אנציקלופדיה תלמודית:תרגום

הגדרת הערך - העתקת תורה, נביאים* וכתובים*, בלשון אחרת.

מהותו

המילה תרגום תורֶה על העתקה ללשון אחרת, אם העתקה מילה במילה או העתה חופשית, והיא הרחבת הדברים וקיצורם לפי סגולות השפה אשר אליה יועתק הענין^[1].

בערך דלהלן ידונו מיני התרגומים המצויים בידינו.

על כך שמימות עזרא נהגו שיהא מתורגמן* מתרגם לעם את קריאת-התורה*, ההפטרה* ומגילת אסתר, ע"ע מתורגמן. ושם, על דיני המתורגמן. על דיני תרגום ההפטרה, ע"ע הפטרה: התרגום. על דיני תרגום מגילת אסתר, ע"ע מקרא מגילה. על דיני תרגום קריאת התורה, ע"ע קריאת התורה: התרגום.

תרגום התורה לארמית

תרגום של תורה - לארמית^[2] - אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע^[3], כאשר לימדו אותו כך לימדוהו לאחרים^[4], ויסדו לקרות בו בציבור^[5]. ואף על פי שכבר אמרו עזרא^[6], שנאמר: ויקראו בַספר בתורת האלהים מפֹרש ושׂוֹם שכל ויבינו במקרא^[7], מפֹרש, זה תרגום^[8], שהוא פירוש התורה^[9], שכן ניתן כתב ולשון על ידי עזרא^[10], שחזרה תורה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי^[11], שנאמר: וכתב הנִּשְׁתְּוָן כתוב ארמית ומתֻרגם ארמית^[12], מכל מקום אמרו אונקלוס הגר, מפני ששכחום וחזרו ויסדום^[13], שהתרגום היה בידם מלפני עזרא, ושכחוהו רוב האנשים ובא אונקלוס ויסדו^[14], כמו שקיבל מרבו ורבו מרבו^[15]. ופירשו גאונים וראשונים שהתרגום בסיני ניתן^[16], שאפילו בימי עזרא לא היה התחלתו אלא ששכחום וחזרו ויסדום כמו בימי משה^[17], ושוב נשתכח וחזר ויסדו אונקלוס^[18], שקיבל מר' אליעזר ור' יהושע, שקבלתם היתה איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום מפי הגבורה^[19].

בפירוש נתינת התרגום בסיני, נחלקו אחרונים: א) יש מפרשים שפירוש התרגום ומה שהוסיף על המקרא ניתן בסיני^[20], שראינו שהוסיף על המקרא יסודות בעיקרי האמונה, וכן קבע בתרגומו כמה הלכות מסיני בענייני ופירושי המצוות, ואותם הוספות וביאורים לא מעצמו אמרם, רק שמקובלים מסיני, אלא שאונקלוס קבעם בסדר נאה בלשון המדובר אז, אחר שנשכח בימי עזרא, אבל הלכות אלו ופירושים אלו מקובלות בעל פה מסיני, ובימי עזרא הנהיגו לשון ארמי בהוספות אלו, ואונקלוס יסדם מחדש^[21], אבל לשון התרגום לא ניתן בסיני^[22], כי עזרא לא הוסיף הפירוש ויסודי האמונה אשר היו נמצאים בתרגומו, מדעתו, כי אין נביא רשאי לחדש דבר מדעתו, אלא ודאי שגם הם מסיני ניתנו^[23]. ב) ויש מפרשים שהתרגום עצמו ניתן בסיני^[24], והוא הלכה למשה מסיני^[25], שיש לתרגום מעלה מצד לשונו דוקא, והוא הניתן בסיני וברוח הקודש^[26], שפירושה של התורה מסיני היה תרגום^[27].

יש מהגאונים שכתבו שהתרגום שלנו - תרגום אונקלוס^[28] - נשמע מן הנביאים^[29].

בטעם שעזרא תרגם התורה לארמית, כתבו ראשונים כי כשיגלו ישראל לבבל כבר הלכו להם עשרת השבטים בחלח וחבור ונשארו מתי מעט, ושינו את לשונם, ונשתכחה התורה מהם, ולפי שהיה לשון ארמי להם יותר מבואר, נתן להם התורה וכתבה בלשון ארמי^[30].

