אנציקלופדיה תלמודית:שם המפורש

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שמו העיקרי של השם יתברך ותנאי הזכרתו.

מהותו ודיניו

שם של ד' אותיות

שם המפורש, הוא שם בן ארבע אותיות[1], שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א[2], והוא השם ככתיבתו[3]. והוא שמו העצמי של ה' יתברך[4], ועליו נאמר, זה שמי לעלם[5], מה שאין כן שאר השמות מורות על פעולותיו[6]. ושם זה הוא מקור כל השמות, וכולן נאצלים ממנו[7]. ויש שכתבו שאף שאר שמות, של י"ב[8] ושל כ"ב ושל מ"ב[9] ושל ע"ב[10], נקראים שם המפורש[11], שכולן פירוש, קצר או ארוך, לשם של ד' אותיות[12]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם ששם בן ד' אותיות אינו שם המפורש[13].

שם המיוחד

שם של ד' אותיות אלו, נקרא גם שם המיוחד[14]. ויש מן הראשונים הסוברים שאף שם של אל"ף דל"ת נקרא שם המיוחד[15].

קריאתו

שם של ד' אותיות, אף על פי שהוא נכתב כצורתו, ביו"ד ה"א וכו', אינו נקרא – בגבולים[16] - אלא באל"ף דל"ת, שכן דרשו חכמים, נאמר, זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור[17], אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא, אני נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת[18], שממה שנאמר זה שמי וזה זכרי, יש ללמוד שהן שני שמות, האחד הוא שמו המיוחד - והוא בהעלמה, שנאמר לעלם, חסר וא"ו[19] - ובשני הוא נקרא[20]. וזהו בעולם הזה, אבל לעולם הבא - כלומר, בימות המשיח[21] - יהיה השם נזכר כשם שהוא נכתב, שנאמר, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[22].

במקדש

שם של ד' אותיות, אף שבגבולים אינו נקרא ככתיבתו, במקדש מזכירים אותו ככתיבתו[23], בברכת כהנים[24], ובווידוים של כהן גדול ביום הכפורים[25], ובהקדשת השעיר לה'[26]. ויש מן הראשונים שסוברים שאף בשאר ברכות היו מזכירים את השם ככתיבתו[27]. המקום במקדש בו מזכירים השם ככתיבתו, יש מן הראשונים שכתבו שהוא רק העזרה[28], ויש סוברים שאף הר הבית בכלל[29]. על פרטי הזכרת השם במקדש, ע"ע בית המקדש[30] וע' נשיאת כפים.

ניקודו

אופן הגיית שם הוי"ה ביו"ד ה"א, נעלם מאיתנו, והוא סוד שם המפורש[31]. וכתבו ראשונים שאף בזמן המקדש לא היה נודע לכל אדם, אלא כאשר היו מוסרים החכמים שם זה לתלמידיהם, היו מוסרים להם אופן הגייתו[32]. ויש מן האחרונים שכתבו שהכהנים במקדש, כשהיו מזכירים את השם בברכת כהנים[33], היו מזכירים אותו בנקוד, שווא חולם קמץ, כניקוד שם אדנות, והכהן הגדול כשהיה מזכירו ביום הכיפורים[34], הזכירו בניקוד, חולם סגל קמץ סגול[35]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאיסור הוגה את השם באותיותיו, לסוברים שהוא איסור להזכיר את שם המפורש[36], וכן חיובו של המברך את השם[37], הם במזכירו בכל אחד מאופני הניקוד[38].

אופן קריאתו

באופן קריאת השם, הכתוב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, באותיותיו עם נקודותיו, כתבו אחרונים שהאל"ף נקרא כאילו נקוד חטף פתח, ולא פתח לבד או שווא לבד[39], שכן השם נקרא כאלו היה כתוב שם אדני ונקוד אדני, ורק בכוונה יכוון לשם הוי"ה[40]. ויש אומרים שיקרא באופן שלא תהיה הברת הפתח ניכרת, וכאילו הוא נקוד שווא[41], שאף שהשם נקרא שלא כפי שהוא נכתב, נקודתו אינה משתנה, וסדר נקודתו הוא שווא, חולם קמץ[42], ורמוז נקוד זה בתיבת לעלם[43], שנקודה כסדר הזה[44]. ויש אומרים שהאל"ף נקרא כאילו הברתו נוטה לצירי[45]. והדל"ת נקרא כאילו נקוד חולם, והנו"ן כאילו נקוד קמץ[46], ולא בחיריק, שאז נשמע כאילו הוא ח"ו אדון לו לבדו[47]. וידגיש היו"ד[48] שתהא ניכרת יפה[49]. וטעם הנגינה הוא מלרע[50].

