אנציקלופדיה תלמודית:שלש סעודות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המצוה לקיים סעודות בשבת וביום טוב.

המצוה וגדרה

המצוה ומקורה

חייב אדם לאכול בשבת כמה סעודות[1], על מנין הסעודות, עי' להלן[2], שנאמר: ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה[3].

גדרה

מצוה זו שלמדוה מן הכתוב: ויאמר משה אכלוהו היום וגו'[4], יש סוברים שאין היא מצוה בפני עצמה אלא מכלל מצות עונג-שבת*[5], ואף על פי שמצות עונג שבת אינה מן התורה, לסוברים כן[6], לדעתם אף הלימוד מן הכתוב אינו אלא אסמכתא[7], ורמז הוא למצות עונג שבת[8]. ויש סוברים שמצות שלש סעודות שלמדוה מן הכתוב "היום" מצוה בפני עצמה היא – מן התורה[9] או מדברי חכמים[10] – ואינה מכלל מצות עונג שבת[11], ומטעם זה לדעתם אף כשאין עונג בקיום הסעודות יש חיוב לקיימן[12]. אף לדעה זו, יש שכתבו, שמכל מקום מלבד החיוב הנלמד מן הכתוב "היום", יש חיוב נוסף בקיום הסעודות משום עונג שבת[13], על כך שלדעה זו יש סוברים שאף על פי שמשום החיוב הנלמד מן הכתוב "היום" יש לאכול שלש סעודות[14], מכל מקום משום מצות עונג שבת די בקיום שתי סעודות, עי' להלן[15].

טעם המצוה

המצוה לקיים שלש סעודות בשבת, יש מן הראשונים שכתבו שהיא זכר לנס המן שירד במדבר[16].

מנין הסעודות בשבת

במנין הסעודות שצריך אדם לקיים בשבת, נחלקו תנאים: א) לדעת רבי חידקא צריך לאכול ארבע סעודות בשבת[17] - אחת בליל שבת ושלש ביום שבת[18] - שבכתוב: ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה[19] – ממנו למדים את החיוב לאכול סעודות בשבת[20] - נזכרה שלש פעמים תיבת: היום, לרמז שצריך לקיים ביום השבת שלש סעודות[21], ומלבד סעודות אלו הנרמזות בכתוב יש חיוב לקיים סעודה בליל שבת[22], שכן היא הדרך לקיים סעודה בלילה בשאר ימות החול, ואין השבת גרועה משאר ימות החול[23]. ב) לדעת חכמים אין צריך לקיים אלא שלש סעודות, שאף לדעתם מרמזת הכפילות של תיבת: היום, שבכתוב: ויאמר משה וגו' על שלש סעודות שצריך לקיים בשבת, אלא שלדעתם בכלל שלש סעודות אלו היא הסעודה שבלילה[24], ואף על פי שאין צריך ללמוד מן הכתוב את הסעודה בלילה, שהרי אף בימות החול מקיימים סעודה בלילה[25], רימז הכתוב על סעודת הלילה, כדי שהמקיימה יקבל שכר כמצווה ועושה, ששכרו רב משל מי שאינו מצווה ועושה[26], והלכה כחכמים[27].

הטעם במנין שלש סעודות

בטעם הדבר שמנין הסעודות בשבת הוא שלש[28], שלא כהרגל האדם לאכול כל יום שתי סעודות, יש מן הראשונים שכתבו, שכך לא יאכל בשתי הסעודות הראשונות אלא בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה, וכך יהיו כל סעודותיו לשם מצוה ולשבוע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו, וכשינהג כן ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן בשאר ימות החול שלא יכבד האוכל עליו לבטלו ממלאכתו[29]. ויש שכתבו, שהסעודה הנוספת היא כנגד הנשמה היתירה שיש בשבת[30]. ויש שכתבו, לפי שקיומן של הסעודות הוא זכר למן, לסוברים כן[31], ומן המן שירד ביום שישי היו בני ישראל מכינים לשבת שלש סעודות[32]. ובזוהר אמרו, וכן כתבו אחרונים, ששלושת הסעודות הן כנגד שלושת אבות[33].

קיום מצות עונג שבת בסעודה שלישית

סעודה שלישית, יש מן האחרונים שכתבו שאין חיוב בקיומה משום מצות עונג שבת, אלא משום המצוה הנלמדת מן הכתוב: אכלוהו היום וגו'[34], שלדעתם מצוה בפני עצמה היא ואינה מכלל מצות עונג שבת[35], ולדעתם מטעם זה, אף על פי ששתי הסעודות הראשונות צריך לתקן בהם תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם וכיוצא בזה, משום עונג שבת[36], מכל מקום בסעודה שלישית די באכילה רגילה[37]. ויש סוברים, שאף סעודה שלישית יש בה חיוב משום עונג שבת[38].

הטעם שאין מברכים על המצוה

מצות שלש סעודות אין מברכים עליה[39], ובטעם הדבר כתבו ראשונים, שפעמים האדם אינו חייב בקיום המצוה, כגון אם היה שבע, או שאינו רגיל לאכול אלא פעם אחת ביום[40], או לפי שאין מברכים אלא מצוה שעשייתה בבת אחת[41], ואת הסעודות אין מקיימים בבת אחת[42]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הדבר, שלא נתקנה ברכת המצוות אלא במצוות שניכר מעצם קיומם שעשייתן היא לשם מצוה, ובאכילת סעודה לא ניכר שהאכילה נעשית לשם מצוה[43]. ויש שכתבו, שנכללת הברכה על מצות שלש סעודות בברכת מקדש השבת הנאמרת בליל שבת, שמצות הסעודות היא בכלל המצוה לקדש השבת[44].

מצוה אחת

המצווה לקיים שלש סעודות בשבת, יש מן האחרונים שכתבו שמצוה אחת היא, ומי שחיסר סעודה אחת לא קיים מצוה באכילת הסעודות האחרות[45].

חומר החיוב

קיום הסעודות בשבת, נחלקו ראשונים ואחרונים אם חיובן מן התורה או מדברי חכמים: א) יש מן האחרונים שכתבו שהחיוב הוא מן התורה[46], וכן נראה מדברי ראשונים שמנו את חיוב הסעודות בשבת במנין-המצוות*[47], וכן מנאוהו בכלל מצוות עשה מן התורה התלויות בוושט[48], ולדעתם אותה ששנינו שלמדים כן מן הכתוב[49], דרשה גמורה היא[50]. ב) ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהחיוב אינו אלא מדרבנן[51], וכן יש מן הראשונים שלא מנו את החיוב לקיים סעודות בשבת, בכלל מנין המצוות[52], ולדעתם אותה ששנינו שלמדים כן מן הכתוב, אין זו דרשה גמורה אלא אסמכתא*[53]. ג) ויש מן האחרונים שכתב, שהלכה-למשה-מסיני* היא[54].

שכר המקיימן

המקיים שלש סעודות בשבת, אמר בר קפרא שניצול משלש פורענויות: מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג[55], שנאמרה תיבת "יום" בכתוב לענין שלש סעודות[56], ונאמרה תיבת "יום" לענין ימות המשיח בכתוב: הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו'[57], וכן לענין גיהנם בכתוב: יום עברה היום ההוא[58], וכן לענין מלחמת גוג ומגוג בכתוב: ביום בוא גוג[59].

חשיבותן ביחס לסעודה רביעית

מצות שלש סעודות גדולה היא משל מצות סעודה רביעית[60], ואף על פי שאין מצות שלש סעודות אלא מדברי חכמים, לסוברים כן[61], וסעודה רביעית אף היא מדברי חכמים[62], מכל מקום מצות שלש סעודות הסמיכוה חכמים על דברי הכתוב[63], ומטעם זה כתבו אחרונים שמי שאין לו אלא מזון שלש סעודות יקיים את שלש הסעודות ולא סעודה רביעית[64], וכן מי שיש לו בשר ודגים בצמצום מוטב שייפה בהם את שלש הסעודות ולא את הסעודה הרביעית[65], וכן מי שיש לו בסעודה שלישית כיכר שלם ופרוסה, מוטב שיבצע על הכיכר השלם בסעודה שלישית ואת הפרוסה יניח לסעודה רביעית[66].

סעודה אחת הנחלקת לשתיים

סעודה אחת הנחלקת לשתיים – על החשובה חלוקה לשתיים, עי' להלן[67] - נחלקו ראשונים, אם חשובה כשתי סעודות: א) יש סוברים שחשובה כשתי סעודות[68]. ונחלקו על החלוקה שעל ידה חשובה הסעודה כשתיים: יש סוברים שאין חשובה כשתיים אלא אם באמצעה של הסעודה בירכו ברכת המזון וחזרו הסועדים ונטלו ידיהם על הפת[69], וכתבו שאף על פי שבחול אסור לאדם לברך ברכת המזון כשבדעתו להמשיך ולאכול לאחר מכן משום ברכה-שאינה-צריכה*[70], מכל מקום כשההפסקה היא לצורך קיום סעודה נוספת מסעודות השבת – שעתה הוא יכול לקיים סעודה נוספת, שהאיטצומכא שלו פתוחה, ואם ימתין לאחר זמן תהיה אכילתו אכילה גסה, שאין יוצאים בה ידי חובה[71] - מותר הדבר מפני כבוד השבת[72]. על הסוברים שאף לצורך קיום סעודה שלישית אסורה החלוקה של הסעודה על ידי ברכת המזון משום ברכה שאינה צריכה, ע"ע[73]. ויש סוברים שאכילת קינוח בסעודה - שאין רגילים לאכלו בחול[74], כגון דגים ופירות[75] – חשובה כסעודה נוספת[76] - על כך שיש סעודות שאין יוצאים בהן אלא בפת, ויש סעודות שיוצאים בהם אפילו שלא בפת, לסוברים כן, עי' להלן[77] - ומהם שכתבו, שדוקא באכילת קינוח מתקיימת סעודה נוספת, אבל המברך ברכת המזון בגמר הסעודה ומיד נוטל את ידיו לסעודה, הרי היא מכלל הסעודה הראשונה[78]. ב) ויש סוברים, שסעודה אחת אפילו שחילקוה לשתיים אינה חשובה כשתי סעודות[79], שלדעתם אין היכר בחלוקת הסעודה לכך שסעודה נוספת היא[80]. לדעה זו כתבו ראשונים, שהמקיים סעודה אחת ורוצה בסמוך לה לקיים סעודה נוספת, שצריך לאחר גמר הסעודה לזמן ולקום וללכת ולהמתין מעט כדי שיחשבו הסעודות כשתי סעודות שונות[81].

חיוב נשים

נשים, כתבו ראשונים שאף הן חייבות במצות שלש סעודות[82] - אף על פי ששלש סעודות מצות-עשה-שהזמן-גרמא-היא*[83] - לפי שהמצוה היא זכר לנס המן, לסוברים כן[84], ואף הן היו בנס המן[85], או לפי שדברי משה האמורים בכתוב: ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה[86] – ממנו למדים חיוב שלש סעודות[87] – נאמרו בין לאנשים ובין לנשים[88], או לפי שמצות שלש סעודות אינה אלא מדרבנן, לסוברים כן[89], ובמצוות דרבנן איש ואשה שוים, לסוברים כן[90], או לפי שבכל מעשה שבת איש ואשה שוים[91], כפי שלמדנו מהיקש "זכור"[92] ל"שמור"[93], שכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה[94]. ויש מן הראשונים והאחרונים שתמהו על כמה מטעמים אלו[95], וכן יש מן האחרונים מצדדים בדעת ראשונים, שאין נשים חייבות בשלש סעודות[96], שלדעתם הכלל של "אף הן היו באותו הנס" לא נאמר אלא בנס הנעשה על ידי אשה[97].

המצטער מחמת הסעודה

סעודה שיש בקיומה צער לאדם האוכל – שריבוי האכילה גורם לו חולי[98], או לפי שהוא שבע[99] - כתבו ראשונים שאין אדם מצווה בה[100], והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי לתת מקום לסעודה שלישית[101], לפי שהסעודה ניתנה לעונג ולא לצער[102]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאף מי שאינו מתענג באכילתו חייב באכילה[103], מהם שכתבו שחייב בשלש סעודות[104], ומהם שכתבו שאינו חייב אלא בסעודה אחת[105].

ביש לו מזון שתי סעודות בלבד

מי שאין לו אלא מזון בשיעור שתי סעודות מצומצמות – על שיעור המזון לסעודה, עי' לעיל[106] - כתבו ראשונים שמוטב שיקיים שתי סעודות בלבד בשיעור הסעודות משיקיים שלש סעודות בפחות מן השיעור[107]. ויש שכתבו, שמוטב שיחלק את המזון לשלש סעודות[108].

