אנציקלופדיה תלמודית:שכירות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - לקיחת חפץ מחבירו לזמן מסויים תמורת ממון.

השכרה סמוך לדישה

אין אדם רשאי לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית[1], אף על פי שאין מחלישה כל כך, שיש שהות בין ערבית לשחרית[2], משום צער-בעלי-חיים*, שהשוכר אינו מקפיד שלא לייגעה מאוד כמו הבעל עצמו[3], או משום שמטעה לשוכר*, שאינו יודע שדשה אמש ועייפה ויגעה וסבור שתעשה עימו מלאכה היטב ואינו כן[4].

שינה מהתנאי ונפחתה הבהמה

שינה השוכר מתנאו ונפחת הסוס, פושע הוא, וחייב לשלם כל מה שדמי הסוס נפחתים יותר מבתחילה, אם ידוע שוויו על פי עדים כשרים, ואם אין ידוע, וזה אומר בכה וזה אומר בכה, ישבע הנתבע ויפטר[5], ואם המשכיר אומר: נפחת סוסי, והשוכר אומר: איני יודע אם נפחת אם לאו[6], ישבע שאינו יודע ויפטר, שמנה לי בידך והלה אומר איני יודע, פטור, אלא שצריך שבועת-הסת*[7].

לרכוב עליה איש

השוכר בהמה לרכוב עליה איש - סתם[8] - לא תרכב עליה אשה*[9], שהיא כבידה יותר[10], ויכול להרכיב עליה כל איש, אפילו הוא גדול מאוד[11]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שאין דין זה אמור אלא לכתחילה[12], אבל אם עבר והרכיב עליה אישה, אף על פי שניזוקה הבהמה אינו חייב לשלם[13], שאין שינוי מאיש לאישה פשיעה שיתחייב עליה, שהבהמה עשוי לרכוב עליה בין איש בין אישה[14], ואין בזה כדי תוספת משוי שחייבים עליו[15]. ויש סוברים שאם ניזוקה הבהמה חייב לשלם[16]. הכל מודים[17] שאם מנהג המקום להתייקר יותר בשכר רכיבת הנשים, שמוסיף לו שכר כפי המנהג[18].

השוכר בהמה לרכוב עליה איש, יש מהראשונים ואחרונים פוסקים שאסור לו להרכיב עליה גוי[19], שגרע מאישה - שהשוכר בהמה להרכיב עליה איש אינו מרכיבה עליה[20] - כי אינו חס על ממונו של ישראל[21].

לרכוב עליה אישה

השוכר בהמה לרכוב עליה אישה, מרכיב עליה איש[22]. שכרה לרכוב עליה אישה - סתם[23] - מרכיב עליה כל אישה שירצה[24], בין גדולה בין קטנה[25], אפילו היא גדולה מאוד[26], והיא מעוברת שהיא מניקה[27] וולדה עימה[28], שכיון שאמר לו אישה סתם, כל אישה בכלל וולד המניקה נגרר אחריה[29].

במה דברים אמורים, כששכרה לאישה בסתם, אבל שכרה לאישה זו אינו רשאי לשנותה לאישה אחרת, אלא אם כן שכרה האישה לעצמה, כגון שאמר לו: השכיר לי בהמתך, שלא הוצרך השוכר לומר: לפלונית זו, אז יכולה לשנותה, ובלבד שלא תהא כבדה ממנה[30].

לשנות למשא קל

השוכר בהמה למשא ידוע, אם יכול לשנות וליתן עליו משא קל יותר, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאם אין השוכר בעצמו הולך עימה או שאין הבעלים בעצמם הולכים עימה, אפילו מכבד לאל לא ישנה[31], שהשוכר בהמה למשא ידוע אינו יכול לשנות וליתן עליו משא אחר אפילו אינו כבד ממנו[32], שהוא כשוכר*, שאינו רשאי להשכיר לאחר[33]. ויש סוברים שיכול לשנות, ובלבד שלא יהא כבד יותר[34].

הלכו השוכר או הבעלים עם הבהמה, הכל מודים שיכול לשנות ממשא קל לכבד[35], שהטעם שאין השוכר רשאי להשכיר, הוא משום שאין רצון הבעלים שיהיה פקדונו ביד אחר[36], ואינו שייך כשבעלים או שוכר עם הבהמה[37].

הנחת תבן ושעורים ומזון

השוכר את החמור לרכוב עליה, יש לו להניח עליה כסותו - שצריך ללבוש בעיר שהולך שם[38]. ויש גורסים: כסתו[39], או: כיסתו[40], דהיינו כסת קטנה שיושב עליה[41], או נותן תחת למראשותיו[42], וכל שכן שמניח עליו כסותו שלובש בו[43] - ולגינו - כדו[44] - ומזונותיו של - כל[45] - אותו הדרך[46] של הליכתו[47], אפילו במקום שמצוי לקנות בכל מלון - מקום לינת לילה[48] - צורך מזונותיו[49], לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון לקנות מזונות[50]. יתר על זה - שרוצה להניח עליו מזונותיו של חזרתו[51], וכן אם בא להניח עליה שאר דברים[52] - הרי מעכב עליו בעל החמור[53], לפי שיכול לומר לו כשתהיה למחוז חפצך שם תקנה מזונות שתצטרך בשובך ולמה תטריח חמורי שלא לצורך, ואף על פי שהמזונות בעירו הם יותר בזול משל אותו מקום יוכל לעכב עליו[54]. וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן - לצורך חמורו[55] - ומזונות - לעצמו[56] - של אותו היום - בלבד[57] - יתר על זה השוכר מעכב עליו[58], מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון[59], ואף על פי שיצטרך לקנות ביוקר[60], שהמזונות הם יותר ביוקר הרבה בדרך שהוא הולך, וכן בעיר שהולכים לשם הוא ביוקר, למרות זאת מעכב שלא להניח יותר מהשיעור שאמרו חכמים[61], שיכול השוכר הבהמה לומר: אין לך להטעינה יותר מדאי, שלא תוכל לילך במהירות כשארצה למהר אותה[62]. לפיכך, אם אין שם מאין יקנה, מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך[63]. ויש הסוברים שאף אם אין מצוי לקנות מזון בכל מלון ומלון - אפילו אם מצוי לקנות בקצתם[64] - מניח עליה מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותו הדרך[65], שכיון שאין מצוי לקנות בכל מלון ומלון אפשר שלא נמצא בשום מלון[66].

דין זה, שמניח שעורים ותבן ומזונות של אותו היום[67], אמור אף אם ימצא בכל מקום לינה לקנות, שמכל מקום מניח עליה מאכל של כל היום[68], ואינו צריך לטרוח ולקנות בחצי היום[69], משום שאין פנאי לחמרים לשהות ביום עד שיהדרו לקנות מזונות, מה שאין כן בלילה ששרויים כל הלילה במקום הלינה[70].

עבר השוכר והוסיף במקום שמעכב עליו בעל החמור[71], כתבו אחרונים שדינו תלוי במחלוקת הראשונים: לסוברים שהשוכר בהמה לרכוב עליה איש, בדיעבד אם עבר והרכיב עליה אשה*, אף על פי שניזוקה הבהמה אינו חייב לשלם[72], אף אם עבר בעל החמור והטעין מה שאינו רשאי, אם ניזוק, אינו משלם[73]. ולסוברים שהשוכר בהמה לרכוב עליה איש, בדיעבד אם עבר והרכיב עליה אישה, אם ניזוקה הבהמה חייב לשלם[74], אם עבר בעל החמור והטעין מה שאינו רשאי וניזוק החמור, חייב לשלם[75].

כל השיעורים הללו אמורים בשוכר סתם[76], ובמקום שאין מנהג ידוע, אבל במקום שיש מנהג, הכל לפי מנהג[77].

משקל סתם

השוכר חמור סתם להביא עליו משאוי, טוען עליו חצי כור* חיטים[78]. הוסיף עליו שלושה קבים[79], חייב[80] אם ניזוקה[81], שתוספת אחד משלושים במשא הוא[82], שכל מי שמטעינים אותו יותר ממה שיכול לשאת בחלק שלושים, הן אדם הן בהמה, הרי הוא מקלקל אותה ואינה יכולה לסבול[83], ואם הוסיף פחות משיעור זה, פטור אם הוזק החמור, ונותן שכר התוספת בלבד[84].

השוכר גמל סתם להביא עליו משאוי, טוען עליו כור חיטים[85]. הוסיף עליו סאה*, חייב אם ניזוק[86].

השוכר עגלה סתם להביא עליה משאוי, טוען עליה תשעים סאים חיטים[87]. הוסיף עליו שלושה סאים, חייב אם ניזוק[88].

אף הספינות יש למשאם שיעור, שאם הוסיפו על המשא הרגיל בהם במדינה אחד משלושים וטבעה הספינה, חייב[89]. וכיצד דנים בשיעור זה[90], ספינה לפי מה שהיא[91]: הספינה קטנה שיעור תוספת שלה לתך[92] - חצי כור[93] - וספינה סתם - בינונית[94] - כור[95], שספינה סתם מחזקת שלושים כור[96], והספינות הגדולות ביותר שיעור תוספת שלהם שלושה כורים[97].

