בור על גבי בור (מקווה חב"ד)

מקווה בור על גבי בור או מקווה חב"ד היא שיטה שיסד האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, לבניית מקוואות חמים לטבילה.

רקע[עריכה]

בעבר, היו קשיים לבנות מקווה לטבילה באופן שהמים בתוכו יהיו חמים. הטבילה התקיימה לרוב במעיינות, מסיבות שונות, הקשורות לכשרות המקווה‏^[1], ובעיקר בשל מגבלות טכניות. בין השאר מכיוון שהיו מקומות רבים שבהם לא היו מי גשמים, וממילא לא הייתה אפשרות לבנות מקווה על ידי מי גשמים שנוזלים ישירות לתוך המקווה. לא הייתה קיימת אפשרות לחמם את מי המעיין, הזורמים ומתחלפים באופן קבוע, והטבילה התקיימה לרוב במים קרים.

רבים ממנהיגי היהדות באירופה הצפונית (האזורים הקרים) רצו שהמים שבמקווה יהיו נעימים לטבילה, כדי שנשים לא תימנענה מלטבול במקווה, וכן לאפשר לנשים לבצע את פעולת הטבילה במתינות, ולפשוט את קמטי הגוף, כמובא בהלכה, כדי שהטבילה תהיה מהודרת וכשרה לפי כל הדעות. תקנות רבות תוקנו כדי לסדר את הבעיות ההלכתיות הנוצרות כתוצאה משפיכת מים חמים לתוך המקווה שבו יש בעיית נתן סאה ונטל סאה, אחת מהן היא תקנת המקוואות של בעל התניא.

למרות זאת, תקנה זו של בעל התניא לא הייתה מושלמת, מכיוון שהמקוואות אותם תיקן היו בחבית שנקבעה במקום מעיין והמים חלחלו לתוכה מבחוץ. המעיינות היו במקומות עמוקים וחשוכים, והטבילה במקום כזה הייתה כרוכה בפחד גדול. רבי שלום דובער שניאורסון מליובאווויטש תיקן תקנה אחרת, שעל ידה ניתן לבנות מקווה כשר במקום פרטי, ולחמם את המים בבור נפרד, והמים אינם מתערבים לאורך זמן רב.

התקנה[עריכה]

חופרים בור אחד עמוק, אותו חוצים לשניים על ידי מפריד ממלט באמצע גובהו לרוחב. כך נוצרים שני בורות – בור עליון ובור תחתון. המפריד מהווה רצפה לעליון ותקרה לתחתון. הבור העליון הוא מקווה הטבילה והבור התחתון הוא אוצר מי הגשמים. חשוב להקפיד לצקת את המקווה העליון והתחתון יחד, מפני שאם יוצקים אותם בנפרד עלולים לזחול המים במקום חיבורם, ואז יש חשש ל"מים זוחלין" הפוסלים את המקווה.

במפריד המלט יש פתח, בגודל המאפשר מעבר של אדם, על מנת לטפל בבור מי הגשמים. על הפתח יש מכסה. בשעת המילוי מסירים את המכסה. מלבד פתח זה, יש שני פתחים נוספים, בגודל טפח מרובע כל אחד (בערך ברוחב 10 ס"מ, בשונה מנקב ההשקה שהוא עגול וקוטרו כ-6 ס"מ) המרוחקים זה מזה, כדי שאם יתכסה אחד בשוגג על ידי הטובלת, יישאר השני פתוח. מי הגשמים יורדים דרך צינור מיוחד שאין לו גדר כלי ואינו עשוי מחומר המקבל טומאה, אל תוך מקווה הטבילה היבש, ומשם למטה אל האוצר. לאחר מילוי האוצר ממלאים את מקווה הטבילה במי ברז שאובים, מתוך צינור המכוון כך שהמים זורמים היישר אל מקום הפתח. המים השאובים מתחברים מיידית אל מי הגשמים שבאוצר התחתון ומתכשרים על ידי מגעם (השקה). במקווה זה המים בבור העליון אינם מתערבים במהירות במי הבור התחתון כיוון שמשקלם הסגולי נמוך ממי הבור התחתון בשל חומם הגבוה יחסית למי הבור התחתון, ובכך יוצאים ידי שיטות הסוברות כי יש צורך ברוב מי גשמים, דבר שאינו אפשרי לאורך זמן בבור עם השקה מן הצד.