בלא הנאת מעיים

אכילה שיש בה הנאת גרון ואין בה הנאת מעיים – כגון על ידי הקאת האוכל[109], או כגון אכילת שיעור סעודה מצומצם שחלקו נשאר בין החניכיים ואינו נבלע[110] - נחלקו אחרונים אם יוצאים בה ידי חובת סעודה בשבת: יש שכתבו, שאף לאמוראים הסוברים – וכן הלכה - לענין איסורי אכילה שאכילה שיש בה הנאת גרון ואין בה הנאת מעיים חייבים עליה[111], מודים הם שאין יוצאים ידי חובת סעודת שבת ויום טוב באכילה שיש בה הנאת גרון ואין בה הנאת מעיים, שסעודת שבת חיובה מחמת מצות עונג[112], וכן סעודת יום טוב חיובה היא מחמת מצות שמחה[113], ובלא הנאת מעיים אין עונג ושמחה[114]. ויש שכתבו שדין סעודת שבת ויום טוב כדין איסורי אכילה, שאכילה שיש בה הנאת גרון ואין בה הנאת מעיים אף היא חשובה אכילה, לסוברים כן[115].

אכילת פשטידא

סעודת ליל שבת יש שנהגו לאכול בה פשטידא – היינו בשר המכוסה בין שני דפי עיסה[116] – זכר למן, שהיה מכוסה למעלה ולמטה[117].

אכילת ביצים

סעודה שניה, יש מן האחרונים, שכתבו שנהגו לאכול בה ביצים מבושלות ושלמות – שהם מאכל אבלים[118] – והמהדרין נהגו כן אף בסעודה שלישית, משום האבלות על משה שמת בשבת, לסוברים כן[119]. ויש שכתבו, שהאבלות אינה אלא טעם האכילה בסעודה שלישית, שמשה מת בשעת מנחה[120], וטעם אכילת הביצים בשחרית אינה אלא משום עונג שבת[121].

מיעוט אכילה בסעודה שלישית

סעודה שלישית, לסוברים שמתקיימת לאחר מנחה, יש מן האחרונים שכתבו, שיש להימנע מעט מהאכילה בה, מפני האבל על משה שמת בשבת בין מנחה לערבית, לסוברים כן[122].

זמני הסעודות

קיומן בזמנים מסוימים

מצות שלש סעודות, יש מן הראשונים שכתבו, שאין זמן הקבוע לכל סעודה וסעודה, אלא שצריך לאכול שלש סעודות במהלך כל השבת[123]. אבל הרבה ראשונים סוברים שיש זמן הקבוע לכל סעודה וסעודה[124], אחת בערבית, אחת בשחרית ואחת במנחה[125] - על פרטי הדינים בזה, עי' להלן[126] - ולדעתם זו היא ששנינו: נפלה דליקה בלילי שבת מצילים מזון שלש סעודות, בשחרית מצילים מזון שתי סעודות, במנחה מזון סעודה אחת[127], שהתירו חכמים להציל את הנצרך לצורך קיום מצות שלש סעודות, המתקיימות בליל שבת, בשחרית ובמנחה[128]. בטעם הדבר יש מן הראשונים שכתבו, לפי שמצות שלש סעודות למדים מן הכתוב: אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה[129], מה הימים מחולקים זה מזה כך צריכות להיות השעות של שלש סעודות מחולקות זו מזו[130], ויש מן האחרונים שכתבו, שמן הכתוב עצמו משמע שכל שלושת הסעודות צריכות להתקיים ביום, שהרי דברי משה אל בני ישראל: אכלוהו היום וגו', על יום השבת נאמרו, אחרי שהניחו את המן עד הבוקר ורימה לא היתה בו, ומכל מקום חכמים פירשוהו על סעודות שדרך בני אדם לאכול, דהיינו סעודה אחת בלילה ושתים ביום[131].

הזמנים

זמני הסעודות, לסוברים שלכל סעודה זמן הקבוע לה[132], הם: סעודה ראשונה של שבת בליל שבת[133], כל הלילה[134]. סעודה שניה זמנה הוא בשחרית[135], עד שש שעות[136], או עד שש שעות ומחצה[137]. סעודה שלישית זמנה הוא משש שעות ומחצה[138] - ויש מן האחרונים שכתבו שמעיקר הדין זמנה של סעודה שלישית הוא מחצות, אלא לפי שאין בקיאים בחצות קבעוה לאחר שש שעות ומחצה[139] - עד שיגיע הערב[140]. על מי שעבר ולא קיים את הסעודות בזמנה, אם יכול להשלימה לאחר זמנה, עי' להלן[141].

הסעודה הרביעית, לסוברים שצריך לאכול ארבע סעודות[142], יש מן הראשונים שכתבו שאין לה זמן קבוע ואפשר לקיימה בכל זמן[143].

במתחיל קודם זמנה ומסיים לאחר זמנה

סעודה שתחילת קיומה הוא בזמנה של הסעודה הקודמת, ומתמשכת עד לאחר זמנה, יש מן האחרונים שכתבו, שאין יוצאים בה ידי חובה, שהכל הולך אחר תחילת הסעודה, ותחילת הסעודה היתה שלא בזמנה[144]. ויש מן האחרונים שכתבו שיוצאים בה ידי חובה[145], בדיעבד[146].

קיומה שלא בזמנה

קיום סעודה מסעודות השבת שלא בזמנה, לסוברים שלכל סעודה זמן הקבוע לה[147], נחלקו בה אחרונים בדעת ראשונים אם יוצאים בה ידי חובה: א) יש סוברים, שאין יוצאים בה ידי חובה, שלדעתם זמני הסעודה מעכבים אפילו בדיעבד[148]. ב) ויש מחלקים בדבר, שסעודה שקיימה קודם זמנה אין יוצאים בה ידי חובה, אבל סעודה שקיימה – בשבת - לאחר זמנה יוצאים בה ידי חובה[149]. בטעם החילוק מהם שכתבו, שזמני הסעודות מעכבים אפילו בדיעבד, ומכל מקום סעודה שקיימה לאחר זמנה יוצאים בה ידי חובה, מדין תשלומין[150], ומהם שכתבו, שזמני הסעודות אינם אלא לכתחילה, ומכל מקום סעודה שקיימה קודם זמנה אין יוצאים בה ידי חובה, לפי שיש לה תקנה לקיימה בזמנה, ואין קיומה קודם זמנה חשוב כ"דיעבד"[151]. ג) ויש מצדדים שאין זמני הסעודות אלא מצוה לכתחילה, ובדיעבד כל שקיים שלש סעודות בשבת יוצא ידי חובה אפילו קיימן שלא בזמנן[152].

קיומן לאחר התפילות

הסעודות, לסוברים שסעודה ראשונה זמנה בערבית, ושניה בשחרית, ושלישית במנחה[153], יש סוברים, שניתקנו כסדר התפילות, ויש לקיים כל סעודה לאחר התפילה השייכת לאותה סעודה[154], ומהם שהוסיפו שאין להשתהות בין התפילה לסעודה ויש לקיימה מיד[155]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שלא ניתקנו הסעודות בדוקא לאחר התפילות[156], על כך שמהם סוברים שמכל מקום סעודה שלישית יש לקיימה לאחר מנחה, מטעמים שונים, עי' להלן[157].

בסעודה שלישית

סעודה שלישית, לסוברים שאין חובה לקיים את הסעודות לאחר התפילות[158], נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, על זמן קיומה ביחס לתפילה: א) יש מן הראשונים שכתבו שיש לקיימה דוקא קודם תפילת מנחה[159] - לפני הזמן הסמוך למנחה קטנה, שסמוך למנחה קטנה אסור לאכול אפילו סעודה קטנה, לסוברים כן[160], או אפילו בזמן הסמוך למנחה קטנה, שסעודה קטנה מותרת סמוך למנחה קטנה, לסוברים כן[161], על החשוב סעודה קטנה, ע"ע מנחה - לפי ששתיית מים בשבת בין תפילת מנחה לתפילת ערבית אסורה, לסוברים כן[162] - שהנשמות הנמצאות בגיהנם ויוצאות משם בשבת, קודם חזרתן שותות מים, והשותה מים כאילו גוזלן[163] – ואם יקיימו את הסעודה בין תפילת מנחה לתפילת ערבית יש חשש שיבואו לידי שתיית מים[164], או משום שיש להימנע מעצם קיום הסעודה לאחר תפילת המנחה, משום האבלות על משה רבינו שנפטר בשבת בין תפילת מנחה לערבית, לסוברים כן[165], ויש שנראה מדבריהם שסעודה שלישית נתקנה קודם תפילת מנחה כדי שיתפללו לאחריה, שישראל – שלא כשאר אומות העולם – לאחר ששותים ומשתכרים אינם הולכים לטייל בשדה אלא מזכירים את שם הקב"ה[166]. ב) ויש סוברים שיש להתפלל קודם מנחה ואחר כך לקיים סעודה שלישית[167], שלדעתם אסור לאכול סמוך למנחה אפילו סעודה קטנה[168], ולדעתם שתיית מים בשבת בין תפילת מנחה לערבית, מותרת[169], או שאף לדעתם אסורה השתייה בשבת, ומכל מקום לדעתם לא אסורה שתיית כל משקה אלא מים[170] ובסעודה ניתן לשתות שאר משקים[171]. ג) ויש סוברים, שאפשר לקיימה קודם מנחה ואפשר לקיימה לאחר מנחה[172].

בתוספת שבת

המקבל על עצמו שבת מפלג-המנחה*, לסוברים שמועילה קבלתו[173], ולאחר מכן קיים סעודה בזמן שקודם הלילה, נחלקו ראשונים אם יוצא בה ידי חובת סעודה ראשונה: א) יש סוברים, שיוצא בה[174], ומהם שכתבו, שאף על פי שסעודת שבת חיובה מן התורה, לסוברים כן[175], מכל מקום אף תוספת שבת חשובה כשבת מדאורייתא, לסוברים כן[176]. ב) ויש סוברים, שאין יוצא בה ידי חובה[177], שאף על פי שתוספת שבת כשבת לכל דיניה, לסוברים כן[178], מכל מקום סעודות שבת שחיובן נלמד מן התיבה: היום[179], חיובן הוא ביום השבת ממש ולא בתוספת על יום השבת[180], או שכיון שלכל סעודה זמן משלה, לסוברים כן[181], והסעודה הראשונה צריכה להתקיים בלילה[182], אין יוצאים בסעודה המתקיימת קודם הלילה[183], או שלדעתם תוספת שבת אינה כשבת לכל דיניה אלא לענין איסור מלאכה[184], או שלדעתם תוספת שבת אינה חשובה כשבת אלא מדרבנן[185], וסעודת שבת היא מן התורה, לסוברים כן[186], ואין הדרבנן מועיל לדאורייתא[187]. לדעה זו יש שכתבו, שמכל מקום עיקר הסעודה – שבה מקיימים את דין עונג שבת, באכילת תבשיל שמן וכיוצא בזה[188] – יכולה להתקיים בערב שבת, ובלבד שסיום הסעודה יתקיים בלילה, ואף בלא עונג[189], שאף לדעתם חיוב הסעודה הנובע מחמת עונג שבת מתקיים בתוספת שבת, שתוספת שבת חשובה כשבת לכל דיניה, לסוברים כן[190], ומכל מקום צריך לסיים את הסעודה בלילה, שלדעתם חיוב הסעודה הנלמד מן התיבה "היום" הוא חיוב נוסף, שאינו נובע מחמת דין עונג[191], וחיוב זה, כאמור, אינו מתקיים אלא ביום השבת ממש ולא בתוספת[192], ויש שכתבו שכל הסעודה צריכה להתקיים בלילה[193].

שבהם מתקיימת המצוה

קיומה בפת

הסעודות – הראשונה והשניה[194], או אף השלישית[195] - כתבו ראשונים, שיש לקיימן בפת[196]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, שלמדים מצות שלש סעודות מן הכתוב האמור באכילת מן: ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה[197], והמן מכונה "לחם*", כאמור בו: הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה[198], ואין לומר שכל סעודה קרויה לחם אף אם אינה מפת, שהרי אף לענין ברכת המזון נאמר "לחם" בכתוב: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' ואכלת ושבעת וברכת[199], וברכת המזון היא על פת בלבד, לסוברים כן, וכן הלכה[200], או לפי שחיוב הסעודות הוא משום עונג[201], ואין עונג בלא פת[202]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הדבר, שהרגילות היא לאכול בחול שתי סעודות אחד ביום ואחד בלילה, ושתיהן בפת, ואין לגרוע בשבת מהרגילות בחול[203], על כך שלדעתם בסעודה שלישית שאין הדרך לאכלה בחול, אין צריך לאכול פת, עי' להלן[204], או לפי שעיקר הסעודה הוא הלחם שעליו חי האדם[205]. על כך שיש סוברים שקיום הסעודה בפת הוא משום כבוד-שבת*, ע"ע[206]. ויש מן הראשונים חולקים בכל זה וסוברים, שאין הסעודות צריכות להתקיים בפת דוקא, ואפשר לקיימן במיני תרגימה[207], על החשוב מיני תרגימה, עי' להלן[208]. על כך שיש סוברים שצריך לקיים את הסעודה בפת, משום קדוש* במקום סעודה, ע"ע קדוש.

