בית הכנסת זיכרון משכן שילה
|
|
בית הכנסת זיכרון משכן שילה הוא בית הכנסת המרכזי של היישוב שילה , הבנוי בצורה שנועדה להנציח את מבנהו של המשכן בשילה, בו שכן המשכן 369 שנה. מיקומה של שילה העתיקה בה שכן המשכן מזוהה באתר שילה המקראית בסמוך לישוב בן זמננו. חשיבותו של בניין זה, מצויה בכך הוא שהמבנה מייצג את רוח התיישבות הישראלית ביהודה ושומרון.
ב"כותל המזרח" הפונה לירושלים (לכיוון דרום) מותקנים חלונות "ויטראז'" בהם תמונות סמלי שבטי ישראל.
אריאל פילבר מציין במאמרו : " בית הכנסת "משכן שילה"... מהווה מעין דגם של המשכן אשר היה בשילה, אך לא מאבד מאופיו כבית כנסת חי ופעיל. בשל כך כיוונו פונה מצפון לדרום (לכיוון ירושלים) ולא ממזרח למערב כמו המשכן."
בשנת 1979 יזם עירא רפפורט את הקמת בית הכנסת ויזם שבית הכנסת ישא אלמנטים של משכן שילה . הוא פנה לאדריכל זלמן דויטש מאלון שבות. לאחר גיבוש התוכנית הצטרף לתכנון אדריכל שמשון זלצמן .
מבנה בית הכנסת[עריכה]
הקירות החיצוניים, יוצקו כדוגמת הקרשים , אך עשויים אבן גיר ולא עצי שיטים ויריעות עור כמו במשכן במדבר. בבית הכנסת הונהגה שיטה הדומה למשכן בשילה , כאשר במשכן היו העמודים מבחוץ עשויים אבן כפי שנכתב במסכת זבחים :
"לא הייתה שם תקרה , אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה" (פרק י"ד משנה ו') אך מבפנים מצופים העמודים בעץ כפי שהיה במשכן במדבר.
העמודים בפנים המשכן בעץ כפי שהיה במשכן במדבר סיני . אין הפירוש, שרק מבחוץ היו הקירות עשויים אבן. ע"פ הגמרא במסכת זבחים כל קירות המשכן בשילה היו אבן גם מבפנים. אין שום רמז שמבפנים היו הקרשים. רק בתלמוד ירושלמי כתוב, שעשדה טפחים הראשונים היו אבן, ועליהם למעלה, היו הקרשים. גם לפי זה, יש שתי אפשרויות.
- הקרשים עמדו על גבי האבן, ממילא גובה המשכן היה בעשרה טפחים גבוה יותר.
- הקרשים עמדו בתוך מסגרת של אבן, וגבה המשכן נשאר זהה לזה שהיה במדבר.
לפי פירוש זה של התלמוד הירושלמי, היתה אבן מבחוץ, וגם זה רק בגובה של עשרה טפחים. לפי הבבלי, היה רק קיר של אבן. אם ננסה להבין גם בבבלי, שהיו גם קרשי עץ מבפנים, היה הדבר משנה את רוחב המשכן וארכו, ומשנה את הנחת היריעות עליו, באופן, שחלק מקירותיו היו יכולים להיות חשופים. אמנם, אם היתה להם הדרכה מפורשת של נביא בענין זה, בודאי, שזה אפשרי, אבל אין לזה רמז. אפשר כמובן לומר, שהיריעות שהיו בשילה, לא היו אותן יריעות, אלא רחבות אבל גם לזה אין רמז, ואי אפשר לבסס רעיונות אלה רק על בסיס של סברות.
מספר העמודים בבית הכנסת תואם למספר הקרשים במשכן כפי שמוזכר בספר שמות:
" וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ, לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה. וְאַרְבָּעִים, אַדְנֵי-כֶסֶף, תַּעֲשֶׂה, תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ: שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת-הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד... וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, לִפְאַת צָפוֹן, עֶשְׂרִים, קָרֶשׁ. ... וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן, יָמָּה, תַּעֲשֶׂה, שִׁשָּׁה קְרָשִׁים. ג וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה, לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן--בַּיַּרְכָתָיִם" (פרק כ"ו, י"ח - כ"ב).
מספר הקרשים בבית הכנסת תואמים מספר העמודים במשכן שילה. בחזיתו הארוכה של בית הכנסת נבנו 20 עמודים ובמימד הצר נבנו 8 עמודים בדומה לקרשים שהרכיבו את המשכן. גובהם של העמודים כ- 5 מ' - גובה השווה ל- 10 אמות - גובה הקרשים במשכן.