השיעורים הללו אינם אמורים אלא במקום שאין מנהג[98], ובמקום שיש מנהג, הכל הולך אחר המנהג, בין במשא בין בתוספת[99], שכר סתם, אינו נושא אלא במשקל הידוע במדינה לאותה בהמה, ואם הוסיף חלק משלושים, כגון שדרכה לשאת שלושים וטען עליה שלושים ואחד ומתה או נשברה, חייב[100], וכן ספינה שהוסיף בה אחד משלושים על משאה וטבעה חייב לשלם דמיה[101].

הוסיף במשקל שהותנה

השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע, והוסיף על משאו, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאם הוסיף חלק משלושים על השיעור שפסק עימו ומתה, חייב, פחות מכאן פטור, אבל נותן הוא שכר התוספת[102], ואף על פי שדרך הבהמה לשאת יותר ממה שהטעינה זה, כיון שהוסיף חלק משלושים על המשקל ששכרה חייב[103], וביארו אחרונים, שאף על פי ששארי בהמות כאלו נושאות יותר ממשא זו עם התוספת, מכל מקום משהושווה רק על משא זה, מן הסתם ידע בחלישות בהמתו, שאין בה כח לשאת יותר[104]. ב) ויש מהראשונים סוברים שאם שכרו - לתת פחות משיעור משא הבהמה, כגון - ששכר חמור לתת עליו חצי לתך, אף על פי שהוסיף עליו שלושה קבים ומתה, אינו חייב, אף על פי שאין לו לעשות כן, שהרי סתם משא חמור הוא לתך[105], וכן אם הוסיף על הדרך, כגון ששכרה לחמישה מילים[106] והלך עשרה מילים, כיון שדרך כל חמור לילך עשרה מילים, אם מתה, פטור[107], ודוקא היכן שמתה כדרכה ולא ידענו מפני מה מתה, אבל אם נתברר לנו שמחמת תוספת של זה מתה, אף על פי שדרכו של כל חמור כיוצא בו בכך, חייב[108]. ג) ויש מחלקים: היכן שאמר לו משכיר שהוא משכירו לחצי לתך, אם הוסיף על כך חייב, שמוכח הדבר שזה היה יודע שחמורו חלוש, אבל אם אמר השוכר: השכיר לי חמורך להביא עליו חצי לתך, והשכירה לו סתם, אם הוסיף עד כדי משאו פטור[109].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהשוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע, והוסיף על משאו, אם הוסיף חלק משלושים על השיעור שפסק עמו ומתה, חייב, פחות מכאן, פטור, אבל נותן הוא שכר התוספת[110]. ויש פוסקים שאם המשכיר אמר לשוכר: אני משכיר לך על משא כך וכך, חייב בהוספתו אפילו לא ידענו הסיבה, ואם השוכר אמר: הנני שוכרה על משא כך וכך, אם לא ידענו הסיבה פטור בהוספתו, ואם ידענו שהסיבה היתה מחמת ההוספה חייב ובהוספה פחות מחלק שלשים פטור, אפילו כשידוע שמתה מחמת ההוספה[111], שהוא כאנוס, ואף שלכתחילה אסור לו להוסיף אף כל שהוא, מכל מקום אין לחייבו בכך, ועוד שודאי לא מפני ההוספה בלבד מתה, שכבר אמדו חכמינו שבפחות מחלק שלושים אי אפשר שתמות או תשבר, ויותר קרוב שלא היה ביכולתה לשאת גם המשא שהושוה עימו, ואם כן המשכיר עצמו פשע בזה[112], וצידדו, שאפילו הושוה עמו ליתן עליה משא יותר מכפי הרגיל אינו חייב בהוספה פחות משלושים[113].

משא אדם

שיעור משא אדם - בינוני[114] - שלושים קבים[115], שהם חמש סאים[116], וחייב המוסיף בקלקולו[117], שהכתף שהוסיפו - בלא ידיעתו[118] - על משאו קב* אחד, והוזק במשא זה, חייב - המוסיף[119] - בנזקיו[120], ופחות מקב, פטור[121].

ונחלקו אמוראים: א) לדעת אביי ורבא אין הדברים אמורים אלא בשחבטו לאלתר[122], שלא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו[123], אבל אם לא חבטו לאלתר וניזק, פטור[124], שבן דעה הוא, ואם לא יכל לשאתו היה לו לזורקו[125] לארץ[126], ואם לא זרקו, מחל, והוא שהזיק את עצמו[127]. ב) ולדעת רב אשי, אף לאחר מכן חייב[128], שאף על פי שהוא בן דעת, והרי הוא מרגיש בכובד המשא[129], והיה לו להשליך המשא כשהרגיש שטוענים אותו יותר מדאי[130], יעלה על לבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד[131], שמחמת חולשתו יהא המשא כבד לו[132], שטעה בעצמו, שהיה סבור שחולי הוא שקרה לו פתע פתאום ולא מחמת כובד המשא[133], ומוחזק בעצמו להביאו על כל פנים[134]. ואף על פי שהכתף הטעה את עצמו, המטעין גרם לו הטעות שהיה סבור שאמר לו אמת, וכיון שעל פיו ועל סמך שלו ניזוק[135], הרי זה כמראה דינר לשולחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה[136].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים כרב אשי[137], שלעולם חייב[138], שכן הלכה-כבתראי*[139].

שינה המשא והגדיל הנפח

השוכר את החמור להביא עליה חיטים והביא עליה שעורים - שהם קלים מחיטים[140] - חייב - בקלקולה[141], וכן השוכר את החמור להביא עליה - תבואה והביא עליה תבן, חייב[142].

בפירוש דין זה נחלקו אמוראים:

א) לדעת אביי נפח כמשקל[143], שהוא גרס במשנה בטעם החיוב: מפני שהנפח קשה "כמשאוי"[144], שהנפח של לתך שעורים אף על פי שהם קלים מן החיטים נפחם שוה[145], שהשעורים נפוחים יותר מן החיטים[146], וכיון שנפחם שוה לא אכפת לנו אם אינם שוים בכובד המשקל[147], שילך הנפח של לתך השעורים תחת נפח לתך החטים[148], שהרי הנפח קשה כמשקל, הואיל ונפחם שוה הרי הוא כמשקל שוה[149]. ואם מוסיף שלושה קבים חייב[150], שכיון שנפח לתך שעורים כנפח לתך חיטים, קשה לה התוספת[151], ואין אומרים הואיל והשיעורים קלים, יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חיטים, שמשא החמור לתך - חצי כור[152] - חיטים[153], שכן מה ששנינו בסוף המשנה, שאם מוסיף על משא החמור שלושה קבים חייב[154], בא לפרש תחילת המשנה[155], שאם הוסיף שלושה קבים, שהוא שיעור תוספת לחמור לקלקלו[156], דהיינו אחד משלושים ממשאו שהוא לתך[157], חייב[158], לפי שהנפח של שעורים חשוב כמשקל[159].

ב) ולדעת רבא משקל כמשקל, ונפח הוא תוספת[160], שאם השוה כובד השעורים לכובד החיטים, כגון שהוסיף סאה* שלמה על הלתך, הרי הרבה הנפח ורוב הנפח קשה למשאוי, ונפח זה תוספת לקלקול החמור[161], ואינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החיטים שיהיה נפח זה תוספת[162], כגון אם טען עליו שישה עשר סאים של שעורים שהם כבדים כמו חמישה עשר של חיטים[163], שכל שהתנה משקל ידוע בחטים והביא שעורים שהם קלים מהם באותו משקל בעצמו, הרי הנפח נעשה תוספת וחייב אם מתה[164]. אבל נפח שוה ומשקל חסר, אין אומרים נפח השוה הרי הוא כמשקל ויתחייב בתוספת של שלושה קבים[165], שכל שפוחת המשקל מעט אין הנפח נעשה תוספת ואם התנה בלתך חטים והביא שעורים לתך וחצי סאה או ארבעה קבים פטור[166], שהוא גרס במשנה בטעם החיוב: מפני שהנפח קשה "למשאוי"[167], שהנפח קשה לבהמה, כשהנפח יתר על המשאוי[168], ולא גרס במשנה "כמשאוי"[169], שהיה משמע שאף על פי שאין בו משאוי לתך חיטין ממש, כל היכן שיש נפח יותר גדול כמו משאוי, חייב[170], ופירוש המשנה, שאם הוסיף על משאו סאה חייב, אבל שלושה קבים פטור[171]. ולא נאמר בסוף המשנה שהמוסיף שלושה קבים על משא החמור חייב[172], אלא כששכרו לחיטים והביא עליו חיטים או שעורים והביא עליו שעורים[173].

