אנציקלופדיה תלמודית:שניות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרובות משפחה האסורות בביאה מדברי סופרים.

האיסור וגדרו

האסור

שניות הן נשים קרובות האסורות בביאה מדברי-סופרים*[1], ונקראות שניות מפני שהן שניות לעריות*, כלומר סמוכות להן[2], וכל אחת מהן נקראת שניה[3].

טעמו

איסור שניות הוא סייג לתורה, כדי שלא יבואו לידי אסור דאורייתא של עריות[4]. וכתבו ראשונים בדעת גאונים שמטעם זה אף לסוברים שמצוות דרבנן נמנות במנין המצוות[5], אין למנות במנין הלאוין את איסור שניות, לפי שאין מונים אלא מצוות דרבנן שהן מצוות בפני עצמן, כגון מקרא-מגילה* והלל* ונר חנוכה*, ולא מצוות שהן סייג למצוות התורה[6].

רמזים מן המקרא

חכמים אמרו כמה רמזים מן המקרא לאיסור שניות: א) רבא אמר, שנאמר בעריות: כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'[7], ותיבת: האל, לשון דבר קשה היא, שנאמר: ואת אילי הארץ לקח[8], הרי שהעריות שהוזכרו בתורה הן קשות, מכאן שיש רכות, כלומר קלות מהן, שאף הן אסורות, ואלו הן, אלה השניות[9]. ב) ר' יהודה אמר, שנאמר בקֹהלת: אִזֵן וחִקֵר תקן משלים הרבה[10], ואִזֵן הוא מלשון אזני כלים, כלומר בית אחיזה[11], והכוונה שקֹהלת עשה בית אחיזה לאסורי התורה, וכמו שאמר עולא בשם ר' אלעזר: קודם שבא שלמה – הוא קֹהלת[12], והוא שגזר על השניות[13] - היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, לאחוז בה ולשמרה שלא תפול, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים[14], כלומר שעל ידי אסור השניות, מתרחקים מן העריות[15]. ג) ר' אושעיא אמר, שנאמר: פרעהו אל תעבר בו שְֹטֵה מעליו ועבור[16], כלומר הגדל את האיסור והוסיף עליו, כדי שלא תעבור בו[17], ואמר רב אשי, משל לאדם המשמר פרדס, אם משמרו מבחוץ, כולו משתמר, אבל אם משמרו מבפנים, שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר[18], ובגמרא דחו דבריו ואמרו שאינו דומה, שבמשל, מה שלפניו אכן משתמר, אבל בנמשל, אם לא היו אוסרים את השניות, היה פוגע בערוה עצמה[19]. ד) רב כהנא אמר, שנאמר לענין אסורי עריות: ושמרתם את משמרתי[20], ודורשים: עשו משמרת למשמרתי[21], ואינה דרשה גמורה אלא אסמכתא*[22].

חשיבותו כדברי קבלה

יש מן הראשונים שכינו את איסור שניות: דברי-קבלה*[23], ובדעתם יש מן האחרונים שבארו שמאחר ושלמה גזר אותו[24], וכן מצאו לו בגמרא רמזים מן התורה[25], החשיבוהו כדברי קבלה[26]. וכתבו אחרונים שמטעם זה יש מן הראשונים שמחמירים בספק שניות, ומחשיבים אותו כעין ספק בדברי קבלה, שהולכים בו לחומרא – לסוברים כן[27] - ולא כספק בדברי-סופרים*, שמקלים בו[28].

שמו

איסור שניות נקרא במשנה: אסור-מצוה*[29], מפני שמצוה לשמוע דברי חכמים[30]. ורבי יהודה אמר בברייתא שהאסור נקרא: אסור-קדושה*[31], מפני שכל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש[32], או משום: קדש עצמך במותר לך[33], כלומר שעליך לעמוד ולהזהר ולהוסיף ולאיסור שניות מן המותר לך, כדי שלא תבא לידי אסור עריות האסורות מן התורה[34], וכן דרשו בירושלמי: למה נסמכה פרשת עריות – שבסוף פרשת אחרי מות[35] – לפרשת קדושים[36], לומר לך ללמדך שכל מי שהוא פורש מן העריות, כלומר שמקדש עצמו אפילו במותר לו, נקרא קדוש[37].

הגוזר

איסור שניות, שלמה גזר אותו[38].

עונש

הבא על אחת מן השניות, מכים אותו מכת-מרדות*[39].

בכלל לא תסור

איסור שניות, יש מן הראשונים שכתבו שהוא בכלל אסור לא-תסור*[40]. ויש שכתבו - לשיטתם, שכל אסור דרבנן שאין לו ענין במשמעות התורה, אלא הוא כולו גזירת חכמים, אינו כלול בלא תסור[41] - שאיסור שניות אינו בכלל לא תסור[42].

על גדר האסור לסוברים שהוא בכלל לא תסור, אם הוא אסור כללי לסור מדברי חכמים, או שהוא אסור מסוים על ביאה, ע"ע לא תסור[43].

השניות

השניות

שמונה נשים, שנינו בברייתא שאסורות משום שניות[44], ואלו הן:

א) אֵם אמו[45]. הטעם שאסרו אותה הוא כדי שלא יכשל באמו[46], שהיא ערוה מן התורה[47], ובירושלמי יש שאמרו משום אם חמותו[48], שהיא ערוה מן התורה[49]. ונחלקו אמוראים באם אמו, אם אין לה הפסק, כלומר שאף אֵם אֵם אמו, ואֵם אֵם אֵם אמו, וכן הלאה, אסורות, או שיש לה הפסק, ודוקא היא אסורה, ולא הדורות הבאים[50], ולהלכה אין לה הפסק[51].

ב) אֵם אביו[52]. הטעם שאסרו אותה הוא משום אם אמו[53] - שאף היא מן השניות[54] - ואינה גזרה-לגזרה*, לפי ששתיהן, אם אביו ואם אמו, נקראות אמא גדולה[55], ובירושלמי יש שאמרו שגזרו עליה משום אם חמיו[56], שהיא ערוה מן התורה[57]. ונחלקו אמוראים באם אביו, אם יש לה הפסק או אין לה, כלומר אם הקרובות שלמעלה ממנה באותו סוג קרבה אסורות[58], ולהלכה אין לה הפסק[59].

ג) אשת אבי אביו[60]. הטעם שאסרו אותה הוא משום אשת אביו[61], שהיא ערוה מן התורה[62], ובירושלמי יש שאמרו מפני אם אביו[63], שאף היא מן השניות[64]. ונחלקו אמוראים באשת אבי אביו, אם יש לה הפסק או אין לה, כלומר אם הקרובות שלמעלה ממנה באותו סוג קרבה אסורות[65], ולהלכה אין לה הפסק, ואפילו אשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו[66].

ד) אשת אבי אמו[67]. הטעם שאסרו אותה הוא משום אשת אבי אביו[68] – שאף היא מן השניות[69] – ואינה גזרה-לגזרה*, לפי ששניהם, אבי אביו ואבי אמו, נקראים אבא גדול[70], ולפיכך אחד הם[71], ובירושלמי יש שאמרו שאסרו אותה מפני אם אמו[72], שאף היא מן השניות[73]. ונחלקו אמוראים באשת אבי אמו אם יש לה הפסק, כלומר אם הקרובות שלמעלה ממנה באותו סוג קרבה אסורות [74], ולהלכה רוב הראשונים והאחרונים סוברים שיש לה הפסק[75], ויש סוברים שאין לה הפסק[76].

ה) אשת אחי האב מן האם[77]. הטעם שאסרו אותה הוא משום אשת-אחי-האב* מן האב[78], שהיא ערוה מן התורה[79], ובירושלמי יש שאמרו משום שכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[80]. אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק, כלומר כלומר שהקרובות שלמעלה ממנה באותו סוג קרבה מותרות[81].

