אשרי יושבי ביתך

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁ-ה' אֱלֹהָיו: תְּהִלָּה לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה. וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה. זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ. חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה. כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים. עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם. שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

אשרי יושבי ביתך הוא כינוי לקטע תפילה הנאמר בתפילה שלוש פעמים ביום. הקטע פותח בפסוק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהילים פרק פ"ד, פסוק ה'), ולאחריו מוסיפים את פרק קמ"ה בתהילים - "תהילה לדוד". המזמור מתאר את שבחי ה' ואת חסידיו שבכל יום, וחז"ל שיבחו מאוד את האומרו בכל יום וקבעו כי "מובטח לו שהוא בן העולם הבא". בתפילה נוהגים לומר את תפילת אשרי כחלק מפסוקי דזמרה ולפני ובא לציון בתפילת שחרית וכן בתחילת תפילת מנחה לפני תפילה העמידה.

תוכן המזמור[עריכה]

עיקרו של הקטע הוא מזמור תהילים תהלים קמה א הפותח במילים: "תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ", וממשיך בפסוקים לפי סדר הא"ב.

למזמור הוקדמו שני פסוקים. ראשית, הפסוק: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" מתוך מזמור פ"ד תהלים פד ה ואחריו פסוק נוסף: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁ-ה' אֱלֹהָיו". הרא"ש ברכות א ו מפרש כי המטרה של פסוקי הקדמה אלו היא משום שצריך אדם לשהות לפני תפילתו שעה קלה וגם כאן אמירת הפסוקים מהווה שהייה לפני אמירת המזמור העיקרי.

במחזור ויטרי ‏^[1] הובאו מספר פסוקים המתחילים במילה "אשרי" כפתיחה לאמירת מזמור "תהילה לדוד" בתפילה (כגון "אשרי תמימי דרך" וכן "אשרי העם יודעי תרועה") אך הנוסח המקובל כיום הוא להוסיף רק שני פסוקים אלו.

לסוף המזמור נוסף פסוק החתימה: "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ" תהלים קטו א. רב עמרם גאון‏^[2] מסביר תוספת זאת בכך שאנחנו רוצים לחבר את המזמור יחד עם מזמורי ההללויה שאחריו בשאר פסוקי דזמרה, אם כי הסבר זה לא עונה מדוע אנחנו מוסיפים את הפסוק גם באמירת תהילה לדוד בתפילת מנחה ולפני ובא לציון. בספר האשכול‏^[3] מובא הסבר נוסף כי משום שהגמרא הסבירה שכל האומר תהילה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא- אנחנו מבקשים שנוכל להמשיך ולברך את הקב"ה לעד ולעולמי עולמים‏^[4].

זמני אמירתו[עריכה]

המקור לאמירת אשרי בתפילה מובא בגמרא בברכות ברכות ד ב "אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבינא: כל האומר 'תהילה לדוד' בכל יום שלוש פעמים - מובטח לו שהוא בן העולם הבא", כאשר רש"י בפירושו על הגמרא מסביר כי שלושת הפעמים הן כנגד שלושת התפילות שביום. על אף שבגרסת הגמרא אצלנו נכתב כי יש לומר תהילה לדוד שלוש פעמים, חלק מהראשונים לא גרסו כך ופסקו כי יש לאומרו רק פעם אחת בלבד.

להלכה, המנהג הרווח הוא לומר "אשרי" שלוש פעמים בכל יום, פעם אחת בפסוקי דזמרה, פעם אחת לפני קדושה דסידרא ופעם אחת בתחילת מנחה. בשבת ויום טוב אומרים "אשרי" לפני הכנסת ספר תורה ולפני מוסף וכן לפני קדושה דסידרא בתחילת תפילת מנחה.

מעלתו וטעם אמירתו[עריכה]

בגמרא ברכות ד ב מובא שכל האומר 'תהילה לדוד' (אשרי) שלוש פעמים ביום- מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הגמרא מטעימה שזה משום שתי מעלות שיש בו: בפרק קיימות כל אותיות הא"ב וכן יש בו את הפסוק "נותן לחם לכל בשר".

הרב קוק‏^[5] מסביר את שתי שבחי המזמור כשבח אחד. לדבריו הא"ב שבמזמור מסמלים את אותיות התורה, שהאדם יכול להתעלות לרוחניות באמצעות לימודה. אמנם, גם מי שמתעלה בתורה צריך תמיכה על מנת שלא יצטרך להפסיק מלימודו, ולכן נאמרה גם הבטחת הפרנסה "פותח את ידך" הנותנת לאדם את ההתעלות הרוחנית ללא הפסק.