בסעודה שלישית

סעודה שלישית – לסוברים שאת שתי הסעודות הראשונות יש לקיים בפת[209] - נחלקו בה ראשונים אם יוצאים בה שלא בפת: א) יש סוברים, שאף המקיימה שלא בפת אלא במיני תרגימה יוצא – בדיעבד[210], או אפילו לכתחילה[211] - ידי חובה[212] - על החשוב מיני תרגימה, עי' להלן[213] - שלדעתם חיוב הפת בשתי הסעודות הראשונות הוא משום שחיובן משום עונג, ואין עונג בלא פת[214], אבל סעודה שלישית שאין חיובה משום עונג, לסוברים כן[215], יוצאים בה אף שלא בפת[216], או לפי שלדעתם טעם חיוב הפת בשתי הסעודות הראשונות הוא משום שאין לגרוע מהרגילות בחול[217], אבל סעודה שלישית שאין אדם רגיל בה ותוספת היא על הרגילות די במיני תרגימה[218], או לפי שאין דרך לאכול סעודה שלישית לתאבון[219]. ויש שהביאו סמך לדבר מן התיבה "היום" השלישית בפסוק: אכלוהו היום וגו' - ממנה למדים חיוב סעודה שלישית[220] - שלאחריה נאמר: לא תמצאוהו, ומשמע שאף אם לא תמצאו את המן שהוא הלחם[221], מכל מקום אכלו דברים אחרים[222]. ב) ויש סוברים, שאף סעודה שלישית אינה מתקיימת אלא בפת[223], שלדעתם הטעם ששתי הסעודות הראשונות מתקיימות דוקא בפת הוא משום שחיובן נלמד מן הכתוב במן, הקרוי לחם[224], וחיוב הסעודה השלישית נלמד אף הוא מן המן[225].

החשוב מיני תרגימה

מיני תרגימה, שמתקיימות בהם סעודות שבת, כולן, לסוברים כן[226], או מקצתן, לסוברים כן[227], יש סוברים שהם מאכל העשוי מחמשת מיני דגן*[228], שהם סועדים[229]. לדעה זו כתבו אחרונים שהיינו דוקא מאכל שברכתו בורא מיני מזונות[230]. ויש סוברים, שהם דברים המלפתים בהם את הפת, כגון בשר ודגים[231], אבל לא פירות[232]. ויש סוברים שהם מיני פירות[233], ומן הראשונים יש שהקפידו שיהיו הפירות משבעת-המינים*[234], שיש בהם ברכה מעין שלש[235].

במקיים סעודה שניה במיני תרגימה ושלישית בפת

המקיים סעודה שניה במיני תרגימה וראשונה ושלישית בפת, לסוברים שסעודה שלישית מתקיימת אף במיני תרגימה, ושתי הסעודות הראשונות אין יוצאים בהם אלא בפת[236], יש מן האחרונים מצדדים, שבשעת הדחק חשוב הוא כמקיים בהם מצות ג' סעודות, שטעם הדבר שבסעודה שלישית די במיני תרגימה הוא משום שהיא כתוספת על שתי הסעודות שרגילים לאכול בחול, וכיון שקיים את הראשונה והשלישית בפת, הרי חשובה הסעודה השניה כתוספת שיוצאים בה במיני תרגימה[237].

בפת הבאה בכיסנין

פת הבאה בכיסנין – על מהותה, ע"ע לחם[238] – נחלקו ראשונים ואחרונים אם יוצאים בה בסעודות הטעונות פת, לסוברים כן[239]: א) יש סוברים, שבפחות משיעור קביעות סעודה אין יוצאים בה[240] – על כך שמהם סוברים שאין הדברים אמורים אלא בשתי הסעודות הראשונות, עי' להלן[241], על השיעור של קביעות סעודה בפת הבאה בכיסנין, ע"ע ברכת הפת[242] - בטעם הדבר יש שכתבו, לפי שפת הבאה בכיסנין אינה חשוב לחם גמור אלא כשקובעים עליה סעודה, לסוברים כן[243], ויש שכתבו, שפת הבאה בכיסנין חשובה לחם אפילו בשיעור של פחות מקביעות סעודה, לסוברים כן[244], ומכל מקום לדעתם חיוב הפת – בשתי הסעודות הראשונות - הוא משום שיש בהם חיוב עונג ואין עונג בלא פת[245], ופת הבאה בכסינין, אין בה עונג[246], ומהם שהוסיפו לטעם זה, שאין הדברים אמורים אלא בשתי הסעודות הראשונות, אבל בסעודה שלישית שאין בהם חיוב עונג, לסוברים כן[247], יוצאים בפת הבאה בכסינין אפילו בשיעור של פחות מקביעות סעודה[248]. ב) ויש סוברים שיוצאים ידי חובה בפת הבאה בכיסנין אפילו אין בה שיעור קביעות סעודה[249], שלדעתם פת הבאה בכיסנין חשובה לחם ודינה כפת[250], ואף על פי שאין מברכים ברכת המזון על פת הבאה בכיסנין, לדעתם אין חיוב לקיים סעודה בדבר המביא לברכת המזון[251]. ואף לדעתם כתבו אחרונים, שהמקדש ואוכל לאחר מכן פת הבאה בכיסנין, אין יוצא ידי חובה אלא כשהיתה כוונתו לצאת בה ידי חובת סעודת שבת, אבל כשאין כוונתו אלא לצאת ידי קידוש במקום סעודה, אין יוצא ידי חובת סעודת שבת[252].

שיעור האכילה

בשיעור האכילה שבה מתקיימת מצות הסעודה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: א) יש סוברים, שיש לקיימה בשיעור אכילת קבע – ששיעורה הוא בכביצה, לסוברים כן[253], או בכביצה ומעט, לסוברים כן[254], או ביותר מכביצה ומעט, לסוברים כן[255], על כך שיש סוברים ששיעור סעודת קבע לענין שבת שונה משיעור סתם סעודה, עי' להלן - שאכילת עראי אינה חשובה סעודה[256], ומהם שכתבו שאין הדברים אמורים אלא לכתחילה, אבל בדיעבד יוצאים ידי חובה אף בשיעור אכילת עראי[257], ואותה שאמרו: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אפילו אינו צריך אלא לכזית[258], היינו בדיעבד[259]. מהעומדים בדעה זו יש שכתבו, שאף על פי שסתם סעודה אינה חשובה סעודת קבע אלא בשיעור כביצה ויותר, לסוברים כן[260], מכל מקום לענין שבת חשובה הסעודה סעודת קבע אפילו בפחות משיעור זה, משום חשיבות הסעודה בשבת[261], ומכל מקום אף לדעתם אכילת שיעור הפחות מכביצה אינה חשובה סעודת קבע אפילו בשבת[262]. ב) ויש סוברים שאפילו לכתחילה יוצאים ידי חובה בשיעור אכילת עראי, ומכל מקום צריך לאכול שיעור שביעה, דהיינו כביצה[263]. ג) ויש סוברים שאפילו לכתחילה אין צריך שיעור שביעה, ודי באכילת כזית בלבד[264], שחיוב שלש סעודות נלמד מן הכתוב: אכלוהו היום וגו'[265], ושיעור אכילה האמור בכל מקום הוא שיעור כזית[266], ולדעתם זו היא ששנינו: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אפילו אינו צריך אלא לכזית[267]. ד) ויש סוברים, ששיעור הסעודה הוא כשיעור האכילה המחייב בברכת-המזון* - על השיעור המחייב בברכת המזון, ע"ע[268] – כדי שיאכלו ויברכו ברכת המזון לכבוד השבת, ויזכירו בה את השבת[269].

המשלים לשיעור

שיעור האכילה שבו מתקיימת מצות הסעודה, לסוברים שהוא יותר מכזית[270], יש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שהסעודה צריכה להתקיים בפת[271], אין השיעור כולו צריך להיות מפת, ודי באכילת כזית מן הפת, ושאר השיעור משאר דברים[272], ולדעתם זו היא שאמרו: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת אפילו אינו צריך אלא לכזית[273], והיינו בפת, שבה די בכזית בלבד[274]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם ששיעור הסעודה כולו צריך להיות בפת[275].

ביום טוב

חיוב סעודות ביום טוב

חייב אדם לקיים סעודות ביום טוב[276] – על מנין הסעודות עי' להלן[277] - וכן שנינו: ר' יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה, וחציו לבית המדרש[278], שנאמר בשביעי של פסח: עצרת לה' אלוקיך[279], ונאמר בשמיני עצרת: עצרת תהיה לכם[280], וכוונת הכתוב היא, חלקהו, חציו לה' וחציו לכם[281]. אף בדעת ר' אליעזר הסובר שאין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה[282], שלדעתו או כולו לה' או כולו לכם[283], יש מן הראשונים הסוברים, שאם אינו מקיים כולו לה', היינו כשאינו שונה, הרי הוא חייב בקיום סעודה[284]. ובמדרש למדו כן מן הכתוב האמור בימים טובים: מקרא קודש, קדשהו, ובמה אתה מקדשו, במאכל ומשתה וכסות נקיה[285]. ====

גדר החיוב

בגדר חיוב הסעודות ביום טוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שחיובם הוא משום מצות שמחת יום טוב[286]. ויש סוברים שחיובם הוא משום עונג[287], ולדעתם אף ביום טוב מצווים על עונג[288].

מנין הסעודות ביום טוב

במנין הסעודות ביום טוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין המצוה אלא לאכול שתי סעודות[289] - אחת בלילה ואחת ביום[290] - שמנין שלש סעודות נלמד מכפילות התיבה "היום" שלש פעמים בפסוק: אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו'[291], ולדעתם "שבת" שנזכרה בכתוב, שבת דוקא ולא יום טוב[292]. ב) ויש סוברים שהמצוה לאכול ביום טוב שלש סעודות כבשבת[293], שלדעתם המצוה לאכול בשבת שלש סעודות היא משום עונג שבת, ודין העונג ביום טוב שווה לדין העונג בשבת[294].

קיומן בפת

הסעודות ביום טוב, נחלקו ראשונים אם הן טעונות פת: יש סוברים שיש לקיימן בפת[295]. בטעם הדבר יש שכתבו, שחיוב הסעודות יסודו משום שמחת יום טוב, לסוברים כן[296], ואין שמחה בלא פת, שהיא עיקר האכילה[297]. ויש שכתבו, שמן התורה חיוב האכילה הנובע מחמת שמחת יום טוב מתקיים באכילה בלא פת, ומכל מקום מדרבנן יש חיוב אכילת פת[298]. ומן האחרונים יש שכתבו, לפי שחיוב הסעודות ביום טוב יסודו הוא משום מצות עונג, הנוהגת אף ביום טוב לסוברים כן[299], ואין עונג בלא פת[300]. ויש שכתבו, שחיוב הפת הוא זכר לנס המן שלא היה יורד ביום טוב, לסוברים כן[301]. ויש סוברים שאין הסעודות טעונות פת[302], ואפשר לקיימן בבשר ופירות[303], שלדעתם חיוב הפת בסעודות שבת אינו אלא משום עונג שבת, שאין עונג בלא פת[304], ולדעתם ביום טוב לא נוהגת מצות עונג[305]. על כך שאף לדעתם בליל יום טוב ראשון של פסח* וליל יום טוב ראשון של סוכות* יש חיוב אכילת פת, עי' ערכיהם.

חיוב נשים בפת

לסוברים שהסעודות טעונות פת[306], נחלקו אחרונים אם הנשים חייבות באכילת פת: יש סוברים, שאינן חייבות, שלדעתם חיוב אכילת הפת הוא מכלל מצות עונג יום טוב[307], ונשים אינן חייבות בעונג יום טוב, לסוברים כן[308]. ויש סוברים שנשים אף הן חייבות באכילת פת[309], שלדעתם חיוב הפת הוא משום נס המן[310], ונשים אף הן היו באותו הנס[311], או שאף לדעתם חיוב הפת הוא מכלל מצות עונג יום טוב, ולדעתם אף הנשים חייבות במצות עונג יום טוב[312], או שלדעתם חיוב הפת הוא מכלל מצות שמחת יום טוב, ונשים אף הם חייבות בשמחת יום טוב לסוברים כן[313].