התייחסויות הלכתיות[עריכה]

נתן סאה ונטל סאה[עריכה]

הבעיה ההלכתית העיקרית לה נותנת מענה שיטת ה"בור על גבי בור", היא בעיית הנתן סאה ונטל סאה, מושג בהלכות מקוואות העוסק באדם שלקח מי גשמים ממקווה כשר ונתן במקומם נוזל אחר, שפסול למקווה, כמו מי פירות (לפי רוב השיטות), או מים שאובים (לפי שיטה אחת). לפי שיטת הראב"ד גם כשמים שאובים מתחלפים במי גשמים ישנה בעיה הלכתית של "נתן סאה ונטל סאה", ועל כך באה הפתרון ההלכתי של הרש"ב. בצורה זו, כאשר הבור התחתון מלא עד גדותיו במי גשמים, המים אינם מתערבים זה בזה (בין היתר משום שהמים העליונים על פי רוב חמים יותר מהמים התחתונים וכידוע מים חמים עולים למעלה), בשונה מבור ההשקה הרגיל והמקובל הקיים בצד המים בקיר בור הטבילה, שבאופן כזה המים מתערבים זה בזה באופן מהיר יותר‏^[2].

קטפרס אינו חיבור[עריכה]

על שיטה זו של הרש"ב מליובאוויטש יצאו עוררים מאדמו"רי חסידות צאנז, על פי פסק של רבי חיים מצאנז‏^[3] בעניין "קטפרס אינו חיבור". הכלל "קטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה", הוא כלל יסוד בהלכות טומאה וטהרה ונידון בעיקר בהלכות מקוואות. כלל זה מופיע במסכת טהרות‏^[4], והוא אומר שמים המונחים על מקום מדרון (למשל הר תלול) אין להחשיבם כמחוברים זה לזה, לא לטומאה, שאם נגע טמא במים הוא לא טימא את טיפות המים האחרות שאינן נחשבתו כמחוברות לשאר המים, ולא לטהרה - לעניין מים טמאים שהשיקם למקווה דרך קטפרס או לעניין חיבור שני מקוואות זה לזה, שמחוברים על ידי מים כאלו המונחים באופן קטפרס.

שיטת רבי חיים מצאנז היא המחמירה ביותר ב"קטפרס"‏^[5], והוא מסביר שיסוד הכלל שקטפרס אינו חיבור הוא שאין המים מתחברים אלא כאשר הם נאספו ונקוו בשטח ישר ולא משופע. לפי הסברו, "אשבורן" הוא תיאור מים שנאספו במקווה, הוא תיאור למים שנאספו יחד על אותה קרקע ונחים יחד על אותה קרקע משותפת, במקרה כזה, נחשבים המים כמחוברים יחד וכגוף אחד. לעומת זאת, כאשר המים נמצאים על מקום משופע, אין הם נחים על המקום המשופע, אלא הם נמצאים שם באופן ארעי על ידי דבר צדדי המכריח אותם (המים שמתחתיהם), שלולי הדבר המכריח ומסייע להם להשאר במקום המשופעף היו יורדים ונוזלים למקום אחר - למטה מהשיפוע. במצב כזה, נמצא שהמים אינם נחים כלל על הקרקע והרי הם כנמצאים באוויר, ולכן אין חיבור ביניהם.

לדבריו, כן היא דעת רוב הראשונים, הר"ש, הריב"ש והרמב"ם. כך למשל הוא מפרש את דברי הרמב"ם{{הערה|טהרות פ"ח מ"ט} "לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקווה התערובת אלא כשיודבק במי מקווה בשטח משטחי אלו המים הטמאים". כלומר, על המים להיות יחד בשטח משותף.

כתוצאה משיטה זו, לפי פסקי הדברי חיים, מים שאינם מכונסים יחד במקווה, פסולים. כך למשל פסק הדברי חיים כי שני בורות המחוברים זה לזה על ידי צינור פסולים. על הדברי חיים חלק בעל הנפש חיה.