באופן נוסף פירש, שאותיות הא"ב מבטאות את האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה, כמו שמובא בהקדמת הזוהר שהעולם נברא באותיות התורה. אך גם מי שמאמין בבריאת העולם עלול לחשוב שהקב"ה עזב את הארץ, ועל כן המזמור שלם רק כאשר הוא כולל גם שבח על השגחתו של הקב"ה שלא עזב את העולם מאז בריאתו.

המשך חכמה, הסביר שפסוקי דזמרה, ובראשם אשרי, מבטאים את השבח לקב"ה בחוקי הטבע הקבועים, ולעומתם ההלל, הנאמר בזמנים מיוחדים, משבח את ניסי הקב"ה היוצאים מהסדר הטבעי ומבטאים השגחה מיוחדת. על פי חלוקה זו הוא מסביר שהשבח של אשרי הוא ברצף האותיות שבו, המסמל את השגחתו הקבועה של ה' "הנותן לחם לכל בשר" בתוך חוקי הטבע, ואילו את פרקי ההלל אין לומר באופן תדיר ויומיומי לפי שהאומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף (שבת קיח,ב).

מבנה המזמור[עריכה]

בנוסח הקיים אצלנו, שני פסוקי ההקדמה למזמור "תהילה לדוד" מחברים את המזמור עם פרקים אחרים המדברים על אושרו של עובד ה'. פרק פ"ד מתאר את אושרו של האדם המשתוקק לשבת בבית המקדש ובחצרות ה' בעוד פרק קמ"ד מתאר כיצד הקב"ה מציל את דוד ועם ישראל במלחמותיו. חיבור פסוקים אלו יחד עם תיאור החסד היומיומי המופיע במזמור אצלנו עשוי לרמז על תיאור חסדו השלם של הקב"ה בכל מצב- בימי שלום בחצרות ה', במלחמה וכן בחיי היומיום.

משמעות מבנה האקרוסטיכון[עריכה]

המזמור משבח ומהלל את מעשיו של הקב"ה תוך שימוש במבנה אקרוסטיכון לפי אותיות הא"ב. השימוש באקרוסטיכון נמצא במספר מקומות בתנ"ך כגון במזמורי תהילים, במגילת איכה וכן בשיר אשת חיל מתוך ספר משלי. יש שהסבירו מבנה זה כאמצעי לזכירה ומנגד יש שהסבירו את הטעם כביטוי לשלמות. שני טעמים אלו הובאו גם במדרש על מגילת איכה שחלקים גדולים ממנה נכתבו בצורת אקרוסטיכון: "למה נאמרה מגילת קינות באל"ף בי"ת, כדי שיהיו נגרסין בפי המקוננים. דבר אחר אני אמרתי לברכם מאל"ף ועד תי"ו... והם סרחו ולקו מאל"ף ועד תי"ו"‏^[6]. ביטוי השלמות במזמור בא לידי ביטוי בכך שהקב"ה זן ומפרנס לכל ומעניק חסד לכל בריותיו.

מבנה ומשמעות המזמור[עריכה]

בעל הרוקח ‏^[7] עמד על המסגרת הקיימת למזמור. המזמור פותח ב"תהילה לדוד, ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד" ונסגר בצורה מקבילה כאשר מול תהילה לדוד עומדת "תהילת ה'" וכן במקביל ל"ואברכה שמך" מופיע "ויברך כל בשר שם קודשו" ולבסוף בשני פסוקי המסגרת מופיעה האמירה "לעולם ועד"‏^[8].

לאחר פסוקי ההקדמה (א-ב) המתארים את רצונו של דוד לברך ולהלל את ה' בכל יום, מופיע החלק הראשון (ג-ו) המתאר את גדולת ה' והדרו. בחלק זה הדגש הוא על השבח הכללי לקב"ה אותו אומר דוד ונאמר גם כל דור ודור. בחלק הבא (ז-ט) מובאים שבחיו של הקב"ה לא רק כגדול ומרומם עד אין חקר, אלא גם כגומל חסדים ומעניק ברחמיו טוב לכל מעשיו. ניתן להבחין כי בעוד החלק הראשון מתמקד בגדולתו האינסופית של הקב"ה, החלק השני מראה כיצד על אף גדולה זו המתעלית מעל העולם הגשמי- הקב"ה דואג ומפרנס גם את ברואיו‏^[9].

