"ג ה"ב; החינוך מ' שצד; סמ"ג ע' קסט.
  178. ↑ רמב"ן במדבר ח כה; החינוך שם.
  179. ↑ ציון 72 ואילך.
  180. ↑ ציון 216 ואילך.
  181. ↑ משנה ערכין יג ב; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג.
  182. ↑ רמב"ם שם.
  183. ↑ מנ"ח מ' שצד.
  184. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  185. ↑ עי' ציון 353 ואילך. תוספתא ערכין פ"ב; ר' פפא בערכין שם. ועי' תוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתים, שהחצוצרות לא נמנו, לפי שכהנים תוקעים בהם, ולא לוים, ע"ע חצוצרות, ועי' ציון 379, שי"ס שאף הלוים תוקעים בחצוצרות. ועי' תפא"י יכין ערכין פ"ב מ"ו אות מז, שהחלילים לא נמנו, לפי שאין מכים בהם בכל יום, אלא בימים מסוימים בשנה, עי' ציון 389 ואילך.
  186. ↑ דה"י א כה ט ואילך. תוספתא שם; ערכין שם.
  187. ↑ תוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתין; עי' רע"ב ערכין פ"ב מ"ו.
  188. ↑ עי' רמב"ם כלהמ"ק שם ופיהמ"ש ערכין פ"ב מ"ו. ועי' פיהמ"ש שם, שזה פי' ד' ר' אליעזר בן יעקב במשנה שם, שהמשוררים אינם עולים למנין שנים עשר ועי' ציון 196, שיש שפי' ד' ראב"י בע"א.
  189. ↑ משנה ערכין יג ב, ורש"י שם. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם ערכין פ"ב מ"ו, וכלהמ"ק פ"ה הט"ו, שפי' ד' המשנה שם בע"א, ועי' ראב"ד כלהמ"ק שם.
  190. ↑ עזרא ג ט. ערכין שם.
  191. ↑ תוס' שם ד"ה אין קטן.
  192. ↑ משנה ערכין שם.
  193. ↑ תפא"י יכין שם פ"ב מ"ו אות נא.
  194. ↑ משנה ערכין שם.
  195. ↑ רש"י שם ד"ה אומרים; ראב"ד כלהמ"ק שם.
  196. ↑ רש"י ערכין שם ד"ה וסועדי, וראב"ד כלהמ"ק שם, בבאור ד' רבי אליעזר בן יעקב במשנה שם, שמדובר בלוים הקטנים, ועי' רמב"ם פיהמ"ש ערכין פ"ב מ"ו, שפי' המשנה בע"א, שהמנגנים בכלי השיר נקראו צוערי הלוים, לפי שניגון כליהם מסתיר את ערבות שירת המשוררים בפה.
  197. ↑ גמ' שם, ורש"י שם בבאורה.
  198. ↑ ערכין שם, ורש"י שם ד"ה וסועדי.
  199. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  200. ↑ סוכה נא א; ערכין יא א. ועי' ציון הנ"ל.
  201. ↑ תוס' תענית כז א ד"ה מר. וע"ש בטעם שצריך דוקא כהנים ולוים, שכלי הזמר היה קדוש, ועי' גבורת ארי ורש"ש שם בבאור דבריו, וע"ע כלי שרת ציון 416. וע"ע כהן ציון 663, על כהן שעבד עבודת לוים.
  202. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  203. ↑ סוכה שם; ערכין שם.
  204. ↑ גמ' דלהלן. ועי' רש"י סוכה נא א ד"ה עבדי כהנים, ומאירי שם, ותפא"י יכין ערכין פ"ב מ"ד אות לה, שהמחלוקת היא לענין המנגנים בכל הכלים וכ"מ ברמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג, ועי' רש"י ערכין י א ד"ה ועבדי כהנים, שמ' שהמחלוקת רק על המכים בחליל, ולא על כל המנגנים, ועי' חקרי לב או"ח סי' לד ד"ה איברא דק"ל, שהוכיח כן אף מדה"י א כה א ועזרא ג י, ועוד, שמבואר שהלוים נגנו בכלים, ומדייק כן אף מתוספתא ערכין סוף פ"א.
  205. ↑ משנה ערכין י א.
  206. ↑ ערכין יא א; סוכה שם.
  207. ↑ שיטמ"ק ערכין שם אות ד, בשם הרא"ש בתוספותיו, בבאור גמ' שם. ועי' רש"י סוכה שם, שמ' שאין זה סתם חשש שיעלו ליוחסין ולמעשר, אלא שלדעתו הדין הוא שמעלים ליוחסין ולמעשר, ולפיכך הקפידו שיהיו לוים. ועי' תוס' שם ד"ה מעלין, שפי' להפך, שהעמידום מפני שהיו בקיאים, ומאחר שהעמידום, מעלים מהדוכן ליוחסין ולמעשרות.
  208. ↑ משנה ערכין י א.
  209. ↑ רש"י ערכין שם וסוכה שם ד"ה ומשיאין.