ו) אשת אחי האם מן האב[82]. הטעם שאסרו אותה הוא משום אשת אחי האב מן האם[83] - שאף היא מן השניות[84] - ואינה גזרה-לגזרה לפי ששתיהן, אשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם מן האב, נקראות מבית הדוד[85], ובירושלמי יש שאמרו שאסרו אותה משום שכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[86]. אשת אחי האם מן האב יש לה הפסק, כלומר שהקרובות שלמעלה ממנה באותו סוג קרבה מותרות[87].

ז) כלת בנו[88]. הטעם שאסרו אותה הוא משום כלתו[89], שהיא ערוה מן התורה[90], ויש שאמרו שאסרו כלת בנו משום בת בן אשתו[91], שהיא ערוה מן התורה[92], ויש שאמרו משום שכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[93]. ונחלקו תנאים ואמוראים בכלת בנו, אם יש לה הפסק או אין לה, כלומר אם הקרובות שלמטה ממנה באותו סוג קרבה אסורות[94], ולהלכה אין לה הפסק, ולפיכך אשת אחד ממנו אסורה בתורת שניה על יעקב אבינו[95].

ח) כלת בתו[96]. הטעם שאסרו אותה הוא משום כלת בנו[97], שאף היא מן השניות[98], ולפי טעם זה, יש מן הראשונים סוברים שלא אסרו כלת בתו אלא כשיש לו כלת הבן[99], שאז יש לחוש שיטעו ויחליפו ביניהן[100], ויש חולקים וסוברים שאסרו כלת בתו בכל אופן[101], ובירושלמי יש שאמרו שמטעמים אחרים גזרו על כלת בתו, אם משום בת בת אשתו[102], שהיא ערוה מן התורה[103], או משום שכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[104]. כלת בתו יש לה הפסק, כלומר שהקרובות שלמטה ממנה באותו סוג קרבה מותרות[105].

הפסק

מתוך שמונה הנשים האסורות משום שניה שנמנו בברייתא[106], אמר רב – וכן דעת זעירי[107] - שארבע יש להן הפסק[108], כלומר שהקרובות שלמעלה מהן ושלמטה מהן באותו סוג קרבה, מותרות[109], ואמר רב שיש בידו שלש מתוך הארבע, ואלו הן: א) אשת אחי האם מן האב[110], שהיא לבדה אסורה, ולא אשת אחי אֵם אמו, ואשת אחי אֵם אֵם אמו, וכן הלאה[111]. ב) אשת אחי האב מן האם[112], שהיא לבדה אסורה, ולא אשת אחי אבי אביו מן האם, ואשת אחי אבי אבי אביו מן האם[113]. ג) כלתו[114], היינו כלת בתו[115], שהיא לבדה אסורה, ולא כלת בת בתו, וכלת בת בת בתו[116]. וכן הלכה, ששלשת השניות הללו יש להן הפסק[117].

ד) הרביעית שיש לה הפסק, רב אמר שאינו יודע מה היא[118], וזעירי פרש – וכן דעת רב חנין בירושלמי[119] - שהיא אשת אבי אמו[120], שדוקא היא אסורה, אבל אשת אבי אבי אמו, ואשת אבי אבי אבי אמו מותרות[121]. ורב, שלא מנה אותה, חלק וסבר שאשת אבי אמו אין לה הפסק, לפי שהיא עלולה להתחלף באשת אבי אביו[122], שאין לה הפסק, לסוברים כן[123], וזעירי סבר שאין לחוש לחילופין, לפי שלמשפחת אביו אדם רגיל לילך יותר מלמשפחת אמו, ויודע שיש במשפחת אביו קרבה גדולה יותר[124]. להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים באשת אבי אמו אם יש לה הפסק, הרוב פסקו שיש לה הפסק[125], ויש שפסקו שאין לה הפסק[126].

ארבעת השניות הנותרות שהוזכרו בברייתא – אם אמו, אם אביו, אשת אבי אביו וכלת בנו[127] - דעת רב וזעירי בבבלי, שאין להן הפסק[128], וכן שנינו בברייתא לענין כלת בנו, שאף כלת בן בנו ובן בן בנו אסורות[129], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שאֵם האֵם ואֵם האב ואשת אבי האב אסורות עד למעלה, ואשת בן הבן אסורה עד למטה[130].

בטעם שארבע השניות שמנו רב וזעירי יש להן הפסק, וארבעת האחרות אין להן הפסק, כתבו ראשונים שדוקא שניה ששייך בדורותיה ערוה באותו שם שאסורה מן התורה, יש לה הפסק[131], לפיכך דוקא אם אמו, ששייך בדורותיה ערוה באותו שם שאסורה מן התורה, היינו אמו[132], וכן אשת אבי אביו, שיש בדורותיה ערוה באותו שם שאסורה מן התורה, היינו אשת-אב[133], וכן כלת בנו, שיש בדורותיה ערוה באותו שם שאסורה מן התורה, היינו כלתו[134], יש להן הפסק, ולא האחרות, שאין בדורותיהן ערוה באותו שם שאסורה מן התורה[135]. ואֵם אביו, אף על פי שאין שייך בדורותיה ערוה באותו שם מן האסורה מן התורה, אין לה הפסק, מפני שחוששים שתתחלף באֵם אמו, שאין לה הפסק[136].

ובירושלמי הובאה בשם רב שיטה אחרת בענין הפסק, שקרבה שהיא ממקום אחר, כלומר דרך נישואין, יש לה הפסק, ולפיכך כלת בנו יש לה הפסק, אבל קרבה שהיא על ידי זרע אין לה הפסק[137], ולפיכך אֵם אמו אין לה הפסק, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל[138] - וכן לדעתו מטעם זה השניות: שלישי שבבנו ושבבתו, עי' עליהן להלן[139], אין להן הפסק, ואברהם אסור בכל נשי ישראל[140] - וכתבו אחרונים בדעתו שכלל הוא בכל השניות, ולפיכך מתוך שמונת הנשים שנמנו בברייתא[141], אם אמו ואם אביו בלבד, שקרבתן היא דרך זרע, אין להן הפסק, והשאר, שקרבתן היא דרך נישואין, יש להן הפסק[142].

ובר קפרא בירושלמי חולק וסובר שכל שמונת השניות המנויות בברייתא יש להן הפסק[143].

על השניות שמנה רבי חייא, אם יש להן הפסק, עי' להלן.

שניות דרבי חייא

רבי חייא מנה בברייתא שש שניות נוספות[144], ואלו הן:

א) שלישי שבבנו[145], כלומר בת בתו של בנו[146] ובת בנו של בנו[147], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לבת בנו[148], היא ערוה מן התורה[149]. ב) שלישי שבבתו[150], כלומר בת בתה של בתו[151] ובת בנה של בתו[152], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לבת בתו[153], שהיא ערוה מן התורה[154]. וכן דעת רב בירושלמי, ששלישי שבבנו ושבבתו אסורות[155]. ור' יוחנן בירושלמי נראה שחולק וסובר שבת בת בנו אינה אסורה משום שניה[156].

ג) שלישי שבבן אשתו[157], כלומר בת בתה של בן אשתו[158] ובת בנה של בן אשתו[159], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לבת בן אשתו[160], שהיא ערוה מן התורה[161]. ד) שלישי שבבת אשתו[162], כלומר בת בתה של בת אשתו[163] ובת בנה של בת אשתו[164], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לבת בת אשתו[165], שהיא ערוה מן התורה[166].

ה) רביעי שבחמיו[167], כלומר דור רביעי לאשתו למעלה, ואשתו בכלל[168], והיינו אם אמו של חמיו[169], ואם אביו של חמיו[170], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לאם חמיו[171], שהיא ערוה מן התורה[172]. ו) רביעי שבחמותו[173], כלומר אם אמה של חמותו[174] ואם אביה של חמותו[175], שגזרו עליהן לפי שהן סמוכות לאם חמותו[176], שהיא ערוה מן התורה[177].

הפסק בשניות דרבי חייא

השניות שהוסיף רבי חייא, נסתפקו בגמרא אם יש להן הפסק, כלומר שדוקא הן אסורות, והדורות שלמעלה ושלמטה מהן מותרות, או שאין להן הפסק, ואף דורותיהן אסורות[178]. הספק לא נפשט בגמרא[179], ולהלכה נחלקו ראשונים ואחרונים, יש שכתבו שיש להן הפסק[180], לפי שספק דרבנן לקולא[181]. ויש שכתבו שאין להן הפסק[182].

