אנציקלופדיה תלמודית:שלש רגלים
|
|
הגדרת הערך - דינים הנוהגים בפסח שבועות וסוכות.
הכלל
שלש רגלים נצטווינו לחוג בשנה, שנאמר: שלש רגלים תחג לי בשנה[1], והם פסח שבועות וסוכות, שנאמר: את חג המצות וחג השבועות וחג הסכות[2]. וראש השנה ויום הכיפורים אינם קרוים רגלים[3], שקרא הכתוב רגלים רק לשלשה[4]. יש מן הראשונים שכתבו בטעם הדבר שאין עושים שנה של שנים עשר חודשים וכמה ימים, אלא מחודשים שלמים[5], לפי שהיה מביא לקלקול בקביעות המועדים, שלא היה מתקיים בהם הכתוב: שלש רגלים תחג לי בשנה[6].
שלש מצוות שנינו שנצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים: ראיה*, וחגיגה*, ושמחה[7].
ראיה
ראיה* ברגלים היא מצות עשה[8], שנצטוינו להראות ביום טוב הראשון של הרגל בעזרה, ולהביא קרבן עולה, שנאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך[9], ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה מלבד שביטל העשה אף עובר על לא תעשה שנאמר: ולא יראו פני ריקם[10], על שיעורה וזמנה והחייבים בה ושאר דיניה, ע"ע ראיה. על הדין בזמן הזה, ע"ע הנ"ל, וע' כתל המערבי[11]. על זמן הרגלים שכולם מתאספים בירושלים וכל ישראל חשובים חברים ואף טומאת עם הארץ כטהורה, ע"ע חבר: חברות ברגלים. על הכותים* שנחלקו ראשונים אם טהורים ברגל, ע"ע כותים[12]. על הדין שאין משכירים בתים בירושלים לעולי רגלים, ע"ע ירושלים[13]. על המוצא אבידה שמכריז על האבידה שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים לסוברים כן כדי שישמעו ישראל כשעולים לרגלים, ע"ע השבת אבדה[14], וע' הכרזה ב[15].
חגיגה
חגיגה* ברגלים היא מצות עשה[16], שנצטוינו לעלות לרגל למקדש[17], ולהקריב שלמים* ביום טוב הראשון של הרגל, שנאמר: שלש רגלים תחוג לי בשנה[18], על שיעורה וזמנה והחייבים בה ושאר דיניה, ע"ע חגיגה.
שמחה
שמחה ברגלים היא מצות עשה[19], שנצטוינו להקריב שלמים - ולאכול הבשר[20] - שנאמר: ושמחת בחגך[21], על דיני המצוה ועל שאר אופני השמחה, ע"ע שמחת יום טוב[22]. על כך שאין מערבין שמחה בשמחה, ע"ע אין מערבין שמחה בשמחה. על אבלות* שאין נוהגת ברגלים, ועל אבלות בצנעה שיש סוברים שנוהגת, ע"ע אבלות[23], וע' דברים שבצנעה[24]. על רגלים שמפסיקים האבלות, ע"ע הנ"ל[25]. על מי שמתה אשתו וכבר קיים פריה-ורביה* ויש לו מי שישמשנו, שיש סוברים שלא ישא אשה אחרת עד אחר ג' רגלים ויש מתירים ברגל שלישי, ועל אשה שמת בעלה שאין צריכה להמתין, ע"ע הנ"ל[26].
השהיית בהמה דקה
בהמה-דקה*, אף על פי שאסור לגדלה בארץ ישראל[27], מותר להשהותה שלשים יום קודם לרגל[28], למי שצריך ורוצה להרבות בסעודות הרגל[29], ובלבד שתהא קשורה לכרעי המטה ולא תהא יוצאת ורועה בשוק[30].
