מידת הביטחון

מידת הביטחון היא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש והכל בהכרזה מאת ה' בהשגחתו. אחד מעיקרי האמונה הוא שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם.

מקור[עריכה]

רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי השם מתאר את מידת הביטחון, ואת דרגותיה השונות המחייבות התנהגות שונה במצבים שונים או בקרב אנשים במדרגות שונות:

״הבטחון המוטל על כל שומרי הדת הוא: שיהא נעוץ הכן באמונתו של אדם וברור בליבו, שהעילות הטבעיות והאמצעים הרגילים מסורים בידי השגחה אלוהית פרטית לגביי כל אחד ואחד, לכל זמן ולכל מצב. וברצותו יתעלה העילות הולכות בדרכן הטבעית שהתוותה להן, וברצונו סוטות הן מדרכן הרגילה וחורגות מתוך טבען... כל הגורמים הטבעיים הללו כפופים לחפצו ורצונו יתעלה, ועל פי פקודתו ורשותו הם פועלים על רוב בני האדם לפי טבעם בדרך הידועה לכל, ובפקודתו ורצונו פועלים הם לפעמים בדרך ההפוכה מזו שנוצרו לה... ולכן מי שנגזר עליו בחכמתו יתעלה שייענש על ידי חולי, אפילו יאכל מאכלים משופרא דשופרא הריהם מחוללים בו דם נשחת ומזיגה רעה, ומולידים בו חולאים רעים, ואפילו אם יקח סמי מרפא לא יועילוהו... ומי ששומע למצוותיו, אפילו יאכל מאכלים נפסדים בהיותו אנוס לכך, לא ישחיתו את דמו. וגם אם נפל למשכב מסיבת איזה עונש, יתרפא בלא תרופה או בתרופה פשוטה בתכלית הפשטות״.

לדברי רבי אברהם, מידת הביטחון היא האמונה שכל גורמי הטבע כפופים לרצונו של הקב"ה וברצותו הוא יוכל לשנותם על מנת לסייע לעושי מצוותיו. אמנם, רבי אברהם מדבר על ביטחון ב"ניסים הנסתרים" כך שהקב"ה יסייע שלא יארע רע לאדם בצורה טבעית, אך הוא מסביר שהביטחון שהקב"ה יעשה נס גלוי שמור רק לנביאים ואין לאדם רגיל לצפות להם "כל התולה תקוותו בנסים בלבד ללא התכשרות נאותה, ללא התגלות, ללא הרגשה אלוקית לאמיתה וללא סייעתא דשמיא, הריהו מתאווה למה שאיננו מתאים לו, וחוטא בחוצפה המביאה לחילול ה', ואין ספק שיבוא על עונשו".

אמונה וביטחון[עריכה]

החזון איש מסביר בספרו אמונה וביטחון את ההבדל העקרוני בין שני המושגים:

"טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'. שם 'בטחון', המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (=נתחלפה) במושג "חובה להאמין" - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'? אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית'" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ב). באמת מצינו שהראשונים נחלקו איך לבאר מהות הבטחון. החובת הלבבות בפרק הראשון אכן כותב "מהות הבטחון - היא מנוחת נפש הבוטח ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין, אשר יבטח עליו כפי יכולתו ודעתו בְּמַה שמפיק טובתו". מדברים אלו מוכח שאין הבטחון וודאות שהתוצאות יהיו כזה או כאחרת, כי הרי אנו לא יודעים מה שבאמת הוא טוב לנו (כמבואר בדבריו בפרק שני). הוודאות הוא שיהיה טוב בטווח הארוך, כי רק ה' ית' יודע מהו אכן טוב, והוא עושה אך ורק טוב. אולם ראשונים אחרים מבארים אשר הבטחון הוא שבודאי יהיה טוב גלוי. שהטוב בודאי לא יהי' סתום ונעלם, אלא יתגלה לנו. ואיך ניתן להיות בטוח שיהיה טוב גלוי? הרי הרבה פעמים נקרה לנו שהטוב לא היה גלוי בשעת מעשה, ונתגלה רק לאחר זמן. על זה בא התשובה, שהבטחון עצמו - הוא הזכות והכלי שיהיה טוב גלוי. כשה' ית' רואה שאנו מאמצים במידת הבטחון, ובוטחים בו באמת ובלב שלם, עד שלא נשאר לנו שום צד בעולם לחשוב שיקרה דבר לא טוב. זה עצמו מעורר למעלה השפעה אלקית שיביא להעולם טוב גלוי. כך כותב העיקרים (מאמר רביעי, פרק מ"ו) "אמר הכתוב (תהילים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו, כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו, מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בהשם". מה הכוונה שהאדם "אינו ראוי מצד עצמו", הרי החובת הלבבות בפרק ב מסביר בארוכה שהשם ית' עושה טוב לכל אחד, אם כן למה נצרך מידת הבטחון. אלא הכוונה שהאדם אינו ראוי שיהיה טוב נראה ונגלה, ולכן צריך הזכות של מידת הבטחון שזה יביא טוב נראה ונגלה. כך גם כותב המדרש (ילקוט שמעוני ישעי' רמז תעג) "יש ביניכם ירא שמים כו' בטחו בשמי והוא עומד לכם כו' שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו". כך גם כותב רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק על הפסוק "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (מקור: תהילים לז): "הכתוב מעיד כי על ידי מידת הבטחון יכולים להשיג כל דבר, כעניין שנאמר 'והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך'. ביאור הדבר שאם יהיה בטחונך בה' כל כך חזק עד שתתענג על ידי זה, אז יתן לך משאלות לבך... הכול לפי ערך שלימות הבטחון, ככה ישלם מאיתו יתברך שמו לפי אותה מידה, וישיג כל משאלות ליבו בהרחבה" (בביאורו לתהילים כז, יד). גם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, הידוע בכינויו 'סנגורם של ישראל', כותב בעניין הפסוק "ה' צלך על יד ימינך" (מקור: תהילים קכ"א, ה'): "ולכן אם אדם בטוח בה' שהשם יתברך יעשה לו כל צרכיו, גם למעלה ממלאין לו כל משאלותיו. אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, אזי גם למעלה יחסר פרנסתו. ולכן אשרי איש שלא ישכחך ושם בטחונו בה', כי אז ה' צלך ומכין פרנסתו. כמו שהוא בוטח בה' שהא-ל עושה כל צרכיו, כן הא-ל נותן לנו כל צרכינו" (מקור: קדושת לוי, פרשת בשלח). אם כן למה לפעמים אנו בוטחים בה' ולא רואים הישועה? על זה עונה רבי לוי יצחק מברדיטשיוו: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. העניין שאנו רואין שיש אדם שיש לו ביטחון ואף על פי כן אינו מצליח? אבל כל זה מפני שהביטחון שלו לא היה בשלימות, שעושה מה שעושה, וכשרואה שאינו מצליח אומר הביטחון אינו מועיל, וזה שכתוב והיה ה', וכל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה (מקור: ויקרא רבה י"א, ז') שבשמחה יהיה לו ביטחון ודו"ק".