אנציקלופדיה תלמודית:תגלחת נזיר

הגדרת הערך - מצוה על הנזיר לגלח שערו ביום מלאת ימי הנזירות.

הכלל

הנזיר מצווה על גילוח שערו בשני אופנים: גלוח טהרה וגלוח טומאה: גלוח טהרה היא ביום מלאת ימי הנזירות, וגלוח טומאה היינו נזיר שנטמא, שמגלח ביום טהרתו שנאמר: וגלח ראשו ביום טהרתו^[1]. הערך שלפנינו עוסק במצות תגלחת טהרה. על תגלחת טומאה ע"ע תגלחת טומאה.

מצוה על הנזיר לגלח את שערות ראשו, ביום מלאת ימי הנזירות, שנאמר: וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו וגו'^[2], וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו^[3], המצוה נמנית במנין-המצות*^[4].

השער

השער שצריך לגלח היינו שער הראש^[5], שנאמר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו^[6]. אבל שער זקנו אינו מצוה לגלחו^[7], וכן שאר שער גופו אינו מצוה^[8].

תער

התגלחת בתער דוקא^[9], וכל שגלח שלא בתער לא עשה כלום^[10], שנאמר באיסור הגילוח בימי הנזירות: תער לא יעבור על ראשו עד מלאת^[11], הא במלאת לא יהיה אלא בתער^[12], או שאם אינו ענין לאיסור בימי הנזירות, שהרי אסור אף של בתער לסוברים כן^[13], תנהו ענין לתגלחתו^[14]. ויש מן האמוראים סוברים שדוקא בתגלחת טמא אינו אלא בתער^[15], אבל בתגלחת הטהור אין צריך דוקא תער, שכיון שמגלח לאחר זריקה וכלה נזירותו חשוב שערו כנשור ואין קפידה כיצד יסירנו^[16].

שיור ב' שערות

המגלח ושייר ב' שערות, לא עשה כלום^[17], שנאמר בתגלחת נזיר טמא: ביום השביעי יגלחנו^[18], ללמד שיגלח כולו^[19], שהכתוב מיותר, שכבר כתב וגלח ראשו^[20], ויש מפרשים שלמדים מהכתוב וגלח ראשו^[21], היינו כולו ולא מקצתו^[22], שהכתוב מיותר שכתוב: ביום השביעי יגלחנו^[23]. ולמדים תגלחת הטהור מתגלחת הטמא^[24]. ויש מן האמוראים סוברים שתגלחת הטהור אינו צריך שיגלח כולו, אלא רובו, שרובו ככולו^[25].

מקום התגלחת

מקום התגלחת, אמרו תנאים שאין מגלחים בעזרה^[26], ואותה שאמר הכתוב: וגלח הנזיר פתח אהל מועד^[27], לא בא הכתוב ללמד על התגלחת שהיא בעזרה, שהרי דרך בזיון הוא^[28], או שלמדים מהכתוב: ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים^[29], שמגלח במקום שמבשל השלמים^[30], ואין בישול השלמים בעזרה^[31]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם היכן מתגלחים: יש סוברים שלכתחילה מתגלחים במקדש במחנה לויה^[32], שאין מוציאים הכתוב 'פתח אהל מועד', לגמרי מפשוטו ובא ללמד שיגלח במקדש^[33], וכן שנינו שהיו מתגלחים בלשכת הנזירים שבעזרת נשים^[34]. ויש סוברים שיכול לכתחילה להתגלח בכל מקום ואפילו חוץ לירושלים^[35], אלא שנהגו לגלח בלשכת הנזירים שבעזרת נשים^[36]. ר' שמעון בן שזורי חולק וסובר שמגלחים פתח אהל מועד^[37], בעזרה^[38]. ויש חולקים ומפרשים אף בד' ר' שמעון בן שזורי שאין מגלחים בפתח אהל מועד^[39].

פתח העזרה פתוח

כל זמן שפתח העזרה אינו פתוח אמר ר' אליעזר שאינו מגלח שנאמר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד^[40], בא הכתוב ללמד שכל שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח^[41], שלא בא הכתוב ללמד שיגלח באהל מועד שהרי דרך בזיון הוא^[42].

