אנציקלופדיה תלמודית:תקנת השוק
|
הגדרת הערך - תקנת חכמים במקבל חפץ באופנים מסויימים ונמצא גנוב שמשלם הבעלים ללוקח הדמים ששילם.
התקנה
הקונה חפץ מחבירו ונמצא החפץ גנוב, ובא בעל החפץ ליטול את שלו, ישבע הקונה – מפני תקון העולם[1] - כמה שילם, וישלם הבעלים לקונה את הדמים ששילם[2], מפני תקנת השוק[3], מאחר שקנאו הלוקח בשוק בפרהסיה ולא ידע שנגנב[4], שלא לנעול דלת בפני המוכרים[5], שימנעו בני אדם מלישא וליתן זה עם זה, מחשש שיקחו מהם החפץ ללא דמים[6].
הוכר הגנב
הוכר הגנב, ויכול הקונה לתבוע את הגנב, נחלקו אמוראים אם עשו בו תקנת השוק: רב משמיה דר' חייא סובר שלא עשו תקנת השוק ובעל החפץ לא צריך לשלם את דמיו[7], שיכול הלוקח לתבוע הדמים מהגנב[8], אלא אם הגנב עני שאין לו לפרוע, בזה עשו תקנת השוק[9]. ור' יוחנן בשם ר' ינאי סובר שעשו בו תקנת השוק, וישלם הבעלים לקונה את מה ששילם[10].
לא הוכר הגנב
בשלא הוכר הגנב, כתבו ראשונים שאף לסוברים בשהוכר הגנב שלא עשו בו תקנת השוק, כאן עשו תקנת השוק[11], לפי שאין הלוקח יכול לתבוע מהגנב[12]. ויש ראשונים חולקים וכתבו בדעת אמוראים שסוברים שלא עשו תקנת השוק אף בלא הוכר הגנב[13].
לאחר יאוש
נתיאשו הבעלים ואחר כך קנה לוקח, לסוברים שהלוקח חייב להשיב את החפץ לבעלים[14], מתקנת השוק משלם הבעלים ללוקח הדמים[15]. לסוברים שאין הלוקח צריך להשיב החפץ[16], יש מן הראשונים שכתבו שאין צריך הלוקח לשלם הדמים משום תקנת השוק[17], שאם החפץ שוה מאתיים ושילם הלוקח מאה, לולא תקנת השוק היה צריך לשלם מאתיים לבעלים ומפני תקנת השוק אין צריך לשלם המאה ששילם לגנב, אלא משלם המאה הנותרים[18].
ידע שהחפץ גנוב
ידע הלוקח שהחפץ גנוב, לא עשו בו תקנת השוק[19].
הגנב
מגנב מפורסם
קנה מגנב מפורסם – אף על פי שאינו ידוע שהחפץ שקנה גנוב[20], ואפשר שהוא של הגנב[21] - אמר רבא שלא עשו בו תקנת השוק[22], שכיון שידע שהמוכר גנב לא היה לו לקנות ממנו[23], ודוקא במפורסם שהמוכר גנב, אך אם יוצא לו שם רע בדברים אחרים, עשו בו תקנת השוק[24]. ויש כתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים שעשו בו תקנת השוק[25]. ויש סוברים שלא נחלקו אמוראים בדבר, ולדעת כולם לא עשו בו תקנת השוק[26].
מגזלן
הלוקח מגזלן, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שדינו כגניבה, ועשו בו תקנת השוק[27]. ויש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק, ואף על פי שהוא גזלן שאינו מפורסם[28], לפי שלגזילה יש קול ודינו כגנב מפורסם, שלא עשו בו תקנת השוק[29].
שליחות יד
הלוקח פיקדון ששלחו בו יד[30], נחלקו בדבר ראשונים: יש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק[31], שלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וגזלן גמור[32]. ויש סוברים שעשו בו תקנת השוק[33], שהשולח יד בפיקדון הרי הוא גזלן[34], וכשם שבגזלן עשו תקנת השוק, לסוברים כן[35], הוא הדין בשליחות יד[36].
