אנציקלופדיה תלמודית:תורים ובני יונה
|
הגדרת הערך - מיני עופות הכשרים להקרבה.
דיניהם
כשרותם לקרבן
תורים ובני יונה הם העופות היחידים הכשרים לקרבן, שכן דרשו בספרא: יכול כל העוף כולו יהיה כשר, תלמוד לומר: ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו[1], אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה[2].
על במה*, שהגוים מותרים להקריב בה אף עופות אחרים ע"ע במה.
קרבנות שמביאים מהם
כמה קרבנות מביאים מן התורים או מבני היונה, ואלו הם: א) עולת נדבה, שנאמר: ואם מן העוף עֹלה קרבנו לה' והקריב מן התֹרים או מן בני היונה את קרבנו[3]. על פרטי דיני הקרבן ע"ע עולה. ב) קרבן-עולה-ויורד*, שנאמר: והביא את אשמו אשר חטא שתי תֹרים או שני בני יונה לה' אחד לחטאת ואחד לעֹלה[4]. על פרטי דיני הקרבן ע"ע קרבן עולה ויורד. ג) קרבן יולדת*, שנאמר: תביא כבש בן שנתו לעֹלה ובן יונה או תֹר לחטאת וגו' ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תֹרים או שני בני יונה אחד לעֹלה ואחד לחטאת[5]. על פרטי דיני הקרבן ע"ע יולדת: קרבנה. ד) קרבן זבה*, שנאמר: תקח לה שתי תֹרים או שני בני יונה וגו' ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עֹלה[6]. על פרטי דיני הקרבן ע"ע זבה: קרבנה. ה) קרבן נזיר טמא, שנאמר: יבִא שני תֹרים או שני בני יונה וגו' ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעֹלה[7]. על פרטי הדינים ע"ע נזיר: קרבנו. ו) קרבן גר*, שמביא עולת בהמה, או שני תורים או שני בני יונה ושניהם לעולה, על פרטי הדין ומקורו ע"ע גרות[8].
הבאתם זה כנגד זה
אין מביאים תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים, כלומר שהמביא קן של שתי צפרים, אחת חטאת ואחת עולה, מביא שניהם מן התורים או שניהם מבני היונה, ולא אחד מזה ואחד מזה[9]. הביא חטאתו תור ועולתו בן יונה, או להפך, יחזור ויביא עד שיהיו חטאתו ועולתו מאותו המין, אלא שנחלקו תנאים איזה מין יחזור ויביא: תנא קמא אומר שהולכים אחר החטאת, שאם הקריב לחטאת בן יונה, יביא אף את העולה מבני היונה, ואם לחטאת הקריב תור, יקריב אף את העולה מן התורים, ובן עזאי אומר שהולכים אחר הראשון, שאם הראשון היה מן התורים, בין אם היה חטאת ובין אם היה עולה, יביא אף את השני מן התורים, ואם הראשון היה מבני היונה, יביא אף את השני מבני היונה[10].
המינים
המינים
תורים ובני יונה הם שתי משפחות נפרדות של עופות מאותו מין[11], ויש כמה הבדלים ביניהם, שהתור דרכו להתרחק בעת הסתיו לארצות החמות, ולשוב אחר החורף, שנאמר: ותור וסוס – וסיס קרי - ועגור שמרו את עת בואנה[12], וכן נאמר: הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו[13], ואילו היונה אינה נודדת אלא היא שומרת תמיד את קנה ולא תסור ממנו בשום זמן[14], והבדל נוסף יש, שהיונה נוחה להכנע, והתור הוא חופשי[15].
תסיל
עוף הנקרא תסיל, אמר רחבה בשם רבי יהודה שהוא פסול משום תורים וכשר משום בני יונה[16].
על דינו של תסיל לענין פסילת מי-חטאת* ע"ע.
דאציפי
דאציפי – מין תורים[17] - אמר רחבה בשם רבי יהודה שהם כשרים משום תורים ופסולים משום בני יונה[18].
תורים של רחבה
תורים של רחבה, אמר רחבה בשם רבי יהודה שהם כשרים משום תורים ופסולים משום בני יונה[19], ואמר רב יהודה שהם העופות הנקראים כופשני צוצייני[20].
