אנציקלופדיה תלמודית:תנאי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - החלת דבר, רק אם יקרה מעשה מסויים.

גדרו וזמן חלותו

גדרו

בגדר התנאי, נחלקו הדעות: א) יש מהראשונים הסוברים שהדבר תלוי בלשון התנאי[1], שכל שהוא ב"אם", הרי התנאי בא לסתור המעשה לגמרי שלא יהא חל עכשיו כלל, עד שאם אמר הרי זה גיטך אם תעשי כך וכך, אין הגט חל כלל מעכשו אלא משעת קיום התנאי - לסוברים כן[2] - עד שאם נקרע הגט בינתים אינו כלום, אבל "מעכשיו" ו"על מנת", אין התנאי עוקר המעשה לגמרי, שהרי אינו מונעו מלחול עכשיו - לסוברים כן[3] - שהרי כל שיתקיים התנאי המעשה קיים מעכשו עד שאפילו נקרע הגט בינתים כשר[4]. ב) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים להיפך[5], שאם התנאי בלשון "אם", המעשה כבר חל[6], רק בתנאי התורה יכול לבטל אחר כך, ואם נתקיים התנאי אז יקויים המעשה[7], וכן אם התנאי ב"על מנת" הקנהו עתה, רק שהתנה על מנת שיקיים הקונה תנאו שהתנה[8], אבל אם התנאי בלשון "מעכשיו", אם לא יתקיים התנאי אין כלל מעשה[9]. ג) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שקיום התנאי הוא קיום הדבר, ובלא קיום לא יתקיים הדבר[10], שכשחידשה התורה דין תנאים, היינו שהתולה דבריו בתנאי לא חל הדבר עד שיקיים התנאי[11]. ד) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שספק הוא אם קיום התנאי הוא קיום הדבר ובלא קיום לא יתקיים הדבר, או שלעולם הדבר קיים אלא שאם יבטל התנאי יתבטל התנאי, שעצם הדבר הרי הוא ככל מקום שפועל פעולה, אלא שיש בכוחו לעשות תנאי שבאם לא יקיימו יתבטל הדבר[12].

זמן חלותו

בזמן חלות התנאי כתבו גאונים וראשונים שהדבר תלוי בלשון התנאי[13], שכל שהוא ב"אם", שאומר: הרי המכר מכור לך אם תעשה אתה כך וכך[14], לא גמר והקנה באותה שעה שהזכיר שם התנאי, כיון שלא הזכיר שם "מעכשיו"[15], דהיינו שלאחר שיתקיים התנאי יחלוק הקנין מעכשיו, והוא בגד למפרע[16], הרי התנאי בא לסתור המעשה לגמרי שלא יהא חל עכשיו כלל - לסוברים כן[17] - עד שאם אמר הרי זה גיטך אם תעשי כך וכך, אין הגט חל כלל מעכשיו אלא משעת קיום התנאי, עד שאם נקרע הגט בינתים אינו כלום[18], אבל כשמזכיר שם "מעכשיו" שאומר מעכשיו יהא מכור לך, ואחר כך הזכיר את התנאי, הרי ההקנאה היתה על דעת שיקנה לאלתר[19], אלא שתלהו קיום הקנין בתנאי[20], וכן כשאומר "על מנת"[21], שאין התנאי עוקר המעשה לגמרי - לסוברים כן[22] - שהרי אינו מונעו מלחול עכשיו, שהרי כל שיתקיים התנאי המעשה קיים מעכשו עד שאפילו נקרע הגט בינתים כשר[23].

תנאי שעומד להתקיים, יש מהאחרונים סוברים שמחלוקת ראשונים היא, האם די לקיום התנאי במה שהוא עומד להיות כן[24]. או שאין קיום למעשה עד שיחול התנאי בפועל[25].

לשון על מנת

המוכר חפץ מסוים "על מנת" שחלק מהחפץ יהיה שלו, אם הוא תנאי, שאם נותן לו חלקו הכל מכור לו, או שהוא שיור, שהכל מכור חוץ מאותו חלק, נחלקו תנאים: א) לדעת ברייתא אחת "על מנת" אינו לשון שיור[26] אלא תנאי[27], ולכן כהן שמכר בהמה לישראל ואמר לו: על מנת שהמתנות שלי, נותנם ישראל לכל כהן שירצה[28], שמכר לו הכל בתנאי שיהא המתנה שלו, ואין בו כח להתנות זה[29], שהמתנות אינן שלו אלא של כהנים, ואין לו בהם אלא טובת הנאה[30], ואין המקח בטל, כיון שהתנה על מה שכתוב בתורה - והמתנה על מה שכתוב בתורה, כשאינו דבר שבממון, הכל מודים שתנאו בטל[31] - שהתורה הרשתה לו ליתנם לכל כהן שירצה[32]. ויש מהראשונים הסוברים שאין המקח בטל, משום שהמדובר שהתנה שיהיו המתנות שלו, ואם לא יתן לו לא יהיה המקח בטל[33], או שאינו רוצה הכהן להחזיר לו מעותיו, אלא רוצה שיתקיים המכר וגם רוצה המתנות[34], אבל אם אינו רוצה הטבח שיתן לו המתנות, המכר בטל ומחזיר מעותיו ללוקח ולוקח בהמתו[35]. או שאף על פי שמן הדין להיות המתנות שלו, כפי הדין בכל התנאים, אנו קונסים לו, משום חלקם שאלו בפיהם[36], שלא יתקיים תנאו[37]. ויש מהראשונים סוברים שאין המקח בטל, משום שצריך שיתנה שיתן לו המתנות, ואילו אמר על מנת שתתן לי המתנות היה מועיל התנאי שעליה מתנה, אבל עכשיו שאמר על מנת שהם שלי, אינו תנאי, וכפיטום דברים הוא[38].

ב) ולדעת שתי ברייתות אחרות, "על מנת" שיור הוא[39], ולכן כהן שמכר בהמה לישראל: על מנת שהמתנות שלי, המתנות שלו[40], ששייר המתנות ולא מכרם, לפיכך פטור הלוקח, שהרי של כהן הם[41]. וכן בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו: על מנת שמעשר ראשון שלי, מעשר ראשון שלו[42], ש"על מנת" שיור הוא, ושייר למקום מעשר, אבל בתנאי אינו יכול להתנות שיתן לו המעשר בכל שנה ושנה, שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא[43].

אף להלכה נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים הפוסקים שלשון "על מנת" הוא לעולם שיור[44]. ויש מהראשונים פוסקים שלשון "על מנת" הוא לעולם תנאי[45]. ויש מהראשונים מחלקים: בסתם האומר "על מנת" הרי הוא תנאי[46], וכן הדין במתנות כהונה[47], שאין אדם מכוין בהם אלא לתנאי פשוט, והוא שהדבר מתברר בפעם אחת לאחר שחיטת הבהמה[48], אבל במעשר ראשון, הרי הוא שיור[49], שודאי אין מכוין בו לתנאי[50], שאין אדם סומך על תנאי בדבר שעתיד לימשך לעולם זמן אחר זמן ושנה אחר שנה, אלא ודאי אין זה כשאר תנאים שבעל מנת שאינו מכוין אלא למקח גמור[51]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים, שהחילוק הוא בין מטלטלין, שכיון שנתן כל הבהמה ליד ישראל, אין לומר ששייר, לבין שדה, שקרקע בחזקת בעליה עדיין עומדת, ויש לומר ששייר[52].

אמר "על מנת", שלא על חלק מהחפץ, כגון המקנה לעבד או לאישה ואמר: על מנת שאין לרבך רשות בו, יש מהאמוראים הסוברים בדעת תנאים שהוא תנאי[53], וכן כתבו הרבה ראשונים[54]. ויש מהראשונים הסובר שמחלוקת התנאים ב"על מנת" אמורה אף בסתם, והמקנה לעבד או לאישה ואמר: על מנת שאין לרבך רשות בו, לדעת הסובר ש"על מנת" שיור הוא, אף כאן אינו תנאי, אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בה שלא יזכה בה האדון או הבעל[55].

לדעת הסוברים ש"על מנת" הוא לעולם לשון שיור, כתבו ראשונים, שאין צריך בו בכל דקדוקי התנאים[56], שאין לשון תנאי והלכותיו אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעשה, בין שיעשה הוא או לא יעשה או שיעשו אחרים או לא יעשו, אבל בדבר שאינו עשה ולא תעשה אלא דבר שממילא, אינו תנאי, אלא שיור בגוף המתנה[57].

דקדוקי התנאים

עשרה דקדוקי תנאים, מנו ראשונים שנצרכים - לסוברים כן[58] - כדי שיתקיים התנאי[59], ונלמדים מתנאי בני גד ובני ראובן[60]: א) תנאי כפול[61]; ב) הן קודם ללאו[62]; ג) תנאי קודם למעשה[63]; ד) תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[64]; ה) שאפשר לקיים המעשה על ידי שליח[65]. ו) שיהא אפשר לקיים את התנאי[66]; ז) שלא יתנה על מה שכתוב בתורה[67]; ח) שיתנה בדבר שבא לעולם[68]; ט) שיתנה בדבר שיש בו ממש[69]; י) שלא יתנה אחר המעשה או שיתנה מי שאין התועלת בו[70].

בטעם שנצרכו כל כך הרבה דקדוקים לקיים תנאי, כתבו ראשונים שכיון שהתנאי בא לסתור מעשה מעיקרו ולעוקרו לגמרי, צריך לחזקו הרבה[71].

על תנאי שנכתב בגט*, ע"ע גט: תנאי בכתיבתו, וע' גט שכיב מרע[72].

תנאי כפול

בתנאי, אם צריך תנאי כפול - כלומר שצריך המתנה שיכפול דבריו ויאמר[73]: אם תעשה כך יהיה כך ואם לא תעשה לא יהיה[74] - נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' מאיר - ויש הסוברים כן אף בדעת רבי[75]. ויש הסוברים כן אף בדעת תנא קמא במשנה[76]. ויש הסוברים כן אף בדעת רבן שמעון בן גמליאל[77]. ויש הסוברים כן אף בדעת ר' יהודה[78] - כל תנאי שאינו - כפול[79] - כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי[80], ואף על פי שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים[81], כגון האומר לאישה: הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, אף על פי שלא נתקיים התנאי, הרי זה גט[82], לפי שלא אמר לה: הרי זה גיטך אם תשמשי את אבא שתי שנים, ואם לא תשמשי את אבא שתי שנים אין זה גיטך[83], שתנאי אינו חזר עד שיכפלנו[84]. ומנין שכל שאינו תנאי כפול אינו תנאי[85], שנאמר: ויאמר וגו' אלֵהם אם יעברו בני גד ובני ראובן[86], והוצרך משה רבינו עליו השלום לכפול[87]: ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונֹאחזו בתֹככם[88], הרי שאם לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלים ארץ גלעד, אפילו לא יעברו את הירדן[89], ואף על פי שאמר "אם יעברו ונתתם"[90], אין לו לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן[91]. ואם לא לתנאי כפול בא הכתוב, היה לו לכתוב: ואם לא יעברו וגו' ונֹאחזו בתֹככם[92], ולשתוק[93], "בארץ כנען"[94] למה לי[95], ש"בארץ כנען" משמע מיעוט למיעוט, שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ כנען, הרי שהוצרך לכפול ולומר אם לא יעברו לא יהא בדברי כלום, ואם לא כפלו היתה מתנתו קיימת שמכלל הן לא נשמע לאו[96]. ואין לומר - כדעה החולקת[97] - שמכלל הן אתה שומע לאו שאלמלא נכתב "בארץ כנען" הייתי חושב שיטלו נחלה בארץ גלעד כפי המגיעם, שנאחזתם בה כבר והם סייעו אתכם לכבש, אבל בארץ כנען כלל לא[98], שנאמר: בתֹככם[99], כל מקום שיש לכם משמע[100], ועל כרחך לא כתב "בארץ כנען" אלא למעט ארץ גלעד, שלא יטלוה כולה על פי מתנתו שאמר ךהם "ונתתם להם"[101], וללמדנו שמכלל הן לא היינו שומעים לאו[102]. ואין לך תנאי בכתובים שאינו כפול[103], שאין לך תנאי בכל המקרא שאינו כפול[104], כגון: אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי[105], ויש לנו ללמוד מהם[106], שאף על פי ששני-כתובים-הבאים-כאחד* אין מלמדים[107], בכל אחד מהמקומות ישנה סברא* מיוחדת להצריך תנאי כפול[108], כגון כאן, שאלמלא כפל התנאי הייתי חושב שהיכן שנוח לאישה ולא נוח לקרוביה יביאה, לכך נכתב התנאי הכפול, לתלות אף בקרובים, ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי[109].

ב) ולדעת ר' חנינא בן גמליאל - ולדעת תנא קמא במשנה במקום אחר[110] ובתוספתא ובברייתא[111]. ולדעת חכמים בברייתא[112]. ויש הסוברים כן אף בדעת ר' יהודה[113]. ויש הסוברים כן אף בדעת רבן שמעון בן גמליאל[114] - אין צריך לכפול התנאי, שמכלל הן נשמע לאו[115], והאומר לאישה: הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, אם נתקיים התנאי הרי זה גט, ואם לא אינו גט[116]. וזה שכפלו - משה לתנאי של בני גד ובני ראובן, ללא ללמדנו שאינו תנאי עד שיהיה תנאי כפול, אלא - משום צורך היה הדבר לאומרו, מפני דבר אחר[117], שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען - שמעבר הירדן והלאה[118] - לא ינחלו[119], שכך היה במשמע: אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם, הרי שאם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל[120], לכך פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך, ויטלו כאן וכאן על פי הגורל[121]. ואין ללמוד דבר מהיתור של "בארץ כנען" - כדעה החולקת[122] - כי אם לא היה כתוב, הייתי מפרש הכתוב: ונאחזו בתוככם בארץ גלעד, אבל ארץ כנען כלל לא[123], שאם לא יעברו יטלו כפי המגיעם בארץ הגלעד שנאחזתם בה כבר, והם סייעו אתכם לכבשה, אבל בארץ כנען כלל לא, לא בתוכה יטלו ולא בארץ גלעד כנגדה[124], ובא הכתוב לפרש, שאפילו לא יעברו לא יפסידו נחלתם מכל מקום בארץ ישראל,שאף בארץ כנען יטלו אף על פי שלא סייעו לכובשה, אבל לא נצרך למעט שלא יטלו ארץ הגלעד כנגדה, שמכלל הן אתה שומע לאו[125]. ואין לך תנאי בכתובים שאינו כפול[126], שאין לך תנאי בכל המקרא שאינו כפול[127], והם שני כתובים הבאים כאחד, שאין מלמדים[128].

נחלת בני גד ללא התנאי

לסוברים שאין צורך בתנאי כפול[129], בטעם שהיה מקום לומר שאם לא יקיימו בני גד ובני ראובן את התנאי לא ינחלו בארץ כנען, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים הטעם, שהיו קצים בה מפני מקנה רב שלהם[130]. ב) ויש מפרשים הטעם, שכיון שהיה להם ייפוי כח בארץ גלעד אם יעברו, שבשביל זה נתנה להם, אם כן דין הוא שהורע כחם אם לא יעברו, אפילו בארץ כנען שלא ייפו כחם אם יעברו, שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען, הורע כחם אם לא יעברו אלמלא היתה הכפילות של ואם לא יעברו ונֹאחזו בתֹככם בארץ כנען[131]. ג) ויש מפרשים הטעם, כיון שלא היו בכיבושה, שמי שאינו בכיבוש הארץ אינו נוחל[132], לכן השמיע לנו הכתוב שינחלו בארץ כנען, לפי שרוב כיבוש ארץ גלעד היה בהם, שלפי שהיתה טובה להם טרחו בכיבושה יותר משאר שבטים ובנו אותה, ודין הוא שיטלו חלקם מפני טורח זה כפי הראוי להם בגורל בארץ כנען[133].

לסוברים שאין צורך בתנאי כפול[134], אם לא היה נכתב הכפל בבני גד ובני ראובן, אמרו בירושלמי, שלא היו נוטלים בני גד ובני ראובן אף בגלעד[135], שכיון שכתוב: זאת הארץ אשר תתנחלו אֹתה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה[136], כבר נתן ארץ כנען לאלו השבטים ואם לא שאמר: ואם לא יעברו נאחזו בתככם בארץ כנען, היה במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו[137], והוא כמי שאמר: בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני, ושאר בנַי יירשו נכסי, אם עושה הוא נוטל, ואם אינו עושה אינו נוטל לא מכאן ולא מכאן[138]. וכן יש מהראשונים סוברים[139], וביארו הטעם שהיו קונסים אותם[140], לפי שעברו על פי משה שלא לעבור את הירדן ומניאים את לב בני ישראל מלעבור את הארץ[141]. או שכל מי שלא סייע בכיבוש כל הארץ לא יטול בה חלק של כלום אף במה שסייע[142]. ויש מהראשונים הסובר שלדעה זו, אלמלא התנאי הכפול היו נוטלים בארץ הגלעד אחד משנים עשרים חלקים לשבט, כאחד שאר שבטי ישראל[143].

היקף המחלוקת

מחלוקת תנאים זו, אם צריך בתנאי תנאי כפול[144], נחלקו גאונים וראשונים במה היא אמורה:

א) יש מהגאונים וראשונים הסוברים שאין חילוק בין מכר לקידושין וגיטין, ולסוברים שצריך תנאי כפול[145], לעולם צריך תנאי כפול[146], שכפילת התנאי מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותם חכמים[147], ותנאי זה לא היה לא בגיטין לא בקידושין[148]. וכן יש מהראשונים הגורסים בירושלמי: בכל מקום אין לו לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, וכאן - לגבי תנאי בקידושין - יש לו[149], שחומר הוא בעריות[150], כלומר שאף על פי שלא כפל תנאו ומן הדין התנאי בטל ומעשה קיים, ומשום חומר אין הגט גט ולא הקידושין קידושין, שאם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם[151], שכשלא כפל תנאו, אין הקידושין והגירושין בטלים לגמרי, אלא חלים מספק[152]. ואפילו לגורסים שם: בכל מקום יש לו לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, וכאן אין לו[153], שחומר הוא בעריות[154], היינו שאין לו ממשמע לאו אתה שומע הן בכל הדברים החמורים כעריות[155], כגון קידושין וגירושין ושבועת סוטה, ששייך בהן ממון, ולא בא אלא להוציא שתויי-יין* ופרועי-ראש*[156], שכן שנינו: אלו שבמיתה - אם שימשו בבית המקדש - שתויי-יין* ופרועי-ראש*[157], ושתויי יין שהם במיתה אין אנו שומעים אלא הן מכלל לאו, שנאמר: יין ושכר אל תשת וגו' בבֹאכם אל אהל מועד ולא תמֻתו[158], הרי שאם תשתו בבואכם אל אוהל מועד תמותו[159], ופרועי ראש נלמד מהקש* משתויי יין[160], ואף ר' מאיר לומד כן[161]. או שפירוש הירושלמי שחומר הוא בעריות שהיכן שלא כפל לתנאו התנאי בטל לגמרי והמעשה קיים, ובקידושין ובגירושין אינם בטלים לגמרי אלא חלים מספק[162],ואף על פי שהחומרא מביאה לידי קולא, שאם הוא חומר בקידושין קולא הוא בגיטין, מכל מקום עיקרו לחומרא[163]. או שלשון חומר נאמר בכאן לענין שרצו לדקדק בהם הרבה שלא לקדש ושלא לגרש אלא בבירור לשון שבלא שום ספק[164]. או שגורסים בירושלמי: בכל מקום יש לו לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, וכאן אין לו[165], שחומר הוא בעירובין[166], שלענין עירוב סובר ר' מאיר שמועיל התנאי מספק לענין שהוא חמר גמל[167], שלענין לקנות שביתה מספק מחמיר ר' מאיר[168].

ב) ויש מהגאונים וראשונים הסוברים שלדעת ר' מאיר אין אדם צריך לכפול תנאי אלא בגיטין ובקידושין בלבד, אבל בדיני ממון אינו צריך לכפול[169], כי הכל לפי תנאו, וכל דבר שבממון תנאו קיים[170], שאיך יתכן שזה מוכר קרקע או נותנו ואומר אינו נותנו או מוכרו אלא אם כן יעשה לי כך וכך, נוציא אותו מידו ולא עשה בו מה שהתנה עליו, אבל גיטין וקידושין אומדן הדעת הוא, מכיון שנותן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליג בדברים, וקירוב הדעת וריחוק הדעת אין תנאי מועיל בו לרחק ולקרב אלא אם כן חזקו בכפילו[171]. והראיה שלא נזכר התנאי הכפול בדברי רבותינו אלא בהן[172]. שלא נחלקו ר' מאיר וחכמים אלא במקום שאין קנין, כגון גיטין וקידושין, אבל במקום קנין אין צריך כי אם גילוי דעת על איזה דעת הוא מוכר או נותן ומקנה ואין מתקיים הקנין כי אם במי שנתגלה דעתו בתחילה[173]. ואף על פי שתנאי בני גד ובני ראובן היה בנחלה, מכל מקום נחלת בני גד ובני ראובן לא היתה מוחזקת ביד ישראל, ואינו דומה לקרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו[174], והתורה לא כתבה לנו תנאי של בני ראובן ובני גד אלא כדי שנעשה כדוגמתו בדיני איסור, אבל לא בדיני ממונות ומתנות[175]. או שאף על פי שתנאי בני גד ובני ראובן בדבר שבממון היה, כל שעל פי הדיבור ורוח הקודש באיסורים הוא[176]. וכן יש מהראשונים הגורסים בירושלמי שבכל מקום יש לו לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, וכאן - לגבי תנאי בקידושין - אין לו[177], שחומר הוא בעריות[178]. ופירשו ראשונים, שבאיסורים בכלל לאו אתה שומע הן[179], שכן שנינו: יככה ה' אלהים וכן יככה אלהים, זו היא אלה הכתובה בתורה[180], אל יכך ויברכך וייטיב לך, ר' מאיר מחייב[181], שלדעתו ממשמע לאו אתה שומע הן[182], וכן באיסור יש לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן[183], שכן מודה בשתויי יין ופרועי ראש שהם במיתה[184]. וחומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר, והלכך בממון אם לא כפל לתנאו המעשה קיים ותנאי בטל, באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי, בקדושין וגיטין שהם איסור ערוה, אם לא כפל מקודשת לחומרא, ומשום חומרא הוא שצריכים תנאי כפול[185].

ג) ויש מהראשונים סוברים כעין זה, שלא הצריך ר' מאיר תנאי כפול אלא לענין גיטין וקדושין, לכתחילה, לרווח הדבר[186], שאנו למדים מתנאי בני גד ובני ראובן[187], אבל לגבי דיני ממונות, אין צורך בתנאי כפול אלא הולכים אחר אומדן הדעת[188], וכיון שאמר: על מנת שתחזירהו לי, אף על פי שלא כפל לומר: ואם לא תחזירהו לא תהא מתנה, למרות זאת אינה מתנה אלא אם כן נתקיים התנאי, שהרי אפילו היכן שלא פירש כלום ויש לתלות באומדן הדעת, הולכים אחר אומדן הדעת[189], גבי דינים הרבה[190], כגון הכותב כל נכסיו לאשתו, שלא עשאה אלא אפוטרופוס*, שאומדנא מוכחת היא שאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו[191], ושכיב-מרע* שכתב כל נכסיו לאחרים ולא השאיר לעצמו כלום, שאם עמד מחליו יכול לחזור בו, שאומדים דעתו שעל דעת כן נתן שאם יעמוד מחליו תחזור אליו המתנה[192], ומי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו, שאומדנא מוכחת היא שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה נותן כל נכסיו לאחרים[193].

אף להלכה נחלקו גאונים וראשונים: א) יש הפוסקים שבכל תנאי שבעולם, בין בקידושין בין בגירושין בין במקח וממכר, צריך להיות בו תנאי כפול[194], שההלכה כר' מאיר, שהרי מזה שהתקין שמואל בגט-שכיב-מרע* אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט[195] - ורבא התקין: אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט[196] - אתה למד שההלכה כר' מאיר[197], ולדעתם סובר כן בכל מקום[198]. ב) ויש מהגאונים וראשונים פוסקים שאין אדם צריך לכפול תנאי אלא בגיטין ובקידושין בלבד[199] ושאר איסורים[200], אבל בדיני ממון אינו צריך לכפול[201], שהרי מצינו בממונות שהולכים בהם אחר אומדנא דמוכח[202], ואם אומד המוכיח וגילוי הדעת מעכבים, כל שכן תנאי אף על פי שאינו כפול[203], או שרוב הקנאות שבממון יש בהם קנין, וכל קנין כמעכשיו[204]. אם משום שההלכה כר' מאיר, ולדעתם הוא סובר כן[205]. או שר' מאיר סובר שצריך תנאי כפול בכל דיני ממונות, אלא שאין הלכה כמותו[206], שיחיד הוא[207], אלא שלגבי גיטין וקידושין אנו חוששים לר' מאיר להחמיר, מתקנת שמואל[208]. או שמעשים בכל יום שאין מקפידים לתנאי כפול במקח וממכר, ומנהג* עוקר הלכה[209]. וראיה לדבר, שהרי אמרו בתלמוד על אותו אדם שמכר לנכסיו על דעת לעלות לארץ ישראל, ובזמן שמכר לא אמר דבר, שדברים-שבלב* אינם דברים[210], משמע שאם דברים שבלב הם דברים, בטל מקח, ואף על פי שאין כאן תנאי כפול, שאין צורך בתנאי כפול בדיני ממונות, אלא בגיטין וקידושין[211]. ג) ויש מהגאונים הפוסקים שלא הצריכו תנאי כפול אלא בדברים מסויימים בגיטין, ומה שדומה להם בדין, וזה כגט-שכיב-מרע*[212], שכן מצינו שהתקין שמואל בגט שכיב מרע: אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט[213], ואף על פי שר' מאיר אמר בלשון כללית: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי[214], דברי שמואל מלמדים אותנו שהם מוגבלים[215]. ד) ויש מהגאונים הפוסקים שלא הצריכו תנאי כפול אלא בגט בלבד[216]. ה) ויש מהגאונים וראשונים הפוסקים שאין הלכה כר' מאיר אלא בגיטין וקידושין, אבל בממון לא, דהיינו לענין הוצאת ממון, שכיון שגילה דעתו שאינו מקנה לו אלא על דעת התנאי, אנו איננו מוציאים ממנו[217]. ואף על פי שתנאי בני ראובן ובני גד ממון הוא, וממנו אנו למדים לדין של תנאי כפול, שם אינו להוציא ממון, שאף להם היה זכות בה, וחליפין בעלמא עשו והחליפו ארץ טמאה בקדושה, שהיו להוטים אחר מקניהם וקניינם, וזכות היתה להם לשאר השבטים בבחירתם בארץ ההיא, הלכך אינו להוציא ממון ודומה לגיטין וקידושין[218]. ו) ויש מהראשונים הסובר שאין צורך כלל בתנאי כפול, שאין הלכה כר' מאיר[219], שחכמים חלוקים עליו[220], ויחיד ורבים הלכה כרבים[221], והסוגיא בכל התלמוד כמותם[222], ולא תיקנו בגיטין תנאי כפול אלא משום שיפור לשון השטר ולהרווחת הדברים[223].

להלכה כתבו הפוסקים שאף בדיני ממונות צריך תנאי כפול[224].

על מחלוקת שמואל ורבא בלשון שתיקנו חכמים בגט-שכיב-מרע*, ע"ע[225].

על מנת ומעכשיו

תנאי כפול, באלו לשונות נצרך, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שאף על פי שלהלכה צריך תנאי כפול[226], אין הדברים אמורים אלא ב"אם", אם תשמשי ואם לא תשמשי[227], כענין שנאמר: אם יעברו בני גד ואם לא יעברו[228], וכפי שהתקין שמואל בגט-שכיב-מרע*[229], אבל ב"על מנת" לא[230], שכל האומר "על מנת" כאומר מעכשיו[231], שכן לשון המשניות שהם ב"על מנת" ולא הזכירו כפילת התנאי[232]. ואין הלכה כר' מאיר בזה[233], שאף על פי שר' מאיר אמר דבריו אף ב"על מנת"[234], הוא מפני שסובר ש"על מנת" הוא כ"אם", ואין הלכה כמותו בזה[235], וכל האומר "מעכשיו" אינו צריך לכפול תנאו[236], שתנאי של "על מנת" או של "מעכשיו", כיון שמעכשיו חל המעשה בתנאי הוא שחל, שעכשיו מתנה עימו[237], שבשעה שיתקיים התנאי, הקידושין והגירושין למפרע מעכשיו חלים, ואם כן התנאי אין מבטל המעשה מעכשיו[238], ובמעכשיו, שאינו סותר את מעשה הקנין, אין צורך ללימוד מתנאי בני גד ובני ראובן, רק מצד הסברא* אנו יודעים שיכול לברוא בריה כזו, מעשה ותנאי ביחד[239], אבל תנאי של "אם", כיון שהתנאי בא לבטל המעשה, שלא יחול מעתה, אין בו כח לבטל המעשה אם לא שכפל אותו[240].

ואף על פי שהאומר לשלוחו: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, אינו תנאי לבטל החליצה*[241], שנלמד מתנאי בני גד ובני ראובן[242], שצריך שיהא המעשה שהתנאי בא עליו מעשה שאפשר לקיימו על ידי שליח - לסוברים כן[243] - וחליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח[244], ובחליצה התנאי הוא מעכשיו, שלא יתכן שלאחר שכלתה מעשה החליצה, תחול החליצה משום שהתקיים התנאי[245], שדין והיתר המעשה של החליצה, התורה עושה, והתורה חייבתו לעשות אותו המעשה של החליצה, ואין הוא אדון של המעשה, ולכך אף שבמעכשיו אין צריך למשפטי התנאים, צריך הוא לחידוש חדש של התורה שיהא אפשר לו להתנות, לברוא בריה כזו המעשה והתנאי ביחד[246], אף בחליצה[247].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאף האומר "על מנת" צריך תנאי כפול[248], שהרי ר' מאיר אמר דבריו אף ב"על מנת"[249], ומהתוספתא נראה שר' מאיר סובר ש"על מנת" הוא כ"מעכשיו", ולמרות זאת סובר שצריך תנאי כפול[250], וכן האומר "מעכשיו" צריך תנאי כפול[251]. ושאף על פי שמהבבלי נראה שאינו מצריך ר' מאיר תנאי כפול אלא ב"אם"[252], מכיון שלדעת הירושלמי ב"על מנת" ו"מעכשיו" צריך תנאי כפול, ב"לאחר" ו"אם" לא בלא "מעכשיו" אין צריך תנאי כפול[253], אין לנו לתפוס היפך סברת הירושלמי לגמרי[254]. ג) ויש מהראשונים שהסתפקו באומר על מנת, אם צריך כפל התנאי או לא[255].