להלכה כתבו ראשונים שהשוכר את הבהמה להביא עליה מאתים ליטרים של חיטים והביא מאתים ליטרים של שעורים ומתה, חייב, מפני שהנפח קשה למשאוי והשעורים יש להם נפח, וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן[174], שההלכה כרבא[175], שכן הלכה כרבא לגביי אביי[176], אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלם חיטים ומתה, פטור, וכן כל כיוצא בזה[177].

בתוספתא שנינו: השוכר את החמור להביא לתך חיטים, והביא שש עשרה - סאים[178] - שעורים, פטור, ואם הוסיף על משאו, חייב[179], וכן יש הגורסים בברייתא: השוכר את החמור להביא לתך חיטים, והביא שש עשרה שעורים, פטור[180], ופירשו ראשונים ואחרונים, לדעת רבא - וכן הלכה[181] - שכמשקל השעורים שוה למשקל החיטים חייב[182], ששש עשרה סאים של שעורים אינם שוים במשקלם לחמישה עשה סאים של חיטים, ולכן פטור[183]. ויש הגורסים בברייתא: השוכר את החמור להביא לתך חיטים, והביא שש עשרה שעורים חייב[184], ופירשו ראשונים דהיינו בשביל הנפח[185], שלדעת רבא שש עשרה סאים שעורים הם כמשקל לתך חיטים והנפח תוספת הוא, וחייב[186].

מיתה מחמת אויר כשהוליכה במקום אחר

השוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר, אם אויר המקום שהוליכה לשם משונה מאויר המקום ששכרה לילך שם - משלג או ממטר[187] - ומתה, חייב[188], אפילו שהדרך קצר מהדרך שפסק עימו[189], שהוא תחילתו וסופו בפשיעה*[190], שכיון שהאויר היה קשה בו ביום והוא שינה אנו תולים שאם היה מוליכה למקום שהשכירה לא היה האויר קשה כל כך שם[191], והמיתה אירעה לה מחמת הרוח שנשבה באותו היום[192], שההולכה במקום אחר היא פשיעה במקצת[193], שאינה פשיעה לפי שההיזק מצוי בזה כמו בזה, אבל אינה שמירה למה שאמר משכיר[194].

לא היה האויר משונה במקום שהוליכה מהמקום ששכרה לילך שם, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהואיל ושינה בה, יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר[195], שטוען ואומר אויר המקום הרגה[196], לא היתה לימודה ליגדל באויר הר וקשה לה, או לא היתה לימודה באויר בקעה וקשה לה[197], אילו הלכת במקום שהתנית עמי לא היתה מתה[198], כי אף על פי שאין אנו מכירים שמתה מחמת אויר, אנו תולים בדבר כדי לחייב בזה שפשע ואף על פי שלא ראינו אלא שמתה כדרכה[199], ואומרים שמא זאת הבהמה היתה רגילה לילך בהר ושינה והוליכה בבקעה ואויר של בקעה הרגה ופושע הוא, או שמא היתה רגילה לילך בבקעה ואויר של הר הרגה[200]. ויש סוברים שאם אין האויר משונה שם, פטור[201], שאין לתלות מספק לומר שאם היה מוליכה במקום שפסק לא היתה מתה, כדי להוציא ממון[202] מיד המוחזק[203], ואינו חייב אלא כשידוע שאותו יום היה אויר משונה[204].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר, אם מתה מחמת האויר, פטור[205], אם משום שלא נאמר דין זה אלא לסוברים שכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן* וחייב באונס, ולהלכה אינו נקרא גזלן, וכל זמן שאין פשיעתו ניכרת, פטור[206], או משום שכאן אינו פשיעה, ואינו אנו אומרים שמחמתו בא האונס לחמור[207].

להלכה יש מהפוסקים שנראה מדבריהם שהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר, פטור על מיתה מחמת שינוי אויר[208]. ויש מהפוסקים שפסקו שחייב על מיתה משינוי אויר[209], ואינו חייב אלא כשידוע שהיה האויר משונה[210], אבל אם אין האויר משונה שם, פטור[211].

מיתה מנשיכת נחש כשהוליכה במקום אחר

השוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר ונחשים מצויים שם - דהיינו שידוע שבמקום שהוליכה מצויים שם נחשים יותר מבמקום שהיה לו להוליכה[212] - והכישה נחש, חייב, אבל אם אין נחשים מצויים בדרך שהוליכה, פטור[213]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שאף אם שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בבקעה, והיו מצויים שם נחשים יותר, חייב[214]. ויש סוברים שאין הדברים אמורים אלא אם שכרו להוליכו בהר והוליכה בבקעה, או להיפך[215], שכיון ששינה מהר לבקעה[216], ונשתנה דינו לענין הוחלקה והוחמה[217] - לסוברים כן[218] - הוא תחילתו-בפשיעה-וסופו-באונס*, שחייב[219] - לסוברים כן[220] - ויכול לומר אילו הלכת בדרך שהתנית לא היה מכישה נחש, אבל אם לא שינה אלא מהר להר ומבקעה לבקעה, כיון שלא פשע לא להוחלקה ולא להוחמה, פטור אף מהכישה נחש, שאונס שאינו שכיח הוא[221].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר, אם מתה מחמת נשיכת נחש, פטור[222], אם משום שלא נאמר דין זה אלא לסוברים שכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן* וחייב באונס, ולהלכה אינו נקרא גזלן, וכל זמן שאין פשיעתו ניכרת, פטור[223], או משום שכאן אינו פשיעה, ואינו אנו אומרים שמחמתו בא האונס לחמור[224].

להלכה יש מהפוסקים שנראה מדבריהם שהשוכר בהמה להוליכה למקום ידוע, והוליכה למקום אחר, פטור על מיתה מחמת הכשת נחש[225]. ויש מהפוסקים הפוסקים שחייב על מיתה בהכשת נחש[226], ונראה מדבריהם שאף אם שכרו להוליכו בהר והוליכו בהר אחר, או בבקעה והוליכה בבקעה אחרת, כל שנחשים מצויים שם יותר, חייב[227].

להוליכה בהר והוליכה בבקעה ולהיפך

השוכר את החמור להוליכה בהר, והוליכה בבקעה - כגון שאמר לו המשכיר להיכן אתה רוצה להוליכה ואמר לו השוכר בהר ושינה והוליכה בבקעה[228] - או ששכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' מאיר אפילו זו עשר מילים וזו עשר מילים - שלא שינה ברוב הדרך, אלא מהר לבקעה או מבקעה להר[229], ואפילו זו שהלך בה קצרה יותר[230] - ומתה, חייב[231] השוכר לשלם[232], אף על פי שלא מתה בהר מחמת סיבה המצויה בהר ולא בבקעה מחמת סיבה המצויה בבקעה[233], שמכל מקום הואיל והעביר על דעתו של בעל הבית נעשה גזלן עליה[234], ועומדת ברשותו[235] להתחייב בכל אונסיה[236]. ולדעת חכמים כל שלא מתה מחמת סיבה המצויה בדרך זו יותר מן הדרך שהתנה, פטור[237], והשוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה, אם החליקה, פטור[238], אף על פי שעבר על דעת הבעלים[239], לפי שבהר היתה ראויה להחליק יותר[240], שראש ההר חד ומשופע לצדדים[241], וכל שכן אילו הוליכה בהר היתה מחלקת[242], ואם הוחמה, חייב[243], שהבקעה מעלה הבל[244], וחמימות בבקעה יתר מן ההר[245], לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה[246], שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר, אם החליקה, חייב, ואם הוחמה, פטור[247], ואם הוחמה מחמת המעלה - בעלותה מרגלי ההר לראשו[248] - חייב[249], שהמעלה גרמה לה והוא שינה להוליכה בהר[250], וכן כל כיוצא בזה[251], וכן הלכה[252].

לסוברים שהשוכר בהמה להוליכה במקום אחד והוליכה במקום אחר, ולא היה האויר משונה במקום שהוליכה, אינו יכול המשכיר לומר שמתה מחמת אויר[253], אף כאן הדברים אמורים כשניכר שמחמת המעלה הוחמה, כגון שלא נתייגעה כל כך במלאכה ואף על פי כן הוחמה וניכר שהמעלה גרם לה[254].

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, או ששכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר, ונתייגעה - מחמת מלאכה[255] - ומתה, חייב[256]. אם שינה להוליכה בהר חייב, שמא בטורח העלייה נתייגעה[257], ואפילו לא מתה מייד, אלא כשבאה למישור, אנו תולים אותו בטורח העלייה[258], שאילו הוליכה בבקעה לא היתה מתייגעת[259], שעייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה ומתה[260], ובבקעה אין טורח כמו בהר[261], ואם שינה להוליכה לבקעה, שמא אם הוליכה בהר היה האויר שולט בה - ונותן בה כח[262] -ולא היתה מתייגעת[263], אבל בבקעה לא שולט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה[264].

