גזירת מקח וממכר בשבת וחג
|
גזירת מקח וממכר בשבת וחג היא אחד מאיסורי שבות. גזירה זו מצטרפת לשורה של גזירות דומות, שכולם אוסרים על העברת חפץ מרשות משפטית אחת לרשות משפטית שנייה. טעם האיסור, שמקורות בתקנת חכמים, הוא גזירה שמא תוך כדי מכירת החפץ לרשות האחרת, יכתוב האדם את סכום המקח על הנייר כמקובל, ובכך יעבור על איסור מהתורה.
בחג[עריכה]
בחגים, בהם הקֵלה התורה והתירה מלאכות שיש בהם צורך אוכל נפש, הקלו גם חז"ל והתירו את גזירת מקח וממכר בחלקה, ובלבד שלא תעשה בדרך מקח וממכר.[1]. חכמים הגדירו ברורות את גדרם של המקח וממכר, והורו מפורטות את האסור והמותר בשלבים השונים של המכירה.
מכירת בשר[עריכה]
- מכירת בעל חיים
למרות שהותרה מכירת בעל חיים בחג, אסרו חז"ל לפסוק את דמיה. כדי שהמוכר יוכל לדעת מה הוא המחיר של בעל החיים כדי שיוכל לשום את בעל החיים במוצאי החג ולקבוע את סכום התשלום, ניתן להעמיד שני בעלי חיים זה ליד זה, המוכר והלוקח יסכימו ביניהם ששני בעלי החיים אכן שווים בכספם, ובמוצאי החג יחליט המומחה מה שווי בעל החיים שנמכר.[2]
כמו כן, אם רוצה אדם לקנות בחנות חלק מבעל החיים, כשהוא מבקש מהזבן, לא יבקש ממנו בשר בשווי סכום כך וכך, אלא יאמר: רוצה אני לקנות מחצית מבעל חיים זה, שליש או רבע.[3]
- שקילת הבשר
כאשר שוקלים את נתח הבשר, לאחר השחיטה, כדי לדעת את שוויו, אין לשקול אותו במאזניים או אחר כלי מדידה אחר באופן הרגיל, שכן הדבר נחשב לעובדין דחול (=מעשה חול), איסור זה אמור לא רק במקח וממכר אלא גם על משקל לצורכים ביתיים.[4] אלא שנחלקו חז"ל בגבולות האיסור: בעוד שרוב החכמים אסרו לשקול את הבשר בכף מאזניים כלל, התיר רבי יהודה לשקול את הבשר, ובתנאי שבצד השני לא ישימו משקולת כנהוג, אלא כלי מסוים שידוע מה משקלו.
שיטה אחרת, היא שיטתו של רבי יהושע שהתיר לשקול חתיכת בשר אחת מול אחרת שידועה משקלה. לשיטה זו של רבי יהושע קיימת סימוכין ממשנה אחרת.
עצה זו של רבי יהושע, טובה במיוחד לשני אנשים שותפים הרוצים לחלוק ביניהם חתיכת בשר משותפת. כך למשל, בביתו של רבי יהודה הנשיא שהיה עשיר גדול, שעל שולחנו הסבו רבים מתלמידיו, (ביניהם רבי חייא, רבי שמעון ברבי, בר קפרא, רבי ישמעאל ברבי יוסי), הגיעה פעם חתיכת בשר בחג כמתנה, ושנים מתלמידיו שקלו אותה ביניהם[5]. אך אביי הסביר כי אין לנו לדעת האם אכן ניתן לפסוק כרבי יהושע, שהרי משנה מפורשת אומרת כדבריו, וייתכן שהותר לשקול מנה כנגד מנה רק כאשר מדובר במכירה (שאז אין הדרך לשקול מנה כנגד מנה) אך לא בחלוקה (שאז נחשב הדבר כעובדין דחול שהרי אין כאן שינוי מהרגיל). אולם להלכה לא נפסק כלל כרבי יהושע.
- מכירת נתח בשר
באופן דומה, אסור לאדם לומר לטבח "שקול לי נתח בשר" בסכום מסוים. אבל מותר לו לבקש חתיכת בשר מסוימת וידועה לפי האופן בו נהוג לחתוך את הבשר בעיר.[6]
מכירת משקאות[עריכה]
כאשר אדם רוצה לקנות משקה בחנות (למשל שמן או משקה אחר), יעשה זאת לא באופן של מקח וממכר. אסור לו להזכיר סכום של כסף, אלא יאמר לו "מלא לי כלי זה" אסור שהכלי יהיה כלי העשוי למדידה - דבר הנראה כ"עובדין דחול", ולפי רוב החכמים (חוץ מרבי יהודה) אפילו כלי שלא עומד בשימוש יומיומי למידה אבל הוא עומד למטרה זו (בעתיד), אסור להשתמש בו לצורך זה.
מכירת ביצים ואגוזים[עריכה]
למרות שחז"ל אסור להזכיר כל מידה, סכום כסף או אמת מידה של משקל כל שהוא, שכן הדבר נראה כמקח וממכר, התירו חז"ל לקנות אוכל במניין ("תן לי ארבעה עשר ביצים"). אך אסור להזכיר סכום מידה (גודל או משקל) או סכום כסף.[7]
הערות שוליים
- ↑ ראה ברש"י ביצה כז ב ד"ה אין פוסקים דמים שגזירת מקח וממכר קיימת גם בחג (אלא שהותרה שלא בדרך מקח וממכר).
- ↑ משנה ביצה כ"ז ב, גמרא שם.
- ↑ ברייתא שם.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים תק ב
- ↑ ייתכן שהיו אלו רבי חייא ורבי ישמעאל ברבי יוסי, וייתכן שהיו אלו רבי שמעון ברבי ובר קפרא, ראה ביצה כח א
- ↑ ביצה כט א כפירוש על המשנה בכח ב.
- ↑ ביצה כט ב