סוגיות סגוליות (על-טבעיות)
|
|
בסוגיות רבות בגמרא ובראשונים הובאו עניינים סגוליים (על טבעיים), כגון אסטרולוגיה, קמעות, לחשים, עין הרע, שדים ועוד. בערך זה נדון בשאלה הכללית - האם עניינים אלו מועילים כפשוטם.
כללי[עריכה]
בפשטות נראה מהגמרא שכל העניינים העל טבעיים מועילים, ואכן כך דעת רוב הראשונים. יתרה מזאת, הגמרא סומכת על עניינים אלו אפילו לדינים הלכתיים, כגון לצאת בשבת בקמיע.
אמנם יש ראשונים (בעיקר הרמב"ם, המאירי, הרלב"ג, ר"ח ור' אברהם בן הרמב"ם) שדחו זאת מכל וכל, ובכמה מקרים אף נקטו בלשון חריפה (שאלו הבלים וכו'). לדבריהם יש ליישב את הגמרות הנ"ל שהן דעת יחיד, נדחו להלכה, נכתבו בשביל המון העם, או שיש לפרשם באופן אחר. כמו כן הירושלמי ממעט מאוד בעניינים על טבעיים.
למותר לציין שהדעה הרווחת היום בעולם ובמדע סוברת כשיטת הרמב"ם (המדע שבתורה עמוד 81).
לקמן נדון בכל אחת מהסוגיות בנפרד, ובכולם נראה שאכן יש את שתי הדעות הללו.
אסטרולוגיה[עריכה]
האסטרולוגיה, דהיינו ידיעת אופיו של האדם ועתידו ע"פ מצב הכוכבים, נזכרה במקומות רבים. יש שכתבו שחכמה זו היתה כבר לשת בן אדם. במדרש מסופר על שלמה שהיה בקי בחכמה זו, וע"פ המעשה שבמדרש מוכח שחכמה זו באמת מועילה באופן מוחלט (שלמה ידע ע"פ האסטרולוגיה על אלף אנשים שימותו. אמנם יש דיון אחר האם כל המעשים שבגמרא ובמדרשים היו כפשוטם, ואין כאן מקומו).
- רוב הפוסקים: המזלות משפיעים, אלא שניתן לשנותם ע"י תפילה צדקה ומעשים טובים (השמיים מספרים (הרב בניזרי) עמוד 597. וכן המדע שבתורה עמוד 79 בשם הבית יוסף). המזלות היא חכמה גדולה ומפוארה (רבינו בחיי). לפי המזל שבו נולד האדם קצובות שנותיו בדיוק, ומביא שם את מספר השנים ששייך לכל כוכב ("אספקלריא" ערך מזל). מיכאל שר ישראל הנזכר בספר דניאל הוא הכוכב שבתאי שהוא מושל בייחוד על בני ישראל (אוצר ישראל ערך שבתאי בשם האצטגנינים בני עמנו).
- רמב"ם ובנו של הרא"ש: אין בהם ממש (השמיים מספרים (הרב בניזרי) עמוד 597, המדע שבתורה עמוד 79).
קמעות ולחשים[עריכה]
- גמרא (בפשטות): קמעות ולחשים מועילים (הוזכרו במקומות רבים בגמרא).
- רמב"ם: לחשים אינם מועילים כלום (מורה נבוכים ח"א פרקים סא סב, המדע שבתורה עמוד 81).
קפיצת הדרך[עריכה]
עניין זה הוזכר בכמה מדרשים, ואף בספרי האחרונים. ונחלקו המפרשים במהותו, יש שפירשוהו כפשוטו, ואף הביאו את הדרך כיצד לעשות זאת (!), ויש שהתנגדו לכל רעיון זה:
- רש"י: ע"י שם.
- ערוך: ע"י קמיע (שתי הדעות הנ"ל הובאו באוצר ישראל ערך קפיצת הדרך).
- תוך שעתיים ומחצה בדיוק, ע"י לקיחת אבק דרכים וכו', אמירת מזמור לדוד ושמות קדושים (עדות שנה ב, קמיעות וסגולות שונות, ד 11).
- ע"י השבעה ושמות קדושים (עדות שם סא 9).
- קפיצת ים (בספינה) ע"י אמירת פסוק, כתיבת דמות והשבעה (עדות שם ס 8).
- ע"י לקיחת קרן של כבש, אמירת שמות, כתיבת קמיעות, רכיבה על קנה, והשד ייקחנו ויוליכנו (סוף ספר ברית מנוחה).
- רב האי גאון: התנגד לרעיון זה (טעם זקנים. הובא במושגים במחשבת ישראל עמוד 272).
עין הרע[עריכה]
- מלבים ואברבנאל: מבעל הנפש הקנאי יצאו מהעין קצת אדים ויפעלו בארסיותם על המוכן להתפעל מהם עד שימיתו אנשים העלולים לכך, כאשר ימית האפעה בהבטתו (מלבי"ם ואברבנאל שמואל ב כד-א).