בדעת הירושלמי כתבו ראשונים שהוא חלוק על הבבלי[256] וסובר שלדעת ר' מאיר צריך תנאי כפול ב"על מנת" אבל לא ב"אם"[257]. שכן שנינו בברייתא שבירושלמי, שהאומר לאישה הרי את מקודשת על מנת שירדו גשמים, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, ירדו גשמים, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת[258]. ולדעת ר' מאיר, בין שירדו גשמים בין שלא ירדו גשמים, מקודשת, עד שיכפול תנאו[259]. הכל מודים שאם אמר: הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים, ירדו גשמים, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת[260], וביארו ראשונים שאין צורך בטעם כפול, ש"לאחר" אינו תנאי[261]. ועל זה מקשה הירושלמי ש"אם יעברו" "ואם לא יעברו" שכתוב בתנאי בני גד ובני ראובן, כלאחר הוא[262], שהרי אין הכוונה שהארץ נותנים להם מעכשיו, אלא שאם יעברו יתנוה להם באותה שעה, דהיינו לאחר שיעברו[263], ומתרץ הירושלמי, ששונה הדבר בתנאי בני גד ובני ראובן, שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם[264], כלומר מפני שמייד היה נותן להם הארץ[265].

על הסוברים שכל "על מנת", אינו תנאי אלא שיור - ואין צריך בו כל דקדוקי התנאים[266] - עי' לעיל: גדרו וזמן חלותו[267]. ושם[268], שנחלקו הדעות במוכר חפץ מסוים "על מנת" שחלק מהחפץ יהיה שלו, אם הוא תנאי, או שהוא שיור.

כשאין תנאי כפול

התנה תנאי שאינו כפול, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל[269], אלא תהיה זו מקודשת[270] מיד[271] או מגורשת - ולסוברים שצריך תנאי כפול אף במקח וממכר[272], וכן הלכה[273] - יתקיים המקח או המתנה מייד[274], וכאילו לא התנה כלל[275].

כשאומר שיהא כתנאי בני גד

אף לסוברים - וכן הלכה[276] - שצריך תנאי כפול[277], יש מהראשונים המצדדים שאם אומר סתם שיהא תנאי זה כתנאי בני גד ובני ראובן, יכול להיות שיועיל בלא כפילות התנאי[278], ויש מהפוסקים שהביאו דבריהם להלכה[279].

תנאי שאינו להבא

המקדש את האישה ואומר: על מנת שאני כהן, ונמצא לוי, אף על פי שאמרה בליבי היה להתקדש לו אינה מקודשת[280], אף לדעת הסוברים - וכן הלכה[281] - שצריך תנאי כפול[282], שהוא מקח-טעות*, ולא נאמר שצריך תנאי כפול אלא להבא[283].

הן קודם ללאו

לדעת רבא צריך להזכיר בתנאי הן קודם ללאו, שכן כל תנאי אנו למדים מתנאי בני גד ובני ראובן, מה שם הן קודם ללאו - שנאמר: אם יעברו ונתתם[284], ולא אמר תחילה: אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם[285] - אף כל תנאי הדין כן[286], שלא יהא מסיים דבריו בהן, שבגמר דבריו אדם מתפיס, ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל[287], ואם אמר בגט-שכיב-מרע*, אם מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט, אין התנאי מועיל[288]. ומדעת שמואל נראה שסובר שאין צורך להקדים הן קודם ללאו[289], ולכן התקין שמואל בגט שכיב מרע, שיאמר: אם מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט[290].

מחלוקת אמוראים זו, בדעת אלו תנאים נאמרה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקת זו אמורה אף לדעת התנאים שאינם מצריכים תנאי כפול[291], שאינם חלוקים אלא על תנאי כפול בלבד[292]. ויש הסוברים שמחלוקת זו אינה אמורה אלא לדעת התנאים המצריכים תנאי כפול[293], שכיון שיש כתוב מיותר, שומעים מזה שאינו תנאי אם לא שיהא דומה לתנאי זה בכל ענין[294], אבל לסוברים שאין יתור בתנאי בני גד ובני ראובן, שנצרך לדבר אחר[295], אף כשמקדים לאו להן הוא תנאי, אף על פי שאינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן[296].

להלכה פסקו גאונים, ראשונים ואחרונים, שצריכים בתנאי הן קודם ללאו[297]. אלא שנחלקו ראשונים: יש סוברים שלא אמרו שצריך להיות הן קודם ללאו, אלא בגיטין וקידושין, אבל לא בדיני ממונות[298]. ויש סוברים שכך הדין בכל דיני ממונות[299]. ויש מהראשונים החולק על כל זה וסובר שלהלכה אין צריך בתנאי שיהא הן קודם ללאו[300], שחכמים חלוקים בזה על ר' מאיר - לסוברים כן[301] - והלכה כמותם[302], שיחיד ורבים הלכה כרבים[303].

להלכה נראה מדברי הפוסקים שצריך להקדים בתנאי הן קודם ללאו, אף בממונות[304].

כשמתחיל בלאו או הן ומסיים בהם

חסרון זה של הן קודם ללאו, כתבו ראשונים ואחרונים שהוא מפני שלא יהא מסיים דבריו בהן, שבגמר דבריו אדם מתפיס, ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל[305], הלכך אף על פי שמקדימים לאו להן, כיון שגומר דבריו בלאו, די[306], ואם הזכיר לאו קודם להן וחזר והזכיר הלאו אחר הן, הוא תנאי, כאילו הזכיר הן קודם ללאו[307], שלא גרעו במה שהזכירו ראשונה[308], אבל אם התחיל בהן ואחר כך אמר לאו, וחזר ואמר הן, אינו מועיל, משום שבגמר דבריו אדם נתפס, והרי סיים דבריו בהן[309]. ויש מהאחרונים הסובר שלעולם צריך להקדים ההן ללאו, מלבד גט-שכיב-מרע*, שתיקנו להקדים לאו להן, שלא יקדים פורענות לנפשו[310].

תנאי קודם למעשה

כל תנאי שיש מעשה בתחילתו, תנאו בטל[311], שאם התנאי קודם למעשה הרי זה תנאי[312], המעשה קודם לתנאי אינו תנאי[313], שכן כל תנאי אנו למדים תנאי בני גד ובני ראובן, מה שם תנאי קודם למעשה - שהתנאי שתלוי בו המעשה הוזכר קודם למעשה[314]: אם יעברו[315], זה התנאי, ונתתם להם[316], זה המעשה[317] - אף כל תנאי קודם למעשה[318], שמזה שלא אמר: תנו להם אם יעברו, משמע שאם אמר כן לא בא התנאי ומבטל מעשה של מתנה שקדמו[319], שמכיון שהקדים המעשה לא הקפיד על התנאי, אלא שאמר דרך הערה[320], וכשמקדים התנאי למעשה הוא חוזק התנאי[321]. וכן שנינו: הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר, מגורשת[322], שכיון שאמר לה "זה גיטך" תחילה ואחר כך "על מנת שתחזירי" אינו תנאי[323].

דין זה, שאם הזכיר המעשה קודם לתנאי, אינו תנאי, נזכר בברייתא שאמרו אבא חלפתא איש כפר חנניא משום ר' מאיר[324], וכן אמרו בתלמוד שמי שיש לו סברא זו הוא ר' מאיר[325], הלומד מתנאי בני גד ובני ראובן שיש צורך בתנאי כפול[326]. ובדעת התנאים הסוברים שאין צורך בתנאי כפול[327], נחלקו ראשונים אם מודים לדין זה: א) יש סוברים שאף הם מודים לדין זה, שלא נחלקו אלא אם התנאי הכפול שנזכר שם בכתוב נצרך לענין אחר[328]. ב) ויש סוברים שהם חלוקים על דין זה[329], שכן אמרו בתלמוד שמי שיש לו סברא זו הוא ר' מאיר[330], שדוקא ר' מאיר המצריך תנאי כפול, ולומד "לא יעברו" לגוף תנאי יכול ללמוד משם כל תנאים[331], שמשום שיש כתוב מיותר אתה שומע מזה שאינו תנאי אם לא שיהא דומה לתנאי זה - של בני גד ובני ראובן - בכל ענין[332], אבל החלוקים עליו וסוברים ש"אם לא יעברו" נצרך לדבר אחר, אין ללמוד משם[333], שמכיון שהכתוב אינו מיותר - תנאי שאינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן - הוא תנאי אף על פי שאינו דומה לו כלל[334]. ועוד מכיון שדין זה אמרו בברייתא אבא חלפתא משום ר' מאיר[335], מכלל שחכמים חלוקים עליו[336], ואמרו בתלמוד שדוקא ר' מאיר יש לו סברא זו[337], דהיינו שר' יהודה - החלוק במשנה על ר' מאיר לגבי המתנה על מה שכתוב בתורה, וסבור שבדבר שבממון תנאו קיים[338] - חלוק על סברא זו[339], שמן הסתם חכמים החלוקים על ר' מאיר היינו ר' יהודה בן מחלוקתו[340]. ור' חנינא בן גמליאל לא חש לחלוק במשנה אלא בתנאי כפול[341], משום ששאר הדקדוקים הנצרכים בתנאי אין צריכים טעם מדוע נזכרו בתנאי בני גד ובני ראובן, שמעשה שהיה כך היה[342]. ג) ויש סוברים שר' חנינא בן גמליאל, שמצינו במשנה שחולק בתנאי כפול[343], מודה לר' מאיר שצריך תנאי הקודם למעשה, אבל חכמים חלוקים עליו, ועל זה אמרו שמי שיש לו סברא זו הוא ר' מאיר[344].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שצריך תנאי קודם למעשה[345], שאף לסוברים שמחלוקת תנאים בדבר[346], הלכה כר' מאיר[347], אף על פי שהרבים חלוקים עליו ויחיד ורבים הלכה כרבים[348], שסתם משנה סוברת כן[349], והלכה-כסתם-משנה*[350]. ויש מהראשונים החולק וסובר שאין צורך בתנאי קודם למעשה, שאין הלכה כר' מאיר[351], שחכמים חלוקים עליו - לסוברים כן[352] - ויחיד ורבים הלכה כרבים[353], והסוגיא בכל התלמוד כמותם[354].

כשהקדים המעשה בפועל לתנאי

אמר כל התנאי קודם המעשה - שאמר: הרי את מקודשת אם תתני לי מאתים זוז, ואם לאו לא תהיי מקודשת, ואחר כך נתן הקידושין לידה[355] - הרי התנאי בטל, משום שאינו דומה לתנאי בני גד, שאמר הרי את מקודשת דהיינו מעשה ואחר כך התנאי[356]. ויש מהראשונים הסובר שאם יש מעשה והקדים ועשה המעשה בפועל ואחר כך התנה תנאו, אינו תנאי[357], ואם אמר לה: הרי את מקודשת לי בדינר זה, ונתן הדינר בידה, והשלים התנאי ואמר: אם תתני לי מאתים זוז תהי מקודשת ואם לא תתני לי לא תהי מקודשת, הרי התנאי בטל, מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה[358], ואף על פי שהכל בתוך-כדי-דבור*, והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום[359], שלדעתו אם לא עשה המעשה, אף על פי שהקדימו באמירה, הרי התנאי קיים, וכגון שאמר: הרי את מקודשת אם תתני לי מאתים זוז, ואם לאו לא תהיי מקודשת, ואחר כך נתן הקידושין לידה, הרי תנאו קיים[360].

היקף הצריכות

יש מהראשונים סוברים שלא אמרו שצריך להיות תנאי קודם למעשה, אלא בגיטין וקידושין, אבל לא בדיני ממונות[361]. ויש סוברים שכך הדין בכל דיני ממונות[362]. ולהלכהראה מדברי הפוסקים שצריך להקדים קודם למעשה, אף בממונות[363].

תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר

בתנאי, אם צריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב אדא בר אהבה צריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[364], כדי שלא יהיה התנאי חזרת המעשה, שהוא כצחוק ולעג[365], שכל תנאי אנו למדים מתנאי בני גד ובני ראובן, מה שם תנאי בדבר אחד - לעבור הירדן[366] - ומעשה בדבר אחר - נחלת עבר הירדן מזרחה[367] - אף בכל תנאי הדין כן[368]. ולדעתו מה ששנינו: הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר, מגורשת[369], ואינו תנאי, משום שבגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות גט[370]. ב) ולדעת רבא, אין צריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[371].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שצריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[372]. ויש סוברים שאין צריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[373]. ולמעשה הכריעו הפוסקים שיש להחמיר בדבר[374], והאומר לאישה: אם הדינר שאני מקדשך בו הוא שלי תהיי מקודשת, ואם לאו לא תהיי מקודשת, כיון שהמעשה והתנאי בדבר אחד, הולכים לחומרא והיא ספק מקודשת[375].

לדעת הסוברים שצריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[376], נחלקו ראשונים: יש הסוברים שאינו תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, אלא כששניהם סותרים זה את זה, כגון האומר הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר[377], ופירשו שמטעם זה האומר: אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי, אם נטלו והחזירו יצא, לא החזירו, לא יצא[378]. ויש סוברים שאף כשהתנאי והמעשה אינם בדבר אחד, אף כשאינם סותרים זה את זה, אינו תנאי, ולהלכה האומר: אתרוג זה נתון לך אם תחזירהו לי, אינו תנאי, והמעשה קיים אף בלא חזרה[379].

לדעת הסוברים שצריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[380], נחלקו ראשונים: יש סוברים שלא אמרו שצריך להיות תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, אלא בגיטין וקידושין, אבל לא בדיני ממונות[381]. ויש מהראשונים סוברים שבכל דיני ממונות צריך שיהיה התנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר[382], ולהלכה האומר: אתרוג זה נתון לך אם תחזירהו לי, אינו תנאי, והמעשה קיים אף בלא חזרה[383].

שאפשר לקיים המעשה על ידי שליח

לדעת רב אחא בר יעקב, צריך שיהא המעשה שהתנאי בא עליו מעשה שאפשר לקיימו על ידי שליח[384], וכל תנאי שאי אפשר לקיימו על ידי שליח אינו תנאי, שהרי כל תנאי אנו למדים מתנאי בני גד ובני ראובן, ושם היה תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח - שהרי משה ציוה ליהושע לתת להם את הארץ, שהיה שלוחו של משה ונתנה להם[385] - אף בכל תנאי אינו תנאי אם אי אפשר לקיימו על ידי שליח[386]. ולכן כל שאומר לשלוחו: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, אינו תנאי לבטל החליצה*[387], שחליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח[388]. אלא שבקידושי ביאה תנאי מועיל[389], אף על פי שאי אפשר לקיימם על ידי שליח[390], שנאמר: והיתה לאיש אחר[391], הוקשו[392] הויות זה לזה[393], שכל הויות קדושין* במשמע, כסף ושטר וביאה[394], וכפי שמועיל תנאי בקידושי כסף ושטר שאפשר לקיימם על ידי שליח, מועיל אף בקידושי ביאה[395], שכן שנינו שנחלקו תנאים באומר: הריני בועליך על מנת שירצה אבא, אם מקודשת אף על פי שלא רצה האב[396], שכן "עד שירצה" היינו שישתוק, והרי שתק[397], או שאם רצה האב, מקודשת, לא רצה האב, אינה מקודשת[398], שכן "עד שירצה" היינו על מנת שיאמר "הן", ולא אמר כן[399].