שינויים בקריאתו

כששם של ד' אותיות נקוד בניקוד שם אלוקים, משתנה קריאתו לשם אלוקים, שנקודות השמות קבלה למשה מסיני[51]. ובכל מקום שכתוב שם אדנות ואחריו שם הוי"ה, או שם הוי"ה ואחריו שם אדנות, קוראים את שם הוי"ה בשם אלהים[52].

הכוונה בקריאתו

בהזכירו את השם – הנכתב ביו"ד ה"א[53] - יכוון – קודם שמזכיר את השם[54] - פירוש קריאתו באל"ף דל"ת, שהוא לשון אדנות, שהוא אדון הכל[55], וגם יכוון את פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א, שהוא לשון הוי"ה, שהבורא יתברך הוא היה, הווה ויהיה[56]. ויש אומרים שאין צריך לכוון אלא פירוש קריאתו[57], ועוד אומרים שאם רוצה לכוון גם פירוש כתיבתו, יכוון, נמצא, קיים[58].

השומעו

השומע שם המפורש יש לו לנהוג בו כבוד[59], והכהנים והעם העומדים בעזרה ביום הכיפורים, כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[60], כדי לתת גדולה וכבוד לשמע השם המפורש, כאלו אינם יכולים לעמוד על עומדם מפני רעד ורתת[61]. יש מן הראשונים סוברים שאף כששמעו את השם בשאר ברכות שבמקדש עשו כן[62]. ויש שכתבו בדעת הסוברים שהשם המפורש שאמר כהן גדול הוא שם מ"ב[63], שרק לכבוד שם זה היו כורעים, אבל לשמע שם של ד' אותיות אין צריכים לכרוע[64]. ויש שכתבו שרק בשם שהיו שומעים בעבודת יום הכיפורים היו כורעים ולא בשמות של ברכת כהנים[65]. בירושלמי אמרו, שהקרובים היו כורעים על פניהם, והרחוקים היו עונים ברוך שם וגו'[66], ופירשו ראשונים, שהקרובים מלבד ענייתם היו כורעים, והרחוקים היה די להם בעניה[67], ויש שכתבו שהרחוקים לא היו שומעים את השם, ועל כן לא היו צריכים לכרוע, אלא כשהיו הקרובים כורעים, היו יודעים שאמר את השם והיו עונים[68]. וכן צוה רבי נחוניא בן הקנה לתלמידיו בשעה שהיה מוסר להם את השם, שיהיו כורעים ונופלים על פניהם[69]. אף הדיינים השומעים את השם מפי העד שמעיד על המגדף שבירך את השם, עומדים על רגליהם[70]. ולמדו חכמים חיוב העמידה מהכתוב, ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא[71], והלא דברים קל וחומר, ומה עגלון מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא בכינוי – שכן הזכיר לו שם אלוקים הנחשב כינוי[72], או שהזכיר לו את שם אלוקים בלשון לע"ז[73] – עמד לכבוד השם, ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה[74]. ומן הראשונים יש שכתבו שלמדנו שכל שמזכירים לפניו את השם, ראוי לאותו שהוזכר השם בשבילו שיעמוד[75]. ויש שכתבו שדוקא בעגלון מלך מואב, שבאו אליו בשליחות ה', או בעדות על ברכת ה', אבל השומע את השם מחברו אין צריך לעמוד[76].

האיסור להזכירו ככתיבתו

שם בן ד' אותיות, אסור בגבולין לקרותו ככתיבתו[77], על פרטי הדין ועל האופנים בהם אסור להזכיר את השם המפורש, ועל הסוברים שהוגה את השם הוא מי שמשתמש בשם, ע"ע הוגה את השם באותיותיו.

אופן מסירתו

שם בן ארבע אותיות, אמר רבי יוחנן שחכמים מוסרים את השם לתלמידיהם – עם כתיבתו[78] וקריאתו[79] ופירושו[80] - פעם אחת בשבע שנים, ויש שמוסרים אותו פעמים בשבע שנים, ואמר רב נחמן בר יצחק שכן מסתבר לנהוג, שנאמר, זה שמי לעולם[81], לשון העלמה[82].

איסור השימוש בו

שם המפורש אסור להשתמש בו – אלא לצורך דבר גדול[83] - והמשתמש, אין לו חלק לעולם הבא[84], וכן חזקה ומסורת שכל שאינו ראוי ומתעסק בשם המפורש, מיתתו קרובה, ואפילו הוא צדיק גמור טהור ונקי[85], ועל זה שנינו ודאשתמש בתגא חלף[86], ולמדו כן חכמים מקל וחומר, ומה בלשצר שהשתמש בכלי בית המקדש, שיש להם חילופין ויש להם דמים, טרף נפשו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, המשמש בכתרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה[87].