זמנה

זמן תגלחת טהרה הוא אחר שחיטת הקרבנות שמקריב הנזיר^[43] - שמקריב הנזיר ביום טהרתו חטאת עולה ושלמים^[44] - שכן פרשת תגלחת נאמרה אחר הקרבת הקרבנות^[45], שמתנאי מצות הגילח הוא הקרבת הקרבנות^[46]. יש מן הראשונים שכתבו דהיינו אחר שחיטה^[47]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו דהיינו אחר זריקת הדם^[48], קודם הקטרת האימורים^[49]. ונחלקו תנאים אחר איזה קרבן: ר' יהודה אומר שהוא אחר השלמים^[50], שנאמר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד^[51], ובא ללמד שיגלח אחר השלמים האמור בו: ושחטו פתח אהל מועד^[52]. ור' אלעזר אומר שהוא אחר החטאת^[53], וכן הלכה^[54]. על סדר הקרבת הקרבנות ע"ע איל נזיר^[55], וע' חטאת נזיר^[56], וע' נזירות. על המקריב קרבן פסול, ע"ע נזירות^[57]. בדיעבד אם גלח אחר אחד מן הקרבנות יצא^[58]. גילח על שלמי נדבה ולא על שלמי נזיר, יש מן האמוראים סוברים בדעת תנאים שבדיעבד יצא, לפי שאמר הכתוב אחר פרשת גילוח: ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים^[59], אמר 'שלמים' ולא 'שלמיו', ללמד שאף שאינו שלמי נזיר יצא^[60].

שילוח השערות לאש

אחר הגילוח נותן הנזיר על השער מן הרוטב של זבחי השלמים^[61], שבכתוב של השלכת השערות לאש, נאמר 'זבח'^[62], שהוא מיותר, ללמד שאם השערות יהא גם מזבחו^[63]. ואחר כך משליך את השער לאש תחת דוד השלמים, שנאמר: ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים^[64], ואם השליכו תחת החטאת, יצא^[65], שכן אמר הכתוב 'זבח', לרבות שאר זבח^[66]. השלכת השער לאש נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהוא דוקא אם גילח במקדש^[67], ויש סוברים דוקא אם גילח בירושלים ולא חוץ לירושלים^[68]. ויש סוברים שבכל מקום שמגלח משליך שערו לאש^[69].

אם מעכב

תגלחת הנזיר אם מעכב הנזיר בהיתר היין והיתר הטומאה^[70], נחלקו תנאים: ר' אליעזר אומר שמעכב^[71], לפי שנאמר בנזיר אחר פרשת הקרבנות והתגלחת: ואחר ישתה הנזיר יין^[72], אחר מעשה כולם^[73]. וחכמים אומרים שאינו מעכב^[74], שלמדים הכתוב 'ואחר ישתה הנזיר יין'^[75] מהכתוב 'אחר התגלחו את נזרו'^[76], ששותה אחר מעשה יחידי^[77]. הלכה כחכמים^[78].

מי שאין לו שער

מי שאין לו שער ("ממורט"), נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם: א) יש סוברים שיעביר תער על ראשו אף על פי שאין לו שער, ומקיים מצות תגלחת^[79]. ב) ויש סוברים שאינו יכול לקיים מצות תגלחת^[80], ולסוברים שתגלחת מעכבת בטהרת הנזיר^[81], אין לו תקנה^[82]. ג) ויש סוברים שאינו צריך תגלחת, וטהור^[83], וכן כתבו ראשונים להלכה^[84].

נזירה

נזירה, אף היא מתגלחת^[85]. ויש סוברים בדעת ר' שמעון בן שזורי שאמר על הכתוב: וגלח הנזיר פתח אהל מועד, ולא נזירה^[86], שאינה מתגלחת^[87].

מקום תגלחת נזירה

הנזירה שמתגלחת לסוברים כן^[88], יש מפרשים בדעת ר' שמעון בן שזורי שאמר על הכתוב: וגלח הנזיר פתח אהל מועד, ולא נזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה^[89], שאינה מתגלחת בפתח אהל מועד אלא במדינה^[90], במקום צנוע במקום שאין רואים אותה פרחי כהונה^[91].

הערות שוליים