בטעם שצריך שיהא אפשר לקיים המעשה על ידי שליח כתבו ראשונים שכל כיוצא בזה המעשה חלוש והתנאי מבטלו, אבל כל שהמעשה אי אפשר לקיימו על ידי שליח, המעשה חזק ואין תנאי מבטלו[400].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הפוסקים שאין צריך בתנאי שיהא אפשר לקיימו על ידי שליח[401], שלא אמרו שהחליצה כשרה משום שהתנאי צריך שיהא אפשר לקיימו על ידי שליח, אלא לדעת האומר שמקדש על תנאי ובעל אינה צריכה ממנו גט[402], אבל לסוברים - וכן הלכה[403] - שצריכה ממנו גט, הטעם הוא שכיון שעשה מעשה מחל התנאי[404]. ועוד, שהרי למי שנותן טעם משום שלמדים מתנאי בני גד ובני ראובן צריך לחלק בין ביאה לחליצה, שביאה שונה משום שהוקשו הויות זה לזה[405], וזה דוחק גדול[406]. ב) ויש הפוסקים - שמלבד קידושי ביאה[407] - כל שאי אפשר לקיים המעשה על ידי שליח, אין התנאי חל עליו[408].

שאפשר לקיים התנאי

המתנה תנאי שאי אפשר לקיימו, נחלקו בו תנאים: לדעת סתם משנה ור' יהודה בן תימא בברייתא אינו תנאי[409], והאומר: הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, מגורשת, שכל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו, אינו אלא כמפליגה, וכשר[410], ולמדים דין זה מתנאי בני גד ובני ראובן[411], שכל התנאים אנו למדים מתנאי בני גד ובני ראובן, ושם אפשר היה לקיים התנאי[412]. ולדעת חכמים, אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו, תנאו קיים[413], והאומר: הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, נתקיים התנאי, הרי זה גט, לא נתקיים התנאי, אינו גט[414].

להלכה פסקו בתלמוד כר' יהודה בן תימא[415], וכן פסקו ראשונים להלכה, שאין תנאי אלא כשאפשר לקיימו[416] - ואפילו כפל תנאו[417], והקדים הן ללאו[418], ותנאי למעשה[419] - ואמר לה: אם תעלי לרקיע, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תעלי לרקיע, לא תהי מקודשת, ואחר כך נתן הדינר בידה, הרי התנאי בטל והרי היא מקודשת מייד[420], שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והיתול[421].

שאפשר לקיימו אך הדבר אסור

המתנה על מה שאפשר לקיימו, למרות שאסור לקיימו, נחלקו בו אמוראים: א) לדעת אביי נחלקו בו תנאים: לדעת חכמים - הסוברים שהמתנה בדבר שאי אפשר לקיים, תנאו קיים[422] - האומר הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר, נתקיים התנאי, הרי זה גט, ואם לאו, אינו גט[423]. ולדעת ר' יהודה בן תימא - הסובר שהמתנה בדבר שאי אפשר לקיים, תנאו בטל[424], וכן הלכה[425] - התנאי בטל[426]. ב) ולדעת רבא, הכל מודים שהאומר הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר, התנאי קיים, שאפשר שתאכל ותלקה[427]. ואף על פי שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל - לסוברים כן[428] - היינו כגון שמתנה לבטל שאר-כסות-ועונה*, שודאי עוקר למה שכתוב בתורה, אבל כאן אינו ודאי שיבטל מה שכתוב בתורה, שהרי יכולה היא לא לאכול ולא להתגרש[429].

להלכה פסקו ראשונים שאם התנה בדבר שאפשר לעשותו אלא שהתורה אסרה אותו, התנאי קיים[430], שבמקום שנחלקו אביי ורבא הלכה כרבא[431].

איסור של אחרים

אף לסוברים - וכן הלכה[432] - שאם התנה בדבר שאפשר לעשותו אלא שהתורה אסרה אותו, התנאי קיים[433], אין הדברים אמורים אלא באיסור שלה[434], אבל המתנה בעשיית איסור של אחרים, שמתנה לעשות פלוני עבירות כך וכך - כגון האומר: הרי זה גיטך על מנת שתיבעלי לאביך[435] - אין תנאו קיים, שאין בידה להביאם לאיסור[436], ונמצא שהתנה בדבר שאין בידה לקיימו - שלסוברים כן, וכן הלכה - אינו תנאי[437]. אבל אם התנה עליה שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני, וכיוצא בזה, תנאו קיים, שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון הרבה עד שיתן לו חצירו ועד שישיא בתו לבנו, שהרי אין כאן עבירה[438].

על מה שכתוב בתורה

המתנה על מה שכתוב בתורה, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' מאיר - וסתם תוספתא[439]. ויש המפרשים כן בדעת סתם משנה[440] - תנאו בטל[441], ודבר זה נלמד מתנאי בני גד ובני ראובן[442] שלא התנו על מה שכתוב בתורה[443], ולפיכך[444] האומר לאישה: הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר-כסות-ועונה*, הרי זו מקודשת ותנאו בטל[445]. ולדעת ר' יהודה - ויש המפרשים כן בדעת סתם משנה[446] - בדבר שבממון תנאו קיים[447], ולפיכך חייב בעונתה ופטור משאר וכסות[448].

בדעת הסוברים שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל[449], נראה מדברי ראשונים שכך הדין בכל דיני התורה, מלבד דיני שומרים[450]. ויש מהראשונים הסובר שאין הדין כן בכל דיני התורה, אלא במה שהזהירה התורה במפורש איסור עליו[451], כגון באונאה*, שכתוב: אל תונו[452], ובשביעית, שכתוב: לא יגֹּשׂ[453], ובשאר כסות ועונה, שכתוב: לא יגְרָע[454], ובאלו הקפידה התורה, הלכך כל שמתנה כנגד זה מתנה על מה שהקפידה תורה[455].

להלכה פסקו ראשונים כר' יהודה[456], שכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, חוץ מדבר שבממון[457], כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זיכתה לו תורה ומנעה ממנו, או יפטור עצמו בתנאו מדבר שחייבה אותו בו התורה, שאומרים לו: תנאך בטל וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו[458]. כיצד, כגון שקידש אשה על תנאי שאין לה עליו שאר כסות ועונה, שאומרים לו בכסות ושאר תנאך קיים מפני שהוא תנאי שבממון[459], אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבה אותך בעונה[460], והרי זו מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור עצמך בתנאך[461], וכן כל כיוצא בזה[462]. וכן המקדש יפת-תואר* על תנאי שיתעמר בה, הרי זו מקודשת ואין לו להתעמר בה[463], שהרי התורה מנעה אותו מלהשתעבד בה אחר שנבעלה, ולא מפני תנאו יזכה בדבר שמנעה אותו תורה אלא תנאו בטל, וכן כל כיוצא בזה[464].

שומרים

מתנה שומר-חנם* להיות פטור משבועה, והשואל* להיות פטור מלשלם, ונושא שכר - שומר-שכר* - ושוכר* להיות פטורים משבועה ומלשלם[465]. לסוברים שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים בדבר שבממון[466], הדין כך משום שהוא דבר שבממון[467]. ואף הסוברים שהמתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל[468], מודים שיש תנאי בשומרים[469], ובטעם הדבר נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאינו מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא שאמר לו איני רוצה להיות שומר שלך אלא בכך, ושומר אינו מתחיל השמירה עד שמושך לבהמה[470], וכשזה משך, כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה[471], ומלכתחילה לא שעבד עצמו, שכיון שהתנה שומר חינם להיות פטור משבועה והשואל מלשלם, לא ירדו לה בשמירות של תורה[472], ולא שעבד נפשו לירד בתורת שומרים אלא למקצת, ולמה שירד ירד[473], אבל המקדש את האשה, משעה שאמר לה הרי את מקודשת לי התקדשה לו, וכשאמר לה "על מנת שאין ליך עלי", מתנה על מה שכתוב בתורה[474], שאין אישות לחצאים, וכשתופס קדושין* לגמרי תופס, והוא מתנה על מה שכתוב בתורה[475], שמעשה קידושין משעבד לו בעל כורחו[476], ולאו דוקא אישות, אלא שאין לך דבר בתורה שאפשר לעשותו לחצאין בתנאי הבא לבטל מקצת ולקיים מקצת[477]. ג) ויש סוברים שכיון שריבתה תורה שומרים* הרבה, יכול כל אחד להיות לפי תנאו[478]. ד) ויש סוברים שכיון שחייבה תורה שומר שכר יותר משומר חינם, על שלוקח שכר[479], וחייבה תורה שואל יותר משוכר, לפי שכל הנאה שלו[480], ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה, הלכך במקום שאין משעבדים עצמם פטורים[481]. ה) לסוברים בדעת הסוברים שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, היינו דוקא במה שהקפידה התורה על זה[482], הטעם שבדיני שומרים אין הדין כן[483], שבדיני שומרים לא גילה הכתוב קפידא ולא הזהיר עליו שלא יפטר מדיני שומרים, אלא שגזר הכתוב על השומרים שמקבלים שמירה סתם מה יהא דינם, אבל כל שפירש לגרוע מחיובו ולא ירד לכך לא הקפיד הכתוב כלל, וכשמתנה לגרוע מחיובו או להוסיף אינו מתנה על דין תורה[484].

דבר שבא לעולם

אף על פי שאין אדם מקנה דבר-שלא-בא-לעולם* - לסוברים כן[485], וכן הלכה[486] - יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם[487], כיון שהדבר הנקנה בא לעולם והקונה והמקנה באו לעולם[488], שכן יכול אדם להקנות גוף הפרה לאחר לענין כפל אם תיגנב וימצא הגנב[489], וכן יכול להתפיס תרומה בתנאי: אם ירדו גשמים היום[490], לפיכך המוכר שדה לחברו והתנה עמו על מנת שיתן לו או לפלוני מהפירות שתוציא השדה כך וכך לשנה, קיום המקח תלוי בתנאי זה, ואם לא יתן כמו שהתנה יתבטל המקח[491]. ויש מהראשונים הסובר שאין אדם מתנה בדבר שלא בא לעולם[492], שכן היה בתנאי בני גד ובני ראובן[493].

דבר שיש בו ממש

תנאי, אם צריך שיהיה בדבר שיש בו ממש, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים ואחרונים סוברים שצריך שיהא התנאי בדבר שיש בו ממש[494], שכן היה בתנאי בני גד ובני ראובן[495]. ויש סוברים שאין צריך שיהיה התנאי בדבר שיש בו ממש[496], שאפילו בנדרים ממש, כל נדר* שקיבלו על תנאי, אף שהתנאי אין בו ממש, כיון שמה שאסר עליו יש בו ממש, חל היטב[497], כגון: האומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, שהנדר חל[498], שאין ההקפדה אלא בעיקר הנדר ולא על תנאו[499], וארבעה נדרים שהתירו חכמים: נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין[500], כולם הם בדרך תנאי והתנאי אין בו ממש, ולמרות זאת לא התירו אלא מטעמים אחרים[501], ולא משום שהתנאי אין בו ממש[502].

אחר המעשה ושאין תועלת בו

אחר המעשה

המתנה אחר המעשה, אין זה כלום[503] וכפיטום דברים הוא[504], אפילו מדרך תנאי, שכל תנאי שאינו בשעת מעשה במה יזכה[505], וכל שהוא קודם גמר המעשה יכול להתנות[506], שכן היה בתנאי בני גד ובני ראובן[507]. ויש שפירשו שלכן המוכר קרקע לחבירו, ופירש בשטר שמוכר ללא אחריות*[508], ואמר לו המוכר אם יטרפו ממך, אפרע לך אף את השבח שתשביח, והפירות שיטרפו ממך, אינו תנאי, שאין אלו אלא דברי תנחומים בעלמא לפטם את ליבו[509], שכיון שהיה אחר מעשה, אינו כלום[510], ולכן אמרו בתלמוד שהחילוק הוא בין מוכר ללוקח[511], שקודם שהתחיל המקח הוא ענין מוכר, ובין שהתנהו מוכר בין שהתנהו לוקח מועיל, ואחר גמר המקח הוא ענין לוקח, שהרי הקרקע שלו, ואין התנאי כלום, בין מתנהו מוכר בין מתנהו לוקח[512]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאף אחר מעשה יכול להתנות[513].

שאין תועלת בו

המתנה תנאי ואין לו תועלת מהתנאי, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין חילוק בזה, ואין צורך שיהיה התנאי דוקא בידי צד מסויים[514], והמוכר קרקע לחבירו סתם, ואמר הלוקח מדעתו: כשיהיו לך מעות, תביאם לי ואני אחזיר לך קרקע זו, הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות[515]. ב) ויש סוברים שכל תנאי שהלוקח היה לו להתנות לטובתו, והמוכר אמר מעצמו שיעשנו, ולא החזירו הלוקח, אינו תנאי[516], ודוקא שלא הזכיר התנאי בתחלת הקנין ולבסוף קודם שיגמר הקנין הזכיר, אבל אם בתחלת הקנין אמר מוכר ללוקח קנה על דעת זה, הוא תנאי וצריך לקיימו[517]. וכן אם החזיר הלוקח וחיזק דבריו, הוא תנאי[518]. ויש שפירשו שלכן המוכר קרקע לחבירו, ופירש בשטר שמוכר ללא אחריות*[519], ואמר לו המוכר אם יטרפו ממך, אפרע לך אף את השבח שתשביח, והפירות שיטרפו ממך, אינו תנאי, שאין אלו אלא דברי תנחומים בעלמא לפטם את ליבו[520], שכיון שלא אנו אומרים פיטום דברים הוא, אבל אם התנהו לוקח תנאי גמור הוא ומקנה[521], ולכן אמרו בתלמוד שהחילוק הוא בין מוכר ללוקח[522].

