אנציקלופדיה תלמודית:שמועה קרובה; שמועה רחוקה
|
|
הגדרת הערך - דיני אבלות בשמועה על מיתת קרוב בזמן קרוב למיתה או לקבורה, ובזמן רחוק מהם.
מהותם וזמנם
מהותם
השומע שמת אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו[1], חייב באבילות[2]. על מעיד השמועה ונאמנותו, ע"ע אבלות: אבלות על פי עדות. שמיעה בזמן קרוב - למיתה או לקבורה[3] - הרי זה "שמועה קרובה", ועל דינה עי' להלן: דיני שמועה קרובה. שמיעה בזמן רחוק - למיתה או לקבורה - הרי זה "שמועה רחוקה", ועל דינה עי' להלן: דיני שמועה רחוקה.
זמנם
הזמן הסמוך למיתה או לקבורה שנחשב שמועה קרובה, ושמאותו זמן ואילך נחשב שמועה רחוקה, נחלקו בו תנאים: ר' עקיבא[4] - ויש אומרים רבי אליעזר[5] - סובר ששמועה בתוך שלושים יום - למיתה[6], ויש סוברים לקבורה[7] - הרי היא שמועה קרובה, ואחר שלושים יום הרי היא שמועה רחוקה[8]. ויש מן התנאים[9] - ויש אומרים ר' עקיבא[10] - סוברים ששמועה בתוך י"ב חודש הרי זה שמועה קרובה, ואחר י"ב חודש הרי זה שמועה רחוקה[11]. הלכה שלאחר שלושים הרי זה שמועה רחוקה[12], שהלכה כדברי המיקל באבל[13].
יום השלושים
שמועה ביום השלשים עצמו, לסוברים ששמועה אחר שלושים יום הרי זה שמועה רחוקה[14], נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהרי זה שמועה קרובה[15]. ויש סוברים שהרי זה שמועה רחוקה[16]. על דין השומע ביום אחרון לזמן שמועה קרובה, אחר שהתפלל ערבית מבעוד יום, ע"ע לילה[17].
יום אחרון בשבת או ברגל
שמועה בשבת או ברגל שהיא יום אחרון לזמן של שמועה קרובה[18], נוהג במוצאי שבת ובמוצאי החג אבילות של שמועה רחוקה[19], שכיון שבשבת ובחג אינו נוהג כל דיני אבלות[20], אין תורת אבל עליו, ולפיכך במוצאי שבת ובמוצאי הרגל נעשית לו שמועה רחוקה[21]. ומכל מקום בשבת אסור בדברים-שבצנעא*[22]. אף בשמועה ביום-טוב-שני-של-גליות*, והוא יום אחרון לזמן של שמועה קרובה, כתבו ראשונים שנוהג במוצאי יום טוב שני אבלות של שמועה רחוקה[23], ואף על פי שיום טוב שני מן התורה חול הוא[24], לפי שאף אבלות של יום שמועה קרובה אינו אלא מדרבנן[25].
על מי ששמע שמת אחד מקרוביו ואינו יודע אם עבר זמן רב משעת מיתה או קבורה שהיא שמועה רחוקה, או שהיא שמועה קרובה, ע"ע חזקת חיים[26].
הודעה
מי שמת אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו[27], ולא נודע לו, אין חובה לאחר להודיעו[28], ועל זה נאמר: ומוצא דבה הוא כסיל[29]. והוא הדין בבן שמת אביו או אמו שאין חובה להודיעו[30]. ומכל מקום בבן זכר נהגו להודיע לבן כדי שיתפלל[31], ויאמר קדיש[32], שיש למת נחת רוח מזה[33]. על חולה שמת אחד מקרוביו שאסור להודיע לו שמא תטרף דעתו עליו, ע"ע חולה[34].
