אנציקלופדיה תלמודית:תשעה באב

הגדרת הערך - יום חורבן בית המקדש, לענין הדינים הנוהגים בו

ערך זה עוסק ביום תשעה באב עצמו, על הימים הקודמים לתשעה באב, ע"ע בין המצרים. על ערב תשעה באב, ע"ע ערב תשעה באב.

מהותו

חמשה דברים אירעו לאבותינו בתשעה באב^[1], נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ; וחרב הבית בראשונה; ובשניה; ונלכדה ביתר; ונחרשה העיר^[2], וכבר בדברי הנביא נזכר שיום זה נקבע לצום: צום הרביעי וצום החמישי – היינו תשעה באב^[3] - כו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים כו'^[4].

האיסור

אסור לאכול ולשתות בתשעה באב^[5]. וכל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים^[6].

מעוברות ומניקות

מעוברות ומניקות חייבות לצום בתשעה באב כשם בחייבות ביום-הכיפורים*^[7].

חולים

חולה שצריך לאכול, וכן יולדת כל שלושים יום, אינם חייבים להתענות – אף באופן שמתענים ביום הכיפורים – כיון שבמקום חולי לא גזרו חכמים תענית^[8], ויש שכתבו שמכל מקום נוהגים שיתענו כל זמן שאין לחשוש לסכנה^[9], והמיקל- לא הפסיד^[10]. ויש שכתבו שבדורות האחרונים שנחלשו לא תתענה יולדת בתוך שלושים כלל^[11].

בתשעה באב שנדחה, כתבו אחרונים שאין להחמיר, וחולים לא יתענו^[12]. ויש סוברים שאין לחלק בדבר, ואף בתשעה באב נדחה נוהגים שיתענו כל זמן שאין לחשוש לסכנה^[13]. ויש שכתבו שיתענו עד מנחה, ויתפללו מנחה ואחר כך יאכלו^[14].

חולים שאינם מתענים, כתבו אחרונים שמכל מקום אם יכולים יתענו כמה שעות^[15], ואם גם זה קשה להם לא יתענו כלל^[16].

חולים האוכלים בתשעה באב, אין צריכים לאכול פחות פחות מכשיעור^[17], אבל מכל מקום מי שאינו מתענה לא יאכל אלא פת חריבה ומים כפי צורכו – וכן יולדת ומניקה כפי צורכה וצורך העובר^[18] – כדי להתאבל עם הציבור^[19].

עישון

יש שכתבו שאסור לעשן בתשעה באב^[20], לפי שמשיב את נפשו^[21], ועוד שגורם לו לשובע^[22]. ויש שכתבו שהעובר על זה מנדים אותו^[23]. ויש הסוברים שיש שאפשר להקל אחרי חצות בצנעה^[24].

שאר איסורים

הדברים האסורים בתשעה באב

תשעה באב אסור בחמשה דברים, אכילה ושתיה – על דיניהם עיין לעיל^[25] - רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה^[26]. וכן אסור בתלמוד תורה^[27], לפי שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב^[28]. וכן אסור בשאילת שלות ועשיית מלאכה, ועוד^[29].

תשעה באב לילו כיומו, וכל האסור ביום אסור גם בלילה^[30].

דיני רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, הרי הם כדיני איסורים אלו ביום הכיפורים, כל פרטי דיניהם ע"ע יום הכיפורים^[31].

תלמוד תורה

אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ומדרש וגמרא והלכות ואגדות בתשעה באב^[32], ואפילו תינוקות של בית רבן בטלים בו^[33]. אבל מותר ללמוד בדברים הרעים, כגון באיוב ובדברים הרעים שבירמיה^[34], וכן מדרש איכה ופרק אלו מגלחין ופירוש איכה ופירוש איוב^[35]. ואף הלומד דברים אלו, אם במקום שקורא יש פסוקי נחמה, צריך לדלג עליהם^[36]. ולא הותר ללמוד דברים אלו אלא בסתם, אבל אין לעיין ולפלפל בדברים לפי שמביאים לידי שמחה^[37].

