אנציקלופדיה תלמודית:שליח לקבלה

הגדרת הערך - שליח*, שאישה עושה, לקבל גט* מבעלה.

מהותו

שליח שאישה עושה לקבל גט* מבעלה, נקרא - בתלמוד^[1], בגאונים^[2] ובראשונים^[3] - שליח לקבלה^[4], ויש שנקרא בראשונים: שליח קבלה^[5].

שליח לקבלה, אם יכול למנות שליח לקבלה אחר, ע"ע מילי לא מימסרן לשליח. על עשיית שליח-הבאה* בידי האישה, ע"ע.

מקורו

האישה עושה שליח* לקבל גט* מבעלה^[6], ודין זה הוא מן התורה^[7], שנאמר בגירושין: ושִׁלחהּ מביתו^[8], עם מפיק בה"א^[9], "קרי ביה"^[10] ושָׁלחה^[11], ללא מפיק בה"א^[12], מלמד שהיא - שהאישה^[13] - עושה שליח^[14] והבעל נותן גיטה אפילו על ידי שלוחה^[15]. או שמזה שנאמר שם בפעם השניה: ושִׁלחהּ מביתו^[16], והמילים הללו מיותרות^[17], ולא נכתבו אלא לדרשה^[18], וכיון שדרשנו מ"שלח" שב"ושִׁלחהּ" - לסוברים כן^[19] - שהוא עושה שליח, יש לדרוש מתוספת הה', שב"שלחה" שהיא עושה שליח^[20].

בטעם שנצרך לימוד מיוחד ללמדנו שהאישה עושה שליח לקבלה^[21], ואין אנו לומדים זאת מהלימוד ממנו למדנו שהאיש עושה שליח-להולכה*^[22], כתבו ראשונים, שאם התורה היתה מלמדת אותנו רק הדין של שליח להולכה, היינו חושבים שבבעל דוקא שייך שליחות, שאינו מגרש אלא מדעתו^[23], אבל אישה, שמתגרשת בעל כורחה^[24], לא חזק מעשה שלה כל כך שתוכל למנות שליח במקומה^[25].

בברייתא שבירושלמי למדו מקור דין שליח לקבלה, ממה שנאמר שני פעמים בפרשת גירושין: ונתן בידה^[26], לרבות שיכול לתת הגט ביד שלוחו^[27], ביד שלוחה, וכן משלוחו לשליחה^[28] ומשלוחו לשלוחו^[29].

על מחלוקת האמוראים, אם אישה עושה שליח לקבלה לקבל גיטה מיד שליח-להולכה* של בעלה, עי' להלן^[30].

זמן הגירושין

האישה שאמרה: התקבל לי גיטי, אם רצה - הבעל^[31] - לחזור, לא יחזור^[32], שהאישה שעשתה שליח קבלה, הרי היא מגורשת בקבלתו^[33], מיד כשיגיע הגט לידו^[34], כאילו הגיע לידה^[35], שכיון שהיא עשתה אותו שליח, הרי הוא כידה, ונתגרשה מיד בקבלתו של זה^[36].

מטעם זה, שהאישה מגורשת משעה שיגיע גט לידי שליח קבלה^[37], משעה שיגיע גט לידו, הבעל פטור ממזונותיה^[38] ומכל תנאי-כתובה*^[39].

עשייתו בידי איש

האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה^[40], שגט* חוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא מדעתו^[41], ואינו יכול לעשות שליח לחובתה שלא מדעתה^[42], ולפיכך האומר: התקבל גט זה לאשתי, אם רצה לחזור יחזור^[43], שאינה מגורשת עד שיגיע גט לידה^[44], שאינו שליח לקבלה אלא להולכה^[45], שאדם יודע שאין בידו לעשות שליח קבלה^[46], וגמר ונתן לשם הולכה^[47], שכוונתו: התקבל והולך לה^[48]. ויש החולק, כשגילתה דעתה שרוצה להתגרש, ועל כך ע"ע אין חבין לאדם אלא בפניו^[49].

