דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב

פירושי התורה שנתנו למשה בעל פה, ניתנו למוסרם לישראל בעל פה ולא למוסרם בכתיבה.

מקור עניין זה[עריכה]

"דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי ע"פ הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" - תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד ב.

ובפירוש רש"י שם: "כתיב כתוב לך - אלמא נכתבה, וכתיב ע"פ - אלמא לא נכתבה; דברים - שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן - מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת"

הגדרתו[עריכה]

• קיים דיון^[1] בהגדרתו של עניין זה, האם הוא איסור, מצווה שלא לכתוב דברי תורה שבעל פה, או שאינו איסור אלא הנהגה ראוייה וטובה. יש שדייק^[2] שמכך שהרמב"ם לא כתב דין זה בספר יד החזקה, אלא הביאו רק בהקדמתו^[3], וגם שם לא כתבו בסגנון של איסור, נראה שלדעת הרמב"ם אין זו מצווה שלא לכתוב דברי תורה שבעל פה, ואין בדבר איסור, אלא שצורת נתינת התורה היא שדברי תורה שבעל פה צורתם היא שהם בעל פה, ולכן אין ראוי לכותבם.

לימות המשיח[עריכה]

• כתב בהגהות חכמת שלמה על אבן העזר סימן קלו שנראה לו שאף בימות המשיח ינהג ההיתר לכתוב תורה שבעל פה.

ראה עוד[עריכה]

• דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה

הערות שוליים[עריכה]