בדינים שונים

במגדף את השם

המגדף*, לדעת חכמים אינו חייב מיתה אלא כשמברך שם המיוחד[88], וכן הלכה[89]. ונחלקו ראשונים לדעתם, יש מן הראשונים סוברים שאינו חייב אלא על השם ככתבו[90], ויש סוברים שאף על שם אל"ף דל"ת הוא במיתה[91]. ומן האחרונים יש שפירשו טעמם, שאין אל"ף דל"ת עצמו חשוב שם המיוחד, אלא כיון שהוא צורת הקריאה של שם המפורש, על כן כשמברך שם זה הרי הוא כמברך את השם המפורש[92]. על פרטי הדין וטעמו, ועל הדעות הסוברים שאף המברך בשאר כינויים הוא במיתה, ע"ע מגדף[93]. על מברך שם מ"ב וי"ב, עיין להלן[94].

בשם שמגדף עמו

המגדף, לסוברים שאינו חייב אלא כשמברך שם בשם[95], יש מן הראשונים סוברים שלדעת חכמים שאין חייב אלא במברך את השם המיוחד[96], אף שם שמברך עמו אינו חייב עד שיהיה שם המיוחד[97]. על דעת החולקים, ע"ע מגדף[98].

במקלל אביו ואמו.

המקלל-אביו-ואמו*, אמרו במכילתא שאינו חייב אלא כשקללם בשם המפורש[99], וכן כתבו כמה מן ראשונים, שאין חייב אלא בשם המיוחד[100], שהוא יו"ד ה"א[101], או אף אל"ף דל"ת[102]. על דעת החולקים ועל שאר פרטי דין זה, ע"ע מקלל אביו ואמו.

במגילת סוטה

השם הנכתב במגלת סוטה*, הוא השם ככתיבתו[103].

מחיקת שם י"ה

שם י"ה, כתבו ראשונים שאינו נמחק, משום שהוא מקצת משם המפורש[104], ופירשו אחרונים דבריהם, שאף על פי ששם י"ה עצמו אינו אחד משבעת השמות שאינם נמחקים, אף על פי כן אסור למוחקו, שיש בו קדושה מיוחדת מצד מה שהוא מקצת מן השם המפורש[105]. על עיקר איסור מחיקת השם או איבודו, שהוא אף בשאר השמות, ע"ע מחיקת השם[106].

על חיוב קידוש השם בשעת כתיבתו בספרים, ועל הדעות הסוברים שקידוש זה אינו אלא בשם הנכתב ביו"ד ה"א, ע"ע אזכרות: קידוש האזכרות[107]. על איסור מחיקת השם, שכולל אף שאר שמות שאינם נמחקים, ע"ע מחיקת השם: השמות. על שבועה בשם, שהיא אינה רק בשם ככתיבתו אלא אף בשאר שמות, ע"ע שבועה. על איסור הזכרת שם שמים לבטלה, שהוא בכל השמות שאינם נמחקים, ע"ע אזכרות: איסור הזכרת שם שמים לבטלה[108]. על איסור ביזוי השמות, ע"ע הנ"ל: איסור בזיונן.

שמות מרובי אותיות

שם של י"ב אותיות

שם של י"ב אותיות, היו הצנועים שבכהונה מזכירים אותו בברכת-כהנים* בבית המקדש - שצריכים לברכה בשם המפורש[109] - ומבליעים אותו בנעימת אחיהם[110]. שהכהנים שלא היו בקיאים בשם י"ב, היו מברכין בשם בן ד' אותיות, וכשהיו אלו הכהנים מושכים קולם בנעימה, היו הכהנים המזכירים שם י"ב, ממהרים להבליע אותו בלא שנשמע קולם[111]. ויש מן הראשונים שכתבו שהמברך שם זה חייב משום מגדף*, אף לסוברים שאין חייב משום מגדף אלא על השם המיוחד[112]. ויש שכתבו ששם זה היה מזכיר כהן גדול בוידוי של יום הכיפורים[113]. וכתבו אחרונים שאף שם זה נקרא שם המפורש[114]. וכתבו ראשונים ששם זה לא התפרש לנו מהו[115].

אופן מסירתו

שם של י"ב אותיות, בראשונה היו מוסרים אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה[116]. ויש מן האחרונים שפירשו שאף בשם זה נאמר הדין שצריך להעלימו כמו בשם בין ד' אותיות[117], ומה שאמרו שהיו מוסרים אותו לכל אדם, היינו שהיו מוסרים רק את כתיבתו, אבל לא פירוש קריאתו וכתיבתו, או שאף קריאתו היו מוסרים אבל רק לכהנים הצריכים להזכירו בברכת כהנים[118].

