דיני כתמים

רקע[עריכה]

ר' נדה#המוצאת כתם בבגדה

מאנציקלופדיה הלכתית רפואית[עריכה]

בדיקת סממנין[עריכה]

לאשה שיש ספק אם זהו כתם מדם או מצבע – עי' נדה סא: ואמנם בשו"ע לא מוזכרת העצה להשוות את ההפרשה החשודה כדם לסימנים ידועים אחרים. אמנם נחלקו הפוסקים ביחס למראות נידה שלכאורה לא יכול להיות שהם דם כגון ירוק, לבן, חום כערמונית או כקפה, אפור, כחול וצהוב, האם אף בימינו ניתן לקבוע שאינם דם, או שיש להחמיר אפילו באלו - ראה שו"ת מהר"ם רוטנברג סי' שעח וסי' תרלא; שו"ת תרומת הדשן סי' רמו; סמ"ק סי' רצג; ש"ך יו"ד סי' קפח סק"ב; סדרי טהרה, פת"ש ודרכ"ת יו"ד סי' קפח ס"א; חזו"א יו"ד סי' קז אות ד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי' יז אות ג; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קכא, וח"ד סי' קג וח"ה סי' קו סק"ו.

מכה באותו מקום[עריכה]

כתמים הם רק מדרבנן, ולכן מקילים בהם ותולים בכל מה שאפשר לתלות, והיינו דווקא כתמים בבגדה, אבל אם נמצאו כתמים על בשרה, אינה תולה אלא אם כן יש לה מכה בגופה במקום שאפשר לדם לנטוף משם, ואפילו נתרפאת, אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם על ידי חיכוך - תולה בה, ואף על פי שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת^[1].

הערות שוליים[עריכה]