יש מהראשונים סוברים שאף על פי שאין אנו מכירים שמתה מחמת עייפות, אנו תולים בדבר כדי לחייב בזה שפשע, ואף על פי שלא ראינו אלא שמתה כדרכה[265]. ויש מהראשונים סוברים שרק אם ניכר בה שמתה מחמת עייפות, יכול לומר יגיעה של ההר קשה לה, או להיפך[266].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שהשוכר בהמה להוליכה בהר והוליכה בבקעה, או בבקעה והוליכה בהר, אם מתה מחמת יגיעה, פטור[267], אם משום שלא נאמר דין זה אלא לסוברים שכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן* וחייב באונס, ולהלכה אינו נקרא גזלן, וכל זמן שאין פשיעתו ניכרת, פטור[268], או משום שכאן אינו פשיעה, ואינו אנו אומרים שמחמתו בא האונס לחמור[269].

להלכה יש מהפוסקים שנראה מדבריהם שהשוכר בהמה להוליכה בהר והוליכה בבקעה, או להוליכה בבקעה והוליכה בהר, פטור על מיתה מחמת יגיעה[270]. ויש מהפוסקים הפוסקים שאם שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתגייעה ומתה חייב[271].

על השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, או בבקעה וחרש בהר, ונשבר הקנקן - יתד המחרישה[272] - עי' להלן[273].

שינה בזמן ההליכה

השכיר בהמתו לילך בה למקום פלוני ולהחזירה למחר, והלך השוכר עליה למקום ההוא והחזירה בו ביום, ונתרעם המשכיר לזקני העיר על אשר הוליכה והביאה ביום אחד, ואמרו למשכיר לקבלה ולהשתדל ברפואתה, וכן עשה, ומתה לסוף שמונה ימים, חייב השוכר כיון שפשע בה[274]. ואף על פי ששאר בהמות יכולות ללכת ולחזור מהלך זה ביום אחד, אנו אומרים שידע המשכיר חולשת בהמתו שלא היתה יכולה ללכת ולחזור מהלך זה ביום אחד ולכך לא השכירה אלא לשני ימים למהלך זה, והשוכר פשע בה וחייב[275]. אכן המשכיר צריך לישבע שלא פשע בה - לאחר שהחזירה לו השוכר - בנתינת מאכלה ומשקה, רק שנתן לה מאכל והשקה אותה כדרך שהיתה נותן לה כבר[276], ושלא רכב עליה לצרכו, ואם רכב עליה כדי להשקותה אין זו פשיעה אבל לצרכו הוא פשיעה[277], כי לא היה לו לרכוב עליה לצרכו כיון שקבלה בחזקת שהיתה חולה[278].

נפסח והניח עליו משא

השוכר את החמור ונעשה פיסח בדרך, ולא חש לכך והניח עליו משוי ונתקלקל, הוא פשיעה, שלא היה לו להניח עליו משוי[279], אלא היה לו לשכור חמור אחר להניח עליו משאו ולהניח זו ריקם[280], אבל אם היה נחוץ לדרכו - שלא היה יכול להישאר עם החמור[281] - ולא היה מוצא לשכור לו חמור אחר, אין זה פשיעה[282], שאנוס הוא ופטור[283].

לדוש בתבואה ושינה לקטנית ולהיפך

השוכר את הפרה לדוש בתבואה, ודשה בקטנית, והוחלקה חייב, שהקטנית מחלקת[284]. שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והוחלקה, פטור[285], שכל שכן אילו דש בקטנית שהוחלקה[286].

נשברה יתד המחרישה

השוכר את הפרה לחרוש בה, ולא שינה מדעת בעלים, ונשבר הקנקן - יתד המחרישה שבו הברזל[287] - השוכר פטור, ודין בעל הפרה עם הנערים החורשים בה[288], שכל כלי המחרישה לבעל הבקר, ונעריו הולכים עם בהמתו[289] וחורשים בה[290], ושני נערים הם[291], זה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה, וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע[292]. ונחלקו אמוראים מי מהם משלם: לדעת רב פפא, המנהיג את הפרה משלם[293], שלא כיון את הפרה יפה, ועל ידי שעיוות את השורה של מענה נשבר הקנקן[294]. ולדעת רב שישא בריה דרב אידי האוחז בקנקן משלם[295], שהעמיק יותר מדאי בארץ[296], ואילו לא העמיקו יותר מדאי לא היה נשבר בעיוות השורה[297]. וכן הלכה[298]. ואם היה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וטרשים - שהיתה השדה מעלות מעלות[299] -שניהם משלמים[300] דמי הקנקן[301], המנהיג אותה במלמד והאוחז את הכלי[302], כל אחד החצי[303]. אם משום שהיה להם להיזהר מאוד, ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר, והוא דבר המוטל בספק*[304]. או משום שכאן שניהם פשעו, שכיון שהוא מקום המוחזק באבנים הקנקן נשבר מאוד בקל[305], והיה לכל אחד ליתן לב על חבירו כמו על עצמו ולהזהירו, ואחרי שלא הזהירו גם הוא פשע[306]. ומכל מקום אפילו אם אחד מהם הזהיר לחבירו ונזהר במלאכתו והשני לא היה מזהיר שניהם משלמים[307].

השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן פטור[308] השוכר[309], אף על פי ששינה מהר לבקעה, משום שבהר כל שכן שהיה נשבר, שהרים קשים לחרוש שהסלעים שם[310], ודינו כאילו לא שינה[311], ודין בעל הפרה עם הנערים החורשים בה[312], והם משלמים, ומי בהם משלם, זה שאוחז ביתד להעמיקו בארץ, והמנהיג את הפרה פטור - כפי הדין, אם לא שינה השוכר[313], לסוברים כן[314], וכן הלכה[315] - ואם היא שדה מלאה אבנים, בין שניהם משלמים כל אחד החצי[316].