ויש מן הראשונים שכתבו שלא נסתפקו אלא בשלישי שבבן אשתו ובבת אשתו וברביעי שבחמיו ושבחמותו, אבל שלישי שבבנו ושבבתו, פשוט שאין להן הפסק[183], וכן אמר רב בירושלמי שזרעו אין לו הפסק[184], ואמר ר' יוסי ב"ר בון בדעתו שלפיכך אברהם אבינו אסור בכל נשי ישראל[185].

אשת אחי האם מן האם

אשת אחי האם מן האם, נסתפקו בגמרא אם אף היא בכלל השניות[186], בדומה לאשת אחי האם מן האב[187] ואשת אחי האב מן האם[188], או שמאחר ואין בה צד אב, אינה דומה לאשת אחי האב מן האב – שאסורה מן התורה[189] – ולפיכך לא אסרוה חכמים כדרך שאסרו את האחרות, שיש בהן צד אב[190]. מסקנת הגמרא שהיא בכלל השניות[191], שהרי כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[192], ומאחר ואחות האם מן האם אסורה משום ערוה[193], אף בזכר, אחי האם מן האם, גזרו על אשתו משום שניה[194]. ובירושלמי אמרו שאסרו את אשת אחי אמו מאמו, מפני אשת אחי אביו מאמו, שאף היא מן השניות[195].

אשת אחי האם מן האם, נראה בגמרא, וכן כתבו ראשונים שיש לה הפסק, לפיכך אשת אחי אם האם מותרת[196]. ויש שכתבו שאין לה הפסק[197].

אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב

אשת אחי אבי האב מן האב, וכן אחות אבי האב – וכן אחות אם האם[198] ואחות אבי האם[199] - נחלקו אמוראים אם הן בכלל שניות: א) רב משרשיא מתוסנייא נסתפק אם אסורות משום שניות, שמאחר ולמטה מהן ערוה מן התורה, כלומר שאשת אחי האב מן האב, וכן אחות האב, הן ערוה מן התורה[200], אף דור אחד למעלה גזרו עליהן משום שניות, או שמאחר ונתרחקה הקורבה לא גזרו עליהן[201]. ב) אמימר התיר אותן, וסבר שאינן בכלל שניות[202]. ג) רב הלל אמר בדעת מר בריה דרבנא שאסורות משום שניות[203], ורב אשי דחה דבריו, שאפשר שאין כן דעת מר בריה דרבנא[204]. להלכה יש גאונים וראשונים שפסקו שאסורות משום שניות[205], ויש שפסקו שמותרות[206].

אם אבי אביו ואם אבי אמו

אם אבי אמו ואם אבי אביו, בר קפרא אמר שהן שניות[207], וכן פסקו ראשונים ואחרונים[208], וכתבו שיש להן הפסק[209].

לסוברים שהשניות אם אמו ואם אביו אין להן הפסק[210], יש ראשונים שכתבו שאם אבי אמו ואם אבי אביו כלולות בהן, ולדעתם הן אינן שניות בפני עצמן, ולדעתם אין להן הפסק, שהרי הן בכלל שניות שאין להן הפסק[211]. ויש שכתבו שאף לסוברים שאם אמו ואם אביו אין להן הפסק, אם אבי אמו ואם אבי אביו אינן כלולות בהן[212], ואינן אסורות אלא מחמת שהן שניות בפני עצמן[213], ולדעתם יש להן הפסק[214].

כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו

כלל אמרו בארץ ישראל: כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[215], כלומר כל אשה שבעלה, אם היה נקבה, היא היתה ערוה לזה, גזרו עליה משום שניה[216]. מתוך השניות שנמנו בתלמוד, ארבע נכנסות בכלל הזה: א) אשת אחי אביו[217], שבעלה, אם היה נקבה, היא היתה אסורה משום ערות אחות-האב*[218]. ב) אשת אחי אמו[219], שבעלה, אם היה נקבה, היא היתה אסורה משום ערות אחות-האם*[220]. ג) כלת בנו[221], שבעלה, אם היה נקבה, היא היתה אסורה משום ערות בת בנו[222]. ד) כלת בתו[223], שבעלה, אם היה נקבה, היא היתה אסורה משום בת בתו[224].

במהות הכלל נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: א) יש ראשונים שכתבו שאינו אלא סימן, אבל אינו טעם הגזירות, אלא כל אחת מן הנשים הכלולות בו נאסרה מטעם אחר[225]. ב) בדעת רב בירושלמי כתבו אחרונים שהכלל הוא טעם הגזירה בכל הנשים הנכללות בו, שמחמת שבקרבה זו הנקבה היתה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה[226]. ג) ויש ראשונים שכתבו שהכלל הוא טעם הגזירה, אבל רוב הנשים הכלולות בו לא מחמתו בלבד נאסרו, אלא מטעמים נוספים, לפי שבתחלת גזירת שניות לא סברו את הטעם הזה, ולפיכך לא גזרו באופן כללי על כל אותן שבנקבה ערוה וגו', אלא אסרו כל אחת מהן מטעם בפני עצמו, חוץ מאת אשת אחי האם מן האם, שאותה בתחלה לא אסרו, ובתקופה מאוחרת, אחר תקופת התנאים, חזרו וגזרו שכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה, ובכך נאסרה אף אשת אחי האם מן האם[227].

באופנים רבים שבנקבה ערוה, מצינו שכשהוא זכר לא גזרו על אשתו משום שניה, כגון חמותו, שהיא ערוה[228], ואשת חמיו מותרת[229], וכן בת חמותו, שהיא ערוה[230], ואשת בן חמותו מותרת[231], וכן בת חמיו, שהיא ערוה[232], ואשת בן חמיו מותרת[233], וכן חורגתו, שהיא ערוה[234], ואשת חורגו מותרת[235], וכן בת חורגתו, שהיא ערוה[236], ואשת בן חורגו מותרת[237], וטעם הדבר, שהכלל לא נאמר אלא בקורבה שהיא על ידי קידושין פעם אחת, ולא בקורבה שהיא על ידי פעמיים קידושין, לפיכך לא גזרו באשת בן חמיו, שקורבתה היא על ידי שני קידושין, שקידש הוא את אשתו, ושבן חמיו קידש את אשתו, וכן לא גזרו באשת חמיו, שקורבתה היא על ידי שני קידושין, שקדש הוא את אשתו, ושחמיו קידש את אשתו, וכן כולם, וגזרו דוקא באשת אחי האם מן האם, שנתקרבה על ידי קידושין אחד בלבד, קידושי אחי האם את אשתו[238].

על אשת חמיו, שמותרת, ואם אסורה משום מראית-העין*, ע"ע אשה ובתה[239] וע' חשד; מראית העין[240].

על אשת חורגו, שמותרת לו[241], ולא אסרוה משום שניות[242], ואם אסורה משום מראית-העין, ע"ע חורג וע' כלה[243] וע' חשד; מראית העין[244].

על חורג*, שמותר באשתו ובבתו, ע"ע חורג[245].

דיניהן

שניות בגרים

גר*, שהוא כקטן שנולד[246], ואין לו קורבה[247], אף על פי שחכמים אסרו עליו לשאת חלק מן הקרובות[248], לא אסרו עליו את השניות[249], ומותר לו לשאתן לכתחלה[250], ויש מן הראשונים שכתבו שאסור לו לשאתן לכתחלה, אלא שאם היה נשוי לאחת מהן לא יוציא[251].

יבום

השניות שנפלו ליבום*, אינן מתייבמות אלא חולצות[252], ומכל מקום אם יבם בא על שניה קנאה[253], וצרתה נפטרה מיבום[254], אלא שאסור לו לקיימה[255], על פרטי הדינים וטעמיהם ע"ע יבמה שאינה עולה ליבום[256].

צרת שניה או חולצת או מתיבמת[257]. על פרטי הדין וטעמו ע"ע צרה.