  210. ↑ ערכין יא א; סוכה שם.
  211. ↑ שיטמ"ק ערכין שם. ועי' רש"י סוכה שם, שמ' שאין זה סתם חשש שיעלו ליוחסין, אלא הדין הוא שמעלים ליוחסין, ולפיכך הקפידו שיהיו לוים. ועי' תוס' שם ד"ה מעלין, שפי' להפך, שהעמידום מפני שהיו בקיאים, ומאחר שהעמידום, מעלים מהדוכן ליוחסין ולא למעשרות.
  212. ↑ משנה ערכין י א.
  213. ↑ ערכין יא א; סוכה שם.
  214. ↑ עי' שיטמ"ק ערכין שם ורש"י סוכה שם. ועי' תוס' שם ד"ה מעלין, שפי' להפך, שעבדים היו בקיאים יותר מכולם, ולפיכך העמידום לנגן, ומאחר שהעמידום אין מעלים מדוכן ליוחסין ולמעשרות.
  215. ↑ רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג ופיהמ"ש ערכין פ"ב מ"ד. ועי' רמב"ם שופר פ"ח הי"ג, לענין שמחת בית השואבה, שמ' שאף ישראלים שרים ומנגנים, ועי' ציונים 171, 216.
  216. ↑ עי' ערכין יא ב: אילימא זר ממש הכתיב חדא זמנא, ורש"י שם ד"ה הא כתיב; תוס' ערכין יא א ד"ה אל תיקרי; רמב"ם פיהמ"ש ערכין פ"ב מ"ד. ועי' תוס' תענית כז א ד"ה מר, שמ' שזרים כשרים לשירה בפה, ורש"ש שם בדעתו שכוונתו לשירה בכלי. ועי' ציון 171, שי"ס שבשמחת בית השואבה אף זרים שרו.
  217. ↑ ציון 124 ואילך.
  218. ↑ עי' להלן, שירו של כל יום.
  219. ↑ רמב"ן השגות לסהמ"צ שורש א; עי' אחרונים דלהלן. ועי' חקרי לב או"ח סי' לד, שמסתפק שמא מן התורה די אפ' בנעימת קול בגרון בלבד.
  220. ↑ פנ"י ר"ה לא א; עי' מנ"ח מ' שצד, וע"ש שמ' שאת השירים שהם מפרקי תהלים, דוד תיקן לשיר על הקרבן, ועי' חשק שלמה על מסכת סופרים פי"ח שהם מתקנת דוד ושמואל.
  221. ↑ עי' להלן.
  222. ↑ עי' משנה ר"ה ל ב: נתקלקלו הלוים, וגמ' ורש"י שם, ששרים שיר בכל יום אף בין הערבים; עי' רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ט – יא; באר שבע תמיד לג ב; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה; תפא"י יכין תמיד פ"ז מ"ד אות מה וחומר בקדש פ"ו אות יא; ערוה"ש העתיד תו"מ סי' קיד סי"ד. ועי' חת"ס ביצה ד ב ד"ה פעם א', שבין הערבים לא היו שרים אותו שיר של שחרית, אלא שלא נודע לנו מהו השיר של בין הערבים. ועי' סדר רב עמרם סיום התפילה, הובא בטור או"ח קלג ורלז, ואורחות חיים ח"א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ז, הובא בב"י שם, והגה"מ תפלה פ"ג ה"ו ותפא"י חומר בקודש שם בדעתו, שהשיר לא נהג אלא בבקר ולא בין הערבים, ועי' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' קלח ובאר שבע תמיד שם ומ"א שם סי' קלב ס"ק ד ויום תרועה ר"ה שם, בדעתם, שאין כוונתם שלא שרו שיר של יום בין הערבים, ופרשו דבריהם באופנים שונים, עי' ציונים 455, 456, ועי' פרישה שם קלג אות ט. במנחה אמרו שירה אחרת. ולא נודע לנו מה הי'
  223. ↑ תהלים כד. משנה תמיד לג ב; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ט.
  224. ↑ רש"י ר"ה לא א ד"ה לה' הארץ; תפא"י יכין תמיד פ"ז מ"ד.
  225. ↑ ברייתא ר"ה שם, ורש"י שם.
  226. ↑ רש"י שם.
  227. ↑ תהלים מח. משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  228. ↑ תפא"י יכין שם.
  229. ↑ ר"ה שם.
  230. ↑ רש"י שם.
  231. ↑ תהלים פב. משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  232. ↑ תפא"י יכין שם.
  233. ↑ ר"ה שם.
  234. ↑ רש"י שם.
  235. ↑ רע"ב תמיד פ"ז מ"ד, וכעי"ז רמב"ם פיהמ"ש שם: שנתגלתה הארץ אשר בה יהיה הדין, והדיינים אומרים אלהים נצב בעדת אל.
  236. ↑ תהלים צד. משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  237. ↑ תפא"י יכין שם.
  238. ↑ ר"ה שם.
  239. ↑ תהלים פא. משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  240. ↑ תפא"י יכין שם.
  241. ↑ ר"ה שם.
  242. ↑ רש"י שם.
  243. ↑ תהלים צג. משנה תמיד שם; רמב"ם שם.
  244. ↑ תפא"י יכין שם.
  245. ↑ ר"ה שם.
  246. ↑ באר שבע תמיד לג ב ד"ה זהו סדר.
  247. ↑ תפא"י יכין תמיד פ"ז מ"ד. ועי' להלן על מוסף ועל מנחה.
  248. ↑ תהלים צב. משנה תמיד לג ב; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ט.
  249. ↑ תפא"י יכין תמיד פ"ז מ"ד.
  250. ↑ ר' נחמיה בר"ה לא א. ועי' ציון 252.
  251. ↑ עי' משנה תמיד שם; ברייתא ר"ה שם.
  252. ↑ ר"ה שם, ורש"י שם. וע"ש שי"ח וסוברים שאלפים שנה יהיה חרב, ולדעתם אין לפרש את המזמור על העתיד, אלא על העבר, ששבת ממלאכתו בשבת, עי' ציון 250.
  253. ↑ רע"ב שם.
  254. ↑ ר"ה שם; רמב"ם שם.
  255. ↑ דברים לב א – מג.
  256. ↑ רש"י ר"ה שם.
  257. ↑ מסקנת הגמ' ר"ה שם; רמב"ם שם. ועי' ר"ה שם, שבתחלה נסתפקו אם קוראים בכל שבת פרק אחד, או שקוראים בכל שבת את כל הפרקים, אלא שמפסיקים ביניהם בנעימת הקול ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות, והוכיחו מברייתא שקוראים בכל שבת פרק.
  258. ↑ שמות טו. ר"ה שם; רמב"ם שם.
  259. ↑ שמות שם יא. רש"י ר"ה שם.
  260. ↑ שמות שם. ר"ה שם; רמב"ם שם.
  261. ↑ רש"י ר"ה שם.
  262. ↑ ר"ה שם. ועי' רמב"ם שם, שהשמיט, ולח"מ שם.
  263. ↑ במדבר כא יז. רש"י ר"ה שם.
  264. ↑ מסקנת הגמ' ר"ה שם. ועי' ר"ה שם, שבתחלה נסתפקו אם קוראים בכל שבת פרשה אחת, או שקוראים בכל שבת את כולן, אלא שמפסיקים ביניהן בנעימת הקול ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות, והוכיחו מברייתא שקוראים בכל שבת פרשה. ועי' רמב"ם שם, שמ' שקוראים הכל בכל שבת, ולח"מ שם.
  265. ↑ ר"ה ל ב, ורש"י שם.
  266. ↑ רש"י ר"ה שם ד"ה שלא אמרו. ועי' ציון 302 ואילך, על שחרית של שאר ימים טובים.
  267. ↑ תהלים פא. ר"ה שם; רמב"ם תו"מ פ"ו ה"ט.
  268. ↑ רש"י שם.
  269. ↑ תהלים כט. ר"ה שם; רמב"ם שם.
  270. ↑ רש"י שם.
  271. ↑ עי' לעיל.
  272. ↑ תהלים פא ז. ר"ה שם. ועי' רמב"ם שם, שמ' שבמוסף אומר הסירותי, ולח"מ שם שמפ' בכוונתו שאומר בשחרית, ועי' הר המוריה שם.
  273. ↑ רש"י שם.
  274. ↑ עי' להלן שבספק ר"ה ביום חמישי שרים בשחרית הרנינו.
  275. ↑ ר"ה שם. ועי' לח"מ שם, שתמה על רמב"ם שהשמיט.
  276. ↑ תהלים מז. מס' סופרים פי"ט. ועי' ציונים 307, 320, מחלוקת בשירים שבמסכת סופרים, אם שרו אותם בבית המקדש, או שהם תקנה מאוחרת.
  277. ↑ עי' ר"ה ל ב, ורש"י שם, ורש"י שם ב ד"ה שאני. ועי' יום תרועה שם.
  278. ↑ עי' ר"ה שם. ועי' יום תרועה שם.
  279. ↑ עי' לעיל.
  280. ↑ עי' לעיל.
  281. ↑ ר"ה לא א, ורש"י שם ד"ה שאני.
  282. ↑ רש"י סוכה נה א ד"ה מה היו. ועי' ציון 321, על השיר בשחרית ובין הערבים.
  283. ↑ תהלים כט. סוכה נה א, ורש"י שם; רמב"ם תו"מ פ"י הי"א.
  284. ↑ רש"י סוכה שם.
  285. ↑ תהלים נ. סוכה שם; רמב"ם שם.
  286. ↑ רש"י סוכה שם.
  287. ↑ תהלים צד טז. סוכה שם; רמב"ם שם.
  288. ↑ תהלים צד ח. סוכה שם; רמב"ם שם.
  289. ↑ רש"י סוכה שם.
  290. ↑ תהלים פא. סוכה שם; רמב"ם שם.
  291. ↑ רש"י סוכה שם.
  292. ↑ תהלים פב. סוכה שם; רמב"ם שם.
  293. ↑ רש"י שם.
  294. ↑ סוכה שם.
  295. ↑ סוכה שם, ורש"י שם.
  296. ↑ עי' ציון 326, ועי' ציון 322, שי"ח.
  297. ↑ סוכה נה א, ורש"י שם ד"ה ימוטו; רמב"ם תו"מ פ"י הי"א.
  298. ↑ עי' ר"ה ד ב ויומא ג א וסוכה מח א וחגיגה יז א: פז"ר קש"ב, ורש"י יומא שם ד"ה שיר לעצמו.
  299. ↑ תהלים יב. עי' מס' סופרים פי"ח, ותוס' סוכה מז א ד"ה שיר ור"ן שם (כג א) ד"ה שיר, בדעתה, ועי' ציונים 307, 320, מחלוקת בשירים שנאמרו במסכת סופרים, אם נאמרו בבית המקדש או שהם תקנה מאוחרת.
  300. ↑ ברייתא סוכה נד ב, ורש"י שם ד"ה מיתיבי. ועי' תפא"י חומר בקדש פ"ו אות יא, ששיר של ר"ח נשכח.
  301. ↑ תהלים צד כג. שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, בד' מס' סופרים פי"ח, ולגי' שלפנינו אינו, ועי' ציונים 307, 320, מחלוקת בשירים שנאמרו במסכת סופרים, אם נאמרו בבית המקדש או שהם תקנה מאוחרת.
  302. ↑ אחרונים דלהלן.
  303. ↑ עי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, ומנ"ח מ' שיב בדעת עשרה מאמרות אם כל חי ח"ב סי' יט, וע"ש שבר"ח נתקן אף במנחה; טו"א ר"ה ל ב ד"ה תמיד של ר"ה. ועי' מנ"ח שבציון הבא.
  304. ↑ מ"א סי' קלב ס"ק ד, ותפא"י חומר בקודש פ"ו אות יא, ע"פ ר"ה ל ב ורש"י שם ד"ה שלא אמרו, ועי' ציון 321; עי' חת"ס ביצה ד ב ד"ה ולמדנו. ועי' מנ"ח מ' שיב, שביו"ט, שהוא יום קדוש, שרים שיר מיוחד בשחר ובמוסף ובין הערבים, אבל בר"ח וחוה"מ, אין שיר מיוחד אלא במוסף, אבל בשחר ובערב שרים שיר של חול.
  305. ↑ תפא"י שם.
  306. ↑ עי' להלן. מ"א שם.
  307. ↑ עי' מס' סופרים פי"ח, שמנתה שירים שלא נתפרשו בתלמוד, ורש"י ר"ה ד ב ד"ה פז"ר ותוס' סוכה מז א ד"ה שיר, ותפא"י שם בדעתם, בד' מסכת סופרים, שהשירים הללו הם שהיו בבית המקדש, אע"פ שחלק מהשירים שנמנו שם ודאי נתקנו רק בתקופה מאוחרת, כגון השיר של תשעה באב; שו"ת רמ"ע מפאנו שם.
  308. ↑ תהלים קלה. מס' סופרים פי"ח.
  309. ↑ תהלים פג. מס' סופרים שם.
  310. ↑ תהלים קד.
  311. ↑ תהלים עב יט. מס' סופרים שם, לגי' תפא"י שם.
  312. ↑ תהלים קלו. מס' סופרים שם.
  313. ↑ תהלים כט. מס' סופרים שם.
  314. ↑ מס' סופרים פי"ט. ועי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה שהכוונה לתהלים קג, שנאמר בו מענינו של יום: הסולח לכל עוניכי, ולא קד. ועי' ערוה"ש סי' תכד ס"ג. וע"ע יום הכפורים ציון 2019 ואילך.
  315. ↑ תהלים קל. מס' סופרים שם.
  316. ↑ תהלים עו. מס' סופרים שם.
  317. ↑ תהלים ל. מ' סופרים פי"ח. וע"ע חנוכה ציון 829 ואילך.
  318. ↑ תפא"י חומר בקודש פ"ו אות יא.
  319. ↑ תהלים ז. מס' סופרים שם.
  320. ↑ חשק שלמה על מס' סופרים פי"ח.
  321. ↑ עי' רש"י ערכין י א ד"ה ולא היה, וסוכה נ ב ד"ה בשיר של קרבן; עי' רע"ב ערכין פ"ב מ"ג. ועי' מנ"ח מ' שצד, שתמה מנין לרש"י דבר זה, ושם שברמב"ם לא הזכירו. ועי' זבח תודה תמיד פ"ז ד"ה דבשנים עשר, שהק' מרש"י ר"ה ל ב ד"ה שלא אמרו, שמ' שבכל יו"ט אומרים בשחר שיר מיוחד ליו"ט, עי' ציון 304.