השוכר את הפרה לחרוש בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן חייב[317] השוכר[318], שהרים קשים לחרוש מן הבקעה, מפני הסלעים שיש שם[319]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שדין השוכר עם הנערים[320]. ויש סוברים שאם הם שכורים מן המשכיר הרי הם פטורים מן השוכר, הואיל ושינה[321], שמן הסתם המשכיר שכר הנערים ללכת עם פרתו לעשות מלאכת השוכר[322], ואומרים לו: אילו חרשת בבקעה כאשר אמר המשכיר, לא נשבר הקנקן, ושמירת הקנקן שלא ישבר בבקעה קיבלנו עלינו ולא בהר[323], ואם היינו חורשים בבקעה לא היינו שוברים[324], ולא עוד, אלא גם[325] המשכיר צריך ליתן להם שכרם[326], ולא יפסידו שכרם מפני שעברו על דעת המשכיר וחרשו בהר[327], ואם אין לו לשוכר לשלם אל יעכב שכר הפועלים כי היו סבורים שלא יקפיד המשכיר, שמאחר שמסרם ליד השוכר לעשות מלאכתו כל מה שיצום השוכר עליהם לעשות[328].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ח, והובאה ברי"ף שם צ ב (נב ב) ורא"ש שם פ"ז סי' ג; עי' רמב"ם שכירות פי"ג ה"ו; טור חו"מ סי' שז ס"ז; שו"ע שם ז.
  2. ↑ חס"ד לתוספ' שם.
  3. ↑ חכמת מנוח לטור שם (נד' בטור הוצ' מכון המאו"ר), בפי' הא'.
  4. ↑ חכמת מנוח שם, בפי' הב'.
  5. ↑ מרדכי ב"מ רמז שנח, בשם ר"י בר' אברהם, לגי' ב"ח חו"מ סי' שח ס"ד; עי' מרדכי שם, לגי' חי' אנ"ש למרדכי שם סק"נ, בשם מרדכי של מהר"י ליווא מפראג. במרדכי שם, לגי' שמחק הרמ"א במרדכי שם: שינה המשכיר אם נפחת הסוס והשוכר אומר איני יודע אם נפחת ישבע שאינו יודע ויפטר. במרדכי שם, לגי' שתיקן הרמ"א במרדכי שם: שינה השוכר והמשכיר אומר נפחת הסוס וכו'. במרדכי שם, לגי' ב"י שם, וב"ח שם, בשם הדפוסים: שינה השוכר אם נפחת הסוס וכו'.
  6. ↑ מרדכי שם, בשם ר"י בר' אברהם, לגי' ב"ח שם; עי' מרדכי שם, לגי' חי' אנ"ש למרדכי שם, בשם מרדכי של מהר"י ליווא מפראג.
  7. ↑ מרדכי שם, בשם ר"י בר' אברהם.
  8. ↑ ב"ח חו"מ סי' שח, בד' רמ"ה שבציון 30.
  9. ↑ ברייתא ב"מ עט ב: את החמור; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"ה; טור חו"מ סי' שח ס"א; שו"ע שם א.
  10. ↑ עי' סמ"ע שם סק"א.
  11. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אשה; עי' ריטב"א שם; ב"ח שם, בד' רמ"ה שבציון 30.
  12. ↑ עי' נמוק"י שם (מט ב); עי' ריטב"א שם; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  13. ↑ עי' נמוק"י שם; עי' ריטב"א שם, בשם מורו; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א; רמ"א שם, בשם י"א; בהגר"א שם סק"ב, בד' הרמב"ן.
  14. ↑ מ"מ שם, בשם הרשב"א: שהחמור עשויה היא.
  15. ↑ עי' ציון 78 ואילך. ריטב"א שם; עי' בהגר"א שם, לד' זו.
  16. ↑ עי' מ"מ שם, בד' רמב"ם שם ה"ו: ואפשר, ועי' מ"מ שם ה"ו; עי' רמ"א שם, בשם י"ח; בהגר"א שם, בד' הרמב"ם.
  17. ↑ רמ"א בשו"ע שם: ולכו"ע.
  18. ↑ נמוק"י שם ומ"מ שם, בשם הרשב"א: ומסתברא; עי' רמ"א שם.
  19. ↑ מרדכי ב"מ רמז שנח, בשם ר"י בר' אברהם, והובא בב"י חו"מ סי' שח ס"ד; רמ"א בשו"ע שם א.
  20. ↑ עי' ציון 8 ואילך.
  21. ↑ מרדכי שם, בשם ר"י בר' אברהם, והובא בב"י שם; בהגר"א שם סק"א, בשם המרדכי.
  22. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז; עי' ברייתא ב"מ עט ב; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"ה; עי' טור חו"מ סי' שח ס"א; עי' שו"ע שם א.
  23. ↑ עי' רמ"ה שבציון 30; עי' סמ"ע שבציון 29.
  24. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם, ורש"י ד"ה ואשה בין גדולה ובין קטנה; עי' רמב"ם שם; טור שם ס"ב; עי' שו"ע שם ב.
  25. ↑ עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  26. ↑ טור שם.
  27. ↑ כ"מ מתוספ' שם; ברייתא שם, לפי גמ' שם; עי' רמב"ם שם. ועי' טוש"ע שם.
  28. ↑ עי' רש"י שם ד"ה השתא מניקה; מ"מ שם, ע"פ רש"י שם; סמ"ע שם סק"ד, ע"פ גמ' שם.
  29. ↑ סמ"ע שם.
  30. ↑ טור חו"מ סי' שח ס"ג, בשם הרמ"ה.
  31. ↑ טור חו"מ סי' שח ס"ד, בשם הרמ"ה.
  32. ↑ טור שם, בד' הרמ"ה.
  33. ↑ ע"ע שוכר. עי' טור שם, בד' הרמ"ה.
  34. ↑ טור שם, בשם י"א, ושכן ד' הרא"ש.
  35. ↑ עי' טור בשם הרמ"ה שבציון 31; עי' לח"מ שכירות פ"ד ה"ה.
  36. ↑ ע"ע שוכר.
  37. ↑ עי' לח"מ שם.
  38. ↑ ריטב"א ב"מ עט ב, דאילו כסות הדרך פשיטא, ועי' תוס' ר"י מפאריש (בשיטת הקדמונים) ע"ז סה א והג"א שם פ"ה סי' א, בשם מהרי"ח בשם ר"י, שאף כסות שניה פשיטא, כיון שרגיל ללובשה.
  39. ↑ ברייתא ב"מ שם וע"ז שם, לגי' תוס' ב"מ שם ד"ה כסותו ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ח, ותוס' ע"ז שם ד"ה ה"ג, בשם ר"ת, וסותר לראשונים בשם ר"ת שבציון הבא, וצ"ב, וריטב"א ב"מ שם, לגירסתנו, בשם ר"ח (לגי' שטמ"ק שם, בשם ריטב"א: ר"ת), ושטמ"ק שם, בשם תלמיד הר"פ, בשם ר"ח (ועי' ריטב"א ב"מ שם, שדחה), ועי' ציונים 40, 46, שי"ג בע"א.
  40. ↑ ברייתא שם ושם, לגי' תוס' ר"י מפאריש ע"ז שם, בשם ר"ת, וסותר לראשונים בשם ר"ת שבציון הקודם, וצ"ב, ועי' ציונים 39, 46, שי"ג בע"א.
  41. ↑ תוס' ע"ז שם, בשם ר"ת.
  42. ↑ תוס' ע"ז שם, בשם ר"ת; עי' תוס' ב"מ שם ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ח.
  43. ↑ עי' תוס' ע"ז שם, בשם ר"ת; עי' הג"א שם, בשם מהרי"ח בשם ר"י; עי' סמ"ע סי' שח סק"ו; עי' סאה"ט שם סק"ה, בשמו.
  44. ↑ עי' ס' הערוך ע' לגין; עי' פהמ"ש לרמב"ם כלים פ"ל מ"ד; עי' רע"ב שם; עי' מוסף הערך שם, ע"פ תיוב"ע בראשית כד יד. ועי' תפא"י שם יכין ס"ק לה, שפי' בע"א.
  45. ↑ עי' ברייתא שם ושם; ר"י מלוניל ב"מ שם (מט ב); טור שם ס"ו.
  46. ↑ עי' ברייתא שם ושם, לגירסתנו, וגי' ריטב"א ב"מ שם, בשם הספרים (בשטמ"ק שם, בשם ריטב"א: כל הספרים), והסכים להם, וגי' שטמ"ק שם בשם תלמיד הר"פ בשם רוב הספרים, ודחה, וכ"נ גי' רמב"ם וטוש"ע דלהלן: כסותו (ועי' תוס' ע"ז שם, בשם ר"ת, שדחה הגי'), ועי' ציונים 39, 40, שי"ג בע"א; רמב"ם שכירות פ"ד ה"ח; עי' טור שם; שו"ע שם ג.
  47. ↑ ר"י מלוניל ב"מ שם.
  48. ↑ עי' ב"ח שם, ע"פ רש"י (ב"מ שם ד"ה מאוונא לאוונא) ותוס' (שם ד"ה מאוונא); פרישה שם סק"ה, ע"פ רש"י (שם).
  49. ↑ סמ"ע שם סק"ה.
  50. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם ושם, לפי רש"י ב"מ שם ד"ה מאוונא לאוונא וד"ה למטרח; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  51. ↑ ר"י מלוניל ב"מ שם.
  52. ↑ עי' דרישה שם סק"ו; סמ"ע שם סק"ז.
  53. ↑ עי' ברייתא שם ושם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  54. ↑ ר"י מלוניל ב"מ שם.
  55. ↑ ר"י מלוניל שם; עי' סמ"ע שם סק"ח.
  56. ↑ עי' ר"י מלוניל שם; סמ"ע שם.
  57. ↑ ר"י מלוניל שם.
  58. ↑ עי' ברייתא שם ושם; רמב"ם שם; עי' טור שם ס"ה; שו"ע שם.
  59. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם ושם; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  60. ↑ ר"י מלוניל ב"מ שם.
  61. ↑ ב"ח שם.
  62. ↑ ר"י מלוניל שם.
  63. ↑ עי' גמ' שם ושם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  64. ↑ עי' סמ"ע שם סק"ט, בד' טור שבציון הבא.
  65. ↑ טור שם ס"ו.
  66. ↑ עי' פרישה שם סק"ו, בד' טור שבציון הקודם.
  67. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  68. ↑ עי' תוס' ב"מ עט ב ד"ה מאוונא; עי' פרישה חו"מ סי' שח סק"ה.