- רבנו יונה ואברבנאל: תכונה נפשית.
- ריעב"ץ: מזיק למזל (שתי הדעות הללו הובאו בהמדע שבתורה עמוד 82).
- טעמי המנהגים: עיין הרע נעשית ע"י שהאדם מתלבש בסטרא אחרא (טעמי המנהגים עמוד תקכו).
- זוהר: היה אדם אחד שכל מקום שהסתכל בו אפילו לטוב נהפך לרע (אוצר הזוהר ערך עיין הרע).
- הרמב"ם השמיט את ההלכות הקשורות לעין הרע (בבא מציעא קז. "אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו וכו'". ובגזילה ואבידה יג-יא השמיט את הטעם "עינא" שמובא בבבא מציעא כט:).
- הרב צבי יהודה בדעת הרמב"ם: (שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמוד 296 ועמוד 310) כתב שהרמב"ם השמיט זאת רק משום שאינו חינוכי לכל הציבור, אך הוא כן האמין בעין הרע.
רפואות סגוליות[עריכה]
רפואות סגוליות, דהיינו רפואות שאין להם הסבר טבעי (כגון שצריכות גם לחשים, א שיש בהן הקפדה על מספר מסוים וכד', שאין לזה הסבר טבעי), נזכרו במקומות רבים בתלמוד הבבלי (יש לציין שפעמים רבות ייתכן שמעורב ברפואה זו גם עניין טבעי, כגון מאכלים שונים, אך יש בה גם חלקים שאינם טבעיים).
- גמרא (בפשטות): מועילות (הוזכרו במקומות רבים בגמרא. אמנם רוב הרפואות שבירושלמי הן ע"פ הטבע (חומות ירושלים (בתחילת הירושלמי) שער ט).
- רמב"ם: זו מחלוקת תנאים ולהלכה לא סומכים עליהם (פירוש המשניות לרמב"ם יומא פב.).
ספר רפואות[עריכה]
מבואר בגמרא שהיה לשלמה המלך ספר רפואות, עד שיאשיהו גנזו (ברכות י ופסחים נו). ונחלקו מפרשים מה הן אותן הרפואות:
- תרופות ממשיות וטבעיות.
- תרופות סגוליות.
- תרופות הלקוחות מעבודה זרה (שלוש הדעות הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך רפואה).
מלאכים[עריכה]
יש כמה דרכים במהותם (לא כולן חולקות זו על זו) (כוזרי המבואר ד-ג הביא את ארבע הדעות הראשונות):
- רמב"ם: אין להם גוף והם בין הבורא לבין הנבראים (משנה תורה).
- רמב"ם: כל מי שנאמר בו שדיבר עימו מלאך או שראה מלאך אינו אלא בחלום או במראה הנבואה (מורה נבוכים (הרב קפאח) עמוד רנז).
- רמב"ם: כוחות גופניות, טבעיות ונפשיות (מורה נבוכים ב-ו).
- ריה"ל: הם שליחויות ולכן גם כוחות הטבע נקראים מלאכים (אוצר ישראל ערך שבתאי בשם האצטגנינים בני עמנו: מיכאל שר ישראל הנזכר בספר דניאל הוא הכוכב שבתאי שהוא מושל בייחוד על בני ישראל).
- ריה"ל: הם מצטיירים מהגשם הדק הנקרא רוח הקודש.
- אבן גבירול: מורכבים מחומר וצורה אך בלי גשמיות.
- משנת החלומות: פקידים שהקב"ה מינה על הטבע, שרים (משנת החלומות עמוד 50).
שדים ורוח רעה[עריכה]
השדים והצורך להיזהר מהם הובאו פעמים רבות בגמרא.
- רש"י, גר"א, מכתב מאליהו וכן רוב הדעות: כפשוטם ממש (רש"י בבא בתרא עג: הביא מעשה על אדם שבא על השידה והוליד שד. כמו כן יעב"ץ יבמות נט: דן בדין אישה שנבעלה לשד).
- רמב"ם, מאירי, ר"ח, ר' אברהם בן הרמב"ם: לא מאמינים בזה (המדע שבתורה עמוד 77 הביא את שתי הדעות הנ"ל. וכן הרמב"ם השמיט את ההלכות הקשורות לשדים: בבלי יבמות קכב. "חיישינן שמא שד הוא", וכן לא הביא את ההלכה המוזכרת בשו"ע או"ח שז-יח: "לשאול מן השד בשבת"), אלא הוא משל לכוח המדמה (משנת החלומות עמוד 44 בשם כמה קדמונים והרמב"ם).