בחלוצה

גזרו שניות בחלוצה*, כלומר שבכלל מה שגזרו שהחולץ אסור מדרבנן בקרובות החלוצה, כאילו היא אשתו[258], גזרו אף בקרובותיה שהן בדרגה של שניות לחולץ[259], על פרטי הדין ע"ע חלוצה[260].

באנוסה ומפותה

אנוסה, שחובה על האונס לקחתה לו לאשה[261], אם היתה אסורה עליו באסור שניה, הרי זה לא ישאנה[262]. על פרטי הדין ומקורו ע"ע אונס (בועל)[263]. על חיוב קנס באונס אחת מן השניות ע"ע הנ"ל[264]. על חיוב תשלומים במפותה שהיא שניה ע"ע מפתה.

זונה

הבא על אחת מן השניות, לא עשאה זונה*[265], על פרטי הדין ומקורו ע"ע זונה[266].

הולד

הבא על שניה, ולדה כשר[267], כלומר שאינו ממזר* אפילו מדרבנן[268]. וכן כהן* הבא על שניה, הולד כשר לכהונה[269].

קידושין

השניות קידושין* תופסים בהן, וצריכות גט*[270]. קידש אחת מן השניות, ובא אחר וחזר וקדשה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף על פי שמן התורה, מאחר והיא מקודשת לראשון, אינה צריכה גט מן השני, מדרבנן היא צריכה גט, שחכמים תקנו בשניות שלא יתפסו בהן קידושין, לענין שקידושי השני יתפסו, ותצטרך ממנו גט[271]. ויש שנסתפקו בדבר, ששמא לא החמירו בשניות לומר שמדרבנן לא יתפסו בהן קידושין[272].

בזכויות וחובות האישות

כתובה

אף על פי שהנושא אשה מחיבי-לאוין* יש לה כתובה*[273], הנושא אחת מן השניות אין לה כתובה*[274], כלומר שאינה נוטלת מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמה בכתובתה[275], וכל שכן שאינה מקבלת את עיקר הכתובה[276]. על טעם החילוק בין חיבי לאוין לשניות לענין כתובה ע"ע דברי סופרים[277] וע' חיבי לאוין[278] וע' כתובה[279].

על כתובת יבמה שהיא שניה ליבם או לבעל, ע"ע כתובת יבמה[280].

תוספת כתובה

השניה, יש לה תוספת-כתובה*[281], לפי שאינה אלא מתנה שנותן לה בעלה בחיבת ביאה[282].

תנאי כתובה

השניה, כשם שאין לה כתובה, כך אין לה תנאי-כתובה*[283], וע"ע תנאי כתובה, על חיובי וזכויות תנאי כתובה.

פירות

השניה אין לה פירות[284], כלומר שאף על פי שתקנו פירות נכסיה לבעל תחת פרקונה[285] – חיובו לפדותה מן השבי – והשניה, בעלה אינו חייב לפדותה[286], בעלה אוכל פירותיה[287], או שאם אכל מפירותיה, קנסו אותה שאינו חייב להחזירם לה כשמוציאה[288].

מזונות

השניה אין לה מזונות[289], בין כשיושבת תחת בעלה באיסור, ובין כשהלך למדינת הים והיא לותה ואכלה[290].

בלאות

השניה אין לה בלאות[291], כלומר שבגדים שהכניסה בנדונייתה, והבעל השתמש בהם עד שבלו ואבדו, אינו חייב לשלם לה תמורתם[292], ואמר רב כהנא בשם שמואל, ורב פפא בדעתם, שלא אמרו כן אלא בבלאות של נכסי מלוג, אבל בלאות של נכסי-צאן-ברזל* יש לה, שהבעל חייב לשלמם[293], לפי שלדעתם בגדים דינם כקרן, כלומר שהשימוש בהם אינו נחשב אכילת פירות אלא אכילת הקרן[294], ולפיכך מן הדין היה שבנכסי מלוג, מאחר ואסור היה לו להשתמש בהם, שהרי אסור לו לכלות את הקרן, יהא חייב לשלם, ובנכסי צאן ברזל, מאחר ומותר היה לו להשתמש בהם, יהא פטור מלשלם - שהרי לא התחייב להחזיר את נכסי צאן הברזל אלא אם יגרשנה מדעתו[295] - אלא שחכמים קנסו אותו ואותה, והפכו את הדבר, כדי לעקור מהם תורת נישואין, ולפיכך בנכסי מלוג פטרו אותו ובנכסי צאן ברזל חייבו אותו[296]. ולסוברים שבגדים דינם כפירות[297], ומותר היה לבעל להשתמש בנכסי מלוג, יש ראשונים שכתבו שמאחר ולדעתם אף באשה כשרה הבעל אינו משלם בלאות של נכסי מלוג[298], בהכרח מה ששנינו שהשניה אין לה בלאות הכוונה שאפילו בנכסי צאן ברזל אין לה[299]. ויש חולקים וסוברים שאף לדעתם לא אמרו שאין לה בלאות אלא בנכסי מלוג, אבל בנכסי צאן ברזל לדברי הכל יש לה בלאות[300]. וכן הלכה, שדין השניה בבלאות שוה לדין אשה כשרה שמתגרשת, שמקבלת בלאות נכסי צאן ברזל, ואינה מקבלת בלאות נכסי מלוג[301].

מציאתה, מעשה ידיה והפרת נדריה

הנושא אשה מן השניות, שנינו בתוספתא, וכן דעת ר' ירמיה בירושלמי, שאינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה[302]. ואם היה מעלה לה מזונות, יש מן הראשונים שכתב שמעשה ידיה שלו[303]. ויש חולקים בירושלמי וסוברים שלעולם בעלה זכאי במציאתה ומעשה ידיה והפרת נדריה[304].

ירושה וטומאה לבעל

הנושא שניה, בתוספתא אמרו, וכן אמר רב הילא בירושלמי שהוא יורשה, ונטמא לה אם הוא כהן[305]. ובברייתא בירושלמי יש מפרשים שאינו נטמא לה[306].