דיני שמועה קרובה
הדין
השומע שמת אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו[35], בתוך זמן של "שמועה קרובה" - על שיעור הזמן עי' לעיל: מהותם וזמנם - נוהג אבילות שבעה ושלשים[36], שכל שלשים יום נקרא ימי "אֵבֶל", שכן דרשו על הכתוב: ימי בכי אֵבֶל משה[37], אֵבֶל זה שלשים[38], ולפיכך כשנודע לו תוך שלשים - לסוברים שזמנו של שמועה קרובה היא שלשים[39] - חל עליו אבלות[40], מדרבנן[41], ודינו כיום הקבורה[42].
אנינות
ביום שמועה קרובה, נוהגים אנינות*[43], לפיכך כהן ששמע שמועה קרובה אסור באכילת קדשים[44], ובעבודה[45]. ואינו אונן אלא מדרבנן[46], לפיכך מותר לאכול בערב[47], ואפילו לסוברים שאונן אסור באכילת קדשים בערב[48], כיון שהאיסור באונן בערב אינו אלא מדרבנן לסוברים כן[49], ביום שמועה שאינו אונן אלא מדרבנן, לא אסרו[50]. על אכילת פסח ביום השמועה, ע"ע אנינות[51].
הבראה
הבראה* - סעודה ראשונה שאוכל האבל משל אחרים ואסור משלו[52] - נוהג בשמועה קרובה[53].
תפילין
ביום שמועה קרובה, אין האבל מניח תפילין[54], שהדין שאין כל אבל מניח תפילין[55], אינו תלוי בקבורה, אלא במרירות, וביום השמועה יש מרירות[56].
בשבת
השומע שמועה קרובה בשבת, נוהג בשבת אבלות של דברים-שצנעא*[57]. והשבת עולה לו למנין שבעה[58], כיון שנוהג בו קצת אבלות אין להחשיבו כאילו לא שמע אלא למחר[59]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין השבת עולה לו למנין[60], כיון שנדחה בשבת האבלות, שאסור להתאבל בו בדברים שבפרהסיה[61].
על השומע שמועה קרובה ביום טוב שני של גלויות שנחלקו ראשונים אם נוהג ביום טוב שני אבלות, ע"ע יום טוב שני של גליות[62].
שלושים
דיני השלושים[63], בשמועה קרובה ממתי מונים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמונים מיום השמועה[64]. ויש סוברים שמונים מיום הקבורה[65].
על ימים שאין מספידים בהם אלא תלמיד חכם בפניו[66], שמספידים בהם תלמיד חכם ביום השמועה שחשוב כבפניו, ע"ע הספד[67]. על שלושים יום קודם לרגל שאסור להספיד בהם מי שמת קודם שלושים לרגל[68], וביום השמועה מותר אף במת קודם שלושים לרגל, ע"ע הנ"ל[69].
על קטן שמת אחד מקרוביו שמתאבלים עליהם, והגדיל בזמן של "שמועה קרובה", אם חייב באבילות כדין שמועה קרובה, ע"ע דחוי[70].
דיני שמועה רחוקה
בדין שמועה רחוקה, נחלקו תנאים: ר' עקיבא סובר - ור' אליעזר[71] - שאין מתאבל אלא יום אחד בלבד[72], ולמדים כן- באסמכתא*[73] - מהכתוב: והפכתי חגיכם לאבל[74], ומאחר וחג עצרת הוא יום אחד, על כן למדים שאף אבלות נוהג יום אחד[75]. וחכמים סוברים שמתאבל עליו שבעה ושלשים, כבשמועה קרובה[76]. ויש מחלקים בין בן שאבל על אביו ואמו שנוהג שבעה ושלושים, לבין מי שאבל על שאר קרובים שנוהג יום אחד[77]. הלכה שמתאבל יום אחד[78], שבאבל הלכה כדברי המקל[79].
הזמן
יום אחד שאמרו שמתאבלים בשמועה רחוקה[80], אומרים בו מקצת-היום-ככולו*[81], ולפיכך אין צריך לנהוג אבלות כל היום אל דיו באבילות שעה אחת מהיום[82]. שמע השמועה בלילה, כתבו ראשונים שאף בזה אומרים מקצת הלילה ככל היום[83], אף על פי שבמנין אבילות שבעה ושלשים אין אומרים מקצת הלילה ככל היום, לסוברים כן[84], לפי שכל דבר שאין צריך בו ספירת ימים אומרים אף בלילה מקצתו ככולו[85]. ויש מן הראשונים סוברים שאף על פי שאף מקצת הלילה ככולו, מכל מקום אין מועיל לו אבילות של חליצת מנעלים, לפי שאינה ניכרה שהיא מחמת אבלות ולא מחמת שחולצה תמיד בלילה[86].