הבאת קרבנות נדרים
מי שנדר או נדב קרבנות - או קדשי בדק הבית, כדמים וערכין, וכן מעשרות ומתנות עניים[31] - מצות עשה שיביאם ברגל הראשון שפגע בו תחילה[32], שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה[33], כלומר: בעת שתבוא לחוג תביא כל מה שאתה חייב בו ותתן כל חוב שעליך לשם[34], אם החיוב דוקא בהפריש את הקרבן או אפילו רק בנדר, ושעובר על כל רגל ורגל שעובר, ע"ע בל תאחר: עבירת עשה באיחור. על המשהה נדריו ונדבותיו שעובר בלאו הכתוב: כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו[35], שתלה הכתוב הזמן ברגלים[36], ושנחלקו תנאים באיזה מן הרגלים עובר, ועל איזה מן הנדרים עובר, ע"ע בל תאחר: זמן בל תאחר.
לינה
הבא למקדש ברגלים, יש סוברים שטעון לינה* בירושלים[37], על זמנו ודינו, ועל החולקים וסוברים שרק בפסח טעונים לינה, ע"ע לינה: בשלש רגלים.
תקיעה בחצוצרות
ברגלים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות* בשעת הקרבן, שנאמר: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרות[38], ואמרו בספרי, 'ובמועדיכם' אלו שלש רגלים[39]. על סוגי ומנין התקיעות, ושאר דינם, ע"ע חצוצרות: בקרבנות ציבור[40].
בלחם הפנים
ברגלים, היו מגביהים את השלחן* שבמקדש – במקומו, או שהיו מוצאים מההיכל[41] - ומראים לעולי רגלים את לחם הפנים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו[42], דהיינו שבזמן שמסלקים אותו עדיין הוא חם כביום סידורו[43], או שעדיין רך הוא כשמסלקים אותו[44]. על אופן חלוקת לחם-הפנים* לכהנים ברגלים, ע"ע לחם הפנים[45], על כהן גדול אם נוטל חלקו כבשאר השנה, ע"ע הנ"ל[46].
על הסוברים שברגלים לא היו מדשנים את המזבח הפנימי, ע"ע דשון-מזבח-הפנימי*[47].
ברכת הזמן
מברכים ברכת-הזמן* על הרגלים[48], לפי שתרגום של 'רגלים' הוא 'זמנין'[49], או לפי שמברכים ברכת הזמן על דבר שיש בו שמחה, וברגלים יש חובת שמחה[50], או לפי שרגלים נקראים בכתוב 'מקראי קדש'[51], וכל שנקרא מקרא קודש מברכים בו זמן[52], אם חובת הברכה מן התורה או מדרבנן, ע"ע ברכת הזמן[53]. על שביעי של פסח שאינו רגל בפני עצמו ואין מברכים בו זמן בפני עצמו, ועל שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו ומברכים בו זמן, ע"ע הנ"ל[54].
הקבלת רבו
חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל[55], שנאמר באשה השונמית ששאלה את בעלה קודם שהלכה לאלישע הנביא: מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת[56], מכלל שבחדש ובשבת חייב אדם להקביל את פני רבו[57], ששבת שהזכיר הכתוב היינו יום טוב[58], או שהכתוב מדבר בשבת, אלא שמשבת וראש חודש הנזכרים בכתוב, שאף בהם חייב אדם להקביל את פני רבו, לסוברים כן[59], למדים לרגל שחייב אדם להקביל את פני רבו אף בו[60]. על הסוברים שהחיוב מן התורה, ועל זמנו ושאר דיניו, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו: הקבלת פני רבו.
איסור להיטמא
ברגלים שנינו שאסור לאדם לטמא את עצמו, שנאמר: ובנבלתם לא תגעו[61], מזהיר הכתוב לכל ישראל שלא ליגע בנבילה ברגל[62], וכמה דעות בדבר: א) יש מן הראשונים שכתבו שאין איסור תורה בדבר, ואין הלימוד אלא אסמכתא[63], או שלא אמר הכתוב אלא שלא תטמאו בשעה שאתם חפצים להיות טהורים ולעלות לרגל[64]. ב) ויש מן הראשונים סוברים שהוא איסור תורה[65]. על המוזהרים ועל שאר דיניו וטעמיו, ע"ע טהרה: טהרה ברגל[66]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו שיש מן התנאים שחולקים וסוברים שהכתוב: ובנבלתם לא תגעו אינו חובה אלא רשות[67].
