רבי אברהם בן הרמב"ם
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
רבי אברהם בן הרמב"ם היה מגדולי חכמי מצרים בתקופת הראשונים, בנו של הרמב"ם.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בשנת ד"א תתקמ"ו בקהיר. למד מפי אביו ונעשה לתלמידו המובהק. נשא את בתו של ראש דייני פושטאט, רבי חננאל בן שמואל, תלמידו של הרמב"ם. כיורשו של אביו, כיהן כ"נגיד" בקהילת קהיר לאחר פטירת אביו-רבו בשנת ד"א תתקס"ד. משרת הנגידות נשתמרה במשפחתו במשך ארבעה דורות. כאביו, הצטיין ר' אברהם בתלמוד, בפילוסופיה, במדע וברפואה, ועבד כרופא בבית החולים הקהירי. הגן על שיטתו הפילוסופית של אביו כנגד התקפות מתנגדי אביו ואף הריץ מאמר חשוב בענין זה לחכמי פרובנס.
נפטר בקהיר בשנת ד'תתקצ"ח.
חיבוריו[עריכה]
- המספיק לעובדי ה'- ספרו הבסיסי העוסק בענייני מוסר ואמונה.
- שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם- תשובות בהלכה.
- מלחמות ה'- ספר הגנה על שיטתו הפילוסופית של הרמב"ם.
- ברכת אברהם- תשובות לשאלות שנשאל אודות שיטת אביו.
- מעשה נסים- תשובות לשאלותיו של רבי דניאל הבבלי על שיטת הרמב"ם.
- פירוש על התורה.
- מאמר על אגדות חז"ל- בו הוא מסביר (על פי שיטת אביו), כי חז"ל נתכוונו באגדותיהם לרמוז על דברים עמוקים ואין להבינן כפשוטן, וכן כי חז"ל הסתמכו על הידע המדעי שהיה ידוע בימיהם, ואין לסמוך על כל דברי המדע הכתובים בדבריהם.
| תקופת חייו של רבי אברהם בן הרמב"ם על ציר הזמן |
|---|
 |