האבילות
אבילות של שעה אחת שנוהגים בשמועה רחוקה[87], כתבו ראשונים שאין צריך לנהוג כל דיני אבלות, אלא שצריך מעשה הניכר כאבילות, כגון חליצת מנעלים[88]. ומכל מקום אם עוסק בתורה או במלאכה בשעה ששומע השמועה, צריך להפסיק ממנו עד שיעשה מעשה אבילות[89], שהעסק בהם הרי זה עקירה והיסח הדעת מן האבילות[90].
קריעה
קריעה בשמועה רחוקה, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים שקורעים[91]. ב) ויש מחלקים, שבאבלות על אב ואם קורעים משום כבוד אב ואם, ובאבילות על שאר קרובים אין קורעים[92]. ג) ויש סוברים שאין קורעים, ואפילו על אב ואם[93].
הבראה
הבראה* - סעודה ראשונה שאוכל האבל משל אחרים ואסור משלו[94] - אינו נוהג בשמועה רחוקה[95].
תפילה אצל האבל
בערב של יום שמועה רחוקה, יש מקומות שהיו נוהגים להתפלל אצל האבל מנין אנשים[96].
שלשים
אבילות של שלשים[97], יש סוברים שאינו נוהג בשמועה רחוקה[98]. ויש סוברים שנוהג בשמועה רחוקה[99].
י"ב חודש
אבלות שנים עשר חודש[100], כתבו ראשונים שנוהג בשומע שמועה רחוקה[101], ונוהג שנים עשר חודש מיום המיתה ולא מיום השמועה[102].
בשבת וברגל
השומע שמועה רחוקה בשבת או ברגל, אינו נוהג בשבת וברגל אבילות אפילו בדברים-שבצנעה*[103], ולמוצאי שבת והרגל נוהג אבילות שעה אחת[104].
הערות שוליים
- ↑ ע"ע אבלות: על מי חייבים להתאבל.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציונים 6 ואילך, 11.
- ↑ עי' ברייתא ערובין מו א ומו"ק כ א. ועי' ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה: אית תניי.
- ↑ עי' מסכת שמחות פי"ב.
- ↑ עי' ב"ח יו"ד סי' שצט ד"ה וכ' מהרש"ל ודרישה שם א, בשם המהרש"ל, הובא בש"ך יו"ד שם סי' תב ס"ק ה; עי' ט"ז שם ס"ק ו.
- ↑ עי' ר"ח מו"ק כ א; עי' ראב"ן שבציון 38 ואבן העוזר יו"ד סי' תב ס"א בדעתו; עי' ראבי"ה סי' תתמא אות יט; עי' רי"ו תא"ו נכ"ח ח"ג (רלז א); עי' נקוה"כ יו"ד שם; עי' שו"ת פנ"י יו"ד סי' ט; דגול מרבבה יו"ד שם בד' מהר"י ווייל סי' טז (ועי' ציון 28 שי"מ ד' המהר"י ווייל בע"א); עי' ערוה"ש יו"ד שם ס"ק י.
- ↑ ברייתא ערובין ומו"ק שם, ומסכת שמחות שם, וירושלמי שם.
- ↑ עי' ירושלמי שם: אית תניי, ובר"ר ויחי פ"ק סי' ז: אית תני.
- ↑ עי' מסכת שמחות שם.
- ↑ ירושלמי שם; בר"ר שם. וצ"ב לדעתם אם י"ב חודש הוא מזמן המיתה או הקבורה.