טהרה
אדם טמא, אמר ר' יצחק שחייב לטהר את עצמו ברגל שנאמר: ובנבלתם לא תגעו[68], שאף על פי שכתוב זה הוא אזהרה שלא לטמא את עצמו ברגל[69], יש בכללו שאם הוא טמא מקודם, שחייב הוא לטהר את עצמו[70]. ויש מן הראשונים שכתבו שלמדים מהכתוב: והתקדשתם[71], שחייב האדם לטהר את עצמו ברגל[72]. ומן האחרונים יש שכתבו שהדין לטהר ברגל אינו חיוב גמור[73]. על זמן חיוב הטהרה, וטעמי הדין, והדין בזמן הזה, ושאר פרטי הדין, ע"ע טהרה: טהרה ברגל[74].
שאלה ודרישה בעניני החג
משה רבנו תיקן לישראל ברגלים שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג[75], שנאמר: וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל[76], וכי כל המצוות כולן לא אמרן משה לישראל, אלא שהיה מדבר עמהם הלכות כל מועד ומועד בזמנו[77], על הדברים שדורשים, ועל זמנו ושאר דיניו, ע"ע יום טוב. הדין שלמדים מהכתובים בפסח ששואלים ודורשים בהלכות החג שלושים יום קודם לחג לסוברים כן[78], וכן הלכה[79], כתבו אחרונים שכן הוא בכל יום טוב, שדורשים קודם החג[80], שלא לחלק בין שאר המועדים לפסח[81], או שיש איזה לימוד מפסח[82].
העמדת שוטרים
ברגלים חייבים בית דין להעמיד שוטרים שיהיו מסבבים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עברה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה[83].
על דיני יום טוב ומצוותיו ותפילותיו וקריאת התורה בו, ע"ע יום טוב, וע' יום טוב שני של גלויות. על אמירת הלל ברגלים ע"ע הלל[84]. על אמירת י"ג מידות ועל תפילה שאומרים בשעת הוצאת ספר תורה, ע' הוצאה והכנסה[85]. על הזכרת נשמות ברגלים, וזמנה, ע"ע הזכרת נשמות[86]. על קרבנות שהיו צבור שהי מקריבים ברגלים ע"ע קרבן מוסף. על תפילת מוסף ברגלים שיש סוברים שטוב לסומכה לתפילת השחר, ע"ע מוסף[87]. על המנהג ברוב מדינות חו"ל שאין נושאים כפים אלא ביום טוב בתפלת מוסף, ע"ע נשיאת כפים[88]. על דיני אסרו חג, ע"ע אסרו חג.
על המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה יותר מרגל אחת שיש אופנים, שכופים אותו להוציא ולתת כתובה, ע"ע בעל[89].
הערות שוליים
- ↑ שמות כג יד.
- ↑ שם טו - טז.
- ↑ ערובין מ ב.
- ↑ ר"י מלוניל ערובין שם (י ב); פי' ר"י בן חכמון שם.
- ↑ ע"ע לוח השנה ציון 332.
- ↑ יסוד עולם מאמר ד פ"א. ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ תוספתא חגיגה פ"א, ור' יוסי הגלילי בספרי ראה פיסקא קלח ובברייתא חגיגה ו ב; רמב"ם חגיגה פ"א ה"א.
- ↑ עי' להלן, ועי' ציון 7, וע"ע ראיה.
- ↑ שמות כג יז. תוספתא חגיגה פ"א וחגיגה ו ב וז א; רמב"ם בסהמ"צ מ"ע נג וחגיגה פ"א ה"א. וע"ע חיבי קרבנות ציון 159.