שיעור גדילתם
זמן כשרות תורים
תורים אינם כשרים להקרבה אלא כשהם גדולים, ולא כשהם קטנים[21], ואף על פי שהיה נראה להכשיר את הקטנים מקל-וחומר*: ומה בני יונה, שלא הוכשרו בגדולים, הוכשרו בקטנים[22], תורים שהוכשרו בגדולים, אינו דין שהוכשרו בקטנים, אין אומרים כן, לפי שדורשים: תורים, גדולים ולא קטנים[23], ואף על פי שתיבת תורים בסתם כוללת בין גדולים ובין קטנים[24], כאן אין הכוונה אלא לגדולים, לפי שמדמים תורים לבני יונה, מה בני יונה, קטנים ולא גדולים[25], כלומר שהם אינם כשרים בהכשר תורים, אף תורים, גדולים ולא קטנים, כלומר שהתורים אינם כשרים בהכשר בני יונה[26], והתורים הקטנים פסולים אפילו בדיעבד[27].
מאימתי תורים נחשבים גדולים, והם כשרים להקרבה, משיזהיבו[28], כלומר שיהיו כנפי גופם גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב[29].
תורים שלא הגיע זמנם נחשבים מחוסרי זמן[30]. על דין הקרבת מחוסר-זמן* ע"ע. על דינים נוספים בתורים שלא הגיע זמנם ע"ע פסולי המקודשים.
תורים כשרים אפילו כשהם זקנים[31].
תחילת זמן כשרות בני יונה
בני יונה, יש ראשונים שכתבו שמיד כשהם נולדים הם פסולים להקרבה[32], עד שיעלעו דם[33], כלומר שכשומטים ממנו כנף יוצא דם[34] מצלעותיו[35]. בטעם הדבר יש שכתבו שעד אז הם מאוסים[36], ויש שכתבו שהוא מהלכה-למשה-מסיני*[37]. בדיעבד, כתבו אחרונים שמאחר והפסול אינו אלא מחמת מיאוס, אם הקריבום לפני זמנם, הורצו[38].
ויש חולקים וסוברים שבני יונה כשרים אפילו ביום שנולדו[39], כל שנפתחו עיניהם[40].
על הסוברים שעוף פסול להקרבה קודם שיעברו עליו שמנה ימים משנולד ע"ע מחוסר-זמן*[41].
סוף זמן כשרות בני יונה
בני יונה אינה כשרים להקרבה אלא כשהם קטנים, ולא כשהם גדולים[42], ואף על פי שהיה נראה שיש להכשיר גדולים מקל-וחומר*: מה תורים שלא הוכשרו בקטנים, הוכשרו בגדולים[43], בני יונה שהוכשרו בקטנים, אינו דין שהוכשרו בגדולים, אין אומרים כן, לפי שדורשים: בני יונה, קטנים ולא גדולים[44], לפי שבכל המקומות שהוזכרו, נכתב בני יונה, ולא יונים, משמע שהם דוקא קטנים ולא גדולים[45], וכשהם גדולים הם פסולים אף בדיעבד[46].
ומאימתי בני יונה פסולים, משיצהיבו[47], היינו שיצהבו הכנפים שסביב צוארם[48]. על הדין בתחילת הציהוב עי' להלן[49]. ובתוספתא נראה, וכן יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת תנאים היא מאימתי הם נפסלים, שיש סוברים משיצהיבו, ויש סוברים משיעלעו, היינו שכשישמטו את כנפיהם יתמלא מקום העיקר דם[50].
על הדין במי שהקריב בני יונה שעבר זמנם ע"ע פסולי המוקדשים.
תחילת הציהוב
תחילת הציהוב - היינו כשמתחילים להביא נוצה יפה צהובה סביב לצואר[51] - פסול בתורים ובבני יונה[52], שכן דרשו: יכול יהיו כל התורים וכל בני היונה כשרים, תלמוד לומר מן התֹרים[53], ולא כל התורים, מן בני היונה[54], ולא כל בני יונה, פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה שפסול[55], ודרשה זו, לצד שבתחילת הציהוב הם בריה בפני עצמה, כלומר שיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו[56], היא דרשה גמורה, אבל לסוברים שבתחילת הציהוב הם במצב של ספק גדול ספק קטן[57], אינה דרשה גמורה, לפי שהתורה אינה ממעטת ספיקות, שאין ספק לפני הקדוש ברוך הוא[58], אלא היא אסמכתא* בלבד[59].