- ↑ עי' ערובין ומו"ק שם וירושלמי שם ובר"ר שם; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ ע"ע הלכה ציון 382 ואילך. עי' ערובין ומו"ק שם. ועי' פנ"מ לירושלמי שם.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ בה"ג סי' כא עמ' רמז; רי"ף מו"ק כ ב (יב א); מאירי מו"ק כ א; סמ"ק סי' צז; ס' המכתם מו"ק כ ב ד"ה שמע; רוקח סי' שיג; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ רי"ץ גיאת הל' אבל עמ' רלג בשם פסוקות ובשם רב האי גאון; רי"ף שם בשם איכא מ"ד; ראבי"ה סי' תתמא אות כ ומהר"ם מרוטנבורג הל' שמחות סי' לד והגמ"י אבל שם אות א, בשם ר"ח; מאירי מו"ק כ א בשם קצת גאוני הראשונים.
- ↑ ציון 152.
- ↑ על הזמן עי' לעיל.
- ↑ ברייתא מו"ק כ ב שאמרה ר' אדא דמן קסרי לענין שבת, ור' יוסי בר אבין לענין הרגל; רמב"ם אבל פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד תב ה.
- ↑ ע"ע אבלות.
- ↑ רמב"ן בתורת האדם ענין שבתות וימים טובים ד"ה ראיה לדברים. ועי' כעי"ז בראב"ן סי' קח ד"ה ואני. ועי' שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' קנו הובא בב"י יו"ד שם, שכיון שבשבת אינו נוהג אלא מקצת אבלות, אי אפשר שהימים הבאים מחמת השבת יהיו חמורים מן השבת ויתחייבו בכל דיני אבלות.
- ↑ רמב"ן שם ענין שמועה וליקוט עצמות ד"ה ומסתברא; האשכול (רצב"א) הל' מו"ק סי' מח; טוש"ע שם.
- ↑ תלמיד ר"י מפריש מו"ק יד ב; רא"ש מו"ק פ"ג סו"ס ג; מרדכי מו"ק סי' תתסב.
- ↑ ע"ע יום טוב שני של גליות.
- ↑ עי' ציון 35. תלמיד ר"י מפריש שם ורא"ש שם.
- ↑ ציון 182 ואילך. ועי' מאירי מו"ק כ א, הדין במי שהודיעו לו שמועה רחוקה ונהג אבלות שעה אחת ואחר כמה ימים נודע שהיה שמועה קרובה.
- ↑ ע"ע אבלות: על מי חייבים להתאבל.
- ↑ עי' הפרדס הגדול סו"ס רצ; מהר"ם מרוטנבורג הל' שמחות סי' קנב הובא במרדכי מו"ק סי' תתקלג ובהגמ"י ד"ק אבל פ"ו ה"ד; עי' ס' הפרנס סי' רמא; שו"ת מהר"י וויל סי' יג; שו"ע יו"ד תב יב.
- ↑ משלי י יח. מהר"ם מרוטנבורג שם ושו"ע שם, ע"פ פסחים ד א ומו"ק כ א.
- ↑ מהר"ם מרוטנבורג שם, ע"פ פסחים ומו"ק שם.
- ↑ שו"ת מהר"י וויל שם; עי' רמ"א בשו"ע שם. ועי' שו"ת חוות יאיר סי' רא, שהמנהג להודיע אף לבנות.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ מהר"י ווייל שם.
- ↑ ציון 192 ואילך.
- ↑ ע"ע אבלות: על מי חייבים להתאבל.
- ↑ ע"ע הנ"ל: אבלות שבעה, ואבלות שלשים. ברייתא ערובין מו א ומו"ק כ א וירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה ומסכת שמחות פי"ב, ועי' ברייתא זבחים ק ב ורש"י שם ד"ה יום שמועה; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א. ועי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' צו, שאין האבלות של שמועה קרובה מצוה בפני עצמה אלא שתקנו תשלומין לאבלות שהיה לו לעשות מיד אחר הקבורה.
- ↑ דברים לד ח.
- ↑ ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה.
- ↑ עי' ציון 8, ועי' ציון 12 שכן הלכה, ועי' ציון 11 שי"ח.