  322. ↑ סוכה נד א, ורש"י שם ד"ה לומר שתוקעין.
  323. ↑ ברייתא סוכה נד ב.
  324. ↑ ר' ספרא בסוכה שם, בדעת ר' אחא; ירושלמי שקלים פ"ח ה"ד.
  325. ↑ סוכה שם נה א: תיובתא דרבי אחא, ושם: שמאריכין בתקיעות, ורש"י שם ד"ה אמר רבינא, ורש"ש שם בבאור דבריו.
  326. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ו ה"י, וכ"מ שם. ועי' רמב"ם שם, שאף לפירוש זה, הטעם שאומרים של ר"ח ולא של שבת, הוא לפרסם שהוא ראש חודש.
  327. ↑ ברייתא סוכה נה א: ימוטו ידחה, וגמ' שם: תיובתא דר' אחא, ורש"י שם ד"ה ואם חל וד"ה תיובתא; רמב"ם תו"מ פ"י הי"א.
  328. ↑ ציון 188 ואילך.
  329. ↑ ע"ע הלל וע' קרבן פסח.
  330. ↑ עי' ציון 175 ואילך.
  331. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  332. ↑ תהלים ל. עי' בכורים פ"ג מ"ד, ורש"י סוכה מז ב ד"ה טעונין, ורמב"ם בכורים פ"ג הי"ג ופ"ד הי"ז.
  333. ↑ מלאכת שלמה בכורים שם.
  334. ↑ תהלים שם.
  335. ↑ משנה ראשונה בכורים שם.
  336. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  337. ↑ עי' תוס' ערכין יא א ד"ה מנין, ושטמ"ק שם בשם הרא"ש בתוספותיו.
  338. ↑ תהלים ק. עי' ברייתא שבועות טו ב: שיר של תודה, ורש"י שם ד"ה תנו רבנן.
  339. ↑ עי' רמב"ם בית הבחירה פ"ו הי"ב, ומל"מ שם בדעתו.
  340. ↑ תהלים ל. ברייתא שבועות שם; רמב"ם שם.
  341. ↑ עי' תהלים שם א. רש"י שם.
  342. ↑ תהלים צא א.
  343. ↑ תהלים שם ט. ברייתא שבועות שם. וע"ש שיש אומרים שהוא נקרא שיר של פגעים, לפי שנאמר שם ז: יפול מצדך אלף, ויש אומרים שנקרא שיר של נגעים, לפי שנאמר שם י: ונגע לא יקרב באהלך.
  344. ↑ רש"י שבועות שם.
  345. ↑ תהלים שם ח.
  346. ↑ תוס' שבועות שם ד"ה עד כי; כ"מ ומל"מ שבציון 350.
  347. ↑ תהלים ג. ברייתא שבועות שם.
  348. ↑ תהלים שם ג.
  349. ↑ עי' נחמיה ג. רש"י שבועות שם.
  350. ↑ עי' רמב"ם שם, וכ"מ ומל"מ שם בדעתו, ועי' ציון 346.
  351. ↑ חקרי לב או"ח סי' לד.
  352. ↑ עי' להלן; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג; תפא"י יכין ערכין פ"ב מ"ג אות כו. ועי' ציון 39 ואילך, אם הנגינה בכלים היא עיקר השיר, או שאינה אלא לביסום הקול.
  353. ↑ משנה ערכין י א; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ד.
  354. ↑ רש"י ערכין שם. ועי' ציון 200 ואילך, מחלוקת אם דוקא לוים מנגנים בכלי שיר.
  355. ↑ משנה ערכין שם; רמב"ם שם.
  356. ↑ רש"י ערכין יג ב ד"ה דנפיש. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם ערכין פ"ב מ"ג, שהוא כלי כצורת הנאד, והוא בעל מיתרים. ועי' רגמ"ה ערכין י א, שהוא עץ עגול שפורסים עליו כרס של כבש, ומכים על הכרס ומשמיע קול גדול, ועי' זבח תודה ערכין פ"ב ד"ה משני נבלים.
  357. ↑ עי' רגמ"ה ורש"י ערכין י א.
  358. ↑ תפא"י יכין ערכין שם אות כו.
  359. ↑ משנה ערכין יג א; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ד.
  360. ↑ רש"י שם.
  361. ↑ משנה ערכין שם; רמב"ם שם.
  362. ↑ תהלים טז יא.
  363. ↑ רבי יהודה בברייתא ערכין יג ב.
  364. ↑ רש"י ערכין י ב ד"ה צלצל, ויג ב ד"ה עבידתא. ועי' שלטי הגבורים (שער אריה) פרק שישי (ז א), הובא בתוי"ט ערכין פ"ב מ"ה, שהוא כמו החצוצרות של נחשת הנחלקת לשתים שיתקעו בה בפה וגם במשמוש ידים בהולכה והבאה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה של חלק האחד ממנה.
  365. ↑ משנה ערכין יג א; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ד.
  366. ↑ רש"י ערכין שם.
