ברכת המזון
|
|
ברכת המזון הוא כינוי מקובל לארבע הברכות שמברכים אחר אכילת פת: ברכת הזן, ברכת הארץ, ברכת בונה ירושלים וברכת הטוב והמטיב[1].מצווה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
דינים באכילה[עריכה]
אין מברכים ברכת המזון אלא לאחר סעודה שאכלו בה פת או לאחר אכילת פת בלבד. שיעור גודלה של הפת שלאחר אכילתה חייבים לברך ברכת המזון הוא "כזית" ומעלה. את הפת בשיעור "כזית" אוכלים בתוך פרק זמן הנקרא "תוך כדי אכילת פרס". אומנם מהתורה אינו חייב אלא אם כן אכל כדי שביעתו שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת' ושיעור שביעה אינו שווה בכל אדם, לכן חייבו חכמים בברכת המזון לכל האוכל כשיעור אכילה שהוא כזית כנ"ל.
בהנאה המחייבת בברכת המזון - חקר האפיקי ים האם היא על הנאת גרונו או על הנאת מעיו (אפיקי ים ח"ב א).
ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה, ולכן אין מברכים אחריהם ברכה נוספת. גם מאכלים שמברכים עליהם בעת הסעודה לפני אכילתם (יין ומאכלים שאינם באים מחמת הסעודה) נפטרים בברכת המזון.
ברכה במקום אכילתו[עריכה]
מפני חשיבותה של ברכת המזון קבעו חכמים לאומרה במקום הסעודה. ויברך במקום שבו ישב בעת אכילתו, ובשעת הצורך, אם הוא נשאר באותו החדר, עדיין נחשב שבירך במקום אכילתו.
ולכתחילה אסור לאדם לצאת ממקום סעודתו, אפילו אם הוא מתכוון לחזור, לפני שיברך ברכת המזון.
אם שכח לברך ויצא לדרכו או שטעה לחשוב שאפשר לברך במקום אחר, אפילו נסע מרחק רב, עליו לחזור למקום סעודתו כדי לברך ברכת המזון. ורק בשעת הדחק, כאשר קשה לו לחזור, רשאי לברך שלא במקום אכילתו.
ואם יש לו שם מעט לחם, במקום לחזור למקום סעודתו, יוכל ליטול ידיים ולברך 'המוציא' ולאכול מעט מן הלחם, ולאחר מכן יברך ברכת המזון, שהואיל וגם שם אכל לחם, נמצא שבירך במקום אכילתו שו"ע קפד, א-ב.
עד אימתי יכול לברך[עריכה]
מותר לערוך סעודה במשך שעות רבות, להפסיק בין מנה למנה בדברי תורה ושיחה, לשיר ולרקוד ולהמשיך לאכול, שכל זמן שהוא עדיין מתכוון להמשיך בסעודתו, הברכה הראשונה פוטרת את מה שהוא עומד לאכול, וברכת המזון תפטור את כל מה שאכל.
ולכתחילה, כדי לשמור על הרצף של הסעודה, מוטב לשים לב שלא יעברו 72 דקות שבהם לא יאכל ולא ישתה. ולאחר שיסיים את סעודתו, ישתדל לברך מיד ברכת המזון, ולא יעסוק בדבר אחר לפני שיברך.
ובדיעבד, אם לא בירך מיד, יוכל לברך כל זמן שההנאה ממה שאכל נמשכת, כלומר כל זמן שהוא עוד מרגיש שובע ממה שאכל.
ואם נעשה רעב עד שהתחיל לרצות לאכול סעודה נוספת, הפסיד את הברכה. בדרך כלל, אין מרגישים רעב אחר סעודה במשך כמה שעות. אם אכל בסעודה מאכלים קלים, תחושת השובע נמשכת כשעתיים שלוש, ואם אכל מאכלים כבדים, ירגיש שובע עד שש שעות.
ומי ששכח לברך אחר הסעודה ועברו עליו כמה שעות והוא מסתפק אם התחיל להיות רעב, יברך ברכת המזון, שהואיל ובתחילה שבע והתחייב בברכת המזון מן התורה, במצב של ספק חובה עליו לברך. וכשברור לו ששוב התחיל להיות רעב או אם עברו עליו שש שעות - הפסיד את ברכת המזון.
ואם אכל מעט פת ולא שבע, כל זמן שהוא עדיין נהנה ממה שאכל, כלומר שעדיין הוא יותר שבע ממה שהיה לפני שהתחיל לאכול, עדיין הוא יכול לברך ברכת המזון.
