אנציקלופדיה תלמודית:שליש

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם שהפקידו אצלו דבר, על מנת ליתנו לאדם אחר או לעשות בו סחורה.

מובנו

בלשון התורה[1], שליש בא במספר רב של מובנים: א) מלשון שלוש[2]; ב) ממונה[3], שר[4], נגיד[5], קצין[6]; ג) גיבור[7]; ד) גדול ונכבד[8]; ה) חכמה[9], לפי שהיא מעלה על שאר הדברים[10]; ו) שיר[11], ונקרא כן[12], לפי שהוא מעלה על שאר הדברים[13], כמעלת השרים על בני אדם[14]; ז) מידה[15], מידה גדולה[16], הגדול שבמידות[17]; ח) שם כלי ששותים בו[18]; ט) כלי נבל, שהוא בן שלוש מיתרים[19]; י) צלצל[20].

בלשון חכמים[21], שליש בא כשם תואר לאיש שהפקידו בידו דבר של בין שני צדדים[22], כל שנים שיש להם עסק ומשלישים אותו העסק ביד השליש להיות שליש עליהם[23], כגון שמפקידים בידו ממון לקנות סחורה[24] או קרקע[25], שיש עסק או ענין בין שניהם, וכדי שלא יפול מחלוקת והכחשה ביניהם משלשים אותו עסק ביד שלישי להיות נאמן עליהם[26], וזה לשון שליש מלשון משולש[27], כגון שני בני אדם שחולקים בדבר והשליש מכריע[28], ומלשון הכתוב: ושלשִׁם על כֻּלו[29], שהוא - לסוברים כן[30] - מלשון שלוש[31]. או שנקרא כן - לא מלשון שלוש - אלא על שם כתוב זה, שבו שליש פירושו - לסוברים כן[32] - ממונה[33]. וכל שמשלש ממון ביד אחר לתתו לאדם שלישי או לקנות ממנו דבר מה, הרי האחר נקרא שליש[34]. אף שליח-להולכה* ושליח-לקבלה* של גט, נקרא שליש[35], שהגט מושלש אצלו[36], וכן שליח לקידושין או ממון, כל שהופקד אצלו דבר, נקרא שליש[37]. ואין חילוק לענין שליש, בין אם שניהם נתנו בידו או שהמלוה נתנו בידו להיות שליש ביניהם[38], שכל שמפקיד על אמונתו של נפקד הוא מפקיד[39].

על שליח-להולכה* ושליח-לקבלה*, עי' ערכיהם.

נאמנות השליש

שליש, בזמן ששלישותו בידו[40], נאמן[41] כשני עדים[42] כשרים[43], ואפילו עבר הזמן שהיה לו להחזיר לאחד - מהן[44] - ולא החזיר, עדיין שליש הוא[45], ונאמן[46].

בטעם נאמנות זו נחלקו גאונים וראשונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שהטעם הוא משום חזקה* אין-אדם-חוטא-ולא-לו*[47], וחזקה שליח עושה שליחותו[48], והואיל והדבר נמצא תחת ידו הוא נאמן במה שאומר ביניהם[49], וביארו אחרונים שכל שהוא מחוייב לעשות הדבר אנו אומרים בו שהוא מדייק[50], ולכן שליש נאמן משום שהוא מדייק, מה שאין כן בסתם עד-אחד*[51]. ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים ששליש נאמן משום שהאמינו לו שני בעלי הדין[52], שכיון שהאמינו ומסר בידו, נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין כל מה שיאמר, אפילו משקר שהאמינו להפסיד ממונו, ואפילו שלא כדין[53]. ג) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים ששליש נאמן במגו*, שאם רוצה היה עושה בה כרצונו[54]. ד) ויש מהראשונים סוברים שנאמנות השליש היא משום שכל שהשלישות יוצא מתחת ידו, שליש כיד בעלים ממש[55], לפי שכל משליש ביד אחר מן הסתם משלישו על דעתו לעשות בו כטוב בעיניו[56].

נאמנות השליש היא אף על פי שאין לו מיגו[57].

שבועה

נאמנות זו של השליש בזמן שהשלישות בידו[58], נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים סוברים שהיא בלא שבועה[59], שאין-אדם-חוטא-ולא-לו*[60]. ויש מהראשונים סוברים, שכשהתובע אמר לפקדון נתתי לך, אין זה נאמן בלא שבועה לומר שליש אני - אף אם בעל הדין שכנגדו אומר ששליש הוא[61] - שאם כן לא הותרת חיים לכל בריה, שכל נפקד יכול לעשות קנוניה*[62] עם אחד ויאמר: איני נפקד אלא שליש, ויחלוק ויעשה מה שליבו חפץ, וכל הנפקדים יהיו נאמנים בלא שבועה, על ידי מגו*, שאם רצה אמר: שליש אני[63], וכן אם אחד אומר נתתי לך בתורת פקדון בלא תנאי ואחד אומר יש תנאי, השליש צריך לישבע אם יש תנאי[64], אבל היכן ששניהם עשאוהו שליש ומודים בכך, אלא שזה אומר בתנאי זה וזה אומר בתנאי זה, אז השליש נאמן בלי שבועה[65].

לאחר שהשלישות אינה בידו

שליש, בזמן שאין השלישות בידו - אלא שהוציא הממון או השטרות מתחת ידו[66] - הרי הוא כשאר כל אדם[67], ואין לו נאמנות - כשליש לומר כנגד מי שהממון עתה בידו או שהוא בחזקתו[68] - אלא כעד-אחד*[69], ומתחייב שבועת התורה לשכנגדו[70], וכל המכחישו חייב שבועת התורה כדין עד אחד שנשבע האחר כנגדו[71], אם אינו קרוב*[72] או אחד משאר פסולי-עדות*[73] - שאף על פי שהקרוב כשר להיות שליש[74] - כיון שהוציא השלישות מתחת ידו אינו אלא כעד אחד[75], והרי הוא ככל אדם[76], ואין לו דין שליש אלא כעד, וקרוב או פסול אין בעדותו ממש[77].

השליש שאין שלישותו בידו, שנאמן כעד אחד, היינו דוקא כששניהם נסתלקו מעליו ואין להם עליו שום תרעומת[78], אבל אם יש להם עליו שום תרעומת בענין השלישות[79] שהיה בידו, אינו נאמן כלל[80], כי - אינו נאמן מטעם שליש, אלא כעד[81] - והוא כנוגע* בעדות[82], ואין מקבלים עדותו[83].

במה דברים אמורים, שהשליש אינו נאמן אלא כעד אחד[84], שלאחר זמן נחלקו הבעלי דינים בתנאי שלהם שהיו ביניהם[85], ושואלים לשליש היאך היו התנאים מלכתחילה, שבזה ודאי אינו נאמן יותר משניהם, שמכיון שאין שלישותו בידו אינו מטיל על עצמו להיזכר[86]. אבל אם לא היה השלישות בידו, אם נאמן על מה שעשה כשהיה השלישות בידו, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאינו נאמן[87], וצריך להישבע שבועת התורה[88] ונפטר[89]. ולכן אם נעשה שליש לזמן ידוע ועבר אין לו ליתן אלא בפני שניהם ויבוא בפני בית דין ויפרש בפניהם ענין השלישות, שמא יפול ביניהם מחלוקת ויצא השלישית מתחת ידו ולא יהיה נאמן אלא כעד אחד[90], לפיכך צריך שיכתבו בית-דין* ויחתמו הענין או שיודיעוהו תחילה[91], כפי שעושים בנפרע שלא בפניו[92]. ב) ויש סוברים שאף על פי שאין שלישותו עכשיו בידו, נאמן - למפרע[93] - על מה שעשה כבר בעוד שלישותו בידו - שמן הסתם כדין עשה[94] - שחזקה* שליח עושה שליחותו[95], ולא שינה בשליחות להיות חוטא ולא לו[96], כיון שלא הורעה החזקה[97], ובאותה שעה שהיתה השלישות מוטלת עליו הטיל על עצמו ונזכר בתנאים[98]. ואז השליש נאמן, אפילו כשאין מי שהגיע השלישות לידו טוען ברי שהשלישות שייך לו, רק נשען על דברי שליש, וכל שכן כשטוען ברי, שהרי כל מהימנותו של השליש שאנו אומרים שהאמין לו, ואפילו אם ימעל בשלישותו וימסור השליש לאחר, מה שלא היה צריך, על דעת זה קיבל עליו השלישות וניתן למחילה, ולמה יגרע נאמנותו[99]. ודוקא כשמזכה מי שנתן בידו[100], אם משום שיש לו מגו* שאם רצה מחזיר לו בידיו[101], או שכיון שמסרו לידו, נאמן היה בשעת מסירתו, ואף על פי שלא מסרו בעדים, תפיסתו מוכיחה עליו שהוא נתן לו כדין[102], ולא אמרו שבאין שלישות יוצא מתחת ידו אינו נאמן, אלא באומר לחובת מי שיוצא עכשיו מתחת ידו[103], דהיינו שמסר השלישות, ואמר שהיה מסירה על תנאי, והוא מכחישו, שאז אין השליש נאמן כיון שהוא כעד אחד, והשני מוחזק בחפץ[104]. דהיינו דמסר השלישות ליד לוי ואמר שהיה מסירה על תנאי והוא לוי מכחישו אין השליש נאמן כיון שלוי מוחזק והוי רק כשאר עד דעלמא[105], או שידוע שלקחוהו של מדעת השליש[106].