היתה קטטה ביניהם, והבעל אמר לאחד: זכה בגט זה בשבילה, או שלא היתה קטטה ביניהם, וצווחה האישה לפני קבלת השליח את הגט שרצונה להתגרש, נחלקו הדעות אם אינה מגורשת, או שהיא ספק מגורשת, ועל כך ע"ע אין חבין לאדם אלא בפניו^[50].

שליח קבלה מיד שליח הולכה

האישה, אם עושה שליח קבלה לקבל גיטה מידי שליח-הולכה* של הבעל, נחלקו תנאים ואמוראים:

א) לדעת הברייתא בירושלמי - ור' חנינא בבבלי^[51], ויש הסוברים שעוד אמוראים סוברים כן^[52] - אישה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה^[53]. ושנינו בברייתא בירושלמי שהדבר נלמד ממה שנאמר שני פעמים בפרשת גירושין: ונתן בידה^[54], לרבות שיכול לתת הגט ביד שלוחו, ביד שלוחה, וכן משלוחו לשליחה^[55] ומשלוחו לשלוחו^[56].

ב) ולדעת רב - ושמואל^[57] - אין האישה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה^[58]. ונחלקו לשונות התלמוד לדעה זו: א) ללשון הראשונה, הטעם משום בזיון של בעל^[59], כסבור קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה^[60]. ונחלקו ראשונים אם ללשון זו פסול הגט הוא מדאורייתא^[61], שמן הסתם מקפיד^[62]. או שהפסול הוא מדרבנן, שמא יקפיד הבעל ויוציא לעז על הגט שאינו גט, או שיש לחוש שאם הקפיד קפידתו קפידה^[63]. ללשון זו אפילו קדמה היא ועשתה שליח לקבלה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו אינו שליח לקבלה^[64], אבל אם ידע הבעל שעשתה כן ולא הקפיד, אין כאן חשש בזיון, והרי הוא שליח קבלה^[65]. וכן אמרו בירושלמי שהיה מעשה באישה שעשתה שליח לקבלה לקבל מיד שליח להולכה של בעלה, ואמר רב: אם רצה להחזיר לא יחזיר^[66], מפני שבאותו המעשה אחר הדלת היה עומד הבעל והיה שומע, ולא הקפיד^[67], או שבאותו מעשה הבעל שמע שעשתה שליח קודם שעשה הוא^[68], שלדעת הירושלמי טעם הפסול הוא משום בזיון הבעל^[69]. ויש המפרשים שלדעה זו, כל שקדמה היא ועשתה שליח לקבלה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו, הרי ידע הבעל ולא הקפיד, והוא שליח לקבלה^[70], וכל שלא ידע מן הסתם אינו מקפיד^[71]. ב) וללשון השניה, הטעם שלדעה זו האישה אינה עושה שליח לקבלה מידי שליח להולכה, משום חצרה הבאה לה לאחר מיכן^[72], שהוא כנותן לה הגט בחצר של אחרים, והפסול הוא מדרבנן, שיש לגזור^[73] שלא יקבל שליח האישה מיד שליח בעלה משום שדומה לזה שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר כך עשתה היא שליח לקבלו, ויבואו לומר: חצר הוא שליח הבעל וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו שלוחה^[74]. וללשון זו, אם קדמה היא ועשתה שליח לקבלה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו, הרי הוא שליח לקבלה^[75], ששוב אינו דומה לחצר הבא לאחר מיכן^[76], אבל אם קדם הוא ועשה שליח להולכה, אין האישה יכולה בשום דבר לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ואפילו אם הבעל חפץ בדבר^[77]. ויש מפרשים שאם קדמה היא ועשתה שליח, לדעה זו אינו שליח קבלה^[78].

אף להלכה נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים: א) יש פוסקים שהאישה עושה שליח לקבל את גיטה מיד שלוחו של בעלה^[79], שההלכה כר' חנינא^[80], שכן עוד אמוראים סוברים כן, לדעתם^[81], ועוד, שרב תלמיד הוא לגבי ר' חנינא, ואין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב*^[82]. ב) ויש פוסקים שאין האישה עושה שליח לקבל את גיטה מיד שלוחו של בעלה^[83], שההלכה כרב^[84], שכן הוא דבר-שבערוה*^[85], ועוד, שכן רב ושמואל רבים הם נגד ר' חנינה^[86], ועוד, שכל מקום שנחלקו רב ור' חנינא, הלכה - לסוברים כן^[87] - כרב^[88], ועוד, שנושאים ונותנים בתלמוד בביאור טעמו של רב^[89]. ויש שכתב הטעם שרב הוא רבו של ר' חנינא, ואין הלכה כתלמיד במקום הרב^[90]. או שמפני שלא נתבאר כמי ההלכה, יש להחמיר^[91], וכתבו ראשונים שלא נתבאר אם ההלכה שהטעם הוא משום חצרה הבאה לאחר מכן, ואם קדם הוא ועשה שליח להולכה שוב אינה יכולה לעשות שליח לקבלה^[92]. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שטעם הפסול מפני שסבור הבעל שקל הוא בעיניה שאינה רוצה בעצמה לקבלו ומקפיד על כך, ולכן אם עשתה שליח לקבל מיד הבעל עצמו והוא נותן לו אין כאן חשש בזיון, שהרי ידע ולא הקפיד, והאישה עושה שליח קבלה^[93]. ויש מהראשונים שכתבו שהמנהג שאין האישה עושה שליח לקבל גיטה מידי שליח להולכה^[94].

נערה המאורסה

נערה-המאורסה*, אף על פי שמתגרשת בקבלת גיטה בידה - לסוברים כן^[95], וכן הלכה^[96] - כמו קבלת אביה^[97], אביה יכול לעשות שליח קבלה, אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה^[98], אלא אם כן אין לה אב^[99], או שנישאת^[100].

קטנה

קטנה*, אינה יכולה לעשות שליח לקבלה^[101], אפילו אין לה אב^[102], או שנישאת^[103], וקטנה שאמרה: התקבל לי גיטי, אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור, יחזור^[104], שאין קטן* עושה שליח*^[105], אבל אביה יכול לעשותו, אם היא ארוסה^[106]. ויש מהראשונים שכתב הטעם שאינה עושה שליח קבלה, מפני ששליח קבלה צריך עדים^[107], ואין מעידים על הקטן, שאינו בן דעת גמורה^[108].

הכשרים לשליחות

הכל כשרים להיות שליח לקבלה^[109], אחד האיש ואחד האשה*^[110], חוץ מחרש-שוטה-וקטן*^[111], שאינם בני דעה^[112], והם פסולים לכל ענייני שליחות^[113], וגוי*^[114], שאינו בתורת גיטין וקידושין^[115].

עבד-כנעני*, אם כשר לקבל גט אישה, נחלקו אמוראים: לדעת ר' אמי, כשר, שכן במשנה שנינו שהגוי פסול^[116], ומשמע שהעבד כשר^[117]. ולדעת רב אסי אמר ר' יוחנן, אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאישה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין^[118], וכן הלכה^[119].

היה השליח קטן כשנתנו לו הגט, והגדיל והביאו, או חרש ונתפקח^[120], שוטה ונשתפה, עבד ונשתחרר, גוי ונתגייר^[121], פסול^[122], והרי זה גט בטל^[123]. אבל אם נתן לו הגט כשהוא פיקח, ונתחרש וחזר ונתפקח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה^[124], כשהביא הגט לידי האישה, הרי זה גט^[125] כשר^[126], מפני שתחילתו וסופו בדעת^[127].