שם של כ"ב

שם של כ"ב אותיות, יש מן הגאונים שכתבו שהוא השם שהיה מזכיר כהן גדול בבית המקדש ביום הכיפורים[119].

שם של מ"ב אותיות

שם של מ"ב אותיות, יש מן הראשונים שכתבו שאף הוא נקרא שם המפורש[120], ונקרא בתלמוד 'שמא רבא', כלומר השם הגדול[121], והמברך את השם בשם זה חייב, אף לסוברים שאין חייב משום מגדף אלא על השם המיוחד [122]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא עיקר שם המיוחד[123]. ויש מן הגאונים סוברים, ששם המפורש אותו הזכיר כהן גדול בוידוי* של יום הכפורים בבית המקדש, היה שם מ"ב[124]. ויש מן הראשונים שכתבו ששם זה אינו שם המפורש, ונראה מדבריהם שקדושתו פחותה משם בן ד' אותיות[125]. לדעה זו כתבו אחרונים, שהמברך את השם, לסוברים שאינו חייב אלא בשם המיוחד, אינו חייב על של מ"ב[126].

מהותו

שם זה יש שכתבו שלא התפרש לנו מהו[127], ויש שכתבו שנמסר בקבלה[128], והוא של מ"ב אותיות היוצאות משני פסוקים ראשונים של בראשית[129], מב' של בראשית עד ב' של ובהו[130], על ידי חילופי אלפא ביתות[131], אלא שנחלקו באופן חלוקת האותיות לתיבות, שיש קוראים את השם בארבע עשר תיבות, שלוש אותיות בכל תיבה[132], ויש קוראים אותו בשבע תיבות, שש אותיות בכל תיבה[133]. ויש מן הגאונים שכתבו שאף על פי שאותיותיו ידועות, כוונתן וסדר קריאתן אינה ידועה[134].

אופן מסירתו

שם בן ארבעים ושתים אותיות, אמר רב יהודה אמר רב שאין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו[135]. וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, הרי הוא אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא[136]. ודבר זה אינו אמור ביודע קריאתו לבדה, אלא במי שיודע סודו ויודע לכוין אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו[137].

שם ע"ב

שם ע"ב, יש מן הראשונים שכתבו שאף הוא נקרא שם המפורש[138]. ושם זה הוא של שבעים ושתים שמות היוצאים מן שלושת הכתובים, ויסע וגו' ויבא וגו' ויט וגו'[139], שכל אחד מהם בן שבעים ושתים אותיות[140]. ויש מן הגאונים שכתבו שאין אותיותיו ידועות[141]. ויש שכתבו שאותיות השמות יוצאות בסדר הזה, צירוף של אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, עולה שם אחד, והאותיות שאחריהן בסדר זה, עולות שם שני, וכן בזה הסדר כל ע"ב השמות[142].

על השמות שהיו נתונים בין קפלי החושן, לדעת רוב הראשונים, ע"ע אורים ותמים: שמם ומהותם[143].

הערות שוליים

  1. ↑ עיין סנהדרין ס א: ישראל ושם המפורש, ולעיל שם שנענש כשמברך שם בן ד' אותיות, ועי' רש"י שם ד"ה שם המפורש; מדרש הגדול בתורה שלמה שמות ג טז אות קצז; עיין תשובת רב האי גאון באוצר הגאונים חגיגה יד ב אות כא, ועי' ציון 124; רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ב וה"ד ותפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"י ועבודת יום הכיפורים פ"ב ה"ו ומורה נבוכים ח"א פס"ב; ס' החינוך מצוה תלז; רא"ש יומא פ"ח סי"ט, הובא בטור או"ח תרכא.
  2. ↑ רמב"ם יסודי התורה שם ונשיאת כפים שם; החינוך שם.
  3. ↑ רמב"ם הל' עבודת יום הכפורים שם ומורה נבוכים שם; רא"ש שם.
  4. ↑ רש"י בראשית ב ה; מורה נבוכים ח"א פס"א.
  5. ↑ שמות ג טו. רש"י סנהדרין נו א ד"ה על, ועי' ציון 18.
  6. ↑ רש"י בראשית שם על שם אלוקים; מורה נבוכים שם.
  7. ↑ רא"ש שם.
  8. ↑ על עניינו עיין ציון 110 ואילך.
  9. ↑ על עניינו עיין ציון 127 ואילך.
  10. ↑ על עניינו עיין ציון 142 ואילך.
  11. ↑ שו"ת הרדב"ז אלף תז, ועי' ציונים 110, 120, 138, שיש מן הראשונים שנראה כן מדבריהם לכל הפחות לגבי חלק משמות אלו.
  12. ↑ שו"ת הרדב"ז שם.
  13. ↑ תוס' ישנים יומא לט ב; תוס' רבינו פרץ שם.
  14. ↑ רש"י סנהדרין נו א ד"ה על שם; יד רמ"ה סנהדרין ס א. ועי' מו"נ ח"א פס"א, ועי' ציון 15.
  15. ↑ תוס' שבועות לה א ד"ה בפר"ח. ועי' רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ב וכסף משנה שם, ועי' ציון 91 ואילך. ועי' קרית ספר למאירי ח"א מאמר ב ח"ג.
  16. ↑ על קריאתו במקדש עי' ציון 23.
  17. ↑ שמות ג טו.
  18. ↑ פסחים נ א וקידושין עא א.
  19. ↑ רש"י פסחים שם בפי' א.
  20. ↑ רש"י קידושין ד"ה כתיב, ועי' רש"י פסחים שם בפי' הב'.
  21. ↑ מאירי פסחים שם.
  22. ↑ זכריה יד ט. פסחים שם.
  23. ↑ משנה יומא סו א סוטה לז ב ותמיד פ"ז מ"ב; ברייתא סוטה לח א; .
  24. ↑ סוטה ותמיד שם רמב"ם הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"י ועבודת יוה"כ פ"ב ה"ו.
  25. ↑ יומא שם, ועי' יומא לט א: עשר פעמים, ועי' רמב"ם עבודת יוה"כ שם וריטב"א ותוס' הרא"ש שם,
  26. ↑ ספר הבתים שערי עבודת יום הכיפורים שער שני; תלמיד הרשב"א יומא שם.
  27. ↑ עי' תוס' יומא מ ב ד"ה כל כך; תוס' ישנים יומא לט ב, וכתב שכן הוא בירושלמי, ועי' ירושלמי ברכות פ"ט ה"א; תוס' רבינו פרץ שם; רע"ב תענית פ"ב מ"ה. ועי' ציון 13, שמתוס' ישנים ומתור"פ שם משמע, ששם המפורש אינו שם בן ד' אותיות. ועי' תוס' רי"ד יומא ע א שתמה, שמיומא לט א משמע שרק עשר פעמים היה מזכיר את השם, ומדוע יהיו שונים שאר הברכות מברכת כהנים שנאמרת בשם, ועי' אפיקי ים ח"ב סי' ג.
  28. ↑ רש"י יומא סט ב ד"ה ובגבולין; רבינו אליקים שם.
  29. ↑ עי' תוספות רי"ד שבציון 27, שהברכות שהיה אומר כ"ג היה בשם, וברכות אלו היו נאמרות בהר הבית ;רע"ב תענית פ"ב מ"ה. ועי' אפיקי ים ח"ב סי' ג.
  30. ↑ ציון 504 ואילך.
  31. ↑ ביאור הגר"א או"ח סי' ה ד"ה ויכוון. ועי' חיי אדם כלל ה סעי' כז, וצ"ע, שנקוד זה נסדר מאוחר יותר לפי הקרי של אדנות, עי' ציון 39 ואילך, ועי' מה שכתב שם במוסגר.
  32. ↑ מורה נבוכים ח"א פס"ב; הגהות יעב"ץ על הרא"ש יומא פ"ח סי"ט. ועי' רש"י שבציון 79.
  33. ↑ עי' ציון 24.