להלכה כתבו הפוסקים, שכשמוציא השליש השלישות מתחת ידו[107], אין לו ליתן השלישות מתחת ידו אלא בפני בית דין[108], ויפרש להם ענין השלישות, שמא יפול ביניהם מחלוקת, ואם יוציא השלישות מתחת ידו לא יהיה נאמן אלא כעד אחד[109] - ויתחייב שבועה[110] - ועכשיו עדיין הוא לבדו נאמן על כל מה שיאמר בענין השלישות[111], לפיכך צריך שיכתבו הבית דין מה שיאמרו ויחתמו הענין[112].

כנגד בעלי הדין

כשאחד מבעלי הדין מכחיש את השליש ואומר שלא עשאו שליש מעולם, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין לו דין שליש ואינו נאמן במה שיאמר[113], שהשליש נאמן דוקא כשמודים שניהם שהעמידוהו שליש עליהם, אבל היכן שאין אחד מהם מודה בזה, אלא טוען שמועלם לא היה שליש ביניהם, או שמסרו לו בתורת פיקדון, כיון שהוא אומר לשליש כי בפקדון מסרו בידו ולא היה שליש ביניהם מעולם, ונמצא שיש הכחשה בינו ובין השלישות מענין השלישות, אף על פי שאין עליו שום חוב ממון שוב אינו נאמן[114]. ב) ויש סוברים שאף אם הכחישו אחד מהם ואמר שלא עשאו שליש, השליש נאמן[115], והאומר לחברו כלי זה שבידך שלי הוא פקדון שהפקדתי לך, והלה אומר שליש אני בו ושל איש פלוני הוא יבוא הוא ויטול את שלו, אין עליו חיוב שבועה כלל[116]. ולא רק אם טוען שלא עשאו שליש אלא בתורת פקדון מסרו לידו, שאין מועיל לבטל השלישות, הואיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון הרי הוא נאמן בכל מה שיאמר, אלא אפילו טוען גזלת ממני, והלה אומר: לא כי, אלא שליש מניתני בינך ובין פלוני, נאמן[117], ואפילו הכחישו שניהם השליש נאמן[118]. במה דברים אמורים, כשאין ביניהם הכחשה בסך ממון שתחת ידו, אלא שאחד מהם אומר או אפילו שניהם אומרים: דרך גזילה תפסתו, והוא אומר שהשלישו בידו[119], אבל אם יש ביניהם הכחשה בסך הממון, שהוא אומר: לא השלשת בידי אלא כך וכך, והם אומרים, או אחד מהם אומר: יותר היה, כיון שהוא חייב שבועה, הוא נוגע* בעדות ואינו נאמן[120], ואפילו על טענת שמא, נשבע[121], מתקנת חכמים, כמו בשותף[122], כיון שהאמינוהו מתחילה[123].

השטר שטען השליש שהוא פרוע, והמלוה ציוה לשורפו, והמלוה מכחישו, השליש נאמן[124], משום מגו*[125], שאפילו הפקיד השטר בידו בעדים נאמן השליש לומר פרוע הוא על ידי מיגו שהחזרתי לך, שהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים[126].

לסוברים שהשליש אינו נאמן כשאחד מבעלי הדין אינו מודה בשלישות[127], כתבו ראשונים שצריך שיעשו שניהם השלישות בעדים שיעידו ביניהם אם יפול הכחשה בין השליש וביניהם לכפור בו השלישות[128].

להלכה כתבו הפוסקים שאפילו הכחיש אחד מבעלי הדין את השליש ואמר שלא עשאו שליש, השליש נאמן[129], ואפילו הכחישו שניהם, השליש נאמן, והוא שלא יהיה ביניהם ובין השליש הכחשה בסך המעות שבידו, שאם כן הוא נוגע בדבר, ואינו נאמן[130], במקום שאין לו מגו*, אבל במקום שיש לו מיגו, נאמן[131], ויכולים להשביעו אפילו בטענת שמא[132].

על מחלוקת האמוראים בגט שהושלש, שהבעל טוען שניתן לפיקדון, והשליש טוען שניתן כשליח קבלה עבור האישה, ע"ע שליח קבלה.

כנגד עדים

הכחישוהו עדים ואמרו לו: על תנאי זה היית שליש ביניהם, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהשליש אינו נאמן[133], בין שהזמינו העדים שיעידו על השלישות, בין שלא הזמינום אלא שאירע שהיו באותו מעמד וראו, בכל ענין אין השליש נאמן[134]. במה דברים אמורים, כשאומר השליש: ביום פלוני נמסר בידי השלישות בתנאי כך וכך, והעדים מכחישים אותו. אבל אם אומר: בתנאי כך וכך הוא בידי, סתם, אפילו שאומרים העדים כשנמסר לידו לא היו התנאים כן, השליש נאמן, ששמא אחר כך באו לפניו והתנו בענין זה[135], אף על פי שאין השליש טוען בפירוש כן, אנו טוענים לו כן, כדי שלא יהא מוכחש מן העדים[136]. ב) ויש סוברים שהשליש נאמן אפילו במקום עדים[137], שכיון שהוא נאמן כשני עדים[138], בלא שבועה - לסוברים כן[139] - כל זמן שהשלישות בידו, הוא לבדו נאמן, וכאילו פסלו לשאר העולם[140]. ויש המצדדים לחלק, בין עדים המזומנים להעיד על השלישות, שנאמנים יותר מהשליש[141], שכיון שהעמידו לשליש בעדים מזומנים להעיד עליו גילו דעתם שנאמנים יותר מהשליש, שהרי העמידום עליו[142], אבל היו שם עדים באותו מעמד, ולא זומנו כדי להיות באותו מעמד, הוא נאמן יותר מהם[143].

להלכה כתבו הפוסקים שאם הכחישוהו עדים על התנאי שאומר שהיה ביום פלוני, כשנמסר בידו השלישות, השליש אינו נאמן[144].

לחזור מעדותו הראשונה

השליש, לסוברים שנאמנותו משום שקבלוהו עליהם בעלי הדין להאמינו[145], יש מהראשונים סוברים שכיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד*[146]. ויש מהאחרונים סוברים שחוזר ומגיד, שאינו בכלל הכתוב "אם לוא יגיד"[147] לענין קרבן שבועת-העדות*[148] לפיכך אף אינו בדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הנלמד - לסוברים כן[149] - מכתוב זה[150]. ויש שכתבו טעם אחר שהשליש חוזר ומגיד, שהשליש נאמן אף חוץ לבית דין, ודין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אינו אלא בעדות שצריך להעיד בבית דין[151]. לסוברים שנאמנות השליש כשל בעלים[152], כתבו ראשונים ששליש יש לו כח כבעלים אף לסתור דבריו[153].

חוץ לבית דין

שליש, יש לו נאמנות אף מחוץ לבית-דין*[154], ורואים אותו כאילו אמר כן בבית דין[155], ומכל מקום אין נאמנותו עדיפה מעדים, ואין חשובה הגדתו - לענין כיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד*[156] - רק כשיאמר בבית דין[157].