וקשה לשער דבר זה, ועל כן צריך אדם שאכל פחות מכדי שביעה להזדרז לברך מיד לאחר גמר אכילתו. ובדיעבד, אם עברה עליו כשעה בלא שבירך, לכתחילה יאכל עוד כ'זית' וכך יוכל לברך ברכת המזון לכל הדעות. ואם אין לו שם עוד כ'זית', כל זמן שלא עברו 72 דקות מסיום אכילתו, עדיין הוא יכול לברך, ולאחר מכן - לא יברך.
ורק אם ברור לו שהוא עדיין יותר שבע ממה שהיה לפני שאכל - גם אחר 72 דקות יכול לברך.
מנהגים בברכת המזון[עריכה]
- נכון שלא להסיר את המפה והלחם מהשולחן עד אחר ברכת המזון.
ואם סיימו בסעודה את כל הלחם, טוב להביא לחם שיהיה מונח על השולחן בעת הברכה. אבל אם נותר שם לחם, לא יביא עוד לחם, מפני שכך נהגו הגויים להניח אחר סעודתם לחם לכבוד עבודה זרה שלהם. ומלכתחילה טוב שיהיה על השולחן לחם רב, כדי שיישאר ממנו עד אחר הברכה (שו"ע קפ, א-ב, ט"ז א, מ"ב ה).
מי שאוכל מחוץ לביתו, ואם ישייר שיירים מן הלחם, יצטרך אח"כ לזורקם, ישייר רק פירורים קטנים, שנופלים ממילא תוך אכילתו, ואותם לא יאכל כדי שיראה בעצמו שאכל והותיר.
טעמים[עריכה]
בזה שנותר לו עוד לחם, ניכר שה' נתן לו מזון בשפע, ומתוך כך ההודאה והשבח שבברכה נאמרים בשלמות.
בנוסף לכך, צריך אדם להשהות את סילוק הלחם, כדי שאם יזדמן לו עני יוכל לפרוס לו מלחמו. ואמרו חכמים, שכל מי שאינו משייר פת על שולחנו בעת הברכה, אינו רואה סימן ברכה. שעל ידי שהוא מכין עצמו לתת מלחמו לעני, גם ה' ימשיך להעניק לו מחסדו.
בנוסף לכך, כאשר אדם מותיר מלחמו, הרי הוא מראה בעצמו שהוא שמח בחלקו, ואף מוכן להסתפק בפחות ממה שה' נתן לו, ולאדם כזה ראויה ברכה. אבל אם הוא מסיים הכל, משמע שאינו שמח בחלקו, וכל מה שיתנו לו יגמור ועוד ירצה לאכול עוד, ולאיש כזה אין ראויה ברכה.
- נוהגים להשאיר על השולחן בשעת הברכה גם את המלח, אולם לגבי שיירי המאכלים האחרים והכלים המלוכלכים, אין הלכה.
ויש מהדרים להסירם מהשולחן, כדי שהשולחן יהיה נקי לכבוד ברכת המזון (לבוש, וע' בא"ח שלח ב).
- כתבו כמה מן הראשונים, שנוהגים לכסות את הסכין החד או להסירו מהשולחן בשעת ברכת המזון. שכן השולחן דומה למזבח, וכפי שאמרו חכמים (חגיגה כז, א), שעתה שאין לאדם מזבח להקריב עליו קרבנות לכפר על נפשו, שולחנו, שעליו הוא מארח אורחים ועניים, מכפר עליו.
וכמו שנצטווינו שלא להניף חרב על אבני המזבח (שמות כ, כב), שאין ראוי להניף את החרב שמקצרת ימיו של אדם על המזבח שמאריך ימיו של אדם, כך אין ראוי להניח על השולחן שנועד להוסיף חיים, שאוכלים ומברכים עליו, סכין חד שעלול לקצר ימיו של אדם. ונהגו בזה דווקא בשעת הברכה שהיא שעת החסד ואילו הסכין רומז לדין. אמנם בשבת ויום טוב, רבים אינם מקפידים בכך, מפני שהם ימים של קדושה וברכה, ואין לחוש בהם לסימן רע (ע' ב"י שו"ע קפ, ה, גר"ז ו).