אשה*, אף על פי שהיא פסולה לעדות^[128], כשרה לשליחות הגט^[129].

קרוב*, אף על פי שהוא פסול לעדות^[130], כשר לשליחות הגט^[131]. ויש שכתבו שלכתחילה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנים הגט לפניהם^[132].

פסולי-עדות* מחמת עבירה, הפסולים מדברי-סופרים*, כשרים לשליחות הגט^[133], אבל הפסולים בעבירה מדברי תורה פסולים להבאת הגט, ואם הביאו הרי זה פסול^[134]. במה דברים אמורים, כשלא נתקיים הגט על פי עדים^[135], אבל אם נתקיים הגט על פי עדים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהגט פסול^[136]. ויש סוברים שהגט כשר^[137].

היו פסולים כשנתמנו שלוחים, וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה, כשרים^[138].

על הסוברים שפסול חרש-שוטה-וקטן* לשליחות* נלמד מהכתוב ממנו למדים שליח-להולכה* ושליח לקבלה: כי יקח איש^[139], שנדרש: איש, ולא קטן, ע"ע חרש שוטה וקטן^[140].

עדות

אישה העושה שליח לקבלה, צריכה לעשותו בפני שני עדים^[141], וצריך השליח לקבל הגט בפני שנים^[142], אפילו אם השנים המעידים על השליחות הם המעידים על קבלת הגט או אחד מעיד על השליחות ואחד מעיד על הקבלה, ואחד מצטרף עם כל אחד להיות מעיד זה ועל זה^[143]. ויש הסוברים שאם השליח כשר לעדות, הוא מצטרף עם עד אחר^[144]. וכתבו ראשונים שלכתחילה לא ימסור הבעל הגט ליד השליח, עד שיברר תחילה שנעשה שליח קבלה בעדים^[145], משום חשש לעז^[146].

שטר הרשאה

שליח קבלה צריך שטר הרשאה*^[147], ויחתמו עליו שני עדים כשרים^[148].

לשונות השליחות

מספר לשונות שליחות, נידונו בדברי תנאים אם מועילות לעשות שליח קבלה:

א) האישה שאמרה: התקבל לי גיטי, מועילה לעשותו שליח קבלה^[149].

ב) האישה שאמרה: טול לי גיטי, נחלקו בה תנאים: לדעת תנא קמא, אינה מועילה לעשותו שליח קבלה^[150]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל - וסתם תוספתא^[151], וסתם ברייתא^[152] - מועילה לעשותו שליח קבלה^[153], וכן הלכה^[154].

ג) לשון "יהא - גיטי^[155] - לי בידך", אמרו בתוספתא וברייתא וירושלמי, שמועילה לעשותו שליח קבלה^[156], וכן הלכה^[157]. ויש מהראשונים שהשמיטו מההלכה, ובמקומו כתב: קח לי בידך^[158]. יש מהפוסקים שכתבו ששתי הלשונות מועילים^[159]. ויש מהפוסקים שנראה מדבריהם שלשון זו אינה מועילה^[160].

ד) לשון "שא לי גיטי" אמרו בתוספתא - ויש הגורסים כן בברייתא^[161] - שמועילה לעשותו שליח קבלה^[162]. ויש שאינם גורסים לשון זו בברייתא^[163], ויש מהאחרונים שצידדו שמכל מקום אף הם מודים שהלשון מועילה^[164]. ולהלכה נחלקו הפוסקים: יש הסוברים שלשון זו אינה מועילה^[165]. ויש הסוברים שלשון זו מועילה^[166].

יש מהראשונים שכתב שאף הלשון "שמור לי גיטי" מועילה לעשתו שליח קבלה^[167].