שטר היוצא מתחת יד השליש

שטר שהיה ביד שליש - שהאמינוהו הלווה והמלוה לשומרו[158] - ויצא שטר מתחת ידו ואמר: יודע אני שפרוע הוא, נחלקו בו לשונות התלמוד: ללשון הראשון האמין לו רב נחמן - במגו*[159], של מה לי לשקר[160] - שאם רצה יכל לשורפו[161], ולא הוציאו בבית דין[162]. וללשון השני לא האמין לו רב נחמן[163], כיון שהוחזק בבית-דין*[164], אין אומרים מיגו[165]. החזקה זו בבית דין, נחלקו בה ראשונים: יש מפרשים שכתב בית דין הנפק[166], ולא אלים השליש להפקיע מעשה בית דין[167]. ויש מפרשים שראו בית דין הכתב בידו[168], ואין אומרים מיגו למפרע[169], שלא ניתן להאמינו משום שאם רצה היה שורפו, שהרי עכשיו לא שרפו, ואף אם היה שורפו לאחר שהוחזק בבית דין, לא היה מפסיד השטר[170]. או שכיון שהוחזק השטר בבית דין, אין אומרים שאם רצה יכל לשורפו, שהרי עכשיו אינו יכול לשורפו[171].

הלשון השני נדחה בתלמוד מכח "תיובתא"[172], ולכן פסקו רוב הראשונים כלשון הראשון[173], וכתבו ששטר שהיה ביד שליש, והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר: פרוע הוא, אף על פי שהשטר מקויים, נאמן - במיגו[174] - שאילו רצה היה שורפו או קורעו[175], ולא הראהו לבית דין[176], שכיון שנדחה הלשון השני בכל ענין נאמן שליש[177], ואפילו אם אין לו מיגו[178], ואף על פי שהוציאו בבית דין והוחזק בבית דין[179]. ויש מהם שפסקו שאפילו אם נראה כבר בבית דין, שהוציא השטר מתחת ידו סתם, ושתק עד שנתקיים ואמר פרוע הוא, נאמן[180]. ויש שפסק שאם נתקיים בפני השליש ושתק הרי הוא כאילו הודה ואמר יודע אני שאינו פרוע, שאם לא כן לאיזה צורך הניחו לקיים, ולא יוכל אחר כך לחזור מהודאתו[181]. ויש מהראשונים החולקים על כל זה ופוסקים כלשון השני[182], שאם אין מיגו, אינו נאמן[183]. וביארו ראשונים שלדעה זו הדברים אמורים אם המלוה היה מבקש מעותיו מן הלווה, והשליש שתק עד שנתקיים השטר בבית דין, ועכשיו אומר פרוע הוא, שאז אינו נאמן[184], שכיון שהוציא לתביעת המלוה ושתק עד שנתקיים, הוא כמי שאומר יודע אני שאינו פרוע, ועכשיו חוזר בו[185], וכיון שמתחילה הוציא השטר לזכות המלוה, אין מאמינים לחוב המלוה[186]. אבל שליש שהוציא השטר לזכות המלוה, ומיד שמביאו לבית דין טען ידעתי בו שהוא פרוע כולו או מקצתו, מהימן בתורת שליש[187].

מת השליש, ונמצא כתב יוצא מתחת ידי שליש - בין הוא כתיבת ידי השליש בין הוא כתיבת ידי אחר[188] - ששטר זה המונח אצלו פרוע הוא, הרי זה פרוע, אף על פי שאין עדים על הכתב[189] כתב ידי מי הוא, שודאי בדעת השליש הרשימו לו לזכרון, והרי הוא נאמן[190]. ודוקא כשידוע שבא מן השליש, כגון שהיה צרור וחתום בחותמו של השליש או שהוא סגור בתיבתו, או שיש בו איזה סימן אחר שמדעת השליש הוא, או שהמלוה מודה בכך שמדעת השליש הוא אלא שאומר שהשטר אינו פרוע, שאם לא כן יש לחוש שמא אחר הניחו שם[191], מבלי ידיעת השליש[192], וכל שטר שהוא ביד שליש שמת יש לחוש שביקש הלוה ליורשי שליש שיניחו שם כתב שהוא פרוע[193], ואנו איננו אומרים אלא ששליש נאמן משום שהאמינו לשליש - לסוברים כן[194] - אבל לא ליורשי שליש[195].

שטר שיוצא מתחת יד שליש, והלווה טוען שהוא מזויף או פרוע, אם אין יכולין לקיים חתימת העדים, אף על פי שהשליש מעיד שהמלוה והלוה מסרוהו לו ואמרו לו שכך וכך נשאר עדיין לפרוע משטר זה, אינו נאמן[196], שאין השליש נאמן בשביל תפיסתו יותר מבעל דבר בעצמו[197], שמה שמאמינים לשליש היינו - לסוברים כן[198] - שאם היה רוצה היה מוסרו למלוה, ואילו היה השטר ביד מלוה, כיון שאינו יכול לקיימו אינו כלום, שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו[199], כך גם גבי שליש, אין כח ביד השליש לעשות משטר מזוייף כשר, אלא כשיתקיים השטר על ידי עדים אז הוא נאמן על שלישותו[200].

שליש הנעשה על ידי שליח

שליש הנעשה על ידי שליח, כגון שבא הלווה עם אחר שבידו משכון או שטר, ואמר לו: המלוה עשאני שליח להביא זה אליך למסרו בידך על תנאי כך וכך, וקיבלו השליש, ואחר כך בא המלוה והכחיש השליחות, ואמר שלא עשאו שליח לדבר זה מעולם - אלא שלא מדעתי נכנס לביתי ולקחו, וכיון שאתה יודע שהשטר שלי ואני לא עשיתיך שלישי עליו, אלא שפלוני גזלו ממני וכיחש לך על שמי, תחזיר לי שלי[201] - יעשה השליש מה שאמר לו השליח[202], שהרי השליש נאמן שכך אמר לו השליח, וגם השליח היה נאמן בשעה שיצא השטר או המשכון מתחת ידו במיגו, שאם היה רוצה היה אומר: על תנאי כך הושלש בידי[203]. ואם לא הכחישו ענין השליחות רק השליש לא רצה לקבל השלישות ונשאר ביד השליח, אין לשליח דין שליש אלא כשליח בעלמא, שהרי הודה שאינו שליש אלא שליח, ויתן למי שנתן לו[204].

עשיית השליש כשיש טענה כנגדו

היה שכנגדו מוחה בבית-דין* נגד השלישות, לא יוציא השלישות מתחת ידו[205], עד שיפסוק בית דין הדין[206], אבל אם אין שכנגדו מוחה עליו בבית דין[207], השליש יעשה תמיד כפי מה שהושלש בידו, אף על פי שיש לאחד אחר כך טענה בדבר[208]. כיצד, הרי ראובן שהשוה עצמו עם שמעון החייב לו על זמנים, והפקיד השטר ביד לוי, והתנה שאם לא יפרע לו זמן אחד יחזיר לו לוי שטרו ויגבה הכל בפעם אחת, ולא פרע לו שמעון זמן אחד, יחזיר לו לוי שטרו, אף על פי שיודע שיהיו לשמעון טענות על זה, כי אין לוי דיין בדבר רק שליש, לכן יחזיר לראובן שטרו, וקודם שיוציאנו מידו יאמר לפני עדים היאך בא השטר לידו ועל איזה תנאי, והעדים יכתבו ויחתמו ויתנו הענין לשליש, והוא ימסרנו לשמעון, והוא יטעון אחר כך מה שירצה[209].

לאחר שהחזיר השטר

כל שהחזיר השליש השטר, אין לחוש שנעשה שלא כדין ושלא היה בקי בדין השלישות, אלא אם כן נולד רעותא[210].

שכר השליש

התובע חייב לשלם שכר השליש[211], דהיינו שמי שתובע שהשליש ימסור לו השלישות, ובאמת מוסר לו, צריך לשלם[212], שמי שמבקש השלישות, הוא ישלם[213], שלעולם מי שהדבר בא לו לזכות ולתועלת, הוא צריך לשלם השכירות[214], וכיון שהוא תובע וצריך לו, השכר עליו מוטל[215], אבל אותו שתובע שלא יחזיר השלישות לא משלם, כי למה יפסיד[216].