לסוברים שכל תנאי שהלוקח היה לו להתנות לטובתו, והמוכר אמר מעצמו שיעשנו, ולא החזירו הלוקח, אינו תנאי[523], אם הוא אף כשמבאר שהוא תנאי, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף על פי שהתנה בתנאי כפול, אינו מועיל[524]. ויש סוברים שלא אמרו שהתנאי הוא פיטום דברים, אלא כשאומר דרך סיפור דברים, אבל אם אמר לו: על תנאי כן אני מוכר לך, ודאי אינו פיטום דברים אלא תנאי גמור[525].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' מאירי שבציון הבא ואילך.
  2. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  3. ↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
  4. ↑ מאירי קדושין סא א.
  5. ↑ עי' נר אהרן שבציונים 6 ואילך, 9; עי' אבהא"ז שבציון 8 ואילך, בד' רמב"ם מכירה פי"א ה"ג וה"ז, ועי' ציון 12, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א.
  6. ↑ עי' נר אהרן שיעורים סי' ט.
  7. ↑ נר אהרן שם.
  8. ↑ עי' אבהא"ז שם ה"ג, בד' רמב"ם שם ה"ג וה"ז.
  9. ↑ עי' נר אהרן שם; כ"מ מאבהא"ז שם ה"ג, בד' רמב"ם שם ושם.
  10. ↑ חי' הגרנ"ט כתובות סי' כ, בד' תוס' כתובות ב ב ד"ה דלמא, ושטמ"ק שם, בשם הרא"ה; קוב"ש כתובות סי' ב, בד' שטמ"ק שם, בשם הרא"ה.
  11. ↑ חי' הגרנ"ט שם, בד' תוס' שם, ושטמ"ק שם, בשם הרא"ה.
  12. ↑ עי' חי' הגרנ"ט שם, בד' רמב"ם גרושין פ"ט הי"ח (ועי' ציון 5, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א), ושו"ע אה"ע סי' קמה א, בשם י"א.
  13. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך.
  14. ↑ ס' המקח לרה"ג שי"ז.
  15. ↑ ס' המקח שם; עי' מאירי שבציון הבא ואילך.
  16. ↑ אבהא"ז מכירה פי"א ה"ג, בד' רמב"ם אישות פ"ו הט"ז.
  17. ↑ עי' ציון 1 ואילך.
  18. ↑ מאירי קדושין סא א.
  19. ↑ עי' ס' המקח שם; רמב"ם מכירה פי"א ה"ב, לפי בהגר"א חו"מ סי' רז סק"ה; עי' מאירי שם.
  20. ↑ עי' ס' המקח שם, לפי בהגר"א שם.
  21. ↑ מאירי שם; אבהא"ז מכירה שם, בד' רמב"ם אישות שם הי"ז והי"ח.
  22. ↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
  23. ↑ מאירי שם.
  24. ↑ עי' קוב"ש ביצה סי' לה, בד' תוס' ערובין לז א ד"ה מיחל, בשם ר"ת.
  25. ↑ עי' קוב"ש ביצה שם, בד' תוס' ערובין שם, בפי' הא'.
  26. ↑ חולין קלד א, בד' ברייתא שבציון 28.
  27. ↑ רש"י שם ד"ה על מנת ורא"ש שם פ"י סי' ח, בפי' הגמ' שבציון הקודם.
  28. ↑ ברייתא א' בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה ורמינהי.
  29. ↑ עי' רש"י שם ד"ה על מנת; רא"ש שם פ"י סי' ח.
  30. ↑ רש"י שם ד"ה ורמינהו; עי' פסקי רי"ד במהדו"ק שם, בשמו, ודחה.
  31. ↑ עי' ציון 439 ואילך, 446 ואילך.
  32. ↑ עי' תוס' שם ד"ה חוץ, בתי' הב'; עי' רא"ש שם; עי' ר"ן שם (מה ב).
  33. ↑ עי' תוס' שם, בתי' הא'.
  34. ↑ פסקי רי"ד שם, במהדו"ק.
  35. ↑ עי' פסקי רי"ד שם, וסותר לפסקי רי"ד שבציון הבא ואילך, וצ"ב.
  36. ↑ עי' ר"מ בתוספ' סוטה פי"ד וברייתא שבת נו א וחולין קלג א.
  37. ↑ פסקי רי"ד שם, במהדו"ב, וסותר לפסקי רי"ד שבציון 34 ואילך, וצ"ב.
  38. ↑ ריטב"א שם; עי' ריטב"א ב"ב סג א; עי' חי' הר"ן שם. ועי' להלן: אחר המעשה ושאין תועלת בו.
  39. ↑ חולין קלד א, בד' ברייתא שבציון הבא; עליות דרבינו יונה ב"ב סג א ורא"ש חולין פ"י סי' ח, ומאירי ב"ב שם, בשם יש דוחים, ור"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם, בד' ברייתא שבציון 42, ועי' רשב"ם שם ד"ה כין דאמר ליה ע"מ כו', וריטב"א חולין שם, בשם יש מפרש ושכן פי' האשכנזים, שפי' בע"א.
  40. ↑ ברייתא ב' בחולין שם.
  41. ↑ רש"י שם ד"ה חוץ שיור.
  42. ↑ ברייתא ב"ב שם.
  43. ↑ רא"ש חולין שם.
  44. ↑ עי' ס' המקח לרה"ג שי"ט; עי' רמב"ן ב"ב סג א, בשמו; עי' פסקי ריא"ז ב"ב פ"ד ה"א סכ"ב; פסקי ריא"ז חולין פ"י ה"א סי"ד, לפי המהדיר שם; ריטב"א קדושין כג ב.
  45. ↑ כ"מ מרא"ש חולין פ"י סי' ח; עי' מאירי ב"ב שם, בשם יש דוחים.
  46. ↑ עי' מאירי שם, בדעה הא'.
  47. ↑ עי' רמב"ם בכורים פ"ט הי"א; עי' מאירי שם, בדעה הא', ובשם רוב המפרשים.
  48. ↑ מאירי שם.
  49. ↑ עי' רמב"ם מעשר פ"ו הי"ט; עי' מאירי שם, בדעה הא', ובשם רוב המפרשים.
  50. ↑ עי' מאירי שם.
  51. ↑ מאירי שם.
  52. ↑ ש"ך שם ס"ק יח, בד' הרמב"ם שבציונים 47, 49.
  53. ↑ רבה אמר רב ששת בקדושין כג ב, בד' חכמים במשנה שם כב ב.
  54. ↑ עי' תוס' שם כג ב ד"ה ורבי, שאף ר"מ במשנה שם כב ב, החלוק על חכמים, מודה לזה; עי' רמב"ן שם כג ב; כ"מ מרשב"א שם; עי' רא"ה סנהדרין עא א; עי' בעה"ת ש"ו ח"ג סי' ד.
  55. ↑ ריטב"א קדושין שם.
  56. ↑ עי' ציון 59 ואילך.
  57. ↑ ריטב"א קדושין כג ב.
  58. ↑ עי' להלן בפרקים הבאים.
  59. ↑ עי' מאירי קדושין סא א.
  60. ↑ עי' ציונים 85 ואילך, 284 ואילך, 314 ואילך, 366 ואילך, 385 ואילך, 411 ואילך, 442 ואילך, 493, 495, 507. עי' מאירי ב"מ צד א. ומהמאירי קדושין שם, מ' שה' הדקדוקים האחרונים אינם נלמדים מתנאי בני גד, וצ"ב.
  61. ↑ עי' להלן: תנאי כפול.
  62. ↑ עי' להלן: הן קודם ללאו.
  63. ↑ עי' להלן: תנאי קודם למעשה.
  64. ↑ עי' להלן: תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר.
  65. ↑ עי' להלן: שאפשר לקיים המעשה על ידי שליח. עי' מאירי קדושין שם וב"מ שם; עי' ריטב"א קדושין שם; עי' נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.
  66. ↑ עי' להלן: שאפשר לקיים התנאי.
  67. ↑ עי' להלן: על מה שכתוב בתורה.
  68. ↑ עי' להלן: דבר שבא לעולם.
  69. ↑ עי' להלן: דבר שיש בו ממש.
  70. ↑ עי' להלן: אחר המעשה ושאין תועלת בו. עי' מאירי שם ושם.
  71. ↑ תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו.
  72. ↑ ציון 63 ואילך.
  73. ↑ לבוש אה"ע סי' לח ס"ב.
  74. ↑ מאירי ב"מ צד א; עי' לבוש שם.
  75. ↑ רבינא ביבמות נג א, ורש"י ד"ה והכא בתנאי, בד' רבי בברייתא בגמ' שם נב ב.
  76. ↑ עי' רבא בגיטין מו ב, בד' ת"ק במשנה שם; ר' לעזר בירו' ערובין פ"ג ה"ה וקדושין פ"ג ה"ג, לפי חברייא בירו' שם, בד' ת"ק במשנה שם לו ב, ועי' ר' יוסי בירו' שם ושם, שפי' ד' ר' לעזר בע"א; ת"ק במשנה קדושין ס א: הרי את מקודשת וכו' על מנת וכו', לפי סמ"ג עשין נ, בשם ר"י, ועי' ציון 110, שי"מ בע"א.
  77. ↑ גיטין עו א, בד' רשב"ג בברייתא שם, בלשון הב', ועי' ציון 114, שי"מ בע"א.
  78. ↑ ר' יוסי בירו' ערובין שם וקדושין פ"ג ה"ג, בד' ר' יהודה במשנה ערובין לה א
  79. ↑ רש"י קדושין סא א ד"ה כל תנאי; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם; (תוס' ר"י הזקן) [ר"א מן ההר] שם; רע"ב שם פ"ג מ"ד.
  80. ↑ ר"מ במשנה שם (לגירסתנו. לגי' פי' ר' נתן אב הישיבה שם פ"ג מ"ד: ר' יהודה); עי' ר"מ בברייתא גיטין עו א; עי' ר"מ בברייתא בירו' ערובין פ"ג ה"ה וקדושין פ"ג ה"ג.
  81. ↑ עי' ר' מאיר בירו' שם ושם; רש"י קדושין שם ד"ה כתנאי בני גד; נמוק"י שם; רע"ב שם.
  82. ↑ ר"מ בברייתא גיטין שם.
  83. ↑ עי' ר"מ בברייתא שם.
  84. ↑ עי' תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו.
  85. ↑ עי' ר"מ במשנה קדושין שם.
  86. ↑ במדבר לב כט. ר"מ במשנה שם.
  87. ↑ רש"י שם; נמוק"י שם.
  88. ↑ במדבר שם ל. משנה שם.
  89. ↑ רש"י קדושין שם; עי' נמוק"י שם; עי' רע"ב שם.
  90. ↑ במדבר שם כט. עי' רש"י שם; נמוק"י שם; עי' רע"ב שם.
  91. ↑ נדרים יג ב; שבועות לו א; עי' רש"י קדושין שם; עי' נמוק"י שם; עי' רע"ב שם.
  92. ↑ במדבר שם ל. גמ' שם א, בד' ר"מ.
  93. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה ורבי חנינא.
  94. ↑ במדבר שם.
  95. ↑ גמ' שם א-ב, בד' ר"מ.
  96. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה למה לי.
  97. ↑ עי' ציון 123 ואילך.
  98. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ורבי חנינא.
  99. ↑ במדבר שם.
  100. ↑ גמ' שם, בד' ר"מ.
  101. ↑ במדבר שם כט.
  102. ↑ רש"י שם ד"ה כל היכא.
  103. ↑ רשב"ג בברייתא גיטין עו א.
  104. ↑ רש"י שם ד"ה איכא דאמרי.
  105. ↑ בראשית כד מא. עי' קדושין סא ב; עי' רש"י גיטין שם.
  106. ↑ גמ' שם, בד' רשב"ג, בלשון הב'.
  107. ↑ עי' גמ' שם.
  108. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואיכא דאמרי, ע"פ קדושין שם.
  109. ↑ עי' קדושין שם, ורש"י ד"ה היכא דניחא לה וד"ה ולא ניחא להו וד"ה נייתי.
  110. ↑ ת"ק במשנה קדושין ס א: הרי את מקודשת וכו' על מנת וכו', לפי פהמ"ש לרמב"ם שם, ורמב"ן שם סא א, ע"פ חכמים בברייתא שבציון 116 ונדרים יא א ורש"י קדושין סא א ד"ה כתנאי בני גד, ו(תוס' ר"י הזקן) [ר"א מן ההר] שם (וכ"מ ממ"מ שבציון 232), ועי' ציון 76, שי"מ בע"א.
  111. ↑ עי' ת"ק בתוספ' גיטין פ"ה: הר"ז גיטיך על מנת וכו' אם נתנה וכו' הר"ז גיטיך על מנת שתשמשי וכו'; עי' ת"ק בברייתא שבירו' ערובין פ"ג ה"ה וקדושין פ"ג ה"ג.
  112. ↑ ברייתא גיטין עו ב: הר"ז גיטך על מנת וכו'; עי' רבינא ביבמות נג א, בד' חכמים בברייתא בגמ' שם נב ב.
  113. ↑ עי' רבא בגיטין מו ב, בד' ר' יהודה במשנה שם.
  114. ↑ גמ' שם עו א, בד' רשב"ג בברייתא שם, בלשון הא', ועי' ציון 77, שי"מ בע"א.
  115. ↑ משנה קדושין סא א, ורש"י ד"ה ר"ח אמר ורע"ב שם פ"ג מ"ד.
  116. ↑ עי' חכמים בברייתא גיטין עו א.
  117. ↑ רש"י שם; עי' נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם; רע"ב שם.
  118. ↑ רש"י שם.
  119. ↑ ר"ח בן גמליאל במשנה שם.
  120. ↑ עי' רש"י שם.
  121. ↑ רש"י שם.
  122. ↑ עי' ציון 92 ואילך.
  123. ↑ עי' גמ' שם ב, בד' ר"ח בן גמליאל.
  124. ↑ רש"י שם ד"ה ורבי חנינא.
  125. ↑ עי' רש"י שם.
  126. ↑ רשב"ג בברייתא גיטין עו א.
  127. ↑ רש"י שם ד"ה איכא דאמרי.
  128. ↑ עי' גמ' שם, בד' רשב"ג, בלשון הא'.
  129. ↑ עי' ציון 111 ואילך.
  130. ↑ רש"י קדושין סא א ד"ה ר"ח אמר; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.
  131. ↑ במדבר לב ל. תוס' שם ד"ה שאלמלא, בשם ר"ת.
  132. ↑ ריטב"א שם.
  133. ↑ עי' ריטב"א שם.
  134. ↑ עי' ציון 111 ואילך.
  135. ↑ עי' ירו' ערובין פ"ג מ"ה וקדושין פ"ג ה"ג, בד' ר"ח בן גמליאל במשנה שם.
  136. ↑ במדבר לד יג. ירו' שם ושם.
  137. ↑ פ"מ קדושין שם.
  138. ↑ ירו' שם ושם.
  139. ↑ עי' שו"ת הרשב"א החדשות סי' קכז, ע"פ ירו' שבציון הקודם; עי' ריטב"א קדושין סא א, בשם א"ד, ובשם אחרים; עי' נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.
  140. ↑ ריטב"א שם, בשם אחרים; עי' נמוק"י שם.
  141. ↑ ריטב"א שם, בשם אחרים.
  142. ↑ ריטב"א שם, בשם א"ד.
  143. ↑ עי' ריטב"א קדושין סא א, בסו"ד: והנכון.
  144. ↑ עי' ציון 74 ואילך.
  145. ↑ עי' ציון 75 ואילך.
  146. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון 194.
  147. ↑ עי' ציון 85 ואילך.
  148. ↑ רמב"ם אישות פ"ו הי"ד; עי' ס' העיטור אות ת - תנאי (לז ד במהד' רמ"י).
  149. ↑ ר' יוסי בי ר' בון (לגירסתנו. לגי' שו"ת הרא"ש כלל פא סי' א: אבין, וסותר לרא"ש ב"ב פ"ח סי' מח, וצ"ב) בירו' קדושין פ"ג ה"ג, לגי' תוס' גיטין עה א ד"ה לאפוקי ואו"ז ח"ג ב"מ סי' שא, בשם הרב ר' אלחנן, ושו"ת מהר"ח או"ז סי' רלג, בשם רבינו שמשון, ורא"ש ב"ב שם, במסקנה, ושו"ת הרא"ש שם, בשם ר"י, ועי' ציון 177, שי"ג בע"א.
  150. ↑ ר' מתניה (לגי' רא"ש שם ושם: מתנה. לגי' מרדכי גיטין רמז תכז: מתתיא) בירו' שם, לגירסתנו, וגי' הראשונים שבציונים 149, 177, ועי' ציון 166, שי"ג בע"א.
