איצטגנינות

איצטגנינות היא השם המקובל בדברי חז"ל לאסטרולוגיה (לעתים: אצטרולוגין) היא תורת החיזוי, ראיית טבע האדם, תכונותיו, מדותיו, מאורעותיו ועתידו לפי מהלך הכוכבים והמזלות.

יחס התורה לאיצטגנינות[עריכה]

התורה אסרה את האיצטגנינות, וזוהי אחת המשמעויות של "מעונן". איסור זה מוזכר פעמיים בתורה: "לא תְנַחֲשׁוּ, וְלא תְעוֹנֵנוּ" (ויקרא יט כו), "לא יִמָּצֵא בְךָ,... מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" (דברים יח י), ופירשו חז"ל: "איזהו מעונן רבי ישמעאל אומר: זה המעביר על העין (מין כישוף שהיו מעבירים על עיניו). רבי עקיבא אומר: אלו נותני עתים כגון אלו שאומרים היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין כדון אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית להיות יפות ועקודות קטנות להיות רעות וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים" (משנה שבת ח ו).

וכן פסק הרמב"ם (רמב"ם עבודת כוכבים יא ח): "איזה הוא מעונן? אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמיים הרי זה לוקה, שנאמר "ולא תעוננו".

רבים מסיבירים, כי האיצטגנינוצ מכונה "עינון" מפני שהאיצטגנינים נותנים עונות (זמנים) לכל פעולה, מתי כדאי לעשותה ומתי לא וכד', ולכן נקרא איסור זה עינון (ספר המצוות הקצר לחפץ חיים ועוד).

האם יש בעינון אמת?[עריכה]

לדעת הרמב"ם, כל מעשי האצטגנינות הינם הבל וריק, שקר וכזב, כמו שכתב בהלכות עכו"ם (רמב"ם עבודת כוכבים יא): "ודברים האלו כולן (כל מיני הכישוף שהזכיר) דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח יד). כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח יג).

לעומתו, הרמב"ן סובר, כי חכמת האצטגנינות הינה חכמה גדולה ושכך גזרה חכמתו יתברך מששת ימי בראשית שהעולם יונהג על פי מערכת הכוכבים ומהלכם, אלא שביד הקב"ה לשנות ולעשות כרצונו (ולכן האיצטגנינות אסורה).

באוצר הגאונים מובא, כי "אותם האצטגנינים הקובעים מידותיו של האדם לפי המזל ואומרים שאין לשנותם - הם כופרים, שאינם מודים בהקב"ה, ומובדלים מישראל, אבל אלה האומרים שבכח האדם להתגבר על מידותיו ותאוותיו ולשנותן, הרי הם מודים בבחירת האדם שיכול לכוף את יצרו הטבוע בו על ידי המזל".

וראה בהרחבה בענין זה בערך: סוגיות סגוליות (על-טבעיות).