אכילה בתרומה

כהן שנשא שניה, היא אוכלת בתרומה[307], כשאר אשת כהן[308]. ועבדיה, יש שפרשו בירושלמי שאף הם אוכלים בתרומה[309], כשאר עבדי אשת כהן[310], ויש שפרשו בירושלמי שאינם אוכלים, וכן דעתם להלכה[311], ובארו אחרונים בדעתם שאף על פי שקנינו של כהן האוכל בתרומה, מאכיל לקנינו[312], השניה, מאחר והבעל אינו חייב לזונה[313], אינה חשובה קנין האוכל, שקנין האוכל היינו דוקא האוכל מחמת חיוב[314].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה וברייתא יבמות כ א. ועי' או"ש יבום פ"ב סוף הי"ז, בגדר איסור שניות, שהן חשובות ערוה מדרבנן.
  2. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"א ה"ו; עי' רש"י יבמות כא ב ד"ה אם אמו.
  3. ↑ רמב"ם שם. ועי' ציון 23 ואילך, על גדר האסור, וציון 44 ואילך מי הן השניות.
  4. ↑ עי' יבמות כא א: אי לאו שניות פגע בערוה, ועי' ציון 19; רמב"ן השגות לסהמ"צ שורש א ד"ה והתשובה השלישית, ע"פ גמ' יבמות שם, וע"פ גמ' שם ב: היא גופה גזרה. ועי' ציון 34.
  5. ↑ ע"ע מנין המצוות.
  6. ↑ ע"ע מנין המצוות. רמב"ן שם.
  7. ↑ ויקרא יח כז.
  8. ↑ יחזקאל יז יג.
  9. ↑ יבמות כא א, ורש"י שם, וכעי"ז רב חונא בירושלמי שם פ"ב ה"ד.
  10. ↑ קהלת יב ט. יבמות כא א.
  11. ↑ רש"י יבמות שם.
  12. ↑ עי' יבמות שם ורש"י שם, וע"ע כתובים ציון 160 ואילך.
  13. ↑ עי' ציון 38.
  14. ↑ יבמות שם ורש"י שם.
  15. ↑ רש"י שם.
  16. ↑ משלי ד טו. יבמות כא א.
  17. ↑ רש"י יבמות שם.
  18. ↑ יבמות שם.
  19. ↑ יבמות שם.
  20. ↑ ויקרא יח ל.
  21. ↑ יבמות שם.
  22. ↑ עי' יבמות שם: א"ל אביי לרב יוסף, הא דאורייתא היא וגו' אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
  23. ↑ רמב"ם אישות פ"א ה"ו. ועי' כ"מ שם שהק' שמאחר שהן מדברי סופרים, לא יצדק לומר בהן לשון קבלה, שמשמעה הלכה-למשה-מסיני, ועי' להלן.
  24. ↑ עי' ציון 38.
  25. ↑ עי' ציון 9 ואילך.
  26. ↑ לח"מ אישות שם.
  27. ↑ ע"ע דברי קבלה ציון 78 ואילך, מחלוקת.
  28. ↑ ע"ע דברי סופרים ציון 135. אחיעזר ח"ג סי' יח, בדעת יראים שבציון 182. ועי' ציון 181, שי"ח וסוברים שדינו כספק דרבנן, שהולכים בו להקל.
  29. ↑ משנה יבמות כ א. וע"ע אסור מצוה.
  30. ↑ אביי בגמ' שם; ירושלמי שם פ"ב ה"ד. וע"ע הנ""ל.
  31. ↑ ברייתא יבמות שם; ירושלמי שם: אית דמחלפי. וע"ע אסור קדושה.
  32. ↑ אביי ביבמות שם. ועי' ד' רבא שם, ורשב"א וריטב"א שם בבאורם, שהק', וכי מי שאינו מקיים דברי חכמים, רק אינו נקרא קדוש, והלא רשע הוא נקרא.
  33. ↑ רבא ביבמות שם.
  34. ↑ רש"י יבמות שם.
  35. ↑ ויקרא יח.
  36. ↑ ויקרא יט.
  37. ↑ ירושלמי שם, וקה"ע ופנ"מ שם.
  38. ↑ עי' יבמות כא א: אזן וחקר וגו' קודם שבא שלמה וגו', ורש"י ד"ה ואזן. ועי' תוס' שם ד"ה רב יהודה.
  39. ↑ רמב"ם איסו"ב פ"א ה"ח.
  40. ↑ רמב"ן השגות לסהמ"צ שורש א ד"ה והנה בכאן, בד' רמב"ם שם; כ"מ נערה בתולה פ"א ה"ה; עי' קה"ע לירושלמי יבמות פ"ב ה"ד ד"ה מצוה מן התורה, ופנ"מ שם ד"ה עריות מד"ס.
  41. ↑ ע"ע לא תסור ציון 233.
  42. ↑ רמב"ן שם ד"ה והתשובה השלישית.
  43. ↑ ציונים 364 ואילך, 387 ואילך.
  44. ↑ עי' ברייתא יבמות כא א, וגמ' שם ב: תמני דמתניתא. ועי' להלן, שתנאים ואמוראים מנו שניות נוספות.
  45. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ב.
  46. ↑ עי' יבמות כא ב: אטו כולהו לאו גזרה לגזרה וגו', ורש"י שם, ורש"י שם א ד"ה אם אמו.
  47. ↑ ע"ע אם.
  48. ↑ רבי חונה בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  49. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 16.
  50. ↑ עי' ציונים 128, 142, 143, מחלוקת. על אם אבי אמו, שי"ס שהיא שניה בפני עצמה, עי' ציון 207 ואילך.
  51. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  52. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ד.
  53. ↑ רבא ביבמות כא ב; רבי יעקב דרומייא בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  54. ↑ עי' ציון 45.
  55. ↑ רבא ביבמות כא ב, ורש"י שם א ד"ה אם אמו.
  56. ↑ רבי חונה בירושלמי שם.
  57. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 16.
  58. ↑ עי' ציונים 128, 142, 143, מחלוקת. על אם אבי אביו, שי"ס שהיא שניה בפני עצמה, עי' ציון 207 ואילך.
  59. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  60. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ו.
  61. ↑ עי' יבמות כא ב: אטו כולהו לאו גזרה לגזרה וגו', ורש"י שם א ד"ה ואשת אבי.
  62. ↑ ע"ע אשת אב.
  63. ↑ רבי חונה בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  64. ↑ עי' ציון 52.
  65. ↑ עי' ציונים 128, 142 143, מחלוקת.
  66. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  67. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ז.
  68. ↑ רבא ביבמות כא ב; רב מתנייא בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  69. ↑ עי' ציון 60.
  70. ↑ רבא ביבמות כא ב, ורש"י שם א ד"ה ואשת אבי אמו.
  71. ↑ רש"י שם.
  72. ↑ רבי חונה בירושלמי שם.
  73. ↑ עי' ציון 45.
  74. ↑ עי' ציונים 120 ואילך, 142, 143.
  75. ↑ עי' רי"ף יבמות (ד ב); רמב"ם שם; סמ"ג לאוין סי' קי; עי' רא"ש יבמות פ"ב סי' א; טוש"ע שם. ועי' ציון 124, על אשת אבי אם אביו, שיש אוסרים אותה אף לסוברים שאשת אבי אמו יש לה הפסק, המתירים את אשת אבי אם אמו.
  76. ↑ הגה"מ שם אות ב בשם ראבי"ה.
  77. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ח, יח.
  78. ↑ עי' יבמות כא ב: אטו כולהו לאו גזרה לגזרה וגו', ורש"י שם א ד"ה ואשת אחי האב.
  79. ↑ ע"ע אשת אחי האב.
  80. ↑ רב בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, ובאור רח"ק שם. על מהות הכלל וגדרו עי' ציון 215 ואילך.
  81. ↑ עי' ציונים 112, 142, 143; רמב"ם שם; טוש"ע שם יח.
  82. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ט, יח. ועי' ציון 186 ואילך, על אשת אחי האם מן האם.
  83. ↑ רבא ביבמות כא ב. ועי' ציון 195, שבירושלמי אמרו כן לענין אשת אחי האם מן האם.
  84. ↑ עי' ציון 77.
  85. ↑ רבא ביבמות שם.
  86. ↑ רב בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, ובאור רח"ק שם. על מהות הכלל וגדרו עי' ציון 215 ואילך.
  87. ↑ עי' ציונים 110, 142, 143. עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם יח.