אופן קיום הסעודה השלישית ביום טוב

הסעודה השלישית, לסוברים שביום טוב צריך לאכול שלש סעודות[314], יש מן הראשונים שכתבו שאין צריך לקיימה כסעודה בפני עצמה, ודי בהוספת תבשיל בסעודה השניה שהוא יחשב לסעודה השלישית[315], ואף על פי שהסעודה השלישית שבשבת אינה מתקיימת בהוספת תבשיל אלא כסעודה בפני עצמה, לסוברים כן[316], מכל מקום חכמים – שמצות שלש סעודות היא מתקנתם, לסוברים כן[317] - לא החמירו ביום טוב לקיים הסעודה בפני עצמה כבשבת[318], לפי שקדושתו של יום טוב פחותה משל שבת, שמותרות בו המלאכות הנעשות לצורך היום[319], או לפי שפעמים יש טורח בקיום סעודה שלישית בפני עצמה, ולא הטריחו חכמים משום שמחת-יום-טוב*[320].

כשלא קיים סעודה בלילה

סעודת יום טוב שלא נתקיימה בלילה, כתבו אחרונים שיש להשלימה ביום בקיום סעודה נוספת[321]. ויש שתמהו עליהם, שרק לענין שבת שהקפידה התורה על מנין שלש סעודות בכתוב, אכלוהו היום וגו'[322], המחסר את סעודת הלילה צריך להשלימה ביום כדי שלא יפחות ממנין שלש סעודות, אבל ביום טוב לא הקפידה התורה על מנין מסוים של סעודות אלא על סעודה בלילה וסעודה בבוקר, והעובר ואינו אוכל בלילה הרי הוא מעוות שלא יוכל לתקון[323].

על כך שיש מן הראשונים סוברים שבסוכות אין חיוב קיום סעודות כבשאר ימים טובים, ואין בו אלא חיוב אכילת כזית בליל יום טוב, ע"ע סוכות[324].