- שיחות הרצי"ה (בראשית עמוד 296 ועמוד 310): גם הרמב"ם סובר שיש שדים, אלא שלא רצה לפרסם זאת להמון העם.
- הרב דסלר: דברים המתרחשים בפנימיות האדם, חולי נפש.
- חתם סופר: כשחסרה דעתו ושכלו של האדם, כגון המשוגעים - שולטים בו שדים (שתי הדעות האחרונות הובאו במשנת החלומות עמוד 44).
- חוות יאיר וערוך השולחן: אין אנו מבינים בעניינים סגוליים והם דברים למעלה מן הטבע ומקובלים ע"פ החכמה האמיתית (אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ב עמוד 260).
- הרב שטיינזלץ: מחלות (יומא עז: שיבתא - זיהום מאכל ע"י ידיים מלוכלכות, ורש"י פירש רוח רעה ושד. גיטין סז: קורדייקוס - מחלה שמבלבלת את דעתו, ורש"י פירש שד. מעין זה בעירובין מא: רוח רעה - רוח כפשוטה או כל אונס אחר, ורש"י פירש שד).
לחשים - ר' תבנית:הידעת?/כ"ג כסלו ה'תשס"ט
שיחת העופות[עריכה]
הוזכרה בגמרא (סוכה כח.).
- שיחות מוסר: תופעה טבעית פשוטה, שכך טבעם של העופות שיש להם דעת לשוחח בלשונם והם יודעים דברים הנסתרים מבני אדם.
- רמב"ם: אין הם יודעים את העתיד, כי מניין ידעו.
- רמב"ן: הם יודעים ע"י השרים של המזלות (ובאותו האופן גם השרים יודעים).
- מהרח"ו: הם שומעים את הגזירה שנגזרה מלמעלה.
- מהרח"ו: אינו עוף ממש, אלא נשמת צדיק שנראה כמו עוף.
- מהרח"ו: הם נשמות בני אדם שמגולגלות בעופות (שש הדעות הללו הובאו בשמועות גיטין מה: אות רח).
חלומות[עריכה]
חלומות ופתרונם הוזכרו בגמרא באריכות (ברכות נה-נז).
- בעל הלבושים: רובא דרובא הם דברים בטלים וכזבים והבלים ואין בהם אף דבר אחד שהוא אמיתי.
- מהרש"א: האמין בחלומות (שתי הדעות הובאו באוצר ישראל ערך חלום).
רפואה משלימה[עריכה]
רפואה משלימה (שבעיקרה היא דומה לרפואות סגוליות שבגמרא, כיוון שאין הסבר מדעי והוכחות ברורות שהיא מועילה), נחלקו הפוסקים האם מותר להשתמש בה, או שכיוון שאין לה הסבר מדעי היא נחשבת כדרכי האמורי:
- יש אומרים: אסור, כי זה הבל.
- רוב פוסקי זמננו: מותר, ואפילו כשיש חששות לכשרות התרופות (שתי הדעות הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך רפואה).
ניסים[עריכה]
למרות שסוגיה זו שונה קצת משאר הסוגיות שהזכרנו, יש לה מכנה משותף בכך שמדובר בתופעות שאין להם בפשטות הסבר טבעי, ושוב נחלקו המפרשים בביאורה.
- רמב"ם: הנס הוטבע בטבע כבר בימי בראשית.
- רמב"ם: הסביר הרבה ניסים ע"פ הטבע. רלב"ג ומהר"ל: ב"שמש בגבעון דום" גרמי השמיים לא נעצרו (רלב"ג יהושע י-יב, מלכים ב כ-ט, מלחמות השם מאמר ו ח"ב יב), וכן כתב גם ר' ניסים ב"ר משה ממרשיליא, והוסיף שמהפכת סדום ועמורה היא רעידת אדמה. כמו כן הרס"ג המעיט בפעולות הניסים.
- ר' שם טוב בן שם טוב: היו ניסים ממש, והחולק על כך סותר את עקרונות היהדות (ספר האמונות א-א. שלוש הדעות הנ"ל הובאו באוצר ישראל ערך נסים).
- מאירי: הניסים נבראו בששת ימי בראשית אך על תנאי אם יהיו ראויים לזה (כל הדעות הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 273. דן בזה גם מפענח צפונות כ-ג).
- רד"ק: ברוב הפעמים הניסים נעשים ע"י מעט תחבולה מדרך העולם (מלכים א פרק יז).
ראה גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- אליהו נגר, מאבק הרמב"ם בעבודה הזרה ובאמונות התפלות, מסורה יוסף חלק ג', עמ' 143-242, בהוצאת מכון מש"ה, נתניה תשס"ד.
- יהונתן לוי, האם קיימים כוחות כישוף?, דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים חלק ז' תש"ע עמ' 168-174.
- תרופות סבתא כשרות
- עולם הכישוף (ר' אביגדור אמיתי)