מקבל החפץ
תקנת השוק, תקנו בלוקח[37] - מן הגנב, או בלוקח מן הלוקח מן הגנב[38] - ובמלוה על המשכון[39]. לוה שפרע למלוה חפץ גנוב, לא תקנו בו תקנת השוק[40], לפי שלא הלוה המלוה על דעת פרעון אותו חפץ[41], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא[42]. וכן לוקח בהקפה, שפרע בחובו חפץ הגנוב, לא תקנו למוכר תקנת השוק[43], לפי שלא מכר המוכר על דעת פרעון אותו חפץ[44], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא[45].
ערך הדמים בלוקח
לוקח ששילם כשוי החפץ, עשו בו תקנת השוק[46]. שילם יותר מדמי החפץ כגון שהיה שוה מאה ושילם מאתיים[47], נחלקו אמוראים: ר' ששת אמר שלא עשו בו תקנת השוק[48], ואפילו מאה אין משלם לו בעל החפץ[49], שכשם שהמאה היתרים על שויו הם מתנה אף המאה שהם דמי שויו חשובים כמתנה[50]. רבא אמר שעשו בו תקנת השוק[51], וכן הלכה[52], ומשלמים לו מאתיים[53], לפי שהדרך שיש קונים בדמים מרובים[54], כשצריכים לחפץ[55]. שילם פחות משוי החפץ, כגון שוה מאתיים במנה, עשו בו תקנת השוק[56], ואין אומרים שהלוקח היה צריך לידע שהוא גנוב מאחר שמכר בזול, לפי שאדם שצריך למעות עשוי למכור בזול[57].
משכון
משכון על הלואה, אם המשכון שוה יותר מדמי הלואה, ונמצא שהוא גנוב, עשו בו תקנת השוק[58]. שוה המשכון כדמי ההלואה, נחלקו אמוראים: אמימר אמר שלא עשו בו תקנת השוק[59], לפי שלא הלוה המלוה מחמת המשכון שאין דרך להלוות כנגד כל דמי המשכון, אלא מחמת שהאמינו[60]. מר זוטרא אמר שאף בזה עשו תקנת השוק[61], שבלא המשכון לא היה מלוה שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון[62], וכן הלכה[63]. שוה המשכון פחות מדמי ההלואה, נחלקו ראשונים בדעת מר זוטרא[64]: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק[65] - ומשלם בעל החפץ כסכום ההלואה[66], או כדי שויו[67] - שבלא המשכון לא היה מלוה, שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון [68], או שיש ממשכנים אף על משכון הפחות, שרוצים המשכון[69]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק[70], שכשם שעל הסכום השוה יותר על המשכון האמינו, כמו כן על הסכום שכנגד המשכון האמינו, ולא הלווהו מחמת המשכון[71].
מתנה
מתנה, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק[72], לפי שמתנה כמכר, שלולא שהיה לנותן הנאה מן המקבל, לא היה נותן לו את המתנה[73]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק[74].
קדושין
המקדש אשה בחפץ גנוב, יש מהאחרונים מצדדים לומר שדינו כמתנה, ולסוברים במתנה שלא עשו בו תקנת השוק[75], אף בקידושין לא עשו תקנת השוק[76].
שעבוד
בעל חוב ששעבדו לו מטלטלים אגב* קרקע, אף על פי שמטלטלין לא משתעבדים לבעל חוב[77], משתעבדים המטלטלים אגב הקרקע[78], ומכל מקום משום תקנת השוק שלא ימנעו מלקנות מטלטלין, אין גובים מטלטלים שמכר או שנתן הלוה[79].
החפץ
העשויים להשאיל ולהשכיר
דברים-העשויים-להשאיל-ולהשכיר*, עשו בהם תקנת השוק[80], שאם לא היה בהם תקנת השוק, לא היה אדם קונה מחברו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר[81]. ויש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק[82].
בעלי חיים
בעלי חיים, כגון עבדים ובהמות, נחלקו אחרונים אם עשו בהם תקנת השוק: יש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק[83], שלא תיקנו בדבר שאינו שכיח[84], ואינו שכיח לגנוב עבדים ובהמות[85], ועוד, שבבעלי חיים שהם מהלכים – ואין בהם חזקה[86] - היה ללוקח לחשוש שאינם של המוכר אלא נכנסו הם מעצמם לרשות המוכר[87]. ויש חולקים וסוברים שאף בהם עשו תקנת השוק[88].
ריבית
משכון שעשו בו תקנת השוק[89], בהלוה לגוי, לא עשו תקנת השוק על הריבית[90], שלא יתבטל השוק בחששת הפסד הריוח[91].
הערות שוליים
- ↑ ר"י מלוניל דלהלן.
- ↑ עי' משנה ב"ק קיד ב. ועי' תוס' שם ד"ה המכיר ותוס' רי"ד ור"י מלוניל שם. ועי' פנ"י לתוס' שם.
- ↑ גמ' שם קטו א.
- ↑ רש"י שם קטו א ד"ה תקנת; פסקי הרי"ד שם; עי' ר"י מלוניל שם; מאירי שם קיד ב.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ ראב"ן ב"ק שם קטו א; פירוש ר' ברוך מארץ יון שם.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה דרב חסדא; רשב"א שם; פי' ר' ברוך מארץ יון שם.
- ↑ עי' פירוש ר' ברוך מארץ יון שם ע"פ גירסתו בגמ' שם; פנ"י שם.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רש"י ב"ק קטו א ד"ה דרב חסדא; חי' ראב"ד שם קיד ב (ועי' ציון 13); ר' ברוך מארץ יון שם; רשב"א שם, ועי"ש שהוכיח כן מהגמ' שם: שאני חנן בישא וכו'.
- ↑ עי' רש"י שם; ר' ברוך מארץ יון שם; רשב"א שם.
- ↑ עי' ראב"ד ב"ק שם בד' רב שם: לא עשו בלוקח תקנת השוק, ורשב"א שם בדעתו (ועי' ציון 11).
- ↑ ע"ע יאוש ציון 552 ואילך.
- ↑ חי' הראב"ד ב"ק קיד א ד"ה עוד נראה וקטו א ד"ה רב פפא פי' ב.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 551.
- ↑ רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב.
- ↑ דרכי משה וב"ח ודרישה חו"מ סי' שנו. ועי' טור וב"י שם.
- ↑ עי' רש"י ב"ק קטו א ד"ה תקנת; רא"ש ב"ק פ"י סי' יח; האגודה ב"ק שם; ס' דת למהר"ח או"ז ב"ק שם.
- ↑ ר"י מיגש ב"מ כד ב; רא"ש ב"ק פ"י סי' יח.
- ↑ ר"י מיגש שם.
- ↑ ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב.
- ↑ פסקי רי"ד ב"ק שם; פירוש ר' ברוך מארץ יון שם.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רא"ש ב"ק פ"י סי' יח בשם תוס'; סמ"ג מ"ע עא בשם רבינו יעקב; סמ"ק מצוריך סי' רס בשם ר"ת.
- ↑ עי' משפטי שבועות לרה"ג ח"ב שי"ט; תוס' ב"ק קטו א ד"ה והלכתא; או"ז ב"ק שם בשם ר"ח וריב"ש
- ↑ עי' ס' המקח והממכר לרה"ג שכ"ט; חי' הראב"ד ב"ק קטו א פי' א; החינוך מצ' רכט; ספר התרומות שמ"ט חי"ג אות ד; האגודה ב"ק קטו א; רמב"ם גזילה פ"ה ה"ז; טוש"ע חו"מ שסט א.
- ↑ ראב"ד שם בשם י"מ; רשב"א שם בשם י"א; רמ"ה בשיטמ"ק שם קיד ב; מאירי שם קיא ב בשם י"א ושכן נראה.
- ↑ ראב"ד ורשב"א ומאירי שם.
- ↑ ע"ע שליחות יד.
- ↑ רשב"א ב"מ ע א בשם י"מ; ריטב"א ב"מ שם.
- ↑ ריטב"א שם.
- ↑ עי' ראב"ד בשטמ"ק ב"מ שם; רשב"א שם; תוס' רא"ש שם; עי' מרדכי ב"מ סי' תלז.
- ↑ ע"ע שליחות יד.
- ↑ עי' ציון 27.
- ↑ רשב"א שם; תוס' רא"ש שם.