- ↑ שמות כג טו. רמב"ם בסהמ"צ ל"ת קנו וחגיגה שם.
- ↑ ציון 179 ואילך.
- ↑ ציון 988 ואילך.
- ↑ ציון 247 ואילך.
- ↑ ציון 140 ואילך.
- ↑ ציון 84 ואילך.
- ↑ עי' להלן, ועי' ציון 7, וע"ע חגיגה.
- ↑ רמב"ם בסהמ"צ מ"ע נב; החינוך מצוה פח.
- ↑ עי' תוספתא חגיגה פ"א; רמב"ם בסהמ"צ שם וחגיגה פ"א ה"א; החינוך שם. וע"ע חגיגה ציון 2 ואילך, עוד פסוקים על כך.
- ↑ עי' להלן, ועי' ציון 7, וע"ע שמחת יום טוב.
- ↑ עי' ברייתא חגיגה ח א ופסחים קט א, וע"ע שמחת יום טוב.
- ↑ דברים טז יד. רמב"ם בסהמ"צ מ"ע נד ויו"ט פ"ו הי"ז וחגיגה פ"א ה"א; החינוך מצוה תפח. וע"ע שמחת יום טוב, אם יש לו בשר אחר אם יש חיוב דוקא בהקרבת שלמים.
- ↑ וע"ע חיבי קרבנות ציון 164 ואילך, וע' לוי ציון 669 ואילך.
- ↑ ציונים 343 ואילך, 360 ואילך.
- ↑ ציון 13 ואילך.
- ↑ ציון 344 ואילך.
- ↑ ציון 302 ואילך. וע"ע לא תתורו ציון 184.
- ↑ ע"ע בהמה דקה ציון 13 ואילך.
- ↑ תוספתא ב"ק פ"ח וברייתא ב"ק עט ב; רמב"ם נזקי ממון פ"ה ה"ז; טור חו"מ תט. וע"ע בהמה דקה ציון 43, שאסור להשהותה אחר הרגל אף בתוך ל' יום לקנייתה.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ תוספתא שם.
- ↑ ע"ע בל תאחר ציון 192.
- ↑ ספרי דברים ראה פיסקא סג ותו"כ אמור פרק טו וירושלמי ר"ה פ"א ה"א; ר"ה ד ב, ורבא שם ו א ותמורה יח ב (לגי' רש"י שם ד"ה בכל); רמב"ם בסהמ"צ מ"ע פג ומעה"ק פי"ד הי"ג; החינוך מצוה תלח.
- ↑ דברים יב ה - ו. ספרי ותו"כ וירושלמי שם ור"ה ד ב; רמב"ם שם ושם; החינוך שם.
- ↑ רמב"ם מעה"ק שם.
- ↑ דברים כג כב.
- ↑ עי' ברייתא ר"ה ד ב, וע"ע בל תאחר ציון 122.
- ↑ ע"ע לינה ציון 174.
- ↑ במדבר י י. רמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ה וסהמ"צ מ"ע נט.
- ↑ ספרי פר' בהעלותך פי' עז.
- ↑ ציון 174.
- ↑ ע"ע לחם הפנים ציון 81 ואילך.
- ↑ ריש לקיש יומא כא ב וחגיגה כו ב.
- ↑ רש"י חגיגה שם ד"ה חם.
- ↑ תוס' חגיגה שם ד"ה סילוקו. וע"ע לחם הפנים ציון 803.
- ↑ ציונים 969 ואילך, 1001 ואילך. על מקום החלוקה ברגלים עי"ש ציון 1016.
- ↑ ציון 982 ואילך.
- ↑ ציון 28 ואילך. ושם ציון 37 שי"ח.
- ↑ ערובין מ ב; רמב"ם שבת פכ"ט הכ"ג; טוש"ע או"ח תעג א ותרמג א.
- ↑ עי' ערובין שם: אקרו רגלים, ופסקי רי"ד וריבב"ן שם ומחז"ו סי' שכב.