בבסיס - האדנים, לכל שני אדנים - קרש ולמעלה יריעת העור, בנויה אמנם מביטון, אך נראית בצורת יריעת עור. וכמובן מכל צידי המבנה מבחינים ב"סרח העודף" - המחשה לסוגיה מיקראית. כמו כן מסרח העודף ניתן להבחין בעשר היריעות - כמו במשכן.
מזבח העולה[עריכה]
אחד הפתרונות הנאים להמחשת המשכן היה בבחירת מיקום מזבח העולה של המשכן בבית הכנסת המודרני. הדרך שנמצאה הייתה בהפיכת מזבח העולה עם המעלות העולות אליו למעלות המגיעות לעזרת הנשים בבית הכנסת. וכך העלייה לעזרת הנשים מבחוץ מרמזת על "הכבש" העולה למזבח בחצר המשכן.
הפרפורציה בין אורך המזבח לבין רחבו וגובהו - חמש אמות על שלוש (על עשר נשמרת כאן. גם ארבע הפינות העליונות שלו נשארו בנפרד. סומן גם ה "יסוד" בגובה אמה שעליו נשפכו שיירי הדם.
השיפוע של המעלות הוא נח לעליה וכולל מתקן להחזקת היד בעת העלייה המעלה - שמיועד למתפללות ולא היה במשכן.
פנים בית הכנסת[עריכה]
מבט לאולם בית הכנסת מצביע על ארון הקודש כאשר משני צדדיו הטבעות שבהן נשאו את הארון בני ישראל כאשר נדדו עם ה"משכן" ממדבר סיני עד ארץ ישראל, כאשר מיקומו הקבוע הראשון היה באתר המקראי של שילה. כך נשאו את לוחות הברית עד אשר הובאו בימי שלמה המלך המלך לבית המקדש. הארון נבנה כמרחף, ורק רגל אחת מייצבת אותו אל הקרקע כיוון שעל ארון הברית נאמר כי הוא ריחף ו"נשא את נושאיו". האדריכלים נמנעו מלעצב כרובים בדמות מלאכים והסתפקו בעיטור הנראה ככנפיהם הפרוסות של הכרובים [1]
במת הקריאה בתורה במרכז האולם נבנתה משיש בצורת מזבח רבוע בעל 4 קרנות בפינותיו, הוא בדגם מזבח הזהב, גובהו היה שתי אמות ובבית הכנסת יש סימן המפריד בין האמה העליונה לבין האמה התחתונה. לא נבנו טבעות בצדדיו, נראה שהן היו מקשות על מעבר המתפללים באולם. גם הזר עשוי זהב היה חסר. אבל שוחזרו הקרנות - מעין ריבועים - בכל אחד מארבע פינות. על אחד העמודים יש מנורה דולקת אם כי לא כדוגמת המנורה במשכן. שולחן הפנים טרם נבנה - היה תכנית לבנות ארון לספרים בצורת השלחן ומדפי-הלחמים. מלמעלה פרוסים בדים מחוברים בלולאות- זוהי שכבת העורות הנקראת "המשכן" עליה נפרסו אחר כך השכבות "האוהל" ו"המכסה" הנראים מחוץ למבנה. בין המתפללים לבין ארון הקודש נבנו 4 עמודים המסמלים את הפרוכת בין "הקודש" לבין "קודש הקודשים"
גלריה[עריכה]
מבט על הקיר החיצוני
ארון הקודש לפני פתיחתו, מיוצב על עמוד אחד: ראו בצד הארון את הטבעת לנשיאתו
עם פתיחת הפרוכת נראים רמזים לעשרת הדברות חרוטים על זכוכית
ה"כבש" למזבח העולה כמעלות לעזרת הנשים
המעלה הנוח לעזרת הנשים
הכיור
במקור הויטראז' מורכב מ-6 חלונות כפולים, סך הכל 12 חלונות. התמונה היא איחוד מלאכותי של החלונות את התמונות המקוריות אפשר לראות באתר התמונות בקישורים החיצוניים
לקריאה נוספת[עריכה]
- זאב ח. ארליך (ז'אבו, בתבנית המשכן,מקור ראשון - מוסף השבת , 3 במרץ 2006
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אריאל פילבר , פרשת פקודי משכן שילה, - החברה להגנת הטבע
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקור: אריאל פילבר.