נוסח שטר שלישות

שני נוסחים מצאנו בראשונים לשטר שלישות:

א) יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמר לנו פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני, מחמת שרציתי ברצון נפשי, שלא באונס כלל, אלא בלבב שלם ובנפש חפצה, ואשליטית ואשלישית עליה כך וכך זוזי - או - כך וכך מאני דליתן יתהון לפלוני בר לפוני או דליזבון ליה בהון ארעא, ויהא נאמן בשלישות זה בכל מה שיעשה עלי ועל הדין פלניא דאנא מפקד ליה למתנינון בידיה, ולא יהא בי כח ולא בההוא פלוני המקבל לתקבוע בכל מאי שיעשה משלישות זה, ושטר שלישות ונאמנות זה מקויים כראוי ובריא וחזק כדרך כל שטרי שלישותא ואשלטותא והימנות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם, דלא כאסמכתא* ודלא כטוספי דשטרי, וקנינא מפלנוי בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא, ומה שיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים[217]. היה הממון בין שנים שמשלישים אותה לשליש לקנות בהם כלום, כותבים כך - יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה[218] - שאמרו לנו פלוני ופלוני, הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות, ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות, מחמת שרצינו ברצון נפשנו, שלא באונס כלל, והשלשנו ביד פלוני בן פלוני כך וכך ממון, והשלשנוהו לעשות בהן לנו דבר פלוני, וכל מה שיעשה לנו בו מקובל עלינו, כי האמננוהו בסחורה זו להיות נאמן בקנייתה ובהוצאותיה וכו'[219].

ב) בכך וכך בשבת וכו' - אנן סהדי - איך אמר לנו פלוני בר פלוני - הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות והבו לפלוני בן פלוני[220] - דצביתי ברעות נפשאי ואשליטית ואשלישית לפלוני על ידיה כך וכך זוזי דליתן יתהון לפלוני בר פלוני, או דניזבון בהון ארעא וניתהימן בשלישות דאכל מאי דעבדי בהון[221] - ויש שכתבו שסותם: דצבינא ברעות נפשי בשלישותא דא והכל מאי דעבד בהון[222] - דאדעתא דהכי יהבית בידיה ואשלטתיה דיהוי מהימן[223], דלא יהא לי רשות לערעורי עליה וליתהימן כתרי[224] בכל מאי דאמר ועביד בהאי ממונא[225], ושטר שלישות דא[226] קבילית עלאי[227] כחומר כל שטרי אשלטתא והימנותא[228] דנהיגין בישראל[229] מיומא דנן ולעלם[230], דלא כאסמכתא - ודלא כטופסי דשטרא[231] - וקנינא וכו'[232]. ואם הם שנים שנותנים ממון ביד שליש, יכתבו בלשון רבים[233]: איך אמרו לנא פלוני ופלוני וכו' ומנינא לפלוני בר פלוני שליש ושוינן בידיה כך וכך למיעבד עיסקא ובכל מאי דהוא עביד בהון לית לן רשותא לערעורי עליה[234]. ויכולים להוסיף: לא יהא ליה רשותא למיתן לחד מיננא עד דניתי קמי דייני פלוני ופלוני, והכל לפי התנאי[235].

נאמנות השליש במקום שטר השלישות

אפילו כתבו ענין השלישות בשטר, ונתנוהו לשליש - ונאבד הכתב[236], או שלא נאבד, אלא שנתחדש ענין אחר בשלישות מה שלא כתבו שם[237] - לא נאמר שלא סמכו על דברי השליש אלא על השטר, אלא גם בזה נאמן השליש[238], שהרי בידו לגנוז כל כתב השלישות[239], ולא נכתב השטר אלא לזכרון בעלמא[240]. נאמנות זו, יש מפרשים שהיא בכל אופן, שהרי בידו לגנוז כל כתב השלישות[241]. יש המפרשים שאם לא נאבד הכתב וכתוב בשטר שלישות שעל תנאי זה בלבד נמסר בידו, אינו נאמן לומר שיש עוד תנאי אחר, אלא כשאומר שאחר כך הותנה עוד תנאי אחר[242].

כתב השליש תנאי השלישות ומסר ביד אחד מבעלי הדין, ועל פי תנאי זה נמסר דבר פלוני ביד השליש, ומכחיש השליש הכתב, כגון שנכתב בו שלא היה אז תנאי והוא אומר שהיה אז תנאי, אינו נאמן, כי מכחיש הכתב[243]. וכן אם אמר בשטר זה שכחתי שתנאי כן וכן היה לי עוד לכתוב בו, אינו נאמן[244], דהיינו שאומר שקודם לכן היה עוד תנאי אחר שלא כתבו, אינו נאמן, ואפילו הבעל דבר עצמו אילו כתב כן בכתב ידו לא היה נאמן להכחיש כתב ידו, ולא עדיף השליש מהבעלים עצמו[245]. אבל אם מיישב דבריו באופן שלא יסתרו לענין כתב השלישות, כגון שטוען השליש שיש בו תנאים אחרים שלא נכתבו - שאחר שכתב כתב שלישות התנו עוד תנאי[246], - השליש נאמן[247], שכתב השלישות אינו אלא לראיה שהוא שליש בענין זה, ועיקר ממון השלישות ממילא לא הוחזק לאחד מהם אלא מפיו[248], וכשהדבר המושלש ביד השליש לא נודע מה טיבו אלא מפיו אנו חיים בו, ואפילו בדיבורו הקל בלבד, והוא נאמן משניהם, ולא מכח שטר זה[249]. וכן אם יש לו מגו*, שהחזיר הממון או שהיה אונס, נאמן[250], כיון שכתב על עצמו שהושלש בידו על תנאי זה וכשלא יתקיים מחויב להחזיר, הוא כשטר פקדון שאינו נאמן לומר לוקח אחר כך, כשאין לו מיגו, החזרתי, שהוא כעדי פקדון, וכן אינו נאמן לומר שהקנה לאחר אחר כך על איזה תנאי אחר[251].

שטר שהושלש והיה בו מחק מאחורי השטר, והשליש אומר שתנאי השלישות נמחק שם, נאמן[252], והמחק שאחורי השטר אינו מגרע תוכו של השטר כלום[253], שנחוש שמא תנאי אחר היה שם[254] שאינו מפורש בתוך השטר וגם אין שליש מודה בו[255], ואף לפירעון אין חוששים כל זמן שהשטר ביד השליש[256].