ומאימתי התורים כשרים, משיזהיבו[60], כלומר שיהיו כנפי גופם גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב[61], ומאימתי בני היונה פסולים, משיצהיבו[62].
גדרם בתחילת הציהוב
תורים ובני יונה בזמן של תחילת הציהוב, נסתפק רבי זירא בגדרם, אם הם במצב של ספק גדול ספק קטן, או שהם בריה בפני עצמה, כלומר שיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו[63], ותלה בספק זה את דינו של מי שאמר הרי עלי עולה מן התורים או מן בני היונה, מאיזה מהם שארצה, והביא תחילת הציהוב שבזה ותחילת הציהוב שבזה, שלצד שבתחילת הציהוב הם במצב של ספק גדולים ספק קטנים, יצא ידי חובתו ודאי, שאם הם גדולים יצא בתורים ואם הם קטנים יצא בבני יונה, אבל לצד שהם בריה בפני עצמה, הרי אינם לא גדולים ולא קטנים, וודאי שלא יצא לא בתורים ולא בבני יונה[64].
דין נוסף, כתבו באחרונים שתלוי בספק זה, במי שהביא עוף לחטאת בתחילת הציהוב, שלצד שהוא ספק גדול ספק קטן, הוא קרב מספק ואינו נאכל, כדין חטאת-העוף-הבאה-על-הספק*, אבל לצד שהיא בריה בפני עצמה, היא ודאי פסולה ואינה קרבה כלל[65].
הערות שוליים
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אותיות ג וז. ועי' ב"ק צג א: אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ ויקרא ה ז.
- ↑ ויקרא יב ו – ח.
- ↑ ויקרא טו כט – ל.
- ↑ במדבר ו י – יא.
- ↑ ציון 160 ואילך.
- ↑ קינים פ"ב מ"ה; עי' ספרא תזריע פרשה א פ"ד אות ג; עי' רמב"ם פסוהמ"ק פ"י ה"א.
- ↑ משנה קינים שם; ספרא שם.
- ↑ מלבי"ם תחי' ויקרא.
- ↑ ירמיהו ח ז.
- ↑ שה"ש ב יב. מלבי"ם תחי' ויקרא ובשה"ש שם.
- ↑ מלבי"ם ישעיהו לח יד.
- ↑ מלבי"ם תחי' ויקרא.
- ↑ חולין סב א.
- ↑ רש"י חולין סב א ד"ה דאציפי.
- ↑ חולין סב א.
- ↑ חולין סב א.
- ↑ חולין סב ב.
- ↑ עי' משנה חולין כב א וברייתא בגמ' שם; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ג; רמב"ם אסורי מזבח פ"ג ה"ב.
- ↑ עי' ציון 42.
- ↑ ברייתא חולין כב ב; ספרא שם.
- ↑ עי' חולין שם: אי בעי גדולים לייתי אי בעי קטנים לייתי, ורש"י שם ד"ה ואימא.
- ↑ עי' ציון הנ"ל.
- ↑ גמ' חולין שם: דומיא דבני יונה וגו', ורש"י שם ד"ה מה בני וד"ה אף תורים.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואימא. ועי' תוס' שם ד"ה ומה.
- ↑ ברייתא חולין כב ב; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ג; רמב"ם אסורי מזבח פ"ג ה"ב. ועי' תוספתא שם פ"א: משיפריחו.
- ↑ רש"י שם ד"ה משיזהיבו.
- ↑ רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ח; החינוך מ' רצג. וע"ע מחוסר זמן ציון 149 ואילך.
- ↑ תוספתא חולין פ"א.
- ↑ עי' ברייתא חולין כב ב: תני יעקב קרחה מאימתי בני יונה כשרים, ורש"י שם ד"ה מאימתי ותוס' מנחות כה א ד"ה ואימא עון בעל.
- ↑ תני יעקב קרחה בחולין שם, ורש"י שם ותוס' מנחות שם בדעתו.
- ↑ אביי בחולין שם, ורש"י שם ד"ה הוא תני לה בבאור דבריו.
- ↑ תוס' שם ד"ה יעלעו. ועי' תוס' שם פירוש נוסף. על גדר הפסול בבני יונה קודם שיעלעו דם, ושיש סוברים שהוא בכלל מחוסר זמן, ע"ע מחוסר זמן ציון 159.