  151. ↑ תוס' שם, בשם הרב ר' אלחנן; עי' או"ז שם, בשם ה"ר אלחנן.
  152. ↑ עי' או"ז שם, בשם ה"ר אלחנן; שו"ת מהר"ח או"ז שם, בשם רבינו שמשון.
  153. ↑ עי' ציון 177.
  154. ↑ ר' מתניה בירו' שם.
  155. ↑ עי' סמ"ג עשין נ, בשם רבינו יעקב; עי' רא"ש שם ושם, בשם ר"ת.
  156. ↑ סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב; או"ז שם, בשם ר"ת, ועיי"ש שרבינו אלחנן דחה; עי' רא"ש שם ושם, בשם ר"ת.
  157. ↑ ברייתא תענית יז א ושבועות לו ב.
  158. ↑ ויקרא י ט.
  159. ↑ רש"י שבועות שם ד"ה ששתויי יין. וע"ע פסולי עבודה ושתויי יין.
  160. ↑ ע"ע פסולי עבודה וע' שתויי יין. רש"י שם ד"ה פרועי ראש.
  161. ↑ עי' גמ' שם; עי' סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב; עי' או"ז שם, בשם ר"ת; עי' רא"ש שם ושם, בשם ר"ת.
  162. ↑ עי' רא"ש ב"ב שם, במסקנה, ושו"ת הרא"ש שם, בשם ר"י; מאירי קדושין סא א, בפי' הא'.
  163. ↑ מאירי שם.
  164. ↑ מאירי שם, בפי' הב'.
  165. ↑ עי' ציון 177.
  166. ↑ ר' מתניה בירו' שם, לגי' או"ז שם, בסו"ד, ועי' ציונים 150, 178, שי"ג בע"א.
  167. ↑ ע"ע ערוב תחומים.
  168. ↑ עי' או"ז שם.
  169. ↑ עי' רשב"ם שבציון 199, לפי הראשונים שבציון הנ"ל, ועי' ציון 206 ואילך, שי"מ בע"א; עי' ראשונים שבציון 179 ואילך; עי' רבינו יואל שבציון 173.
  170. ↑ תשו' רב האי בתשוה"ג החדשות סי' קנג.
  171. ↑ ראב"ד בהשגות זכיה פ"ג ה"ח.
  172. ↑ עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז. ועי' ראיית הרי"ף שם מב"מ צד א.
  173. ↑ עי' תשו' רבינו יואל בראבי"ה סי' תתקיג.
  174. ↑ עי' ראב"ד שם; עי' חי' המאירי ביצה כ א.
  175. ↑ תשו' הרי"ף שם.
  176. ↑ מאירי ב"מ צד א, בתי' הא'.
  177. ↑ ר' יוסי בי ר' בון בירו' קדושין פ"ג ה"ג, לגירסתנו, וגי' ס' העיטור אות ת - תנאי (לז ד במהד' רמ"י), ותוס' גיטין עה א ד"ה לאפוקי, בפי' הא', וראבי"ה תשו' ובאורי סוגיות סי' אלף כג (וכ' שאינו יודע פתרון הירו', כי אין לו לר"מ ממשמע שנאמר הן אתה שומע לאו), וסמ"ג עשין נ, בשם רבינו יעקב, ורא"ש ב"ב פ"ח סי' מח ושו"ת הרא"ש כלל פא סי' א, בשם ה"ר שמשון הזקן ור"ת, ומרדכי גיטין רמז תכז, ומאירי קדושין סא א, ושו"ת מהר"ח או"ז סי' רלג, ועי' ציון 149, שי"ג בע"א.
  178. ↑ ר' מתניה בירו' שם, לגירסתנו, וגי' הראשונים שבציונים 149, 177, ועי' ציון 166, שי"ג בע"א.
  179. ↑ ס' העיטור שם; מרדכי שם, בשמו.
  180. ↑ עי' דברים כח יב.
  181. ↑ משנה שבועות לה א. עי' ס' העיטור שם; עי' מרדכי שם, בשמו.
  182. ↑ ירו' שבועות פ"ד ה"י, בד' ר"מ במשנה שם.
  183. ↑ עי' שבועות לו ב; עי' ס' העיטור שם; עי' מרדכי שם, בשמו.
  184. ↑ עי' ציון 157 ואילך. עי' ס' העיטור שם; עי' מרדכי שם, בשמו.
  185. ↑ ס' העיטור שם; מרדכי שם, בשמו.
  186. ↑ כ"מ מרשב"ם ב"ב קלז ב ד"ה ואם לאו, לפי תוס' קדושין מט ב ד"ה דברים ותוס' רא"ש שם, ועי' ציון 206 ואילך, שי"מ בע"א.
  187. ↑ עי' ציון 85 ואילך. עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשמו.
  188. ↑ עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשם רשב"ם.
  189. ↑ ע"ע אומדנא: אומדנא מוכחת בממונות.
  190. ↑ עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשמו.
  191. ↑ ע"ע אומדנא ציון 5. עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשמו.
  192. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 4. עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשמו.
  193. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 3. עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם, בשמו.
  194. ↑ עי' שאילתות ריש שאי' קלח; עי' תשוה"ג החדשות סי' קנג, בשאלת השואל, בשם יש מי שאומר, הב'; עי' ס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע, בשם יש מן הגאונים, ודחה; עי' רמב"ם אישות פ"ו ה"א וה"ב, בסתם, והי"ד, בשם גדולי הגאונים הראשונים, והסכים להם; כ"מ מתשו' ופסקים לראב"ד סי' כה, בשם רבינו יעקב (ועי' סמ"ג בשם רבינו יעקב שבציון 155 ואילך); כ"מ מבעה"מ ביצה כ א (י א); ס' העיטור אות ת - תנאי (לז ד במהד' רמ"י), בשם תשו' ר' משה הגאון ושכן הורו הגאונים הראשונים, והסכים להם; עי' יראה"ש סי' ז; סמ"ג עשין מד ומח; סי' ס' המכתם ביצה שם, בשם הר"מ; מרדכי סוכה רמז תשנח, בשם שאילתות ובה"ג (עי' בה"ג סי' מ) ורמב"ם וסמ"ג; עי' מאירי קדושין סא א וב"מ צד א, בשם גדולי המחברים; עי' תשב"ץ קטן בתוספות סי' תקעב, בשם רבינו שלמה, בשם רבינו יהודה בר מאיר הכהן הזקן; עי' הגמ"י שם הי"ד, בשם רבינו שמחה; טור חו"מ סי' רמא סי"א, בשם ר"ת ורמב"ם ורא"ש, ואה"ע סי' לח, בשם רא"ש; עי' עזרת נשים ש"א.
  195. ↑ עי' גיטין עה ב.
  196. ↑ גמ' שם. עי' תוס' שם א ד"ה לאפוקי; עי' סמ"ג עשין מח ונ; עי' הגמ"י שם, בשם תוס' וסה"ת.
  197. ↑ עי' בה"ג שם; עי' תוס' שם; עי' סמ"ג שם ושם; עי' שו"ת מהר"ח או"ז שם, בשם בה"ג ורבינו שמשון; עי' הגמ"י שם, בשם תוס' וסה"ת.
  198. ↑ עי' ציון 145 ואילך.
  199. ↑ עי' דיני התנאים לר' שמואל בן חפני גאון (מובא בשיטות הגאונים ודיוני הראשונים על תנאי כפול בדיני ממונות עמ' 77), שכך נאמר בשם ראש הישיבה הפיומי (רס"ג); תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; ס' השטרות לר"י ברצלוני שם; תוס' קדושין מט ב ד"ה דברים, בשם רשב"ם (עי' ציון 186 ואילך); כ"מ מר"א אב"ד ב"ב קלז ב; השגות ראב"ד לרי"ף גיטין עו א (לז ב), בשם איכא מרבוותא, ותמה; עי' ראב"ד בהשגות זכיה פ"ג ה"ח; רמב"ם שם, בשם מקצת גאונים אחרונים, ודחה, וזכיה פ"ג ה"ח, בשם רבותיו, ודחה; בעה"מ ביצה שם, בשם הרבה מן החכמים, ודחה; ס' העיטור אות ת - תנאי (לז ד במהד' רמ"י), בשם תשו' הרי"ף, ודחה; עי' תשו' רבינו יואל בראבי"ה סי' תתקיג; ראבי"ה תשו' ובאורי סוגיות סי' אלף כג, בשם רבותיו; ס' ההשלמה וס' המכתם ביצה שם, בשם תשו' הרי"ף; ס' הזכות לרמב"ן שם (לח א), בשם פי' הראב"ד לקדושין; רא"ש ב"ב פ"ח סי' מח, בשם רשב"ם וה"ר שמשון הזקן, ושו"ת הרא"ש כלל פא סי' א, בשם ה"ר שמשון הזקן; מרדכי סוכה שם, בשם רשב"ם, ובשם רבינו שמואל בן חפני הכהן, וסותר לרשב"ח שבציון 212 ואילך, ור' נתן אב הישיבה בשם רשב"ח שבציון 216, וצ"ב; עי' מאירי קדושין שם, בשם גדולי הפוסקים וגדולי המפרשים, והסכים להם, וב"מ שם, בשם יש מי שאומר וגדולי המפרשים, וחי' המאירי ביצה שם, בשם רבינו הגאון; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ורבינו שמואל בן חפני הכהן ושב"ט, וראבי"ה בשם ראב"ן; טור חו"מ שם, בשם רשב"ם וקצת גאונים, ואה"ע שם, בשם י"א.
  200. ↑ בעה"מ שם, בשם הרבה מן החכמים.
  201. ↑ כ"מ מתשו' רב האי בתשוה"ג החדשות סי' קנג; תוס' קדושין שם, בשם רשב"ם; עי' ר"א אב"ד ב"ב שם; השגות ראב"ד לרי"ף גיטין שם, בשם איכא מרבוותא, ותמה; עי' ראב"ד בהשגות שם (ומ' שהוא בכל ממון, וסותר קצת לראב"ד שבציון 217, וצ"ב); רמב"ם אישות שם, בשם מקצת גאונים אחרונים, ודחה; עי' בעה"מ ביצה שם, בשם הרבה מן החכמים; עי' תשו' רבינו יואל בראבי"ה סי' תתקיג; ס' הזכות לרמב"ן שם, בשם פי' הראב"ד לקדושין; ס' ההשלמה וס' המכתם ביצה שם, בשם תשו' הרי"ף; רא"ש ב"ב שם, בשם רשב"ם וה"ר שמשון הזקן, ושו"ת הרא"ש שם, בשם ה"ר שמשון הזקן; מרדכי סוכה שם, בשם רשב"ם ובשם רבינו שמואל בן חפני הכהן; עי' מאירי קדושין שם, לדעה זו, וחי' המאירי ביצה שם, בשם רבינו הגאון; עי' הגמ"י שם; תשב"ץ קטן שם, בשם רבינו שלמה בשם רבינו יצחק הלוי, לפי שבעת הנרות לתשב"ץ שם; טור אה"ע שם, בשם י"א.
  202. ↑ ע"ע אומדנא: אומדנא מוכחת בממונות.
  203. ↑ עי' ר"א אב"ד שם; עי' בעה"מ שם, בשם הרבה מן החכמים; עי' ס' ההשלמה שם, בד' הרי"ף, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; ס' המכתם שם, בשם יש שנותנין, בד' הרי"ף; כ"מ מרא"ש ב"ב שם, בשם רשב"ם; מאירי קדושין שם, בשם יש שפירשו; עי' מאירי ב"מ שם, לדעה זו.
  204. ↑ עי' ס' ההשלמה ביצה שם, בשם הראב"ד, בד' הרי"ף, ועי' ציון 202 ואילך, שי"מ בע"א; עי' ס' המכתם שם, בשם הראב"ד, בד' הרי"ף; מאירי קדושין שם, בשם גדולי המפרשים. ועי' חי' המאירי ביצה שם, בד' הראב"ד.
  205. ↑ כ"מ מרשב"ם ב"ב קלז ב ד"ה ואם לאו, לפי תוס' קדושין מט ב ד"ה דברים ותוס' רא"ש שם, ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א; עי' ראב"ן גיטין סי' תקסד וקדושין סי' תקנד; כ"מ ממאירי ב"מ שם, בתי' הא'.
  206. ↑ עי' רמב"ן ב"ב שם וס' הזכות גיטין שם (לח א), בד' תשו' הרי"ף שבציון 199 ורשב"ם שם (ועי' ציונים 186 ואילך, 205, שי"מ הרשב"ם בע"א); מאירי ב"מ שם, בתי' הב'; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ורבינו שמואל בן חפני הכהן.
  207. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' רמב"ן שם ושם, בד' תשו' הרי"ף ורשב"ם.
  208. ↑ רמב"ן שם ושם, בד' תשו' הרי"ף ורשב"ם; עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' שא; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ורבינו שמואל בן חפני הכהן.
  209. ↑ הגמ"י שם, בשם שב"ט, ובשם ראבי"ה בשם זקנו. וע"ע מנהג.
  210. ↑ עי' קדושין מט ב - נ א.
  211. ↑ ס' הזכות גיטין שם, בשם פי' הראב"ד לקדושין.
  212. ↑ דיני התנאים לר' שמואל בן חפני גאון (מובא בשיטות הגאונים ודיוני הראשונים על תנאי כפול בדיני ממונות עמ' 77), וסותר לגאונים וראשונים בשם רשב"ח שבציונים 199, 216, וצ"ב; עי' תשוה"ג החדשות שם, בשאלת השואל, בשם יש מי שאומר, הא'.
  213. ↑ גיטין שם. עי' דיני התנאים שם.
  214. ↑ עי' ציון 80.
  215. ↑ עי' דיני התנאים שם (עמ' 78).
  216. ↑ עי' פי' ר' נתן אב הישיבה קדושין פ"ג מ"ד, בשם ר' שמואל בן חפני בספר התנאים, וסותר לרשב"ח שבציון 212 ואילך, ולמרדכי בשם רשב"ח שבציון 199, וצ"ב.
  217. ↑ תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו, בשם יש מן הגאונים, והסכים להם, וסותר קצת לראב"ד שבציון 201, וצ"ב.
  218. ↑ עי' תשו' ופסקים לראב"ד שם.
  219. ↑ ריטב"א קדושין נ א, ע"פ גמ' שם, וסא א.
  220. ↑ עי' ציון 112.
  221. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.
  222. ↑ ריטב"א שם סא א.
  223. ↑ ע"ע גט שכיב מרע ציון 48 ואילך.
  224. ↑ עי' שו"ע חו"מ רמא ט; עי' לבוש שם.
  225. ↑ ציון 43 ואילך.
  226. ↑ עי' ציון 224.
  227. ↑ עי' רי"ף גיטין עו א (לז ב); עי' תשו' רבינו יואל בראבי"ה סי' תתקיד ורמב"ן ורשב"א גיטין עה ב ורא"ש שם פ"ו סי' ט ושו"ת הרא"ש כלל מו סי' א, בשמו.
  228. ↑ עי' במדבר לב כט-ל.
  229. ↑ עי' גמ' שם עה ב.
  230. ↑ רי"ף עו א שם; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כה, בשמו, ודחה; עי' רמב"ם אישות פ"ו הי"ז; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו, בשם ר"ח (וסותר לטור בשם ר"ח שבציון 248, וצ"ב) ורי"ף, והסכים להם, וסותר לראב"ד דלעיל ולראב"ד שבציון הנ"ל, וצ"ב; תשו' רבינו יואל שם ורא"ש שם ושם, בשם הרי"ף; רמב"ן שם עה ב, בשם הגאון בתשובה והרי"ף; רשב"א שם, שכן אמרו משמו של רבינו האי גאון, ובשם הרי"ף; מ"מ שם, בשם הגאונים, והסכים להם; עי' שו"ע אה"ע לח ג, בדעה הא'.
  231. ↑ עי' גיטין עד א. רי"ף עו א שם; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כה, בשמו, ודחה; עי' רמב"ם אישות פ"ו הי"ז; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו ותשו' רבינו יואל שם, בשם הרי"ף; סמ"ג עשין מח, בשם הרמב"ם, והסכים לו; רא"ש גיטין שם, בשם הרי"ף, ושו"ת הרא"ש שם, בשם רי"ף ורמב"ם והגאון בתשובה; מ"מ שם, בשם הגאונים, והסכים להם; עי' שו"ע אה"ע לח ג, בדעה הא'.
