בעידנא דריתחא
|
בְּעִדָּנָא דְרִתְחָא הוא ביטוי בשפה הארמית. תרגום הביטוי הוא: בזמן של כעס (בעידנא= בזמן, דרתחא= של כעס). בפיהם של דוברי עברית משמש הביטוי לתיאור התנהגות של אדם בזמן כעס, אך בגמרא, שממנה הגיע הביטוי, הוא משמש לתיאור כעס של השמים.
הביטוי מופיע בגמרא במסכת בבא קמא: "רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי"[1] כלומר בזמן שהוא ראה שיש זמן של התעוררות הדינים בעיר, ותושבי העיר מתו במלחמה, בדבר או ברעב, הוא סגר את חלונות הבית כנאמר בפסוק "עלה מוות בחלונינו" שמשם נראה שיש רשות למלאך המוות להיכנס לבית שחלונותיו פתוחים. במסכת ברכות מסופר על רבי זירא שבעידנא דריתחא היה משליך את אדרתו מעליו כדי לא להיראות כחשוב אלא כעבד לפני רבו, ובזמן שלא היה עידנא דריתחא היה מתעטף בבגדים נאים.
במסכת מנחות מופיע כי בזמן כזה של "עידנא דריתחא" מענישים גם על ביטול מצוות עשה. על פי המסופר שם, המלאך הוכיח את רב קטינא על שביטל מצוות עשה של ציצית, ואמר לו כי למרות שבאופן רגיל אין מענישים על דבר כזה, בעידנא דריתחא מענישים גם על ביטול מצוות עשה. בפוסקים מובא כי על כל מצוות עשה שמבטלים, אם יש חיוב לקיימה (כמו במצוות ציצית) יש על כך עונש בעידנא דריתחא, גם אם על פי ההלכה אינו חייב לעשות את המצווה, כמו מצוות שילוח הקן לפי הדעה שאינו חייב לשלח את האם אם אינו חפץ לזכות בבנים[2].
מספר פרשנויות ניתנו לכך שבעידנא דריתחא מענישים על ביטול מצוות עשה. לפי רבינו יונה[3] בעידנא דריתחא מענישים אדם על כך שלא הביא את עצמו למצב שבו יחמוד לקיים כל מצווה שיוכל לקיים. המהרש"א מפרש כי בעידנא דריתחא מענישים את הצדיקים על כך שלא הגנו על דורם, על ידי המצווה שיכולים היו לקיים ובכך להוסיף בזכויותיהם וזכויות הדור[4]. לעומת זאת קיימים דעות אחרות, שדווקא בימיהם שהיו רגילים בגדים של ארבעה כנפות, מי שחיפש דרכים להפטר ממצווה זו נחשב דבר זה לעבירה ולכן נענש, אך בימינו שבאופן רגיל אינו אדם שלובש בגד של ארבע כנפות, אין אדם נענש על כך שלא חיפש דרכים להביא את עצמו למצווה[5][6].
הערות שוליים
- ↑ ב"ק ס ע"ב
- ↑ שלח תשלח עמ' מ"ג.
- ↑ שער שלישי מדריגה שנייה
- ↑ מהרש"א על מנחות מ"ג א
- ↑ תוספות ישנים שבת לב ב, מרדכי הלכות ציצית סימן תתקמ"ה
- ↑ ראה בהרחבה בספר בירור הלכה.