  88. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וכריתות יד ב; ירושלמי יבמות פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו יט.
  89. ↑ עי' ד' ר' יעקב דרומייא בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד; רש"י יבמות שם.
  90. ↑ ע"ע כלה.
  91. ↑ רבי חונה בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  92. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 14.
  93. ↑ רב בירושלמי שם, ובאור רח"ק שם. על מהות הכלל וגדרו עי' ציון 215 ואילך.
  94. ↑ עי' ציונים 128, 142, 143 מחלוקת.
  95. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציון 183.
  96. ↑ תוספתא יבמות פ"ג ה"א; מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ברייתא יבמות כא א וירושלמי שם פ"ב ה"ד; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו כ.
  97. ↑ ר' חסדא בשם ר' אמי ביבמות כא ב; רבי יעקב דרומייא בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  98. ↑ עי' ציון 88.
  99. ↑ ריטב"א יבמות שם, ע"פ ד' ר' חסדא בשם ר' אמי שם: לא אסרו כלה אלא מפני כלה, וע"פ גמ' שם: רב פפא אמר כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא, רב אשי אמר כגון כלתה דבי מרי בר איסק, ומפרש שהיו בביתם כלת הבן וכלת הבת; שלטי הגיבורים על הרי"ף יבמות שם (ד ב) אות א.
  100. ↑ דרכ"מ שם אות ו, בבאור ד' שה"ג שם.
  101. ↑ דרכ"מ שם, וכ"מ ברמב"ם שם ושו"ע שם, שלא חילקו.
  102. ↑ רבי חונה בירושלמי שם.
  103. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 14.
  104. ↑ רב בירושלמי שם, ובאור רח"ק שם. על מהות הכלל וגדרו עי' ציון 215 ואילך, ועי' תוס' יבמות שם ד"ה לא אסרו.
  105. ↑ עי' ציונים 116, 142, 143. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  106. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  107. ↑ עי' יבמות כא א: זעירי מוסיף, ועי' להלן. ועי' ציון 119, שיש מן האחרונים שנ' מדבריהם שכן דעת רב חנין בירושלמי.
  108. ↑ עי' ד' רב ביבמות כא א. ועי' להלן, שבירושלמי מובאת שיטה אחרת בשם רב, וכן דעה נוספת.
  109. ↑ רש"י שם ד"ה נשים.
  110. ↑ יבמות שם.
  111. ↑ רש"י שם ד"ה אשת אחי האם.
  112. ↑ יבמות שם.
  113. ↑ רש"י שם ד"ה ואשת אחי האב מן האם.
  114. ↑ יבמות שם.
  115. ↑ יבמות שם ב.
  116. ↑ רש"י שם א ד"ה וכלתו.
  117. ↑ עי' ציונים 81, 87, 105. עי' רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו יח, כ,
  118. ↑ עי' יבמות כא א: נקיט רב בידיה תלת, ורש"י שם ד"ה ונקיט.
  119. ↑ עי' ד' ר' חנין בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, לגי' פנ"מ וקה"ע שם. ועי' ביאור רח"ק שם, שמ' שדעת ר' חנין כדעת רב וזעירי אף לענין שאר השניות, שהשלש שמנה רב, יש להן הפסק, עי' לעיל, ושאר הנמנות בברייתא אין להן הפסק, עי' להלן, וכ"מ קצת בפנ"מ שם, ועי' ציון 131.
  120. ↑ יבמות שם.
  121. ↑ רש"י שם ד"ה אשת אבי אמו.
  122. ↑ יבמות שם.
  123. ↑ עי' ציון 128 ואילך, וציון 142 ואילך שי"ח.
  124. ↑ יבמות שם, ורש"י שם ד"ה התם שכיח. ועי' תה"ד סי' ריד, ורמ"א בשו"ע אה"ע טו ז בשם י"א, שאפ' לזעירי, המתיר אשת אבי אבי אמו, אשת אבי אם אביו אסורה, שמאחר והקרבה הראשונה היא דרך האב, הרי הוא רגיל לילך לשם, ולפיכך דינה כאשת אבי אבי אביו, שאסורה, ולא כאשת אבי אמו, שמותרת.
  125. ↑ עי' רי"ף יבמות (ד ב); רמב"ם אישות פ"א ה"ו; סמ"ג לאוין סי' קי; עי' רא"ש יבמות פ"ב סי' א; טוש"ע אה"ע טו ז. ועי' ציון 124, על אשת אבי אם אביו, שיש אוסרים אותה אף למתירים את אשת אבי אם אמו.
  126. ↑ הגה"מ שם אות ב בשם ראבי"ה.
  127. ↑ עי' לעיל ולהלן.
  128. ↑ עי' ד' רב וזעירי ביבמות כא א, ורש"י שם ד"ה ד' נשים. ועי' ציון 119, שיש שנ' מדבריהם שכן דעת ר' חנין בירושלמי. ועי' להלן שבירושלמי יש שיטות נוספות.
  129. ↑ ברייתא יבמות כא ב, וכריתות יד ב לגי' שטמ"ק שם אות ח. ועי' תוס' שבציון 183.
  130. ↑ רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ב, ד, ו, יט. ועי' מאירי יבמות כא א ד"ה ואמרו עליה, לענין אם אמו ואם אביו, שאין להן הפסק, שי"ס שדוקא לענין האמהות אין להן הפסק, שאם אם אמו ואם אם אביו אסורות, אבל אם אבי אמו ואם אבי אביו, אינן בכלל, (ועי' ציון 207 ואילך, שיש סוברים שאם אבי אמו ואם אבי אביו הן שניות בפני עצמן) וע"ש בדעת גאוני ספרד שחולקים וסוברים שה"ה אם אבי אמו ואם אבי אביו, וכ"כ רש"י שם לענין אם אבי אביו, ועי' קר"א שם ד"ה אם אמו. ולענין אשת אבי אביו, שאין לה הפסק, עי' ציון 124, שאף אשת אבי אם אביו אסורה.
  131. ↑ רש"י יבמות כא א ד"ה ואשת אחי האב וד"ה וכלתו וד"ה אשת אבי אמו. ועי' ביאור רח"ק על ירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, שכ' טעם זה בד' ר' חנין שבציון 119.
  132. ↑ ע"ע אם.
  133. ↑ ע"ע אשת אב.
  134. ↑ ע"ע כלה.
  135. ↑ רש"י שם ושם ושם.
  136. ↑ רש"י שם ד"ה ואשת אחי האב.
  137. ↑ רב בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, וקה"ע שם.
  138. ↑ ע' ד' ר' יוסי ב"ר בון בד' רב בירושלמי שם, ורמב"ן יבמות כא א ד"ה ואסיקנא, בבאורו, ועי' באור רח"ק לירושלמי שם, שי"מ בע"א.
  139. ↑ ציון 145 ואילך.
  140. ↑ ר' יוסי ב"ר בון בד' רב בירושלמי שם, ורמב"ן יבמות שם בבאורו, ועי' באור רח"ק שם, שי"מ בע"א. ועי' ציון 185.
  141. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  142. ↑ ביאור רח"ק שם ד"ה ממקום אחר.
  143. ↑ ירושלמי שם, וקה"ע שם וקר"א יבמות כא א בבאורו. ועי' ירושלמי שם, שאע"פ שלד' בר קפרא אם אמו ואם אביו יש להן הפסק, אם אבי אביו ואם אבי אמו אסורות, מפני שלדעתו הן שניות בפני עצמן, עי' ציון 207.
  144. ↑ יבמות כב א: תני דבי רבי חייא, ומאירי שם: בא רבי חייא והזכיר וגו', וע"ש כא ב: שית דבי רבי חייא. ועי' מאירי שם, שכל אחת מהשש כוללת שתים, עי' להלן.
  145. ↑ יבמות שם.
  146. ↑ מאירי שם; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו יב.
  147. ↑ רש"י שם ד"ה שלישי שבבנו; מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  148. ↑ עי' רש"י שם.
  149. ↑ ע"ע בת ציון 1.
  150. ↑ יבמות כב א.
  151. ↑ מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  152. ↑ רש"י שם ד"ה ושבבתו; מאירי שם; רמב"ם שם טוש"ע שם.