- ↑ ראב"ן סי' קח ד"ה ואני הובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' נו ובהגמ"י אבל פ"א ה"ד, ועוד.
- ↑ תלמיד ר"י מפריש מו"ק יד ב ורא"ש מו"ק פ"ג סו"ס ג ע"פ זבחים ק ב, ועי' ציון 44; המכתם מו"ק כ א; שו"ת תורת חיים ח"ג סי' נא, ועי"ש שאפילו לסוברים שביום מיתה חייב באבלות מה"ת (ע"ע אבלות: מצות האבלות ומקורה), מודים ביום שמועה שהוא דרבנן.
- ↑ עי' מסכת שמחות שם; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ ע"ע.
- ↑ עי' משנה פסחים צא ב, וברייתא זבחים ק ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"ב ה"י.
- ↑ רמב"ם שם. ועי"ש ה"ח שכהן גדול מותר.
- ↑ רש"י פסחים שם ד"ה השומע ושם צב א ד"ה טובל בביאור המשנה שם; רמב"ם שם.
- ↑ עי' פסחים וזבחים שם.
- ↑ ע"ע אנינות ציון 12 ואילך, ועי' רבה ב"ר הונא זבחים שם, שסובר שמותר בערב.
- ↑ עי' רש"י פסחים צא ב ד"ה אונן, וע"ע אנינות ציון 13, ושם ציון 12 שי"ח וסוברים שהוא מן התורה.
- ↑ עי' רש"י שם צב א ד"ה טובל. ועי' רמב"ם שם.
- ↑ ציון 129.
- ↑ ע"ע הבראה.
- ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' כט; נמוק"י מו"ק כ א (יב א); טור יו"ד תב; עי' שו"ע שעח יב ותב ג.
- ↑ ש"ך יו"ד שפח ס"ק א וט"ז שם ס"ק א, שכ"מ ברמב"ן בתוה"א ענין שמועה וליקוט עצמות. ועי' גיליון מהרש"א שם, מח' אחרונים בשמועה קרובה ברגל אם מניח תפילין ביום הראשון שאחר הרגל.
- ↑ ע"ע אבלות ציון 90 ואילך.
- ↑ שו"ת משאת בנימין סי' פב
- ↑ בה"ג סי' כא הל' אבל, הובא בתוס' מו"ק כ ב סוד"ה קורע; רמב"ן בתוה"א ענין שמועה וליקוט עצמות ד"ה ומסתברא; האשכול (רצב"א) הל' מו"ק סי' מח; טוש"ע יו"ד תב ה.
- ↑ עי' ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה: חל יום שמיני שלו להיות בשבת וכו' שבאת לו שמועה קרובה בשבת, ושי"ק שם; עי' תוס' מו"ק יז ב ד"ה כשחל; בה"ג שם; סמ"ג עשה דרבנן ב; סמ"ק סי' צז; האגודה מו"ק כ ב; מהר"ם מרוטנבורג הל' שמחות סי' קיב בשם ריב"ם; שבלי הלקט הל' שמחות סי' מד בשם ר' אביגדור כהן צדק; טוש"ע תב ז.
- ↑ ר' אביגדור כהן צדק שם.
- ↑ מאירי מו"ק כ ב; שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק כ א, והגהות ר"פ לסמ"ק שם וטור שם בשם ר' יחיאל. ועי' בשיטה שם שכ"כ ע"פ הגמ' שם, ומ' שם שלדעתו חולק הבבלי על הירושלמי.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סי' נג, לדעה זו.
- ↑ ציונים 890, 893.
- ↑ ע"ע אבלות: אבלות שלשים.
- ↑ עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א וד"מ יו"ד תב א ותו"ח ח"ג ר"ס נא בדעתו; ד"מ שם בד' נמוק"י מו"ק כ א (יב א) ובד' המרדכי שם סי' תתפב; רמ"א בשו"ע שם.
- ↑ עי' שו"ת מהר"י ווייל סי' טז ותו"ח שם ושכנה"ג יו"ד שם הגב"י אות א בדעתו. ועי' ציון 7 שי"מ ד' המהר"י ווייל בע"א.