לשון "התקבל לי גיטי" המועילה לעשות השליח שליח קבלה^[168], כתבו ראשונים, שאף אם לא אמרה "לי", הרי הוא שליח קבלה^[169], שכל לשון קבלה הרי הוא כאומר "לי"^[170]. אכן אם אמרה "יהא בידך", ולא אמרה "יהא לי בידך" - שהוא לשון העושה שליח קבלה^[171] - אמרו בירושלמי שאינו שליח קבלה^[172]. וכתבו ראשונים, שאף אם אמרה "טול גיטי", ולא אמרה "טול לי גיטי" - שהוא לשון קבלה, לסוברים כן^[173], וכן הלכה^[174] - וכן אם אמרה "שא גיטי", ולא אמרה "שא לי גיטי" - שהוא לשון קבלה, לסוברים כן^[175] - אינו מועיל^[176].

חצר וד' אמות

עשתה האישה שליח לקבלה, וזרק האיש גט* לתוך חצרו^[177] של השליח, נסתפק בה ר' אלעזר בירושלמי אם נעשית כידו של השליח^[178], וכן נסתפקו בה ראשונים^[179], והכריעו שדין השליח כדין האשה לכל דבר, שאם זרק הבעל את הגט לחצירו מגורשת^[180], כדין הזורק גט לתוך חצרה של האישה^[181]. וכן אם עשתה האישה שליח קבלה, וזרק האיש גט לתוך ארבע אמותיו^[182] של השליח, נספקו בה ראשונים^[183], והכריעו שהרי היא מגורשת^[184], כדין הזורק גט לתוך ארבע אמותיה של האישה^[185].

על טעם הספק בחצרו של שליח קבלה אם היא קונה הגט, ע"ע חצר (ב)^[186].

צורת הנתינה

בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה, ישבו בית דין כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה, ונהגו ליזהר גם כן שלא יהיה קרוב לשליח, ויכירו חתימת ההרשאה, ואחר כך יביא הבעל הגט, ויקראוהו ויחזירוהו לו, ויבטל כל מודעות ויפסול עדים שיעידו דבר שגורם בטול הגט, ויתנוהו ליד השליח ויאמר לו: התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, ויחזרו לקרותו אחר הנתינה, והדיינים יכתבו עדותם, ויתננו ליד השליח^[187].

תנאי

יש מהראשונים הסוברים שבגט שמוסר לידי שליח לקבלה, לא יטיל בו הבעל שום תנאי*^[188], ומכל מקום אם הטיל תנאי בגט, ונתקיים התנאי, הרי היא מגורשת^[189].

הפיכת שליחות קבלה להולכה

האישה שעשתה שליח לקבלה ואמר לו הבעל: אין רצוני שתקבל לה גיטה, אלא הרי זו גיטה הולך אותו לה^[190], הרשות ביד הבעל, ונעשה זה שליח-להולכה*^[191], לא שליח לקבלה^[192], שאין הגט גט אלא כפי רצון הבעל^[193], ולפיכך אם רצה לחזור הבעל, יחזור^[194].

אמר הבעל לשליח: התקבל לה גיטה, או: הא לך, או: זכה לה, לא עקר שליחות הקבלה^[195].

אמר הבעל לשליח: הולך לה, או: הולך ותן לה, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא - ורבי^[196] - לא עקר שליחות הקבלה,ש"הולך" כאומר "זכה"^[197]. ב) ולדעת ר' נתן, "הולך" אינו כאומר "זכה"^[198]. ונחלקו ראשונים בדעתו: יש מפרשים שעקר שליחות הקבלה, ולא נתגרשה עד שיגיע גט לידה^[199]. ויש שנסתפקו שמא הוא כאומר "זכה", לענין שאינו יכול להחזיר, ואם מת הבעל עד שלא הגיע גט לידה מגורשת, אבל צריך הוא להוליכו וליתן לה, שלכן אמר לו: הולך ותן לה, וכאילו התנה עימו שיזכה לה מעכשיו ובתנאי שיוליך ויתן לה ומקיים תנאו והולך, ועד שלא הגיע גט לידה לא תינשא לכתחילה, שמא לא בא לידה^[200].