  232. ↑ מ"מ שם, לד' זו (והיינו לכאו' ת"ק במשנה קדושין ס א, ומפרש כראשונים שבציון 110, ועי' ציון 76, שי"מ בע"א, וסתם משנה שם סג א).
  233. ↑ עי' תשו' ופסקים לראב"ד שם, בשם ר"ח ורי"ף.
  234. ↑ עי' ציון 82.
  235. ↑ עי' תשו' ופסקים לראב"ד שם, בד' ר"ח ורי"ף.
  236. ↑ רמב"ם שם; רא"ש שם וטור שם, בשמו; רשב"א שם, בד' רב האי גאון והרי"ף; עי' שו"ע שם, בדעה הא'.
  237. ↑ רמב"ן ורשב"א שם ורא"ש שם ושם, בשם הראב"ד.
  238. ↑ ק"נ לרא"ש שם סק"ש.
  239. ↑ נר אהרן שיעורים סי' ט.
  240. ↑ רמב"ן ורשב"א גיטין שם ושו"ת הרא"ש שם, בשם הראב"ד; עי' רא"ש ב"ב שם, בשם הראב"ד.
  241. ↑ עי' גמ' שבציון 387.
  242. ↑ עי' ציון 385 ואילך.
  243. ↑ עי' ציונים 384 ואילך, 407 ואילך.
  244. ↑ עי' רש"י שבציון 388.
  245. ↑ עי' נר אהרן שם.
  246. ↑ נר אהרן שם.
  247. ↑ עי' נר אהרן שם.
  248. ↑ עי' השגות ראב"ד לרי"ף גיטין עו א (לז ב), וסותר לראב"ד שבציון 230, וצ"ב; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כה, בשם רבינו יעקב, והסכים לו; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו, בשם הרב צרפתי האחרון; רא"ש ב"ב שם; שו"ת הרא"ש שם, בד' ר"ח, ושכך עושין מעשה כל חכמי אשכנז וצרפת; טור שם, בשם ר"ח (וסותר לראב"ד בשם ר"ח שבציון הנ"ל, וצ"ב) ורא"ש; עי' מ"מ שם, בשם בעלי התוס'; שו"ע שם, בשם י"ח.
  249. ↑ תשו' ופסקים לראב"ד שם, בשם הרב צרפתי האחרון; עי' רמב"ן ורשב"א שם; רא"ש שם.
  250. ↑ עי' רשב"א ושו"ת הרא"ש שם, בשם הרמב"ן, ע"פ תוספ' קדושין פ"ג: הרי אתה מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון וכו' הר"ז מקודשת מיד וכו' דברי ר"מ.
  251. ↑ טור שם, בשם ר"ח ורא"ש; שו"ע שם, בשם י"ח.
  252. ↑ ר"ן גיטין עה ב (לז א).
  253. ↑ עי' ראשונים שבציון 256 ואילך.
  254. ↑ ר"ן שם; ק"נ לרא"ש שם סק"ו, בשמו.
  255. ↑ כ"מ מרמב"ן ורשב"א שם; עי' מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א.
  256. ↑ ריטב"א גיטין עה ב; ר"ן שם (לז א).
  257. ↑ רמב"ן ורשב"א קדושין סא א ורא"ש גיטין פ"ו סי' ט וריטב"א שם ור"ן שם, בד' ירו' ערובין פ"ג ה"ה וקדושין פ"ג ה"ג.
  258. ↑ ברייתא בירו' שם ושם.
  259. ↑ ברייתא בירו' שם ושם.
  260. ↑ עי' ברייתא בירו' שם ושם.
  261. ↑ ריטב"א שם.
  262. ↑ עי' ר' חגיי בירו' שם ושם, וריטב"א שם ור"ן שם.
  263. ↑ עי' ריטב"א שם.
  264. ↑ עי' ר' יוסה בירו' שם ושם.
  265. ↑ עי' ריטב"א שם; ר"ן שם.
  266. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  267. ↑ ציון 55.
  268. ↑ ציון 26 ואילך.
  269. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ו ה"ב; עי' סמ"ג עשין מח; עי' שו"ע אה"ע לח ב.
  270. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם; שו"ע שם.
  271. ↑ שו"ע שם.
  272. ↑ עי' ציון 194 ואילך.
  273. ↑ עי' ציון 224.
  274. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם.
  275. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם; שו"ע שם.
  276. ↑ עי' ציון 224.
  277. ↑ עי' ציון 75 ואילך.
  278. ↑ סה"ת סי' קל, בשם מורי רבינו: יכול להיות; סמ"ג עשין נ, בשם רבינו יצחק: כי שמא; הגמ"י אישות פ"ו ה"ב, בשם סמ"ג בשם ר"י: כי שמא.
  279. ↑ רמ"א בשו"ע אה"ע לח ג; לבוש שם ס"ב.
  280. ↑ סתם משנה קדושין מט ב; רמב"ם אישות פ"ח ה"א; טוש"ע אה"ע לח כד. וע"ע קדושין.
  281. ↑ עי' ציון 224.
  282. ↑ עי' ציון 75 ואילך.
  283. ↑ עי' תשו' רבינו יואל בראבי"ה סי' תתקיג, בשם רשב"ם.
  284. ↑ עי' במדבר לב כט. עי' רש"י גיטין עה ב ד"ה הן קודם.
  285. ↑ רש"י קדושין סא א ד"ה כתנאי בני גד; ר"י מלוניל שם (כה ב).
  286. ↑ עי' רבא בגיטין עה ב.
  287. ↑ ר"ן שם (לו ב).
  288. ↑ עי' רבא בגמ' שם, ודוחה ד' שמואל שבציון 290.
  289. ↑ עי' גיטין עה ב, בד' שמואל שבציון הבא.
  290. ↑ גמ' שם.
  291. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  292. ↑ עי' רש"י קדושין סא א ד"ה ר"ח אמר; כ"מ מתוס' שם ד"ה כל ותוס' ר' שמואל (בשיטת הקדמונים) שם, בשמו; רמב"ן ורשב"א שם, בד' רש"י; תוס' רא"ש שם, בשם רש"י; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  293. ↑ עי' ציון 75 ואילך. ר"י מלוניל שם (כה ב); עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם; כ"מ ממאירי שם, במסקנה; עי' תוס' ר' שמואל שם; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם: ואפשר; ריטב"א גיטין עה ב.
  294. ↑ תוס' רא"ש שם.
  295. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  296. ↑ עי' תוס' רא"ש שם.
  297. ↑ עי' שאילתא שאי' קלח; עי' בה"ג סי' לט; רמב"ם אישות פ"ו ה"ב; טוש"ע אה"ע לח ב; עי' עזרת נשים ש"א.
  298. ↑ תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; ס' ההשלמה ביצה כ א, בשם הרי"ף; ס' השטרות שם, בסו"ד; רמב"ם זכיה פ"ג ה"ח, בשם רבותיו, ודחה; עי' רמב"ן ב"ב קלז ב, בשם רבינו הגדול (הרי"ף) ורבינו האיי גאון; טור אה"ע סי' לח, בשם י"א.
  299. ↑ ס' השטרות שם, בשם יש מן הגאונים, ודחה; עי' רמב"ם שם ואישות פ"ו ה"א וה"ב.
  300. ↑ ריטב"א גיטין עה ב.
  301. ↑ עי' ציון 293 ואילך.
  302. ↑ עי' ריטב"א שם.
  303. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. ריטב"א שם.
  304. ↑ עי' שו"ע חו"מ רז א.
  305. ↑ ר"ן גיטין עה ב (לו ב); ח"מ סי' לח סק"ב, בשמו; מל"מ אישות פ"ו ה"א, במסקנה; באה"ט אה"ע שם סק"ה.
  306. ↑ ר"ן שם; מל"מ שם, במסקנה.
  307. ↑ רמ"א בשו"ע אה"ע לח ב; לבוש שם.
  308. ↑ לבוש שם.
  309. ↑ מל"מ שם; ח"מ שם וב"ש שם סק"ג, ע"פ ר"ן שבציון 305. ועי' טיב קידושין שם סק"ד.
  310. ↑ עי' גיטין עה ב. ב"ש שם.
  311. ↑ סתם משנה ב"מ צד א.
  312. ↑ אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום ר' מאיר, בברייתא בגיטין עה א.
  313. ↑ עי' אבא חלפתא איש כפר חנניא משום ר' מאיר, בברייתא בגמ' שם; עי' רבא (לגירסתנו. לגי' רשב"א שם: רבה) בגמ' שם.
  314. ↑ רש"י שם ד"ה מתנאי בני גד.
  315. ↑ במדבר לב כט.
  316. ↑ שם.
  317. ↑ רש"י גיטין שם; ראב"ד בהשגות אישות פ"ו ה"ד.
  318. ↑ רבא בגמ' שם.
  319. ↑ רש"י קדושין סא א ד"ה כתנאי בני גד; עי' ר"י מלוניל שם; עי' מאירי שם.
  320. ↑ מאירי שם.
  321. ↑ תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו.
  322. ↑ עי' ברייתא בגיטין שם.
  323. ↑ עי' רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה לאפוקי הכא, ועי' אביי בגמ' שם, ועי' ציון 370, שי"מ הברייתא שבציון הקודם בע"א.
  324. ↑ ברייתא ב"מ צד א.
  325. ↑ גמ' שם.
  326. ↑ עי' ציון 85 ואילך. עי' תוס' קדושין סא א סוד"ה כל, לגי' מהרש"א שם.
  327. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  328. ↑ עי' ציון 117 ואילך. עי' רש"י גיטין עה א ד"ה משום דהוי ליה וקדושין שם ד"ה ר"ח אמר; עי' תוס' שם ותוס' רא"ש ותוס' ר' שמואל (בשיטת הקדמונים), בשמו; רמב"ן ורשב"א שם, בד' רש"י; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  329. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (כה ב); עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם; כ"מ ממאירי שם, במסקנה; עי' תוס' ר' שמואל שם; עי' ריטב"א ב"מ צד א, בשם תוס', והסכים להם; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) גיטין שם: ואפשר.
  330. ↑ עי' ציון 325. עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  331. ↑ עי' תוס' שם, לגי' מהרש"א שם.
  332. ↑ תוס' רא"ש שם; עי' ריטב"א ב"מ שם, בשם תוס'.
  333. ↑ עי' תוס' גיטין שם, לגי' מהרש"א שם; עי' ריטב"א ב"מ שם, בשם תוס'.
  334. ↑ תוס' רא"ש גיטין שם.
  335. ↑ עי' ציון 324.
  336. ↑ ריטב"א ב"מ שם, בשם תוס'.
  337. ↑ עי' ציון 325.
  338. ↑ עי' ציון 447 ואילך.
  339. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם תוס', ע"פ גמ' שם.
  340. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם תוס'.
  341. ↑ עי' ציון 115.
  342. ↑ עי' נמוק"י גיטין שם.
  343. ↑ עי' ציון 115.
  344. ↑ עי' ציון 325. עי' רמב"ן שם: ואפשר; עי' רשב"א שם: ואפשר; עי' ריטב"א שם: מיהו לאו הכרחא היא דאפשר.
  345. ↑ ר"י מלוניל קדושין סא א (כה ב); רשב"א שם, בשם ר"ת, והסכים לו; עי' מאירי שם; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם, בשם ר"ח ורי"ף; רמב"ם אישות פ"ו ה"ב; טוש"ע אה"ע לח ב; עי' עזרת נשים ש"א.
  346. ↑ עי' ציונים 329 ואילך, 343 ואילך.
  347. ↑ ר"י מלוניל שם; עי' רשב"א שם; עי' מאירי שם.
  348. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' רשב"א שם.
  349. ↑ עי' ציון 311.
  350. ↑ עי' רשב"א שם; עי' נמוק"י שם.
  351. ↑ ריטב"א קדושין נ א, ע"פ גמ' שם, וסא א.
  352. ↑ עי' ציון 329 ואילך.
  353. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך.
  354. ↑ ריטב"א שם סא א.
  355. ↑ עי' ראב"ד שבציון הבא.
  356. ↑ רמב"ם אישות פ"ו ה"ד, לפי מג"ע שם, ועי' ציון 360, שי"מ בע"א; ראב"ד בהשגות שם; עי' רמב"ן ב"מ צד א; עי' מאירי שם; מ"מ שם, בשם תוס' ורמב"ן ורשב"א.
  357. ↑ מ"מ אישות פ"ו ה"ד, בד' רמב"ם שבציון הבא ואילך.
  358. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם, בשם גדולי המחברים, ודחה.
  359. ↑ רמב"ם שם.
  360. ↑ עי' טור אה"ע סי' לח, בד' רמב"ם שבציון 358 ואילך, ודחה, ועי' ציון 356, שי"מ בע"א; מ"מ שם, בד' הרמב"ם.
  361. ↑ עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; ס' ההשלמה ביצה כ א, בשם הרי"ף; ס' השטרות שם, בסו"ד; עי' רמב"ן ב"ב קלז ב, בשם רבינו הגדול (הרי"ף) ורבינו האיי גאון; מאירי ב"מ צד א, בשם י"ח; טור אה"ע סי' לח, בשם י"א.
  362. ↑ ס' השטרות שם, בשם יש מן הגאונים, ודחה; עי' רמב"ם אישות פ"ו ה"א וה"ב; עי' מאירי שם, בסתם.
  363. ↑ עי' שו"ע חו"מ רז א.
  364. ↑ עי' גיטין עה א.
  365. ↑ תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו; עי' מאירי קדושין סא א.
  366. ↑ רש"י גיטין שם ד"ה בדבר אחד; עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; עי' ס' השטרות שם; עי' מאירי שם.
  367. ↑ רש"י שם ד"ה ומעשה בדבר אחר; עי' תשו' הרי"ף שם; עי' ס' השטרות שם; עי' מאירי שם.
  368. ↑ עי' רב אדא בר אהבה בגמ' שם.
  369. ↑ עי' ברייתא בגיטין שם.
  370. ↑ רב אדא בר אהבה בגמ' שם א-ב, ורש"י ד"ה בדבר אחד, ועי' ציון 323, שי"מ הברייתא שבציון הקודם בע"א.
  371. ↑ עי' רבא בגמ' שם א ורבא שבציון 378, לפי רמב"ן ב"ב קלז ב, בצד הא'.
  372. ↑ עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; ס' השטרות שם; תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו; עי' תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך; רא"ש גיטין פ"ו סי' ט; מאירי קדושין סא א; טור אה"ע סי' לח; עי' עזרת נשים ש"א; רמ"א בשו"ע שם ד, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  373. ↑ רמב"ם אישות פ"ו ה"ב, לפי מ"מ שם ה"א; רמב"ם שם וגרושין פ"ח הי"ד, לפי ב"י שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם, בדעה הא'.