תרגום אונקלוס נקרא גם בתלמוד, בגאונים ובראשונים: תרגום שלנו ("תרגום דידן")^[31], ובראשונים נקרא אף: תרגום בבלי^[32], או בסתם: בבלי^[33]. וכתבו אחרונים שהטעם שנקרא כן - לדעתם שאין לשון התרגום מסיני^[34] - שעזרא תיקן תרגום כשעלה מבבל^[35], ואונקלוס החזירו אחר שנשכח^[36], על כל פנים עיקר התרגום מבבל בא^[37].

יש מהאחרונים שכתב שאונקלוס פירש הכתוב יותר ממה שהתרגום היה קודם לכן, ולכן נקרא על שמו^[38].

תרגום ירושלמי

מלבד תרגום אונקלוס לתורה, מצינו אף תרגום ארץ ישראל^[39], שיש בו תוספת אגדות - על תרגום אונקלוס - שהוסיפו חזנים שלהם^[40].

יש מהגאונים שכתבו שמימות חכמים הראשונים נאמר, כמו ר' אמי ור' אסי ור' אלעאי ור' אבון ור' אבא ור' יצחק נפחא, או אפילו ר' אבא ור' חנינא האחרונים שהיו בימי רב אשי, גם הוא כתרגום שלנו - תרגום אונקלוס^[41] - חשוב, שאילולי כן לא היה נאמר בפני איתני עולם כאלה^[42]. ויש מהגאונים שהסתפקו אם מסורת כנ"ל, וכתבו שאם אכן מימות חכמים הראשונים היה נאמר בציבור, חשוב כתרגום שלנו^[43]. וכתבו ראשונים שמותר לומר תרגום זה בבית הכנסת - בשעת קריאת-התורה*^[44] - מפני שפירוש הוא^[45].

תרגום זה נקרא לרוב בראשונים: תרגום ירושלמי^[46], וכתבו אחרונים שהוא שאנו קוראים בלשון המוני תרגום יונתן בן עוזיאל^[47] - וטעות הוא - שהוא לא תרגם התורה אלא הנביאים בלבד^[48].

ביחס שבין תרגום זה לתרגום אונקלוס כתבו גאונים, שתרגום זה שאמרו חכמים זה שיש בידינו - תרגום אונקלוס^[49] - אבל שאר תרגומים אין בהם קדושה כתרגום זה^[50], וענין גדול עשה הקדוש ברוך הוא באונקלוס הגר על שנעשה התרגום על ידו^[51].

כשקורא הפרשה שנים-מקרא-ואחד-תרגום*, אם במקום שאונקלוס אינו מתרגם צריך לקרוא התרגום הירושלמי, ע"ע שנים מקרא ואחד תרגום.

תרגום הנביאים לארמית

תרגום של נביאים*, יונתן בן עוזיאל אמרו - כמו שהיתה מסורת בידם של חכמים^[52] - ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה - שכיון שכתב תרגום הכתוב, לא מסרו נפשם ללמוד אותם כפי שעשו תחילה^[53] - יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם, עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגיליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפניך, שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל^[54], לפרש מקראות הסתומים^[55].

תרגום זה, יש מהאחרונים שכתבו שהוא הלכה למשה מסיני^[56]. ויש מהאחרונים שכתב שיונתן בן עוזיאל פירש הכתוב יותר ממה שהתרגום היה קודם לכן, ולכן נקרא על שמו^[57].

יש מהראשונים הקוראים לתרגום יונתן בן עוזיאל: תרגום שלנו ("תרגום דידן")^[58].

יש מהראשונים שציטטו אף "תרגום ירושלמי" לנביאים^[59].

