דמי ולדות לבעל

"וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים" (שמות, כ'א, כ'ב).

מהות הנזק הנזק עליו מדובר בפסוק זה הינו הפלת העוברים: "ולא יהיה אסון - באשה, דאין לומר בולדות, דהא כתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפשף ואי בולדות הא כתיב מכה איש, ולא נפל" (רש"י ושפתי חכמים, שם). דהיינו האשה לא ניזוקה מהפגיעה, אלא הבעל הפסיד את העוברים שהיו יכולים להוולד לו.

קביעת ערך הנזק גובה התשלום נקבע עפ"י הפרש שוויה של האשה בשוק העבדים בזמן ההריון ואחרי ההריון, והפרש זה משלם המזיק לבעל. רש"י: "שמין אותה כמה היתה ראויה להמכר בשוק להעלות דמיה בשביל הריונה".

בסיבת חיוב התשלום כתב הרמב"ן: "ולפי דעתי, בעבור שאין בולדים היזק ניכר כי מי יודע אם יצליחו, אמר הכתב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין, נשים עליו עונש והוא כמו קנס וממון שיטילו עליו אחרים בעל כרחו. ואמר שיהיה העונש כאשר ישית עליו בעל האשה שהוא חפץ בילדיו, וחשובים הם אצלו, ויתן זה בפלילים שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן. ובמכילתא: כאשר ישית עלין - שומע אני כל מה שירצה? ת"ל ונתן בפלילים, ואין פלילים אלא דיינין". נראה מדברי הרמב"ן שהעונש שהטילה התורה על המכה במקרה זה הוא כדי ליצור רתיעה מהתנהגות אלימה אף כשאיננה גורמת לנזק מוכח.

1. הפניה בעלות_על_עוברים