דרך אמירת ברכת המזון וכבודה[עריכה]
צריך לשבת בשעת הברכה, שעל ידי כך נוח יותר לכוון, וראוי לברך מתוך הכתב. וגם מי שהיה אוכל בעמידה או תוך שהוא מהלך בביתו, צריך לשבת בברכת המזון. ולא יסב דרך גאווה וקלות ראש, אלא ישב בצורה מכובדת. ובדיעבד, אם בירך בעמידה או הליכה או הסבה, יצא ידי חובה שו"ע קפג, ט.
יש שמהדרים להתעטף בחליפה ולחבוש כובע לכבוד ברכת המזון משנה ברורה קפג, יא. אבל מי שאינו רגיל ללכת בחליפה וכובע אין לו בזה הידור. אסור לאדם לעשות מלאכה בשעת הברכה, ואפילו מעשה קל כסידור הצלחת שלפניו, כדי שלא יסיח את דעתו מהברכה. וגם יש בכך ביזוי לברכה, כשהוא מתעסק בידיו בשעת הברכה שו"ע קפג, יב; קצא, ג.
וקל וחומר שאסור להפסיק בדיבור באמצע ברכת המזון. ויש מי שאומר שהמפסיק לדבר במזיד באמצע ברכת המזון, הפסיד את כל מה שאמר ועליו להתחיל את ברכת המזון מתחילתה (מ"א). אמנם למעשה, בדיעבד, אם הפסיק בדיבור באמצע ברכת המזון, ימשיך ממקום שהפסיק ויסיים את הברכה משנה ברורה קפג, כה
וכן אסור לאדם לרמוז דבר לחבירו בשעת הברכה, ואם יש שם דבר שמפריע לו לכוון, יפסיק לברך וירמוז לחבירו להסירו. ואם נכנס לשם תלמיד חכם, מותר לקום לכבודו.
מי שהיה אוכל תוך כדי הליכתו, מפני שהיה ממהר להגיע לדרכו, גם את ברכת המזון יוכל לברך בהליכה, מפני שאם יעצור, יהיה טרוד מהפסד הזמן ולא יוכל לכוון כראוי (שו"ע קפג, יא, מ"ב לו). וגם מי שנוהג במכונית, אם הוא נהג ותיק שאינו טרוד מן הדרך, בשעת הצורך יוכל לברך תוך כדי נהיגתו (ע' שע"ת סג, ד). ושאר הנוסעים ברכב יכולים לברך לכתחילה בזמן הנסיעה.
ענינים הנעשים לפני ברכת המזון ולאחריה[עריכה]
תקנו חכמים לברך את ברכת המזון על כוס יין, וכוס זו נקראת 'כוס של ברכה'.
שלושה שאכלו לחם יחד, חייבים לזמן, היינו להוסיף ברכת הקדמה לברכת המזון. עיין ערך זימון.
לפני הברכה תיקנו חכמים ליטול מים אחרונים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דינים והלכות בברכת המזון באתר ישיבה
- הלכות ברכת המזון הרב אליעזר מלמד
- נוסח ברכת המזון (ע"מ) ובסופו דינים והלכות מפורטות באתר משיב כהלכה
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שלש הברכות הראשונות - ברכת הזן, ברכת הארץ וברכת בונה ירושלים - מרומזות הן בכתוב, כמו שדרשו חכמים (ברכות שם): "וברכת את ה' אלהיך" - זו ברכת הזן, "על הארץ" - זו ברכת הארץ, "הטובה" - זו ברכת בונה ירושלים, וכן אומר הכתוב (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה", ופירשו חכמים: זו ירושלים. מכאן סוברים רבים ששלוש ברכות אלו מן התורה הן, כלומר שבירכו אותן גם קודם שבאו דוד ושלמה, אלא שדוד ושלמה תיקנו את הנוסח, "לפי מה שנתווספה טובה לישראל", לאחר כיבוש הארץ ובניין ירושלים. הנוסח הקבוע של ברכת המזון, ניתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברם, הברכה הרביעית שבברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", ניתקנה ביבנה כנגד הרוגי ביתר, כמו שאמרו: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו ביבנה "הטוב והמטיב", "הטוב" - שלא הסריחו, ו"המטיב" - שניתנו לקבורה. ומכאן שברכה זו אינה אלא מתקנת חכמים. יש סוברים, שברכה זו נתקנה זמן רב לפני חורבן ביתר, אלא שבראשונה לא היתה אלא הודאה לה' על כל הטוב אשר גמלנו, ומשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו לומר בה "הטוב והמטיב".