- ↑ ע"ע הספד ציון 196 ואילך.
- ↑ ציון 206, ושם ציון 207 שאף בשמועה רחוקה מספידים.
- ↑ ע"ע הספד ציונים 228 ואילך, 245.
- ↑ ציון 251. ועי"ש שמותר אף בשמועה רחוקה.
- ↑ ציון 266 ואילך.
- ↑ עי' מסכת שמחות פי"ב.
- ↑ ברייתא ערובין מו א ומו"ק כ א ומסכת שמחות שם.
- ↑ ראב"ן סי' קח; טור יו"ד שעה, וכ"מ בתוס' ע"ז כב א ד"ה תיפוק.
- ↑ עמוס ח י.
- ↑ ריש לקיש בשם ר' יהודה נשיאה מו"ק שם; ר' חייא בר בא בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה.
- ↑ ברייתא ערובין מו א ומו"ק כ א ומסכת שמחות שם.
- ↑ ברייתא מו"ק שם, ובגמ' שם שהיא דעה יחידית.
- ↑ רבה בר בר חנא בשם ר"י, ורבא, מו"ק שם, ורב פסחים ד א ומו"ק שם; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ ע"ע הלכה ציון 382 ואילך. רבה בר בר חנא שם.
- ↑ עי' ציון 64.
- ↑ פסחים ד א ומו"ק כ ב; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ עי' פסחים שם ומו"ק שם שדיו בחליצת מנעל (עי' להלן).
- ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' ל ומרדכי שם סי' תתפב וטור יו"ד סי' שצה בשם מהר"ם מרוטנבורג; טוש"ע שם ב ותב א.
- ↑ ע"ע אבלות ציונים 269, 315, וע' מקצת היום ככולו.
- ↑ מהר"ם מרוטנבורג שם. וע"ע הנ"ל.
- ↑ רא"ש שם בשם ריב"ם.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ רמב"ן מו"ק כ א; רא"ש מו"ק פ"ג סי' כט; טוש"ע יו"ד תב ב. ועי' רמב"ן ורא"ש וטוש"ע שם, שאינו מועיל לעוסק בתורה או במלאכה להיבטל ממנה, ועי' פרישה שם אות ח בטעם הדבר, לפי שאינו מעשה ניכר כאבילות, שהרי יש הרבה בטלנים בשוק.
- ↑ רמב"ן ורא"ש וטוש"ע שם.
- ↑ פרישה שם.
- ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' לד בד' ר' חנינא מו"ק כ ב.
- ↑ תוס' מו"ק שם ד"ה קורע דעה ב בד' ר' מני מו"ק שם; טוש"ע יו"ד תב ד.
- ↑ תוס' מו"ק שם דעה א בד' הגמ' שם; עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א.
- ↑ ע"ע הבראה.
- ↑ תוס' מו"ק כה ב ד"ה אלא; מרדכי שם סו"ס תתפג; נמוק"י שם כ א (יב א); שו"ע יו"ד שעח יב ותב ג.
- ↑ הפרדס לרש"י הל' אבלים של גאונים.
- ↑ ע"ע אבלות: אבלות שלשים.
- ↑ ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה לגי' שלפנינו, וכ"כ או"ז אבילות סי' תלא שמצא כתוב בשם הירושלמי (ועי' להלן); בר"ר ויחי פ"ק סי' ז.
- ↑ או"ז שם שכ"ה בירושלמי שלפניו; רמב"ן מו"ק כ א, הובא ברא"ש שם סי' כט, ועוד: מסתברא; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ ע"ע אבלות: אבלות שנים עשר חודש.
- ↑ רמב"ן מו"ק כ א; טוש"ע יו"ד תב א.
- ↑ רמב"ן שם; טוש"ע שם.
- ↑ רמב"ן בתוה"א ענין שמועה ולקוט עצמות ד"ה ומסתברא השומע; טוש"ע יו"ד תב ו.
- ↑ תוה"א שם; טוש"ע שם.