  153. ↑ עי' רש"י שם.
  154. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  155. ↑ עי' ד' רב שבציונים 140, 185.
  156. ↑ עי' ירושלמי יבמות פ"ב סוף ה"ד, ופנ"מ שם.
  157. ↑ יבמות כב א.
  158. ↑ מאירי שם; טור אה"ע טו.
  159. ↑ רש"י שם ד"ה ושבבתו; מאירי שם; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; שו"ע שם יד.
  160. ↑ עי' רש"י שם.
  161. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 14.
  162. ↑ יבמות שם.
  163. ↑ מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם יד.
  164. ↑ רש"י שם; מאירי שם.
  165. ↑ עי' רש"י שם.
  166. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  167. ↑ יבמות כב א.
  168. ↑ רש"י שם; מאירי שם.
  169. ↑ רש"י שם ד"ה רביעי שבחמיו; מאירי שם; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו טו.
  170. ↑ מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  171. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שניה.
  172. ↑ ע"ע אשה ובתה ציון 16.
  173. ↑ יבמות כב א.
  174. ↑ רש"י שם ד"ה ושבחמותו; מאירי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  175. ↑ מאירי שם; רמב"ם שם.
  176. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שניה.
  177. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  178. ↑ יבמות כב א. ועי' רש"י שם ד"ה ת"ש ותוס' שם ד"ה שניות, וכ"מ ברמב"ם ובשו"ע שבציון 180, שהספק הוא אף בשלישי שבבנו ובתו, ולא רק בשלישי שבבן ובת אשתו וברביעי שבחמיו ושבחמותו, ועי' להלן שי"ח.
  179. ↑ יבמות שם.
  180. ↑ רמב"ם אישות פ"א ה"ו, הובא בשו"ע אה"ע טו יב, טו, כשיטה שניה.
  181. ↑ ב"י שם בד' רמב"ם שם. ועי' ציון הבא.
  182. ↑ יראים סי' טו טז יז; מאירי יבמות כא א בשם גאוני ספרד; רא"ש יבמות פ"ב סי' א; שו"ע שם ושם, השיטה הראשונה. ועי' אחיעזר ח"ג סי' יח, בבאור שיטתם, ששניות נחשבות דברי קבלה, שמחמירים בספקם לסוברים כן, עי' ציון 28.
  183. ↑ רמב"ן יבמות כא א ד"ה ואסיקנא, והוכיח מירושלמי שבציון הבא, וכן מכ"ש מכלת בנו, שלדעת הבבלי אין לה הפסק, עי' ציון 129, ועי' תוס' שם שדחה שדוקא בכלה, שבעלה הוא יורש, ולפיכך היא שכיחה אצלו, גזרו אף על דורות הבאים, אבל בבת, שאינה יורשת, יתכן שלא גזרו על הדורות הבאים.
  184. ↑ ירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, ורמב"ן יבמות שם בבאור דבריו.
  185. ↑ ירושלמי יבמות שם, ורמב"ן שם בבאור דבריו, ועי' ציון 140. ועי' באור רח"ק שם, שי"מ ד' הירושלמי בע"א.
  186. ↑ יבמות כא ב.
  187. ↑ עי' ציון 82.
  188. ↑ עי' ציון 77.
  189. ↑ ע"ע אשת אחי האב.
  190. ↑ עי' ציונים 77, 82. יבמות שם, ורש"י שם ד"ה דאיכא צד אב. ועי' ד' רב ספרא שם: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה, ודחיית הגמ': אטו כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו וגו'.
  191. ↑ יבמות שם; רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ט, יח.
  192. ↑ עי' ציון 215 ואילך, ושם על מהות הכלל, אם הוא טעם הגזירה או שאינו אלא סימן, ושם על הכלולים בו. ועי' ציון 227, שי"ס שאשת אחי האם מן האם לא נאסרה בתחילת גזירת שניות, אלא בדורות מאוחרים, שאז נאמר הכלל שכל שבנקבה ערוה וגו'.
  193. ↑ ע"ע אחות האם ציון 8.
  194. ↑ יבמות שם, ורש"י שם.
  195. ↑ עי' ציון 77. רב מתנייא ביבמות פ"ב ה"ד. ועי' ציון 83.
  196. ↑ עי' ציון 110, שאשת אחי האם מן האב, יש לה הפסק, ועי' ב"י אה"ע טו; עי' שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ב, שאשת אחי אם האם מן האם מותרת, ועי' ב"י שם; טוש"ע שם יח.
  197. ↑ סמ"ג לאוין קי. ועי' תה"ד פסקים וכתבים סי' קעב, שתמה על דבריו.
  198. ↑ תוס' יבמות כא ב ד"ה אשת; רמב"ן שם א ד"ה הא דאבעיא; טור אה"ע טו, ועי' בדק הבית בב"י שם, שאע"פ שלא נזכרה בגמ', יש ללמדה מהשתים האחרות שהוזכרו, שדומות לה.
  199. ↑ רמב"ן שם.
  200. ↑ ע"ע אשת אחי האב וע' אחות האב.
  201. ↑ יבמות כא ב, ורש"י שם ד"ה אשת אחי אבי האב.
  202. ↑ יבמות שם; עי' יבמות מ ב, לענין אשת אחי אבי אביו.
  203. ↑ עי' יבמות שם, שר' הלל אמר שבשניות של מר בריה דרבנא כתוב ששש עשרה הן שאסורות, ופרש ר' הלל שבכללן אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב.
  204. ↑ עי' ד' ר' אשי שם: לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו.
  205. ↑ עי' תוס' יבמות כא ב ד"ה אמימר ורא"ש שם פ"ב סי' א, בשם ר"י, וטור אה"ע טו בדעתם; שו"ע שם יח, דעה ב: יש מי שאוסר.
  206. ↑ שאילתות סוף שאילתא צז; תוס' שם ורא"ש שם בשם ר"ח; ב"י שם בד' רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טור שם בשם ר"ת; שו"ע שם, דעה א.
  207. ↑ מס' דרך ארץ פרק עריות ה"ח; ירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, הובא ברי"ף יבמות (ד ב), וברא"ש שם פ"ב סי' א. ועי' ירושלמי שם, שלדעת בר קפרא הן שניות בפני עצמן, ולא בכלל השניות אם אביו ואם אמו, לפי שלדעתו לאם אביו ואם אמו יש הפסק, ועי' ציון 143, ועי' להלן.
  208. ↑ רמב"ם אישות פ"א ה"ו; טוש"ע אה"ע טו ג, ה.
  209. ↑ רמב"ם שם; מאירי יבמות כא א ד"ה ואמרו עליה, בדעת הסוברים שהן שניות בפני עצמן, עי' להלן; טוש"ע שם.
  210. ↑ עי' ציונים 128, 142.
  211. ↑ מאירי יבמות כא א ד"ה ואמרו עליה, בדעת גאוני ספרד.
  212. ↑ עי' מאירי שם, השיטה הראשונה, שלא אמרו שאין להן הפסק אלא לענין האמהות, כלומר דוקא אם אם אמו ואם אם אביו אסורות, ולא אם אבי אמו ואם אבי אביו, ועי' ציון 130.
  213. ↑ מאירי שם.
  214. ↑ מאירי שם בדעת גדולי המחברים.
  215. ↑ יבמות כא ב: אמרי במערבא; רב בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד.
  216. ↑ עי' רש"י יבמות שם ד"ה כל שבנקבה.
  217. ↑ ירושלמי שם.
  218. ↑ ע"ע אחות האב.
  219. ↑ ירושלמי שם; עי' יבמות שם לענין אשת אחי האם מן האם.
  220. ↑ ע"ע אחות האם.
  221. ↑ ירושלמי שם.
  222. ↑ ע"ע בת ציון 1.
  223. ↑ ירושלמי שם.
  224. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  225. ↑ רמב"ן יבמות כא א ד"ה הא דאמרינן. ועי' ציון 77 ואילך, על כל אחת מהן, מאלו טעמים נאסרה.
  226. ↑ רב בירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, וביאור רח"ק שם.
