אנציקלופדיה תלמודית:תענית

הגדרת הערך - יום שאין אוכלים ושותים בו.

שמו ומהותו

השם תענית, הוא כינוי למניעת מאכל ומשתה^[1], שנאמר: ובמנחת הערב קמתי מתעניתי^[2], שלא אכלתי אותו יום^[3], והוא לשון עינוי^[4], שורשו "ענה", על משקל תכלית מן "כלה"^[5].

בלשון המקרא נקרא התענית לרוב "צום"^[6]. וכתבו ראשונים שיום-הכפורים* שהוא מן התורה נקרא "צום" לבד, אבל שאר הצומות הם מדברי-קבלה* אנו אומרים - בעננו* - ביום צום התענית הזה^[7], לומר כי לשם עינוי קיבלנוה^[8]. ויש מהאחרונים שכתבו שתענית, כיון שהוא לשון עינוי^[9], לא יבוא רק על הצום, אבל נופל על כל צער^[10].

על תענית של ימי שני וחמישי ושני שאחר חג הפסח* וחג הסֻכות*, ע"ע בה"ב. על יום-הכפורים*, ע"ע. על יום שלפני ראש-חודש*, שיש המתענים בו, ע"ע יום כפור קטן^[11]. על הימים שאסור להתענות בהם, ע"ע מגילת תענית^[12] וע' תענית יחיד. על התעניות, שנזכרו בסוף מגילת-תענית*, שיש להתענות בהם על שאירעו בהם פורעניות, ע"ע מגילת תענית^[13]. על אמירת סליחות* ביום הכפורים, בתענית-צבור*, ובשובבי"ם ת"ת, ע"ע סליחות. על תענית שמתענים על נפילת ספר-תורה*, ע"ע. על אמירת עננו* בתענית, ע"ע. על עשרה-בטבת*, ע"ע. על עשרת-ימי-תשובה*, שיש המתענים בהם, ע"ע עשרת ימי תשובה. על צום-גדליה*, ע"ע. על שבעה-עשר-בתמוז*, ע"ע. על תענית-אסתר*, ע"ע. על תענית-בכורות* שבערב-פסח*, ע"ע תענית בכורות. על תענית-גשמים*, ע"ע. על תענית-חלום*, ע"ע. על תענית-יחיד*, ע"ע. על תענית שעות, ע"ע הנ"ל. על קבלת תענית, ע"ע הנ"ל. על שובבי"ם ת"ת, ע"ע הנ"ל. על הדינים הכלליים של תענית ציבור, ע"ע תענית צבור.

הערות שוליים