פסוק י' מהווה מעין אמצע המזמור שחוזר על האמירה שיודו לה' כל חסידיו ולאחריו מגיע חלק נוסף (יא-יג) שמתעסק במלכותו של הקב"ה וממשלתו בכל דור ודור. חלק זה מקביל במידת מה לחלק הראשון של המזמור שדיבר על גדולתו האינסופית של הקב"ה ועל השבח שמהללים אותו כל ברואיו לעולם ועד, אלא שכאן גדולה זו מתרגמת גם לעולמנו ולמלכות הקב"ה עליו. ובדומה לחלקו השני של המזמור, גם בחלק הבא (יד-כ) מלכות ה' האינסופית שנאמרה בחלק הקודם- הופכת למעשי חסד בעולם הזה ולגדולתו של הקב"ה שלא רק נמצא בעולמות העליונים, אלא גם יורד אלינו להעניק לנו חסד וטוב. בחלק זה מלכותו של הקב"ה מתבטאת בצורה יותר מפורטת גם בדאגה לכפופים ולחלשים וגם בשמירה על חסידיו יחד עם השמדת הרשעים מהעולם.

הפסוק האחרון במזמור מבטא המשך לפסוק הראשון ולאמצעי- כאשר לא רק כותב המזמור ישבח את ה' כמו בפסוק הראשון, וכן לא רק החסידים כמו בפסוק האמצעי (י), אלא כל בשר יברך את הקב"ה מעתה ועד עולם.

חסרון האות נו"ן[עריכה]

על אף שכל הפרק מסודר לפי סדר אל"ף בי"ת - האות נו"ן חסרה. הגמרא מסבירה את חסרון האות משום שהיא מלשון נפילה כדברי הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה,ב) ובפסוק הבא יש כעין השלמה לדבר "סומך ה' לכל הנופלים".

הרשב"א (שו"ת מט) מסביר שעל אף שישנם הרבה פסוקי פורענות המתחילים באותיות שונות, דווקא האות נ' לא מוזכרת בפרק משום שזו פורענות שאין לאחריה תקומה ("לא תוסיף קום").

חובת כוונה[עריכה]

הגמרא קובעת שיש לכוון במיוחד בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שלא כיוון צריך לחזור לאומרו. יש הסוברים, שהסיבה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום אשרי היא מכיוון שחוששים שמא לא יכוון האדם באמירת הפסוק, ולכן נקבע לומר שלוש פעמים אשר על מנת שלפחות פעם אחת יאמר את הפסוק בכוונה ולא יפשע^[10]. מנגד, יש האומרים שהחיוב הוא לומר שלוש פעמים ביום ללא קשר לכוונה, וכן משמע מדברי הגמרא הקובעת שיש לומר את המזמור שלוש פעמים ביום^[11].

מי שלא כיוון באמירת הפסוק עליו לחזור ולאומרו שוב^[12], יש מחלוקת האם צריך לחזור על כל המזמור, או לחזור מפסוק "פותח את ידך" עד לסופו, משום שכל שנאמר לאחר שלא כיוון בפסוק לא נחשב, והמשנ"ב פסק להחמיר כשיטה השניה^[13].

כיום אין מכוונים בתפילה[עריכה]

המגן אברהם ^[14] הקשה מדוע השו"ע פוסק שמי שלא כיוון באשרי יאמר שוב? הרי כבר פסק^[15] שמכיוון שכיום אין אנו מכוונים בתפילה- מי שלא כיוון בשמונה עשרה לא יחזור?

הישועות יעקב מתרץ, שפסק השו"ע שמי שלא כיוון אינו חוזר, נובע מכך שיש בזה חשש ברכה לבטלה, אך באמירת אשרי בה אין חשש של ברכה לבטלה- רשאי לחזור ולברך. ואומר שגם אין לחשוש להפסק בפסקד"ז משום שכמו שאנו מפסיקים לקדיש וקדושה, כך ניתן גם להפסיק לאמירת אשרי שגם היא שבח למקום.

ע"פ הקבלה מרומזים שמות קדושים בראשי וסופי התיבות של המילים "פותח את ידך" שהם אפ"י חת"ך, והם גם רמז לשבירת הגאווה (האף).

קישורים חיצוניים[עריכה]

• האם יש חיוב לשבת באמירת אשרי יושבי ביתך? הרב אוריאל מועטי
• מעלתו של המזמור אשרי יושבי ביתך הרב משה שילת

הערות שוליים