בתוספת יום טוב

המקבל על עצמו יום טוב, לסוברים שמועילה קבלתו[325], ולאחר מכן קיים סעודה בזמן שקודם הלילה, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שלענין סעודת שבת לא מועילה האכילה שמבעוד יום[326], מכל מקום לענין סעודת יום טוב מועילה האכילה שמבעוד יום, שלדעתם הטעם שאין יוצאים ידי חובת סעודת שבת בסעודה המתקיימת בתוספת שבת הוא משום שחיובה נלמד מן התיבה: היום[327], והיינו ביום השבת ממש ולא בתוספת על יום השבת[328], אבל סעודת יום טובה שחיובה נלמד ממקום אחר[329], אפשר לקיימה אף בתוספת יום טוב שדינה כיום טוב, לסוברים כן[330], או לפי שלדעתם הטעם שאין יוצאים ידי חובת סעודת שבת בסעודה המתקיימת בזמן תוספת שבת הוא משום שתוספת שבת אינה חשובה כשבת אלא מדרבנן, לסוברים כן[331], ואין יכולים לקיים בה סעודת שבת שחיובה מן התורה, לסוברים כן[332], אבל סעודת יום טוב שלדעתם חיובה מדרבנן, לדברי הכל[333], יוצאים ידי חובה בקיומה בתוספת יום טוב[334]. ויש מן אחרונים שכתבו, שאף לענין יום טוב אין יוצאים ידי חובה בסעודה המתקיימת בתוספת שבת[335].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' בריי' שבת קיז ב; עי' מכילתא בשלח מסכתא דויסע פרשה ד.
  2. ↑ ציון 35 ואילך.
  3. ↑ שמות טז כה. עי' גמ' שבת שם, ועי' מהרש"א ח"א שבת שם.
  4. ↑ שמות טז כה. עי' לעיל.
  5. ↑ עי' ספר העיתים סי' קצג, שההיתר להציל מזון מן הדליקה לצורך סעודת שבת, הוא כדי להשלים בה מצות עונג שבת של שלש סעודות; עי' כלבו סי' לא, שהתירו לרדות מזון שלש סעודות מן התנור לאחר שחשיכה, משום עונג שבת; עי' פסקי רי"ד פסחים צט ב: אינו אלא מדרבנן ומד"ק, וקראת לשבת עונג; פרי צדיק שביתת השבת מאמר ה', בד' האו"ז ח"ב סי' נב, ור"ת ורבינו אפרים המובאים באו"ז שם (וכ"ה בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' ג), הסוברים שמי שאין לו עונג באכילתו א"צ לקיים שלש סעודות, שאין החיוב בסעודות אלא משום עונג, ועי' פרי צדיק שם, שכ"מ מלשון הזוהר שמות ויקהל רד ב: למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתיא תלת זמנין בתלת סעודתין. ועי' באר הגולה באר השני סי' ח, שנ' מדבריו שאין החיוב בסעודות אלא משום עונג שבת.
  6. ↑ ע"ע עונג שבת.
  7. ↑ עי' ציון 53.
  8. ↑ פרי צדיק שם, ועי"ש הטעם שנרמזה מצוה זו דוקא בפסוק העוסק במן.
  9. ↑ עי' ציון 47. עי' פרי צדיק דלהלן.
  10. ↑ עי' ציון 51. עי' פרי צדיק דלהלן.
  11. ↑ פרי צדיק שם, בד' טוש"ע רצא א, הסוברים שיש חיוב באכילת ש"ס אפי' כשאין בהן עונג; פרי צדיק שם, בד' הלבוש סי' רצא סעי' א, שמצות שלש סעודות מצוה מה"ת היא, אע"פ שמצות עונג שבת אלא מד"ק או מהלל"מ, לסוברים כן, ע"ע עונג שבת; עי' רשב"א ברכות מט ב, שמ' מדבריו שאין חיוב אכילה בסעודה שלישית מצד עונג שבת, ולפי"ז המצוה הנלמדת מן הכתוב אכלוהו היום, שממנו למדים חיוב שלש סעודות, אינה מכלל מצות עונג שבת; אשר לשלמה סי' יג, בד' טוש"ע רצא ג, שאם נמשכה סעודות הבוקר עד שהגיע זמן המנחה, יש להפסיק את הסעודה ולברך ברהמ"ז וליטול שוב ידים ולקיים סעודה נוספת, ואם לא היה חיוב הסעודות אלא משום עונג, הרי אין כל תוספת בעונג במה שמפסיק מסעודתו ומיד ממשיך לאכול.
  12. ↑ פרי צדיק שם.
  13. ↑ אשר לשלמה שם.
  14. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  15. ↑ ציון 34 ואילך.
  16. ↑ עי' ר"ת בס' הישר סי' ע אות ד, הובא ברמב"ן שבת קיז ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תעג ובמנהיג הל' שבת ובמרדכי שבת סי' שצז ומגילה סי' תשפ ובר"ן שבת קיח א (מד א בדפי הרי"ף) ובנ"י שבת קיז ב ובאגודה שבת פט"ז י' קמא ובאבודרהם דיני ברכת המצוות ובמהרי"ל סי' צד ב; מאירי כתובות סד ב. ועי' ציון 5 ואילך, שנחלקו אם שלש סעודות היא מכלל מצות עונג שבת או מצוה בפ"ע, וצ"ב אם הראשונים הנ"ל נקטו שמצות ש"ס מצוה בפ"ע, או שנקטו שהיא מכלל מ' עונג שבת, והטעם שנקבע קיום מ' עונג שבת באכילת שלש סעודות הוא משום זכר למן, ועי' פרי צדיק שביתת השבת מאמר ה, שנקט שמ' עונג שבת עצמה היא זכר למן, ועי' ראשונים שבציון 6, שכ' טעם מצות אכילת שלש סעודות משום עונג שבת, ולא הזכירו זכר למן, ואפשר שלדעתם טעם המצוה אינו אלא משום עונג שבת. ועי' ציון 118, הטעם שעושים זכר למן בשבת שבו לא ירד מן.
  17. ↑ בריי' שבת קיז ב.
  18. ↑ פי' קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה שבת שם.
  19. ↑ שמות טז כה.
  20. ↑ עי' ציון 4.
  21. ↑ עי' גמ' שם ופי' קדמון שם בביאורה.
  22. ↑ גמ' שם.
  23. ↑ עי' בן יהוידע שבת שם. ועי' שבת של מי שבת שם, שביאר באו"א את מקור החיוב לקיים סעודה בליל שבת.
  24. ↑ עי' שבת שם,
  25. ↑ עי' לעיל.
  26. ↑ ב"ק פז א: גדול המצווה ועושה וכו'. בן יהוידע שם.
  27. ↑ רמב"ם שבת פ"ל ה"ט; טוש"ע או"ח שצד ב.
  28. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  29. ↑ אבודרהם דיני שלש סעודות בשם הרב ר' משה כהן.
  30. ↑ עיון יעקב שבת קיז ב, ועי"ש בי' נוסף, שהם כנגד שבת והקב"ה וישראל, המעידים זע"ז, עי' תוס' חגיגה ג ב ד"ה ומי, בשם המדרש.
  31. ↑ עי' ציון 16.
  32. ↑ עי' ערוה"ש סי' רצא סעי' א, ע"פ מכילתא המובא בטור רצא, וצ"ב טעמו של עצם הדבר שהיו ישראל מכינים שלש סעודות.
  33. ↑ עי' זוהר שמות פח ב, ועי' כנפי יונה לרמ"ע מפאנו ח"ב סי' ג, שהסעודה הראשונה היא כנגד יצחק, ושניה כנגד אברהם ושלישית כנגד יעקב; ערוה"ש סי' רצא א, ועי"ש שהם גם כנגד תורה, נביאים וכתובים.
  34. ↑ עי' ציון 2 ואילך.
  35. ↑ עי' ציון 5 ואילך. עי' רשב"א ברכות מט ב; אשר לשלמה מועד סי' יג.
  36. ↑ ע"ע עונג שבת.
  37. ↑ אשר לשלמה שם.
  38. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 5 ואילך, הסוברים שמצות שלש סעודות אינה מצוה בפ"ע אלא מכלל מצות עונג שבת, וממילא אף סעודה שלישית יש בה חיוב מצד מצות עונג שבת; עי' מו"ק תקכט, בד' הרמב"ם שבת פ"ל ה"ט. ועי' באר הגולה באר השני, שפי' שענינה של מצות עונג שבת הוא לומר כי השם יתברך השלים העולם ואין בו חיסרון כלל והכל בעונג ובהשלמה, ועל כן צריך לאכול סעודה שלישית.
  39. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  40. ↑ עי' ציון 98 ואילך. או"ז ח"א סי' קמ, תי' א.
  41. ↑ ע"ע ברכת המצות ציון 107, ואו"ז דלהלן.
  42. ↑ או"ז שם, תי' ב.
  43. ↑ שו"ת יד רמ"ה או"ח סי' כ ס"ק ה, ועי' ערוגת הבושם או"ח סי' רז, שכ"כ לענין כמה מצות אכילה.
  44. ↑ שו"ת קרן לדוד או"ח סי' סא ס"ק ט. ועי' ערוה"ש חו"מ סי' תכז סעי' י, שכ' בטעם הדבר, שמצות אכילה בשבת ויו"ט היא מצוה שכלית, ואין מברכים אלא על מצוות שאדם עושה מחמת שהתורה ציוותה ולא מחמת שכלו,
  45. ↑ ספר בניהו שבת קיז ב. וכ"נ מאו"ז שבציון 42.
  46. ↑ לבוש או"ח סי' רצא סעי' א; ט"ז או"ח סי' תרעח ס"ק ב.
  47. ↑ יראים השלם סי' צב.
  48. ↑ חרדים פי"ד סעי' ג, ועי' להלן בד' רש"י. ועי' שבה"ל שבציון 86 ואילך, שנשים חייבות בג"ס, שמשה אמר: אכלוהו היום וגו' אף לנשים, ומ' שנקט שדין תורה הוא.
  49. ↑ עי' ציונים 3, 7 ואילך.
  50. ↑ חרדים שם, בד' רש"י שם ד"ה תלתא.
  51. ↑ כל בו סי' נח; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' ג; שו"ת מהרי"ל סי' צד, בד' ר"ת שבציון 82 ואילך, שהנשים חייבות בג"ס לפי שאף הן היו באותו הנס, וסברא זו אינה מועילה אלא למצוות דרבנן, וע"ע אשה ציון 205 ואילך, שנחלקו בדבר; עי' ראשונים שבציון 82 ואילך, שנשים חייבות בג"ס אע"פ שהזמן גרמא, ככל מ"ע דרבנן שחייבות בהם אע"פ שהזמן גרמן; קרית ספר שבת פכ"ט הי"א; עי' מלבושי יו"ט דלהלן; פמ"ג סי' רצא מ"ז ס"ק א. ועי' מרדכי מגילה סי' תשפ: נתקן.
  52. ↑ שו"ת באר יצחק (ספקטור) אהע"ז סי' ב, בד' הרמב"ם שלא הזכיר חיוב אכילת ג' סעודות בסה"מ.
  53. ↑ כל בו שם; קרית ספר שם; מלבושי יו"ט או"ח סי' קסז ס"ק ד; פמ"ג שם.
  54. ↑ ערוה"ש או"ח סי' רצא סעי' א.
  55. ↑ שבת קיח א; טור או"ח רצא.
  56. ↑ עי' ציון 3.
  57. ↑ [ג כג].
  58. ↑ צפניה א טו.
  59. ↑ יחזקאל לח יח. שבת שם.
  60. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' ש; מ"ב דלהלן.
  61. ↑ עי' ציון 51.
  62. ↑ ע"ע מלוה מלכה.
  63. ↑ עי' ציון 53.
  64. ↑ מ"ב סי' ש ס"ק ב.
  65. ↑ שעה"צ שם ס"ק ט.
  66. ↑ ביאוה"ל סי' רצא סעי' ד ד"ה ולפחות.
  67. ↑ ציון 52 ואילך.
  68. ↑ בה"ג שבת פט"ז, הובא בר"ן שבת מג ב (בדפי הרי"ף); שו"ת הרא"ש כלל כב סי' ד, הובא בטור רצא; שבה"ל שבת סי' צג, בשם ר' אברהם ב"ר יוסף והר"ר אביגודר כהן צדק; רוקח סי' נד; עי' ראבי"ה ח"א שבת סי' רנב וסוכה סי' תרלז, הובא במרדכי שבת סי' שצז ואגודה שבת סי' קמא; טוש"ע שם ג; א"ר סי' רצא ס"ק ד, בשם גליון מרדכי קטן מקלף, בשם ר"י בכור שור.
  69. ↑ עי' בה"ג ור"ן שם, וא"ר סי' רצא ס"ק ד בדעתם; שו"ת הרא"ש שם, ועי"ש לשיטתו שבציון 150, שהמקדים ס"ג לפני זמן מנחה לא יצא יד"ח, שצריך שקיום הסעודה שלאחר ברהמ"ז יהיה אחר זמן המנחה; טוש"ע שם.
  70. ↑ ע"ע ציון 24 ואילך.
  71. ↑ מ"ב סי' רצא ס"ק טו, בבי' הרא"ש דלהלן.
  72. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  73. ↑ ציון 54 ואילך.
  74. ↑ עי' מרדכי דלהלן.
  75. ↑ עי' ראבי"ה שם ועי' רוקח דלהלן.
  76. ↑ רוקח וראבי"ה ומרדכי ואגודה שם; א"ר שם, בשם ר"י בכור שור שם. ועי' ראבי"ה ומרדכי שם, שכתבו בטעם הדבר, כיון שאינו רגיל בחול יש היכר בדבר, ואפשר שכוונתו שענין קיום שלש סעודות בשבת הוא התוספת על החול שבה רגילים רק בשתי סעודות, וכל שבסעודה השניה יש תוספת שאינה רגילה בחול חשובה היא כסעודה נוספת.
  77. ↑ ציון 96 ואילך.
  78. ↑ א"ר שם, בשם ר"י בכור שור שם, ועי"ש שכ' עוד, שאף אי"ז כבוד שבת לחצות כך את הסעודה. ועי' ראבי"ה סוכה שם: סגי ליה בהשלמת מיני תרגימה, ואפי' לא בירך ברהמ"ז בין סעודה לסעודה הוי היכרא, שמ' מדבריו, שבהמ"ז מועילה אף היא להחשיב את הסעודה שאחריה כסעודה נוספת.
  79. ↑ עי' ספר המנהיג הל' שבת (מהד' רפאל עמ' קפ); עי' פרדס הגדול סי' צב; עי' ספר הישר לר"ת סי' רצח; אבודרהם דיני שלש סעודות; עי' מהרי"ל הל' חג הסוכות אות ג.
  80. ↑ אבודרהם שם.
  81. ↑ מהרי"ל שם; מ"ב סי' רצא ס"ק יד.