  34. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  35. ↑ רמ"ק סדר עבודת יום הכיפורים תיקון יג, הובא בתוספות יו"ט יומא פ"ו מ"ב, ועי' ציון 65.
  36. ↑ ע"ע הוגה את השם באותיותיו ציון 12 ואילך.
  37. ↑ ע"ע מגדף.
  38. ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ח סי' קכד.
  39. ↑ ב"ח או"ח ה: מקצתם קורים, ועי' ציון 45, הביאו המג"א שם סק"א; הרמ"ע מפאנו, הובאה תשובתו בסידור הר' שבתי סופר הקדמה פרטית סי' כח; הר' שבתי סופר בסידורו שם, והעתיק תשובותיו למהר"ם לובלין, עי ציון 41, וכתב שאחר ששלח אליו תשובת הרמ"ע, הודה לו; של"ה הובא באור חדש המובא באליה רבה ס"ק ב, וכן הובא בתשובת הגאונים (יוחנן מהלישוי) שמצא בכתב יד שהשל"ה היה קורא בתחילה בנקוד שח"ק (שווא חולם קמץ), ושוב חזר לקרוא בחטף פתח; רבי אהרן שמואל מפרנקפורט (בעל ברכת הזבח), מובא באור חדש הנ"ל; רבי אהרן משה מקראקא, הובאה תשובתו בתשובות הגאונים שם; אליה רבה שם, ועי' אליה זוטא שם; בגדי ישע על המג"א שם, ועי"ש שגם זה ניתן לרמז בתיבת 'לעלם', עי' ציון 44; מור וקציעה שם ולוח ארש אות ז; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ב; ביאור הגר"א שם, ועי"ש שהוא ככל קרי וכתיב שבתורה; שו"ע הרב שם סעי' ב: יש קורים, ועי' ציון 41; חיי אדם כלל ה סעי' כז; מחזיק ברכה שם אות א; ארצות החיים שם סק"ח; ערוך השולחן שם סעי' ד: יש קורים, וכתב שכן המנהג הפשוט אצלנו, ועי' ציון 41; משנה ברורה סק"ב.
  40. ↑ משנה ברורה סי' ה סק"ב.
  41. ↑ מהר"ם מלובלין סי' פג, הובא במג"א שם סק"א ועי"ש שכתב שהקוראים בפתח מהרסים הכוונה ומהפכים דברי אלוקים חיים ומחריבי העולם ואינם קוראים את השם באמת; רבי פתחיה מניקלשבורג, הובא בקונטרס תשובת הגאונים (אמשטרדם תס"ז); שו"ע הרב שם: ויש קורים, ועי' ציון 39; ערוך השולחן שם סעי' ד: יש קורים, ועי' ציון 39.
  42. ↑ מהר"ם שם; רבי פתחיה שם.
  43. ↑ שמות ג טו, ועי' ציון 18 ואילך.
  44. ↑ מהר"ם מלובלין שם, והביא כן בשם אבי זקנו רבי אשר, ועי' בגדי ישע על המג"א שם.
  45. ↑ ב"ח שם: מקצתם קורים, וכן מנהג האשכנזים, הביאו המג"א שם סק"א, ועי' ציון 39.
  46. ↑ מחצית השקל שם; חיי אדם כלל ה סעי' כז; משנה ברורה שם.
  47. ↑ מחצית השקל שם.
  48. ↑ פרי מגדים שם אשל אברהם סק"א; חיי אדם שם; משנה ברורה שם.
  49. ↑ חיי אדם שם; משנה ברורה שם.
  50. ↑ שו"ת נודע ביהודה או"ח סי' ב; לוח ארש סי' תפא; מחזיק ברכה שם אות ב; שערי תשובה שם סק"א; משנה ברורה שם.
  51. ↑ שו"ת מהר"ם מלובלין סי' פג. ועי' רמב"ן דברים ג כד.
  52. ↑ עי' מסורה גדולה לתורה בפסוקים שמופיעים שני שמות רצופים, ועי' ביאור הגר"א או"ח סי' ה ד"ה ויכוון.
  53. ↑ מגן אברהם סי' ה סק"א; שו"ע הרב שם.
  54. ↑ רבינו בחיי ויקרא כד י, ועי"ש שיש ללמוד כן מפרשת מגדף; אשל אברהם (אופנהיים) שם.
  55. ↑ ספר היראה לרבינו יונה; טוש"ע או"ח ה.
  56. ↑ טוש"ע שם, ועי' ביאור הגר"א שם שהטור הוציא דבריו מדברי רבינו יונה בספר היראה לענין קריאת שמע, ועי' ציון 57; לבוש שם.
  57. ↑ ביאור הגר"א שם, וכתב שרבינו יונה שם לא הזכיר כוונה זו אלא לענין פסוק ראשון שבק"ש; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  58. ↑ ביאור הגר"א שם.
  59. ↑ עי' ציונים להלן.