תינוקות של בית רבן, יש שכתבו שבטלים לגמרי מלימוד, ואין לומדים עמהם אף בדברים הרעים^[38], שהתינוקות אינם מצטערים בלימוד דברים הרעים, אלא שמחים שיודעים לקרות^[39], או שאסור ללמדם מחמת השמחה שיש למלמד בשמלמדם^[40]. ויש סוברים שלומדים עמהם דברים הרעים^[41].

לימוד בהרהור

ללמוד בהרהור, יש סוברים שאסור בתשעה באב^[42], משום שאף לימוד בהרהור משמח את הלב^[43].

הוראת הלכה

מותר להורות הלכה בתשעה באב אם יש צורך בהוראה עכשיו, אבל לא יבאר טעמי הפסק^[44].

פסוקים שעל סדר התפילה

מותר לקרוא את כל סדר היום, ופרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל^[45]. וכן מצינו מהאחרונים שהתירו לומר תהלים למי שרגיל בכך תמיד^[46], וכן סדר קריאת שמע שעל המיטה^[47]. אבל יש שהקפידו שלא לומר תהלים, אלא הרגילים בכך יאמרו למחר את פרקי היום^[48].

לחזור הפרשה

מותר לקורא בתורה לחזור על הפרשה לצורך קריאתה^[49].

שאילת שלום

אין שואלים בשלום אדם בתשעה באב^[50], ואם הדיוט שאינו יודע נתן לו שלום ישיב לו בשפה רכה ובכובד ראש^[51], וכל מיני שאילת שלום – כגון צפרא טבא וכיוצא בזה^[52] - אסורות^[53]. איסור זה נוהג עד לאחר שישלימו העם אמירת הקינות^[54].

מתנה

אין לשלוח לחבירו דורון בתשעה באב אם אינו נצרך לו בו ביום^[55].

טיול

טיול בתשעה באב יש סוברים שאסור^[56], כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות והיתול^[57].

עשיית מלאכה

עשיית מלאכה בתשעה באב, במקומות שנהגו שלא לעשות אסור, ובמקומות שנהגו לעשות עושים, ותלמידי חכמים בטלים בכל מקום^[58], ורשאי כל אדם לנהוג בזה כתלמיד חכם^[59]. ואף במקום שנהגו לעשות מלאכה, ימעט בה^[60]. וכל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה^[61].

בזמן הזה נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב^[62].

איסור עשיית מלאכה הוא בין בלילה ובין ביום^[63]. ויש שכתבו שאין האיסור אלא ביום^[64]. יש שכתבו שאיסור עשיית מלאכה אינו אלא עד חצות^[65].

אפילו אין לו מה לאכול לא יעשה מלאכה בתשעה באב, אלא יתפרנס מן הצדקה^[66].

על ידי גוי

עשיית מלאכה על ידי גוי, מותרת אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, ואפילו בביתו^[67].

פרקמטיה

במקום שנהגו לא לעשות מלאכה, גם אין עושים פרקמטיה^[68]. ויש שכתבו שאחרי חצות מותר^[69].

מלאכה שאין בה שיהוי

מלאכה הנעשית מיד ואין בה שיהוי, מותרת^[70].

כתיבה

כתיבה, יש שכתבו שמותרת^[71].

חליבת פרות

מותר לחלוב פרות בתשעה באב^[72], ומכל מקום אם יכול לעשות על ידי גוי מוטב^[73].

דבר האבד

מלאכת דבר האבד מותרת^[74]. אבל יש שכתבו שדבריםש נעשים בפרהסיא, יש לעשותם על ידי גוי^[75].

טלית ותפילין

נוהגים שלא להתעטף בטלית ולא להניח תפילין בתשעה באב בשחרית^[76], ובמנחה מתעטפים ומניחים ומברכים עליהם^[77]. ויש סוברים שאפשר להתעטף בהם מיד אחרי חצות, אף קודם מנחה^[78]. ויש סוברים שאפילו קודם חצות לאחר גמר הקינות^[79].

טלית קטן

טלית קטן לובש בשחרית תחת בגדיו, ואינו מברך עליה^[80]. ויש שכתבו שאם פשט את הטלית בלילה, חייב בבוקר לברך עליה^[81].