  82. ↑ ר"ת בספר הישר סי' ע אות ד, הובא ברמב"ן שבת קיז ב ובשו"ת מהר"ם מרונטבורג ד"פ סי' תעג ובמנהיג הל' שבת סי' נד ובמרדכי שבת סי' שצז ומגילה סי' תשפ ובר"ן שבת קיח א (מד א בדפי הרי"ף) ובנ"י שבת קיז ב ובאגודה שבת פט"ז סי' קמא ובאבודרהם דיני ברכת המצוות ובפסקי ר"מ קלויזנר (בשיטת הקדמונים) שבת שם; מאירי כתובות סד ב; א"ח ח"א דיני שלש סעודות אות ב; מושב זקנים שמות טז כה ושבה"ל סו"ס צג; ספר הבתים בית מנוחה שערי קידוש שער ט אות ג; ב"י או"ח רצא. ועי' שו"ע או"ח רצא ו: נשים חייבות בסעודה שלישית.
  83. ↑ עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  84. ↑ עי' ציון 16.
  85. ↑ ר"ת בספר הישר שם, ועי' רמב"ן ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג והמנהיג ומרדכי ור"ן ונ"י ואגודה ואבודרהם שם בשמו; מאירי שם.
  86. ↑ שמות טז כה.
  87. ↑ עי' ציון 3. לבוש או"ח.
  88. ↑ שבה"ל שם; לבוש או"ח סי' רצא סעי' ו.
  89. ↑ עי' ציון 51.
  90. ↑ ע"ע מצות עשה שהזמן גרמא. ר"ת בס' הישר שם: ועוד, ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג והמנהיג ואבודרהם שם בשמו; א"ח שם.
  91. ↑ רמב"ן ור"ן ונ"י שם.
  92. ↑ שמות כ ח.
  93. ↑ דברים ה יב.
  94. ↑ ברכות כ ב. ראשונים הנ"ל. וע"ע אשה ציון 248 ואילך.
  95. ↑ עי' מהר"ם מרוטנבורג שם, שתמה על הסוברים שהטעם הוא משום שאף הן היו באותו הנס, שלא נאמר טעם זה אלא במצוות שבאות על נס של הצלה מסכנה (ע"ע מצות עשה שהזמן גרמא), ובנס המן לא היתה הצלה מסכנה, וכן תמה על הסוברים שבמצוות דרבנן איש ואשה שוים (ע"ע הנ"ל), ועי' כפו"ת סוכה לח א, שתמה על הסוברים שהטעם הוא משום שבכל מעשה שבת איש ואשה שוים, ועי' קה"י ח"י סי' נה שיישב, וע"ע להלן.
  96. ↑ כפו"ת סוכה לח א, בד' הרשב"ם דלהלן.
  97. ↑ רשב"ם פסחים קח ב, וע"ע אשה ציון 198 ואילך. ועי' רא"ם על הסמ"ג הל' מגילה, שנקט בד' הרשב"ם שם, שנשים חייבות בג"ס, ותמה שהרי הנס לא נעשה על ידן.
  98. ↑ עי' רמב"ם דלהלן.
  99. ↑ עי' טוש"ע דלהלן.
  100. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ל ה"ט, ועי' מ"מ שם בדעתו, שחולי לאו דוקא אלא כל צער; רבינו דוד פסחים צט ב; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' ג; או"ז סי' נב, ועי"ש שכן נהגו ר"ת ור' אפרים שלא היו אוכלים בזמן שלא היו רעבים; שבלי הלקט ענין שבת סי' צג; טוש"ע רצא א.
  101. ↑ טוש"ע שם.
  102. ↑ רבינו דוד שם; שו"ת הרשב"א שם; או"ז שם.
  103. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  104. ↑ תניא רבתי סי' יח, בשם י"א.
  105. ↑ שבה"ל ענין שבת סי' צג.
  106. ↑ ציון 101 ואילך.
  107. ↑ ס"ח סי' תתסא, הובא במג"א בפתיחה לסי' רצא.
  108. ↑ כה"ח סי' רצא ס"ק ב.
  109. ↑ עי' כת"ס דלהלן.
  110. ↑ עי' אפיקי ים דלהלן.
  111. ↑ ע"ע אכילה ציון 2.
  112. ↑ עי' ציון 5 ואילך.
  113. ↑ עי' ציון 288.
  114. ↑ כת"ס או"ח סי' צו אות א; פתח הדביר ח"ג סי' רעג סעי' א.
  115. ↑ עי' לעיל. אפיקי ים ח"ב סי' א.
  116. ↑ עי' מ"ב סי' רמב ס"ק ז.
  117. ↑ מהרי"ל מנהגים הל' שבת אות ו. ועי' רמ"א שם, שהביא מנהג זה וכתב ע"כ: ולא ראיתי לחוש לזה, ועי' שכנה"ג הג' טור או"ח שם סעי' ג, שבמקומותינו המנהג לאכלם. ועי' ביאה"ל שם, שתמה מדוע עושים זכר למן בשבת, שלא ירד בו המן, ועי"ש בשם תוספות פסחים שזכר למן הנעשה בשבת היינו זכר לכך שלא ירד מן בשבת, ועי' ביאוה"ל שם, שתי' זה דחוק, ועי"ש שבי' עוד שזכר למן הנעשה בשבת היינו זכר למן שלעתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת,
  118. ↑ ע"ע ביצה ציון 348.
  119. ↑ ע"ע שבת. שומר שבת פ"ו סעי' ו, בשם רבותיו; שכנה"ג הגה"ט סי' רפח סעי' ח, הובא בפמ"ג א"א סי' רצ.
  120. ↑ ע"ע הנ"ל.
  121. ↑ יפה ללב ח"ב סי' רפט סעי' ד.
  122. ↑ ע"ע שבת. סדה"י סדר סעודה שלישית.
  123. ↑ עי' תוס' פסחים קא א ד"ה ובקידושא תי' א, וחמד משה סי' רעד ס"ק א ודברי ירמיהו הל' שבת פ"ל ה"ט בדעתם, ועי' דברי ירמיהו שם, שמ"מ למעשה יש לקיים את הסעודה בלילה מחמת הקידוש שמצותו לכתחילה בליל שבת, ואין קידוש אלא במקום סעודה, לסוברים כן; חי' תלמיד הרשב"א פסחים יג א, בשם קצת המפרשים. ועי' בה"ג שבת פט"ז, ורמב"ן ורשב"א שבת קיז ב בדעתו, שאפשר לקיים ס"ג קודם זמן מנחה, וצ"ב אם נקטו שלכל שלושת הסעודות אין זמן קבוע, או שסעודה ראשונה צריכה להיות בלילה ושתי הסעודות הנוספות צריכות להיות ביום, מתי שירצה, ועי' מ"מ שבת פ"ל ה"ט, שנ' שנקט בד' הבה"ג שם, שאין זמן מיוחד לג' הסעודות.
  124. ↑ עי' רש"י פסחים יג א ד"ה מזון וספר הפרדס סוף ענין ברכות וספר האורה ח"א סי' נה דין שלש סעודות ; מח"ו סי' קצט, בשם תשוה"ג; עי' רמב"ם שבת שם, ומ"מ שם בדעתו, ופיה"מ שבת פט"ז משנה ב; א"ח ח"א דין שלש סעודות סי' א וכלבו סי' לא; שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקל; ס' הישר לר"ת סי' רצח, הובא בהגהמ"י שם; שו"ת מן השמים סי' יד; ספר העתים סי' קצג; סדה"י סדר סעודה שלישית; תשב"ץ קטן סי' כג, בשם רבי נתן; שלחן של ארבע לרבינו בחיי שער א; מאירי שבת קיז ב; סמ"ג עשין סי' ל; אבודרהם דיני שלש סעודות; ספר הבתים בית מנוחה שערי קידוש שער ט אות ג; עי' א"ר סי' רצא ס"ק ז, בד' תוס שם. ועי' חמד משה שם, שהרא"ש פסחים פ"י סי' ה, כתב כתוס' שבציון 25 לענין הסעודה הראשונה שלכתחילה אפשר לקיימה ביום, והיינו משום שאין זמן קבוע לג' הסעודות, ואילו לענין ס"ג כתב בשבת פט"ז סי' ה שהמקיימה קודם חצות לא יצא יד"ח (וכ"ה ברי"ו תא"ו נתיב יב ח"א), וצ"ע טעם החילוק, ועי' תורת שבת (וייל) או"ח רצא ס"ק ג, שנקט בד' הרא"ש שם, שסעודה ראשונה לכתחילה יש לקיימה בלילה אלא שאם לא קיימה בלילה יכול להשלימה ביום ומדין תשלומין, והמקדים ס"ג קודם זמנה אינו יוצא יד"ח, שאין תשלומין קודם הזמן.
  125. ↑ עי' ראשונים הנ"ל.
  126. ↑ ציון 132 ואילך.
  127. ↑ שבת קיז ב.
  128. ↑ ספר העתים שם.
  129. ↑ שמות טז כה. עי' ציון 3.
  130. ↑ שו"ת מן השמים שם. ועי' שו"ת הרשב"א וכלבו וא"ח ותשב"ץ קטן שם, שמה"כ אכלוהו היום וגו', למדים את חיוב האכילה שלש פעמים, בערב ובבוקר ובמנחה, ולא פי' כיצד משמע כן מה"כ, ואפשר שפי' כשו"ת מן השמים הנ"ל (ועי' כלבו וא"ח ותשב"ץ שם, שכ"כ בשם תרגום ירושלמי, ולא נמצא לפנינו).
  131. ↑ לבוש או"ח סי' רצא סעי' ג.
  132. ↑ עי' ציון 124 ואילך.
  133. ↑ עי' ציון 27.
  134. ↑ ב"ח סי' שלד ס"ק א.
  135. ↑ עי' ציון 27.
  136. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' שלד ס"ק א; עי' שו"ע הרב שבציון 41; ערוה"ש או"ח סי' רפב סעי' ב.
  137. ↑ עי' לבוש או"ח סי' רצא סעי' ב, ומאמר מרדכי או"ח שם ס"ק ב בדעתו; בא"ח ש"ש פ' חיי שרה סעי' יד.
  138. ↑ טוש"ע רצא ב. ועי' מג"א או"ח שם ס"ק ג: אחר חצות, ועי' לבושי שרד שם, שלשונו לאו"ד, וכוונתו לשש שעות ומחצה, וכ"כ בכה"ח סי' רצא ס"ק י, בבי' הא"ר או"ח שם ס"ק ד, ועי' מאמר מרדכי שם, שנקט בד' המג"א שם, שזמן סעודה שלישית הוא מחצות ואילך, ועי"ש שהוא כנגד הראשונים והשו"ע שם, והניח בצ"ע.
  139. ↑ שו"ע הרב או"ח קו"א סי' רצא.
  140. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' קצא סעי' ב.
  141. ↑ ציון 147 ואילך.
  142. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  143. ↑ מיוחס לר"ן שבת קיח א.
  144. ↑ א"ר סי' רצא ס"ק ד, ועי"ש שדימה די"ז לענין הזכרות בברהמ"ז, שהולכים אחר תחילת הסעודה, עי' שו"ע קפח י.
  145. ↑ מג"א או"ח סי' רצא ס"ק ג, הובא במ"ב שם ס"ק ז; שו"ע הרב או"ח שם.
  146. ↑ שו"ע הרב שם. ועי' פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ג, שלדעת המג"א שם, לא נאמר הכלל שהולכים אחר תחילת הסעודה אלא באופן שלא אכל אלא בתחילתה, אבל כאן שהמשיך לאכול לאחר שהגיע זמן הסעודה, מתקיים בזה החיוב.
  147. ↑ עי' ציון 124 ואילך.
  148. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' שלד ס"ק א בד' רש"י שבת קיז ב ד"ה בלילי שבת והטור שם, ומעש"ר שבת פ"ל ה"ט בד' הרמב"ם שם והב"י סי' רצא, שלאחר זמן הסעודה אין מצילים מזון אותה סעודה מן הדליקה, ואע"פ שלא קיימה, ומ' שאף בדיעבד אין יוצאים בה לאחר זמנה, ועי' עו"ש או"ח שם שנסתפק; עי' חמד משה סי' רעד ס"ק א, בד' תוס' שבת קיח א, שהמקיים ס"ג קודם מנחה אינו יוצא יד"ח, וה"ה מי שלא אכל בליל שבת, שאינו יכול להשלימה ביום, והרי הוא כמעוות שאינו יכול לתקון, ועי"ש שכ"ה ד' הטור והשו"ע שלא הזכירו די"ז שמי שלא קיים סעודה בליל שבת צריך להשלימה למחרת.
  149. ↑ עי' להלן.
  150. ↑ עי' תורת שבת או"ח סי' רצא ס"ק ג, בד' הרא"ש פסחים פ"י סי' ה ושבת פט"ז סי' ה, שמי שלא אכל בלילה ישלים את הסעודה ביום, ואילו מי שאכל ס"ג קודם מנחה לא יצא יד"ח.
  151. ↑ עי' א"ר סי' רצא ס"ק ז, בד' הרא"ש שם ושם. ועי' צדה לדרך כלל א פ"ח ואבודרהם דיני שלש סעודות, ועוד, שהמקדים ס"ג קודם זמן מנחה אינו יוצא יד"ח, וצ"ב אם כ"ה לדעתם אף במקיים סעודה לאחר זמנה שאינו יוצא יד"ח, כבציון 45, או שהמקיים את הסעודה לאחר זמנה יוצא יד"ח, מדין תשלומין או משום שבדיעבד יוצאים יד"ח בקיום סעודה לאחר זמנה, והמקדים סעודה קודם זמנה אי"ז חשוב דיעבד.
  152. ↑ מטה יהודה שם, בד' המ"מ שבת פ"ל ה"ט, בד' הרמב"ם שם וספר העתים שם.
  153. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  154. ↑ סדה"י סדר סעודה שלישית; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשנד; עי' תפלה למשה שער יב סי' יז; ערוה"ש או"ח סי' רצא סעי' ד, בשם חכמי הקבלה. ועי' אחרונים דלהלן.
  155. ↑ נדיב לב או"ח סי' יב, ע"פ הרדב"ז שם, ועי' נדיב לב שם, שמטעם זה לא נכון המנהג לקיים סעודת עראי לאחר תפילת שחרית ולאחמ"כ לקיים סעודה שניה; סידור חסד לאברהם (ד' קיח ב).
  156. ↑ עי' ספר הישר לר"ת תשובות סי' מה אות ו, לענין סעודה שלישית שיכולה להתקיים קודם מנחה, ועי' הג"מ שבת פ"ל אות ח, בשם ר"ת שהסעודות זמנן בערבית שחרית ומנחה; עי' טור רצא, שאין לקיים ס"ג קודם מנחה משום איסור סעודה סמוך למנחה, ומ' שמצד חיוב הסעודה עצמה אפשר לקיימה קודם התפילה.
  157. ↑ ציון 63 ואילך.
  158. ↑ עי' ציון 156.
  159. ↑ ספר הישר לר"ת תשובות סי' מה אות ו, הובא בתוס' פסחים קה א ד"ה והנ"מ ורא"ש פסחים פ"י סי' יג ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קיט ואו"ז ח"ב הל' מוצאי שבת סי' פט ס"ק ב ומרדכי פסחים רמז תריא וטור או"ח רצא ורי"ו אדם נתיב יב ח"א ואגור הל' שבת סי' תג; רמ"א או"ח רצא ב, בשם י"א; כלבו סי' מ.