קרוב ויש סוברים הטעם

שליש קרוב* נאמן[257], שהרי הטעם הוא ששליש נאמן - לסוברים כן[258] - הוא משום שהאמינו לו[259], שהרי לסוברים שכשבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין שליש נאמן[260], הטעם הוא משום שהאמין לו[261], והרי שליח של גט כשר אפילו קרוב[262], ואם כן כשאמר מן הסתם שליש נאמן מטעם שלישות שהאמין לו, משמע שכל הראוי להיות שליח נאמן בשלישות זה, ונכנסו גם הקרובים, שאם לא תאמר כן היה לו לפרש ולא לסתום[263]. והוא כאומר נאמן עלי אבא[264], והאומר נאמן עלי אבא - להיות עד[265], או דיין[266] - אינו יכול - לסוברים כן[267], וכן הלכה לאחר גמר-דין*[268] - לחזור בו[269].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  2. ↑ עי' שמות יד ז, לפי ירו' כלאים פ"ח ה"ב ותיוב"ע וראב"ע ומושב זקנים והדר זקנים שם, וס' השטרות לר"י ברצלוני, וס' השרשים לרד"ק שורש שלש, בפי' הב', ורבינו בחיי שם, בפי' הב', והכתב והקבלה שם, בשם רז"ל, ועי' ציונים 3, 7, 8, שי"מ בע"א; עי' שמות טו ז, לפי ס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הב', ועי' ציונים 7, 8, שי"מ בע"א; עי' שמ"ב כג ח, לפי רש"י שם וצמח דוד לר"ד בן יצחק ע' שלש, ועי' ציונים 7, 8, שי"מ בע"א; עי' ישעיהו מ יב, לפי רש"י ור"י קרא שם, בפי' הא' ובפי' הב', ורי"ד שם, בפי' הא', ומאירי תהלים פ ו, בשם י"מ, ועי' ציונים 15, 16, 17, 12, שי"מ בע"א; עי' יחזקאל כג טו, לפי ר"מ בן שמעון שם, ועי' ציונים 4, 5, 7, שי"מ בע"א; עי' תהלים שם, לפי רש"י שם, בשם רבותינו, ובשם ר' משה הדרשן, ורד"ק שם, בפי' הב' ובפי' הג', ומאירי שם, בשם י"מ, ומלבי"ם שם בביאור המלות (וסותר למלבי"ם שבציון 15, וצ"ב), ועי' ציונים 15, 16, 18, שי"מ בע"א; עי' משלי כב כ, לפי רש"י שם, ור' יוסף קמחי שם, בפי' הב', וס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הב', ועי' ציונים 5, 8, 9, שי"מ בע"א.
  3. ↑ עי' שמות יד ז, לפי אונקלוס שם ומחברת מנחם ע' שלש במחלקה הב' ורבינו בחיי שם, בפי' הא', ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א; עי' מל"ב ז ב, לפי מחברת מנחם שם וס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש שלש, בפי' הא', ועי' ציונים 4, 6, 7, שי"מ בע"א.
  4. ↑ עי' שמות שם, לפי רש"י ורשב"ם שם, והכתב והקבלה שם, בפי' הא', ומצודת ציון יחזקאל כג טו (וסותר למצודת ציון שבציון 7, וצ"ב), ועי' רש"י שם, שהוא ע"פ אונקלוס שבציון הקודם, ועי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש שלש, שחיברו יחד עם הפי' שבציון הבא, ועי' רלב"ג שם, שחיברו יחד עם הפירוש שבציון 7, וצ"ב; עי' מל"ב שם, לפי צמח דוד שם, ועי' ציונים 3, 6, 7, שי"מ בע"א; עי' יחזקאל שם, לפי מצודת ציון שם, ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א. ועי' ראב"ע שמות שם ור"מ בן שמעון יחזקאל שם (ובקצור נמרץ בס' השרשים לרד"ק שם), כי המלך דומה כמו א' בחשבון על כן יקרא משנה אותו שהוא אחריו במעלה השנית ואשר הוא במעלה השלישית יקרא שלישי (ועי' ציון 2).
  5. ↑ עי' שמות שם, לפי צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' שליש ב' (והוא לכאו' כפי' שבציון הקודם), ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א; עי' יחזקאל שם, לפי צמח דוד שם, ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א; עי' משלי שם, לפי ר' יוסף קמחי שם, בפי' הא', ועי' ציונים 2, 8, 9, שי"מ בע"א.
  6. ↑ עי' מל"ב שם, לפי ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, בפי' הב', וס' השרשים לרד"ק שורש שלש, ועי' ציונים 3, 4, 7, שי"מ בע"א.
  7. ↑ עי' שמות שם, לפי ר"י קרא שמ"ב שם ורבינו מיוחס שמות שם (וכ"מ ממצודת ציון שמ"ב שם, וסותר למצודת ציון שבציון 4, וצ"ב), ועי' ציונים 2, 3, 8, שי"מ בע"א, ועי' רלב"ג שם, שחיברו יחד עם הפי' שבציון הקודם, וצ"ב; עי' שמות טו ז, לפי אונקלוס והעמק דבר שם, ועי' ציונים 2, 8, שי"מ בע"א; עי' שמ"ב שם, לפי ת"י ור"י קרא שם (וכ"מ ממצודת ציון שם), ועי' ציונים 2, 8, שי"מ בע"א; עי' מל"ב ז ב, לפי ת"י שם, ועי' ציונים 3, 6, שי"מ בע"א; עי' יחזקאל כג טו, לפי ת"י ורש"י שם, ועי' ציונים 2, 4, 5, שי"מ בע"א.
  8. ↑ עי' שמות יד ז, לפי ס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הא', ועי' ציונים 2, 3, 7, שי"מ בע"א; עי' שמות טו ז, לפי רד"ק שמ"ב שם וס' השרשים שם בפי' הא', ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א; עי' שמ"א יח ו, לפי רלב"ג שם, ועי' ציונים 11, 19, 20, שי"מ בע"א; שמ"ב שם, לפי רד"ק שם, ועי' ציונים 2, 7, שי"מ בע"א; עי' מל"ב שם, לפי רד"ק שמ"ב שם, ועי' ציון 7, שי"מ בע"א; עי' משלי שם, לפי ס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הא', ורי"ד ורלב"ג שם, ועי' ציונים 2, 5, 9, שי"מ בע"א, ועי' רלב"ג שם, ועי' ציון 2.
  9. ↑ עי' משלי שם, לפי ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח, ועי' ציונים 2, 5, שי"מ בע"א.
  10. ↑ כ"מ מס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם (והפי' לכאו' כרד"ק שבציון 14).
  11. ↑ עי' שמ"א שם, לפי ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, וס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הא', ועי' ציונים 8, 19, 20, שי"מ בע"א.
  12. ↑ ס' השרשים לרד"ק שם.
  13. ↑ ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם; עי' ס' השרשים לרד"ק שם.
  14. ↑ ס' השרשים לרד"ק שם. ועי' ציונים 4, 8.
  15. ↑ עי' ישעיהו שם, לפי ראב"ע שם, ורי"ד שם, בפי' הב', ותהלים פ ו, ומלבי"ם ישעיהו שם בבאור המילות, ועי' ציונים 2, 16, 17, 12, שי"מ בע"א; עי' תהלים שם, לפי ראב"ע שם, ורי"ד ישעיהו שם, בפי' הב', ותהלים שם, ומלבי"ם ישעיהו שם (וסותר למלבי"ם שבציון 2, וצ"ב), ועי' ציונים 2, 16, 18, שי"מ בע"א. ועי' ראב"ע ישעיהו שם שיתכן שנקרא מידה זו כן, מל' שלוש (ועי' ציון 2).
  16. ↑ עי' ישעיהו שם, לפי רד"ק תהלים שם, בפי' הא', וס' השרשים שם, ומאירי שם, וצמח דוד שם ע' שליש א', ומצודת ציון שם וישעיהו שם, ועי' ציונים 2, 15, 17, 12, שי"מ בע"א; עי' תהלים שם, לפי רד"ק שם, בפי' הא', וס' השרשים שם, ומאירי שם, ומצודת ציון שם ושם, ועי' ציונים 2, 15, 18, שי"מ בע"א; 1, 9, 10, 11, 12.
  17. ↑ עי' ישעיהו שם, לפי ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, ועי' ציונים 2, 15, 16, 18, שי"מ בע"א.
  18. ↑ עי' ישעיהו שם, לפי רש"י תהלים שם, בד' מחברת מנחם שם במחלקה הג' (והובא ברש"י ישעיהו שם), ועי' ציונים 2, 15, 16, 17, שי"מ בע"א; עי' תהלים שם, לפי רש"י שם, בד' מחברת מנחם שם, ועי' ציונים 2, 15, 16, שי"מ בע"א.
  19. ↑ עי' שמ"א שם, לפי מחברת מנחם שם: ויתכן להיות, ורד"ק שם, בפי' הא', וס' השרשים שם, בפי' הא', וצמח דוד שם, ועי' ציונים 8, 11, 20, שי"מ בע"א.