תפילין של רבינו תם

הנוהגים להניח תפילין של רבינו תם, יניחום לאחר מנחה^[82]. ויש סוברים שלא יניחום כלל בתשעה באב^[83].

שינה על הארץ

נוהגים לישן בליל תשעה באב מוטה על הארץ^[84], ויש נוהגים להניח אבן תחת ראשם^[85], זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום^[86], שיעקב אבינו הניח אבן למראשותיו כשראה את החורבן^[87]. ואם רגיל אדם לשכב עם שני כרים לא ישכב אלא עם אחד^[88]. מעורבות ומניקות – וכן אדם חולה וחלוש^[89] – אינם חייבים לצער עצמם בכך^[90].

כבוד והנאה

ימעט אדם מכבודו והנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר^[91].

הכנת צרכי סעודה

נוהגים שלא לשחוט ולא להכין צרכי סעודה – של מוצאי תשעה באב – עד חצות^[92].

כיבוד הבית

יש נשים הנוהגות לכבד את הבית בתשעה באב, להראות חוזק אמונתן בגאולה^[93]. ויש שכתבו שמכל מקום ללא יכבדו לפני חצות^[94].

על דין ישיבה על הארץ ולא על ספסל, עיין להלן^[95].

בגדים פשוטים

נוהגים ללבוש בתשעה באב בגדים קרועים ובלויים^[96].

סדר היום

על דיני סעודה מפסקת, ע"ע.

קודם ערבית

קודם תפילת ערבית נהגו להסיר את הפרוכת מארון הקודש^[97]., שנאמר בצע אמרתו^[98].

ישיבה על הארץ

בליל תשעה באב וביומו יושבים בבית הכנסת על הארץ עד תפילת מנחה^[99], וסמך לדבר שנאמר ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון^[100]. ויש שכתבו שמותר לישב מיד כשיצא מבית הכנסת לאחר שחרית^[101]. ומיד לאחר אמירת ברכו, יושבים לארץ^[102], ויכול להניח תחתיו שק או כר קטן, ואם קשה לו יכול לישב על כסא נמוך^[103]. ויש שהחמירו לשבת על הארץ ממש^[104], אבל יש שכתבו שעל פי הסוד אין לשבת על הקרקע ממש^[105].

ישיבה זו על הארץ, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם חובה מעיקר הדין, אלא מנהג חסידות היא^[106].

נרות

אין מדליקים נרות בלילה אלא רק נר אחד לצורך אמירת קינות ואיכה^[107].

אופן התפילה

מתפללים בנחת דרך בכי, כדרך אבלים^[108].

מגילת איכה

בליל תשעה באב אומרים קינה וקוראים איכה^[109].

אופן קריאת איכה

כשקורא איכה מגביה קולו יותר^[110].

פסוק השיבנו

כשמגיע הקורא לפסוק השיבנו אומרים אותו הקהל בקול רם, ואחר כך מסיים אתה קריאה ואומרים שנית השיבנו בקול רם, וחוזר הקורא ואומר שנית השיבנו בקול רם^[111].

סדר קדושה

לאחר הקינות ואיכה אומרים סדר קדושה, ומתחיל מואתה קדוש^[112].

נחם ועננו

בברכת בונה ירושלים מוסיפים ואומרים נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון וכו'^[113]. ויש בזה מנהגים חלוקים, יש שנוהגים לומר רק במנחה^[114], ומנהג הספרדים לומר בכל התפילות^[115].

בברכת שומע תפילה אומרים עננו^[116], ואם שכח אין מחזירים אותו^[117]. ויש שכתבו שאין אומרים אלא בתפילת מנחה, כיון שאז הציתו אש במקדש^[118]. ומנהג הספרדים לומר עננו בשחרית מנחה וערבית^[119].

נחם בברכת המזון

מי שאכל בתשעה באב יאמר בברכת המזון נחם^[120]. ויש סוברים שלא יאמר^[121].

תחנון למנצח ופיטום הקטורת

אין אומרים תחנון ולא נופלים על פניהם^[122], כיון שתשעה באב נקרא מועד^[123], ולא אומרים אל ארך אפים, ולא למנצח ולא פיטום הקטורת^[124]. ואם מת אדם בתשעה באב אין אומרים צידוק הדין^[125].