  227. ↑ עי' ציון 192. תוס' יבמות כא ב ד"ה לא אסרו; עי' רשב"א שם ד"ה הא דאיבעיא; עי' ריטב"א שם ד"ה לא אסרו.
  228. ↑ ע"ע אשה ובתה.
  229. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 111 ואילך. יבמות כא ב.
  230. ↑ ע"ע אחות אשה ציון 8.
  231. ↑ יבמות שם.
  232. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  233. ↑ יבמות שם.
  234. ↑ ע"ע אשה ובתה, וע"ע חורג ציון 47.
  235. ↑ ע"ע חורג ציון 1. יבמות שם. ועי' ירושלמי יבמות פ"ב ה"ד, שהק' כן על רב, ולא תרצו.
  236. ↑ ע"ע אשה ובתה. יבמות שם.
  237. ↑ יבמות שם.
  238. ↑ יבמות שם, ורש"י שם ד"ה הא אשת אחי האם. ועי' ירושלמי שבציון 235, שנ' שלא הסכים לתי' זה.
  239. ↑ ציון 111 ואילך.
  240. ↑ ציון 871 ואילך.
  241. ↑ ברייתא יבמות כא א.
  242. ↑ עי' גמ' שם, שחידוש הוא שאע"פ שבתה אסורה עליו מן התורה, שהיא בת בנה של אשתו, ע"ע אשה ובתה ציון 14, לא אסרוה משום שניות.
  243. ↑ ציון 38 ואילך.
  244. ↑ ציון 928 ואילך.
  245. ↑ ציונים 7, 8.
  246. ↑ ע"ע גר.
  247. ↑ ע"ע הנ"ל.
  248. ↑ ע"ע הנ"ל.
  249. ↑ עי' יבמות כב א, שבמערבא הסתפקו אם יש שניות בגרים, ורב נחמן פשט שאין.
  250. ↑ רמב"ם איסו"ב פי"ד הט"ז.
  251. ↑ רש"י שם ד"ה גרים, ועי' ערל"נ שם בבאור טעמו.
  252. ↑ עי' משנה וברייתא יבמות כ א, ומשנה שם פד א; רמב"ם יבום פ"ו ה"ז; טוש"ע אה"ע קעד א.
  253. ↑ ברייתא שם כ ב; רמב"ם שם ה"י; טוש"ע שם.
  254. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  255. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם, ובאר הגולה שם.
  256. ↑ ציונים 9, 727 ואילך, 823.
  257. ↑ עי' יבמות כ א: כל שאיסורה איסור ערוה הוא דאסירא צרתה, הא לא איסורה איסור ערוה צרתה לא אסירא; רמב"ם יבום פ"ו ה"כ; שו"ע אה"ע קעד א.
  258. ↑ ע"ע חלוצה ציון 99 ואילך.
  259. ↑ יבמות מ ב; טוש"ע אה"ע קסב ג.
  260. ↑ ציון 103 ואילך.
  261. ↑ ע"ע אונס (בועל) ציון 113 ואילך, 175.
  262. ↑ רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ה.
  263. ↑ ציון 131 ואילך.
  264. ↑ ציון 26.
  265. ↑ עי' ברייתא יבמות פה א: שניות מד"ס וגו' והיא כשרה; רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"ד.
  266. ↑ ציון 142 ואילך.
  267. ↑ משנה יבמות פד א.
  268. ↑ מאירי שם. ועי' שער המלך איסו"ב פי"ח הכ"ד, בשם הר"ד עראמה, שאע"פ שבנתין, ובממזר מדרבנן, הולד פסול מדרבנן, בשניות לא פסלו את הולד אפ' מדרבנן.
  269. ↑ ברייתא יבמות פה א, ומאירי שם; רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"ט.
  270. ↑ רמב"ם אישות פ"ד הי"ד; טוש"ע אה"ע טו א.
  271. ↑ דרכ"מ אה"ע סי' טו אות א בדעת טור שם.
  272. ↑ דרכ"מ שם. ועי' ב"י שם.
  273. ↑ ע"ע כתובה ציון 524 ואילך.
  274. ↑ משנה יבמות פד א; משנה כתובות ק ב; ברייתא יבמות פה א; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ב; עי' טוש"ע אה"ע קטז.
  275. ↑ ע"ע נכסי צאן ברזל. רש"י ב"מ סז א ד"ה אין לה כתובה, וכעי"ז רש"י יבמות פד א ד"ה ולא פירות.
  276. ↑ רש"י ב"מ שם; עי' רמב"ם שם.
  277. ↑ ציון 131.
  278. ↑ ציון 187 ואילך.
  279. ↑ ציון 529 ואילך.
  280. ↑ ציון 352 ואילך.
  281. ↑ כתובות קא א; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ב; עי' טוש"ע אה"ע קטז.
  282. ↑ רש"י שם.
  283. ↑ עי' רש"י יבמות פד א ד"ה ולא פירות; רש"י כתובות ק ב ד"ה ולא פירות; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ב.
  284. ↑ משנה יבמות פד א, וברייתא שם פה א; משנה כתובות ק ב.
  285. ↑ ע"ע נכסי מלוג וע' תנאי כתובה.
  286. ↑ עי' ציון 283, שאין לה תנאי כתובה, וע"ע תנאי כתובה, שפדיונה בכלל תנאי כתובה הוא.
  287. ↑ עי' ד' ר' ירמיה בירושלמי יבמות פ"ט ה"ד, וקה"ע ופנ"מ שם. ועי' רמב"ן יבמות פד א, שגרס בד' ר' ירמיה בירושלמי שם, שאינו אוכל פירותיה.
  288. ↑ עי' ירושלמי שם בד' ר' יוסי ציידנייה, וקה"ע ופנ"מ שם; רש"י יבמות פד א, וכתובות שם פי' ב, וב"מ סז א; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ב; עי' טוש"ע אה"ע קטז. ועי' רש"י כתובות שם פי' א, שמה ששנינו שאין לה פירות, הכוונה שאינו חייב בפדיונה, שהוא מה שתקנו תחת פירותיה.
  289. ↑ משנה יבמות פד א וברייתא שם פה א; משנה כתובות ק ב; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ב;
  290. ↑ רש"י יבמות פד א.
  291. ↑ משנה יבמות פד א וברייתא שם פה א; משנה כתובות ק ב.
  292. ↑ רש"י כתובות קא א ד"ה אשניה ותוס' יבמות פד א ותוס' כתובות ק ב ותוס' ב"מ סז א בבאור המשניות הנ"ל, ע"פ ד' ר' פפא בכתובות קא א. ועי' רש"י יבמות שם וכתובות ק ב וב"מ שם, שפי' שמדובר בבלאות קיימים, ותוס' שם ושם ושם שהק' עליו.
  293. ↑ כתובות קא א.
  294. ↑ כתובות שם, ורש"י שם. וע"ע נכסי מלוג.
  295. ↑ ר"ן על הרי"ף כתובות שם (נט ב) ד"ה וקנסו.
  296. ↑ כתובות קא א, ורש"י שם.
  297. ↑ ע"ע נכסי מלוג.
  298. ↑ ע"ע נכסי מלוג.
  299. ↑ ריטב"א כתובות שם; רא"ש כתובות פי"א סי' כה ד"ה רב תני, בבאור גמ' כתובות שם: דרב נחמן פליגא.
  300. ↑ עי' רמב"ם פיהמ"ש כתובות פי"א מ"ו, ויבמות פ"א מ"ג; ר"ן על הרי"ף שם בדעת רי"ף שם ורמב"ם אישות פכ"ד ה"ז, שאע"פ שסוברים שבגדים דינם כפירות, ע"ע נכסי מלוג, סוברים שהשניה בעלה חייב בבלאות נכסי צאן ברזל ופטור מבלאות נכסי מלוג, עי' ציון 301.
  301. ↑ ע"ע נכסי מלוג וע' נכסי צאן ברזל. עי' רמב"ם פיהמ"ש שם ושם ואישות שם; עי' טוש"ע אה"ע קטז ד.
  302. ↑ תוספתא יבמות פ"ב; עי' ד' ר' ירמיה בירושלמי יבמות פ"ט ה"ד: אין לו עליה אלא אכילת פירות, ופנ"מ שם. ועי' רמב"ן יבמות פד א, שכן הלכה.
  303. ↑ רמב"ן שם.
  304. ↑ רבי יוסי ציידניה בירושלמי יבמות שם.
  305. ↑ תוספתא יבמות פ"ב; ירושלמי יבמות פ"ט ה"ד.
  306. ↑ עי' ברייתא בירושלמי שם, ופנ"מ וקה"ע שם, ועי' קה"ע שם, פי' אחר.
  307. ↑ ר' מנא בירושלמי כתובות פ"ט ה"ד; רמב"ם תרומות פ"ז ה"כ.
  308. ↑ ע"ע אכילת תרומה ציון 23 ואילך וע' אשת כהן ציון 1.
  309. ↑ עי' ד' ר' מנא בירושלמי יבמות פ"ט ה"ד, וקה"ע ופנ"מ שם.
  310. ↑ ע"ע אכילת תרומה ציון 73.
  311. ↑ עי' רמב"ם תרומות פ"ז ה"כ, ורדב"ז שם בדעתו, שזו כוונת ר' מנא בירושלמי שם.
  312. ↑ ע"ע אכילת תרומה שם.
  313. ↑ עי' ציון 289.
  314. ↑ רדב"ז שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שניות&oldid=152846"