  20. ↑ עי' שמ"א שם, לפי ת"י שם (ורש"י ורד"ק שם, בשמו), ועי' ציונים 8, 11, 19, שי"מ בע"א.
  21. ↑ ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  22. ↑ עי' אוצר לשון המשנה ע' שליש.
  23. ↑ ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר סה.
  24. ↑ עי' ס' השטרות לר"י ברצלוני שבציון 219.
  25. ↑ עי' ס' העיטור שבציון 221.
  26. ↑ בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ז.
  27. ↑ עי' ס' השטרות שם; בעה"ת שם, בפי' הא'.
  28. ↑ ס' השטרות שם.
  29. ↑ שמות יד ז.
  30. ↑ עי' ציון 2.
  31. ↑ עי' ס' השטרות שם.
  32. ↑ עי' ציון 3.
  33. ↑ כ"מ מבעה"ת שם, בפי' הב'.
  34. ↑ עי' ס' השטרות שם.
  35. ↑ עי' ס' העיטור ש - שלישות גט (מד ג במהד' רמ"י); עי' הגמ"ר סנדהרין רמז תשכו, בשמו.
  36. ↑ עי' ס' העיטור שם.
  37. ↑ עי' ס' העיטור שם.
  38. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קצט, והובא בב"י חו"מ סי' נה ס"א; רמ"א בשו"ע שם נו ב.
  39. ↑ שו"ת הרשב"א שם, והובא בב"י שם.
  40. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"א; עי' רי"ף ב"מ ב ב (א ב); עי' ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ב במהד' רמ"י), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; עי' רא"ש שם פ"א סי' ב; בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' א, בשם רבוותא; טור חו"מ סי' נה ס"א; שו"ע שם נו א; לבוש שם סי' נה ס"א.
  41. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא גיטין סד א; עי' רי"ף ב"מ שם; ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ב במהד' רמ"י), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; עי' רא"ש שם; בעה"ת שם, בשם רבוותא; טור שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  42. ↑ עי' תוספ' ב"מ שם; עי' ברייתא גיטין שם; עי' רי"ף ב"מ שם; עי' רא"ש שם; בעה"ת שם, בשם רבוותא; טור שם; שו"ע שם; לבוש שם. וע"ע עדות.
  43. ↑ בעה"ת שם, בשם רבוותא. וע"ע פסולי עדות.
  44. ↑ ס' העיטור שם, בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; טור שם ס"ה, בשם העיטור, שכן אמרי רבוותא; הג"ה בשו"ע שם; לבוש שם.
  45. ↑ ס' העיטור שם (מג ב-ג), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; טור שם ס"ה, בשם העיטור, שכן אמרי רבוותא; שו"ע שם: ואע"פ; לבוש שם.
  46. ↑ ס' העיטור שם (מג ג), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; שו"ע שם; לבוש שם.
  47. ↑ ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ג במהד' רמ"י), בשם תשו' רבינו האי; מרדכי גיטין רמז תי, בשם תשו' ר"ת; בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ז; הגמ"ר שבועות רמז תשכו, בשם העיטור בשם תשו' רבינו האי; טור חו"מ סי' נה ס"א.
  48. ↑ מרדכי שם, בשם תשו' ר"ת.
  49. ↑ בעה"ת שם.
  50. ↑ עי' נתה"מ סי' נו באורים ס"ק יד, ע"פ פנ"י גיטין ג א.
  51. ↑ עי' נתה"מ שם.
  52. ↑ עי' ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ב במהד' רמ"י), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; עי' תשו' מהר"ם מר"ב בתשומי"י משפטים סי' מד; כ"מ משו"ת הרשב"א ח"ב סי' שמט, בפי' הא'; עי' בעה"ת שם סי' ה, בשם בעל מתיבות, שכן אמרי רבנן, וסי' ז, לד' שבציון 113 ואילך.
  53. ↑ תשו' מהר"ם מר"ב שם.
  54. ↑ עי' רש"י גיטין סד א ד"ה מי קא נפיק; עי' תוס' שם ד"ה שליש, שאין לפרש כן, שהרי נאמן אף כשאין מיגו (עי' ציון 57); עי' לבוש שבציון 198 ואילך.
  55. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם, בפי' הב'.
  56. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  57. ↑ תוס' גיטין סד א ד"ה שליש, ע"פ סנהדרין לא ב; רמב"ן גיטין שם, ע"פ סנהדרין שם; נמוק"י ב"מ כא א (יב א), ע"פ גמ' שם.
  58. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  59. ↑ ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ג) ובעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ד, בשם תשו' רבינו האי, ע"פ סנהדרין לא א: הימנה רב נחמן; עי' ס' העיטור שם, בשם הרב המחבר (ועי' טור חו"מ סי' נה ס"א, שנ' שהוא ר"י ברצלוני); תשו' רבינו ברוך בשו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תשלט, בשם תשו' ר"ת; עי' בעה"ת שבציון 140; מרדכי ב"מ רמז תיח, בשם ר"ח ור"י ור"מ; הגמ"ר שבועות רמז תשכו, בשם העיטור בשם תשו' רבינו האי; עי' טור שם; שו"ע שם נו א, לפי סמ"ג שם סק"ג; עי' לבוש שם סי' נה ס"א.
  60. ↑ תשו' רבינו ברוך שם, בשם תשו' ר"ת; רבינו שמחה, בשאלתו לרבינו ברוך שם, לצד זה.
  61. ↑ עי' מרדכי שם, בשם אבי העזרי.
  62. ↑ עי' תשו' רבינו ברוך שם, בשם רבינו אליעזר הלוי בשם ריב"א; תשו' רבינו ברוך שם; עי' מרדכי שם, בשם אבי העזרי.
  63. ↑ תשו' רבינו ברוך שם.
  64. ↑ מרדכי שם, בשם רבינו ברוך.
  65. ↑ עי' תשו' רבינו ברוך שם; מרדכי שם, בשם רבינו ברוך; עי' שו"ת מהרי"ל שם, לד' זו.
  66. ↑ שו"ת הריב"ש סי' תנב, והובא בב"י חו"מ סי' נה ס"א.
  67. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"א; עי' רי"ף ב"מ ב ב (א ב); עי' רא"ש שם פ"א סי' ב; עי' טור שם; עי' שו"ע שם נו א; עי' לבוש שם סי' נה ס"א.
  68. ↑ שו"ת הריב"ש שם.
  69. ↑ עי' ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ג במהד' רמ"י); טור שם, בשם העיטור בשם ה"ר יהודה ברצלוני; שו"ת הריב"ש שם; רמ"א בשו"ע שם ג.
  70. ↑ טור שם; עי' שו"ת הריב"ש שם.
  71. ↑ בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' א, בשם רבוותא.
  72. ↑ עי' טור שם; עי' רמ"א בשו"ע שם ג; עי' לבוש שם סי' נה ס"ג.
  73. ↑ עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  74. ↑ עי' ציון 257 ואילך.
  75. ↑ ש"ך שם ס"ק כא; עי' באה"ט שם סק"כ ונתה"מ שם חדושים ס"ק יט, בשמו.
  76. ↑ בהגר"א שם ס"ק יח, ע"פ התוספ' שבציון 67.
  77. ↑ סמ"ע שם ס"ק יז.
  78. ↑ עי' ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ג במהד' רמ"י), בשם הרב המחבר; עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' א וטור חו"מ סי' נה ס"א, בשם העיטור בשם ה"ר יהודה ברצלוני; רמ"א בשו"ע שם נו ג; לבוש שם סי' נה ס"ג.
  79. ↑ בעה"ת שם וטור שם, בשם העיטור בשם ה"ר יהודה ברצלוני; רמ"א שם; לבוש שם.
  80. ↑ רמ"א שם; לבוש שם.
  81. ↑ עי' ציון 75 ואילך.
  82. ↑ בעה"ת שם וטור שם, בשם העיטור בשם ה"ר יהודה ברצלוני; רמ"א שם; לבוש שם.
  83. ↑ בעה"ת שם וטור שם, בשם העיטור בשם ה"ר יהודה ברצלוני.
  84. ↑ עי' ציון 67 ואילך.
  85. ↑ עי' מרדכי גיטין רמז תי, בשם ר"מ.
  86. ↑ מרדכי שם, בשם ר"מ.
  87. ↑ עי' ס' העיטור שבציון 92; עי' רשב"א גיטין סד א, בשם הר"א אב"ד, לפי ישועות ישראל סי' נו עין משפט סק"ח, בד' ש"ך שם ס"ק יט, ועי' ציון 95, שי"מ בע"א; ד"מ חו"מ סי' נה סק"א, בד' שו"ת הרא"ש שבציון הבא.