  374. ↑ עי' רמ"א שם; עי' לבוש שבציון הבא.
  375. ↑ עי' לבוש שם.
  376. ↑ עי' ציון 372.
  377. ↑ עי' ציון 369. עי' תוס' סוכה מא ב ד"ה הילך.
  378. ↑ רבא בגמ' שם וב"ב קלז ב.
  379. ↑ עי' מאירי קדושין סא א.
  380. ↑ עי' ציון 372.
  381. ↑ עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בקיצור בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; ס' השטרות שם; טור אה"ע סי' לח, בשם י"א.
  382. ↑ ס' השטרות שם, בשם יש מן הגאונים, ודחה; עי' מאירי שבציון הבא.
  383. ↑ מאירי קדושין סא א.
  384. ↑ עי' כתובות עד א, ומאירי קדושין סא א.
  385. ↑ רש"י כתובות שם ד"ה על ידי שליח; עי' מאירי קדושין שם.
  386. ↑ עי' כתובות שם, ורש"י שם וד"ה דאפשר לקיומיה.
  387. ↑ עי' רב אחא בר יעקב בגמ' שם, בפי' ר' יוחנן בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה על ידי שליח.
  388. ↑ רש"י שם.
  389. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה וקא הוי תנאיה תנאה, ע"פ ברייתא שבציונים 396, 398.
  390. ↑ ע"ע קדושין. עי' גמ' שם.
  391. ↑ דברים כד ב.
  392. ↑ ע"ע הקש.
  393. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה דאיתקוש הויות.
  394. ↑ ע"ע קדושין.
  395. ↑ עי' רש"י שם.
  396. ↑ ת"ק בברייתא שם עג ב וגיטין כה ב.
  397. ↑ כתובות שם, בד' ת"ק.
  398. ↑ ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון בברייתא כתובות שם וגיטין שם כה ב - כו א.
  399. ↑ עי' כתובות שם, בד' רשב"י משום ר"ש.
  400. ↑ עי' תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו; מאירי קדושין סא א.
  401. ↑ עי' תשו' הרי"ף בתג"ה סי' קנז, והובא בשו"ת הרי"ף סי' לא וס' השטרות לר"י ברצלוני שטר ע; רמב"ם אישות פ"ו ה"ב וזכיה פ"ג ה"ז, לפי כס"מ אישות שם ה"א, ועי' ציון 408, שי"מ בע"א; עי' שו"ת הרא"ש כלל מה סי' כד וכלל מו סי' ב, ועי' ב"ח אה"ע סי' לח, שתמה, שסותר לשו"ת הרא"ש שבציון הנ"ל, וצידד שט"ס שם, וצ"ב; עי' עזרת נשים ש"א; עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  402. ↑ ע"ע קדושין.
  403. ↑ ע"ע הנ"ל.
  404. ↑ עי' כס"מ אישות שם ה"א, בד' הרמב"ם, בטעם הא'.
  405. ↑ עי' ציון 389 ואילך.
  406. ↑ כס"מ שם, בד' הרמב"ם, בטעם הב'.
  407. ↑ עי' מאירי קדושין סא א.
  408. ↑ רמב"ם שם ה"ב וזכיה שם, לפי מ"מ שם ה"א, ועי' ציון 401, שי"מ בע"א; עי' תשו' ופסקים לראב"ד סי' כו; שו"ת הרא"ש כלל לה סי' ט, ועי' ב"ח שם, שתמה, שסותר לשו"ת הרא" שבציון הנ"ל, ועי' ציון הנ"ל; עי' מאירי שם; עי' טור שם, לגירסתנו (ועי' ב"ח שם ופרישה שם אות ג וט"ז שם סק"ג, שי"ג בע"א) וסי' קמג; עי' באה"ט שם סי' לח סק"ד.
  409. ↑ עי' סתם משנה ב"מ צד א, לפי רב טבלא אמר רב בגמ' שם, ורב נחמן בר יצחק בגמ' שם וגיטין פד א; עי' ר' יהודה בן תימא בברייתא בגמ' שם ושם.
  410. ↑ עי' ר' יהודה בן תימא בברייתא שם ושם.
  411. ↑ עי' מאירי שם; עי' סמ"ע שבציון הבא.
  412. ↑ עי' סמ"ע שם סק"א.
  413. ↑ רב טבלא אמר רב בב"מ שם, בד' חכמים, והיינו ת"ק שבברייתא שבציון הבא; עי' גיטין שם ב, בד' אביי.
  414. ↑ ת"ק בברייתא בב"מ שם וגיטין שם א.
  415. ↑ רב נחמן אמר רב בגיטין פד א וב"מ צד א.
  416. ↑ טוש"ע חו"מ רז א ואה"ע לח ג.
  417. ↑ עי' לעיל: תנאי כפול.
  418. ↑ עי' לעיל: הן קודם ללאו.
  419. ↑ עי' לעיל: תנאי קודם למעשה.
  420. ↑ רמב"ם אישות פ"ו ה"ז; עי' מאירי קדושין סא א וב"מ צד א; עי' טור אה"ע סי' לח; עי' עזרת נשים ש"א. השו"ע ורמ"א השמיטו.
  421. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם.
  422. ↑ עי' ציון 413 ואילך.
  423. ↑ עי' גיטין פד ב, בד' אביי.
  424. ↑ עי' ציון 409 ואילך.
  425. ↑ עי' ציון 415 ואילך.
  426. ↑ עי' אביי בגמ' שם א.
  427. ↑ עי' רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה אפשר דאכלה ולקיא. וע"ע חיבי מלקיות ציון 650 ואילך.
  428. ↑ עי' ציון 439 ואילך.
  429. ↑ עי' רבינא בגמ' שם ב.
  430. ↑ רמב"ם אישות פ"ו ה"ח; עי' מאירי ב"מ צד א; עי' עזרת נשים ש"א; טור אה"ע סי' לח; רמ"א בשו"ע שם ד. השו"ע השמיט.
  431. ↑ ע"ע הלכה: אביי ורבא ציון 928. עי' מ"מ שם.
  432. ↑ עי' ציון 430 ואילך.
  433. ↑ עי' ציון 427 ואילך.
  434. ↑ עי' גיטין פד א, בד' רבא.
  435. ↑ עי' גמ' שם, ע"פ ברייתא שם.
  436. ↑ עי' גמ' שם, בד' רבא; עי' רמב"ם אישות פ"ו הי"ב; מאירי ב"מ צד א; טור אה"ע סי' לח; רמ"א בשו"ע שם ד. השו"ע השמיט.
  437. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' מאירי שם; עי' טור שם.
  438. ↑ רמב"ם שם הי"ב; עי' מאירי שם; טור שם; רמ"א בשו"ע שם.
  439. ↑ סתם תוספ' קדושין פ"ג.
  440. ↑ סתם משנה ב"מ צד א, לפי הגמ' שם, במסקנה, ורע"ב שם פ"ז מי"א, ועי' ציון 446, שי"מ בע"א.
  441. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  442. ↑ עי' תוס' כתובות נו א ד"ה הרי, בשם ר"י; עי' מאירי ב"מ שם.
  443. ↑ תוס' כתובות שם.
  444. ↑ עי' ר"מ בברייתא ב"מ שם.
  445. ↑ ר"מ בברייתא שם.
  446. ↑ סתם משנה שם, לפי פהמ"ש לרמב"ם שם ומאירי שם, ועי' ציון 440, שי"מ בע"א.
  447. ↑ ברייתא שם.
  448. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בדבר שבממון.
  449. ↑ עי' ציון 439 ואילך.
  450. ↑ עי' ציון 465 ואילך. כ"מ מהראשונים שבציון 470 ואילך; עי' רמב"ן שבציון 477.
  451. ↑ עי' ריטב"א ב"מ צד א.
  452. ↑ ויקרא כה יד.
  453. ↑ דברים טו ב.
  454. ↑ שמות כא י.
  455. ↑ ריטב"א ב"מ צד א.
  456. ↑ מ"מ אישות פ"ו ה"י, בד' רמב"ם שבציון הבא ואילך; עי' רע"ב ב"מ פ"ז מי"א.
  457. ↑ רמב"ם שם ה"ט; עי' מאירי קדושין סא א וב"מ צד א; עי' רע"ב שם.
  458. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי קדושין שם.
  459. ↑ רמב"ם שם ה"י; עי' עזרת נשים ש"א.
  460. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם; עי' עזרת נשים שם.
  461. ↑ רמב"ם שם; עי' עזרת נשים שם.
  462. ↑ רמב"ם שם.
  463. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם.
  464. ↑ רמב"ם שם.
  465. ↑ סתם משנה ב"מ צד א.
  466. ↑ עי' ציון 446 ואילך.
  467. ↑ עי' מאירי שם.
  468. ↑ עי' ציון 439 ואילך.
  469. ↑ עי' סתם משנה שם, לפי הגמ' שם, שהיא כר"מ; עי' ראשונים שבציון הבא ואילך.
  470. ↑ ע"ע שומרים.
  471. ↑ רש"י שם ד"ה אפילו תימא; תוס' כתובות נו ב ד"ה (נו א) הרי, בשמו, ודחו; ס' הנר ב"מ שם, בשם רב"ס; עי' רא"ש מלוניל (בשיטת הקדמונים) שם; ריטב"א שם, בשם רבינו, ודחה; רע"ב שם פ"ז מ"י; עי' שטמ"ק שם, בשם ר"ח.
  472. ↑ ס' הנר שם, בשם רב"ס; עי' רא"ש מלוניל שם; שטמ"ק שם, בשם ר"ח.
  473. ↑ רש"י שם; תוס' כתובות שם, בשמו, ודחו; עי' ראשונים שבציון הקודם; ריטב"א ב"מ שם, בשם רבינו, ודחה; רע"ב שם.
  474. ↑ רש"י שם; תוס' כתובות שם, בשמו, ודחו, שהרי לדעת ר"מ כל תנאי קיים רק אם התנאי קודם למעשה (עי' ציון 324 ואילך), ועי' רמב"ן ב"מ שם, דהיינו שאמר: על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת לי, ולא הקפיד על לשונו שלא בא ללמד הדין של תנאי קודם למעשה; עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; ריטב"א שם, בשם רבינו, ודחה, ועיי"ש טעם הא' לדחייה; עי' שטמ"ק שם, בשם ר"ח.
  475. ↑ רש"י שם; תוס' כתובות שם, בשמו, ודחו (עי' ציון הקודם); ריטב"א שם, בשם רבינו, ודחה, ועיי"ש בטעם הב' לדחייה.
  476. ↑ רא"ש מלוניל שם.
  477. ↑ רמב"ן שם.
  478. ↑ תוס' כתובות שם, בתי' הא'.
  479. ↑ ע"ע שומר שכר.
  480. ↑ ע"ע שואל. עי' תוס' שם, בתי' הב'.
  481. ↑ תוס' שם, בתי' הב'.
  482. ↑ עי' ציון 451 ואילך.
  483. ↑ עי' ציונים 465, 468 ואילך.
  484. ↑ ריטב"א שם.
  485. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 4. ועיי"ש ציון 5.
  486. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 6 ואילך.
  487. ↑ שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' נ, והובא במרדכי ב"מ רמז רמז; רא"ש ב"ב פ"ד סי' ז; עי' מאירי ב"ב סג א, וסותר למאירי שבציון 492, וצ"ב; טור חו"מ סי' רט סי"ב; ורמ"א בשו"ע שם ח.
  488. ↑ שו"ת מהר"ם מר"ב שם.
  489. ↑ עי' רבא בב"מ לד א, בפי' הצריכותא של הסתם משנה שם לג ב. שו"ת מהר"ם מר"ב שם.
  490. ↑ עי' אביי בערובין לז ב. שו"ת מהר"ם מר"ב שם.
  491. ↑ עי' מאירי שם; טוש"ע שם.
  492. ↑ מאירי קדושין סא א וב"מ צד א, וסותר למאירי שבציון 487, וצ"ב.
  493. ↑ עי' מאירי ב"מ שם.
  494. ↑ מאירי קדושין סא א וב"מ צד א; שו"ת גו"ר יו"ד כלל ב סי' ג וסי' י; שו"ת משה ידבר נדרים והסכמות סי' ב, בד' ב"י יו"ד סי' ריג, בד' רמב"ם נדרים פ"ג הי"א, ודחה שאין להוכיח כן מהרמב"ם.
  495. ↑ עי' מאירי ב"מ שם.
  496. ↑ תשו' מהר"י הלוי בשו"ת גו"ר שם סי' ח; שו"ת קול אליהו ח"א יו"ד סי' לא; שו"ת משה ידבר שם, בשמו, והסכים לו.
  497. ↑ שו"ת קול אליהו שם; שו"ת משה ידבר שם.
  498. ↑ עי' נדרים יד ב. שו"ת קול אליהו שם; שו"ת משה ידבר שם.
  499. ↑ שו"ת קול אליהו שם.
  500. ↑ משנה שם כ ב. ע"ע נדר.
  501. ↑ ע"ע הנ"ל.
  502. ↑ שו"ת קול אליהו שם; שו"ת משה ידבר שם. ועיי"ש ושם, ראיות נוספות לזה.
  503. ↑ עי' שו"ת הרי"ף סי' רפו; כ"מ ממ"מ מלוה פ"ו ה"ה, בשם יש מי שפירש, הא'; עי' רשב"א ב"מ סו א וב"י חו"מ סי' רז, בשם הראב"ד; עי' מאירי שם סה ב וצד א וקדושין סא א.
  504. ↑ מאירי ב"מ צד א, ע"פ גמ' שם סו א.
  505. ↑ מאירי שם סה ב.
  506. ↑ עי' שו"ת הרי"ף שם; עי' רשב"א שם וב"י שם, בשם הראב"ד.
  507. ↑ עי' מאירי שם צד א.
  508. ↑ ע"ע אחריות: אחריות ואחריות נכסים במכירה ובמתנה, וע' אחריות שטר סופר.
  509. ↑ עי' אמימר בגמ' שם סה ב - סו א, ורש"י שם סה ב ד"ה שלא באחריות וד"ה מגבינא וסו א ד"ה פטומי מילי.
  510. ↑ עי' רשב"א שם וב"י שם, בשם הראב"ד, בשם הראשונים (וכ"מ מהג"א ב"מ פ"ה סי' כו, בשם או"ז בשם ר"ח), ועי' שו"ת הרי"ף שם, שפי' בע"א, ועי' ציון 521, שי"מ בע"א.
  511. ↑ עי' גמ' שם סו א.
  512. ↑ ב"י שם, בשם הראב"ד, בשם הראשונים, ועי' ציון 521, שי"מ בע"א.
  513. ↑ כ"מ מרמב"ם שבציון 515, לפי מ"מ שם, שהביא על הרמב"ם שם, כדעה חולקת, הדעה שבציון 503.
  514. ↑ עי' שו"ת הרי"ף סי' רפו; עי' רמב"ם שבציון הבא; עי' שו"ע חו"מ רז א, שסתם.
  515. ↑ רמב"ם מכירה פי"א הי"א, ע"פ ב"מ סה ב - סו א.
  516. ↑ רא"ש ב"מ פ"ה סי' כז לפי קצור פסקי הרא"ש שם; עי' טור שם, בשמו; עי' רשב"א שם סו א וב"י חו"מ סי' רז, בשם הראב"ד; עי' ב"י שם, בשם תלמידי הרשב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  517. ↑ עי' תוס' שם ד"ה פטומי; עי' רשב"א שם וב"י שם, בשם הראב"ד; רא"ש שם, לפי קצור פסקי הרא"ש שם; עי' ב"י שם, בשם הראב"ד; עי' רמ"א שם, בשם י"א.
  518. ↑ עי' ב"י שם, בשם הראב"ד.
  519. ↑ ע"ע אחריות: אחריות ואחריות נכסים במכירה ובמתנה, וע' אחריות שטר סופר.
  520. ↑ עי' אמימר בגמ' שם סה ב - סו א, ורש"י שם סה ב ד"ה שלא באחריות וד"ה מגבינא וסו א ד"ה פטומי מילי.
  521. ↑ ב"י שם, בשם הראב"ד, ועי' ציון 510, שי"מ בע"א.
  522. ↑ עי' גמ' שם סו א.
  523. ↑ עי' ציון 516 ואילך.
  524. ↑ הגמ"ר ב"מ רמז תלה, בשם ר"י; ד"מ חו"מ סי' רז סק"ב, בשם הגמ"ר.
  525. ↑ ב"י שם, בשם תלמידי הרשב"א, בשם רבינו: נראה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:תנאי&oldid=157267"