  367. ↑ ערכין שם.
  368. ↑ דה"י א טז ה.
  369. ↑ ערכין שם ב.
  370. ↑ החינוך מ' שצד.
  371. ↑ ערכין שם; תוספתא ערכין פ"ב.
  372. ↑ רגמ"ה שם.
  373. ↑ ערכין שם; תוספתא שם.
  374. ↑ עי' ערכין שם ותוספתא שם.
  375. ↑ עי' הגהות יעבץ ערכין שם, ושם שהוכיח מזה שכלי פגום כשר לשיר.
  376. ↑ ערכין שם, ותוספתא שם, ורש"י ערכין שם ד"ה שניים. ועי' משנה חגיגה כו ב: כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן.
  377. ↑ עולת שלמה (ליפשיץ) ערכין יג ב ד"ה והצלצל.
  378. ↑ עי' תמיד פ"ז מ"ג: והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר, ותוי"ט שם, ותפא"י שם אות לט. ועי' תוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתין מי"ב. ועי' ציון 111.
  379. ↑ עי' ע"ז מז א, על חצוצרות מקרני בהמה, אם כשרים כשנעשו מבהמה שנעבדה, עי' ציון 434 ואילך, ותוס' שם, שמדובר בחצוצרות של שירת הלוים, וכ"מ ברש"י שם (ועי' ציון 381) וכעי"ז ריטב"א שם, ועי' רמב"ן שם; עי' רש"י ערכין יא ב ד"ה עולותיכם, ועי' ציון 134; תוס' זבחים סח א בשם ר"ת; עי' רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ג – ה"ד, והחינוך סוף מ' שפד בדעתו, ועי' מנ"ח שם. ועי' זבח תודה תמיד פ"ז ד"ה עולותיכם.
  380. ↑ רמב"ם שם ה"ד. ועי' משנה ערכין יג א, וגמ' שם ב, שהמנין הזה נאמר בחצוצרות של של כסף שהכהנים תוקעים בהם, ע"ע חצוצרות ציון 357 ואילך.
  381. ↑ עי' רש"י סוכה נא א ד"ה למחצצרים, וסותר לדבריו שבציון 379; עי' תוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתין מי"ב.
  382. ↑ רע"ב ערכין פ"ב מ"ג.
  383. ↑ רש"י ערכין י א ד"ה מכה.
  384. ↑ עי' משנה ערכין שם, ור' פפא בגמ' שם ב.
  385. ↑ משנה ערכין י א; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ו.
  386. ↑ עי' רש"י ערכין י א ד"ה ולא היה; תפא"י יכין ערכין פ"ב מ"ג אות כח. ועי' תפא"י שם, שאפשר שאף בכל יום היה החליל מכה בין שאר הכלים, אלא שבשנים עשר ימים אלו תופסי החלילים עומדים ומזמרים לפני המזבח, וע"ש שמתוס' ערכין י ב ד"ה אין פוחתין, משמע שבשאר ימים לא היו מכים בחליל כלל, ועי' זבח תודה סוף תמיד ד"ה אין פוחתין.
  387. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  388. ↑ ע"ע הלל וע' קרבן פסח. רש"י ערכין שם ד"ה בשחיטת. ועי' ציון 175 ואילך. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי הל' ק"פ.
  389. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  390. ↑ רש"י סוכה נ ב ד"ה בשיר של קרבן.
  391. ↑ רש"י ערכין שם ד"ה ולא היה; רע"ב ערכין פ"ב מ"ג. ועי' ציון 321, שיש שנראה מדבריהם שלא קראו ההלל בניסוך היין, ועי' ציון 304 ואילך, שי"ס ששרו שירים אחרים.
  392. ↑ ערכין שם.
  393. ↑ תפא"י יכין ערכין פ"ב מ"ג ואת כח. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי הל' ק"פ.
  394. ↑ ע"ע חנוכה.
  395. ↑ רש"י ערכין שם ד"ה שמונה.
  396. ↑ עי' משנה ערכין י א, לענין אבוב, ועי' ר' פפא בגמ' שם ב, שאבוב הוא חליל. ועי' ברייתא שם ותוספתא ערכין פ"ב: אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה.
  397. ↑ רמב"ם פיהמ"ש ערכין פ"ב מ"ג וכלהמ"ק פ"ג ה"ה; החינוך מ' שצד. ועי' רע"ב ערכין שם.
  398. ↑ עי' לעיל.
  399. ↑ משנה ערכין י א; רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ד.
  400. ↑ רש"י שם.
  401. ↑ משנה ערכין י א, ורש"י שם; עי' רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ה.
  402. ↑ עי' רגמ"ה ערכין שם.
  403. ↑ רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל בערכין י ב, יא א. ועי' רש"י שם י ב, שהמגריפה, בה גורפים את הדשן מעל המזבח, ועי' תוס' שם, שחולק וסובר ששתי מגריפות היו, אחת לדשן ואחת של שיר, וע"ע כלי המקדש ציונים 53, 60.
