גבאי

ממונה מטעם המלכות לגבות מס קבוע וקצוב לכל אדם, שדה או בית.

הגבאי הוא אחד מאלה שחכמים פסלום לעדות, לפי שראו שהם גובים יותר מן הקיצבה שנקבעה, ואת היתרה לוקחים הם לעצמם. ועל אף שבכגון דא - שלוקח את היתרה לעצמו - הרי הוא גזלן גמור, הפסול לעדות מן התורה, מכל מקום הוצרכו חכמים לפוסלו אפילו לאחר שהחזיר את הגזילה, לפי שהוא חשוד לחזור לסורו. ויש מפרשים כי הגבאי אינו לוקח את ההפרש לעצמו, אלא לצורכי המלכות, ולכן מן התורה איננו בכלל גזלן, אלא שחכמים פסלוהו.

במה דברים אמורים שהגבאי פסול לעדות, כשנודע שגבה אפילו פעם אחת יותר מן הקיצבה שנקבעה, אבל אם לא נודע עליו כדבר הזה, אין הוא בחזקת גזלן והרי הוא כשר לעדות.

הגבאים נמנים בין אלו שתשובתן קשה, מפני שגזלו את הרבים, וכשהם באים לעשות תשובה ולהחזיר את הגזילה, אינם יודעים למי להחזיר. וכן שנינו בתוספתא (בבא קמא, פרק י, הלכה יד), קשה גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהשיב לו את הגזילה, ואילו הגוזל את הרבים אינו יכול לפייסם ולהשיב להם את מה שגזל מהם, מפני שאינו יודע למי להשיב. למרות זאת, תיקנו חכמים לגוזלים את הרבים, שישיבו את הגזילה למי שהם מכירים שגזלו ממנו, ומשאר הגזילות - יעשו צרכי רבים, באופן שיהנו מכך גם הנגזלים.