נחלקו האחרונים בהסבר דבריו, ובהתאם נחלקו האם גם מקווה שבנוי בשיטת בור על גבי בור, פסול לפי שיטת הדברי חיים. יש שסברו שגם באופן כזה המקווה פסול, מכיוון שיסוד קטפרס הוא שהמים אינם מונחים יחד בקרקע שווה‏^[6] וגם כאן המים מונחים בשני בורות שאינם בקרקע שווה‏^[7], ויש שסברו שבאופן כזה גם הדברי חיים מודה שהמקווה כשר, כי הפסול הוא דווקא כאשר המים שבשני הבורות אינם מחוברים זה לזה באופן טבעי, מכיוון שהמים שבצינור אינם מחוברים לבור התחתון ב"אשבורן" (ההפך מקטפרס) אלא ב"קטפרס", שהרי הם אינם מונחים באופן טבעי על הקרקע של המקווה התחתונה, ורק הצינור הוא זה שמגבילם שיעמדו שם, אך כאן המים המחוברים בין שני הבורות מחוברים זה לזה באופן טבעי לכל הדיעות, ואין צורך בצינור שיחבר ביניהם, שהרי הם סמוכים זה לזה באופן מוחלט, ולכן למרות ששאר המים אינם מחוברים יחד, די בחיבור זה‏^[8].

הסבר מנהג חב"ד[עריכה]

למרות זאת, שיטה זו של הרש"ב היא שניתן לטבול לכתחילה במקווה של בור על גבי בור, אם משום שלא סוברים כשיטת רבי חיים מצאנז‏^[9], אם מפני שסוברים שדבריו אינם נסובים על מקווה כזה‏^[10]. הרב עובדיה יוסף פוסק כי מותר ואף מהודר לטבול במקווה כזה ללא חשש, ואף כתב שרבי שלמה קלוגר, האבני נזר, ובדורינו הרב יצחק יעקב ווייס‏^[11] והרב שמואל וואזנר‏^[12] ועוד פוסקים‏^[13] סוברים כך‏^[14].

עם זאת, יש שסוברים שגם רבי שלום דובער שניאורסון, מייסד תקנת בור על גבי בור, חשש לשיטת רבי חיים מצאנז. לדבריהם, זה ההסבר גם לכך שהוא ציווה שחור ההשקה המחבר בין הבור העליון לבור התחתון יהיה בגודל טפח על טפח, שזהו שיעור "מוציא רימון" לפי שיטת בעל התניא‏^[15]. רבים נתחבטו‏^[16] להבין את השיעור של "מוציא רימון", שאמור להיות תקף לכאורה רק כדי לבטל כלי שלא יקבל טומאה ולא לערב בין שני מקוואות, שעל כך ישנה הלכה למשה מסיני ידועה שהשיעור הוא כשפופרת הנוד. אך לפי דבריהם, הרש"ב סבר כי ייתכן שיש כאן חשש של "קטפרס" כאשר קרקעית שני המקוואות אינם שווה, וייתכן ששיעור "שפופורת הנוד" אינה מועילה לבטל את מחיצת המקווה המפרידה בין שני המקוואות אלא היא רק מערבת את המים של שני מקוואות שמונחים בזווית שווה. ומסיבה זו ציווה לעשות שיעור של מוציא רימון, שיש הסוברים‏^[17] שהוא מועיל כדי לבטל את מחיצות המקווה‏^[18].

ראיות מהמשנה[עריכה]

אחת מהראיות לנכונות שיטת חב"ד, היא תוספתא במסכת עירובין‏^[19]:

	שתי מטהרות זו על גב זו נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו
– תוספתא במסכת עירובין

.

תוספתא זו הובאה להלכה ברמב"ם‏^[20] ואף אחד מהפוסקים, הרמב"ם ומפרשיו לא העיר שמדובר במקווה פסולה, כאשר שני ה"מטהרות" - המקוואות הם זו על גב זו.

בנוסף, במשנה שבמסכת מקוואות כתוב:

	עוקת המערה אין מטבילין בה אלא אם כן הייתה נקובה כשפופרת הנוד. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהיא מעמדת עצמה, אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא
– מסכת מקוואות פרק ו' משנה א'

.

רב האי גאון מפרש כי מדובר במקווה שהוא בור על גבי בור, "ועוקה זו כעין שוקת, נקוב בתחתיתו, נתון על פי הביב או על פי המערה". גך כם פירשו במקום הרמב"ם ואחרי רבי עובדיה מברטנורא והתוספות יום טוב, ומכאן שמקווה שהוא בור על גבי בור כשר לכתחילה.