  404. ↑ ערכין יא א.
  405. ↑ רש"י ותוס' ערכין י ב. ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ו: ארדבליס.
  406. ↑ אביי בערכין שם.
  407. ↑ ירושלמי שם; תוס' שם.
  408. ↑ רשב"ג בערכין שם. ועי' מסורת הש"ס שם שי"ג: קולו עב ומערבב את הנעימה. ועי' ירושלמי שם: מפני שהוא סורח את הנעימה.
  409. ↑ שטמ"ק שם אות יח.
  410. ↑ עי' ציון 76 ואילך, מחלוקת.
  411. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  412. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  413. ↑ תענית כז א.
  414. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  415. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  416. ↑ סוכה נ ב, נא א, לענין חליל, ורש"י שם נ ב ד"ה עיקר שירה, שה"ה שאר הכלים, ועי' רש"י שם בטעם שדוחה שבת לסוברים שהוא עיקר השיר: כי היכי דתמיד דוחה שבת, שיר שלו נמי דוחה שבת. וע"ע אין שבות במקדש ציון 75 ואילך, הטעם שאסרו נגינה בכלים במקדש אע"פ שהוא שבות.
  417. ↑ תוס' סוכה נא א ד"ה כתנאי, בדעת משנה ערכין י א, שהחליל מכה בשמונת ימי החג, לפי מסקנת הגמ' סוכה שם וערכין יא א שלדברי הכל עיקר שירה בפה; לח"מ לולב פ"ח הי"ג, בד' רמב"ם שבציון הבא. ועי' ציון 430 ואילך, שי"ס שאפ' שיר של בית השואבה, שאינו אלא לשמחה יתרה, יש סוברים שדוחה שבת.
  418. ↑ רמב"ם כלהמ"ק פ"ג ה"ו, ועי' ציון הקודם, ועי' ציון 61.
  419. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  420. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  421. ↑ סוכה נ ב, ורש"י שם.
  422. ↑ ציון 411 ואילך.
  423. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  424. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  425. ↑ סוכה נא א וערכין יא א.
  426. ↑ עי' ציון 199 ואילך.
  427. ↑ משנה סוכה נ א.
  428. ↑ סוכה נ ב, ורש"י שם. וע"ע אין שבות במקדש ציון 76, הטעם שאסרו נגינה בכלים במקדש אע"פ שהיא שבות.
  429. ↑ ברייתא סוכה נא א.
  430. ↑ ר' ירמיה בר אבא בסוכה נא א, בבאור ברייתא שם נ ב.
  431. ↑ מאירי סוכה נ א.
  432. ↑ רש"י שם נא א ד"ה ה"ג; מאירי שם נ א. ועי' ציון 417, שי"ס שאף שיר של קרבן, דוחה שבת רק מטעם שאין שבות במקדש.
  433. ↑ רמב"ם לולב פ"ח הי"ג.
  434. ↑ עי' ציון 52.
  435. ↑ עי' ציון 39.
  436. ↑ ע"ז מז א, ורש"י שם.
  437. ↑ רמב"ם איסורי מזבח פ"ד ה"ז.
  438. ↑ משנה מדות פ"ב מ"ו; רמב"ם בית הבחירה פ"ו ה"ו.
  439. ↑ תוי"ט שם ותפא"י שם אות עט; רע"ב ותפא"י שקלים פ"ו מ"ג. על שער השיר ע"ע בית המוקד ציון 61.
  440. ↑ ציון 526.
  441. ↑ ציון 109.
  442. ↑ ציון 561 ואילך.
  443. ↑ ציון 189 ואילך.
  444. ↑ 686
  445. ↑ מסכת סופרים פי"ח; רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש: נהגו מקצת העם; רמ"א בשו"ע או"ח קלב ב, ומ"א שם ס"ק ד בדעתו; מ"א שם בשם מצאתי כתוב. ועי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, שבמוסף של שבת תיקן לומר מזמור תהלים קיא.
  446. ↑ מס' סופרים שם.
  447. ↑ מ"א שם, בד' טור שם קלג. ועי המשנה בציון 223 ואילך
  448. ↑ מ"א שם, שכן נוהגים, ושכן כתוב בכל הסידורים.
  449. ↑ תהלים קיא.
  450. ↑ מס' סופרים סוף פרק יח.
  451. ↑ ציון 25.
  452. ↑ עי' סדר ר' עמרם סיום התפילה; עי' רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש, שכתבו אחר תחנונים שאחר התפלה; עי' טור או"ח קלג, ורמ"א בשו"ע שם קלב ב.
  453. ↑ עי' ציון 222.
  454. ↑ סדר ר"ע שם; אורחות חיים ח"א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ז; טור שם, ושם רלז. וע"ש טעמם, שבמקדש לא היתה מצותם אלא בבוקר, ועי' ציון 222, שאחרונים כתבו בדעתם שבמקדש שרו אף בין הערבים, ופרשו דבריהם באופנים שונים, ועי' להלן.