  88. ↑ ע"ע שבועת הפקדון.
  89. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל צד סי' ג וכלל קה סי' ג.
  90. ↑ עי' ציון 69.
  91. ↑ ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ג במהד' רמ"י): ומסתברא; בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ו והגמ"ר שבועות רמז תשכו; עי' טור שם ס"ו, בשם העיטור.
  92. ↑ עי' ס' העיטור שם; בעה"ת שם, בשמו; עי' הגמ"ר שם, בשם העיטור.
  93. ↑ מרדכי גיטין רמז תי, בשם ר"מ.
  94. ↑ עי' מרדכי שם וב"מ רמז ריח, בשם ר"מ.
  95. ↑ ע"ע שליח. תשו' מהר"ם מר"ב בתשומי"י סי' מד, ע"פ גיטין סד א וסנהדרין לא ב; מרדכי ב"מ שם, בשם ר"מ; עי' רשב"א שם, בשם הר"א אב"ד, לפי תומים שם ס"ק יא, ועי' ציון 87, שי"מ בע"א; עי' רשב"א שם, לפי תומים שם; אגודה גיטין פ"ו סי' קיד, בשם רמז"ל.
  96. ↑ ע"ע אין אדם חוטא ולא לו.
  97. ↑ מרדכי גיטין שם, בשם ר"מ.
  98. ↑ עי' מרדכי שם, בשם ר"מ.
  99. ↑ עי' תומים שם.
  100. ↑ רשב"א שם, בשם הר"א אב"ד, והסכים לו; תשו' מהר"ם מר"ב, ומרדכי שם ואגודה שם, בשמו, לפי תומים שם.
  101. ↑ רשב"א שם, בשם הר"א אב"ד.
  102. ↑ עי' רשב"א שם.
  103. ↑ רשב"א שם.
  104. ↑ עי' תומים שם.
  105. ↑ תומים שם.
  106. ↑ עי' רשב"א שם.
  107. ↑ לבוש חו"מ סי' נה ס"ג.
  108. ↑ עי' שו"ע חו"מ נו ג; לבוש שם.
  109. ↑ עי' ציון 69. שו"ע שם; לבוש שם: דשמא.
  110. ↑ עי' ציון 70 ואילך. סמ"ע שם ס"ק טו.
  111. ↑ לבוש שם.
  112. ↑ עי' שו"ע חו"מ נו ג; לבוש שם.
  113. ↑ שו"ת הרא"ש כלל סח סי' כב, לפי ב"ח חו"מ סי' נה ס"ב; עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ז, בשם איכא מ"ד, ודחה; טור שם, בשם י"א.
  114. ↑ עי' בעה"ת שם, בשם איכא מ"ד, ודחה.
  115. ↑ עי' בעה"ת שם, בסתם, וע"פ סברת הראשונים שבציון הבא, וסי' ז, ששאל את הרמב"ן והשיב לו; עי' טור שם, בשם התרומות.
  116. ↑ בעה"ת שם סי' ז, שכן קבלה בידיו מסברת הראשונים שכתבו.
  117. ↑ עי' בעה"ת שם; טור שם, בשמו.
  118. ↑ עי' בעה"ת שם; עי' טור שם, בשמו.
  119. ↑ עי' בעה"ת שם; טור שם.
  120. ↑ עי' בעה"ת שם; עי' הגמ"ר גיטין רמז תסה, בשם תשו' מהר"ם; טור שם.
  121. ↑ עי' הגמ"ר שם, בשם תשו' מהר"ם; עי' ד"מ שם סק"ד, בשם הגמ"ר בשם תשו' מהר"ם.
  122. ↑ ע"ע שותפים.
  123. ↑ לבוש שם ס"א.
  124. ↑ עי' מרדכי ב"ק רמז צח, בשם אבי העזרי; עי' ד"מ שם סק"ב, בשם מרדכי בשם אבי העזרי.
  125. ↑ עי' מרדכי בשם אבי העזרי שבציון הבא.
  126. ↑ מרדכי שם, בשם אבי העזרי.
  127. ↑ עי' ציון 113 ואילך.
  128. ↑ בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ז, ודחה, שודאי כל הסוגיא משמע שנאמן בלא עדין, שא"כ מאי נאמנותיה.
  129. ↑ עי' שו"ע חו"מ נו א; עי' לבוש שם סי' נה ס"א.
  130. ↑ שו"ע שם; לבוש שם.
  131. ↑ רמ"א בשו"ע שם, ובציונים שם, שהוא ע"פ המרדכי שבציון 124; לבוש שם.
  132. ↑ רמ"א שם, ובציונים שם, שהוא ע"פ הגמ"ר שבציון 121; לבוש שם.
  133. ↑ בעה"ת שנ"ב ח"ג סו"ס ח, ששאל את הרמב"ן והשיב לו; עי' טור חו"מ סי' נה ס"ג, בשם הרמב"ן.
  134. ↑ עי' בעה"ת שם, ששאל את הרמב"ן והשיב לו; טור שם, בשם הרמב"ן.
  135. ↑ עי' בעה"ת שם, ששאל את הרמב"ן והשיב לו; טור שם.
  136. ↑ טור שם.
  137. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שיז: שמא, ושכמדומה שכן דעת התוס' (עי' תוס' גיטין סד א ד"ה שליש), וח"ג סי' קצט, בשם העיטור והרב בעל הלכות, והתוס'.
  138. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  139. ↑ עי' ציון 58 ואילך.
  140. ↑ עי' בעה"ת שם, בשאלתו, לצד זה.
  141. ↑ עי' בעה"ת שם, בשאלתו.
  142. ↑ בעה"ת שם, בשאלתו.
  143. ↑ עי' בעה"ת שם, בשאלתו.
  144. ↑ עי' שו"ח חו"מ נו ב; עי' לבוש שם סי' נה ס"ב.
  145. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  146. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שמט, בפי' הא', לפי נתה"מ סי' נו באורים סק"ט וישועות ישראל שם עין משפט סק"ח. ועי' ש"ך שם סק"ג וסק"י, ונתה"מ שם, בדעתו.
  147. ↑ ויקרא ה א.
  148. ↑ ע"ע.
  149. ↑ ע"ע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ציון 25 ואילך. ושם, ציון 34 ואילך, שי"ח. ועיי"ש ציון 157 ואילך, מח' אם דיני כיון שהגיד וכו' תלוי בדיני קרבן שבועת העדות, ושתלוי במח' הנ"ל אם נלמד מכתוב זה.
  150. ↑ עין יצחק ח"ב אה"ע סי' מג אות ד.
  151. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 68 ואילך. עין יצחק שם אות ב.
  152. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  153. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם, בפי' הב', לפי נתה"מ שם. ועי' שו"ת בית יצחק חו"מ סי' טז.
  154. ↑ עי' בעה"ת שבציון הבא; עי' נתה"מ סי' נו באורים סק"א במהדו"ק; עין יצחק ח"ב אה"ע סי' מג אות ב.
  155. ↑ עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ט, בשם הרמב"ן.
  156. ↑ עי' ציון 145 ואילך.
  157. ↑ נתה"מ סי' נו באורים ס"ק יט; עי' עין יצחק שבציון 151.
  158. ↑ רש"י סנהדרין לא א ד"ה דנפק שטרא.
  159. ↑ בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ב; ב"י חו"מ סי' נה ס"א.
  160. ↑ ע"ע מגו. רש"י שם ב ד"ה קלתיה.
  161. ↑ גמ' שם א, בלשון הא'.
  162. ↑ בעה"ת שם.
  163. ↑ גמ' שם, בלשון הב'.
  164. ↑ גמ' שם ב.
  165. ↑ ב"י שם.
  166. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה דאיתחזק; עי' תוס' שם ד"ה וכיון ותוס' רא"ש שם, בשמו, ודחו, דמ"מ יהא נאמן במיגו דאי בעי קלתיה; כ"מ מרי"ף שם (ט ב); עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ב.
  167. ↑ רש"י שם.
  168. ↑ עי' תוס' שם, ע"פ ב"ב קנט ב; עי' תוס' רא"ש שם.
  169. ↑ ע"ע מגו ציון 721 ואילך. תוס' רא"ש שם.
  170. ↑ יד רמ"ה שם א, בפי' הא'.
  171. ↑ יד רמ"ה שם, בפי' הב'.
  172. ↑ ע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד ציון 263 ואילך. סנהדרין לו ב.
  173. ↑ עי' רי"ף שם (ט ב); עי' רא"ש שם פ"ג סי' לח; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קיא; בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' נב; עי' ראשונים שבציון הבא.
  174. ↑ לבוש חו"מ סי' נה ס"א.
  175. ↑ עי' רמב"ם מלוה פט"ז ה"ח; עי' בעה"ת שם, בשמו, והסכים לו; עי' טור שם ס"א; שו"ע שם נו א; לבוש שם.
  176. ↑ לבוש שם.
  177. ↑ בעה"ת שם; עי' ב"י שם.
  178. ↑ תוס' ותוס' רא"ש שבציון 168 ואילך, לפי ש"ך שם סק"י; שו"ת הרשב"א שם.
  179. ↑ בעה"ת שם.
  180. ↑ טור שם; סמ"ע שם סי' נו סק"י, בשמו.
  181. ↑ ש"ך שם סק"י.
  182. ↑ בעה"ת שם, בשם יש פוסקין, ודחה, שהרי איתותב בגמ' (עי' ציון 172).
  183. ↑ עי' בעה"ת שם, בשם יש פוסקין.
  184. ↑ עי' בעה"ת שם, לפי ש"ך שם.
  185. ↑ בעה"ת שם.
  186. ↑ עי' בעה"ת שם.
  187. ↑ בעה"ת שם.