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים, שאם אמר הולך לה, או: הולך ותן לה, עקר שליחות הקבלה, ולא נתגרשה עד שיגיע גט לידה^[201], שכן ההלכה כר' נתן^[202], שהרי אביי סובר כמותו^[203], והלכה-כבתראי*^[204]. ויש פוסקים, שהרי היא ספק מגורשת^[205], שלדעתם ההלכה כרב, שהסתפק אם "הולך" כאומר "זכה" או לא^[206], שכן הם מפרשים שאף אביי סבר שספק הוא אם מגורשת או לאו^[207].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שלא נתגרשה עד שיגיע גט לידה^[208]. ויש הפוסקים שהיא ספק מגורשת^[209].

בירושלמי אמרו שנחלקו תנאים אף כשאמר הבעל לשליח: הילך, או: הוליכו לה, או: נתנו לה, שלדעת רבי אם רצה להחזיר לא יחזיר^[210]. ולדעת ר' נתן, אם רצה להחזיר, יחזיר^[211].

שליח שמסר לבעל ששליחותו שונה

עשתה האישה שליח-להובאה*, ובא לבעל ואמר: אשתך עשאתני שליח לקבל לה גיטה, והוא אמר: הולך כמו שאמרה היא, אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת^[212], שהרי הוא עוקר שליחותו ממה שנתרצה להיות שליח להובאה^[213], מפני שיש בו טורח יותר^[214], שצריך להגיע גט לידה, והבעל גם כן לא עשאו שליח-להולכה*, כיון שאמר לו: הילך כמו שאמרה היא, נמצא שאין כאן שליחות כלל^[215]. ואפילו נמלך אחר כך להוליכו לה, אינו כלום, כיון שלא בא לידו בתורת שליחות^[216]. ואם הבעל אמר לו: הולך לה או זכה לה, ולא אמר: כמו שאמרה היא, כשיגיע לידה מתגרשת^[217], שעשאו עתה שליח להולכה, ועל דעת זה קיבלו^[218].

עשתה האישה שליח לקבלה, ובא לבעל ואמר: אשתך עשאתני שליח להובאה, ואמר לו: הילך כמו שאמרה היא, כיון שהגיע הגט לידה הרי זו מגורשת^[219], שהרי לא עקר שליחותו אלא נתרצה להיות אפילו שליח להובאה^[220]. ונסתפקו בתלמוד בפירוש דין זה, אם הבעל סומך על דיבורה של האישה, והוא שליח לקבלה, ומייד כשהגיע הגט לידו, הרי היא מגורשת, או שהבעל סומך על דיבורו של השליח, והוא שליח להובאה, ואינה מגורשת עד שתגיע לידה, ולא פשטו הספק^[221]. ולפיכך אם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה, הרי היא ספק מגורשת^[222], וכן אם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה, הרי זו ספק מגורשת^[223], וכן אם חזר בו הבעל קודם שהגיע גט לידה, הרי זו ספק מגורשת^[224].

עשתה האישה שליח לקבלה, ובא לבעל ואמר: אשתך עשאתני שליח להובאה, ואמר לו הבעל: התקבל, ולא אמר: כמו שאמרה היא, משהגיע לידה הרי זו מגורשת^[225], שהרי זה כאילו אמר: התקבל והולך^[226].

שלא לגרש על ידי שליח לקבלה

יש מהראשונים הסוברים שנכון להחמיר שלא לגרש על ידי שליח לקבלה^[227], אם לא על ידי הדחק^[228], שצריכים לחתום שלושה דיינים על שטר ההרשאה, וצריכים לקיים חתימותיהם מעיר לעיר, ואינו מצוי^[229], וכן נוהגים, שאין מגרשים על ידי שליח לקבלה^[230].

בקידושין

יש בראשונים, שאף שליח האישה להתקדש לאיש^[231], נקרא שליח לקבלה^[232], או: שליח קבלה^[233].

הערות שוליים