חשש סתימה[עריכה]

אחת מהחששות הידועות מחוץ לחב"ד, על מקווה הבנוי בשיטת בור על גבי בור, היא החשש שמא יסתם הבור התחתון, או שמא יתמעט חללו על ידי הלכלוך הנצבר ושוקע למטה (מטבע הדברים) ולא ידעו מכך. יש שכתבו שרבי יששכר דוב מבעלזא התבטא בנושא, כי אפילו אם יהיה צדיק בגן עדן שלוש מאות שנים, לאחר שיסתם הבור על גבי בור אותו בנה, יוציאו אותו משם ויטילו אותו לאש הגיהנום‏^[21]. חששות אלו קיימים במיוחד כאשר הבור נבנה בצורה לא ניתן לפתוח את הבור התחתון, ולבדוק את מצב נקיונו ולנקות אותו. אמנם במקוואות העתיקים שבעיירת בעלזא שנבנו בהוראת ופיקוחו הישיר של רבי ישכר דב במבעלזא נבנו בצורה של בור ע"ג בור, וכמו שהעידו בכו"כ ספרים מתקופתו וכן מצאו בשנים האחרונות בעיירה, ועוד התבטא הרבי מבעלזא על המקווה שבנה כי היא "כשירה לכל הדעות", ומנגד פתגם הנ"ל בא רק כדי לזרז לבדוק את הבור התחתון מידי תקופה, וכפי שבמקוואות בעיירת בעלז שאפשר בקל לפתוח בור התחתון (וכן בתקנת הרבי הרש"ב).

הרב יצחק יעקב ווייס פסק, שאין לעשות מקווה העשוי בשיטת בור על גבי בור, גם אם יש בצידו בור השקה, מחשש שמא יבואו לסמוך על הבור על גבי בור ויחשבו שהוא כשר (גם כאשר לא יהיה בור השקה מהצד), ואם הוא יסתם ויתמעט חללו מארבעים סאה המקווה תהיה פסולה.

למעשה כיום נהוג בכל המקוואות שנבנות בשיטת חב"ד, שהממונה פותח את המקווה מדי תקופה ומנקה את הבור התחתון ונוטל משם את כל הלכלוך שנצבר שם, כך שמעשית במקווה שבה יש ממונה אין חשש זה. כמו כן, כאמור, יש הסוברים שגם אם יש ממונה, אין לכתחילה לבנות מקווה כזו שבה ייתכן שיבואו לידי חששות ובעיות חמורות כאלו.

למרות זאת, בחסידות חב"ד סוברים כי המעלות שישנן בבור על גבי בור עדיפות לאין ערוך על החסרונות האפשריים. שהרי במקרה שאין ממונה האחראי על כשרות המקווה, בכל מקווה שנבנה לפי כל שיטה שהיא, ייתכן ההשקה או הזריעה לא תתבצע, ואז המקווה תהיה פסולה. אך במקווה חבד"י, לא אפשרי שלא תתבצע זריעה והשקה, כי חור ההשקה נמצא בתחתית המקווה ואין באפשרות למלאות את המקווה ללא השקת המים העליונים במי הגשמים שבבור התחתון. ובמקרה שיש ממונה, גם אין את החששות שהוזכרו, ואם כן נמצא שאין סיבה להעדיף מקווה שבנוי בשיטה אחרת, בשל בעיה זו.

מחלוקות אקטואליות[עריכה]

מחלוקת ביישוב אלקנה בין רב היישוב, לחסידי חב"ד שרצו לבנות מקווה בשיטת חב"ד הגיעה לדיון בבג"ץ.‏^[22]

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב שלום דובער לוין, תיקוני מקוואות לפי תקנות רבותינו, תקנות המקווה והוראות אדמור"י חב"ד
• הרב ירמיה כ"ץ, מקווה מים, חלק א', "מקווה על גבי מקווה"
• "מה שתשיב" הרב לבנוני מגיב לטענת 'מוציא לעז על הראשונים' והבהרת שיטות כל הפוסקים מכל החוגים במקווה זה
• קונטרס להבדיל בין מים למים בדין מקווה על גבי מקווה

הערות שוליים