בא זה ולימד על זה
|
|
שני נושאים הכתובים בתורה לגבי דין אחד, יש שנכתב נושא אחד כדי לפרש את הנושא השני.
לדוגמא: נאמר בתורה: "תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש", ולמדו חכמים, שהדין שנאמר כאן הוא, ש"תושב" - היינו עבד עברי שנרצע - ו"שכיר" - היינו עבד עברי היוצא בסוף שש שנים, אינם רשאים לאכול קדשים בבית אדונם הכהן. ואף על פי שיכלה התורה לכתוב, שתושב - עבד נרצע - אינו אוכל, וממילא היינו יודעים שכל שכן ששכיר אינו אוכל, כתבה התורה את שניהם, מפני שאילו היה נכתב "תושב" בלבד היינו מפרשים שתושב הוא עבד עברי היוצא לסוף שש שנים, ואמנם עבד עברי שנרצע אוכל קדשים, לכן נכתב גם "שכיר" כדי ללמד שגם עבד עברי שנרצע אינו זכאי לאכול קדשים, אף על פי שהוא קנוי לכהן קניין עולם.
דוגמא נוספת: נאמר בתורה: "לא תיקום ולא תיטור", ואמרו חכמים: איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה, אמר לו: "השאילני מגלך", אמר ליה: "לאו", למחר אמר לו: "השאילני קרדומך", אמר ליה: "איני משאילך כדרך שלא השאלתני אתה" - זו היא נקימה. אמר לו: "הילך, אינני כמותך שלא השאלתני" - זו היא נטירה. ואף על פי שאיסור נקימה אפשר ללמוד בקל וחומר מאיסור נטירה: שאם אסור לנטור ולומר לחברו "הילך, אינני כמותך שלא השאלתני", קל וחומר שאסור לנקום ולומר לחברו: "איני משאילך כדרך שלא השאלתני", למרות זאת כתבה התורה גם איסור נקימה, לפי שאם לא היה כתוב אלא "לא תיטור" הייתי אומר שזוהי נקימה, ואסור רק לומר "איני משאילך כדרך שלא השאלתני", אבל לומר "הילך, אינני כמותך שלא השאלתני" - מותר, לכן נכתב גם "לא תיקום" וגם "לא תיטור", ובא זה ולימד על זה.