תרגום הכתובים לארמית

יונתן בן עוזיאל ביקש לגלות תרגום של כתובים*, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך^[60], שנמנע מן השמים לגלותו^[61], משום שיש בו - בספר דניאל^[62]. ויש מהראשונים המפרש: בכתוב בתהלים: ימלֹך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה^[63] - קץ משיח^[64], וכיון שלא יכול לתרגם את הכל, לא רצה לתרגם מקצתו^[65]. ומכל מקום כתבו ראשונים שמצוי תרגום של כתובים^[66], ואחד התנאים שלאחר יונתן בן עוזיאל תרגמו^[67], שכן שנינו: בהלל* ובמגילה - מגילת-אסתר*^[68] - אפילו עשרה קוראים ועשרה מתרגמים^[69], וכן אמרו שלפני רבן גמליאל הזקן היה מונח ספר איוב תרגום וציוה לשקעו תחת הנדבך^[70], וכן שנינו בתוספתא שיש תרגום למגילת אסתר^[71]. וכתבו ראשונים שאותו תנא שתרגם את הכתובים לא תרגם ספר דניאל, משום שיש בו קץ משיח^[72]. ויש מהראשונים שכתב שעקילס תרגם הכתובים^[73]. וכתבו ראשונים שטעות ביד האומרים שתרגום של כתובים רב יוסף עשאו^[74]. ויש מהאחרונים שכתב שתרגום זה רב יוסף עשאו^[75]. ויש מהגאונים החולקים על כל זה וכתבו שאין תרגום הכתובים המצוי אלא תרגום של הדיוטות^[76]. ויש מהראשונים שכתבו שאין תרגום לכתובים^[77]. ויש מהאחרונים שכתב - לשיטתו שיונתן בן עוזיאל פירש הכתוב בנביאים יותר ממה שהתרגום היה קודם לכן^[78] - שהיה תרגום של כתובים קודם ליונתן בן עוזיאל, ולא רצה השם יתברך שיפרש יותר עליו^[79].

תרגום של כתובים, כתבו אחרונים שאינו הלכה למשה, אלא לפרש העניינים כפי הסברא^[80].

רבן גמליאל הזקן ציוה לשקע ספר איוב תרגום תחת הנדבך^[81], וכן רבן גמליאל בריבי ציוה לגונזו^[82], וביארו ראשונים שלדעתם לא ניתנה רשות לתרגם הכתובים^[83].

לחלקים העבריים של דניאל ועזרא לא נשתמר בידינו תרגום לארמית^[84].

תרגום חמש מגילות לארמית

ביחוד כתבו גאונים לגבי מגילת אסתר, שיש בבבל תרגום אסתר כמה גוונים משונים זה מזה, אחד יש בו תוספת הרבה ומדרשות ואחד אין בו^[85]. ויש מהראשונים שהזכירו שני תרגומים למגילת אסתר: "תרגום של מגילה"^[86] ו"תרגום ירושלמי" של מגילת אסתר^[87].

יש מהאחרונים שכתב, שחמש מגילות, אף על פי שהם מן הכתובים קבלה בידינו כי יונתן בן עוזיאל תרגמם^[88], וצידד - לסוברים שחשש התרגום היה משום הכתוב בתהלים^[89] - שתרגם גם כן איוב ומשלי^[90].

על תרגום רות, דנו ביחוד אחרונים אם מחברו היה צדוקי^[91].

היחס שבין התרגומים הארמיים

ביחס שבין תרגום התורה לתרגום הנביאים כתבו גאונים שאין מעלה לתרגום של תורה על תרגום של נביאים, אלא כדי מה שיש מן המעלה לתורה גופה על הנביאים גופם^[92]. וביחס שבין תרגום התורה לתרגום הכתובים, כתבו ראשונים שתרגום התורה גדול^[93]. וכן כתבו אחרונים שתרגום של תורה ושל נביאים הוא הלכה למשה מסיני, אבל תרגום של כתובים אינו הלכה למשה, אלא לפרש הענינים כפי הסברא^[94].

תרגום התנ"ך ליוונית

מלבד תרגומי התורה לארמית, מצינו שני תרגומים יווניים שנזכרו בדברי חז"ל:

א) מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסם בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם - ביוונית^[95], ואנס אותם לכך^[96] - נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעת אחת^[97]. ובשמונה בטבת נכתב תורה בימי תלמי המלך יוונית^[98], והחושך בא לעולם שלושה ימים^[99].

ב) עקילס - ויש שנקרא: עקילוס^[100] - הגר תרגם התורה - ליוונית^[101] - לפני ר' אליעזר ולפני ר' יהושע^[102], וקילסו אותו ואמרו לו: יפיפית מבני אדם^[103], ועקילס אינו אונקלוס^[104]. מצינו בדברי חז"ל ציטוטים מתרגומו של עקילס אף לספר ישעיהו^[105], יחזקאל^[106], תהלים^[107] ומשלי^[108], ואף ציטוט מתרגומו לחלקים הארמיים של ספר דניאל^[109].

הערות שוליים