אסמכתא (התחייבות)

הגדרה[עריכה]

אדם מתחייב לחבירו שאם לא יעשה מעשה מסוים יתחייב לו דבר מסוים בתור קנס - ההתחייבות הזו לא מועילה (הסוגיות בבבא מציעא מח:, סו., קד: ועוד, בסוגיא זו האריך דברי גאונים א).

לדוגמא, המקבל עירבון מחבירו ואומר לו "אעשה כך וכך, ואם אחזור בי אכפול לך עירבונך", וחזר בו - פטור מלכפול לו ערבונו (בבא מציעא מח:).

החולק על דין זה הוא רבי יוסי שסובר שאסמכתא קונה, והלכה כרבי יהודה שאסמכתא לא קונה (בבא בתרא קסח.). וכן נחלקו בזה אמוראים, שלרב הונא אסמכתא קונה ולרב נחמן לא (בבא מציעא סו.).

מקור וטעם[עריכה]

במקור שאסמכתא לא קונה יש שכתבו שהוא רק מדרבנן, אך מדאורייתא כן קונה (מרדכי בבא קמא סוף פרק ד סימן מו בשם רבינו נתנאל מקנון, דברי גאונים א-א), והמקור לכך הוא מדין ערב שמועיל מדאורייתא אע"פ שהוא כאסמכתא, שהרי מתחייב שאם הלווה לא ישלם למלווה - הערב עצמו ישלם (מרדכי שם). ולפי זה כאשר יש מחלוקת הפוסקים האם הדבר הוא אסמכתא - מעמידים על דין תורה וקונה, שהרי זה ספק בתקנת חכמים (דברי גאונים שם).

הטעם שלא קונה הוא שהתחייבות האסמכתא היתה גוזמא (רש"י בבא מציעא מח: (ד"ה אסמכתא) מגדיר כך אסמכתא), וכשהתחייב סמך בליבו שיוכל לקיים את התנאי, וכשהגיע הזמן נאנס (רשב"ם בבא בתרא קסח. (ד"ה אסמכתא) מגדיר כך אסמכתא).

בדינים שונים[עריכה]

מחילה, כגון שנתן עירבון לחבירו ואמר לו "אעשה כך וכך ואם לא ערבוני מחול לך" - דעת השו"ע על פי הרמב"ם, שאין בה דין אסמכתא וההתחייבות מועילה, והרמ"א (שם) הביא שיש חולקים.

בשבועה ובנדרי הקדש וצדקה אין דין אסמכתא, ומועילים (שו"ע חו"מ רז-יט ורמ"א).

פרטי הדין[עריכה]

בתנאי שאינו בתור קנס, דהיינו שלא אומר לחבירו "אם לא אעשה כך וכך אשלם לך", אלא למשל שאומר "אם אתה תעשה כך - גם אני אעשה כך" אין דין אסמכתא, וקונה, ככל דיני תנאים המפורשים בש"ס (חינוך שמג ד"ה והרבה).

אם אמר "מעכשיו", כגון שאמר "אם לא אתן לך מכאן ועד שלוש שנים הרי שדי קנויה לך מעכשיו" - כן קונה (בבלי:בבא מציעא סד: במשנה, וסו:). ודין זה נאמר רק בתנאי לעתיד, אך בתנאי לעבר, כגון "אם לא נתתי לך לפני שנה" - לא קונה, שסבר שכן נתן לו, ושכח וטעה (דברי גאונים א-ד).

מי שטעה, שהתנה עם חבירו באסמכתא, והיה סבור שאסמכתא כן קונה, ולכן נתן לחבירו משכון בשביל לשלם לו את האסמכתא - נחלקו המפרשים האם חייב לשלם לו (דברי גאונים א-יז).

פשרה - אסמכתא כן מועילה בה, כגון שבפשרה פסקו שאם לא יעשה מעשה מסוים יתחייב לשלם (דברי גאונים פא-יג).

ראה גם[עריכה]

תנאי (שהוא כן מועיל)