אנציקלופדיה תלמודית:ש (האות)

הגדרת הערך - האות העשרים ואחת מכ"ב האותיות* של האל"ף-בי"ת.

צורתה

צורת האות שי"ן מהאל"ף בי"ת שבכתב-אשורי* נוגעת להלכה לכתיבת ספר תורה ותפילין ומזוזה^[1], וגט אשה^[2], ולצורת שי"ן שעושים בדופן הבית של תפילין של ראש^[3]. על דיני צורת השי"ן בבית של תפילין, ע"ע תפילין^[4].

מנין הראשים

השי"ן יש לה שלש ראשים^[5]. ובתחילה היו לה ארבע ראשים^[6], וכן תהיה לעתיד לבא^[7], וכן היא בבית של תפילין בצד שמאל^[8]. היתה כתובה בארבע ראשים, נחלקו בדבר: יש סוברים שפסולה^[9]. ויש מכשירים^[10], לפי שלא נשתנה צורת האות לצורת אות אחרת^[11]. הראשים לא יגעו זה בזה^[12], ואם נגעו אפילו כחוט השערה, פסולה^[13].

צורתה

צורת השי"ן מורכבת מאותיות וי"ו יו"ד זיי"ן^[14]. ויש שכתבו שמורכבת משלשה יודי"ן^[15], ומלמטה צורתה ככ"ף^[16].

גוף הימיני

הראש הימני, צורתו כאות יו"ד^[17], וצורת הראש עם הגוף כצורת אות וי"ו^[18]. עשויה כזי"ן, כשרה^[19]. הראש יש – לכתחילה^[20] - לעשות פניו מוטה מעט למעלה^[21], שאם היה ישר היו צריכים לעשות התגין* של השי"ן עליו, ולא היו מדלגים לעשות התגין על הראש השמאלי^[22]. ויש שכתבו שיש לעשות עוקץ קטן עליו^[23]. מתחת הראש יש למשוך את הגוף בשיפוע למטה עד כנגד סוף רגל השלישי^[24].

הגוף האמצעי

בצורת הגוף האמצעי, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהוא כמו זי"ן^[25]. ויש שכתבו שהוא כמו יו"ד^[26], שאם היה כזי"ן היה צריך תגין* בראשו, מלבד התגין שבשמאלו^[27]. עשויה כזי"ן, כשרה^[28]. פניו למעלה^[29], ועוקץ קטן עליו^[30]. וימשוך גופו למטה בשיפוע לצד שמאל^[31], ויגע ברגל השמאלי^[32], בצדו^[33], בסוף רגלו^[34], ולא באורך רגלו^[35]. ויש סוברים שרגל האמצעי לא יגע במושב, שיהא כל הכתב מוקף גויל בין מבפנים בין מבחוץ^[36].

הגוף השמאלי

צורת הגוף השמאלי כאות זי"ן^[37], בעמידה^[38]. עשויה כוי"ו, כשרה^[39]. ושלשה תגין* על ראשו^[40]. על צורתם ודיניהם של התגין, ע"ע תגין.

המושב

מושב השי"ן קצר ולא רחב^[41], שעומד על חודו^[42], ולא יהא עגול^[43]. היה רחב, יש מן האחרונים סוברים שכשר^[44]. ויש שנסתפקו אם פסול^[45]. ויש שמעבים המושב^[46]. ויש שכתבו שאין לעבותו^[47].

נגיעת הראשים

אין הראשים נוגעים במושב האות, פסול^[48], שצורת האות היא דבוקה^[49], ולפיכך פסול אף בגט אשה^[50]. לא יגעו במושב האות אלא ברגל הדק שלהם, ואם נוגעים יותר – היינו שאינו ניכר הראש אלא נראה קו שוה^[51] - פסול^[52].

שיעור ארכה

שיעור אורך השי"ן כשיעור צורת אות הבי"ת^[53].

בכתיבה ספרדית

בכתיבה הספרדית שלשה הראשים כצורת יו"ד^[54]. והגוף הימני והאמצעי שוים, ויורדים בשיפוע במרחק שוה ביניהם, ובסוף הגוף הראשון יעגל וימשוך מושב עד השלישי^[55], ויהיה המושב קצת באלכסון^[56], ורגל האמצעי יגע ברגל השמאלי^[57].

שיני"ן מיוחדות

משונות

בין האותיות המשונות שנהגו בהן הסופרים^[58], נמנו בספרי המסורה ובמדרשי האגדה, חמישים ושנים שיני"ן שיש להם שבעה קרנים^[59], ועוד שיני"ן שמשונים בתגין^[60].

גדולות וקטנות

בין האותיות הגדולות שבמקרא^[61], נמנה שי"ן ראשונה של שיר השירים^[62], או של ערש ברזל^[63]. בין האותיות הקטנות שבמקרא^[64], הוזכרה שי"ן של והעוים עשו^[65], או של פרשנדתא^[66], או של פרמשתא^[67].

הברתה ושימושה

אות ש מאותיות השיניים זשר"ץ^[68], כשהלשון נוגע בחניכיים ומוציא בראשם סמוך לחיך^[69], והיא האות הקלה שמאותיות השיניים^[70]. שי"ן ימין אינה באה בכתובים במקום אותיות אחרות, אף על פי ששאר אותיות שהם מאותה מוצא מתחלפים לפעמים^[71].

ימנית ושמאלית

הברה כפולה לשי"ן, שי"ן ימנית ושי"ן שמאלית^[72]. הברת השי"ן השמאלית היא בין הברת השי"ן הימני להברת הסמ"ך^[73], וההמון מטים הברתה לסמ"ך והחכמים אל השי"ן הימני^[74]. הברת השי"ן השמאלית דומה לתי"ו רפה, ולכן הקורא קריאת-שמע*, ידקדק בתיבת "ועשיתם" להפריש בין השי"ן להתי"ו^[75]. כהן שאינו יודע להבחין בין שין ימנית לשין שמאלית לא ישא את כפיו^[76]. על המשנה בכתיבת השמות בגיטין בין שי"ן שמאלית לסמ"ך, ע"ע שמות-גיטין*^[77].

השי"ן בתחילת התיבה משמש במקום "אשר"^[78].

באותיות שבתורת מספרים, אות ש' משמשת במקום שלוש מאות^[79].

הערות שוליים