  188. ↑ עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ג; עי' טור חו"מ סי' נה ס"ד; לבוש שם ס"א; ש"ך שם ס"ק יג, בד' רמב"ם ושו"ע שבציון הבא.
  189. ↑ רמב"ם מלוה פט"ז ה"ח, ועי' מ"מ שם וש"ך חו"מ סי' נו ס"ק יב ותומים שם סק"ט ובהגר"א שם ס"ק יב, במקור דברי הרמב"ם; בעה"ת שם, בשמו, והסכים לו; עי' טור שם; שו"ע שם נו א; לבוש שם.
  190. ↑ לבוש שם.
  191. ↑ ש"ך שם; באה"ט שם ס"ק יג, בשמו; עי' אורים שם ס"ק יג, בשם הש"ך; עי' נתה"מ שם חדושים ס"ק יב.
  192. ↑ אורים שם, בשם הש"ך.
  193. ↑ עי' ש"ך שם; באה"ט שם, בשמו.
  194. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  195. ↑ ש"ך שם.
  196. ↑ עי' טור חו"מ סי' נה ס"ח; שו"ע שם נו ד; עי' לבוש שם סי' נה ס"ד.
  197. ↑ טור שם; לבוש שם.
  198. ↑ עי' ציון 54.
  199. ↑ ע"ע קיום שטרות.
  200. ↑ לבוש שם.
  201. ↑ עי' בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ט, בשאלה; טור חו"מ סי' נה סי"א; עי' לבוש שם ס"ו.
  202. ↑ עי' בעה"ת שם, שכן שאל מהרמב"ן והשיב לו; טור שם, בשם הרמב"ן (עי' חי' הגהות שם סק"ד); שו"ע שם נו ו; לבוש שם.
  203. ↑ עי' טור שם; לבוש שם.
  204. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קלג, והובא בב"י שם סי"ג; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  205. ↑ שו"ת הרא"ש כלל עב סי' ד, לפי אורים סי' נו סק"ל.
  206. ↑ עי' אורים שם.
  207. ↑ אורים שם.
  208. ↑ רמ"א בשו"ע חו"מ נו ו; לבוש שם סי' נה ס"ו.
  209. ↑ עי' תשו' הרא"ש בשו"ת כלל קה סי' ו וטור שם סי' נה ס"ז; רמ"א שם; לבוש שם.
  210. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקטז; רמ"א בשו"ע חו"מ נו ו; לבוש שם סי' נה ס"ו. ועי רמ"א שם ולבוש שם, ששייכו ד"ז לדין שבציון 208 ואילך, וסמ"ע שם ס"ק כח, תמה.
  211. ↑ הגמ"ר סנהדרין רמז תשכו, לגירסתנו, בשם תוס' הריב"ן בשם רש"י, ע"פ ב"ק מו ב, ועי' ט"ז חו"מ סי' נו ס"א ד"ה התובע ישלם, שכ"ה בדפו"י, ובדפוסים חדשים גרסו בע"א; ב"י חו"מ סי' נה ס"א, בשם הגמ"ר בשם רש"י; עי' רמ"א בשו"ע שם נו א; עי' לבוש שם סי' נה ס"א. ועי' ט"ז שם, ואורים שם ס"ק יד, בדעתו.
  212. ↑ אורים שם; נתה"מ שם חדושים ס"ק יג, בשמו.
  213. ↑ ט"ז שם.
  214. ↑ סמ"ע שם ס"ק יג; באה"ט שם, בשמו.
  215. ↑ לבוש שם.
  216. ↑ עי' אורים שם; נתה"מ שם, בשמו.
  217. ↑ ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר סה.
  218. ↑ עי' ס' השטרות שבציון הקודם.
  219. ↑ ס' השטרות שם.
  220. ↑ הגמ"ר סנהדרין רמז תשכו, בשם העיטור. בס' העיטור ש - שלישות ממון (מד ג במהד' רמ"י), במקום כ"ז: וכו'.
  221. ↑ ס' העיטור שם, וסותר להגמ"ר בשם העיטור שבציון הבא, וצ"ב.
  222. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור, וסותר לעיטור שבציון הקודם, וצ"ב.
  223. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: דליהוי.
  224. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: ולהימן כבי .
  225. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: מאי דעבד.
  226. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: ושיטרא שלישית דא.
  227. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: קבילי עלי.
  228. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: אשלטותא.
  229. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: דנהיגי בישראל.
  230. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו: מן יומא.
  231. ↑ הגמ"ר שם, בשם העיטור. בס' העיטור שם, במקום כ"ז: כו'.
  232. ↑ ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו.
  233. ↑ עי' ס' העיטור שם; הגמ"ר שם, בשמו.
  234. ↑ ס' העיטור שם.
  235. ↑ ס' העיטור שם.
  236. ↑ סמ"ע סי' נו סק"ד; באה"ט שם סק"ג ונתה"מ שם חדושים סק"ד, בשמו.
  237. ↑ עי' סמ"ע שם; עי' באה"ט שם, בשמו.
  238. ↑ תוס' גיטין סד א ד"ה שליש, לפי בהגר"א חו"מ סי' נו סק"ה, ועי' בהגר"א שם, שכן מוכח בגמ' שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שיז וסי' שיט, והובא בב"י שם סי' נה; עי' רמ"א בשו"ע שם נו א; עי' לבוש שם סי' נה ס"א.
  239. ↑ תומים סי' נו סק"ג; נתה"מ שם באורים סק"ג, בשמו.
  240. ↑ לבוש שם; סמ"ע שם סק"ה; באה"ט שם, בשמו.
  241. ↑ שו"ת הרשב"א שבציון 243 ואילך וש"ך שם סק"ג, לפי תומים שם סק"ג, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  242. ↑ שו"ת הרשב"א שבציון 243 ואילך וש"ך שם, לפי באה"ט שם סק"ד ונתה"מ שם חדושים סק"ד, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  243. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שמט; תומים סי' נו סק"ג, בד' שו"ת הרשב"א שם.
  244. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם.
  245. ↑ ש"ך שם.
  246. ↑ ש"ך שם.
  247. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' תומים שם, בשמו.
  248. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם.
  249. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  250. ↑ עי' נתה"מ שם באורים סק"ג.
  251. ↑ נתה"מ שם.
  252. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל קה סי' ד; ד"מ חו"מ סי' נה סק"ו וסמ"ע סי' נו סק"ח, בשמו. ועי' ט"ז שם ס"א ד"ה השליש נאמן, שתמה, ובמגיה לט"ז שם.
  253. ↑ שו"ת הרא"ש שם; עי' ד"מ שם, בשמו.
  254. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; ד"מ שם, בשמו.
  255. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  256. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; עי' ד"מ שם, בשמו.
  257. ↑ ס' העיטור ש - שלישות ממון (מג ב במהד' רמ"י), בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; בעה"ת שנ"ב ח"ג סי' ה, בשם בעל מתיבות, שכן אמרי רבנן; עי' טור חו"מ סי' נה ס"א; עי' שו"ע שם נו א; עי' לבוש שם סי' נה ס"א.
  258. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  259. ↑ עי' ס' העיטור שם, בשם בעל מתיבתא, שכן אמור רבנן; בעה"ת שם, עי' בשם בעל מתיבות; עי' ב"י שם סי' נה ובאה"ג שם סי' נו סק"ב, בשם בעה"ת; עי' פרישה שם סק"א, בד' הטור שבציון 257, ובשם בעה"ת; עי' בהגר"א שם סק"ג, בשם בעה"ת.
  260. ↑ ע"ע שליח לקבלה.
  261. ↑ עי' גיטין סד א.
  262. ↑ ע"ע שליח להולכה.
  263. ↑ גידו"ת שם.
  264. ↑ עי' בעה"ת שבציון 269; עי' פרישה שבציון הנ"ל; סמ"ע שם סי' נו סק"ב.
  265. ↑ ע"ע עדות וע' פסולי עדות.
  266. ↑ ע"ע בית דין: פסול שקיבלוהו.
  267. ↑ ע"ע בית דין ציון 585.
  268. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 588 וע' פסולי עדות.
  269. ↑ עי בעה"ת שם: יכול לחזור בו, וצ"ב; ב"י שם ובאה"ג שם, בשם בעה"ת; פרישה שם, בד' הטור שבציון 257, ובשם בעה"ת; עי' בהגר"א שם, בשם בעה"ת.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שליש&oldid=157245"