  60. ↑ משנה יומא סו א, ועי' תוספות יו"ט וגבורת ארי שם, שכן עשו בכל הפעמים שהזכיר את השם, ועי' דק"ס שם שבדפו"י אינו, ועי' מרדכי שם רמז תשכז בשם ריב"א, ועי' הגהות הגר"א שם, ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתי, ועי' רמב"ם בפיה"מ שם לה א ובהל' עבודת יוה"כ פ"ב ה"ו שגרס כן גם במשנה שם, ועי' דק"ס שם.
  61. ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתי.
  62. ↑ עי' תוס' סוטה מ ב ד"ה וכל כך.
  63. ↑ עי' ציון 124.
  64. ↑ גבורות ארי יומא סו א, ועי"ש שהביא מזה ראיה לדעת רב האי גאון הנ"ל.
  65. ↑ תוספות יום טוב שם פ"ו מ"ב, ועי"ש שצדד לתת טעם לדבר, ע"פ הרמ"ק שהיה הכ"ג קוראו ביוה"כ בניקוד אחר, עי' ציון 35.
  66. ↑ ירושלמי יומא פ"ג ה"ז.
  67. ↑ תוס' סוטה שם; הרדב"ז שם.
  68. ↑ מרדכי יומא רמז תשכז, הובא ברדב"ז שם.
  69. ↑ ראבי"ה ח"ב יומא סי' תקל.
  70. ↑ משנה סנהדרין נו א; תו"כ אמור פרשה יד; רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ח.
  71. ↑ שופטים ג כ.
  72. ↑ אגרות הרמ"ה סי' נ.
  73. ↑ תורת חיים שם; אור שמח ע"ז פ"ב ה"ז.
  74. ↑ סנהדרין ס א.
  75. ↑ מאירי שם. ועי' יד רמ"ה שם.
  76. ↑ קונטרס הראיות לריא"ז שם.
  77. ↑ יומא סט ב; מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחודש פרשה יא: שם המפורש וכו'; ספרי נשא פסקא לט ומג; רי"ף מגילה כד ב. ועי' סוטה וספרי ורי"ף שם שהוא לענין ברכת כהנים.
  78. ↑ רש"י קידושין עא א ד"ה שם.
  79. ↑ רש"י שם; מורה נבוכים פס"ב. ועי' ציון 32.
  80. ↑ רש"י שם, ועי' מהרש"א שבציון 118; מורה נבוכים שם.
  81. ↑ שמות ג טו.
  82. ↑ קידושין עא א.
  83. ↑ תשובת רב האי גאון אוצר הגאונים חגיגה יד ב אות כא, ע"פ המעשה בשיתין סוכה נג א.
  84. ↑ אבות דרבי נתן נוסחא א פי"ב, הובא בסמ"ג עשין יב. ועי' יו"ד רמו כא.
  85. ↑ רב האי גאון שם.
  86. ↑ אבות פ"א מי"ג, ועי"ש פ"ד מ"ה. רב האי גאון שם, ועי' מגילה כח ב שפי' בע"א.
  87. ↑ שם, על פי אבות דרבי נתן נוסחה ב פכ"ז, ועי' נדרים סב ב.
  88. ↑ תורת כהנים אמור פרשה יד פי"ט; ברייתא שבועות לו א סנהדרין נו א; רבי אליעזר בן יעקב שם ס א.
  89. ↑ רמב"ם עבודה זרה פ"ב ה"ז.
  90. ↑ רמב"ם שם בשם יש מי שפירש; עי' רש"י שם נו א ד"ה על שם; יד רמ"ה שם ס א.
  91. ↑ רמב"ם שם.
  92. ↑ תורת חיים סנהדרין שם; חידושי הגרי"ז על הרמב"ם שם.
  93. ↑ ציון 152 ואילך.
  94. ↑ ציונים 112, 122.
  95. ↑ ע"ע מגדף ציון 139 ואילך.
  96. ↑ ע"ע מגדף ציון 152.
  97. ↑ אגרות הרמ"ה סי' נ; מאירי סנהדרין נו א.
  98. ↑ ציון 214 ואילך.
  99. ↑ מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזקין פרשה ה; עי' תורת כהנים (מהדו' בר אילן) קדושים פרשה ד פ"י.
  100. ↑ עי' רש"י שבועות לו א ד"ב בנקבו וסנהדרין סו א ד"ה קללם, וכ"כ בדעתו חמרא וחיי סנהדרין שם ומנחת חינוך מצוה רס וערוך לנר שם; הראב"ד בפי' לתו"כ פ"ט ה"א; ערוך לנר ע"פ המכילתא שם; הגרי"פ פערלא בד' הרמב"ם ממרים פ"ה ה"ב.
  101. ↑ עי' מנחת חינוך שם שצדד בזה; תועפות ראם על היראים סי' רלו אות ג.
  102. ↑ עי' מנחת חינוך שם; ערוך לנר שם; בארות המים ע"ז פ"ב ה"ז. ועי' ציון 92.
  103. ↑ רמב"ם סוטה פ"ג ה"ח; סמ"ג עשין נו. ועי' חי' הגרי"ז סוטה יז א מהר"מ, שכן משמע במשנה סוטה ז א: שמו הגדול, ושם הגדול הוא שם המפורש, עי' יומא סט ב: מאי גדול וכו'. וע"ע מגילת סוטה ציון 293 ואילך.