  160. ↑ ע"ע מנחה. מחצה"ש או"ח סי' רצא ס"ק ה, בד' ר"ת שם, לבי' הטור סי' רלב.
  161. ↑ ע"ע הנ"ל. מג"א סי' רצא ס"ק ה, בד' ר"ת שם, לבי' הב"י סי' רלב.
  162. ↑ ע"ע שבת.
  163. ↑ ע"ע הנ"ל וראשונים הנ"ל.
  164. ↑ ערוה"ש או"ח סי' רצא סעי' ה ומ"ב סי' רצא ס"ק ט. ועי' פסקי הלכה של ר' חיים אור זרוע עניני שבת, בשם ר"ת שהאיסור הוא לאכול ולשתות, ומ' שהאכילה אסורה מצד עצמה.
  165. ↑ ע"ע שבת. כלבו שם.
  166. ↑ עי' מרדכי שם.
  167. ↑ טור או"ח רצא; הגהמ"י שבת פ"ל אות כ; האגור שם; רמ"א שם, בשם י"א.
  168. ↑ טור והגהמ"י והאגור שם, הובא במג"א או"ח שם ס"ק ה.
  169. ↑ הגהמ"י שם, ועי"ש שאיסור שתיית מים בין מנחה לערבית הוא בער"ש ולא בשבת, ועי"ש בשם ראבי"ה סי' תתקסט, שאין האיסור אלא בשתיית מים מן הנהר, אבל מן המים שבבית מותר, ועי' רמ"א שם, ע"פ מרדכי שם והאגודה פסחים פ"י, שאין האיסור אלא לאבל על אביו ואמו בתוך י"ב חודש.
  170. ↑ עי' רמ"א שם, ע"פ הגהמ"י שם, שמים שבבית אינם אסורים בשתיה.
  171. ↑ ערוה"ש שם, סעי' ה.
  172. ↑ ערוה"ש שם סעי' ד, בד' רוב הפוסקים שלא הזכירו ענין זה.
  173. ↑ ע"ע תוספת שבת ויום טוב.
  174. ↑ עי' תוס' פסחים צט ב ד"ה עד בשם הר"י מקורבי"ל ורא"ש ברכות פ"ד סי' ו ופסחים פ"י סי' ב ורי"ו תא"ו נתיב יב ח"א, ומג"א סי' רסז ס"ק א, בדעתם; או"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יד ודרשות מהר"ח או"ז סי' יב; תרוה"ד סי' א; עי' שו"ע או"ח רסז ב.
  175. ↑ עי' ציון 46 ואילך.
  176. ↑ או"ז שם ושם. ועי' ט"ז שם: דתוספת מחול על הקודש דאורייתא.
  177. ↑ תוס' שם, בד' הירו' פסחים פ"י ה"א, וכ"כ בשם רבינו יהודה, ועי' מרדכי פסחים רמז תריא, שדחה הראיה מהירו' שם; ס"ח סי' רסט; מהר"ל בגבורות ה' פ' מח; ט"ז או"ח סי' רצא ס"ק ו, בשם מהרש"ל; עי' פר"ח או"ח תעב סעי' א, בד' הרשב"א ברכות כז ב, ורב האי והראב"ד והגאונים המובאים ברשב"א שם.
  178. ↑ ע"ע תוספת שבת ויום טוב.
  179. ↑ שמות טז כה. עי' ציון 4.
  180. ↑ א"ר סי' רסז ס"ק ב.
  181. ↑ עי' ציון 124 ואילך.
  182. ↑ עי' ציון 133 ואילך.
  183. ↑ עי' מהרש"ל שם וב"ח או"ח סי' תעב בדעתו.
  184. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' דברי יחזקאל סי' מה אות ה והעמק ברכה ענין תוספת שבת ויו"ט.
  185. ↑ ע"ע הנ"ל.
  186. ↑ עי' ציון 46.
  187. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' תורת רפאל שבת סי' ח, בד' הירו' שם.
  188. ↑ ע"ע עונג שבת
  189. ↑ עי' אשר לשלמה מועד סי' יג, בד' ס"ח ומהר"ל שם.
  190. ↑ עי' לעיל.
  191. ↑ עי' ציון 5 ואילך, מח' בדבר.
  192. ↑ אשר לשלמה שם, ועי"ש שביאר באופן נוסף.
  193. ↑ עי' ט"ז שם, שהמהרש"ל נהג שלא אכל עד תחילת הלילה, ואשר לשלמה שם בדעתו; פר"ח שם, בד' הרשב"א שם, ורב האי והראב"ד והגאונים המובאים ברשב"א שם.
  194. ↑ עי' להלן.
  195. ↑ עי' ציון 209 ואילך, מח' בדבר.
  196. ↑ תוס' ברכות מט ב ד"ה אי ויומא עט ב ד"ה מיני; רשב"א ברכות שם; יראים השלם סי' צב; טור סי' רצא בשם ר"י.
  197. ↑ שמות טז כה. עי' ציון 4.
  198. ↑ שמות שם טו. יראים שם, הובא במרדכי שבת סי' שצז וסמ"ג עשין סי' כז. ועי' כעי"ז בתוס' יומא וטור שם ושו"ת רע"א בהשמטות לסי' א.
  199. ↑ דברים ח ט-י.
  200. ↑ ע"ע ברכת המזון ציונים 11 ואילך, 15. הג' בגדי ישע על המרדכי שבת סי' שצז ס"ק ו-ז, בבי' דברי היראים שם.
  201. ↑ עי' ציון 5.
  202. ↑ רשב"א ברכות שם.
  203. ↑ מח"ב סי' רצא ס"ק ד, ועי"ש שכ"נ כוונת תוס' פסחים קא א ד"ה טעומו, ועי' כעי"ז בצ"צ חי' על רבינו ירוחם (עמ' 38).
  204. ↑ ציון 210 ואילך.
  205. ↑ שו"ע הרב סי' קפח סעי' י וסי' רעד סעי' ה.
  206. ↑ ציון 130.
  207. ↑ רשב"א שבת קיז ב, בשם י"א; עי' מ"מ שבת פ"ל ה"ט בשם חלק מן המפרשים: להשלימן במיני פירות, ושעה"מ הל' סוכה פ"ו ה"ז בדעתו, ועי' שעה"מ שם, שתמה לדעה זו מהמבואר בברכות מט ב, שמי שבשבת ויו"ט בירך ברהמ"ז ולא הזכיר שבת, צריך לחזור ולברך משום שיש חיוב באכילת פת, ועי"ש שיישב בדוחק. ועי' רבינו יונה על הרי"ף ברכות לו ב, בשם רבני צרפת, שבסעודה שלישית שאין בה דין קידוש א"צ אכילת פת, ובשתי הסעודות הראשונות צריך אכילת פת, מחמת דין קידוש במקום סעודה, ומ' שאף בשתי הסעודות חיוב הפת הוא מדיני הקידוש ולא מדיני הסעודה. ועי' ספר הישר לר"ת סי' ע סעי' ד, ותוס' סוכה כז א ויומא עט ב ושבה"ל ענין שבת סי' צג ורמב"ן שבת קיז ב ומרדכי שבת סי' שצז ור"ן שבת מד א בדפי הרי"ף ומ"מ שבת פ"ל ה"ט, בשם י"א, שאפשר להשלים שלש סעודות במיני תרגימה, ועי' שעה"מ שפי' בכוונת המ"מ שם, שהכוונה לכל ג' הסעודות, ועי' צ"צ שבציון 118 ואילך, שפי' שהכוונה לס"ג דוקא.
  208. ↑ ציון 228 ואילך.
  209. ↑ עי' ציון 196.
  210. ↑ ב"ח סי' רצא ס"ק ה.
  211. ↑ יוקח נא סי' רצא סעי' ג.
  212. ↑ תוס' ברכות מט ב ד"ה אי ורשב"א ברכות שם, בשם ר"ת; תוס' פסחים קא א ד"ה טעימו; תו"י יומא עט ב; עי' רא"ש פסחים פ"י סי' ה; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א ד' סה טור ג. ועי' ספר הישר לר"ת סי' ע סעי' ד, ותוס' סוכה כז א ויומא עט ב ורמב"ן שבת קיז ב ומרדכי שבת סי' שצז ור"ן שבת מד א ושבה"ל ענין שבת סי' צג ומ"מ שבת פ"ל ה"ט, בשם י"א, שאפשר להשלים שלש סעודות במיני תרגימה, ועי' צ"צ חי' על רבינו ירוחם (עמ' 38), שנקט שאין דבריהם אמורים אלא בסעודה שלישית, שהיא חשובה כהשלמה על שתי הסעודות שרגילים לאכלם גם בחול, ועי' שעה"מ שבציון 113, שפי' בד' המ"מ שם, שהכוונה לכל ג' הסעודות.
  213. ↑ ציון 228 ואילך.
  214. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  215. ↑ עי' ציון 235.
  216. ↑ כנסת ישראל (ששון, עמ' ד' יב ג); עי' ביאוה"ל סי' קפח סעי' ח; אשר לשלמה מועד סי' יג.
  217. ↑ עי' ציון 203.
  218. ↑ מח"ב סי' רצא ס"ק ד, ועי"ש שכ"נ כוונת תוס' פסחים קא א ד"ה טעימו, ועי' כעי"ז בצ"צ שם.
  219. ↑ תו"ש סי' רצא ס"ק יד.
  220. ↑ עי' ציון 24.
  221. ↑ עי' ציון 153.
  222. ↑ לבוש או"ח סי' רצא סעי' א.
  223. ↑ מעשה רוקח שבת פ"ל ה"ט וש"ת פעולת צדיק ח"ב סי' קו וכנסת ישראל (ששון, עמ' ד' יב ג), בד' הרמב"ם שבת שם, שלא חילק; סמ"ג עשין סי' כז; מאירי שבת קיז ב; מרדכי שבת סי' שצז, בד' היראים סי' צב; ריטב"א סוכה כז א; טוש"ע רצא ה.
  224. ↑ עי' ציון 197 ואילך.
  225. ↑ טור שם, בשם ר"י.
  226. ↑ עי' ציון 115.
  227. ↑ עי' ציון 118 ואילך.
  228. ↑ טור או"ח שם, בשם י"א; הג"מ שבת פ"ל ה"ט, בשם תוס' סוכה כז א, ולא נמצא כן בתוס' שלפנינו, עי' ציון 136, ועי' הג"מ שם, שכ"מ מהתוספתא ברכות פ"ד ה"ד, ועי' ב"י או"ח שם ס"ק ה, שמטעם זה נקט הטור כפי' זה.
  229. ↑ פמ"ג סי' רצא א"א ס"ק י.
  230. ↑ מג"א סי' רצא ס"ק י: נראה.
  231. ↑ תוס' סוכה כז א ד"ה במיני, ועי' תוס' שבציון הבא.
  232. ↑ תוס' שם. ועי' תוס' יומא עט ב ד"ה מיני.
  233. ↑ ספר הישר לר"ת סי' ע אות ד; תו"י יומא עט ב; שבה"ל ענין שבת סי' צג; רמב"ן שבת קיז ב; רבינו יונה על הרי"ף ברכות לו ב; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א ד' סה טור ג; ר"ן שבת מד א; מ"מ שבת פ"ל ה"ט. ועי' מאירי דלהלן.
  234. ↑ עי' שבה"ל שם, בשם אחיו ר' יהודה בר בנימין; עי' מאירי ברכות מט ב, בשם י"מ.
  235. ↑ מאירי שם.
  236. ↑ עי' ציון 210 ואילך.
  237. ↑ צ"צ חי' על רבינו ירוחם (עמ' 38).
  238. ↑ ציון 109 ואילך.
  239. ↑ עי' ציונים 196 ואילך, 223 ואילך.
  240. ↑ מנ"ח מ' י סוף אות ה; עי' שו"ע הרב או"ח סי' קסח קו"א אות ד וסי' קפח סעי' י, ועי' הג' אחיו מהרי"ל על הגליון סי' קפח שם, שבסוף ימיו חזר בו; עי' מג"א או"ח סי' קסח ס"ק טז, ומחצה"ש שם בדעתו; צ"צ פסקים חי' על רבינו ירוחם נתיב יב ח"א אות ו; יוסף אומץ סי' מח ד"ה לזה אומר; עי' קה"י ברכות סי' כה, בד' תוס' ברכות מד א ד"ה על וסמ"ג עשין כז ורשב"א ברכות שם, ושם בשם הראב"ד, שא"צ להזכיר מעין המאורע בברכה מעין שלש אפי' לכתחילה, שהרי בברכות מט ב מבואר, שהמברך ברהמ"ז בשבת ולא הזכיר שבת מחזירים אותו, לפי שבשבת יש חיוב באכילה שיש הזכרה בברכה שלאחריה והרי ההזכרה חובה, ואם יוצאים בפהב"כ שאין בה הזכרה, אין ההזכרה בברכת המזון חובה; קה"י שם, בד' הטור או"ח סי' קסח, לבי' הב"י שם, שאין יוצאים יד"ח אכילת מצה בדבר שברכתו במ"מ, וה"ה שאין יוצאים יד"ח סעודת שבת; אשר לשלמה מועד סי' יג. ועי' קה"י שם ואשר לשלמה שם, שכ"מ מהרא"ה ברכות מד א, שמי שלא הזכיר שבת בברכה מעין שלש א"צ לחזור, שאין חיוב אכילה בשבת בדברים שברכתם מעין שלש אלא באכילת פת, ומ' שחיוב הסעודה בשבת אינו מתקיים בפהב"כ, ועי' קה"י שם שאפשר שיש לדחות.
  241. ↑ ציון 150 ואילך.
  242. ↑ ציון 47 ואילך.
  243. ↑ ע"ע לחם ציון 235 ואילך. מנ"ח שם; קה"י שם.
  244. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 228 ואילך.
  245. ↑ עי' ציון 201 ואילך.
  246. ↑ אשר לשלמה שם. וכ"מ בשו"ע הרב שם ושם.
  247. ↑ עי' ציון 34 ואילך.
  248. ↑ אשר לשלמה שם.
  249. ↑ פמ"ג סי' קסח א"א ס"ק טז וסי' קפח א"א ס"ק ט וסי' רפ א"א, ועי' סי' קפח שם, שכ"מ מהר"ן סוכה יב ב, שכ' שאפשר לקיים סעודות יו"ט בפסח במצה עשירה, ועי' יוסף אומץ שם וקה"י ברכות סי' כה, שיש לדחות, שיתכן מצה עשירה שאינה פהב"כ, ועי' יוסף אומץ שם שדחה עוד, שיתכן שאין הדברים אמורים אלא באוכל בשיעור קביעות סעודה שמברכים על הפת המוציא וברהמ"ז, ועי' פמ"ג סי' קסח שם וסי' רפ שם, שכתב כן ע"פ מג"א או"ח סי רפ, שחכמים ראשונים שהיו מקפידים לאכול חולין בטהרה, בשבת שהיו שרויים בטומאה לאחר תשמיש היו מקיימים סעודתם בפת שנילושה במי פירות ואינה מקבלת טומאה, ועי' מג"א שבציון 145, שאין מקיימים סעודה בפהב"כ, ועי' מחצה"ש סי' רפ שם, שפי' כוונת המג"א שם, שהיו מקיימים סעודת בפהב"כ באופן שהיו אוכלים שיעור קביעות סעודה שאז דין הפת כדין לחם גמור ; עיקרי הד"ט או"ח סי' יג ס"ק ב; קה"י שם, בד' הרי"ף ברכות כז א והרמב"ם ברכות פ"ג ה"ט וחמו"צ פ"ו ה"ו, הסוברים שדבר שברכתו במ"מ ומעין שלש חשוב לחם לענין מצה, וה"ה לענין סעודת שבת.