- ↑ ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב; טוש"ע חו"מ שנו ו. ועי' ציון 46 ואילך.
- ↑ רבא ב"ק שם. ועי' העיטור אות ח חוב מלוה על המשכון, שבירושלמי ב"ק פ"י ה"ג מ' שאין בו תקנת השוק.
- ↑ גמ' שם; רמב"ם שם פ"ה ה"ו; טוש"ע שם ז. ועי' רמ"א שם שה"ה באומן שמשכן לאחר כלים שנתנו לו לתקן.
- ↑ גמ' ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ שנו ו.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ סמ"ע שם ס"ק יז.
- ↑ גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ סמ"ע שם.
- ↑ ב"ק קטו א.
- ↑ עי' גמ' דלהלן. ועי' ר"י מלוניל שם.
- ↑ ב"ק שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה רב ששת; ר"י מלוניל שם (סי' ריד).
- ↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רמב"ם גנבה פ"ה ה"ז; טוש"ע חו"מ שנו ח.
- ↑ רש"י שם ד"ה ורבא; ר"י מלוניל שם.
- ↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם.
- ↑ סמ"ע שם ס"ק כא.
- ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ ב"י שם; סמ"ע שם.
- ↑ ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ שנו ז.
- ↑ ב"ק שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה משכנתא; ר"י מלוניל שם (סי' ריד).
- ↑ גמ' שם.
- ↑ עי' כס"מ וב"י שם.
- ↑ גמ' שם: והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ עי' לעיל. ועי' ר"י מלוניל שם שנראה שגרס בגמ' שאמימר ומר זוטרא שם נחלקו בזה.
- ↑ מאירי ב"ק שם; או"ז ב"ק סי' תנה בשם ר"ח; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ מאירי שם; עי' שו"ע שם ובהגר"א ס"ק יח. ועי' ש"ך שם ס"ק ט.
- ↑ יש"ש ב"ק פ"י סי' לב; עי' ש"ך שם.
- ↑ כס"מ וב"י שם. ועי' לח"מ ואהא"ז שם.
- ↑ ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
- ↑ השגת הראב"ד גנבה שם; פסקי הרי"ד ב"ק שם. ועי' מ"מ שם.
- ↑ פסקי הרי"ד שם; ר"י מלוניל שם.
- ↑ שו"ת הרא"ש כלל עט. ועי' ב"י חו"מ סי' ס וסי' שנו.
- ↑ ב"י בדה"ב חו"מ סי' ס.
- ↑ רשב"א ב"ק קטו א ד"ה והלכתא.
- ↑ עי' ציון 74.
- ↑ שו"ת נובי"ת אה"ע סי' עז ד"ה ועוד נלע"ד.
- ↑ ע"ע שעבוד.
- ↑ ע"ע אגב ציון 32.
- ↑ שו"ת הרא"ש כלל עט סי' ד; טור חו"מ ס.
- ↑ חי' הראב"ד ב"ק קיד ב, ועי' ראב"ד טו"נ פ"ח ה"ז וש"ך חו"מ סי' קלג ס"ק יג בדעתו (ועי' ציון 82); ספר התרומות שמ"ט חי"ג; רשב"א ב"ק קטו א; מ"מ טו"נ פ"ח ה"ז.
- ↑ רשב"א שם; מ"מ שם.
- ↑ עי' מ"מ שם בד' הראב"ד שם.
- ↑ שו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' ריב.
- ↑ מהרשד"ם שם, וע"ע מלתא דלא שכיחא.
- ↑ מהרשד"ם שם.
- ↑ ע"ע חזקת מטלטלים: בבעלי חיים. עי' מהרשד"ם דלהלן.
- ↑ מהרשד"ם שם.
- ↑ קצוה"ח סי' שנו ס"ק א; שער משפט סי' קלה ס"ק א.
- ↑ עי' ציון 39.
- ↑ פסקי ריא"ז ב"מ עא ב קונ' הראיות סוף ראיה יב; מרדכי יבמות סוס"י עח וב"מ סי' תלז; תרוה"ד סי' שט; רמ"א בשו"ע חו"מ שנו ז.
- ↑ תרוה"ד שם.