  104. ↑ רמב"ם יסודי התורה פ"ו ה"ד.
  105. ↑ כסף משנה שם; באר יהודה שם; בן ידיד שם; דברי ירמיהו שם; זיו משנה שם; עי' מעשה רוקח שם; תבואת יקב שם. ועי' במפרשים הנ"ל, שלפירוש זה כתב א' ד' מאדנות, נמחק, ועי' כסף משנה שם בשם מהר"ם אלשקר, ושו"ת הרדב"ז ב' אלפים קכא, ומרכבת המשנה שם, ועבודת המלך שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  106. ↑ ציון 50 ואילך.
  107. ↑ ושם ציון 58 על הדעה שדוקא בשם הוי"ה.
  108. ↑ ציון 146.
  109. ↑ ע"ע נשיאת כפים.
  110. ↑ קידושין עא א.
  111. ↑ רש"י שם ד"ה מבליעים.
  112. ↑ ע"ע מגדף ציון 152. יד רמ"ה סנהדרין ס א, וע"ע הנ"ל ציון 196 ואילך.
  113. ↑ סדר העבודה לר"י נחמיאש עמ' קכ.
  114. ↑ שו"ת הרדב"ז אלף תז.
  115. ↑ רש"י קידושין שם ד"ה שם (השני), ועי' ציון 127.
  116. ↑ קידושין עא א.
  117. ↑ עי' ציון 82.
  118. ↑ עי' ציון 110 וע' נשיאת כפים. מהרש"א קידושין שם.
  119. ↑ אוצר הגאונים יומא לט ב.
  120. ↑ רש"י סנהדרין ס א ד"ה שם, ועי' תורת חיים שם ד"ה אינו חייב; שו"ת הרדב"ז אלף תז.
  121. ↑ רש"י שם; יד רמ"ה סנהדרין שם; מאירי שם נו א ד"ה השם; ערוך לנר שם ס א.
  122. ↑ ע"ע מגדף ציון 152. רש"י שם; יד רמ"ה שם; מאירי שם; ערוך לנר שם. וע"ע הנ"ל ציון 196 ואילך.
  123. ↑ מאירי שם.
  124. ↑ רב האי המובא ברא"ש שם, עי"ש שחולק; רבינו בחיי ויקרא טז ל, וכתב שכן דעת מורו הר"ש.
  125. ↑ מורה נבוכים ח"א פס"ב.
  126. ↑ מרכבת המשנה (חעלמא) ע"ז פ"ב ה"ז; פי' הר"י פערלא לרס"ג עשה א (נב א). וע"ע מגדף ציון 201.
  127. ↑ רש"י קידושין ע"א ד"ה שם, ועי' ציון 115.
  128. ↑ רב האי המובא ברא"ש יומא פ"ח סי"ט.
  129. ↑ ר"ת בתוספות חגיגה יא ב ד"ה אין; רבינו בחיי בראשית א, ב; שו"ת הרדב"ז אלף תז.
  130. ↑ רבינו בחיי שם; שו"ת הרדב"ז שם.
  131. ↑ עי' או"ז ח"א אלפא ביתא על ענין חילופי האלפא ביתות. פרדס רמונים שער כ שער פרטי השמות פי"ג, עי"ש על סדר חילופי האלפא ביתות; נר ישראל (קאזניץ) בהקדמה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רכ, שיש מחלוקת בקצת אותיות, ושהמקובל בידם הוא האותיות שעולות מהתפילה המקובלת מרבי נחוניא בן הקנה, ועי' פרדס רמונים ונר ישראל שהן אותיות אב"ג ית"ץ וכו', ועי' שו"ת הרשב"א שנחלקו אם מתחלק לארבע עשר תיבות או לשש.
  132. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' רכ, וכתב שכן שמע בשם חכמי אשכנז.
  133. ↑ שו"ת הרשב"א שם, וכתב שכן הקבלה מרב האי גאון.
  134. ↑ רב האי גאון שם.
  135. ↑ קידושין עא א.
  136. ↑ קידושין שם.
  137. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' רכ.
  138. ↑ רש"י סוכה מה א ד"ה אני, ועי' רש"י שבציון 120; שו"ת הרדב"ז אלף תז בשם ספר חיי עולם.
  139. ↑ שמות יד, כט - כא.
  140. ↑ ספר הבהיר (אות קי): ס"א; תשובת רב האי גאון, אוצר הגאונים חגיגה יד ב אות כא; רש"י סוכה מה א ד"ה אני; דרשות הרמב"ן דרוש תורת ה' תמימה ; רבינו בחיי שמות שם כא.
  141. ↑ רב האי גאון שם.
  142. ↑ ספר הבהיר שם; רש"י סוכה מה א ד"ה אני; רבינו בחיי שמות שם כא.
  143. ↑ ציון 12 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שם_המפורש&oldid=160670"