  69. ↑ עי' תוס' שם.
  70. ↑ פרישה שם.
  71. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  72. ↑ עי' ציון 12 ואילך.
  73. ↑ עי' נתה"מ סי' שח סק"ב.
  74. ↑ עי' ציון 16.
  75. ↑ עי' נתה"מ שם.
  76. ↑ עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"ח; עי' ר"י מלוניל ב"מ עט ב (מט ב); עי' שו"ע חו"מ שח ג.
  77. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  78. ↑ עי' רש"י ב"מ פ א, ע"פ משנה שם; עי' רע"ב שם פ"ו מ"ה; טור חו"מ סי' שח ס"ז.
  79. ↑ ע"ע קב.
  80. ↑ עי' סומכוס משום ר' מאיר במשנה שם, ועי' רע"ב שם, שהלכה כמותו; טור שם.
  81. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חייב.
  82. ↑ רש"י שם פ ב ד"ה קב לכתף; מאירי שם א.
  83. ↑ לבוש שם ס"ה; עי' ערה"ש שם ס"א.
  84. ↑ עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"ו; מאירי שם א, בשם גדולי המחברים; תלמיד הרשב"א שם; רע"ב שם.
  85. ↑ עי' תוס' ב"מ פ ב, ע"פ רב פפא שבציון 96 ומשנה שבציון הבא; עי' מאירי שם א, ע"פ המשנה שבציון הבא.
  86. ↑ סומכוס משום ר' מאיר במשנה שם.
  87. ↑ עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' רס, ע"פ (תוספ' ו)ירו' שבציון הבא.
  88. ↑ סומכוס משום ר' מאיר בתוספ' ב"מ פ"ז וברייתא בירו' ב"מ פ"ו ה"ד.
  89. ↑ מאירי ב"מ פ ב, ע"פ גמ' שם.
  90. ↑ מאירי שם.
  91. ↑ סומכוס משום ר' מאיר בתוספ' ב"מ פ"ז וברייתא בירו' ב"מ פ"ו ה"ד.
  92. ↑ ברייתא שם, ורש"י ד"ה אדריב לעריבה; מאירי שם.
  93. ↑ ע"ע מדות ומשקלות (א) ציון 139.
  94. ↑ רש"י שם ד"ה כור.
  95. ↑ עי' ברייתא שם; מאירי שם.
  96. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם; מאירי שם.
  97. ↑ עי' ברייתא שם; מאירי שם. על השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך, עי' ברייתא ב"מ עט א וגמ' שם א-ב, ורמב"ם שכירות פ"ה ה"ג וה"ד וראב"ד בהשגות שם ה"ד וטוש"ע חו"מ סי' שיא.
  98. ↑ עי' רמב"ם שבציון 101; עי' טור שבציון הבא.
  99. ↑ טור חו"מ סי' שח ס"ז.
  100. ↑ רמב"ם שכירות פ"ד ה"ו; עי' טור שם ס"ח, בשמו; שו"ע שם ו.
  101. ↑ רמב"ם שם.
  102. ↑ רמב"ם שכירות פ"ד ה"ו; טור חו"מ סי' שח ס"ח, בשמו; שו"ע שם ה.
  103. ↑ מ"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם, והובא בב"י שם, ועי' ציון 109, שי"מ בע"א; ב"י שם, בפי' הא', וד"מ שם סק"ב, בד' תשו' הרא"ש ב(שו"ת הרא"ש כלל צב סי' ב ו)טור שם סי' שט ס"ג, ועי' ציונים 105, 109, שי"מ בע"א; בהגר"א שם סק"ד, בד' שו"ע שם ד; ערה"ש שם ס"ב, בשם המפרשים, בד' רמב"ם שבציון הקודם.
  104. ↑ עי' לבוש שם ס"ה; ערה"ש שם.
  105. ↑ עי' מ"מ שם, בשם הרמב"ן; והובא בב"י שם; נמוק"י ב"מ פ א (נ א); ד"מ שם, בשם מ"מ שם בשם הרמב"ן ובשם נמוק"י; בהגר"א שם, בשם רש"י ורמב"ן ושאר פוסקים; קצה"ח שם סק"א, בד' תשו' הרא"ש שם, ועי' ציונים 103, 109, שי"מ בע"א; עי' ערה"ש שם ס"ג, בשם יש מרבותינו.
  106. ↑ ע"ע מיל.
  107. ↑ מ"מ שם, בשם הרמב"ן.
  108. ↑ נמוק"י שם, ע"פ הדין שבציון 238 ואילך; קצה"ח שם, בד' הרמב"ן שבציון 105 ואילך ובד' תשו' הרא"ש שם.
  109. ↑ ב"י שם, בשם שיטת תלמידי הרשב"א: אפשר; ב"י שם, בד' הרמב"ם שבציון 102: יכולים להתפרש ע"פ דרך זה, ועי' ציון 103, שי"מ בע"א; ב"י שם, בפי' הב', בד' תשו' הרא"ש שם, ועי' ציונים 103, 105, שי"מ בע"א; עי' ערה"ש שם, בשם יש שכתבו, ובד' הראשונים שבציונים 103, 109, שאין מח' לדינא.
  110. ↑ ב"י חו"מ סי' שח ס"ח, שכיון שהרמב"ם ורא"ש מסכימים לזה (עי' ציון 103), נקטינן כוותייהו (ועיי"ש בסו"ד, וצ"ב קצת), ושו"ע שם ה; לבוש שם.
  111. ↑ עי' קצה"ח שם סק"א; ערה"ש שם ס"ה, בשמו, והסכים לו, לשיטתו שבציון 109.
  112. ↑ ערה"ש שם.
  113. ↑ ערה"ש שם: ונראה. על אונאה (ע"ע) בשכירות קרקע, ע"ע אונאה ציון 112 ואילך. על דרכי הקנין (ע"ע) של שכירות קרקע, ע"ע קרקע. על המשכיר בית או חצר לחבירו לזמן קצוב או סתם ובאיזה מקום רשאי להשתמש ומה חייב לעשות עבור המשכיר, עי' ב"מ קא א - קב א וב"ב ו א, ורמב"ם שכירות פ"ה ה"ה ופ"ו, וטוש"ע חו"מ סי' שיב-שיד ושטז. על השוכר ומשכיר החלוקים ביניהם על תנאי השכירות ואם ניתן הממון עבור השכירות, עי' ב"מ קב ב, ורמב"ם שכירות פ"ז ה"ג וה"ד, וראב"ד בהשגות שם ה"ג, וטוש"ע חו"מ סי' שיז.
  114. ↑ רש"י ב"מ פ ב ד"ה קב לכתף.
  115. ↑ ע"ע קב. עי' רש"י שם, ע"פ ברייתא שבציון 120 ומשנה שבציון 79 ואילך; עי' טור חו"מ סי' שח ס"ח. ועי' מ"מ שכירות פ"ד ה"ז.
  116. ↑ ע"ע סאה. רש"י שם.
  117. ↑ עי' ברייתא שבציון 120; רש"י שם; ב"י שם.
  118. ↑ מ"מ שם.
  119. ↑ מאירי שם.
  120. ↑ עי' ברייתא שם: קב לכתף; עי' רמב"ם שם; עי' מאירי שם; עי' שו"ע שם ז.
  121. ↑ ב"ח שם.
  122. ↑ עי' ב"מ פ ב.
  123. ↑ רש"י שם ד"ה בשבחבטו לאלתר.
  124. ↑ עי' גמ' שם, בקו' על הברייתא שבציון 120; ריטב"א שם.
  125. ↑ עי' גמ' שם, בקו' על הברייתא שבציון 120.
  126. ↑ רש"י שם סוד"ה קב לכתף.
  127. ↑ ריטב"א שם.
  128. ↑ עי' גמ' שם.
  129. ↑ רמב"ם שכירות פ"ד ה"ז; עי' מאירי שם; שו"ע חו"מ שח ז.
  130. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  131. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  132. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם; מאירי שם.
  133. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  134. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם; מאירי שם.
  135. ↑ עי' ריטב"א שם.
  136. ↑ ריטב"א שם.
  137. ↑ רי"ף שם פ ב (נ א); מ"מ שכירות פ"ד ה"ז, בשמו, ובד' רמב"ם שבציון 129 ואילך; רא"ש ב"מ פ"ו סי' טו; טור שם ס"ח, בשמו.
  138. ↑ עי' רמב"ם ושו"ע שבציון 129 ואילך; עי' מאירי שם; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' ב"ח שם, בד' רא"ש שבציון 137.
  139. ↑ ע"ע הלכה כבתראי: באמוראים. ב"ח שם, בד' הרא"ש.
  140. ↑ רש"י ב"מ פ א ד"ה והביא עליה שעורין; רי"ף שם (נ א); נמוק"י שם; רע"ב שם פ"ו מ"ה.
  141. ↑ רש"י שם ד"ה חייב; נמוק"י שם; רע"ב שם.
  142. ↑ משנה שם.
  143. ↑ ב"מ פ א, בד' אביי שבציון הבא.
  144. ↑ משנה שם, לגי' אביי בגמ' שם (וכ"ה במשנה שם, לגירסתנו, ועי' נמוק"י שם (נ א) ותוי"ט שם), ועי' ציון 167, שי"ג בע"א.
  145. ↑ מלא"ש שם, לד' זו.
  146. ↑ רי"ף שם.
  147. ↑ עי' רש"י שם ד"ה קשה כמשאוי; מלא"ש שם, לד' זו.
  148. ↑ מלא"ש שם, לד' זו.
  149. ↑ רש"י שם ד"ה ניפחא כתקלא; עי' מלא"ש שם, לד' זו.
  150. ↑ גמ' שם, בד' אביי.
  151. ↑ רש"י שם ד"ה מפני שהנפח, ועי' רש"י ד"ה קשה כמשאוי, שהוא כד' אביי; נמוק"י שם, ועיי"ש, שהוא כד' אביי; רע"ב שם.
  152. ↑ ע"ע מדות ומשקלות (א) ציון 139.
  153. ↑ עי' ציון 78. רש"י שם ד"ה חייב, ועי' רש"י ד"ה קשה כמשאוי, שהוא כד' אביי; נמוק"י שם, ועיי"ש, שהוא כד' אביי; רע"ב שם.
  154. ↑ עי' משנה שבציון 79 ואילך.
  155. ↑ עי' גמ' שם; עי' תוס' שם ד"ה קשה; עי' מלא"ש שם, לד' זו.
  156. ↑ עי' ציון 82 ואילך. רש"י שם ד"ה ואם הוסיף; מלא"ש שם, לד' זו.
  157. ↑ מלא"ש שם.
  158. ↑ עי' רא"ש שם פ"ו סי' טו; מלא"ש שם, לד' זו.
  159. ↑ רא"ש שם.