קריאת התורה

קוראים בתורה בפרשת כי תוליד בנים, ומפטירים בירמיה אסוף אסיפם^[126].

קדיש תתקבל

אין אומרים קדיש תתקבל בתשעה באב בכל הקדישים, מלבד קדיש שאחרי ערבית^[127].

קינות ביום

נוהגים לומר קינות ביום, ומאריכים בהם עד סמוך לחצות^[128].

אופן אמירת הקינות

בשעת הקינות אסור לספר או לצאת החוצה, כדי שלא יפסיק לבו מהאבלות^[129].

לאחר הקינות

לאחר הקינות נהגו לומר קצת פסוקי נחמה^[130].

אבל

אבל – שאסור לו לבוא לבית הכנסת בזמן אבילותו^[131] – מותר לו לבוא לבית הכנסת בתשעה באב בלילה וכן ביום עד אחרי אמירת הקינות^[132].

ברית מילה

אם יש תינוק למול, מלים אותו לאחר שמסיימים הקינות^[133]. ויש נוהגים לחכות עד אחרי חצות^[134].

שתית הכוס

בשתית הכוס, אם היולדת נמצאת במקום הברית, יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת^[135]. ואם אינה שם יברך ויתן לתינוקות לשתות^[136].

בגדי בעל הברית

מותר לבעל ברית – דהיינו אבי הבן והמוהל והסנדק^[137] - ללבוש בגדים אחרים, אבל לא לבנים ממש^[138], ולאחר שגמרו הקינות כשבאים למול התינוק מותרים ללבוש בגדי שבת, אבל לא ילבשו לבנים^[139].

הליכה לקברות

נהגו ללכת על הקברות מיד כשיוצאים מבית הכנסת^[140].

כשחל בשבת

נדחה

תשעה באב שחל בשבת נדחה ליום ראשון^[141].

תשמיש המיטה

תשעה באב שחל בשבת – שהתענית נדחית – מותר לשמש מיטתו בשבת^[142], ויש אוסרים^[143].

בעל הברית

תשעה באב שנדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא^[144].

כשחל במוצאי שבת

כשחל תשעה באב ביום ראשון, מפסיקים לאכול לפני שקיעת החמה^[145]. על דיני הפסקת אכילה בשבת קודם שקיעת החמה, ע"ע סעודה מפסקת. ובשעת סעודה שלישית לא ינהג בשמחה אלא ישב בדאבון נפש^[146]. אבל אין צריך לחלוץ מנעליו אלא רק לאחר ששליח ציבור אומר ברכו^[147], לפי שאין לנהוג מנהגי אבילות בשבת^[148].

צדקתך

תשעה באב שחל במוצאי שבת, אין אומרים בשבת במנחה צדקתך צדק^[149].

ויהי נועם

תשעה באב שחל במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם^[150], ולא למנצח בזמירות ולא ויתן לך^[151].

הבדלה

מבדילים בלילה בתפילה כשאר מוצאי שבת^[152].

תשעה באב שחל במוצאי שבת, כשמבדיל במוצאי שבת יברך על הנר, אבל לא יברך על הבשמים^[153], ומוצאי תשעה באב יברך על הכוס, ולא יברך אז לא על הנר ולא על הבשמים^[154], ויכול לשתות בעצמו את הכוס^[155].

חולה האוכל

חולה האוכל בתשעה באב שחל במוצאי שבת, צריך להבדיל על הכוס^[156]. ויכול להוציא את כל בני ביתו בהבדלה^[157].

קטן האוכל

קטן האוכל בתשעה באב שחל במוצאי שבת, יש שכתבו שנהגו שלא יבדילו^[158]. ויש שהסתפקו בדבר^[159].

עשירי באב

אכילת בשר

מנהג כשר שלא לאכול בשר במוצאי תשעה באב ולא בעשירי באב^[160], לפי שהאש דלקה במקדש ביום עשירי^[161]. ויש סוברים שאין להחמיר בזה אלא עד חצות יום עשירי^[162]. ואם היה תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשני בשר מיד, אבל במוצאי תשעה באב לא יאכל^[163].

הערות שוליים