- ↑ רש"י חולין שם; עי' ר"י מלוניל חולין שם. וע"ע הקריבהו נא לפחתך, על פסול קרבן משום מיאוס. וע"ע אפרוח ציון 21 ואילך, שאפרוח שלא גדלו כנפיו אסור באכילה, וע"ע משקה ישראל, שמה שאסור לישראל לאכילה פסול לקרבן.
- ↑ עי' ר"י מלוניל שם.
- ↑ ערוה"ש העתיד אסו"מ סי' נג ס"ט.
- ↑ עי' רמב"ם שציון 50, שפי' את ד' אביי בחולין שם בע"א, וערוה"ש העתיד אסו"מ סי' נג ס"ט בדעתו, שאין מקור להגבלה בתחילת כשרותם של בני יונה, ועי' רמב"ם מעה"ק פי"ח ה"ח, שמ' כן.
- ↑ ערוה"ש שם. על מקור הדין ע"ע אפרוח: כשלא נפתחו עיניו.
- ↑ ציון 154 ואילך.
- ↑ עי' משנה חולין כב א וברייתא בגמ' שם; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ד; רמב"ם אסורי מזבח פ"ג ה"ב.
- ↑ עי' ציון 21.
- ↑ ברייתא חולין שם; ספרא שם.
- ↑ עי' ד' רבא בחולין שם, ורש"י שם ד"ה לא לישתמיט. ועי' תוס' שם ד"ה לא.
- ↑ רש"י שם ד"ה מאי תלמודא וד"ה ואימא, ועי' תוס' שם ד"ה ומה תורים.
- ↑ ברייתא חולין כב ב; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ה.
- ↑ עי' רש"י חולין שם ד"ה תחלת הצהוב.
- ↑ ציון 52 ואילך.
- ↑ עי' תוספתא חולין פ"א: בני יונה משיעלעו או עד שיצהיבו, וערוה"ש העתיד אסו"מ סי' נג ס"ח בבאורה; עי' רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ב, וערוה"ש שם בדעתו, שהברייתא בחולין כב ב: תני יעקב קרחה וגו' סוברת שהם כשרים עד שיעלעו, וחולקת על הברייתא שם: משיצהיבו, ושם שלדעת הרמב"ם הלכה עד שיעלעו.
- ↑ רש"י חולין כב א ד"ה ה"ג. ועי' רש"י שם ב ד"ה תחלת הצהוב: כשמתחילין לצהב כנפים שסביבות צוארם.
- ↑ משנה חולין כב א; רמב"ם איסורי מזבח פ"ג ה"ב.
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ ברייתא חולין כב ב; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ה.
- ↑ עי' ציון 63.
- ↑ עי' ציון הנ"ל.
- ↑ עי' חולין כב ב, ורש"י שם א ד"ה איצטריך. ועי' תוס' שם כג א ד"ה כי איצטריך, לפי הביאור הראשון, שלמסנת הסוגיה אף לסוברים שתחילת הציהוב הוא בריה בני עצמה, הכתוב אינו אלא אסמכתא, והמקור לזה שתחילת הציהוב פסול הוא מסברא, שמאחר והוא בריה בפ"ע אינו גדול ואינו קטן.
- ↑ רש"י שם כג א ד"ה למעוטי ותוס' שם ד"ה כי איצטריך.
- ↑ ברייתא חולין כב ב; ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו תחי' פ"ח אות ה; רמב"ם אסורי מזבח פ"ג ה"ב. ועי' ציון 28.
- ↑ רש"י שם ד"ה משיזהיבו.
- ↑ ברייתא חולין שם; ספרא שם. ועי' ציון 47 ואילך, ושם שי"ח.
- ↑ חולין כב ב. ועי' רש"י חולין כב א ד"ה תחלת הציהוב ושם ב ד"ה תחלת הציהוב, שסתם שהם בריה בפ"ע, ועי' רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ב, ועי' ראש יוסף חולין שם א על ד' רש"י שם. ועי' החינוך מ' רצג, שסתם שהוא בריה בפ"ע, ועי' מנ"ח שם שתמה.
- ↑ בעי רבי זירא בחולין כב ב. ועי' רמב"ם שם שכ' שספק הוא אם יצא. ועי' תוס' חולין שם ד"ה והביא, אם יתכן שהיה מותר לו להביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה, או שאסור היה לו להביא משום שודאי אחד פסול, ומדובר שעבר והביא.
- ↑ ערוה"ש העתיד אסו"מ סי' נג ס"ט.