  160. ↑ ב"מ פ א, בד' רבא שבציון 167.
  161. ↑ רש"י שם ד"ה קשה למשאוי; מלא"ש שם פ"ו מ"ה, לד' זו.
  162. ↑ רש"י שם ד"ה תיקלא כתקלא; עי' רי"ף שם (נ א); מלא"ש שם, לד' זו.
  163. ↑ כ"מ מגמ' שם א-ב, לפי רש"י שם ב ד"ה שש עשרה (וכ"מ מרי"ף שבציון 186 ומהראשונים דלהלן), ועי' ציון 146, שי"מ בע"א; עי' רא"ש שם פ"ו סי' טו; עי' מאירי שם א; טור חו"מ סי' שח ס"ט.
  164. ↑ מאירי שם.
  165. ↑ רש"י שם ד"ה תיקלא כתקלא; מלא"ש שם, לד' זו.
  166. ↑ מאירי שם.
  167. ↑ משנה שם, לגי' רבא בגמ' שם, ועי' ציון 144, שי"ג בע"א.
  168. ↑ נמוק"י שם (נ א).
  169. ↑ עי' רש"י שם ד"ה נפח שוה; עי' נמוק"י שם. ועי' ציון 144.
  170. ↑ עי' נמוק"י שם. ועי' מאירי שם.
  171. ↑ עי' מלא"ש שם, לד' זו.
  172. ↑ עי' משנה שבציון 79 ואילך.
  173. ↑ עי' גמ' שם; עי' תוס' שם ד"ה קשה; רא"ש שם; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  174. ↑ רמב"ם שכירות פ"ד ה"ד; עי' טור חו"מ סי' שח ס"ט; עי' תלמיד הרשב"א ב"מ פ א; שו"ע חו"מ שח ד. ועי' מאירי שם.
  175. ↑ רי"ף שם (נ א); מאירי שם; נמוק"י שם.
  176. ↑ ע"ע הלכה: אביי ורבא ציון 928. עי' ב"י שם; תוי"ט ב"מ פ"ו מ"ה.
  177. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  178. ↑ עי' רש"י ב"מ פ ב ד"ה שש עשרה.
  179. ↑ תוספ' ב"מ פ"ז.
  180. ↑ עי' ברייתא שם א-ב, לגי' רשב"א שם א, בשם ר"ח, ועי' ציון 184, שי"ג בע"א.
  181. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  182. ↑ עי' ציון 160 ואילך.
  183. ↑ עי' רשב"א שם א, בשם י"א, בפי' הברייתא שבציון הקודם, ועי' רשב"א שם, שמה שנזכר בגמ' שבציון 163, הוא לאו דוקא, אלא בכדי משקלו, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; עי' חס"ד לתוספ' שם, במסקנה, בפי' התוספ' שבציון הקודם, ע"פ הרשב"א (ועי' חס"ד שם, בהו"א, וצ"ב). ועי' אביי בגמ' שם ב.
  184. ↑ עי' ברייתא שם א-ב, לגירסתנו וגי' רש"י שם בד"ה חייב (וכ"מ גי' רי"ף שם א (נ א) ), ועי' ציון 180, שי"ג בע"א.
  185. ↑ רש"י שם.
  186. ↑ עי' רי"ף שם (והוא כנזכר בגמ' שבציון 163, ועי' ציון 146, שי"מ בע"א). ועי' אביי בגמ' שם, ביישוב הברייתא, ועי' רש"י שם ד"ה במחיקתא ותוס' שם ד"ה תרגמה.
  187. ↑ תוס' ב"מ עח א ד"ה כגון, הב'.
  188. ↑ כ"מ מרע"ב ב"מ פ"ו מ"ג; טור חו"מ סי' שט ס"א, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ אמרי דבי ר' ינאי בגמ' שם עח א (ובירו' ב"מ פ"ו ה"ג: ר"ש בן יקים), ותוס' שם ורא"ש שם פ"ו סי' ט; עי' רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם ס"א.
  189. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אפילו; עי' רא"ש שם; טור שם; עי' רי"ו מישרים נ"ל ח"ג (פה א); לבוש שם.
  190. ↑ ב"ח שם, בד' תוס' ורא"ש וטור.
  191. ↑ תוס' רא"ש שם.
  192. ↑ עי' רמב"ן שם.
  193. ↑ עי' תוס' רא"ש שם.
  194. ↑ רמב"ן שם.
  195. ↑ רש"י ב"מ עח א ד"ה שמתה מחמת אויר; עי' ריטב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ר"י מלוניל שם (מח ב); או"ז ח"ג ב"מ סי' רנ; עי' נמוק"י שם; רע"ב שם פ"ו מ"ג.
  196. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  197. ↑ רש"י שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' או"ז שם; עי' נמוק"י שם.
  198. ↑ ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  199. ↑ ריטב"א שם, בד' רש"י.
  200. ↑ ר"י מלוניל שם.
  201. ↑ עי' תוס' שבציון 204; עי' רא"ש שם פ"ו סי' ט; טור חו"מ סי' שט ס"א; עי' רי"ו מישרים נ"ל ח"ג (פה א).
  202. ↑ רא"ש שם; עי' רי"ו שם; עי' ב"ח שם, בד' תוס' רא"ש והטור.
  203. ↑ ב"ח שם, בד' תוס' רא"ש והטור.
  204. ↑ תוס' שם ד"ה כגון, הב'; רא"ש שם; עי' רי"ו שם.
  205. ↑ עי' מ"מ שכירות פ"ד ה"א ומה"פ לירו' ב"מ פ"ו ה"ג, בד' רמב"ם שם, שהשמיט; כ"מ ממאירי ב"מ עח א.
  206. ↑ מ"מ שם, בד' רמב"ם שם, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שפי' שחולק על האוקימתות האחרות בגמ' (וכ"מ מירו' שם), ועי' בהגר"א חו"מ סי' שט סק"ב, בביאור ד' החולקים על הרמב"ם; כ"מ ממאירי שם.
  207. ↑ עי' מה"פ שם, בד' רמב"ם שם.
  208. ↑ עי' שו"ע חו"מ שט א-ב, שהשמיט, והוא לכאו' כראשונים שבציון 205.
  209. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם ב; עי' לבוש שם ס"א.
  210. ↑ רמ"א שם, לפי סמ"ע שם סק"ד, והובא בקצור בבאה"ט שם סק"ג ונתה"מ שם חדושים סק"ג; עי' לבוש שבציון הבא.
  211. ↑ לבוש שם.
  212. ↑ רא"ש ב"מ פ"ו סי' ט ותוס' רא"ש שם עח א (לשיטתו שבציון 204).
  213. ↑ טור חו"מ סי' שט ס"א, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ רבה בגמ' שם (לגירסתנו וגי' תוס' שם ד"ה רבי. בגמ' שם, לגי' רי"ף שם: רבא, ועי' חי' הר"ן שם. בגמ' שם, לגי' או"ז ח"ג ב"מ סי' רנ: ר' יוסי בר חנינא. ובירו' ב"מ פ"ו ה"ג: ר' דוסתאי בן ינאי), ותוס' שם ב סוד"ה (שם א) רבי ורא"ש שם פ"ו סי' ט, לשיטתם שבציון 201 ואילך; לבוש שם ס"א.
  214. ↑ עי' תוס' שם א, בשם ריב"ם, ותוס' שם ב סוד"ה (שם א) רבי; כ"מ מרא"ש ותוס' רא"ש שם; עי' טור שם, וב"ח שם.
  215. ↑ עי' תוס' שם א, בשם ר"י; עי' ריטב"א שם; עי' מיוחס לריטב"א שם.
  216. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' ריטב"א שם; עי' מיוחס לריטב"א שם.
  217. ↑ עי' ריטב"א שם; עי' מיוחס לריטב"א שם.
  218. ↑ עי' ציון 238 ואילך.
  219. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' מיוחס לריטב"א שם.
  220. ↑ ע"ע תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
  221. ↑ ריטב"א שם.
  222. ↑ עי' מ"מ שכירות פ"ד ה"א ומה"פ לירו' ב"מ פ"ו ה"ג, בד' רמב"ם שם, שהשמיט; כ"מ ממאירי ב"מ עח א.
  223. ↑ מ"מ שם, בד' רמב"ם שם, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שפי' שחולק על האוקימתות האחרות בגמ' (וכ"מ מירו' שם), ועי' בהגר"א חו"מ סי' שט סק"ב, בביאור ד' החולקים על הרמב"ם; כ"מ ממאירי שם.
  224. ↑ עי' מה"פ שם, בד' רמב"ם שם.
  225. ↑ עי' שו"ע חו"מ שט א-ב, שהשמיט, והוא לכאו' כראשונים שבציון 222.
  226. ↑ עי' לבוש שם ס"א.
  227. ↑ כ"מ מלבוש שם. על השוכר את החמור ונסתמא או חלה או או מת או נשבר, עי' משנה ב"מ עח א וגמ' שם ב - עט א, ורמב"ם שכירות פ"ה ה"א וה"ב וראב"ד בהשגות שם ושם וטוש"ע חו"מ סי' שי.
  228. ↑ ר"י מלוניל ב"מ עח א (מח ב).
  229. ↑ מאירי שם.
  230. ↑ תוס' שם ד"ה אפילו.
  231. ↑ רישא דסתם משנה ב"מ עח א, ועי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם א-ב (ובירו' ב"מ פ"ו ה"ג: ר' יוחנן), שהיא ד' ר' מאיר.
  232. ↑ ר"י מלוניל שם.
  233. ↑ מאירי שם א.
  234. ↑ עי' ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בגמ' שם א-ב, בד' ר' מאיר, ועי' גמ' שם ב, מאיזה ברייתא נלמד; מאירי שם א.
  235. ↑ רש"י שם ב ד"ה נקרא גזלן.
  236. ↑ רש"י שם; עי' מאירי שם א.
  237. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם.
  238. ↑ סיפא דסתם משנה בגמ' שם, ועי' רש"י שם ב ד"ה נקרא גזלן ומאירי שם א, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שהיא שנויה כד' חכמים; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"א; עי' טור חו"מ סי' שט ס"ב; שו"ע שם א; לבוש שם.