  250. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 228 ואילך. פמ"ג סי' קסח שם; קה"י שם, בד' הראשונים הנ"ל. ועי' קה"י שם, שהמבואר בברכות שם, שהמברך ברהמ"ז בשבת ולא הזכיר שבת מחזירים אותו, משום שיש חיוב באכילת פת והרי ההזכרה חובה עליו, אין הכוונה שדוקא באכילת פת יוצא יד"ח, אלא ה"ה באכילת פהב"כ, ומ"מ חשובה ההזכרה חובה עליו, לפי שאף במעין שלש צריך להזכיר מעין המאורע, לסוברים כן, ועי"ש שנזכרה סברא זו במאירי ברכות שם, לענין קיום סעודת שבת בפירות.
  251. ↑ קה"י שם, ועי' ציון 180, שי"ס שקיום הסעודה צריך להיות בדבר המביא לידי ברהמ"ז.
  252. ↑ שש"כ פנ"ז הע' לב, בשם רש"ז אויערבאך.
  253. ↑ ע"ע ישיבת סוכה ציון 405, ועי' בהגר"א ומאמר מרדכי דלהלן, ועי' דמש"א אליעזר דלהלן, שאף לסוברים לענין חיוב אכילה בסוכה שרק שיעור של יותר מכביצה הוא החשוב סעודה קבע (עי' ציון הבא), מ"מ לענין סעודת שבת נוקטים כדעות ששיעור של כביצה אף הוא חשוב קביעות סעודה.
  254. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 404, שעד שיעור כביצה אי"ז בכלל אכילת קבע, ועי' מג"א דלהלן.
  255. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 406 ואילך.
  256. ↑ עי' מאירי סוכה כז א: בחג באכילת ארעי; עי' מג"א או"ח סי' רצא ס"ק א ומחצה"ש שם ס"ק א בדעתו, ובהגר"א או"ח שם ס"ק ב ודמש"א שם בדעתו, וברכ"י או"ח שם סעי' ב ושיורי ברכה או"ח שם סעי' א ומאמר מרדכי או"ח שם ס"ק א, בד' בה"ג הל' שבת פ' טז וטוש"ע שם א ור"ן שבת מג ב (וכ"ה בתשוה"ג סי' רכו וס' האורה סי' נה), ועי' ראשונים הנ"ל: כביצה, ועי' מג"א שם, שהיינו יותר מכביצה שנקט ששיעור אכילת קבע הוא ביותר מכביצה, ולשון "כביצה" לאו דוקא אלא קצת יותר. ועי' ר"ן סוכה יב ב (בדפי הרי"ף), שמצות הסעודה מתקיימת גם באכילת עראי, וצ"ב, ועי' להלן שי"ח בד' הר"ן שם, ועי' בכורי יעקב ודבר בעתו דלהלן, שיישבו.
  257. ↑ מחצה"ש שם; ח"א הל' שבת ומועדים כלל ז סעי' ג; דה"ח הל' סוכה סעי' ט; בכורי יעקב סי' תרלט ס"ק כא; דבר בעתו (ליכטנשטאט, נדפס בס' שש המערכת) סוכה פ"ד מ"ו; אפיקי ים ח"ב סי' א. ועי' ח"א ודה"ח שם, שיוצאים אפי' בכזית. ועי' בכורי יעקב ודבר בעתו שם, שבזה מיושבת דד' הר"ן שבת שם, עם דבריו בסוכה שם, שהסעודה מתקיימת באכילת עראי, שבדיעבד די באכילת עראי.
  258. ↑ שבת קיט ב.
  259. ↑ מחצה"ש שם; אפיקי ים שם. ועי' תורת רפאל או"ח סי' יא, שיישב בע"א.
  260. ↑ עי' ציון 99.
  261. ↑ ברכ"י ושיורי ברכה שם, בד' הראשונים שבציון 102, וע"פ שבה"ל הל' סוכה סי' קיא בשם רבינו אביגדור, שאכילת עראי בשבת חשובה סעודת קביעה לענין חיוב אכילה בסוכה.
  262. ↑ ברכ"י שם, בד' הראשונים הנ"ל שכ': כביצה, והיינו דוקא כביצה, ועי' לעיל שי"ס שכביצה לאו דוקא, וכונתם לשיעור כביצה ומעט יותר.
  263. ↑ ע"ע ברכת המזון ציון 23. עי' שבילי אמונה הנתיב השביעי (ד' עז א); עי' פרישה או"ח שם ס"ק ד ופמ"ג או"ח שם מ"ז ס"ק ב בדעתו, בד' הטור שם; עי' עתים לבינה על ספר העתים סי' קצג הע' קעט, בד' הר"ן סוכה שם; [הרב או"ח שם סעי' א]. וצ"ב אם לדעתם שיעור שביעה מעכב אפי' בדיעבד ואין יוצאים בפחות מכביצה, או שבדיעבד יוצאים אפי' בכזית.
  264. ↑ עי' יסוד התשובה לרבינו יונה, לגי' שלפנינו: כזית, ועי' א"ח הל' ר"ה אות כו וכל בו סי' סז, שהביא דברי רבינו יונה, ולא נזכר: כזית; עי' ריטב"א סוכה כז א; [שו"ע הרב שם]: י"א, וסי' תרלט סעי' יט: ויש חולקין, ועי"ש בציונים מדפ' ראשון, שכ"ה ד' הרשב"א והר"ן, ונ' שכוונתו לשו"ת הרשב"א ח"ה סי' ריב בשם הרס"ג, ולר"ן סוכה שם; עי' הג' בן אריה על הבה"ג שבת פט"ז, בד' הבה"ג שם ושו"ת מהרי"ל סו"ס צד ושו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפט, ועי' הג' בן אריה שם, שלא כ' הבה"ג שם: כביצה, אלא לענין האמור בדבריו בחולק סעודת שחרית, שכיון שסידור הסעודה היה לסעודת הבוקר, בלא אכילת כביצה אי"ז חשובה סעודה, אבל המסדר סעודה בשעתה מקיימה באכילת כזית; עי' תוספת יוה"כ יומא עט ב, שתמה על הראשונים שנקטו שצריך שיעור כביצה, מדוע אין יוצאים בשיעור כזית כשיעור כחיוב מצה בליל פסח וכחיוב פת בליל סוכות, ועי' מלבושי יו"ט או"ח שם ס"ק ד, שתמה על הראשונים הנ"ל מהגמ' שבת שם: לעולם יסדר אדם שולחנו בע"ב אפי' א"צ אלא לכזית.
  265. ↑ עי' ציון 3.
  266. ↑ סדר משנה (בוסקוביץ) שבת פ"ל אות ד.
  267. ↑ עי' הג' בן אריה שם.
  268. ↑ ציון 20 ואילך.
  269. ↑ עי' בגדי ישע שבת פט"ז ובהג' בגדי ישע על המרדכי שבת קטז ב ס"ק ה, בשם ס"א, בד' היראים סי' צב. ועי' שו"ת הרמ"א סי' לח סעי' ג, שפי' בע"א.
  270. ↑ עי' ציון 102 ואילך.
  271. ↑ עי' ציון 196 ואילך.
  272. ↑ תו"ש סי' רצא ס"ק ב.
  273. ↑ שבת קיט ב.
  274. ↑ תו"ש שם.
  275. ↑ עי' מח"ב סי' רצא ס"ק ב; עי' רביד הזהב סי' רצא ס"ק א, בד' מחצה"ש או"ח שם ס"ק א.
  276. ↑ עי' להלן, על חיוב האכילה ביו"ט, ועי' בעה"מ פסחים יח ב ומאירי ביצה טו ב, שהיינו בקביעות סעודה; עי' רמב"ם יו"ט פ"ו הט"ז; טוש"ע תקכט א.
  277. ↑ ציון 291 ואילך.
  278. ↑ בריי' פסחים סח ב.
  279. ↑ דברים טז ח.
  280. ↑ במדבר כט לה.
  281. ↑ ר' יוחנן פסחים שם, בבי' ד' ר' יהושע.
  282. ↑ בריי' שם.
  283. ↑ ר' יוחנן שם, בבי' ד' ר' אליעזר שם.
  284. ↑ רא"ה ברכות מט ב; ריטב"א סוכה כז א; עי' בעה"מ פסחים יח ב (בדפי הרי"ף).
  285. ↑ מכילתא בא ריש פרשה ט; תו"כ אמור פרשתא יב ה"ד, ועי' ספרי פנחס עה"כ "מקרא קדש", במדבר כח יח; רש"י שמות יב טז וויקרא כג לה.
  286. ↑ רא"ש ברכות פ"ז סי' כג ותוס' הרא"ש ברכות מט ב, בשם רבינו יהודה; מאירי סוכה כז א; שו"ע הרב סי' קפח סעי' י.
  287. ↑ רבינו דוד פסחים צט ב; שו"ת רע"א בהשמטות לסי' א.
  288. ↑ ע"ע ענג שבת ויו"ט.
  289. ↑ טור שם, בשם הרא"ש; ס' המנוחה (לרבינו מנוח) חמץ פ"ח ה"ו; שו"ע תקכט א. ועי' תויו"ט מע"ש פ"ה מ"י ובהגר"א סי' תקכט סעי' א, שכ"מ מהירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה, שפי' הטעם שוידוי מעשרות מתקיים ביו"ט אחרון של פסח (עי' משנה שם), ולא בשחרית, לפי שעדיין יש מצוה באכילה, ועד אז אדם משייר ממע"ש לצורך קיום הסעודה בהם, ואם היתה מצוה באכילת סעודה שלישית, הרי גם במנחה לא היה אפשר להתוודות אלא סמוך לחשיכה, שהרי אדם אינו מבער את כל מעשרותיו ומשאיר לצורך סעודה שלישית, ועי' מקור חיים קיצור הלכות סי' תקכט ס"א, שדחה הראיה, ועי' מג"א סי' תקכט ס"ק ה, שכ"מ מסוכה כז א, ועי' מחצה"ש, שביאר ראייתו בכמה אופנים, ועי' מורה באצבע (לחיד"א) סי' ז אות רטו, שע"פ הסוד אין יחס לסעודה שלישית ביו"ט ולא שייך חומרא בזה.
  290. ↑ מג"א סי' תקכט ס"ק ב, הובא במ"ב שם ס"ק יג; בינה לעתים יו"ט פ"ו הט"ז.
  291. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  292. ↑ ס' המנוחה שם; פרישה סי' תקכט אות ג.
  293. ↑ עי' ציון 24 ואילך. ריטב"א סוכה כז א; טור תקכט, בשם י"א; טור שם וכלבו סי' נח, בד' הרמב"ם שבת פ"ל ה"ט, ועי' ב"י תקכט ד"ה וי"א, של"מ כן מדברי הרמב"ם שם, ועי' מו"ק סי' תקכט שבי' דברי הב"י שם, שהרמב"ם שם הזכיר דין שלש סעודות לענין שבת ולא לענין יום טוב, ועי' מער"ק שבת שם, שאע"פ שסיים הרמב"ם שם: וכן בימים טובים, אין דבריו נסובים על שלש סעודות אלא על האמור קודם לכן בסמוך, שצריך לבצוע על שתי כיכרות, ועי' מו"ק שם, שהטור שם, דקדק כן מכך שהרמב"ם יו"ט פ"ו הט"ז, השוה דין עונג יו"ט לשבת, ובהל' שבת שם, התפרש דין אכילת ג"ס משום עונג; סדה"י סדר חג השבועות ד"ה וראוי להכין; מו"ק שם, בד' הרי"ף. ועי' טעמא דקרא עמ' תכד אות יח, שכן נהג החזו"א.
  294. ↑ ע"ע עונג שבת. מו"ק שם. ועי' מג"א סי' תקכט ס"ק ה, שטוב שיאכל אדם פירות לסעודה שלישית, ועי' מחצה"ש שם בטעם הדבר, שיש שיטות שאף בשבת אפשר לקיים ס"ג באכילת פירות, עי' ציונים 166 ואילך, 187.
  295. ↑ תוס' ברכות מט ב ד"ה אי בעי; עי' מרדכי ביצה סי' תרסט-תרע וב"י או"ח סי' קפח בדעתו; מאירי סוכה כז א ריטב"א סוכה כז א; רא"ש ברכות פ"ז סי' כג, בשם רבינו יהודה; עי' טור או"ח שם וב"י שם בדעתו; ר"ן סוכה יב ב.
  296. ↑ עי' ציון 288.
  297. ↑ עי' רא"ש שם ומעדני יו"ט שם בדעתו. ועי"ש שאע"פ שאמרו אין שמחה אלא בבשר, היינו כשהיא ביחד עם הפת.
  298. ↑ עי' מאירי שם.
  299. ↑ עי' ציון 289.
  300. ↑ עי' שו"ת רע"א סי' א.
  301. ↑ ע"ע לחם משנה ציון 17. שאילת שמואל סי' יא. ועי' כעי"ז בשו"ת משכן בצלאל סי' קלח ס"ק ה.
  302. ↑ תוס' סוכה כז א ד"ה אי בעי; רשב"א ברכות מט ב.
  303. ↑ תוס' שם.
  304. ↑ עי' ציון 201 ואילך.
  305. ↑ רשב"א שם.
  306. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  307. ↑ עי' ציון 299 ואילך.
  308. ↑ ע"ע. שו"ת רע"א השמטות לסי' א.
  309. ↑ שו"ת שאילת שמואל סי' יא; יד אליהו פסקים סי' יז; משכן בצלאל סי' קלח; פתחי תשובה סי' תקכט סעי' ב.
  310. ↑ עי' ציון 314.
  311. ↑ עי' ציון 298. שו"ת שאילת שמואל שם; משכן בצלאל שם.
  312. ↑ יד אליהו שם.
  313. ↑ משכן בצלאל שם.
  314. ↑ עי' ציון 295.
  315. ↑ כלבו סי' נח, בשם יש שכתבו; לבוש סי' תקכט סעי' א.
  316. ↑ עי' ציון 103.
  317. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  318. ↑ כל בו שם; , ועי' ציון 46, שלדעתו ש"ס חיובם מה"ת, ואפשר שכוונתו שמ"מ החיוב לעשות סעודה שלישית כסעודה בפני עצמה אינה אלא מדרבנן, ולא החמירו ביו"ט.
  319. ↑ כל בו שם.
  320. ↑ לבוש שם.
  321. ↑ מג"א או"ח סי' תקכט ס"ק ב; מ"ב סי' תקכט ס"ק יג.
  322. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  323. ↑ בינה לעתים יו"ט פ"ו הט"ז, ועי' ערוה"ש או"ח סי' תקכט סעי' ג.
  324. ↑ ועי' מאירי סוכה כז א, בשם גדולי הראשונים.
  325. ↑ ע"ע תוספת שבת ויו"ט.
  326. ↑ עי' ציון 218 ואילך.
  327. ↑ עי' ציון 3.
  328. ↑ עי' ציון 220 ואילך.
  329. ↑ עי' ציון 280 ואילך.
  330. ↑ ע"ע הנ"ל. תורת רפאל שבת סי' ח, בד' הרשב"א ברכות כז ב והמהר"ל בגבורות ה' פ' מח.
  331. ↑ ע"ע הנ"ל.
  332. ↑ עי' ציון 46.
  333. ↑ ע"ע הנ"ל.
  334. ↑ תורת רפאל שם, בד' הירו' פסחים פ"י ה"א.
  335. ↑ ב"ח וט"ז או"ח סי' תעב ס"ק א, בשם המהר"ל שם, ועי' מהר"ל שלפנינו שלא נזכר שם אלא לענין שבת.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שלש_סעודות&oldid=139927"