- ↑ עי' ציון 19. תו"ח ערובין שם בביאור הגמ' שם.
- ↑ ויקרא כג ד, ועוד.
- ↑ ירשלמי פסחים פ"י ה"ה.
- ↑ ציון 5 ואילך.
- ↑ ציון 7 ואילך.
- ↑ ר' יצחק בר"ה טז ב וסוכה כז ב; רמב"ם ת"ת פ"ה ה"ז. וע"ע כבוד רבו ציון 720, ושם בדעת הטוש"ע.
- ↑ מל"ב ד כג (לפי הקרי, והכתיב בשינוי קצת).
- ↑ ר"ה וסוכה שם.
- ↑ טו"א ר"ה שם; אדרת אליהו ויקרא טז לא בהוספות. וע"ע כבוד רבו ציון 724.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 749.
- ↑ מהרש"א סוכה שם. ועי' ר"ח ר"ה שם שמפרש בע"א, וע"ע הנ"ל ציון 758 ואילך.
- ↑ ויקרא יא ח.
- ↑ תו"כ שמיני פ"ד וברייתא ר"ה טז ב; רמב"ם טו"א פט"ז ה"י.
- ↑ רמב"ן ויקרא שם בפי' ב; שם עולם (ליכטנשטיין) שם בד' הרשב"ם שם.
- ↑ רמב"ן שם בפי' א, וכעי"ז בהדר זקנים שם, שעצה טובה היא.
- ↑ רמב"ם טו"א פט"ז ה"י; עי' אבן עזרא ויקרא שם (ועי"ש שלא הזכיר שהוא דוקא ברגל, וצ"ב).
- ↑ ציון 358 ואילך.
- ↑ מל"מ שם בד' אחרים בתו"כ שם. ועי' רמב"ן שם וכס"מ שם, וע"ע טהרה ציון 367.
- ↑ ויקרא יא ח. ר"ה טז ב; עי' רמב"ם טו"א פט"ז ה"י.
- ↑ עי' ציון 62.
- ↑ טו"א שם.
- ↑ ויקרא שם מד.
- ↑ מרדכי ריש מו"ק. ועי' ציון 68, וצ"ב.
- ↑ כס"מ ברכות פי"א הי"א.
- ↑ ציון 370 ואילך.
- ↑ ברייתא בגמ' מגילה לב א וש"נ; רמב"ם תפילה פי"ג ה"ח.
- ↑ ויקרא כג מד. עי' ברייתא בגמ' מגילה לב א ורש"י שם ד"ה וידבר.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ ת"ק בברייתא פסחים ו א. וע"ע פסח, ושם שי"ח, ושם בחילוק בין דין זה לדין שתיקן משה, עי' ציון 75.
- ↑ טוש"ע או"ח תכט א.
- ↑ מהרש"א סוכה ט א בד' רש"י שם ד"ה בית שמאי; ב"ח או"ח סי' תכט; מ"א שם ס"ק א; חק יעקב שם ס"ק ב; בהגר"א שם ס"ק א, ועי"ש שהוכיח כן מכמה מקומות; מ"ב שם ס"ק א ושע"צ שם ס"ק ב. ועי' בהגר"א שם שבעצרת א"צ ל' יום ודי בפחות.
- ↑ ב"ח שם.
- ↑ מהרש"א שם: אפשר.
- ↑ רמב"ם יום טוב פ"ו הכ"א; טוש"ע או"ח תקכט ד.
- ↑ ציון 75 ואילך.
- ↑ ציון 36 ואילך.
- ↑ ציון 74 ואילך.
- ↑ ציונים 187, 332.
- ↑ וע"ע חוץ לארץ ציון 523 ואילך, וע' כהן ציון 1022. על תפילה להטבת-חלום שאומרים בברכת כהנים, שיש שכתבו לאומרו בכל רגל, ע"ע הטבת חלום ציון 75.
- ↑ ציון 479 ואילך.