  239. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  240. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בבקעה; עי' רמב"ם שם; נמוק"י שם (מח ב); עי' רע"ב שם פ"ו מ"ג.
  241. ↑ רש"י שם; נמוק"י שם; רע"ב שם.
  242. ↑ טור שם; לבוש שם.
  243. ↑ סיפא דסתם משנה בגמ' שם, ועי' ראשונים שבציון 238, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שהיא שנויה כד' חכמים; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  244. ↑ רש"י שם ד"ה ואם הוחמה; נמוק"י שם; רע"ב שם.
  245. ↑ רמב"ם שם.
  246. ↑ רש"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' נמוק"י שם; רע"ב שם.
  247. ↑ עי' סיפא דסתם משנה בגמ' שם, ועי' ראשונים שבציון 238, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שהיא שנויה כד' חכמים; רמב"ם שם; טור שם; שו"ע שם ב; לבוש שם.
  248. ↑ רש"י שם ד"ה אם מחמת: מרגל; נמוק"י שם.
  249. ↑ עי' סיפא דסתם משנה בגמ' שם, ועי' ראשונים שבציון 238, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שהיא שנויה כד' חכמים; רמב"ם שם.
  250. ↑ רש"י שם ד"ה חייב; עי' נמוק"י שם; רע"ב שם.
  251. ↑ רמב"ם שם.
  252. ↑ עי' רמב"ם שם; מאירי שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  253. ↑ עי' ציון 201 ואילך.
  254. ↑ תוס' רא"ש ב"מ עח א.
  255. ↑ תוס' ב"מ עח א ד"ה רבי; רא"ש שם פ"ו סי' ט.
  256. ↑ טור חו"מ סי' שט ס"ב, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ ר' יוסי בר חנינא בגמ' שם, ורש"י ד"ה אובצנא ותוס' ד"ה רבי ורא"ש שם פ"ו סי' ט. בירו' ב"מ פ"ו ה"ג, לא נזכרת דעה זו, ועי' מה"פ שם.
  257. ↑ עי' רש"י שם; עי' רא"ש שם; טור שם.
  258. ↑ כ"מ מרש"י שבציון 260; עי' טור שם.
  259. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם.
  260. ↑ רש"י שם.
  261. ↑ תוס' שם.
  262. ↑ רש"י שם.
  263. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם; טור שם.
  264. ↑ רש"י שם, לגי' הג' הב"ח שם אות ב.
  265. ↑ ריטב"א ב"מ עח א, בד' רש"י שם ד"ה אובצנא, ודחה.
  266. ↑ כ"מ מטור חו"מ סי' שט ס"ב; ריטב"א שם.
  267. ↑ עי' מ"מ שכירות פ"ד ה"א ומה"פ לירו' ב"מ פ"ו ה"ג, בד' רמב"ם שם, שהשמיט; כ"מ ממאירי ב"מ עח א.
  268. ↑ מ"מ שם, בד' רמב"ם שם, ע"פ ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שבציון 231, שפי' שחולק על האוקימתות האחרות בגמ' (וכ"מ מירו' שם), ועי' בהגר"א חו"מ סי' שט סק"ב, בביאור ד' החולקים על הרמב"ם; כ"מ ממאירי שם.
  269. ↑ עי' מה"פ שם, בד' רמב"ם שם.
  270. ↑ עי' שו"ע חו"מ שט א-ב, שהשמיט, והוא לכאו' כראשונים שבציון 267.
  271. ↑ רמ"א בשו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  272. ↑ עי' ציון 287.
  273. ↑ ציון 308 ואילך.
  274. ↑ עי' תשו' הרא"ש בשו"ת הרא"ש כלל צב סי' ב וטור חו"מ סי' שט ס"ג; שו"ע שם ג; לבוש שם.
  275. ↑ עי' תשו' הרא"ש שם ושם; עי' לבוש שם.
  276. ↑ כ"מ מתשו' הרא"ש שם ושם; עי' לבוש שם.
  277. ↑ עי' תשו' הרא"ש שם ושם; לבוש שם.
  278. ↑ תשו' הרא"ש שם ושם.
  279. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל צב סי' א, והובא בד"מ חו"מ סי' שט סק"ב; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם.
  280. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם, והובא בד"מ שם.
  281. ↑ שו"ת הרא"ש שם, והובא בד"מ שם.
  282. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם, והובא בד"מ שם; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  283. ↑ לבוש שם.
  284. ↑ עי' משנה ב"מ פ א; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"ג; עי' טור חו"מ סי' שט ס"ה; עי' שו"ע שם ה; עי' לבוש שם.
  285. ↑ עי' משנה שם, ורש"י ד"ה ודש בתבואה פטור ורע"ב שם פ"ו מ"ד; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  286. ↑ טור שם; לבוש שם.
  287. ↑ עי' רש"י ב"מ פ א ד"ה השוכר את הפרה; כ"מ מרמב"ם שכירות פ"ד ה"א; רע"ב שם; כ"מ מטור חו"מ סי' שט ס"ד; כ"מ משו"ע שם ד.
  288. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  289. ↑ רש"י ב"מ פ א ד"ה השוכר את הפרה; רע"ב שם פ"ו מ"ד.
  290. ↑ עי' רש"י שם; רע"ב שם.
  291. ↑ עי' גמ' שם; עי' רש"י שם.
  292. ↑ רש"י שם.
  293. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה דנקיט פרשא.
  294. ↑ רש"י שם.
  295. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה דנקיט מנא.
  296. ↑ רש"י שם ד"ה משלם.
  297. ↑ רש"י שם ד"ה והלכתא.
  298. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם ה"ב; טוש"ע שם; לבוש שם.
  299. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  300. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ואי דמחזקא בגונדרי; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  301. ↑ שו"ע שם.
  302. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  303. ↑ טור שם.
  304. ↑ רש"י שם ד"ה תרוייהו משלמים; תוס' שם ד"ה ואי ותוס' רא"ש שם, בשמו, ודחו, שא"כ הוא ממון המוטל בספק (ע"ע ספק ממון) שלהלכה המוציא-מחברו-עליו-הראיה (ע"ע); עי' לבוש שם.
  305. ↑ עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  306. ↑ תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם ורא"ש שם פ"ו סי' יג.
  307. ↑ עי' ב"ח שם, בסו"ד, בד' טור שם.
  308. ↑ עי' משנה ב"מ פ א; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"א; עי' טור חו"מ סי' שט ס"ד; עי' שו"ע שם ד; עי' לבוש שם.
  309. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  310. ↑ עי' ציון 319.
  311. ↑ ב"ח שם.
  312. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  313. ↑ עי' טור שם.
  314. ↑ עי' ציון 295 ואילך.
  315. ↑ עי' ציון 298.
  316. ↑ טור שם; עי' לבוש שם.
  317. ↑ עי' משנה ב"מ פ א; עי' רמב"ם שכירות פ"ד ה"א; עי' טור חו"מ סי' שט ס"ד; עי' שו"ע שם ד; עי' לבוש שם.
  318. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  319. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חייב; רע"ב שם.
  320. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם, בדעה הא'.
  321. ↑ עי' תוס' שם ד"ה היכא; עי' רא"ש שם פ"ו סי' יג ותוס' רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  322. ↑ לבוש שם.
  323. ↑ עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם; רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו; עי' לבוש שם.
  324. ↑ תוס' שם.
  325. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  326. ↑ עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם ושם; עי' טור שם, בשמו; רמ"א שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  327. ↑ עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם ושם; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  328. ↑ רא"ש בפסקים שם; עי' תוס' רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו; עי' לבוש שם, בשם י"א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שכירות&oldid=157243"