  455. ↑ עי' ציון 75. מ"ב שם ס"ק טז, בבאור ד' מ"א שם ס"ק ד, בדעת סדר ר"ע שם והטור שם.
  456. ↑ שו"ת מהר"ם אלשיך סי' קלח, בדעת הטור ור' עמרם שם. ועי' ציון 88.
  457. ↑ עשרה מאמרות אם כל חי ח"ב סי' יט, ויד יהודה שם בדעתו, ושו"ת רמ"ע מפאנו שם, וע"ש שבשבת במנחה תיקן לומר מזמור תהלים קיא, ובר"ח במנחה תיקן מזמור תהלים קד.
  458. ↑ עי' ציון 267 ואילך, שירי המועדים. מ"א סי' קלב ס"ק ד: יש מקומות שנוהגים; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, לענין כל המועדים מלבד חוה"מ סוכות ור"ח, ועי' להלן שבהם תיקן שירים אחרים; עי' מעשה רב אות רלד לענין יום א' של סוכות ולענין שמיני עצרת, ואות רמא לעינן חנוכה, ועי' להלן, שבשאר ימים נהג שירים אחרים.
  459. ↑ עי' מ"א שם; חת"ס ביצה ד ב ד"ה ולמדנו.
  460. ↑ עי' להלן. ועי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה, שזה שאפשר לתקן שירים אחרים, הוא ע"פ מס' סופרים שבציון 450. ועי' ציון 457, שיש שתקנו שרים מיוחדים אף למנחה של שבת ושל ר"ח.
  461. ↑ תהלים יח. מעשה רב אות קצד.
  462. ↑ תהלים קלו. מעשה רב שם. ועי' ציון 312, שע"פ מס' סופרים, זהו השיר של שביעי של פסח.
  463. ↑ תהלים יט. מעשה רב אות קצו.
  464. ↑ תהלים סח. מעשה רב שם.
  465. ↑ תהלים פא. מעשה רב אות מח. ועי' ציון 267 שהוא השיר שהלוים שרו במוסף של ר"ה, ועי' ציון 265, שבשחרית שרו שיר של חול.
  466. ↑ תהלים לב. מעשה רב אות רטז. וע"ע יום הכפורים ציון 2022.
  467. ↑ תהלים מב. מעשה רב אות רלד.
  468. ↑ תהלים ח. מעשה רב שם.
  469. ↑ תהלים מב. עי' אבודרהם תפילות הפסח ד"ה כל ארבעה; עי' טור או"ח קלג, שמ' שאומרים כן בכל חוה"מ, ועי' פרישה שם אות ד, בטעם הדבר, שנאמר בו: אלה אזכרה ואשפכה נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים.
  470. ↑ שיירי כנה"ג שם, שכן נוהגים, ואולי כוונתו למזמור תהלים קלו, עי' ציון 312.
  471. ↑ תהלים קיד.
  472. ↑ תהלים עח.
  473. ↑ תהלים פ.
  474. ↑ תהלים קה.
  475. ↑ תהלים קלה.
  476. ↑ תהלים סו. מעשה רב אות קצד.
  477. ↑ תהלים מב. עי' טור ופרישה שבציון 469; שיירי כנה"ג שם.
  478. ↑ תהלים כט. עי' ציון 283. רמ"ע מפאנו שם, וע"ש שתיקן כן מפני הטירוף שיארע לציבור ולשליח הציבור מפני החילוף שבסדר הומבה"י שבגמרא, עי' ציון הנ"ל ואילך.
  479. ↑ תהלים קיא. אבודרהם סדר ר"ח, וע"ש הטעם, שנאמר בו: עשה ירח למועדים; טור או"ח קלג, וטוש"ע שם תכג ג; שיירי כנה"ג שם, שכן נוהגים; שו"ת רמ"ע מפאנו שם, ע"פ מדרש הנעלם (ועי' זוהר מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף צז עמוד ב). ועי' ערוה"ש סי' תכד ס"ג.
  480. ↑ תהלים כב. תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; אבודרהם פורים; עי' כלבו סי' מה; טור שם; שיירי כנה"ג שם, שכן נוהגים; מעשה רב אות רנ.
  481. ↑ תהלים פג. עי' א"ר סי' תרצג ס"ק ט, בד' תוס' מגילה שם, ושכן נוהגים בפראג, ועי' מסורת הש"ס מגילה שם.
  482. ↑ עי' כלבו סי' מג, לענין ר"ח, שאומרים ברכי נפשי וגם שיר של יום; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה; שיירי כנה"ג הגה"ט או"ח סי' קלג אות ג.
  483. ↑ מעשה רב אות קנח.
  484. ↑ ירמיהו יד יט – כב.
  485. ↑ תהלים עט.
  486. ↑ תהלים קלז. מס' סופרים פי"ח. ועי' אבודרהם סדר תפילת התעניות, שאומר על נהרות בבל.
  487. ↑ מעשה רב אות ר.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שיר;_שירה&oldid=152835"