בכור בהמה טהורה

זכר מבקר וצאן, שנולד ראשון לאמו. בכור בהמה טהורה, הינו קדוש משעה שיצא מרחם אמו, ונותנים אותו לכהן, בין שהבכור הוא תם ובין שהוא בעל מום, אלא שבכור תם מצוותו להקריבו על גבי המזבח, ובשרו נאכל לכהנים, כדין חזה ושוק של שלמים, לשני ימים ולילה אחד, ואילו בכור בעל מום ממונו של כהן הוא, ונשחט בכל מקום כחולין, ונאכל לכל אדם. ברם, אף בכור בעל מום אסור בגיזה ובעבודה, כמו שכתוב (דברים טו, יט - כג): "כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, לא תעבוד בבכור שורך ולא תגז בכור צאנך. לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה', אתה וביתך. וכי יהיה בו מום פיסח או עיור כל מום רע, לא תזבחנו לה' אלהיך. בשעריך תאכלנו, הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל".